אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה ה › פלג י

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ה · פלג י

פלג ט

והנה נראה להוכיח דשיטת רב יוסף הוא כשיטת רבא דת"ח ע"כ צריך שיהי' לו מעט מן הגאוה וכמו שנאמר דהנה מצינו לרב יוסף דאמר שם בסוטה ה' לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני [עיין מפרשים מה שפירשו בזה מ"ש בתהלים ם אשא עיני על ההרים איך שבגאותן לא נעשה רצונם ומזה אדע כי רק מאין אם אשפיל א"ע כאפס וכאין אז יבוא עזרי ודו"ק] והניח כל אלנות טובות והשרה שכינתו בסנה והיינו דרב יוסף ס"ל כרבא שטוב לו לאדם שיהי' לו מעט מן הגאוה וילמד מדעת קונו שהרי לא השרה שכינתו בעמק ובבקעה ודוקא על הר אבל הר קטן ונמוך כמו סיני [וכמ"ש המפרשים ללמוד מכאן השיעור שאמרו שם בסוטה שת"ח צריך שיהי' לו שמינית שבשמינית דזה ג"כ אנו למידין מהר סיני עפימ"ש במגילה כ"ט ובמ"ר ויחי שהי' הרים רצים ומדיינים אלו עם אלו עלי תורה ניתנת וכו' תבור בא מבית אלים וכו' ההר חמד אלקים לשבתו והר תבור הוי ארבע פרסי כמ"ש בב"ב ע"ג והר סיני הוא הר המורי' כמ"ש בתענית ט"ו ע"א והר המורי' שהוא הר הבית מחזיק ת"ק אמה כמ"ש במידות פ"ב מ"א והר תבור הלא מחזיק ס"ד פעמים יותר מזה שהרי הוא ד' פרסה ופרסה הוא ד' מילין ומיל והוא תחום שבת אלפים אמה הרי ל"ב אלף אמה והוא ס"ד פעמים ת"ק אמה ולמדו מזה שיעור הגאוה שצריך להיות לת"ח חלק ס"ד דהוא שמינית שבשמינית וזה נכון מאוד. וי"ל עוד עפי"ז מ"ש בשבת קמ"ו ע"א ישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן והיינו שמשם למדו מידת הענוה ונעקר מהם הגאוה שהוא עיקר היצה"ר שנקרא אל זר בגופו של אדם שבת ד' ק"ה ע"ב עיי"ש וזהו ג"כ מ"ש המגיד אלו קרבנו לפני ה"ס אף שלא נתן לנו את התורה דיינו ודו"ק כי קצרתי]:

וכן מ"ש הראי' השני' ממה שהשרה שכינתו על הסנה הוא ג"כ כנ"ל דס"ל דנצרך הוא מעט מן הגאוה שהרי גם הסנה אילן הוא וכמ"ש במ"ר שמות פ"ב ד"א מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין כך ישראל יש להן צדיקים ורשעים עוד שם כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש מהן שתים או שלש הדס עושה שלש כו' אבל הסנה יש לו ה' עלין וכו' הרי גם מכאן מוכח שצריך שיגביה א"ע מעט ולא שישפיל א"ע לגמרי [ומאי דלא סגי בראי' ראשונה דהר סיני לחודא ע' עין יעקב מ"ש בז דברים נכונים]:

ולפי"ז י"ל דהיינו דקאמר רב יוסף לתנא דתנא לי' משמת רבי בטלה עניה וי"ח לא תיתני ענוה דלמותר הוא דאיכא אנא דס"ל דמידת הענוה איננה תוספת קדישה ומעלה יתירה אצל האדם ואדרבא צריך שיהי' לו ג"כ מעט מן הגאוה וקטנה היא מיראת חטא עד שע"י ענוה באים לידי י"ח ויפה אמרת דבטלה י"ח הגדולה הימנה אבל ענוה לא בטלה לפי מאי דסבירא לן בגדרה ושיעורה [ואף גם זו"ז י"ל לדברינו כאן שאין זה מעלה יתירה רק העדר חסרון הגאוה שפיר שרי לאינש למימר שאין לו המום או החסרון הזה] אמנם רב נחמן בר יצחק לשיטתו דס"ל להדיא לא מינה ולא מקצתה וענוה לשיטתו מדה גדולה היא ורבת הערך ויראת חטא מביאה לידי ענוה שפיר א"ל לתנא לא תיתני י"ח דאיכא אנא דס"ל דענוה גדולה מאד ומודינא לך, דמשמת רבי בטלה ענוה אבל י"ח לא בטלה וגם אנכי אף אם הגעתי למידת י"ח [וכמו שמצינו ג"כ שהחזיק א"ע לי"ש כמ"ש בתענית כ"א ב' דקרי לעצמו מנה בן פרס עיי"ש ועיין שבת קנ"ו ב' דאימי' דרנב"י א"ל כסי רישיך היכא דתיהוי עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי ע"ש] בכ"ז ידעתי בנפשי שלא הגעתי למידת הענוה הגדולה הימנה כי רבה היא:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה