לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ג
ונרחיב עוד הדברים בע"ה. דהנה עוד הקשה בס' עמו"א ממ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא לדון מק"ו שעד המסייע פוטר מן השבועה את המוחזק ע"ש ותיקשי דלמה לן ק"ו כיון דאינו מוציא מן החזקה ת"ל שנאמן ע"א דהא אדרבה מסייע להמוחזק ע' עמו"א סי' פ"ז אות ט' ולפלא כי נעלם ממנו כל ד' הש"ש הנ"ל:
עוד הקשה שם בעמו"א הנ"ל ממ"ש שבועות ל"ב דבעי לאשכוחי חיוב שבועת העדות במשביע ע"א ולמה לא משכח בפשיטות במשביע ע"א בהחזרת אבידה ע"ש והנה קושיתו הראשונה מד' הרא"ש פ"ק דמציעא וכ"כ הקשה ג"כ בש"ש ממש"כ הרא"ש דאין ע"א פוטר ממחויב שבועה וא"י לישבע דמשלם והתם אינו להוציא ואדרבא להחזיק ע"ש בש"ו ספ"ג לענ"ד י"ל בפשיטות דודאי ד' הר"ן ל"ש רק במקום דליכא שום חזקה כנגדו וכאן בהא דעד מסייע אף דחז"מ ליכא מ"מ איכא חזקה אחריני מ"ש דחזקה שא"א תובע אא"כ יש לו דמה"ט חייבו חכמים שבועת היסת ע' שבועות מ' ע"ב וכ"כ כאן ולכן לא אתא עלה רק מדין ק"ו דמחייב שבועה כ"ש שפוטר ובמשואיל"מ אינו פוטר דממון גמור הוא וליכא ק"ו ל"כ באבידה דאין שום חזקה כנגדו אפשר דמהימן:
ועל קושיתו השני' מהא דשבועות ל"ב דלא נקיט הא דע"א באבידה הי' נראה לומר עפי"מ שעלה ברעיוני לומר בעיקר טעמא דהר"ן מה דמהימן ע"א באבידה דבאמת נימא דע"א אינו קם רק לשבועה והיינו שהמוצא מחויב שבועה להכחיש את העד וכיון שא"י לישבע כנגדו הוי לי' המוצא משואיל"מ ולכן חייב להחזיר לו החפץ ויתיישב בזה משה"ק מהא דשבועות דמשו"ה ל"ח לה לע"א באבידה דכיון שהוא ג"כ מטעם משואיל"מ הלא כבר חשיב לה שה נסכא דר"א ובאמת נימא דהיכי דל"ש ה"ט א"נ ע"א גם בדליכא חז"מ. שבתי וראיתי דל"ש הכא ה"ט כלל לדון בזה האי דינא דמשואיל"מ דהאי דינא לכאורה ל"ש רק נגד הבע"ד שלו אבל כאן שהמוצא טוען בעד אחרים מאי יועיל לנו מה שהמוצא הוי מחויב שבועה להחזיר משו"ה חפץ של אחר? ובאמת נראה דגם קושית הפנ"י שהבאנו לעיל משה"ק שיתחייב להחזיר חפץ של אחר שאינו טוען שמא וע' ב"ב קל"ה ב' ושא"ה דכמנה לאחר בידך דמי ודו"ק [אף גם זו"ז יש לדון דל"ש כאן דמושאיל"מ עפי"ד הט"ז חו"מ סי' רס"ז ס"י משום דב' עדים המעידים שהי:' שלו עדיין אינם מחייבין ממון וצריכין לחזקה שממנו נפל ע"ש ורוצה לדמות זה למ"ש הב"י סי' ע"ה כזאת לענין הוחזק כפרן בשם הרשב"א ע"ש אבל לענ"ד אינו דומה כלל וכמ"ש כן בסמ"ע וש"ך סי' ע"ח ס"ק ו' בע"א על הזמן והוא אומר פרעתיך תוך זמנו דהוי משואיל"מ והא גם שם בב' עדים ג"כ צריכין לחזקה שא"א פורע ח"ז וע"כ דליתא לסברא זו וחשיב מ"מ משואיל"מ ודו"ק כי קצרתי]:
ולכאורה לפי"ז תיקשי בהא דב"מ כ"ח סימנים וסימנים וע"א יניח לפימ"ש בחו"מ סי' רס"ז ס"ח דאין בזה שום ספק לגבי אחרים ואם נתפשרו חולקין ביניהם א"כ נימא בזה דהמוציא חייב להחזיר לזה שהעד מסייע מטעם משואיל"מ אכן כשתעיין בזה נראה דגם הכא אין לדון האי דינא דמשואיל"מ משום סברתנו דאף שאינו נוגע לעלמא מ"מ לגבי המוצא שאינו הבע"ד שלו ל"ש כלל לדון ה"ט דמשואיל"מ שוב ראיתי סתירה לדברינו ממש"כ הש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק מ"ב גבי שליש אכן מצאתי להאו"ת שם סי' ס"ו ס"ק כ"ו שהשיג על הש"ך מטעמא שכתבנו דכיון דלהלוה אין נ"מ למי ישלם ל"ה משואיל"מ והי' נראה עוד ליישב עפי"ז מה שראיתי מקשים ע"ד התוס' ריש ב"מ שכתבו דהא דיחלוקו הוא רק במקום שהחלוקה יכולה להיות אמת ולהכי יונח במנה שלישית א"כ למה בהא דסימנים וסימנים יניח הא ג"כ החלוקה יכולה להיות אמת דילמא שניהם שותפים בה וע' ישוי"ע או"ח בקונטרס סס"י תרמ"ח והוכיח שם מזה דבעינן שהחלוקה יכולה להיות אמת עפ"י טענותיהם ולפי"ד הנ"ל לכאורה הי' איפשר לומר דגם הא דהחלוקה יכולה להיות אמת דאמרינן שם יחלוק איפשר ג"כ דז"א שייך רק לגבי הבע"ד כשהם מוחזקין בעצמן אבל אם מונח ת"י אחר כמו שומר ומוצא אבידה איך נימא דיחלוקו והוא יתן מחציתו לאחר במקום שבעל החפץ עומד וצווח לבלי תן את שלו לאחר אלא שמד' התוס' בהא דמנה שלישי מוכח דסבירא לי' להיפוך וחשיב להו השומר המחזיק ממש כמו ששניהם מוחזקין בו דא"כ גם שם לא הקשו כלום ועדיין צריך למידק מאי דפשיטא להו להתוס' כן וקצרתי:
אחר זמן רב מצאתי דאתא לידי ס' ברית אברהם וראיתי שם ח' חו"מ סי' י"ד וסי' ט"ו וט"ז שהאריך **(חסר עי' בסוף הספר)** בזה והעיר ג"כ בקצת מדברינו בע"ה ע"ש ולענין ע"א כנגד הרוב ע"ש ג"כ משה"ק על רב דס"ל הולכין בממון אחה"ר א"כ לדידי' ע"כ רובא עדיף מע"א שהרי ע"א אינו נאמן כנגד החזקה ורובא מוציא ממון מחזקה אליבא דרב א"כ לדידי' תקשה מאי דע"א נאמן כנגד הרוב במקולין ולענ"ד זולת מה דלד' הש"ש הנ"ל שכתבנו לק"מ דאין זה מיקרי כנגד הרוב כלל ברובא דאי"ק ומברר שזהו דלא מספקא לי' כלל אף גם זו"ז ע' בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ור"י וד"ה לקולא דגם רב מודה דא"ה בממון אה"ר ורק ברדיא וכיו"ב משום דאמר קים לי בנפשאי שאני מן הרוב א"כ לא מוכח מידי דלרב רוב עדיף מע"א וע"ש עוד בתק"ע סי' ל"ח מציין ד' רש"י כתובות פ"ה ע"א ד"ה קרענא אפוקי ממונא כו' ושם באהע"ז סי' פ"ב מציין ד' רש"י ב"ק מ"א ע"ב תרי בעינן לאפוקי ממונא הרי דגם לרש"י ס"ל דרק להוציא מחזקה אין ע"א נאמן וע"ש:
עתה ראיתי שגם בשער משפט סיל"ג סק"א מסתפק בזה אי ע"א מהימן בממונא במקום שאינו מוציא מחזקה ולפלא שלא הביא מד' הר"ן הנ"ל וע"ש שהעיר ג"כ מהא דב"מ כ"ח והיטיב אשר דיבר שם לחלק דבמקום דאיכא א' שמכחישו אינו נאמן וה"ט בהא דסימנין וסימנין וע"א ע"ש אלא שמה שהוכיח ג"כ כן מהא דקידושין ע"ד דאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי בענין שודא דדייני אף שזהו רק במקום שאין שניהן מוחזקין וכמ"ש בחו"מ סי' ר"מ הרי דאינו נאמן לענ"ד לק"מ דהתם שאני דנראה בכה"ג המבואר שם בחו"מ ס"ג אם יש לשניהם שטרות שנכתבין ביום א' דאמרינן שודא דדייני ודאי די"ל דתומ"י אחר שזיכהו הדיין זכה בשטר הקנין שלו את הקרקע ושוב מיקרי מוציא מן המוחזק לפי"ד הבע"ד השני שטוען אשר הוא זכה כבר ויתיישב ג"כ בזה קושיתו שם משה"ק עמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע"ה דע"א מהימן לענין שודא דדייני א"כ אמאי אין הדיין נאמן לומר גבי שודא לזה זכיתי עיי"ש שנדחק ולק"מ לדברינו הנ"ל דהתם קודם שזכו עדיין אינם נקראים מוחזקין שפיר י"ל דמהימן ע"א לאוקמי ביד א' מהן אבל גבי הדיין אחר שכבר זכתה לאחד מהן שוב נקרא מוציא מחזקת השני שלדבריו מוחזק הוא כבר וזכה בו עפ"י הדיין גבי קרקע שקונה ע"י השטר שבידו ודו"ק:
ומשה"ק שם ע"ד הר"ן שנראה מדבריו דאף אם ע"א נאמן מ"מ קרוב א"נ ומבואר בדברי הרמב"ם פ"ה מה"ע דבמקום שע"א נאמן גם קרוב ואשה נאמנים ע"ש שנשאר בצ"ע הנה לענ"ד טפי הו"ל להקשות על הר"ן במש"כ שם דמשו"ה נאמן אף שקרוב הוא משום שאין כאן נגיעת עדות אם תנתן לחבורה זו או זו וזה ודאי תמוה לכאורה וכי קרוב מטעם נוגע פסול והלא גם להעיד לחובה פסול קרוב וכמ"ש בכ"מ וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ז ס"ק א' אלא שי"ל דחדא מתורצת בירך חבירתה דהיינו משום דבאמת כאן גבי שודא דס"ל להר"ן דגם ע"א מהימן גם קרוב נאמן ואף דאין זה מדין עדות רק בתורת אומדנא ודיעה וכמ"ש בש"ש ש"ז פ"א מ"מ גבי שודא סגי לן בזה ג"כ ורק אם היה בכאן איזה נגיעה ל"ה נאמן גם גבי שודא וכמובן דאין זה אומדנא ודיעה כלל אחר שחשדינן אותו למשקר והיינו שכתב הר"ן כיון דאין כאן שום נגיעה כלל לכן שפיר מהימן אף שקרוב הוא ומשום דבמקום שע"א מהימן גם קרוב נאמן ולפלא על שע"מ שלא נחית לזה וכי אזדא לי' פסול קורבא דידי' משום שאינו נוגע ומ"מ האמין לי' הר"ן מה"ט גופא שכתב השע"מ דכיון דע"א נאמן גם קרוב מהימן ועיין בזה:
אלא שלענ"ד צ"ע טובא דלכאורה דברי הר"ן סותרים א"ע דכאן ס"ל דבמקום דליכא חזקה נאמן ע"א גם גבי ממון ושם בשו"ת סי' ע"ה מפרש ואומר דאף שאין ע"א קם לממון אעפי"כ הדברים מראין שהדבר אמת וכו' והיינו רק בענין שודא וכמש"ש להדיא כן אבל לא מן הדין וצ"ע לכאורה. וע' עמו"א שם סי' פ"ז שכתב לפרש ד' הר"ן באלפסי כאן דאין כונתו כלל להאמין ע"א גבי אבידה ורק שהכריח דט"ע הכרה גמורה היא בגוונא דל"ח למשקר ונאמן לומר כליו של פלוני הוא והיינו בענין המועיל ר"ל להעיד עם עוד אחד ע"ש ואינו במשמע להמעיין בד' הר"ן כאן ומ"מ מוכרחין אנחנו לכאורה לפרש כן משום ד' הר"ן שבתשובה הנ"ל ועדיין אין זה ברור וצ"ע