אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה ד › פלג ה

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג ה

פלג ד

אשר ע"כ אמינא בע"ה לתרץ קושית הדורל"צ כפשוטו עפימ"ש בס' יראים מצוה שי"א מובא בהגהת מיימוני פ"ג מה' אבל אות ב' דהלכה כר' שמעון בן יוחאי דאין קברי עכו"ם מטמאין באוהל ורשאי כהן ונזיר לטמא א"ע לעכו"ם גם לכתחילה ואף במגע ובמשא עיי"ש וכ"ה בב"י יו"ד סי' שע"ב ובמל"מ שם פ"ג מה' אבל הנ"ל כתב להצדיק את דברי היראים הנ"ל ממה שהקשו עליו מן הסוגיא ביבמות שם דף ס"א ע"א דמבואר דבמגע ומשא מיהת מטמא דהיינו דסבירא להו להיראים ז"ל דכל טומאה שאינו מטמא באוהל אף דהוי כטומאה לענין טומאת מו"ק אבל לגבי מה שהזהירה התורה לכהן ונזיר משום טומאה ס"ל דלא הוזהרו אלא בטומאה שמטמא באוהל ואל תתמה שהרי כמה טומאות מצינו דחשיבי טומאה לענין מו"ק כמו נבילה ושרץ וכו' וכהן ונזיר א"מ עלי' עיי"ש [עיין פנ"י ר"ה ט"ז מ"ש דלכאורה משמע מלישנא דברייתא ד דישראל א"מ על מגע נבילה אבל כהנים מוזהרין אלא דלפי אמת אינו כן וכו' ושיעור לשון הברייתא כך הוא דא"א לאוקמי קרא כפשטי' דהא ישראל א"מ על מגע נבילה כיון דאפילו על חמורין אינן מוזהרין אע"כ דקרא איירי ברגל ממילא דגם כהנים נמי מותרין בשאר ימות השנה עכ"ד וזה פשוט וברור וכ"ה מפורש בר"מ פט"ז מה' טומאת אוכלין ה"ט ומפורש כן בגמ' בכורות כ"ט ע"ב א"נ בשאר טומאות דלא מוזהר עלייהו ולפלא על כולם שלא גילו המקור מסוגיא הנ"ל ונראה עוד לענ"ד דזהו ג"כ כונת רש"י יומא פ' ע"ב ד"ה ולא תטמאו שכתב דלא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ואין ישראל, מוזהרין וכו' ובגהש"ס תמה שם הגרעק"א דהא גם כהנים א"מ רק בטו"מ ולא בשרץ עיי"ש ולק"מ דכונת רש"י הוא על הברייתא הנ"ל בר"ה ט"ז ע"ב דהכי איתא התם והלא דברים ק"ו ומה טומאה חמורה וכו' טומאה קלה לא כש"כ וממילא דכהנים נמי מותרין וכנ"ל וז"ב ובמש"ש עוד הפנ"י בשם רש"י חולין ל"ד דמ"מ איכא בכהנים איד"ר ליגע בנבילה הנה לענ"ד משמע כן בעירובין ק"ה א' במש"ש השתא דאפשר בלויים תו לא מטמאי כהנים עיי"ש וע' ג"ר בבכורות כ"ט הנ"ל דלכאורה משמע להיפוך עיי"ש ודו"ק] וכבר ביארו המפרשים עפ"י שיטת היראים הנ"ל מש"ש ביבמות וכן תי' רשב"י אומר דקברי עכו"ם א"מ באוהל דמשמע דשייך למש"ש רשב"י תחלה דגיורת פחותה מבת ג"ש כשירה לכהונה דכתיב החיו לכם ופינחס הי' עמהן ומשום דע"כ מוכח מזה דס"ל לרשב"י דפינחס נתכהן כשהרג לזמרי וא"כ תיקשי האיך הרג לבלעם [אמנם עיין סנהדרין ק"ו ע"ב ברש"י ד"ה כ"ד שפירש דאחר הרגו ונקרא על שמו וי"ל בכוונתו דהיינו דלא תיקשי האיך טימא א"ע פנחס ודו"ק] ע"כ דקברי עכו"ם א"מ באוהל ומשו"ה אין הכהן מוזהר על טומאה כזאת עיין דורל"צ דרוש ט' ובס' בנין אריאל פ' מטות ומאי דקשיא לכאורה ע"ז מן הסוגיא דריש נזיר דיליף דשמשון לא הוזהר על הטומאה ממה שטימא א"ע למת עכו"ם כבר תירץ שם היראים בעצמו דהאי סוגיא אזלא אליבא דרבנן דפליגי ארשב"י וס"ל דגם קברי עכו"ם מטמאין באוהל אבל אנן קיי"ל כרשב"י עיי"ש והנה לפי"ז לק"מ משה"ק על שמואל שטימא א"ע לאגג דהא שפיר י"ל דגם ר' נהוראי ס"ל כרשב"י בהא דאין קברי עכו"ם מטמאין באוהל וממילא דאין הכהן ונזיר מוזהרין גם על טומאת מו"מ דידהו לפי שיטת היראים הנ"ל וכנ"ל וזה נכון:

ומ"מ אין לדחות בזה מש"כ הגאונים הנ"ל בסמיכות הני תרי מימרי דרשב"י הנ"ל ולתרץ מה שפינחס טימא א"ע לבלעם דהוא משום דליכא טומאת אוהל בדין חרב ה"ה כחלל כמ"ש בר"מ פ"ה מה' טו"מ ה"ג עיי"ש וברמב"ן עה"ת פ' חוקת ובהשגת הראב"ד שם שאין הנזיר מגלח על טומאת חרב וממילא לפי"ז אין כהן ונזיר מוזהר עלי' אף אם נימא דגם קברי עכו"ם מטמאין באוהל דז"א דהלא כבר ביאר שם במל"מ פ"ג מה' אבל דאין דברי היראים הנ"ל אמורים רק באם ליתא כלל בטומאה זו טומאת אוהל דבטומאה כי האי אמרינן שאין הכהן והנזיר מוזהר עלי' אבל אם נמצא בטומאה זו טומאת אוהל אז מוזהר עלי' גם בדבר שאינו מטמאו באוהל ע"ש:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה