לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג טז
והנה כבר הוכחנו משני מקומות שלהי מכלתין דע"כ ספק גזל מותר מה"ת ועוד בה שלשי' ושבה והיתה לבאר ולהוכיח כן גם מברייתא אחריתא דתנינן כאן לעיל דאין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינו שלו וכו' ובכ"מ לוקחין מהן כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מ"ט קננהו בשינוי ונתקשו בזה רבותנו הראשונים ז"ל הא שינוי החוזר לברייתו הוא ול"ק ובחי' הרשב"א ז"ל במקומו הביא בשם הראב"ד לתרץ דמשו"ה קונה כאן גם בשינוי החוזר משום דל"ה רק ספק גזל וכן כתב הה"מ ז"ל פ"ו מה"ג ובריב"ש סי' רע"ג וכן נפסק להלכה בחו"מ סי' שנ"ח ס"ב בהג"ה אמנם עדיין יש לדון בדבריהם לפי משנ"ת לעיל הא מוכח ע"כ מהא דקייל"ן כשמואל דמותר לקנות מן הגזלן אפילו אם אין לו אלא מיעוט משלו דספק גזל מותר לקנות מן הגזלן וע"כ דכאן גבי סורק דאסרינן לקנות ממנו הוא משום דמחזקינן שרובן או כולן גנבים הם א"כ חשוב כמו ודאי ולמה קונה בשינוי החוזר וראיתי ביה"ת שכתב לתרץ בפשיטו כיון דסתם גניבה הא הוי יאוש בעלים ויאוש עם שינוי החוזר ודאי דקונה כמ"ש התוס' ר"פ לוה"ג ואף דיאוש של"מ הוא מ"מ לפימ"ש הרמב"ן בטעמא דמילתא דבעי יאוש עם שינוי החוזר משום דכ"ז שהבעלים מרדפין אחריו אין זה שינוי כלל מאחר שחוזר לברייתו הוא ודאי יעשו הבעלים כמו שירצו ע"ש [ועיין קצוה"ח סי' שנ"ג סק"א ובא"מ אה"ע סי' כ"ח סק"ד] וא"כ שפיר קונה כאן כעת בשה"ש לחוד אף דחוזר הוא ואם יתוודע לבעלים הרי אז יתייאשו ויהי' יאוש ושינוי החוזר עיי"ש וגם בזה יש לפקפק טובא לבד מה שעדיין גם זה אינו ברור בשי' התוס' אם קונה ביאוש ושינוי החוזר עתו"ס ב"ק ס"ו א' ד"ה מעיקרא ובמהרש"א ופנ"י שם גם זו"ז יש לי להוכיח דע"כ התוס' לא ס"ל האי טעמא דהרמב"ן ז"ל דהנה הקשו התוס' בב"ק ס"ז א' ד"ה מעיקרא טיבלא דגם בתרומה הא שינוי החוזר לברייתו הוא ע"י שאלה עיי"ש מה שתירצו דשאלה לא שכיחא ולטעמא דהרמב"ן נראה דלק"מ משום שי"ל דבעינן דוקא שיהי' שינוי החוזר לברייתו ע"י הבעלים ולכן ל"מ משום שהבעלים המרדפין אחריו יבטלו אותו השינוי אבל כאן בתרומה הא א"א להבעלים שישאלו על התרומה שתרם הגנב א"כ אין זה שינוי החוזר לגבייהו וע"כ דהתוס' מפרשים כפשוטו דכל שינוי שאינו מתקיים לגמרי ואפשר שיחזור כבתחלה אין זה חשוב לקנות על ידו וכאן נמי הא השתא שעדיין אין הבעלים יודעין ולא נתייאשו במה יקנה:
וטפי היה נראה לומר בזה עפי"מ שמצינו להתוס' בסוכה ד' ל' ע"ב ד"ה שינוי שהקשו ממ"ש בב"ק ר"פ הגוזל דשינוי החוזר קונה מיהת מדרבנן ועיי"ש מה שתירצו דגבי אתרוג בעינן דוקא שיקנה מה"ת ועיי"ש בכפ"ת משה"ק הא רב אשי פליג שם ר"פ הגוזל על אביי ורק לאביי ס"ל שם דקונה מדרבנן ותירץ דהתוס' מפרשים דר"א ל"פ כלל על אביי ורק דמפרש דמתניתין שם ל"מ מקנין דרבנן וכ"כ גם בביאור הגר"א חו"מ סי' שנ"ג סק"ו עיי"ש וא"כ י"ל בפשיטות דלפי שיטת התוס' הנ"ל בסוכה לק"מ משה"ק בהא דמותר לקנות מהן כר מלא מוכין אחר שקונה מיהת מדרבנן גם בשינוי החוזר לכו"ע והראשונים ז"ל שנתקשו בזה ע"כ דפליגי ע"ז וס"ל דגם מדרבנן ל"ק בשינוי החוזר וכמ"ש בחו"מ סי' שנ"ג ס"א אבל לפי"ד התוס' ז"ל הא לק"מ והי' אפשר לומר עוד דמש"ש דבספק גזל קונה שינוי החוזר היינו דבזה קונה מדרבנן לכו"ע דגם רב אשי לא פליג אלא בודאי גזל אבל בדבר שאינו אלא ספק תקנו רבנן שיקנה גם בשינוי החוזר ויתיישב בזה משה"ק בריב"ש שם סי' רע"ג מהאי סוגיא דסוכה ל' דהוי ג"כ רק ספק גזל ומ"מ קאמר התם דל"ק בשינוי החוזר. ובריב"ש שם ר"ל דההיא דסוכה עדיף טפי מספק וכמו ודאי חשבינן לי' ולא משמע כן חדא עיי"ש בפנ"י מ"ש דאדרבא הוי כמו מיעוטא דמיעוטא משום דזולת הספק שמא שלו הוא ולאו גזול כלל יש להסתפק ג"כ בגזל מעכו"ם והוי גזל ישראל מיעוטא דמיעוטא ועוד יש ראי' לזה ממש"ש בסוגיא דפריך ולקנינהו בשה"ש ונתקשו שם בתוס' למה לא פריך כן אמתני' עיי"ש ותי' ביה"ת ב"ק ס"ו משום דבמתניתין דהוי ודאי גזל אף דקני ביאוש ושה"ש מ"מ הוי מצהב"ע כמ"ש האו"ח עיין או"ח סי' תרמ"ט ורק בספק גזל שפיר פריך דליקני' דל"ה עבירה כלל דספק גזל התורה התירה ול"ה מצהב"ע רק דבעינן לכם ולכן פריך דליקני' והוי לכם ע"ש כי דבריו נכונים הרי לפנינו דהש"ס חשיב לה לספק גזל ויותר נכון לומר כמו שכתבנו דלדידהו ל"ק בשינוי החוזר בספק גזל אלא מדרבנן ושם בסוכה דבעינן שיהי' קנוי לו מה"ת וכמש"ש התוס' הנ"ל ד"ה שינוי לכן שפיר משני דחוזר לברייתו ומה"ט הא לא קני וכנ"ל וכאן בשלהי ב"ק גבי כר וכסת דמותר משום דכיון דאינו אלא ספק קונה בשינוי החוזר מדרבנן וכנ"ל:
אמנם שיטת התוס' שם בסוכה דמדרבנן קונה בשינוי החוזר גם בודאי גזל וכמו שהביאו מהא דר"פ הגוזל ולשיטתם א"ש טפי כפי מה שכתבנו דכאן גבי סורק נמי משמע דחשיב כמו ודאי גזל אלא דבעינן טעמא להבין מנא להו להתוס' לפרש כן דרב אשי לא פליג על אביי וס"ל לדידי' נמי דשינוי החוזר קונה מדרבנן אשר ע"כ אמינא להכריח את שיטתם ע"ד הפלפול מהאי ברייתא דאיירינן בה וכמו שנבאר בע"ה:
דהנה כבר הבאנו משה"ק בכנה"ג בכללי תפיסה באות ז' בשם מהר"י באסאן דלמה לא נחמיר גם בספק גזל משים איסור לא תגזול וספק איסורא לחומרא ותירץ שם דהוא משום שאם יחזיר לחבירו הא יהי' אצל חבירו האי ספק איסור גזל **(הג"ה [ועפי"ז יש לדון עוד גם במה שיש להסתפק בענין ספק חיוב מיתה אי פטור מן הממון משום ספק קלב"ם דהממע"ה או כיון דסוף סוף פטור הוא מן המיתה מתחייב בתשלומין ובמג"א סי' רע"ח סק"א פשיטא לי' שם דפטור הוא מן הספק ומיישב שם בזה דברי הטור חו"מ סי' תכ"ד דחובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין אף דפסק משאצל"ג פטור ומשום דספוקי מספקא לי' וגבי ממון הממע"ה ועיין ביש"ש ב"ק פ"ח סי' כ"ג דגם איהו ז"ל מתרץ כן דמאי דאמרינן דחובל בשבת פטור מן התשלומין אינו אלא מפני הספק דשמא הי' דעתו שיצא דם וכו' והוי ספק מלאכה הצריכה לגופה ופטור משום ספק קלב"ם ולפלא כי בס' ברוך טעם בשו"ת שם עם הגאון רמ"מ מלבוב כתב הגאון מלבוב לפרש הא דקייל"ן ספק נפשות להקל דאין פירושו דמספק מקילין שלא להרוג הרוצח אלא דמספק הוא פטור ודאי והוי כמו שאין בו צד מיתה ולכן מתחייב ממון ומיישב שם עפי"ז קושית התוס' פ' חזקת ד' נ' ל"ל קרא דוהצילו העדה עיי"ש וכן מתרץ שם בזה קושית התוס' ספ"ק דכתובות ושכנגדו שם חלוק עליו בזה ולא הזכירו ד' המג"א הנ"ל אמנם יש להעיר דמד' רש"י ב"ק ל"ה ע"א ד"ה ומנא ידעינן משמע להיפוך עיי"ש מ"ש דאי מסתמא אפילו מרי' נמי מיחייב אי לא ידעינן בי' דצריך לאפרו הרי דספק קלב"ם חייב בתשלומין ויש להעיר עוד במשה"ק המפרשים על שיטת רש"י בב"ק שם ד' ל"ה ד"ה רבא אמר דגם מקלקל פטור מתשלומין כדין חייבי מיתות שוגגין וקשה ממ"ש רבי אבין שם בב"ק קי"ז ע"א זרק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור משום שעקירה צורך הנחה היא ול"ל לה"ט תיפוק לי' דליפטר מטעם מקלקל שיראין עצמן כדין ח"מ שוגגין [עיין תוס' הגרעק"א שבת פ' כלל גדול אות צ' מש"ש בטעמא דקורע שלא ע"מ לתפור דפטור אי משום מקלקל או דבעצמותו ליכא מלאכה בקריעה רק בצריך לתפור וקצרתי] ולהנ"ל י"ל עפימ"ש הפרמ"ג בה' שבת סי' ש"מ דעבר בשבת על איסור אחד כשר לעדות משום הא דאיסי בן יהודא דס"ל בשבת ד' ו' ע"ב דעל אחת מאבות מלאכות פטורין מן המיתה ולא ידעינן איזו היא ואף דחייב כרת הא מ"מ אין לוקין על לאו זה דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד [עיין או"ת סי' ל"ד ס"ק א' מש"כ דכל שאינו לוקה מצד חומר האיסור מיפסל לעדות ועיין קצוה"ח סי' נ"ב ס"ק א' דמשמע דלא ס"ל כד' האו"ת הנ"ל וכתב שם דהא דעושה מלאכה בשבת פסול לעדות ה"ט משום דגם מחויב מיתת ב"ד נקרא רשע עיי"ש אמנם עיין תוס' סנהדרין פ"ו ע"ב ד"ה גניבה דמשמע דס"ל כמ"ש האו"ת ז"ל וקצרתי] ונמצא לפי"ז דכל עובר עבירה בשבת אינו אלא ספק מחויב מיתה ושפיר אצטריך ר' אבין לטעמא דעקירה צורך הנחה או משום דמעביר ד"א הוי מהנך דלא מספקן לחד מ"ד בשבת צ"ו ע"ב ולאידך דפליג עליו ג"כ ניחא דכיון דאיכא חיובא דתרתי מלאכות וממ"נ הי' חייב על אחד מהן ממילא פטור מן התשלומין אבל בלא"ה י"ל דהוי חייב בתשלומין מן הספק כיון דפטור מן המיתה משום הספק וכנ"ל ובשו"ת זכי"צ סי' כ"ו מתרץ ג"כ קושיא זו בדרך אחרת עפ"י הנ"ל לפי מ"ש בפמ"ג בפתיחה לאו"ח ה' שבת דאם עשה א' מהמלאכות והפסיד ממון חבירו בעת עשייתו ותפס הניזק ממון מהמזיק י"ל דאין מוציאין ממנו דשמא פטור המזיק ממיתה וחייב בתשלומין וא"כ גם בהא דר' אבין י"ל דמשו"ה קאמר ה"ט דעקירה צוה"נ הוא משום דאי לא"ה הי' מהני לי' תפיסה מן הספק עיי"ש ואני תמה על שניהם הא לענין תפיסה לא נ"מ מידי דאף אם ודאי עבר עבירה שחייב עלי' מיתת ב"ד וקלב"ם מ"מ מהני בי' תפיסה לשיטת רש"י ב"ק ע' וב"מ צ' כיון דחייב לצאת יד"ש וא"כ לענין תפיסה אין נ"מ כלל אמנם לפי"ז י"ל קושיא זו בפשיטות ונאמר דר' אבין איירי בזורק חץ במזיד דעבדינן בי' החומרא וא"ש לשיטת המהרש"ל המובא בקצוה"ח סי' כ"ח דבמקום דעבדינן בי' החומרא פטור לגמרי מן התשלומין וגם תפיסה לא מהני בי' עיי"ש ומשו"ה הוא דאיצטריך לטעמא דעקירה צורך הנחה דאי מטעם מקלקל)** וכבר נתקשו בזה האחרונים דאכתי תיקשי מהא דא"י אם נתחייבתי דפטור והא אם יחזיר לחבירו ליתא לגבי' ספק איסור כלל כיון שהוא טוען ברי עיין או"ת בכללי תפיסה מאות כ"ג עד אות מ"ג ועוד הקשו דלפי"ז הי' ראוי לצאת יד"ש ולבלי לטעון קים לי ולתפוס לכן תירץ הוא ז"ל דספק גזל לגמרי שרי וכך הלכה דגזל ודאי אסרה תורה ולא ספק וכמו שמצינו גבי ממזר ודאי ועשירי ודאי עיי"ש:
ועיין בס' יה"ת בב"ק ס"ו מש"ש טעם פשוט בהא דספק גזל מותר מה"ת עפי"ד הרמב"ם דס"ל דסד"א מה"ת לקולא וביארו המפרשים דטעמו הוא משום דבכ"מ דברה תורה על הודאי ולא על הספק ועיין בדברינו שלהי מגילה שהארכנו בזה וכאן נמי אמרינן דגזל ודאי אסרה תורה ולא ספק ועפ"י דבריו ז"ל אין איסור גזל חלוק מכל איסורין שבתורה בכל הספיקות דסד"א מותר מה"ת גם ספק גזל מותר מה"ת ולמאן דס"ל סד"א אסור מה"ת גם ספק גזל אסור מדאורייתא אמנם לא כן דעת האו"ת ז"ל ולדידי' פסיקא לי' דספק גזל לא תלי בהאי פלוגתא דהרמב"ם ואינך רבותינו הראשונים דפליגי בספיקות אי אסור מה"ת אלא שבספק גזל כו"ע מודי דמותר מה"ת וכמו דדרשינן בממזר ודאי ועשירי ודאי כן נמי נתקבלה דרשה זו דגזל ודאי ולא גזל ספק ורק לפימ"ש הש"א בשם הפנ"י שהבאנו לעיל הנה פליגי אמוראי בדרשה זו דגזל ודאי ורק למ"ד דא"ה בממון אחה"ר וא"י א"נ פטור דלדידהו אתו קרא דמי בע"ד ללמדנו דהממע"ה לדידהו הוא דאמרינן דגלי קרא דספק גזל מותר אבל לאינך אמוראי דפליגי וס"ל דהולכין בממון אחה"ר ובו"ש ברי עדיף לדידהו צריך קרא דמי בע"ד להא דנזקקין לתובע תחלה ואין לנו קרא להתיר ספק גזל ודינו ככל הספיקות דאסורין מה"ת וכמשנ"ת וכבר הבאנו לעיל מה שהסכימו כולם ללמוד הא דס' גזל התורה התירה מהא דקייל"ן הממע"ה וילפינן לה מקרא דמי בע"ד יגש אליהם וכתבנו שם בשם הש"א מאי דמוקי לה בפלוגתא בשמי' דהפנ"י ז"ל דמאן דס"ל בו"ש ברי עדיף דלדידי' ודאי דס"ל נמי דהולכין בממון אחה"ר ומוקי לקרא דמי בע"ד דמיירי בדדמי דסתם טו"ת היינו ברי וברי ולזה ל"צ קרא דהא סברא הוא לדידהו צריך קרא דנזקקין לתובע תחלה ואין לנו למוד דס' גזל מותר ומצד הסברא אמרינן ודאי דברי עדיף והולכין ג"כ בתר הרוב ורק למ"ד דבו"ש לאו ברי עדיף וכן א"ה ג"כ אחה"ר בממון לדידי' י"ל דקרא אתא להורות האי דינא דהממע"ה וספק גזל מותר וי"ל נמי דגם הא דא"ה בממון אחה"ר מכאן ילפינן וכמ"ש בתה"ד מובא בקצוה"ח סי' ר"פ דרוב לאו ראי' הוא ועיי"ש בש"א אות ח' מ"ש לתרץ עפי"ז גם קושית הריב"ש שהבאנו לעיל בהאי סוגיא דסוכה ל' משום דהתם רב הונא קאמר לה ור"ה לשיטתו דס"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דבו"ש ברי עדיף א"כ לדידי' ספק גזל אסור ול"מ בי' שינוי החוזר וע"כ לא כתבו הראשונים דספק גזל קונה גם בשינוי החוזר אלא למ"ד דס' גזל מותר מה"ת וכיון שאינו אלא חומרא דרבנן לכן מהני בי' ג"כ שינוי החוזר ודפח"ח: