לפלגות ראובן חלק ג· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג יא
ברם עיקר דברי הש"ש שהבאנו צריך להבין במש"כ הש"ש דאין דברי השטמ"ק אמורים אלא ברובא דאי"ק ובזה הוא דאמרינן דרוב הוי ספק אבל רובא דליתא קמן ודאי הוא בכל מקום ולכאורה מפורש להיפוך בכ"מ בש"ס וכן בחולין י"א בסוגיא דרובא קאמרינן התם ג"כ דרובא דאי"ק כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעי לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה וכו' הרי דרובא דאי"ק אלים ועדיף טפי מרובא דליתא קמן ואיך נימא איפכא דרובא דליתא קמן מיחשב כודאי ורובא דאי"ק ל"ח רק כספק [ועיין ג"כ בפ"ת יו"ד סי' מ"ח ס"ק י"ד מ"ש בשם שו"ת זכרון יוסף אה"ע סי' ה' בדעת הרמב"ם דרק רובא דאי"ק עדיף מקרוב משא"כ רובא דלי"ק דלא עדיף מקרוב עיי"ש. ויש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק בקצוה"ח סי' רס"ב ס"ק ב' במתני' פ"ב דב"מ מצא פירות בצד הכלי אמאי לא אזלינן בתר רובא דעלמא ואינו של בעל הכלי וכן הקשה ג"כ גבי ע"ז ר"פ ר' ישמעאל במש"ש במרקוליס במקורבות כו"ע לא פליגי דאסורות אמאי לא אזלינן בתר רובא ולא מן המרקוליס הוא עיי"ש ולהנ"ל י"ל קושיותיו בפשיטות משום דברובא דלי"ק לא אמרינן כלל הא דרובא עדיף מקרוב וכן מטין ג"כ ד' התוס' בב"ב כ"ג שם ד"ה רוב במשה"ק דמהא דתשע חנויות וכו' ידעינן זה דרוב עדיף מקרוב ומאי קמל"ן ר"ח עיי"ש ומדלא תירצו דר"ח קמל"ן דגם ברובא דליתא קמן אמרינן דעדיף מקרוב משמע מזה דאה"נ דס"ל להתוס' ז"ל דרק ברובא דאי"ק הוא דאמרינן דעדיף מקרוב אבל לא ברובא דלי"ק וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי] הן אמת דגם במק"א מצינו דרובא דליתא קמן עדיף מרובא דאי"ק וכמ"ש בש"ש ש"ו פ"ז לענין נאמנות ע"א כנגד הרוב דנאמן לנגד רובא דלי"ק ואינו נאמן נגד רובא דאיתא קמן אבל התם הא טעמא אחרינא איכא בהאי מילתא וכמו דאסביר לן שם בש"ש דברובא דאי"ק הבא ע"י תערובות א"כ לפי דברי העד שנודע לו איזהו היתר ואיזהו איסור אינו כנגד הרוב כלל עיי"ש ועיין בדברינו שלהי מ' גיטין מערכה ז' אבל בעלמא תיקשי לכאורה איך נימא דרובא דליתא קמן עדיפא מרובא דאיתא קמן נגד פשטות דברי הש"ס בכמה מקומות וכנ"ל:
וליישב זה עלינו להעתיק לשון השטמ"ק הנ"ל ולהסביר דבריו והנה ז"ל ועי"ל כיון דחזינן דאפילו היכא דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום דעשירי ודאי א"ר ולא עשירי מן הספק ואפילו כי אמרינן כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי הרא"ש עכ"ל ובפרמ"ג יו"ד בש"ד סי' ק"י סס"ק ל"ז מדקדק ע"ד השטמ"ק הנ"ל וכתב דמ"ש בשטמ"ק דמאחרי רבים דבטל ברוב הלשון מגומגם דלאו מתורת ביטול קאתינן אלא אזלינן בתר רובא ומרוב פריש ודוקא יבש ביבש מטעם ביטול עיי"ש ולדידי חזי לי דאין כאן גמגום כלל ואדרבא דייק השטמ"ק בלישני' ללמדנו טעמו ונימוקו דהיינו שמחלק בהאי כללא דכל דפריש מרובא פריש דלאו כל אפי שוין ולחלק יצא דבאיסורין כיון דשייך בהו דין ביטול אה"נ דהתם הוי דינו כמו ודאי ומשום שהאיסור עצמו נהפך להיות היתר והרא"ש לשיטתו שכן ס"ל להדיא בפ' גיה"נ סי' ל"ז ומתיר מה"ט לאוכלן כולן כאחת ואין לך ודאי גדול מזה אחר שהאיסור עצמו נהפך להיתר מה"ת ורק במקום דל"ש ביטול וכמ"ש בנידון דמעשר דאיירי בי' דלבד מה דל"ש בהיתר דין ביטול הא אין סברא כלל לומר שהפטור יתבטל ויחול עליו דין חיוב בזה אין אנו באין עליו מדין ביטול אלא מדין כל דפריש וכו' דהיינו שמחזיקינן על כאו"א שהוא פריש מן הרוב לכן אין לו דין ודאי אלא ספק שהתורה התירה ובמקום שהצריכה התורה ודאי ולא ספק נתמעט גם זה הא מיהת באיסורין וכה"ג במקום דשייך לומר שהמיעוט מתבטל לגמרי פשיטא טובא שגם לדברי השטמ"ק הנ"ל חשוב כמו ודאי גמור וכנ"ל:
וימתק לן להבין עפי"ז מ"ש בחולין י"א שם דברובא דאי"ק כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן וכו' אשר לכאורה צריך להבין מאי מעליותא מצינו ברובא דאי"ק טפי מברובא דל"ק הא כמו שהרוב דאי"ק אלים טובא משום שהרוב הוא לפנינו כן נמי לעומת זה הא איכא לפנינו מיעוט חשיב דאיתא קמן וברובא דל"ק שאינו חשוב כ"כ הרוב משום שאינו לפנינו הא שם גם המיעוט גרוע עי"ז שאינו לפנינו ושוב נמצא ששניהם שוין הן וכבר נתקשה בזה בשם ארי' שם אות כ"ז ונשאר בקושי' ולדברינו י"ל דהיינו דמדייק הש"ס במ"ש כגון תשע חנויות וסנהדרין דהא בסנהדרין ודאי לית כאן מיעוט כלל דל"ד לכל רובא ומיעוטא דעלמא בין רובא דאי"ק ובין רובא דל"ק ששניהם אמת שיש בזה רוב ואיכא נמי מיעוט להיפוך מן הרוב אבל בדיינים המחולקין בדין שרובן אומרים חייב ומיעוטן אומרים זכאי הא אחד מהן טועה ויותר מסתבר לומר דהמיעוט טעו משנאמר דרבים המה הטועים וכמ"ש באו"ת בקיצור ת"כ סי' קכ"ג קכ"ד להסביר עפי"ז דהתוס' ב"ק כ"ז במש"ש דהמיעוט דדיינים חשיב כמי שאינו עי"ש ושפיר שייך לומר דבסנהדרין מתבטל המיעוט לגמרי שהרי המיעוט החולקים מחויבים ג"כ להסכים אח"כ להרוב ולחתום על הפס"ד וכמ"ש בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"י עיי"ש וכבר העירו האחרונים לומר שמכאן הוא דגמרינן האי דינא בביטול איסורין שהאיסור עצמו נהפך להיות היתר וכנ"ל ורוב כי האי הוי ודאי גמור וכמשנ"ת וגם בהא דתשע חנויות נראה נמי די"ל לפי"ד השמ"ק הנ"ל דמאי דאמרינן בנמצא הלך אחה"ר דג"כ אתינן עלה מדין ביטול דהא אם לא הי' ניכר החנות המוכרת בשר טריפה ודאי שהיתה מתבטלת בין יתר החנויות המוכרות בשר כשר רק כיון שניכרת החנות במקומה הו"ל דין קבוע וכמע"מ דמי אבל מאי דפריש מן החנויות שאין אנו יודעין מאיזה חנות פירש חשבינן לה כאילו נתערבה בין רוב החתיכות הכשירות אחר שאבדה הקביעות שלה דמה לי אם נתערבה ממש בין החתיכות או מונחת היא לבדה ואין אנו יודעים אם כשירה הוא או טריפה וע' חוו"ד סי' קי"א ס"ק ז' במש"ש הש"ך ס"ק י"ז דמשכ"ל כשיתערב ביבש והקשה וז"ל דא"כ דמיירי ביבש ל"ל למילף דין צירוף ממתני' דתרומות הא כיון שהספק הוא על כל החתיכות איזה אסורה ואיזה מותרת מותר כל א' מטעם אחרי רבים כמ"ש בסי' ק"ט ובכה"ג נראה דאפילו יש בא' כדי לבטל ואין בהשני כדי לבטל כיון דהספק בין כולם איזו חתיכה אסורה אמרינן דחד בתרי בטל דהא יבש ביבש חד בתרי בטל אפילו אחד בבית ואחד בעלי' כמבואר ברשב"א עכ"ל ודאי דגם בכה"ג יש לדון על החתיכה דין תערובות וביטול והיינו מכיון שיש לפנינו רוב היתר חשבינן להחתיכה הנמצאת כמו מעורבת בין יתר החתיכות הכשירות [וכבר נודע מ"ש האחרונים ז"ל לדינא דלעולם אזלינן בזה בתר רוב בשר ולא בתר רוב חנויות ומוכרים עיין בינת אדם שער הקבוע סי' ט"ז דמשמע שהחוו"ד הודה לדבריו וכן מסיק הגאון בעל בית מאיר להלכה ודו"ק כי קצרתי] והיינו דמדייק השטמ"ק ונקט בלשונו דאפילו כי אמרינן כל דפריש מרובא פריש ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין וכו' ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב דבמקום דשייך לומר שיתבטל גם הא דכל דפריש מרובא פריש מדין ביטול הוא וחשיב כודאי [ואף למש"כ האחרונים דגם בתרומה וערלה דאינו בטל אלא במאה ומאתים ג"כ אמרינן הא דכל דפריש מרובא פריש מ"מ י"ל גם בהו ה"ט דביטול שהרי מה"ת גם אינהו בטילי ברוב וחד בתרי בטל וכמ"ש בתוס' ב"מ ד' נ"ג ע"א ד"ה ועולה ועיין תוס' נדה מ"ז א' ד"ה אתי ובדברינו שלהי מ' סוטה פלג ה' ודו"ק] ומשו"ה הוא דאמרינן שם בחולין דעדיף לן האי רובא דט' חנויות כמו רובא דסנהדרין והיינו עדיפותא דידהו לגבי רובא דל"ק ול"ש לומר הא גם ברובא דאי"ק אית לן מיעוט חשיב דאיתא קמן דז"א דבהני דמייתי הש"ס תשע חנויות וסנהדרין חשיב המיעוט כמי שאינו כלל ופשיטא דאזלינן בכה"ג בתר רובא וכמשנ"ת הא מיהת במקום דל"ש לשון דין ביטול דלא אתינן עלה אלא מדין דכל דפריש מרובא פריש שפיר י"ל דאינו אלא ספק שהתורה התירה כיון דהא מ"מ איכא נמי המיעוט לפנינו ושוב מתקיימין ד' הש"ש שהבאנו לעיל במ"ש דאין דברי השטמ"ק אמורים אלא ברובא דאי"ק דאינו רוב דתליא בסברא ואדרבה מסברא יכול להיות דפירש מן המועט כמו ממרובה אבל לא ברובא דל"ק וכמו הך רובא שאמרו דלמא לאו אביו הוא ש"מ דאזלינן בתר רובא דהו"ל רוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן שהוא אביו רוב כי האי חשיב כמו ודאי וכנ"ל:
והנה כבר הבאנו לעיל מ"ש בחוו"ד סי' ס"ג דלא מצרפינן תרי מיעוטי רק ברובא דליתא קמן ולא ברובא דאי"ק והעלה עוד שם דגם סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן במקום שהרוב הוא רובא דאי"ק ומסתייע לזה ממ"ש הרא"ש דה"ט דלא מצרפינן מיעוט שוחטין שאינן מומחין לחזקת א"ז משום דמיעוט שאינן מומחין לא שכיח ואפילו ר"מ מודה בי' דל"ח לי' וא"כ תיקשי ברוב טבחי ישראל דאפילו טפי חד מטבחי עכו"ם למה מותר נצרף המיעוט של טבחי עכו"ם לחזקת שא"ז וליתסר וע"כ דרובא דאי"ק דאפילו ר"מ מודה בי' ל"ח להמיעוט ולא מצרפין לי' לחזקה עיי"ש [ולפלא שלא הביא דבר זה משמי' דרש"י ז"ל שכתב כן בקידושין ד' פ"א ע"א ד"ה אם רוב ע"ש ועיין שו"ת הגרעק"א סי' ק"ו ועיין בדברינו לקמן מה שכתבנו בזה בע"ה] ולדברינו לאו כללא הוא בכל רובא דאי"ק דאדרבא בכ"מ דל"ש לדין דין ביטול הנה רובא דל"ק דתליא בסברא אלים טפי מרובא דאי"ק אמנם צודקים דברי החוו"ד בהאי דינא דרוב טבחי ישראל משום דהתם נמי לאו על הטבחים אנו דנין לומר דל"ש בהו דין ביטול אלא שאנו דנין על החתיכה הנמצא כאן אם פרוש מן הכשירות או מן הטריפות וכאן דאיכא לפנינו רוב טבחי ישראל ונמצא שרוב החתיכות כאן המה כשירות ודאי דשייך לדון גם בזה דין ביטול ורוב גמור הוא דל"א בי' ג"כ סמוך מיעוטא לחזקה אבל במקום דל"ש דין ביטול ואתינן עלה מדין כל דפריש וכו' ודאי די"ל בי' ג"כ הא דסמוך מיעוטא לחזקה וכמשנ"ת ודו"ק:
ונראה ליישב ג"כ עפי"ז מאי דקשיא לי לפי מש"כ המרדכי בחולין ס"פ הזרוע והלחיים סימן תשל"ז בהא דחורי הנמלים בטעמא דלא אזלינן בזה בתר רובא ורובא דקמה הא של בעה"ב היא וברובא דאי"ק הא גם ר"מ מודה ותירץ שם דה"ט משום דגלי קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו לכן לא אזלינן בתר רובא בזה עיין מל"מ פ"א מה' טומאת מו"מ ובטו"א ר"ה א"מ ד' י"ד ולכאורה תיקשי לפי"ז למה אמרינן גבי דמאי דפטור גם ממעשר עני כמ"ש ביומא ד' ח' גבי נחתומין בשלמא מ"ר ומ"ע הממע"ה ופי' שם בטו"א דה"ט דפטור אף דספק מ"ע להחמיר משום דדמאי שאני לפי שרוב ע"ה מעשרין הן ותקשי הא במ"ע לא אזלינן בתר רובא משום קרא דעני ורש הצדיקו והא מפורש במכות י"ז דס"ל לרבנן דנחשדו ע"ה על מ"ע של דמאי [עיין תוי"ט פ"ד מ"ג דדמאי מ"ש בשיטת הרמב"ם עפ"י הירושלמי דלרבנן לא נחשדו כלל ע"ה על מ"ע שלא כשיטת הש"ס בבלי יע"ש בתו"ח שדחה דבריו] וא"כ למה לא יתחייב ליתן המ"ע לעניים אף דרוב ע"ה מעשרין הן ולדברינו ניחא דשפיר י"ל דע"כ לא קאמר המרדכי דל"א בת"ר במת"ע אלא ברובא דאי"ק כמו בחורי הנמלים כיון דל"ש שם לומר שיתבטל חלק העניים דהא ממונא לא בטיל אינו אלא ספק וגלי קרא דעני ורש הצדיקו שחייב ליתן להעני אבל ברובא דל"ק כמו רוב ע"ה מעשרין שאנו מחזיקין אותו כמו ודאי מה"ט רוב כי האי מהני לפטור אותו גם ממת"ע ודו"ק: