לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג ד
נחזור לעניננו דמ"ש הרמב"ם לפרש האי מתני' דקישות דפליגי ר"ש ורבנן בעציץ נקוב הוא רק אליבא דרבא דפסק כותי' דס"ל בתר נופו אזלינן אבל לאביי מודה גם הרמב"ם דע"כ מפרש אביי פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ שא"נ דוקא וס"ל לתרווייהו תנאי דהנוף חשיב כמחובר לקרקע ע"י יניקתו שיונק מן הקרקע דרך האויר וכמ"ש ברש"י בחולין קכ"ח שם וכמשנ"ת לעיל:
ומוכרחים דברינו שכתבנו לעיל דגם לדברי ר' יהודא דס"ל דמאוירא קא גדיל ע"כ היינו שיונק מן הקרקע דרך. האויר ולא מעצם האויר ומתקיימין שפיר ד' השטמ"ק והיע"ד הנ"ל ולק"מ משה"ק ביד שאול שם מהא דברכות מ' ודו"ק:
ומעתה נבוא ליישב עפי"ז משה"ק עוד ביד שאול שם עמ"ש ביע"ד ליישב פסקי הרמב"ם משום דר"י ס"ל דרוב גידולו של האילן הוא מאוירא ומיעוט מהעיקר ולכך גבי ערלה אזלינן בתר רובא משום דהמיעוט של העיקר בטל ברובו ולכך פסק כאן בממון כר"ש משום דבממון קייל"ן דא"ה אחר הרוב והרבה שם להקשות ע"ז חדא ממה שמצינו דר"י ס"ל בעלמא דמב"מ לא בטיל ועוד הקשה שם אליבא דכו"ע ממתני' דמ' מעשרות פ"ג מ"י עומד בארץ ונוטה לחו"ל בחו"ל ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ופסק כן הרמב"ם בפ"א מה' תרומות ה' כ"ד והא לדברי הלח"מ שפירש דהרמב"ם ס"ל בעלמא כר"י דלא שדינן נופו בתר עיקרו תיקשי דהא חזינן כאן דפסק דשדינן נופו בתר עיקרו וגם לד' היע"ד הקשה הא טבל הוי דשיל"מ ולמה אמרינן כאן גבי תרומה דאזלינן בתר העיקר גם לקולא בעומד בחו"ל ונופו נוטה לא"י עיי"ש שדחה דבריהם מפני זה:
והנה ראשון תחלה נאמר שלא העתיק יפה ד' היע"ד והמעיין יראה בעיניו שהוא מפרש ד' השטמ"ק שלהי ב"מ בטעמא דר"י דס"ל דרוב האילנות גדילין מן האויר ומיעוטן מן העיקר ובערלה אזלינן בתר רובא ולגבי חיוב תרומה לא אזלינן בתר רובא וכן בממון ולאו מדין ביטול ברוב קאתי עלה גם זו"ז א"א לומר כאן דמשו"ה מתחייב במעשר משום דמיעוט יניקתו מן העיקר שבא"י אינו בטל ברוב הגידולין שבא"י משום דהוי דשיל"מ ולא בטל דא"כ הו"ל להפריש רק לפי חשבון היניקה מן העיקר אלא משום דכיון דהוי דשיל"מ לכן חיישינן שמא הוא מן המיעוט שמתגדל רק מן הקרקע ודו"ק:
וכבר עלה בדעתי ליישב עפי"ד היע"ד הנ"ל גם מאי דפליגי רב ושמואל בב"מ ק"ז גבי אילן העומד על המיצר אמר רב הנוטה לכאן לכאן וכו' ושמואל אמר חולקין ופירשו שם בתוס' דפליגי באילן שהשרשים מתפשטים לשתי השדות בשוה ורק הנוף נוטה חוץ למיצר לתוך שדה של חבירו ועל הנוף הנוטה חוץ למיצר ס"ל לרב דהנוטה לכאן לכאן וכו' ושמואל ס"ל דאזלינן בתר השרשים שהם שוים כמו כן יהי' שוים גם בהענפים וחולקין יעו"ש משה"ק ע"ז מהא דב' גינות דפליגי ר"מ ור"י ולדברי היע"ד הנ"ל הי' איפשר לומר דרב ושמואל אזלי כאן לשיטתם ותרווייהו כותי' דר"י ס"ל כמ"ש בשטמ"ק שלהי ב"מ דגם ר"ש ס"ל כר"י דמדינא הוא של התחתון רק שהעליון מתייאש ממה שא"י ליקח ע"י פשיטת ידו וכמ"ש בלח"מ דקייל"ן כר"י וא"כ י"ל דגם רב ושמואל ס"ל כר"י דרוב האילנות גדילין מן האויר שכנגדן ורב לשיטתו דס"ל בב"ב צ"ב דגם בממון אזלינן בתר הרוב לכן ס"ל דהנוטה לכאן לכאן דרק מה שיש מן הענפים כנגד המיצר חולקין משום שיד שניהם שוין בזה אבל הנוטה חוץ למיצר לרשות אחד מהם שלו הוא משום דאזלינן בתר הרוב אבל שמואל לשיטתו דס"ל דא"ה בממון אחה"ר לכן ס"ל דחולקין דשניהן מוחזקין בכולן ע"י יניקת השרשין המתפשטין לרשות שניהן בשוה כפי שפירשו התוס' וזה נכון בע"ה:
אמנם באמת תמוהין מאוד ד' היע"ד הנ"ל בביאור ד' השטמ"ק דהאיך איפשר לומר כן שרוב האילנות גדילין מן האויר לחוד ולא מן יניקת השורש ורק מיעוטן גדלי מן יניקת השורש שלא מן האויר דזה א"א כלל לומר כן ובפשוטו משמע לפרש כונת השטמ"ק בשם הראב"ד שם דבכל האילנות כולן ס"ל לר"י דרוב גידולן הוא מן האויר ומיעוטן מן העיקר ולכן ס"ל דלא שדינן נופו בתר עיקרו ור"מ ס"ל להיפוך דעיקר יניקת האילן הוא מן השורש ומיעוט יונק גם מן האויר ולכן ס"ל דשדינן נופו בתר עיקרו ולפי"ז ע"כ עלינו לפרש אליבא דתרווייהו דמדין ביטול קאתינן עלה דהיינו שמיעוט היניקה בטלה ברוב והדר קשיא כנ"ל חדא דס"ל לר"י בעלמא דמב"מ ל"ב ועוד ממאי דקייל"ן דאילן העומד בחו"ל פטור מתרו"מ אף שנופו נוטה לא"י ואזלינן בתר עיקרו אף להקל ולר"י הו"ל להיות חייב במעשר וכנ"ל:
ולפי שהדברים יגעים וסתומים אמרתי להאריך בביאורם בדרך נכון בע"ה ויתיישבו ג"כ ד' הנתה"מ סי' קס"ז מש"כ ליישב קושיות היע"ד שהקשה למאן דס"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי א"כ במאי קני לי' התחתון ותירץ בנתה"מ וז"ל דהתוס' בגיטין כ"ב א' ד"ה בתר נקבו כתבו דגם הנוף יונק מן האויר רק דלא חשיב לי' יניקת הנוף כיניקת השורש ותדע דבאילן העומד על המיצר כתבו התוס' בב"מ דמחמת שהשרשים הן על מקום השותפות ס"ל לרב דהנוטה לכאן ולכאן אזלינן הכל בתר הנוף וכו' אלמא דיש לבעל הנוף ג"כ קנין רק דשדינן נופו בתר עיקרו וכיון דבעל העיקר מסלק נפשי' ואפקורי מפקיר לי' ושוב ליכא למימר שדינן נופו בתר עיקרו ממילא הכל של בעל הנוף כיון דיונק משלו עכ"ל:
ובס' ד"י הנ"ל שם דחה ד' הנתה"מ הנ"ל דמש"כ בנתה"מ מהא דרב דס"ל בב"מ ק"ז הנוטה לכאן לכאן הוא ראי' לסתור שהרי קייל"ן כשמואל דחולקין ולא כרב וכמ"ש בחו"מ סי' קס"ז ומד' התוס' דגיטין שהביא ראי' דגם הנוף יונק מן האויר כתב שם דלאו ראי' היא כלל דהא התוס' שם אמרי גבי עציץ ובדלא אשרוש בקרקע אבל היכי דאשרוש בקרקע ע"כ מוכרח שיניקת הנוף מתבטלת לגמרי והוי ממש כמי שאינו דאל"כ מ"ט דאמרינן שאם השורש הוא בחו"ל והנוף בא"י פטור מן המעשר כנ"ל הא אם נימא שהנוף יונק מן האויר של א"י הול"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז ובפרט דטבל הוי דש דשיל"מ אע"כ דבכה"ג אמרינן שדי נופו בתר עיקרו דאינה נחשבת יניקת הנוף לכלום והוי כמו שאינו דאל"כ מ"ט דאמרינן שאם השורש הוא בחו"ל והנוף בא"י פטור מן המעשר כנ"ל הא אם נימא שהנוף יונק מן האויר של א"י הול"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז ובפרט דטבל הוי דשיל"מ אע"כ אמרינן שדי נופו בתר עיקרו דאינה נחשבת יניקת הנוף לכלום והוי כמי שאינה ע"ש [ואף כי לפי פירושו שם שמפרש שהיניקה הוא מן האויר גופי' הא לק"מ דלא מצינו חיוב במעשר רק מה שיונק מקרקע א"י אבל לא מאוירא דא"י כיון שעיקרו עומד בחו"ל וכמו בעציץ שא"נ דג"כ יונק מן האויר ופטור אכן לדברינו שהוכחנו בע"ה לעיל שיונק מן הקרקע דרך האויר לכאורה קשיא למה לא יתחייב גם בכה"ג משום יניקת הנוף וע"כ דבאשרוש ל"ח כלל ליניקת הנוף וכנ"ל] והנראה לי בע"ה ליישב קושיתם ולקיים ד' הנתה"מ הנ"ל וממילא יתיישבו ג"כ קושיות היד שאול הנ"ל דודאי נראה דלרבא דקיימל"ן כותי' דס"ל דבתר נופו אזלינן ע"כ דגם בדאשרוש בקרקע יונק ג"כ הנוף מן הקרקע שכנגדו דאין סברא כלל לחלק את היניקות ולומר דבדלא אשרוש אין הנוף יונק מן העיקר רק לעצמו יונק משכנגדו ובדאשרוש אינו יונק שוב מן הקרקע שכנגדו ויונק רק מן העיקר דזה נגד השכל וע"כ עלינו לומר דאה"נ דהנוף לעולם יונק ג"כ מהקרקע שכנגדו וגם בדאשרוש אלא שבדלא אשרוש אז רוב יניקתו הוא מן האויר שכנגדו ובדאשרוש רוב יניקתו הוא מן השורש אבל ודאי דמיעוט יניקה איכא גם להנוף לעולם מן הקרקע שכנגדו וכמ"ש בנתה"מ הנ"ל:
ותדע שהרי מצינו בב"ב ד' כ"ז ע"ב כי אתא רבין אר"י אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה [פירש"י שנופו נוטה לתוך שדה של חבירו] מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ הרי לפנינו דאי לאו תנאי יהושע הוי אמרינן דא"מ ביכורים משום שהנוף יונק מן הקרקע של חבירו וע"כ דלכו"ע ס"ל דגם בדאשרוש בקרקע שודאי עיקר יניקתו אז מן השורש מ"מ ודאי דגם הנוף יונק מן הקרקע שכנגדו דרך האויר וכמ"ש בנתה"מ הנ"ל ואדרבא נראה לומר דגם אביי דס"ל דבדלא אשרוש אזלינן בתר נקבו מ"מ נראה דמודה לזה שע"כ גם הנוף יונק משכנגדו אלא דל"ח לי' יניקת הניף כיניקת השורש גם בדלא אשרוש וכמש"כ בתוס' בגיטין שם ולהלן יבואר בע"ה ואם היינו אומרים דמה דמצינו דבאשרוש אזלינן בתר העיקר לגבי חיוב תרו"מ ואף להקל דמדין ביטול ברוב קאתינן עלה וכמ"ש האחרונים הנ"ל דהיינו שמיעוט היניקה מה שהנוף יונק מהקרקע שכנגדו בטל ברוב היניקה שיונק השורש וכנ"ל הי' אפשר לומר ג"כ דלק"מ משה"ק מהא דטבל הוי דשיל"מ ול"ש בו ביטול [דאף להני דס"ל דמעשר אילן אינו אלא מדרבנן כשי' רש"י בכ"מ ומהן גם בברכות ל"ו ע"א וכ"ה ג"כ שיטת הראב"ד פ"א ה"ט מה' מעשרות אשר בזה מיושב אצלי ג"כ ד' רש"י בר"ה ט"ו ע"א סד"ה א"ל אביי במש"כ שם דלגבי דין שביעית הו"ל סד"א לחומרא דכונתו בזה ליישב קושית התוס' שם ד"ה בשלמא שהקשו תימא מאי חומרא הרי קולא הוא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית עיי"ש מש"כ לתרץ וי"ל דרש"י ז"ל מתרץ זה בפשיטות דדין הוא שיפטר ממעשר משום דאינו אלא סד"ר ול"צ כלל לטעמא דהפקר ודו"ק אמנם קשיא לי על שיטה זו ממ"ש במכות י"ט ע"ב כהן שעלתה בידו תאינה של טבל וכו' לוקה אחת וזר וכו' לוקה שתים הרי דחייבין ג"כ מלקות על תרומת פירות וצ"ע] ומ"מ קשיא דהא קייל"ן דדשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטל וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ב ממ"ש בביצה דף ג' ע"ב ודף ל"ט ע"א: **(הג"ה בכאן מקום אתי להעתיק מה שנדפס בשמי בע"ה בחוברת תומ"ל שנה ח' חו"א סי' ך' אות ג' ליישב קושית הר"ן בנדרים ד' נ"ט במאי דפריך שם והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה וכו' דתנן סאה תרומה טמאה וכו' והקשה שם בר"ן מהא דלא פריך לי' א"ה בבצל ש"ת נמי אמאי אמר ר' ינאי שם בגידולין שרבו על עיקרו דמותר ותירוצו שם דחוק לפימש"ש הר"ן בעצמו לפרש דמ"ש מתיב רמב"ח דפריך לר' ינאי וא"כ הו"ל להקשות טפי מדידי' דאיירי בי' וג"כ דשיל"מ הוא אשר ע"כ נלענ"ד בע"ה לתרץ קושית הר"ן בפשיטות דשפיר י"ל דמר' ינאי לק"מ משום די"ל דבצל ש"ת שאני כיון דעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן כמש"כ בר"ן שם ע"ב ד"ה שאני עיי"ש ושפיר איפשר לומר דר' אבא שמתרץ שם שאני קונמות דהו"ל כדשיל"מ ס"ל דרק באיסור תורה אמרינן דדשיל"מ ל"ב אבל באיד"ר י"ל דס"ל דשפיר בטל גם דשיל"מ דלא כרב אשי בביצה ל"ט וכמשמעות פשטות הסוגיא שם בביצה ד' ל"ח דר' אבא שם לית לי' הא דרב אשי עיי"ש בתוד"ה וליבטל אבל פשטות הסוגיא משמע ודאי דלית לי' הא דרב אשי וכמש"כ ג"כ הכרו"פ בספרו ח"י על ה' יו"ט פ"ב ה"ו עיי"ש וא"כ איפשר לומר דר' אבא לשיטתו אזיל ורק באיסור דאוריתא ס"ל דדשיל"מ ל"ב ולכן מהא דבצל ש"ת לא פריך מידי דהא אין איסורו אלא מדרבנן כדין מעשר ירק דאינו אלא מדרבנן ולא פריך רק מהא דסאה של תרומה דמיירי באיסור דאוריתא בתרומת דגן וז"נ בע"ה אכן ליישב ד' הר"ן שנדחק ולא ניחא לי' לתרץ כן י"ל דס"ל גם כאן דר' ינאי לאו דוקא בצל נקט וכמש"ש הר"ן לקמן ע"ב סד"ה אבל בשם הרשב"א יעו"ש ומ"מ אין זה מוכרח ושפיר י"ל כדברינו ודו"ק]:)**
אכן יש לי לדון בע"ה דכאן גם דשיל"מ בטל שפיר עפי"מ שכתבתי במק"א ליישב סתירת דברי המרדכי מה שהקשו האחרונים במ"ש המרדכי ספ"ק דשבת גבי יין היוצא מהענבים שבגיגית בשבת בטל אף דהוי דשיל"מ משום דלא הוכר האיסור בפ"ע ובא לעולם בתערובות מתחלתו לכן קיל טפי וכמ"ש ברמ"א יו"ד סי' ק"ב להלכה ונהפוך הוא בדברי המרדכי עצמו חולין ס"פ הזרוע דדבר שבתחלת ביאתו לעולם בא בתערובות לא בטל כלל והוכיח כן ממ"ש בב"ק כ"ה ש"ז של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא ציחצוחי זיבה וכן ביבמה שרקקה דם אמרינן ביבמות ק"ה תחלוץ לפי שא"א לדם בלא ציחצוחי רוק עיין בנוב"י מ"ת יו"ד סי' נ"ד נ"ה ובדורל"צ די"ג ובאחרונים ובחו"ד סי' ק"ב ס"ק ז' מ"ש לפלפל בישוב הדברים ולמאי דמחלקי בין שהי' המבטל ניכר בפ"ע או ששניהם באו בתערובות לכאורה תיקשי כאן וכמובן דהא כאן גם המבטל לא הי' ניכר. אמנם כבר הארכתי בישוב הדברים במק"א בע"ה עיין מש"כ שלהי מ' מעילה ובש"ס משנה שלהי ס' מועד ומשם בארה דשיטת המרדכי הוא לחלק בין מב"מ למבשא"מ וטעמא רבא איכא לחלק בינייהו לפי שמב"מ שנתערב הוי הרכבה מזגיית שא"א שיתפרדו זמ"ז לעולם לכן בטל המועט בהמרובה גם בשאינו ניכר המבטל בפ"ע קודם שנתערב דלאו משום חשיבות המבטל קאתינן עלה אלא משום שנתאחדו ונתמזגו זב"ז ונעשה הכל כמו הרוב. לא כן במין בשא"מ דל"ה רק כמו הרכבה שכוניית ואפשר נמי להפרידן זמ"ז ואינו בטל אלא מגזה"כ במקום שאינו נ"ט לכן בעינן שיהי' המבטל חשוב וניכר בפ"ע כמו בסנהדרין דכתיב בהו האי קרא דאחרי רבים להטות דמיני' ילפינן עיקר דין הביטול ומתאים ביותר לפמ"ש בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ו דלענין טכע"ק אזלינן בתר טעמא ולא בתר שמא עיי"ש. וכה"ג כתב בשו"ת תשב"ץ ח"ב שאלה ד' מובא בהקדמת ש"ש לחלק בין ח"ע וחב"ח דאסור גם במינו ובין הפרדה שמותרת במינה משום שבח"ע וחב"ח כיון שאפשר ליטול חלק העבדות ע"י השיחרור ל"ה אלא כמו הרכבה שכוניית אבל בפרדה שא"א ליטול ח"א מחבירו הוי הרכבה מזגיית עיי"ש והארכתי עוד בזה וקצרתי כאן ומיושבין היטב דברי המרדכי הנ"ל דרק גבי רוק דלא ליבטל בדם וכן בהא דציחצוחי זיבה [עיין חי' הרשב"א נדה ד' כ"ב שכתב דזוב וקרי מין בשא"מ הוא] בזה שפיר כתב דאינם בטלים כיון דלאו מינן הן ולא הוכרו מקודם לא כן בגיגית דהוא מין במינו שפיר כתב דבטל אף דהוי דשיל"מ משום דמ"מ אינו חשוב כיון שלא הוכר מקודם וכן מדוקדק שם לשון המרדכי בספ"ק דשבת שכתב ול"ד לדשיל"מ כו' דה"מ כשהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל הני לא ניכרו מעולם וכו' הרי דרק בביטול מב"מ כתב דכה"ג בטל טפי לא כן שם בפ' הזרוע והלחיים דמיירי במבשא"מ וכנ"ל דגם משה"ק שם המרדכי מהא דשליא בבית דר"ש מטהר בנדה כ"ו משום ביטול ברוב ג"כ מבא"מ הוא שנימוק בשר הולד בתוך הדם ומיושב עפי"ז כל קושית האחרונים משה"ק ע"ד המרדכי הנ"ל ומהא דהמעביר עציץ נקוב בכרם וכו' לא הוסיף מאתים מותר ופירש"י בחולין קט"ז א' דהוא מדין ביטול ולשי' המרדכי הנ"ל הא ל"ש ביטול בזה כיון שהגידולין שהוסיף מעולם ל"ה עומדים בפנ"ע ובאו לעולם ע"י תערובות עיין נוב"י שם סי' נ"ה ולדברינו ניחא שפיר דגם התם הא מב"מ הוא ואין להאריך עוד כאן בזה ומעתה הא לק"מ משה"ק כאן גבי טבל ותרומה מה שיניקת הנוף בטילה ביניקת השורש דאף דהוי דשיל"מ מ"מ כיון שבאה לעולם בתערובות שפיר בטלה וכנ"ל ואף כי לכאורה משמע דהתוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל פליגי בזה על שיטת המרדכי הנ"ל וכמ"ש במג"א או"ח סי' שי"ח ס"ק ח' ובחי' הגרעק"א יו"ד סי' ק"ב ס"ק ג' אמנם ע' דורל"צ שם בהג"ה מ"ש ליישב זה בטו"ט ומסיק דגם התוס' ז"ל קיימי בשיטת המרדכי הנ"ל וא"ש ודו"ק וי"ל עוד בזה וקצרתי:
אמנם אף שהדברים נראין נכונים בע"ה מ"מ עדיין אינו מספיק דאכתי יש להקשות בטעמא דר' יהודא לפימ"ש בשטמ"ק דס"ל דרוב גידולין הוא מן האויר א"כ הו"ל למימר לפי"ז דאילן העומד בחו"ל ונופו נוטה לא"י דחייב בתרו"מ לר"י דהא כיון דס"ל לדידי' דרוב יניקתו הוא מן הקרקע שכנגד הנוף א"א שיתבטל במיעוט יניקת השורש שיונק מחו"ל ובמתני' דמ' מעשרות פ"ג מ"י סתמא קתני דהכל הולך אחר העיקר ומשמע דלא פליג ר"י ולדברי כולן שכתבו דהרמב"ם פסק כר' יהודא דרוב הגידולין הוא מן האויר ודאי תיקשי מזה דקייל"ן להיפוך דאם האילן עומד בחו"ל ונופו נוטה בא"י דפטור כמ"ש ברמב"ם פ"א מה' תרומות ה' כ"ד דהו"ל לחייב בתרומ' כיון דרוב הגידולין הוא מקרקע א"י דרך אוירו וכבר הרגישו בזה המחברים הנ"ל לדחות ד' היע"ד אבל לא העלו ליישב שיטת הרמב"ם בתי' מספיק ע"ש ולדידי חזי לי ליישב קושיתם גם פסקי הרמב"ם בפשיטות בדרך נכון ואמיתי בע"ה: