לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז · פלג ב
והיה נראה להוכיח עוד בשיטת הר"ן דסבירא לי' לעיקר כמש"ש פ"ג דקידושין הנ"ל דגם בדשב"ע נאמן ע"א היכי דליכא חזקה כנגדו שהרי מצינו נמי דס"ל להר"ן בפ' גיה"כ בשמעתתא דטב"ע עדיף מסימנא דגם בממון נאמן ע"א היכי דליכא חזקה כנגדו וז"ל שם ד"ה אמר רבא כו' וזה שלא כדברי ר"ח ז"ל כו' ולא מיחוור דבמציאה כו' וה"ה דבמציאה נמי נאמן אדם לומר אלו כליו של פלוני דכיון דלית לי' הנאה ממנו ל"ח דמשקר עכ"ל וכיון דהא דבעינן שנים בדשב"ע לא ילפינן רק בג"ש דדבר דבר ממון א"כ ודאי משמע לפי"ז דגם בדשב"ע בכה"ג נאמן ע"א וכנ"ל:
ולפלא על הש"ש ש"ו פ"ב ופ"ג שכתב לדבר פשוט שאין ע"א נאמן בממון גם בדליכא חזקה יע"ש ולא הביא דברי הר"ן אלה וצריך אני להאריך כאן קצת **(נ"ה דא"כ שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה ולענ"ד גם זו"ז נדחית ראייתו לפי מ"ש ברמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דנאמן ע"א להעיד דאשה זו גרושה היא או זונה לאוסרה לכהונה וע"כ דס"ל דאין זה בכלל דשב"ע כלל ודינה הוא רק כמו שארי איסורין דנאמן ע"א לאסור אפי' איתחזק היתירא לדעת הרמב"ם כמ"ש בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז וכבר אסבר לן כן בש"ש ש"ו פט"ו דהא דבן גרושה וחלוצה פסולו בשנים לפי"ז אינו משום דשב"ע כלל רק משום דפסולו בגופו שבא לפוסלו לכהונה משו"ה הוא דבעי שנים דלפוסלו מקהל כהונה או קהל ישראל אין ע"א נאמן אלא האב ובעי דוקא שנים והא דמייתי מכאן ראי' לענין אשתו שזינתה דהוי דשב"ע היינו שמוכיח מכאן דהיכי דבעי שנים לא מהני נמי שתיקת בע"ד ועיי"ש מ"ש דאה"נ דנאמן ע"א להעיד על אשה זו שנשבית ונתגרשה לפוסלה לכהונה אבל להעיד עליו שהוא בן גרושה וחלוצה שהוא פסול הגוף ודאי בעי שנים עיי"ש וכדבריו מבואר ג"כ בס' מח"א ה' עדות סי' י"ג עיי"ש שמתרץ כן שיטת הרמב"ם בחד תירוץ ולפי"ז נדחית ראיית הנתה"מ מעיקרא דאה"נ דזה ל"ח דשב"ע ורק מכיון דלא מיירי שם מדין השבוי' לכהן ורק מדין הולד ובענין פסולו לכהונה דהוי פסול הגוף בזה הוא דבעינן שנים ומייתי ראי' דמהני שתיקתו של הבעלים גם במקום דבעי שנים וגם גבי ינאי מלכא הא מבואר ברש"י שם דלא מיירי כלל מדין אמו שהיתה לה חזקת היתר רק מדין הבן שאין לו חזקה עיי"ש וז"ב ומ"מ הפירוש ודאי נכון וברור לפרש כן דמ"ש הוי דשב"ע היינו מה שמעיד עלי' שזינתה בדשב"ע ומשו"ה אינו נאמן בזה ע"א אבל בהאי עובדא דהנוב"י ז"ל שם דמיירי מענין שבא הע"א להתירה לבעלה משום שהעיד דעיקר ההודאה היה בשביל אמתלא ודאי דשפיר י"ל דלהתיר האי איסורא דסוטה לבעלה שאינו אלא איסור לאו אין זה בכלל דשב"ע כלל ודינא ממש כשארי איסורים דע"א נאמן בה ונכון הוא מאוד וראוי אלא בעיקר דינו של הנוב"י יש לתמוה שלא הביא ד' הגהת מיימוני המובא בש"ש ש"י פ"ג דגם בדשב"ע נאמן ע"א כשאומר דמעיקרא לא הי' כאן דשב"ע כלל עיי"ש וה"נ דכוותי' בנידון דידי' שם הו"ל להאמין להעד אף אם נימא דהוא בכלל דשב"ע וכנ"ל ובמש"ש בנוב"י שם לענין אי נאמנת האשה אח"כ ע"י אמתלא יש לדון ולומר דכיון שהעידה כן תחלה בפני ב"ד שוב ל"מ אמתלא וכמ"ש בהפלאה כתובות כ"ב גבי אשה שאמרה א"א אני וכו' דמהני אמתלא דזהו דוקא אם לא אמרה כן בפני ב"ד עיי"ש וראיתי בס' עז"י סי' מ"ו הרבה להשיב על ההפלאה הנ"ל דנאמנת לומר א"א אני מטעם עדות כיון דבידה לקדש א"ע והוא נגד הסוגיא דקידושין ס"ג דנאמנת רק מטעם חד"א גם הוא אינו בידה כלל להתקדש לאחרים וכבר זכה בזה הגרעק"א בתשובה סס"י פ"ה עיי"ש גם מש"ש בעז"י בשם תשובת הר"ן סי' מ"ז דכל, שלא העיד העד בב"ד ל"ב אמתלא ומפרש עפי"ז האי איבעיא דשמואל בהא דכתובות כ"ב גבי טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני וכו' אף בזו וכו' והיינו דעיקר הספק הי' די"ל דשאני נאמנות דנדה דהוא מדין עדות רק מ"מ פשוט לי' דמהני אמתלא משום שהי' חוץ לב"ד הנה כבר מבואר זה בחוו"ד סי' קפ"ה ס"ק ה' ע"ש כן מה שתמה על הש"ש שמביא בש"ו פ"ח בשם הר"ן דע"א יכול לחזור ע"י אמתלא ותמה עליו דבר"ן מבואר ההיפוך דאחר שהגיד בב"ד א"י לחזור וקודם שהעיד בב"ד יכול לחזור גם בלא אמתלא הנה עיי"ש בש"ש בפי"ד מה שהביא בעצמו שם ד' הר"ן הנ"ל והעיר שד' הר"ן סתרי אהדדי מסי' ל"ד למ"ש סי' מ"ז ומבואר מדברי הר"ן שם דגם באיסורין דא"צ ב"ד מ"מ יכול לחזור מדבריו קודם שהעיד בב"ד אמנם אחר שהעיד בב"ד גם באו"ה אינו יכול לחזור בו [ועיי"ש בש"ש ש"ו פי"ג מ"ש בשם התוספתא פ"ו מסנהדרין כללו ש"ד עדים שהעידו וכו' לאסור ולהתיר וכו' עד שלא נחקרה עדותן וכו' משנחקרה עדותן ואמרו מבודין היינו אין נאמנין ותמה שם דבאו"ה דא"צ הגדה בב"ד איזה דו"ח בעי בהו עיי"ש ומסתייע ג"כ מן התוספתא הנ"ל בספרו משובב נתיבות סי' ל"ח ס"ק ב' למש"כ בקצוה"ח שם לדון דין הזמה בעדים שהעידו שנתנסך יינו ושכנגדו חלוק עליו בנתה"מ שם דל"ש דין הזמה באיסורין כיון דל"ב הגדה בב"ד והוא ז"ל מסתייע שם מד' התוספתא הנ"ל ומדברי הר"ן הנ"ל דמ"מ שייך גם בהו הגדה בב"ד וביותר במקום דאיתחזק היתרא דצריך מדינא שנים וגם בע"א הא מבואר דאם העיד בב"ד שוב אינו חו"מ כו' עיי"ש:
ויש להעיר ממ"ש בריש מכות ד' ב' ע"ב בטעמא דע"ז אין משלמין את הכופר משום דסבר כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו עיי"ש בריטב"א ורמב"ן שנדחקו בפירוש ד"ז. ולד' הנתה"מ יקשה לפימש"ש דס"ל כופרא כפרה. ומבואר בב"ק ד' מ"א ע"ב דאי כופרא כפרה גם ע"א מחייב אותו כופר עיי"ש ברש"י ד"ה קסבר ודמי ממש לאם העיד עליו, ע"א שאכל חלב וצריך כפרה בקרבן דחייב קרבן אם לא הכחישו וכמ"ש בכריתות ר"פ אמרו לו ודאי דאם הוזם העד ליתא בהזמה לד' הנתה"מ דל"צ הגדה בב"ד וא"כ ל"ל למימר טעמא דהני לאו בני כפרה נינהו ת"ל דא"צ הגדה בב"ד וליתנייהו בהזמה מה"ט אמנם י"ל לפימ"ש בקצוה"ח שם דבגמ' איירי בגוונא שהשור חייב בסקילה ומשו"ה לא נקט דלוקין העדים ע"ש ושפיר י"ל לפימ"ש רבה בב"ק מ"ג דהיכי דאין השור חייב סקילה אין הבעלים משלמין את הכופר ע"כ גם חיוב תשלומי הכופר צריך ב"ד לדידי' דהא אף דא"צ ב"ד מצד חיוב הכופר דהוא כפרה כמו קרבן מ"מ בעי ב"ד מצד דין השור שהוא בסקילה ואיתנייהו שפיר בדין הזמה א"כ י"ל דכאן קאי הסוגיא אליבא דרבה דס"ל דדין הכופר תלוי בדין סקילת הבהמה לכן צריך לטעמא דהני לאו בני כפרה נינהו ודו"ק ואף דמצינו בכריתות ד' כ"ד א' אשם תלוי שהוזמו עדי' וכו' הרי דגם בקרבן שייך הזמה מ"מ אין זה סתירה כלל לד' הנתה"מ דהא אף אם נימא דלא מחייבי בהזמה מ"מ הא כיון שהוזמו בטל דין אשם תלוי מיני' וז"פ ואולי יש לפרש עפי"ד הקצוה"ח והנתה"מ הנ"ל מ"ש בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז הכל כשרין לדון ד"מ וכו' ר"י אומר אין מדקדקין ביי"נ שנדחקו כולם בפירוש' שם ויש לכוין ד' הירושלמי הנ"ל עפ"י דבריהם ז"ל אמנם קצרתי במה שהוא חוץ לעניננו ודו"ק]:
ומה שתמה שם בעז"י מד' הר"ן הנ"ל עמ"ש בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' מ"ט בראובן שקיבל קידושין בעד בתו מנער)** בישוב שיטת הר"ן הנ"ל ממש"ש בש"ש להוכיח מכ"מ להיפוך ותסתיים נמי מאי דצריך לעניננו לברר אי נאמן ע"א כנגד הרוב או לא:
דהנה שם בש"ש הביא גמרא מפורשת בב"מ כ"ח דאין ע"א נאמן בממון גם שלא במקום חזקה וכמש"ש דסימנין וסימנין וע"א יניח הרי דאין ע"א נאמן בממון גם בדליכא חזקה דהא המוצא אינו מוחזק וכמ"ש הה"מ פט"ו מה' איסורי ביאה ולכאורה הי' אפשר עוד לחזק הקושיא ולומר דאף אם בכ"מ יהי' נאמן ע"א שלא במקום חזקה מ"מ י"ל דבאבידה אינו נאמן להעיד נגד הרוב דהא איכא למימר מרובא דעלמא נפיל וכמ"ש הפנ"י כתובות י"ב ע"ב לתרץ משה"ק שם למ"ד בו"ש ברי עדיף אמאי איצטריך קרא להחזיר אבידה בסימנים ת"ל משום ברי דידי' נגד שמא דהמוצא ות' דל"מ ברי דידי' נגד רובא דעלמא עיי"ש א"כ מאחר דע"א אינו נאמן נגד חזקה כ"ש כנגד הרוב דרובא וחזקה עדיף רובא וע' פנ"י קידושין ס"ה ב' ובקו"א שם האריך בזה דנאמן ע"א כנגד הרוב ע"ש מ"ש בטעמא דמילתא דלפעמים חזקה עדיפא מרובא [וכ"כ בס"פ המדיר ע"ש וי"ל בזה משה"ק המרדכי סוף חולין סי' תשל"ז לר"מ דחייש למיעוטא ומכל מקום בודאי דס"ל דין חזקה ונדחק שם ולפ"ז ניחא וקצרתי] וע' נוב"י מ"ק ח' אהע"ז סי' ס"ט נדחק ג"כ בזה דנאמן ע"א כנגד הרוב ומעשים בכל יום עיי"ש שנתקשה במאי דס"ל להרמב"ם מובא בב"י אהע"ז סי' ס"ח דאין האשה נאמנת לומר נאנסתי ומשום דרובא ברצון והא ע"א נאמן כנגד הרוב וק"ו אם נאמן כנגד רובא דאי"ק כגון מקולין ברוב טריפות ומכ"ש ברובא דל"ק כגון רובא דרצון עיי"ש שנדחק בזה ולדידי חזי לי בע"ה מ"ש בס' ש"ש ש"ו פ"ז להסביר הדבר דאדרבה דוקא כנגד רובא דאיתא קמן מהימן ע"א ולא ברובא דל"ק ומשום דבתערובות וכה"ג לדברי העד היודע ומכיר אין זה כנגד הרוב כלל ל"כ ברובא דל"ק שמעיד כנגד הרוב וע"ש ומיושב בזה קושית הנוב"י דאדרבה במקולין ע"א נאמן ומשום דאדרבה אין זה כנגד הרוב כלל ל"כ באשה האומרת נאנסתי דמעידה כנגד רוב דליתא קמן דהוא דמי לרוב בטבע דרובא ברצון ואולי י"ל בזה עוד משה"ק שם בנוב"י ממאי דאשה נאמנת לומר טהורה אני אף באם רוב ימי' טמאין דז"א רוב בטבע רק שהיא מבררת לפנינו היום הזה דאינו מהרוב כלל ואינו ברור עדיין ובבאר יצחק חיו"ד סי' ט"ז ראיתי שהעיר ג"כ בזה מן התוספתא ספ"ה דפסחים חמשה שנתערבו פסחיהן נאמן א' מבני החבורה לומר שפסח זה של אותה חבורה הוא אף דאיכא רוב המנגדו באיסור שלא למנויו וע"ש מ"ש ג"כ בשם הב"א סי' ל"ט לחלק בין רובא דאי"ק ובין דל"ק ונדחק שם בטעמא דמילתא ושם הוסיף לומר הטעם משום דברי וחזקת כשרות מהני לסתור הרוב ע"ש ולחנם נדחקו דפשוט הטעם כמ"ש בש"ש דודאי ברור דמהימן ע"א גם היכא דליכא חזקת כשרות כמו בחלב ושומן נאמן לברר השומן מהחלב ולדבריו אין זה כנגד הרוב כלל [ודכירנא כי ראיתי הראי' מן התוספתא הנ"ל גם בס' מחנה חיים ואינו ת"י כעת לעיין בו] ושם בבאי"צ נדחק ליישב קושית הנוב"י הנ"ל מהא דאשה נאמנת לומר שטהורה היא אף דרוב ימי' טמאין ותי' שם דהוא משום חזקת טהרה ולענ"ד זה אינו מספיק עדיין דודאי נאמנת גם אחר שהוחזקה בטומאתה לטבול וליטהר אף שאזיל לה חזקת טהרתה ואף שרוב ימי' טמאין ג"כ והנראה בזה אף אי נימא דזה חשיב כמו רובא דל"ק מ"מ לק"מ דשא"ה דגם עיקר הרוב לא הוחזק אצלנו אלא על פיה ולא דמי לכל הני דאמרן שמעיד הע"א נגד רוב המוחזק לן דהא אף אם ידעינן ראיתה עדיין מה"ת אינה טמאה עד שתרגיש ורק היא החזיקה לפנינו את הרוב והוא האומרת שטהורה היא עתה ועיין רמב"ן ריש גיטין מש"כ לתרץ האיך ילפינן מנדה שע"א מהימן באיסורין והא שאני הכא שעיקר האיסור לא ידעינן רק על פיה ותירץ שם דהא מהימנת נמי כשהוא עמה במטה [כוונתי ע"כ אף דבעינן שתרגיש מ"מ הא חזקת דם הבא מן המקור שבא בהרגשה וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' א"ב אכן מ"מ הא איכא כנגדה חזקת טהרה ע' נובי"ק יו"ד סי' נ"ה וקצרתי] או שילדה ומזה ילפינן שע"א נאמן באיסורין אבל ודאי שי"ל דלא מיקרי זה נגד הרוב מאחר שהרוב אינו מוחזק לן מבלעדה **(אחד ואמר האב בב"ד שהנער הוא בן י"ג שנה ואח"כ חזר ואמר שיכנס לשנת י"ג וחקר שם בדין שויא אנפשי' חד"א ומדמה לה לאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דנאמנת באמתלא ולדברי הר"ן הנ"ל לא דמי אהדדי דגבי אשה דאינה נאמנת רק מדין חתיכה דאיסורא שפיר מהני אמתלא אבל האב שאמר קדשתי את בתי הא נאמן מצד עדות וגם אמר בב"ד שוב א"י לחזור אפילו ע"י אמתלא עיי"ש שנשאר בצ"ע:
ולדידי חזי לי ליישב ד' המהרשד"ם עפימ"ש הגר"ח מוואלאזין זצ"ל בס' חוהמ"ש סי' ג' לדון די"ל דמש"ש בקידושין ס"ג לדידי' הימני' רחמנא ולדידה לא הימנה רחמנא רב אסי הוא דקאמר לה ולרב אסי ודאי דהאמינו תורה להאב כב' עדים דהרי נאמן אף לקטלא כמש"ש דלכולי מילתא הימני' רחמנא לאב ולדידה לא הימנה רחמנא רק מדין חד"א אבל לרב דקיי"ל כוותי' דלא הימני' רחמנא לאב רק לאיסורא אבל לא לקטלא ל"ש לומר דהימני' רחמנא כב' עדים וכתב שם דלדעת בעה"ע והרשב"א אה"נ דגם האב נאמן רק מטעם חד"א ויכול לחזור ע"י אמתלא עיי"ש ושפיר י"ל דגם המהרשד"ם בשיטתייהו קיים אמנם האמת יורה דרכו וסוד ד' ליראיו מש"כ עוד הגר"ח ז"ל שם בתשובתו לבאר טעם המקילין דכל שאינו עד ממש דקרא רחמנא והוא עד אע"ג דהימני' לכולא מילתא מ"מ מהני בי' אמתלא וקרוב ופסול ואשה אינם בכלל עדות אף בדבר שנאמנים שהרי פטורין הן מקרבן שבועה אף בעדות אשה [כיון בזה לד' הפר"ד בדרך מצותיך מובא ג"כ בש"ש ש"ז פ"א ובנוב"י ח' חו"מ מ"ת סי' ח' בהג"ה עיי"ש] וע"כ דאינם ג"כ בכלל ואם לא יגיד ול"ש ג"כ בהו הא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומשו"ה מהני בהו אמתלא אף אם הגיד כבר בב"ד וכדאשכחן נמי בשבועות העדות דלא נהגא בהו גם בדבר שנאמנין ומה"ט דלא קרינן בהו ואם לא יגיד וכו' עיי"ש באורך כי תורת אמת בפיו ומעתה נוכל לומר דמ"ש בתוספתא דגם באו"ה דל"ב ב"ד מ"מ אם העידו בב"ד שוב אינו חו"מ דז"א רק בעד כשר דאף דבאיסורין אינו מחויב להעיד בב"ד מ"מ אם העיד בב"ד שוב אינו חו"מ וכמ"ש בר"ן ובמשובב נתיבות שם וכן בשו"ת הר"ן ושם הא מיירי להדיא בעד כשר. וצדקו ד' המהרשד"ם הנ"ל דמיירי באב שהעיד על קידושי בתו דודאי אינו בכלל עדות וחו"מ ע"י אמתלא ועפי"ז יש לדון גם לענין אשה בנדתה אף א"נ דנאמנת מדין ע"א ולא מטעם חד"א עיי"ש בש"ש ש"ו פ"ח מ"מ י"ל דיכולה לחזור ע"י אמתלא אף אמרה כן בב"ד דמ"מ הא לאו שם עד עלה וע' חוו"ד שם סי' קפ"ה ס"ק ה' ודו"ק כי קצרתי במה שאינו נוגע לענינו]:)** מבלעדה וזה נכון ומ"מ נראה די"ל בזה קושית התוס' ריש גיטין שהבאנו לעיל משה"ק אי ע"א נאמן גם בדאיתחזק איסורא למה צריך קרא דוספרה לה די"ל דצריך קרא ללמדנו דנאמנת גם בכה"ג ויתיישב ג"כ בזה מה שראיתי מקשים על מש"כ הפני יהושע כתובות כ"ג ליישב קושית הר"ן על הר"מ דאין ע"א נאמן לענין תרומה דאורייתא משום דאיכא רוב כנגדו ובקידושין ס"ג הא מסיק הפנ"י בעצמו דע"א נאמן כנגד הרוב ולפי"ד הנ"ל מיושבין ד' הפנ"י דהאי רוב שאין כהנים הוא רובא דל"ק ולכן אין ע"א מהימן כנגדו ועיין ג"כ טו"א ר"ה כ"ב כתב ג"כ שאין ע"א נאמן כנגד הרוב וגם התם מיירי ברובא דל"ק להעיד על ח' אלול שהוא מלא כנגד הרוב וקצרתי בזה:
ולפי"ז לפי"ד הש"ש הנ"ל לק"מ מה שהקשינו כאן באבידה דלא נאמין ע"א כנגד רובא דעלמא משום דגם הכא אינו אלא כמו רוב דאי"ק ע"י תערובות ושפיר מעיד ע"א שידוע לו הבעלים של החפץ ואין זה כנגד הרוב כלל:
וליישב קושיתו מהא דב"מ כ"ח איפשר לומר בזה דשאני התם דסימנים הוי כעדים ותרי כתלת וכמ"ש כה"ג בנתה"מ סי' רס"ז ס"ק ב' ליישב קושית הש"ך בהאי דינא דלזה עדים ולזה עדים וסימנין דסימנין כיון דלא מהני במקום עדים ל"מ נמי אף בתרי ותרי מה"ט דתרי כמאה עיי"ש ואף שיש לחלק דל"ד דהתם הא כיון דעדים ל"מ כנגד עדים לכן גם הסימנים אינן מצטרפין שיועילו כנגד העדים אבל כאן כיון דחזינן בסימנים ועדים ינתן לבעל העדים הרי דעדים עדיפי מסימנים א"כ נימא נמי דסימנין וסימנין וע"א יועיל הע"א להאמין לו שלא במקום חזקה כמו אם היו כאן ב' עדים דינתן לבעל העדים מ"מ אפשר לומר כן ונמצא כזה גם בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ו' עיי"ש במש"ש ליישב שי' ר"ת דס"ל דעד מסייע פוטר ונוטל בלא שבועה אמאי אמרינן דסימנין וסימנין וע"א יניח ותירץ שם כנ"ל דהו"ל סימנים של זה כמו עדים ולזה שכנגדו הוי סימנים וע"א כמאה עדים ולהכי יניח דתרי כתלת וכו' עיי"ש [אמנם יש לדחות לפימש"כ עוד שם וז"ל מיהו היכי דאיכא עדים ממש וסימנים סימנים במקום עדים כמאן דליתנייהו דמי עיי"ש שמסיק משום דע"א בממון ליתי' לא לענין שבועה וכו' אבל לפום מאי דקיימינן השתא דע"א נאמן בממון שלא במקום חזקה ודאי דדינו לכאורה יהי' נאמן ע"א וכמובן וי"ל עוד וקצרתי: