לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג א
במתני' שלהי קידושין ר' נהוראי אומר וכו' מצינו לאאע"ה שקיים כה"ת כולה וכו' והקשו כולם על א"א שלא מל א"א קודם שנצטוה ועיין במקנה שתי' דהוא משום איסור חובל דשייך גם בב"נ לכן ל"ע ע"ז קודם שנצטוה עיי"ש ובהקדמת ס' תרומת הכרי תי' בטו"ט דהוא משום שאמרו בע"ז כ"ז דבעינן דוקא שימול ישראל משום המל ימול או משום ברית עיי"ש והרי אברהם קודם שנצטוה אם הי' מל א"ע הי' נימול שלא ע"י ישראל עיי"ש ודפח"ח. ואכתי תיקשי למ"ד שם דמילה בעכו"ם כשירה למה לא מל ועיין כ"מ על הרמב"ם פ"ב מה' מילה ה"א במש"ש טעמא דהרמב"ם דס"ל באם מל נכרי א"צ להטיף ממנו ד"ב וכתב שם בכ"מ דהוא משום דמספקא לי' אי מילה בנכרי כשירה וס"ל דבכ"מ שלא יצא צריך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב הרי דס"ל דלמ"ד כשורה יצא ידי מצוה לגמרי וא"צ גם הטפת ד"ב ותיקשי לדידי' מאי איכא למימר למה לא מל אאע"ה א"ע קודם שנצטוה וע' שאג"א סס"י נ"ד מש"כ להשיג על ד' הכ"מ הנ"ל וכ' שם דהוא משום דפשיטא לי' כמ"ד שהיא פסולה והוי מעוות שא"י לתקון אבל ודאי דלמ"ד כשירה משמע דכשירה לקיים המצוה:
ואם היינו אומרים דסוף דברי מתני' דידן הוא ג"כ דברי ר' נהוראי ונימא דר' נהוראי הוא ר"מ כמ"ש בעירובין י"ג הי' אפשר לומר דר"מ לשיטתי' דס"ל בע"ז שם למש"ש אלא לעולם איפוך כדאפכינן מעיקרא נמצא דס"ל לר"מ דמילה בעכו"ם פסולה לכן שפיר י"ל דמשו"ה לא מל אאע"ה א"ע מקודם מה"ט אבל משמע שם דלאו מטעם גזה"כ הוא דס"ל לר"מ דפסול מילה בעכו"ם רק מטעמא דאמר התם דזימנין דמצלו סכינא וכו' והדר קשיא כנ"ל גם זו"ז כבר מסקי האחרונים דר' נהוראי לאו היינו ר"מ ומביאים ראי' ממשנתנו דפליג ר"נ על ר"מ ע' סה"ד ערך ר' נהוראי ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"א ובדברנו שלהי נזיר וקצרתי וע' מהרש"א ס"פ נושאין ביבמות ק' שבאמת ל"ק אאע"ה כה"ת כולה רק אחר שמל אבל כבר הביא שם ד' האומרים שקיים גם מקודם שמל איברא דלפי"ז צריך ליישב ג"כ משה"ק שם עוד האיך נשא אאע"ה את הגר שהיתה מצרית ראשונה ואסורה ועפ"י דברינו יתיישב גם זה בע"ה:
וקודם שנבוא לכלל ישוב נקדים בע"ה לבאר איזה דברים ב וראשון תחלה נאמר לבאר מה דמצינו דפליג השאג"א סי' נ"ב על הש"ך יו"ד סי' רס"ב במש"כ לענין קטן שנימול תוך ח' ללידתו דפליגי אי צריך הטפת ד"ב והקשה הש"ך אי נימא דא"צ הטפת ד"ב וקיים מצוה א"כ תיקשי האיך מילה דוחה שבת נקדמי' ונימהלי' קודם ח' וכמ"ש כה"ג במנחות ע"ב גבי קצירת העומר. ולכן הוכיח שם דצריך הטפת ד"ב ובשאג"א שם השיג ע"ז ונבאר דבריהם כסדר בע"ה וניישב תחלה קושייתו הראשונה משה"ק וליטעמיך נדחה את המילה לאחר ח' דודאי מקיים מצוה מיקרי והוכיח מסוגיא דמנחות הנ"ל דאין לחלק בין אפשר להקדים או אפשר לדחות את המצוה אלאחר זמן דשוין הן שהרי מדמה שם הא דאפשר לקצור מע"ש. למ"ש ר"ש בוא וראה כו' שהרי הקטר חו"א כשרים כל הלילה ואינו ממתין כו' עיי"ש וע"כ מחלק שם בין הקרבת קרבנות למילה ויבואר לקמן בע"ה:
וכבר הקשינו בשלהי חגיגה בע"ה על הוכחת השאג"א הנ"ל ממ"ש הרשב"א שבת כ"ד בשם הרמב"ן דבאמת מן הדין עשה שאפשר לדחות ולקיימה אח"כ אינה דוחה ל"ת וא"כ בודאי דחילוק גדול יש בין אפשר להקדים או לאחר רק דלפי"ז צריך ישוב משה"ק בשאג"א דמן הסוגיא שם מוכח דדמי להדדי וע' מש"כ בע"ה שם שלהי חגיגה ולעניננו כאן נאמר באופן אחר בע"ה. ונבין ג"כ מש"ש בסוגיא שם לדחות מהא דר"ש שאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת וכבר הוכחנו שם דלאו כו"ע ס"ל האי סברא שכבר דחתה ונבין בע"ה עיקר סברא זו ובמאי פליגי בה ועיי"ש בדברינו מה שהסברנו זה בא"א: