לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג ו
ויוצדק ביותר לפי משמעות הסוגיא דיבמות שם תחילה דס"ל ע"כ דעכו"ם גם במו"מ אינו מטמא עד שבא רבינא ומחלק בין טומאת אוהל לדין טומאת מגע ומשא עיי"ש ולהדיא מבואר כן בתוס' נדה נ"ז א' ד"ה ובנה ובנזיר נ"ד א' ד"ה או בקבר ובפי' הרא"ש שם דר"ל דדריש שם או בקבר זה קבר שלפני הדיבור ע"כ דפליג ארבינא וס"ל כאידך שינויא ביבמות שם דס"ל דגם במו"מ אינו מטמא ומה"ט איצטריך שם לשנויי דילמא איקטל חד מישראל ע"ש ושפיר י"ל דגם היראים פסק מה"ט דלא כרבינא רק כאידך שינויא שם דגם במו"מ אינו מטמא וזה מוכח להמעיין בדבריו ולא נצטרך למ"ש המל"מ ז"ל לפרש את דבריו בדרך רחוקה וכן מצאתי ג"כ בס' מי, נפתוח אמנה כ"ה עיי"ש שוב ראיתי שגם בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' י"ד כתב כן להצדיק ד' היראים ז"ל דלא ס"ל כשינויא דרבינא ביבמות רק כתירוץ קמא שם בסוגיא ולא הביא דברי רבותינו הראשונים הנ"ל שהבאנו לעיל ועיי"ש שמסתייע לזה גם מד' הזוה"ק פ' ח"ש וז"ל ושאר עממין עוע"ז כד אינון בחייהון אינון מסאבין דהא מסיטרא דמסאבא אית להון נשמותיהון כד איתרק מינייהו ההוא מסאבו אישתאר גופא בלא מסאבו כלל עכ"ל משמע שאינו מטמא כלל אפילו במגע עיי"ש:
ועיין קצוה"ח סי' ת"י ססק"א מ"ש ליישב קושית התוס' חולין י"ג ע"ב שהוכיחו דאפילו לרבנן דר"י ב"ב ן ה נמי ס"ל היקישא דזבחי מתים לענין איסוה"נ וכן נמי לטומאת מגע ומשא מהא דאמרינן בפסחים ע"ג השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות מאי תיקן פירוש דל"מ אמרת תיקן להוציא מידי נבילה דהא אית לי' מכח תקרובת ע"ז משמע דאיכא בזה טומאה דאורייתא וכו' ומשמע דאפילו לרבנן מדלא, קאמר לריב"ב מאי תיקן עיי"ש דהוקשה להם א"כ אמאי לא דרשינן נמי לענין טומאת אוהל עיי"ש ותירץ שם בקצוה"ח דס"ל לרבנן דריב"ב דקברי עכו"ם א"מ באוהל ותקרובות איתקוש למתי עכו"ם דמידי מתי ישראל כתיב כמ"ש כה"ג בשו"ת הרשב"א סי' שס"א מובא בב"י יו"ד סי' שמ"ט בבד"ה עיי"ש. ובמגע ובמשא הא גם עכו"ם מטמא וא"ש מה דגם תקרובת ע"ז מטמא במו"מ ואסור בהנאה וא"מ באוהל משום דמידי מתי ישראל כתיב ולא איתקוש אלא למתי עכו"ם עיי"ש בקצוה"ח ז"ל ובאמת המעיין בד' התוס' חולין י"ג שם יראה דלא כתבו כלל דתקרובת לרבנן דריב"ב מטמא במגע ומשא ולא כתבו רק דאיתקוש לענין איסוה"נ ואדרבה משמע מדבריהם דלענין טומאה לא איתקוש כלל ולית בהו שום טומאה בתקרובת ע"ז אליבא דרבנן שהרי כן הביאו שם מהא דע"ז נ"ב ע"ב דקאמר שם גבי תקרובת איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה, ומזה הוכיחו, שם דע"כ גם לרבנן מיהו טומאה בעלמא מדרבנן איכא גבי תקרובת הרי להדיא משמע מהא דע"ז הנ"ל דליכא בתקרובת שום טומאה אלא מדרבנן ומשמע דגם במו"מ אינו מטמא תקרובת מדאורייתא אליבא דרבנן דריב"ב אכן בכ"ז נראה לקיים גם דברי הקצוה"ח דבאמת דבריו נכונים מאוד. ומיתלי תלי בהנך תרי שינויי בסוגיא דיבמות הנ"ל דלשינויא קמא דס"ל דמתי עכו"ם גם במו"מ אינו מטמא ודאי דגם תקרובת אינו מטמא גם במו"מ לרבנן דריב"ב דמידי מתי ישראל כתיב. ורק לרבינא שם דמשני דקברי עכו"ם מטמא במו"מ ודאי די"ל כמ"ש בקצוה"ח הנ"ל דלפי"ז גם תקרובת ע"ז ודאי מטמא במו"מ מה"ת דהא גם אם איתקוש למתי עכו"ם יש להן לטמא במו"מ. וא"ש מאוד סוגיא דפסחים ע"ג שם שהביאו התוס' בחולין הנ"ל להוכיח מזה דפריך מאי תיקן דע"כ גם תקרובת מטמא מה"ת, ולפי"ז א"ש מאוד דהתם בפסחים הא רבינא קאמר לה דאיהו פריך שם מהא דהשוחט בשבת בחוץ וכו' ורבינא לשיטתו שפיר פריך מאי תיקן. דלדידי' אין לומר דתיקן להוציאו מידי טומאת נבילה דהא מ"מ מטמא משום תקרובת במו"מ אבל לדידן לפי שינויא קמא דיבמות שם אה"נ די"ל דכיון דמתי עכו"ם א"מ גם במו"מ מה"ת איתקוש תקרובת לע"ז רק לאיסוה"נ לחוד אבל אינו מטמא גם במו"מ מדאורייתא והיינו דקאמר בע"ז נ"ב הנ"ל גבי תקרובת טומאה דרבנן בטלה ומסתייע מזה ג"כ שיטת היראים הנ"ל דלא קיי"ל כשינויא דרבינא רק כתירוץ קמא ביבמות שם ומכיון דעכו"ם א"מ גם במו"מ שפיר קאמר גם גבי תקרובת דאינו אלא טומאה מדרבנן ובטלה ודו"ק היטב כי הדברים נכונים בע"ה. והיינו נמי טעמא דהרמב"ם דפסק בפ"ו מה' אה"ט ה"ז דתקרובת עכו"ם מטמא במו"מ וא"מ באוהל. עיי"ש בכ"מ מש"כ למה לא פסק כריב"ב דסתם מתני' בע"ז מיתוקמא כותי' עיי"ש ולהנ"ל הנה גם הרמב"ם אזיל בזה לשיטתו דהא פסק כרשב"י וכאוקימתא דרבינא דקברי עכו"ם באוהל א"מ ובמו"מ מטמא כמ"ש בפ"א מה' טו"מ הי"ב והי"ג עיי"ש וא"כ גם תקרובת להכי דמיא וריב"ב ע"כ דפליג על רשב"י וס"ל דקברי עכו"ם גם באוהל מטמא וכסתם מתני' דאהלות פי"ח מ"ז ע"ש מדורות עכו"ם טמאים מפני שקוברין שם נפליהן ועיי"ש בתוי"ט ומשו"ה ס"ל לדידי' שפיר דגם תקרובות ע"ז אף אם איתקוש למתי עכו"ם מ"מ מטמא גם באוהל ושפיר פסק הרמב"ם לשיטתו דס"ל כרשב"י דגם תקרובת ע"ז ע"כ א"מ באוהל אלא במו"מ וכנ"ל וז"נ מאוד:
ולפי"ז ודאי לק"מ על שמואל שטימא א"ע לאגג לר"נ דס"ל דהוי נזיר דשפיר י"ל דס"ל ג"כ כרשב"י דמתי עכו"ם אינן מטמאין וכמשנ"ת לפי שינויא קמא דיבמות שם דגם במו"מ אינן מטמאין וכנ"ל:
ויומתק עוד לפי משה"ק האחרונים ז"ל בסוגיא דיבמות ס"א שם דפריך ממ"ש בקרא כל הורג נפש תתחטאו ומשני דילמא איקטל חד מישראל. והקשו מזה לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל סד"א מה"ת לקולא האיך ניחוש לדילמא איקטל חד מישראל ובס' עי"ט סס"י ע"א מתרץ לה דהוא משום מצות הזאה ובספק מצוה גם להרמב"ם לחומרא מה"ת עיי"ש [ועמ"ש בזה בדברינו שלהי עירובין בע"ה] שוב הקשה שם דעדיין כאו"א יהי' פטור מלהזות משום דהו"ל למיזל בתר רובא ורוב חללי כותים היו וכאו"א יתלה דהוא נגע בעכו"ם עיי"ש מ"ש לתרץ דס"ל לרשב"ג כר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ופשיטא לי' שם שגם בהס"ד דטמא מיהת טומאת ערב גם בעכו"ם ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וטמא מספק עיי"ש וכונתו פשוטה אי נימא דר"מ ל"ח למיעוטא מה"ת עתו"ס חולין י"ב ובד' פ"ו מ"מ הא י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ולפי"ז למש"כ הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים דר' נהוראי הוא ר"מ שפיר י"ל דלשיטתו ס"ל ג"כ כרשב"י דקברי עכו"ם אינן מטמאין וקרא דכל הורג נפש תתחטאו הטעם הוא משום דחיישינן מיעוטא דילמא איקטל חד מישראל וכנ"ל והרי כן מבואר ג"כ בתוס' ביבמות שם ס"א ד"ה ואין דע"כ גם ר"מ ס"ל דאין אוה"ע קרויין אדם מהא דכריתות ד' ו' עיי"ש ושפיר טימא א"ע שמואל לאגג אף שהי' נזיר וכנ"ל:
[ומובן דאי נימא דר"מ ס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת ודאי דא"ש מ"ש דחיישינן דילמא איקטל חד מישראל גם אי נימא דס"ל בהס"ד שם דגם טומאת ערב א"מ במתי עכו"ם וממ"נ א"ש אי חיישינן למיעוטא מה"ת הא ודאי יש לחוש לדילמא איקטל חד מישראל. ואי ל"ח לו למיעוטא מה"ת צ"ל דס"ל דמ"מ מטמא טומאת ערב כמגע נבילה והו"ל חזקת טומאה וסמוך מיעוטא לחזקה וכנ"ל. ומתי עכו"ם אינן מטמאין כדין טו"מ וכמשנ"ת]:
ולפי"ז נוכל לומר דה"ט דר' יוסי דפליג על ר"מ וס"ל דשמואל ל"ה נזיר משום דאיהו לשיטתו לפימ"ש הר"ן פ' ר"א דמילה ס"ל לר' יוסי דל"ח למיעוטא וע' שו"ת הגרעק"א סס"י ס"ב מ"ש לתרץ לפי"ז הא דמשמע לכאורה ביבמות ס"ז איפכא דשאני התם משום שעומד להתברר עיי"ש ועיין בדברינו שלהי סוכה מש"כ מזה וכיון דל"ח למיעוטא ע"כ ס"ל דלא כרשב"י דהא א"א לאוקמי קרא דכל הורג נפש על ספק דילמא איקטל חד מישראל דהא אינו אלא מיעוטא וע"כ דס"ל דגם עכו"ם מטמא ואי נימא דשמואל הי' נזיר הא תיקשי האיך טימא א"ע לכן ר' יוסי לשיטתו פליג וס"ל דשמואל ל"ה נזיר ולכאורה אתחזק מעתה הקושיא על הרמב"ם דאיהו הא פסק כרשב"י וכמ"ש רבינא דמת עכו"ם באוהל אינו מטמא אבל במו"מ מטמא ולפי' דברינו הא זה מוכרח משום דלשיטתו דפסק כרבנן דר"מ דל"ח למיעוטא אי אפשר לאוקמי קרא דכל הורג נפש על ספק דדילמא איקטל חד מישראל ופסק ג"כ כר"נ דשמואל הי' נזיר ואם כן תיקשי האיך טמא א"ע לאגג וכנ"ל:
שבתי וראיתי דלהרמב"ם לשיטתו י"ל דבלא"ה לק"מ דלא מיבעיא למש"כ בפ"ג מה' טו"מ ה"ג דכל הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן אינן דין תורה ודאי דלפי"ז א"ש מה שטימא שמואל א"ע לאגג ועבר אדרבנן משום מצות מחיית עמלק אלא אף לפי המבואר בדבריו בפ"ה מה' נזירות הט"ו דנזיר שנטמא גם באלה שאינו מגלח עלי' מכל מקום לוקה עיין מל"מ שם מכל מקום הא מבואר בדבריו שם פרק ז' מהל' נזירות הל' ח' מה שמצינו דין מיוחד גבי נזיר שאם נגע באוהל או בבגדים הנוגעים במת אינו מזה בשלישי ובשביעי כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממני נזירותו עיי"ש ובלח"מ שם כתב דזה מוכרח' ע"כ מסוגיא דנזיר נ"ד ע"ב דפריך הני כלים בני הזאה נינהו והלא אינו טמא הנוגע בהן אלא טומאת ערב וכו' והקשו בתוס' לישני דמיירי בכלי מתכות דחרב ה"ה כחלל ותי' שם דע"כ לא מיתוקמא בכלי מתכות עיי"ש אבל להרמב"ם לשיטתו דאינו מחלק בין כלים לכלים עיין בר"מ פ"ה מה' טו"מ ה"ג ע"כ מוכרח לחלק בין נזיר לשאר עיי"ש ומשמע דליכא דין טומאת כלים כלל לגבי נזיר וטהור גמור הוא ובארה"ח סי' א' בארץ יהודה ס"ק ז' הוסיף עוד בדעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל שכיון שנשתנה דינו דנזיר מכל אדם שאם נגע בכלים הנוגעים במת טהור הוא כדי שלא יסתור הנזירות ה"ה נמי אם נגע תחלה בכלים ואח"כ נדר בנזירות פקעה הטומאה ממנו עיי"ש ואם כי דבריו אינם נראין ואטו נזירות מקוה טהרה היא להפקיע הטומאה שכבר נטמא מסתיי' לן במ"ש שאין דין טומאת כלים גבי נזיר אחר שנדר בנזירות וכנ"ל הא מיהת חזינן שאין דין טומאת כלים גבי נזיר לשיטת הרמב"ם וטהור גמור הוא ודאי דגם לכתחילה מותר לנזיר ליגע בהני כלים שנוגעים במת ומבואר שם בדברי הר"מ דהרמב"ם גם בחיבורין מיירי והיינו דאף שאותן הכלים עדיין נוגעים במת מ"מ אין הנזיר נטמא בנגיעתו בהכלים אמור מעתה דלהרמב"ם לשיטתו לק"מ דשפיר אפשר הי' לי' לשמואל להרוג את אגג ע"י כלי אף שנוגע בהכלי ובלבד שנזהר הי' מליגע במת עצמו דאף אי נימא גם גבי נזיר דלכתחילה יהי' אסור ליגע בכלים טמאים במת מדרבנן גם לשיטת הרמב"ם מ"מ משום מצות מחיית עמלק ודאי דהי' מותר גם לכתחילה שהרי לא נטמא כלל עי"ז ולק"מ להרמב"ם לשיטתו ולא קשיא לפי"ז א"כ מה שהוכיחו בסוגיא דריש נזיר ד' ד' ע"ב דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ממה שמצינו שהרג לפלשתים דילמא לא נגע בהו רק ע"י כלים וכנ"ל דלק"מ שהרי מסיק שם אלא גמרא גמירי לה ואף כי התוס' פירשו שם דגמרא גמירי לה דקטלינהו ממש והדר שלוחי שלחינן והיינו משום דעכו"ם מ"מ מטמא במו"מ עיי"ש הרמב"ם אינו מפרש כן אלא כפשוטו דנזירות שמשון שמטמא א"ע למתים הלכה מדברי הקבלה היא וכן מבואר בדבריו פ"ג מה"נ הי"ג וכן העיר בזה בהגהת מהרצ"ח בנזיר ד' שם וז"ב ופשוט:
נשוב לדברינו להחולקים על הרמב"ם בפ"ז מה' נזירות הנ"ל דלא מחלקי בין נזיר לשאר ושלא תיקשי אליבא דידהו האיך טימא שמואל א"ע לדברי ר"ל דהי' נזיר שפיר כתבנו ליישב דס"ל כשיטת היראים דקיי"ל להלכה כהני דפליגי ארבינא וס"ל דעכו"ם גם במו"מ אינו מטמא אליבא דרשב"י וכבר כתבנו דלר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא שפיר אפשר לאוקמי קרא דוכל הורג נפש תתחטאו משום דילמא איקטל חד מישראל וכמשנ"ת ודו"ק:
ולפי"ז נוכל בפשיטות להמשיך מ' נזיר לגיטין לפי סידור הרמב"ם ז"ל כמ"ש בתוי"ט דהנה אמרינן בריש גיטין בטעמא דהמביא גט ממה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ דס"ל לרבה דהוא משום שאינן בקיאין בלשמה וקאמר בגמ' דרוב בקיאין הן ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא וכו' סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וכו' והיינו דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא כמ"ש בתוס' שם ופירשו שם המפרשים לפימ"ש התוס' בחולין פ"ו דר"מ ל"ח למיעוטא רק מדרבנן א"כ הא גם לר"מ י"ל דרבנן הוא דאצרוך ותירצו דה"ט משום דהא י"ל סמוך מיעוטא לחזקת א"א עיין נימוקי הגרי"ב ובהגהת חשק שלמה ובחי' כ"ס וקצרתי:
ולכאורה תיקשי להני ראשונים ז"ל דס"ל דגם רבנן ס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ע' תוס' בכורות כ' ע"ב ובמשמרת הבית ריש ה' שחיטה וא"כ הא גם לדידהו יש להקשות דנימא כאן סמוך מיעוטא וכו' עיין ריטב"א ריש גיטין מ"ש בזה וע"ע מ"ש בהגהת מצפה איתן בזה ומחוורתא מ"ש בכ"ס שם לפימ"ש הקדמונים ז"ל דלרבנן הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן ודוקא להחמיר עיין רא"ש יבמות ר"פ האשה בתרא וא"ש לפי"ז הא דאמרינן כאן ריש גיטין דרבנן הוא דאצרוך ורק לר"מ דס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת ובמקום חזקה ודאי דס"ל סמוך מיעוטא מה"ת לכן לדידי' מוכרח הש"ס לומר דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי לכן גם ר"מ ל"ח לה גם לצרף לחזקה וז"ב:
וע' בחי' כ"ס שם מה שנשאר בקושיא מכאן על שיטת הרא"ה בבדק הבית שם ריש ה' שחיטה דס"ל דגם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא מה"ת עכ"פ מוכח מכאן דלרבנן ל"א סמוך מיעוטא מה"ת ודו"ק כי קצרתי:
אמור מעתה לפימ"ש בהא דשלהי נזיר דס"ל לר"נ דהוא ר"מ דנזיר הי' שמואל וע"כ הא דטימא א"ע לאגג הוא משום דס"ל כרשב"י דקברי עכו"ם א"מ וכמשנ"ת בשיטת היראים ז"ל דפסק להלכה כמאן דפליג על רבינא וס"ל דגם במו"מ אינו מטמא וע"כ מ"ש בקרא כל הורג נפש כו' הוא משום דחיישינן למיעוטא דילמא איקטל חד מישראל וחיישינן למיעוטא מה"ת או משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת והיינו דקאמר המביא גט צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ דלרבנן סגי במ"ש בפ"נ ובפ"נ אף לטעמא דלשמה משום דל"ח למיעוטא מה"ת וגם סמוך מיעוטא לא אמרינן לדידהו מה"ת ורבנן הוא דאצריך וכו' ואפילו לר"מ דמוכחינן משלהי נזיר דחייש למיעוטא מה"ת ולא מיבעי במקום חזקה ומ"מ הא מבואר במתני' דריש גיטין דסגי במ"ש בפ"נ ובפ"נ גם לר"מ היינו דקאמר דגם לדידי' א"ש משום דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי רק מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ ל"ח לה ודוק כי קצרתי: