לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג טו
ולענ"ד נראה ליישב ד' ההג"א הנ"ל כפשוטן עפימ"ש הסמ"ג מובא בב"י יו"ד סי' קמ"ו דהא דע"ז של א"י הבאה ליד ישראל אין לה ביטול עולמית זה אינו אלא מדרבנן ומה"ת מהני ביטול גם בכה"ג דאתא ליד ישראל אח"כ עיי"ש וכן מפורש שם בט"ז יו"ד סי' הנ"ל סק"ג וא"ש מאוד דברי הג"א הנ"ל דמיירי ג"כ בכה"ג שלא עבדה הישראל רק הא"י וכמו בגר ועכו"ם שירשו את אביהם דמה"ת בודאי מהני ביטול גם לחלקו של הישראל וזה ברור ונכון בע"ה:
והנה הלום ראיתי בפנ"י סוכה ל"א ע"ב שהביא ג"כ ד' הג"א הנ"ל ומפרש לה כפשוטה דמיירי גם בע"ז של ישראל וכתב שם לדין די"ל שגם בע"ז של ישראל מותר ע"י ביטול לדון ורק מדרבנן הוא שהחמירו דלא לישתרי ע"י ביטול ואינו אלא תימא וכבר השיג ע"ז בס' נחל איתן ס' המדע פ"ח מה' ע"ז ה"ט ומוכיח ג"כ מהא דע"ז נ"ג גבי אשירות דמוכח ע"כ דבע"ז של ישראל ל"מ ביטול גם מה"ת עיי"ש והדבר ברור דהפי' בהג"א הוא כמו שכתבנו דמיירי בשעבדה א"י אלא שהישראל זכה בה אח"כ ובזה ס"ל כהסמ"ג דאינו אסור אלא מדרבנן וז"ב:
[ולכאורה הי' איפשר לפרש ד' הג"א גם בכה"ג דמיירי שהי' הדבר בשותפות קודם שעבדה הא"י דמ"מ אין איסורו אלא מדרבנן כיון דא"א אוסר דשא"ש ואף בעשה בה מעשה דשפיר אוסר גם שאינו שלו מ"מ אין איסורו אלא מדרבנן וכמ"ש רש"י ותוס' בע"ז ד' נ"ב ע"ב ד"ה ברוך אמנם כאן הג"א בשם רש"י קאמר לה ולדעת רש"י א"ל כן לפי מש"כ בכרו"פ יו"ד סי' ד' ס"ק ג' בפלוגתת רש"י ותוס' חולין מ"א דלרש"י ס"ל דהיכי דאית לו שותפות מצי אסר גם חלק חבירו מדינא כיון שיש לו בו יד וס"ל דמה"ת יכול לאסור בכה"ג ולכן ל"א בי' לצעורי קמכוין כיון דהוא אסור מה"ת ולהתוס' ס"ל דמ"מ אין לו יד לאסור את של חבירו מה"ת ורק מכח תערובות אוסר ושפיר אמרינן לצעורי קמכוין יעו"ש וא"כ כאן דמיירי ביש לו לעכו"ם שותפות הא לרש"י אוסר גם חלק הישראל מה"ת ושוב אין לו ביטול בכה"ג וכמבואר להלן וע"כ לפרש ד' הג"א הנ"ל דמיירי בשלא זכה בה הישראל רק אחר שנעבדה] ולפלא על השעה"מ הנ"ל שנשאר בקושיא ע"ד ההג"א הנ"ל בפ"ג מה"ג והרי בשעה"מ בעצמו מביא ד' הסמ"ג הנ"ל בפ"ז מה' לולב [אמנם משמע שהשעה"מ מפרש לד' ההג"א הנ"ל דמיירי שעבדו שניהם את הע"ז המשותפת והיינו שגם הישראל עבד לה וכמ"ש בסוגיא שם בע"ז נ"ב ע"ב גבי רבי דבילדותי' סבר ישראל אדעתא דעכו"ם פלח' וכו' ובזקנותי' סבר דאדעתא דנפשי' פלח וכו' עיי"ש אמנם ודאי די"ל ד' הג"א הנ"ל דמיירי שרק הא"י בלחוד הוא דעבד לה ורק אח"כ נשתתף בה הישראל דאז אין איסורו אלא מדרבנן וכנ"ל ודו"ק] ועיי"ש בשעה"מ שמוכיח ג"כ כשי' הסמ"ג מן הסוגיא דע"ז נ"ג ע"ב גבי הא דישראל שזקף לבנה להשתחות לה וכו' דפריך על הקרא ואשיריהם תשרפון באש הא א"י מוחזקת היא לנו וא"א אוסר דשא"ש ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ואי נימא דגם ע"ז של עכו"ם א"ל ביטול מה"ת בדאתא לרשות ישראל א"כ גם על הנך דמעיקרא ל"מ ביטול אחר שאתא לרשות אברהם אבינו וזרעו שקנאו את הארץ וע"כ כדעת הסמ"ג דז"א אלא מדרבנן והתם דקאי אקרא שפיר קאמר דמה"ת מהני ביטול עיי"ש אלא שלפי שהגאונים הנ"ל הניחו זה בתימא אמרתי לחזק שיטת הסמ"ג הנ"ל באריכות מעט בע"ה דהנה ראיתי בישוי"ע יו"ד סי' קמ"ו ס"ק ג' שאדרבא הקשה שם מהאי סוגיא על שיטת הסמ"ג הנ"ל דלדבריו למה הוצרך הש"ס לדקדק מהא דא"י מוחזקת הוא ואא"א דשא"ש וכו' פשיטא דאף אי הי' יכול לאסור דשא"ש או דא"י עד שעת כיבוש הי' שייך לעכו"ם אמאי לא יהי' מהני ביטול דהרי ע"ז של עכו"ם י"ל ביטול ואי דבעת הכיבוש זכו בה הישראל הרי לשיטת הסמ"ג מה"ת מהני ביטול ולמה הצריכה תורה שריפה וכתב שם שהוא תימא גדולה על הסמ"ג עיי"ש מ"ש לתרץ דטעם הסמ"ג היא משום שאין זכי' באיסוה"נ רק כאן בכיבוש הארץ שפיר קנו גם בזה ע"י מאמר ד' ונכבשה הארץ לפניכם וכו' עיי"ש ולענ"ד במחכ"ת אין דבריו נכונים כאן כלל דלבד מה שאין סברא לומר שהקנה ד' להם גם דברים האסורים בהנאה הנה לפי"ז תיקשי להיפוך מאי קאמר שם דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ולדבריו למה מהני בהו ביטול אחר שזכו בהם ישראל וע"כ מוכח להיפוך דמה"ת מהני ביטול לע"ז של א"י גם בדזכה בו הישראל אח"כ וכנ"ל ואי לאו דא"י מוחזקת היא לנו והי' שייך לעכו"ם עד שעת כיבוש ודאי דהי' מהני ביטול מה"ת והש"ס הוצרך לדקדק דא"א אוסר דשא"ש דזה ודאי מוכרח דאם הי' הדין דיכול הא"י לאסור גם את השייך לישראל ודאי דזה הוי חשיב כמו ע"ז של ישראל דל"מ לה ביטול כיון דגם קודם שעבדה הא"י הי' החפץ של הישראל וכיון שהי' ביד הא"י לאוסרה ע"י עבודתו ודאי דהוי ממש ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ורק אם עבדה הא"י קודם שזכה בה הישראל בזה הוא דס"ל להסמ"ג דמה"ת י"ל ביטול כיון דישראל לא מצי זכי לה מה"ת משום דאין זכי' באיסוה"נ וכמש"כ בישוי"ע בעצמו שם ושפיר הוצרך הש"ס לדייק מהא דא"י מוחזקת ואא"א דשא"ש ומ"מ הוצרכו שריפה ע"כ דהוא משום דשליחותי' דישראל קעביד הא מיהת מוכח מן הסוגיא דהנך דמעיקרא היינו שעבדן הא"י קודם שזכה בהן הישראל סגי בביטול מה"ת וכמ"ש הסמ"ג וז"ב מאוד:
ובשעה"מ שם בה' לולב כתב להוכיח מד' הרמב"ן והר"ן דלא ס"ל כשיטת ההמ"ג הנ"ל ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן על ההיא דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה וז"ל וסובר הרמב"ן דכל כה"ג בביטולא בעלמא סגי להו דאע"ג דע"ז של א"י שבאת ליד ישראל א"ל ביטול הכא י"ל ביטול שכיון שזו שלא מדעת בעלי' נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של א"י ה"נ הוי כשלו לענין ביטול והוזקקו לומר כן מדאמרינן בגמ' וכו' מכדי א"י מוחזקת ואא"א דשא"ש כו' ומאי ראי' דילמא ע"י מעשה אסרום וכו' ותי' הרמב"ן ז"ל דכל כה"ג בביטול בעלמא סגי עכ"ד והשתא אי ס"ל להרמב"ן ז"ל דע"ז של א"י שבאת ליד ישראל י"ל ביטול מה"ת וכו' א"כ ע"כ מ"ש הרמב"ן דאע"ג דאדם אוסר וכו' בביטול בעלמא סגי להו אפי' מדרבנן קאמר שי"ל ביטול וכיון שכן מאי ראי' מייתי מההיא סוגיא דהתם אקרא קאי וכו' ושפיר י"ל דמה"ת מהני לה ביטול באם הא"י אסרה ע"י מעשה ומדרבנן מ"מ א"ל ביטול וכו' א"ו נראה דעת הרמב"ן דכל שזכה בו ישראל א"ל ביטול מה"ת וכו' עיי"ש באורך:
ולענ"ד אין כאן הוכחה כלל מד' הרמב"ן והר"ן הנ"ל דשפיר י"ל דגם הם ס"ל כשיטת הסמ"ג הנ"ל וההסבר פשוט בע"ה דהנה כבר הוכחנו מן הסוגיא דאם הי' הדין דאדם אוסר דשא"ש ודאי דאם עבד עכו"ם חפץ של ישראל ודאי דהי' נקרא ע"ז של ישראל דל"מ ביטול מה"ת דלא פריך רק משום שא"י מוחזקת ואא"א דשא"ש וכנ"ל ורק לפי האמת דס"ל דאא"א דשא"ש אלא שע"י מעשה מצי אסר לי' בזה הוא שחידש לן הרמב"ן די"ל ביטול כמו דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של העכו"ם וכו' ומוכיח כן מן הסוגיא ומעתה י"ל בפשוטו אחר שהוכיח הרמב"ן מן הסוגיא דאם אסר הא"י חפץ הישראל ע"י מעשה מהני לזה ביטול מה"ת י"ל דפשיטא לי' להרמב"ן מן הסברא דגם מדרבנן מהני לזה ביטול דל"ד לע"ז של א"י שזכה בה ישראל אח"כ דהתם שפיר גזרו בי' רבנן משום שינוי הרשות שזכה בה הישראל אחר שנאסרה ונתוסף איסור ע"י זכייתו כמ"ש בריטב"א פ"ג דע"ז דזוכה באיסוה"נ להוסיף בהם איסור אבל בחפץ ישראל שנאסר ע"י מעשה העבודה של הא"י למה יגזרו בו חז"ל לאסור הביטול טפי מע"ז של א"י וכיון שכבר מוכח מן הסוגיא דמה"ת מהני בי' ביטול פשיטא לי' להרמב"ן דגם מדרבנן אין לאסור הביטול כיון שלא נשתנה כלל הרשות ולא נתוסף בה דבר ולא בא הרמב"ן אל להוכיח מן הסוגיא דמה"ת מהני בי' ביטול דל"ד לע"ז של ישראל אם הי' הדין דיכול לאסור דשא"ש דבזה ודאי ל"מ ביטול וכאן שאני כיון דמחזקינן לה כמו ע"ז של א"י ע"י מעשיו לכן גם מדרבנן מהני בי' ביטול ושפיר י"ל דגם להרמב"ן ס"ל כשיטת הסמ"ג דהא דאין ביטול לע"ז של א"י שזכה בה ישראל אינו אלא מדרבנן ודו"ק כי קצרתי:
אמנם עדיין נשאר מ"ש בשעה"מ להוכיח שם מד' התוס' בסוכה ל"א וביבמות ק"ד שהקשו גבי לולב וסנדל של ע"ז היכי יצא הא כיון דאגבי' קניא ונעשית ע"ז של ישראל עיי"ש ומזה הוכיח דע"כ ס"ל דמה"ת א"ל ביטול דאי מדרבנן למה לא יצא ומפלפל שם בד' התוס' דאיפשר דסבירא להו דכיון דמ"מ מיהא אין לו ביטול מדרבנן חשיב לה מיכתת שיעורא ולא נפיק בי' יעו"ש באורך:
ולענ"ד מוכח כן דגם להתוס' ע"כ ס"ל כשי' הסמ"ג הנ"ל דמה דא"ל ביטול לע"ז שזכה בה ישראל אינו אלא מדרבנן וכמו שנאמר דהנה ידוע מה שכתב הב"ח מובא במג"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' דדוקא בע"ז של הפקר א"ל ביטול אם זכה בה ישראל אבל אם היה לה בעלים אע"פ שנתכוין לזכות בה לא קנאה והו"ל ע"ז של עכו"ם עיי"ש במג"א שחולק עליו מדהתו"ס סוכה ויבמות הנ"ל דמאי מקשי הל"ל דמיירי בע"ז שהי' לה בעלים וע"כ דגם בכה"ג א"ל ביטול עיי"ש אכן בד' רש"י ע"ז מ"ב ע"א ד"ה אלא מפורש כהב"ח שכן כתב שם להדיא דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנה בהגבהה ובאמת טעמא בעי להבין איך יזכה הישראל בע"ז עד דנימא שא"ל ביטול דלבד משה"ק כולם גם בע"ז של הפקר האיך קונה והא אין זכי' באיסוה"נ הא אף אם נימא דמצי קני גם באיסורי הנאה עדיין תיקשי בע"ז שיש לה בעלים האיך קני הישראל ובמג"א שם כתב הטעם דכיון דהישראל חייב באחריותו מיקרי שלו וכמו שמצינו גבי חמץ עיי"ש וקלסי' להאי טעמא בשו"ת א"מ אהע"ז סס"י ז' עיי"ש מ"ש לתרץ עפי"ז ד' התוס' פסחים כ"ו ע"ב שהקשו למה אסור אפר אשירה תהוי כע"ז שנשתברה מאילי דשריא ותמהו בזה במג"ש ובפ"י ז"ל דהא כה"ג מקשי התם בש"ס טובא ומשני לה כדרבא גזירה דילמא מגבה וכו' והו"ל ע"ז של ישראל ותי' הוא ז"ל עפ"י הנ"ל דכיון דבאשירה המחובר לקרקע ל"ש דילמא מגבה לה דהא יש לה בעלים וחיוב אחריות ל"ש על הישראל דהא קרקע אינה נגזלת ול"ש דילמא מגבה לה ומכי תלש לי' הו"ל ע"ז שנשתברה מאלי' עיי"ש ונכון הוא לכאורה. וכ"מ ג"כ בע"ז שם ד' מ"ב דבמחובר ל"ש האי גזירה דרבא ממאי דפריך שם מהאי דר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבי' נושרות עליהן ואמאי תיהוי כע"ז שנשתברה מאילי' וכו' ול"מ הכא נמי כדרבא כמש"ש לעיל ע"כ דבמחובר ל"ש האי גזירה וי"ל בזה ג"כ קושית התוס' שם ד"ה והא שהקשו דילמא שא"ה דשופה עכו"ם וכו'. ולהנ"ל י"ל דכאן במחובר אין לחלק בין ביטול עכו"ם לביטול ישראל או נשתברה מאילי' כיון דל"ש כאן האי גזירה דדילמא מגבה לה וכו' ודו"ק והי' איפשר עוד לתרץ עפי"ז מה שהבאנו לעיל להקשות בהא דע"ז נ"ג ע"ב גבי מ"ש ואשיריהם תשרפון באש דקאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי שהקשו ג"כ הא מכיון שבאה לרשות ישראל שוב א"ל ביטול וכנ"ל ולפ"ז הי איפשר לומר בפשוטו דלק"מ דהא כיון דמחובר הוא ליש כלל לומר שקנאום ישראל גם חיוב אחריות ל"ש כאן כמ"ש דאין קרקע נגזלת ומכי תלש לי' הא הו"ל ע"ז שנשתברה מאילי' ואולי ס"ל גם לר"א דע"ז שנשתברה מאילי' מותרת וכר"ל בע"ז מ"א ב' ושפיר מהני בי' ביטול. אבל מה נעשה כי עיקר ד' המג"א קשה להבין במ"ש דמשום חיוב אחריות מיקרי שלו וכמ"ש בהגה' יד אפרים שם להשיג עליו דמחמץ אין ראי' דהתם מרבינן מלא ימצא וכן הקשה שם עוד דגבי גזל עכו"ם ל"ש חיוב אחריות ע"ש וגם זו"ז יש לדון עוד לפי מ"ש הראשונים דגם בחמץ א"ע הגזלן בב"י אף שחייב באחריות עיין בדברינו בהתחלה לברכות פלג ג' וקצרתי: