אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה ח › פלג ב

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ח · פלג ב

פלג א

ונקדים תחלה מה דמצינו דפליגי אמוראי בזבחים ל"ב דאביי ועולא ס"ל דבדבר שהותרה אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ובדחוי' ל"א סברא זו. ורבא ס"ל שם להיפוך דאדרבא בהותרה ל"א הואיל ואישתרי אישתרי ורק בדחוי' אמרינן כן. ונעתיק כאן קונטרס אחד מענין מת מצוה הנוגע לעניננו ואח"כ נבוא לדקמן הנה בטו"א מגילה ג' במש"ש ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו וכו' אבל מטמא הוא למ"מ והקשה הא לא מייתר קראי כלל לזה דהא צריך קרא לגופי' למידרש דאפילו כהן ונזיר אל יטמא דלא נימא הואיל ואישתרי אישתרי ומאריך שם לומר דכל קושיתו אינו רק לאביי ועולא דסברי בזבחים ל"ב דהאי הואיל אמרינן גבי דבר שהותרה בו לגמרי ובדחוי' לא אמרינן סברא זו דהא גם כאן היתר הוא ולכן כתב דאליבא דרבא דס"ל להיפוך שם דבהיתר ל"ש לומר הואיל ואישתרי לק"מ עיי"ש בטו"א:

ונפלאתי עליו שבמחכתה"ר אזיל בתר איפכא לכאורה שהרי אדרבה איפכא קשיא רק לרבא ולא לאביי ועולא. דהנה זה לשון הרמב"ם ספ"ב מה' אבל הט"ו הטומאה לקרובים דחוי' היא ולא הותרה לכל לפיכך אסור לכהן להתטמא למת אפי' כו' עיי"ש הרי דהטומאה לקרובים אינם רק בגדר דחוי' לא היתר ולא מצינו מאן דפליג עליו בזה וא"כ לפי"ז נהפוך הוא דתיקשי רק לרבא דס"ל דגבי דבר הדחוי' אמרינן מה לי חד דחיי' מה לי ב' דחייות לדידי' תיקשה דצריך קרא לגופי' לכהן ונזיר שלא יטמא ולאביי ועולא ניחא וכמובן:

ולכאורה הי' אפשר ליישב קושיתו שהקשה אליבא דר"ע בזבחים ק' דדריש לה כן עיי"ש והי' אפשר לומר דלר"ע לשיטתו מודה רבא דל"א מה לי חד דחיי' מ"ל ב' דחיות שהרי על דרשא זו גופא דולאחותו דפליגי בה ר"י ור"ע בנזיר מ"ח ע"ב קאמר שם דר' ישמעאל ס"ל דכ"ג והוא נזיר ל"צ קרא דמשום דמצינו גבי חד לאו דמותר לי' לטמאות או לנזיר לחודי' או בכ"ג לחודי' לכן אמרינן מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאווין ור"ע שם פליג ובעי קרא לכ"ג ונזיר ולית לי' האי סברא דמה לי חד דחיי' מ"ל ב' דחיות א"כ לדידי' לכאורה לא תיקשי כלל. אמנם זה אינו דא"כ תיקשי לאמוראי בזבחים שם דפליגי בפלוגתא דתנאי בנזיר הנ"ל וע"כ דל"ד כלל לפלוגתא זו דאמוראי שם בזבחים ל"ב הנ"ל דכל עיקר האי כללא דהואיל ואישתרי ל"ש רק במקום שכבר הותר לו חד איסור וכמ"ש ביבמות ח' ע"א דזה ל"ש אלא בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דחזיא לי' דביני ביני ובמקום אחר ל"ש כלל האי סברא רק דפליגי האמוראים אם סברא זו אמרינן במקום שהותרה או בדחוי' אבל במקום דלא הותר לו כלל תחלה חד איסור ל"ש כלל סברא זו וכדמוכח שם בסוגיא:

ומה מאוד תמוהים ד' בעל עונג יו"ט סי' צ"ד שכתב שם לד"פ אחר שהביא האי סוגיא דיבמות ח' כתב שם דזהו דוקא אם ראה קרי קודם שחל היתר הכנסת ידיו לבהונות כגון בליל ח' כו' אבל אם באו בב"א שפיר אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ע"ש שבנה ע"ז יסוד לתרץ סוגיא דשבת קל"ג מש"ש באומר לקוץ בהרת בנו הוא מתכוין **(הג"ה עיי"ש בחי' הרשב"א מה שתמה על הא דקרי לי' בכה"ג דשא"מ הא מתכוין הוא לקציצה אלא שאינו מתכוין לטהר אלא למול ואין זה קרוי דשא"מ אלא משאצל"ג הוא וכו' כמו מכבה גחלת ברה"ר בשביל שלא יוזקו בה וכו' ותי' וי"ל דאי כתב רחמנא בפירוש השמר בנגע הצרעת שלא תקוץ ה"נ אלא השמר בנגע הצרעת כתב רחמנא כלומר שלא יטהרנו אלא בהוראת. כהן וכו' והלכך כשזה קיצץ לשם מילה הו"ל דשא"מ אצל טהרה עכ"ל. ותמוהים לי מאוד ממקומו ממש"ש קל"ב ב' תינח נגעים טמאים נגעים טהורים מא"ל עיי"ש בפירש"י שפירש כגון בהק ופרחה בכולי')** ואחרי המחילה מכתר"ה הנה ממקומו מפורש להיפוך דהא גם בנשא מת ולא מת ואח"כ נשא חי באין ג"כ בבת אחת אחר שמת אחיו ונפלה לפניו ליבום ובעצם האיסורין הנה איסור אשת אח שיש לה היתר קדים ואתא ולא אמרינן הואיל ואישתרי רק באם יצא כבר האיסור הקודם להתיר שעה אחת ואף דלענין קציצת הבהרת שם נראה כונתו לחלק דהתם שאני משום שאפשר לו לקיים המצוה ע"י אחר או שלא יכוין הוא לקציצת הבהרת ורק למולו לחוד ואז הא ודאי מותר מטעם עדל"ת ושפיר נאמר הואיל ואישתרי ול"ד לאחות אשה כיון דהשתא דאסורה עליו הא לא אפשר להפריד שני האיסורין זה מזה וכמובן אבל מש"ש דגם במצורע שראה קרי אם באו בב"א אמרינן הואיל ואישתרי זה ודאי תמוה דהא התם א"א לחלק האיסורין וזו"ז לא מיסתבר כלל לומר דמה שאפשר לו לקיים בלא דחיית האיסור השני הנה זה יגרום ההיתר ולומר הואיל ואישתרי אישתרי. והברור הוא דלא אמרינן האי סברא דהואיל ואישתרי אישתרי אלא במקום שיצא שעה אחת להתיר איסור האחד ואח"כ נולד האיסור השני וכמו בזב שראה קרי בעה"פ שכבר חלה עליו היתר הכנסת ידו לבהונות בזה אמרינן שמותר גם לקרא וכמש"ש אבל לא בבאו בב"א שי"ל דהאחד מחזק את השני ולא אשתרי כלל וז"ב ודו"ק:

והאי מילתא דמה לי חד לאו או ב' לאוין דפליגי תנאי כנ"ל מילתא אחריתא היא ובבאין כאחד ולענין דינא כמו לגבי עשה דדחי ל"ת אי אמרינן דדוחה גם לשני לאוין או לא הנה עיין פנ"י ביצה ח' גבי כיסוי דכתב בפשיטות דדחי ועתו"ס נזיר מ"א ב' ד"ה ואי שכתבו דפליגי בזה תנאי והביאו להאי סוגיא דנזיר ובשושנת העמקים כלל ב' מסתפק בדין זה ואחרי המחילה מכתר"ה הנה לא הביאו דהתו"ס ביבמות ג' ע"ב ד"ה ל"ת שכתבו דילפינן מכלאים בציצית דדוחה גם לב' איסורין ותימה שלא הביאו שם מסוגיא דנזיר דלר"ע ל"א כן ועיין דורל"צ דרוש ו' ז' בהגה שם בשם ס' הכריתות דאין עשה דוחה ב' לאוין עיי"ש וקצרתי:

והי' אפשר ליישב בזה ג"כ קושית הטו"א ר"ה ט"ז שהקשה על שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמ"ע דטומאת קרובים אינה רק בכהנים דאיתנייהו בבל יטמא ולא בישראל דאינם שייכים כלל באיסור טומאה. דלפי"ז היכי מדריש קרא למת מצוה דמטמא והא איצטריך קרא לגופי' דאפילו כהן דמצוה עליו לטמאות לקרוב מ"מ אם נזיר הוא אינו מטמא דה"א דלידחי עשה ול"ח דנזיר דאיתנייהו בשאלה עיי"ש ולפי"ז הי' מקום ליישב קושיתו אליבא דר"ע בפשיטות דכיון דטומאת קרובים אינה אלא דחוי' וחזינן אליבא דר"ע דס"ל לכללא דלא אמרינן מה לי חד לאו וכו' ומשו"ה איצטריך קרא לכהן גדול ונזיר דלא ילפינן מכהן גדול דמותר לטמאות למת מצוה ולידחי גם איסורי נזיר משום דאיתא בשאלה א"כ לק"מ לדידי' דנצריך קרא לכהן ונזיר שלא ידחה עשה דכהונה לאיסורי כהונה ונזירות וקושיתו לכאורה תיקשי רק אליבא דר' ישמעאל דחזינן דס"ל מה לי חד לאו כו' א"כ בעי קרא לכהן ונזיר דהו"א דמ"ע דטומאת קרובים לידחי כנ"ל שבתי וראיתי דקושיתו קשה גם לר"ע לפי מה שהוכחנו במק"א בפלוגתת רש"י ותוס' ברכות כ' אי טו"ק הותרה או דחוי' דפליגי תנאי בזה וצריך אני להאריך קצת בזה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה