אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה ה › פלג ב

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ה · פלג ב

פלג א

ולענ"ד בע"ה דברים נכבדים כיוונו בזה הני אמוראי כאן וכאו"א לשיטתו אזיל במק"א כאשר יבואר רק בטרם נבוא להבין דברי חכמים וחידותם עלינו להקדים עוד מה שמצינו דפליגי המפרשים בביאור מילת ענוה דהנה ז"ל הרמב"ם בפי' המשנה אבות פ"ד מ"ד במש"ש מאוד מאוד הוי שפל רוח וז"ל שהענוה היא ממעלות המידות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח וכו' וכבר ביארנו שהאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים כו' אבל במידה הזאת לבדה כו' רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל השפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל וכו' והביא שם מאמר חז"ל בגנות הגאוה וגסות הרוח ובסוף דבריו הביא מ"ש רבא בסוטה ה' בשמתא מאן דאית בי' ובשמתא מאן דלית בי' ר"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות וכו' וזה הי' דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהי' להאדם ממנה ר"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן וכו' אמר רנב"י לא מינה ולא מקצתה כו' עכ"ל:

אמנם בספר יין לבנון להרב מוהרנה"ו שם האריך הרבה לסתור את דבריו כי שפלות הרוח אינו מתנגד למידת הגאוה כלל והוא אינו רק הכנעת היצר וכו' ועל מידת הענוה הרבה להקדיש המידה הזאת כי מעלה נפלאה מאוד וסגולה פרטית תתעצם בנפשות יחידי סגולה ועיי"ש באורך וכן בדבריו פ"ו מ"א [וע' מנ"ש שם כתב דרך אחרת בביאור מילת ענוה שהוא הכנעה והשתעבדות וכתב לפרש מ"ש בקרא וענותך תרבני דהוא מוסב על האדם דהיינו ההכנעה וההשתעבדות אליו ית' תרבני ומגדלת אותי אבל לא יתכן ליחס מידת הענוה לפניו ית"ש עיי"ש ודבריו אינם כלום וכנגד המבואר במדרש שוח"ט תהלים י"ח גדולה מידת הענוה שאפילו בהקב"ה נאמרה שנאמר וענותך תרבני ומבואר שם כמה דרשות בענין זה ובסופו שם אמר ר' סימון ראה מה עניו הקב"ה מלך ב"ו מזכיר שמו ואח"כ מזכיר קטיזמי שלו אבל הקב"ה הזכיר מעשיו תחלה שנאמר בראשית ברא אלקים עכ"ל וכ"ה במדר' ב"ר פ"א ע"ש:

ועלינו להצדיק תחלה דברי הרמב"ם ז"ל ממשה"ק עליו ביין לבנון שם על שנתפאר מרע"ה בענוה כאמרו והאיש משה עניו מאוד וגו' והי' לו לשבחו בשפלות הרוח היתירה על הענוה עיי"ש ולק"מ כאשר כבר ביאר הרמב"ם בעצמו בס' המדע ה' דעות פ"ב ה"ג וז"ל שאין דרך הטובה שיהי' אדם עניו בלבד אלא שיהי' שפל רוח ותהי' רוחו נמוכה למאוד ולפיכך נאמר במרע"ה עניו מאוד ולא נאמר עניו בלבד וכו' עיי"ש הרי מבאר את דבריו דאף שלשון עניו אינו אלא המתנהג בדרך האמצעי מ"מ לשון עניו מאוד פירושו הוא כמו שפל רוח וכמ"ש המפרשים לפרש מ"ש בקרא והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וגו' היינו מכל **(א"ש טפי וכמובן ואיפשר דס"ל לרשב"י כרבנן דר"מ בהא ושפיר יכול למצוא גיורת קטנה ע"י שיטבילה תחלה לשם שפחה ואח"כ ישחררנה וכנ"ל כיון דע"כ ס"ל דהא דלעולם בהם תעבודו אינו אלא רשות ולפי"ז א"ש מה שהתוס' לא תירצו כן בסנהדרין שם משום דס"ל כהרי"ף וכהרמב"ן שמביא שם בחי' הרשב"א דס"ל דבע"כ של עבד א"א בשטר גם אליבא דרבנן וכן מבואר שם בחי' הריטב"א דאף בצוח לכששמע ג"כ לא יצא לחירות עיי"ש וע"י כסף הא לאו בידו הוא ודו"ק כי קצרתי]:)** האדם שיש לו מידת הענוה הי' הוא עניו מאוד ודאי דזהו הבחינה היותר גדולה מכולם:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה