לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג יז
ונקדים עוד לבאר שיטתא דאביי בהא דא"י א"נ אם פטור או חייב וממנו נקח ונדע נמי איך ס"ל בהאי דינא גזל אי מותר מה"ת דהנה מצינו בב"ב ד' קל"ה ע"א על הא דתנינן התם זה אחי אינו נאמן אמר רבה ז"א מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור ואמר עלה אביי לעולם אימא לך דחייב ושא"ה דכמנה לאחר בידך דמי ומשמע לכאורה דס"ל לאביי דבו"ש ברי עדיף וכ"כ ג"כ התוס' בכתובות ד' י"ב ע"ב אמנם לא כן משמע לכאורה ממ"ש התוס' בשבועות ד' מ"ז ע"ב ד"ה אא"ב שהקשו למ"ד בו"ש ברי עדיף היכי מוקי להאי קרא דשבועת ד' וכו' ותירצו לכדרב ושמואל והיינו דס"ל דל"א מתוך שאיל"מ עיי"ש א"כ תיקשי לאביי דס"ל להדיא בשבועות ל"ב דאמרינן מתוך שאיל"מ ע"כ דס"ל לפי"ז דא"י אם נתחייבתי פטור ודריש לקרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין על חמשין דענא וחמשין לא ידענא דאביו כי האי גוונא חייב שבועה ומשאיל"מ ע' נחי"צ סי' ע"ה ס"ט שעמד בזה ומסיק דהתוס' בשבועות מ"ז ע"כ חולקין על דבריהם בכתובות י"ב וס"ל דבאמת ס"ל לאביי דא"י אם נתחייבתי פטור ושם בב"ב ל"ק אלא לדחות הוכחת רבה ממתניתין שם:
ולדידי חזי לי ליישב קושיא זו עפי"ד החידוד בע"ה ונימא דאביי לשיטתו אזיל דהנה מצינו בחולין ד' ט' גבי הא דא"ח שמא במקום נקב נקב דא"ל רב הונא לר' אבא מי קמדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל רבא מ"ש ספק סכנה לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא א"ל אביי ול"ש בין איסור לסכנה והא אלו ס"ט ברה"ר וכו' וביאר שם הרשב"א בחידושיו דס"ל לאביי דטומאה ברה"י הוא דילפינן מסוטה אבל ברה"ר דטהור לאו מסוטה גמרינן אלא משום דכל ספיקות מותרין ס"ל לאביי באיסור שתלוי במקרה הבא לו אעפ"י שאין שם חזקת טהרה וכהאי דמקואות במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע ברה"ר טהורות לר"ש ואעפ"י שאין שם חזקת טהרה וכו' וחתיכה ספק חלב ספק שומן שהיא אסורה שאין הספק תלוי במעשה אלא מעולם חתיכה זו היתה או חלב או שומן ולא ידענו לה היתר מעולם ואינו דומה לס"ט ברה"ר שאנו מסופקים אם נתחדשה שם טומאה וכן במקוה שאנו מסופקים בשעה שנעשו טהרות ע"ג אם כבר נתחדש שם מקרה וחסר וכו' עיי"ש ונמצינו למדין מדברי הרשב"א ז"ל כלל מחודש בשיטת אביי דבספק הבא בתולדה ס"ל דספק אסור מה"ת ובספק הבא במקרה שנתחדש אע"ג דאין לו חזקה נמי מותר מה"ת ועיין ש"ש ש"א פ"ה שהביא דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל ודחה אותם ממ"ש בנדה ט"ו דחייב א"ת באשה שמצאה דם אחר תשמיש והוא ספק התלוי במקרה וא"כ תיקשי מהאי ברייתא לאביי דס"ל דספק הבא מחמת מקרה שנתחדש מותר מה"ת אפילו היכי דליכא חזקה א"כ האי ברייתא דתני דחייב בא"ת אמאן תרמי' הא הו"ל ספק הבא מחמת מקרה שנתחדש ומותר מה"ת אפילו למ"ד דל"ב חתיכה אחת מב"ח נמי ס"ל דבא מחמת מקרה מותר אלא משום דח"א הו"ל ספק בתולדה עיי"ש שדחה מחמת זה דברי הרשב"א הנ"ל ומוכיח דאביי ורבא פליגי בכל הספיקות אי מה"ת לקולא או לחומרא ובפלוגתת רבותינו הראשונים דלאביי מותר מה"ת בכ"מ ולרבא אסור בכ"מ מה"ת ועמ"ש בזה בשלה מ' מגילה בע"ה:
וליישב דברי הרשב"א ז"ל נראה לומר דנדה שאני כיון דעלולה לכך לראות דם ל"ד לספק הבא במקרה לתלות בהיתר וכמ"ש התוס' ריש גיטין וברש"י ריש מ' נדה במש"ש כיון דמגופה קחזיא איתרע חזקתה ופירש"י כיון דמועדת ועלולה היא לכך ע"ש ומשו"ה טפי דמיא לספק דחתיכה כיון דעשוי' **(מיפטר הא מהני תפיסה לכו"ע אף אי ודאי חייב מיתה כיון דלא עבדינן החומרא וז"נ ולמ"ש בפנים אי נימא כמ"ש המהרי"ב בטעמא דספק גזל דמותר דהוא משום שגם להצד השני איכא ספיקא דהאי איסורא דבספק קלב"ם ודאי דחייב בתשלומין דהא לדידי' איכא ספק איסור גזל השר אין שום ספק איסור למשנ"ת דגם אם חייב הוא מיתה מ"מ לצאת יד"ש חייב נמי בתשלומין א"כ לכאורה דינא הוא שמוציאין מידו משום הספק איסור ודו"ק])** להשתנות א"א לנו לתלות בהיתרא טפי מלאיסורא ועיין פתח הבית סי' י' משה"ק עפ"י הכלל דבדליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר נאמן ע"א לכו"ע א"כ גבי ס"ת למה א"נ לומר כתבתי של"ש אף כשאינו בידו ומתרץ וז"ל וצ"ל דאף דל"ש חזקה בתחלה מ"מ כיון דאי לאו אמירתו אנו מחזיקין בסתמא לכשר שוב א"נ אף דלא מיקרי חזקת היתר לענין ספק וכדומה מ"מ לענין ע"א הוי שפיר נגד הסתם וא"נ רק משום בידו או מתוך שנאמן להפסיד שכרו עכ"ד ואף אנו נאמר להסביר עפי"ז גם סברת הרשב"א ז"ל הנ"ל אליבא דאביי דכונתו הוא דכל דבר שאין איסורו או חיובו באין אלא ע"י מעשה או איזה התחדשות שנתחדש בדבר זה דבזה הא בסתמא היינו מחזיקין אותו בהיתר אף שאין לו חזקה התם י"ל דמותר מה"ת ואמרינן שעדיין לא נעשה המעשה וההתחדשות בדבר הזה אבל גבי ספק בתולדה איך נחזיק מסתמא לומר שזהו שומן דילמא חלב הוא בזה ע"כ דאסור מה"ת ומעתה הלא גם האי ספק דנדה נמי להא דמיא דהאיך נחזיק אותה בחזקת טהורה מספק מאחר שהיא עלולה להשתנות ולראות וכאן אין סברא לתלות ההתחדשות על איחור הזמן דז"א שייך רק במקום שאם הי' בא לידנו בסתמא היינו מחזיקין אותו להיתר אבל לא בכה"ג דדומה ודאי כמו ספק בתולדה שאין לנו לתלות בהיתר טפי מלאיסור וכנ"ל:
ויתיישב עפי"ז מה שמצינו לאביי דקאמר ביבמות ל"ו ע"ב ממאי דילמא וכו' אלא משום דקפגע באיסור א"א דאורייתא ואי כל הספיקות מותרין מה"ת לדידי' כמ"ש בש"ש א"כ איך קאמר דהוא איסור דאורייתא ולדברי הרשב"א ז"ל א"ש דגם לאביי לעולם ספק אסור מה"ת ורק בכה"ג שי"ל שלא נעשה המקרה או ההתתחדשות ואם נעשה תלינן באיחור הזמן [אמנם גם לדברי הש"ש י"ל דאביי ל"ק התם אלא לר"מ ור"א דס"ל שם בכריתות י"ז דגם על ח"א חייב א"ת ולדידהו ע"כ דכל ספק אסור מה"ת או י"ל דשא"ה שהכניס א"ע בספק שאיפשר שיתברר איסורו דבזה י"ל שלכו"ע אסור מה"ת וכמ"ש באחרונים ומבואר אצלנו במק"א בע"ה]:
ולפימ"ש לעיל שי"ל דדין ספק גזל הוא כדין יתר הספיקות נמצא דלאביי יש לנו לחלק גם בספק גזל כמו בכל ספיקי איסורין לפי"ד הרשב"א ז"ל שהבאנו דהיכי דהוי ספק בתולדה ספיקו אסור ורק בספק במקרה או התחדשות מעשה נימא דס"ל לאביי דספק גזל מותר ומיושב היטב הקושיא שהבאנו לעיל אליבא דאביי בהאי דינא דא"י אם נתחייבתי לפי"מ שכתבנו לעיל דה"ט דמאן דס"ל בו"ש ברי עדיף משום דלהטוען שמא הו"ל ספק איסור גזל ולהטוען ברי אין שום ספק לכן חייב ולפי"ז י"ל דבכה"ג דזה אומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אם נתחייבתי ודאי ס"ל לאביי דפטור דהא כיון שמסתפק על המקרה וההתחדשות אם נעשה עליו חיוב או לא בזה אמרינן דספק גזל כהאי מותר מה"ת ושפיר דריש לי' לקרא דשבועת ד' תהי' בין שניהם ולא בין היורשין בטוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאבוה כה"ג חייב שבועה ולא ממון ורק מתוך שאיל"מ וכמש"כ התוס' בשבועות מ"ז ע"ב הנ"ל ורק בב"ב שם דמיירי בזה אומר אחי והלה אומר א"י דזה הוי כספק בתולדה אם אחיו הוא או לא בכה"ג גם ספק גזל אסור מה"ת אליבא דאביי לכן ס"ל התם דבכה"ג בו"ש ברי עדיף ומאי דקאמר התם לעולם אימא לך חייב היינו בכה"ג דהתם דהוי ספק בתולדה ושא"ה דכמנה לאחר בידך דמי פירוש וא"כ הא גם לחבירו הוי ספק גזל והוי כספק וספק ואף דאחיו השני מסייע לו הא פסול לעדות הוא לפי"ד שהוא אחי' ואף אם עד כשר הוא הא אין ע"א נאמן גם לגבי דין האיסור להוציא מחזקה וזה הא מוחזק הוא וא"ש ודו"ק כי קצרתי:
ויש להאריך עוד עפי"ז במשה"ק באו"ת סי' פ"ז ס"ק ז' ובסי' צ"ב ס"ק יו"ד לשיטת הרמ"ה והר"י החולקים על השו"ע וס"ל דבטענו בספק עפ"י העד דמי לחשוד שומר וא"צ התובע לישבע כלל ונוטל בלא שבועה עיין חו"מ סי' צ"ב ס"ח א"כ למה אמר אביי בשבועות ל"ב הכל מודים בשכנגדו חשוד ומוקי לה בגמ' בששניהם חשודים ולמה ל"מ בחד חשוד רק דתבעו עפ"י עד ול"ש שיאמר לו מי יימר דמשתבעת כיון שא"צ שבועה ותירצו המפרשים דלאביי לשיטתו דס"ל א"י א"נ חייב א"כ לדידי' ודאי נסתר האי דינא דתובעו מספק עפ"י העד דהא יחזור אח"כ ויתבענו ויהי' מוכרח להחזיר המעות דהא ע"א אינו פוטר מממון כמו להלכה לדידן בא"י א"פ עיין קצוה"ח סי' פ"ז ס"ק ט' כמו כן לאביי בא"י א"נ עיין ברית אברהם חו"מ סי' ז' אות ו' וזה נכון גם לדברינו דהא כאן בשלקח ממנו המעות מספק הוי לגבי' כמו ספק בחתיכה דהא ספק הוא אם שלו הוא נוטל או של חבירו וספק גזל כהאי אסור מה"ת לאביי ומ"מ עדיין אין תירוץ זה מספיק דהא מ"מ אפשר לאוקמי בתבעו מספק עפ"י העד במקום דלא הו"ל למידע ומבואר בתוס' ב"ק ר"פ הפרה דבמקום דלא הו"ל למידע ל"א הא דמשואיל"מ ואף להחולקים על התוס' וס"ל דגם בכה"ג אמרינן מתוך שאיל"מ ע' ש"ך חו"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א דמ"מ היכי דהתובע גופי' יודע שזה א"י לכו"ע פטור א"כ הא אפשר לאוקמי בכה"ג אמנם משה"ק שם עוד באו"ת סי' פ"ז ס"ק ו' אמאי ל"ק אביי בפשוט בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא וי"ל ע"א לפוטרו ולכך חייב העד קרבן שבועה ועיי"ש שמוכיח מזה דבמשואיל"מ ל"מ ע"א ולכאורה יש לדחות דל"ד למשואיל"מ דמהני ע"א משום דכיון דעד המסייע פוטר מן השבועה א"כ ממילא ל"ה משואיל"מ אבל לאביי לשיטתו דס"ל א"י א"נ חייב א"כ בנ' ידענא ונ' לא ידענא הא מדינא חייב משום דברי עדיף ומשואיל"מ לא משכחת לדידי' רק בתובעו מספק וא"כ כיון דבלאו חיוב השבועה חייב מן הדין משום בו"ש בזה ודאי שאין העד המסייע פוטר להפסיד ממון כמו בא"י א"פ לדידן כנ"ל אמנם אי נימא לחלק אליבא דאביי דבספק במקרה אה"נ דפטור לאביי בא"י א"נ צודקים ד' האו"ת דהא גם בחמשין לא ידענא הו"ל להיות פטור מדין בו"ש גם לאביי אי לא טעמא דמשואיל"מ וע"כ דגם במשואיל"מ ל"מ ע"א וכנ"ל ודו"ק:
והנה כבר הבאנו לעיל מ"ש בש"א אות ח' לתרץ קושית הריב"ש על הראב"ד מהא דסוכה ל' דמבואר שם דגם בספק גזל ל"ק בשינוי החוזר משום דרב הונא לשיטתי' הא ס"ל א"י א"נ חייב וספק גזל אסור מה"ת לדידי' לכן ל"ק בשינוי החוזר גם בספק גזל דרק לדידן דקייל"ן ס"ג מותר מה"ת הוא דכתב הראב"ד דקונה בשינוי החוזר בספק גזל ויתאים ביותר עפי"מ שמצינו לר"ה דס"ל שם בנדה ד' י"ד דחייב א"ת גם בחתיכה אחת וע"כ דס"ל לדידי' דכל הספיקות אסורין מה"ת כמ"ש האחרונים ז"ל וקצרתי:
ומתיישבין שפיר לפי כל הנ"ל מה שהקשינו לעיל בשם הכפ"ת ז"ל ע"ד התוס' סוכה ל' מאי דפשיטא להו לפרש דגם רב אשי לא פליג על אביי בר"פ הגוזל וס"ל גם לדידי' דשינוי החוזר מיהת קונה מדרבנן וכדאביי וי"ל בכונתם עפי"ד הפלפול דס"ל דאביי דקאמר דמדרבנן קנה בשינוי החוזר הוכיח כן מהאי ברייתא דכר וכסת דאמרינן דמותר לקנות משום שקנה בשינוי החוזר וכיון דהוי כמו ספק בתולדה כיון דמסתפקא מילתא להקונה אם הכר והכסת שרוצה לקנות אצל הסורק שלו הוא או גנוב הוא הוי כמו ספק על החתיכה אם הוא שומן או חלב דבזה אסור מה"ת לאביי וא"כ לא הו"ל לקנות בשינוי החוזר דספק גזל כהאי לודאי גזל דמיא וע"כ דס"ל להאי תנא דמדרבנן גם שינוי החוזר קונה וכיון שמצינו לרב אשי דס"ל בכריתות י"ז ב' דחייב א"ת גם בחתיכה אחת וממילא דס"ל נמי דכל ספק אסור מה"ת א"כ הא גם לדידי' ע"כ מוכח מהאי ברייתא דכר וכסת דשינוי החוזר קונה מדרבנן גם בודאי גזל ולא פליג על אביי שם בר"פ הגוזל אלא דמפרש דמתניתין דשם לא איירי מקנין דרבנן וכמ"ש בכפ"ת וכבר הבאנו לעיל שגם בביאור הגר"א ז"ל חו"מ סי' שנ"ג ס"ק ו' כתב כן בפי' ד' התוס' הנ"ל ע"ש:
אמנם תירוץ זה שתירצנו האי ברייתא דכר וכסת לפי שיטת התוס' סוכה דמדרבנן גם שינוי החוזר קנה אינו מתקיים אלא לשיטת כ"ת ז"ל דס"ל דשינוי החוזר דקני מדרבנן אין הטעם משום תקנת השבים אלא דכך הוא הדין אבל לשיטת הר"י ז"ל דה"ט דקני מדרבנן משום תקנת השבים ובמקום דל"ש תקנת השבים אה"נ דלא קנה וכמ"ש בתוס' סוכה שם גבי אגודת לולב דל"ק משום דנקל להתיר אגודו עיי"ש בביאור הגר"א ובכפ"ת שם וקצרתי לפי"ז ודאי משמע דגם בכר וכסת ל"ק אפילו מדרבנן דהא גם בזה נקל להתיר את הכר והכסת ולהוציא מהן את המוכין וע"כ דלשיטת הר"י ז"ל וכן לאינך רבותינו הראשונים דפליגי על שיטת התוס' וס"ל דלעולם ל"ק בשינוי החוזר גם מדרבנן וכמבואר ג"כ להדיא בחו"מ סי' שנ"ג ס"א לדידהו ע"כ לומר בטעמא דהאי ברייתא דתנינן כאן שלהי מכלתין דאם, עשאן כר וכסת מותר משום שקנאן בשינוי אף דל"ה אלא שינוי החוזר כמ"ש הראב"ד ז"ל דכיון דאינו אלא ספק גזל לכן קונה גם בשינוי החוזר וכנ"ל והרי לפנינו דגם מהאי ברייתא מוכח נמי דס"ל להאי תנא דספק גזל מותר מה"ת ולכן קונה גם בשינוי החוזר וכמו שביארנו ליישב האי סוגיא דסוכה דקאמר דל"ק בס"ג בשינוי החוזר משום דר"ה לשיטתי' דס"ל ס"ג אסור מה"ת וא"י אם נתחייבתי חייב [וי"ל נמי דה"ט דהתם כיון דאיתחזיק חיובא דמצות לולב אין להתיר מה"ת משום ספק גזל דהוי כמו איתחזיק איסורא שגם להרמב"ם מחמרינן בספיקו מה"ת וכמבואר באחרונים וקצרתי] אבל לדידן דקייל"ן א"י א"נ פטור וספק גזל מותר מה"ת קונה בס"ג גם בשינוי החוזר וכנ"ל ולדידהו גם לאביי אין חילוק בין ספק במקרה או ספק בתולדה דאף אם נאמר דגם לדידהו ס"ל כסברת הרשב"א אליבא דאביי בכל ספיקי איסור אבל בספק גזל ודאי די"ל דס"ל כמ"ש באו"ת סי' הנ"ל דרק גזל ודאי אסרה התורה ולא ספק וממילא דא"י אם נתחייבתי פטור בכל האופנים ועיין בב"מ ד' קט"ז ע"ב אם הי' אחד מכיר מקצת אבניו נוטלן וכו' ופריך בגמ' שם והלה מה טוען וכו' אלא דא"ל איני יודע לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר א"י כו' ר"נ ור"י אמרי פטור וכו' ולכאורה לסברת הרשב"א ז"ל הנ"ל תיקשי מאי פריך הגמ' לימא תיהוי תיובתא דר"נ הא יש לחלק דרק בא"י א"נ דהוי ספק אם נעשה עליו המקרה והחיוב או לא לכן ס"ל לר"נ ור"י דפטור אבל כאן בשזה מכיר מקצת אבניו וז"א א"י י"ל דגם לר"נ ור"י חייב משום דעל אלה האבנים הוי ספק אצלו אם שלו הן או של חבירו ודמי לספק בתולדה וע"כ דפשיטא לי' להש"ס דלמאן דס"ל א"י א"נ פטור אין לחלק בספיקו ולעולם אוקי ממונא בחזקת מרי' ופטור ומשום דספק גזל התורה התירה וכנ"ל. עכ"פ הנה הוכחנו בע"ה בשלשה הוכחות צודקות מהא דשלהי מכלתין דב"ק דע"כ ספק גזל מותר מה"ת וכמשנ"ת: