לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ד · פלג ד
ומעתה נבוא ליישב משה"ק בדורל"צ דרוש ה' על שמואל שהי' נזיר האיך טימא א"ע לאגג כמ"ש וישסף שמואל את אגג ופשטי' דקרא משמע ששסעו בסייף ושם מתרץ דע"כ ס"ל לר"נ דעדל"ת גם במקום שאיפשר לקיים שניהם וזה דוחק ומעולם לא שמענו מאן דפליג על
**(ואולי
יש לפרש נמי בזה ד' הירושלמי פ"ק דקידושין ה"ג ה"א ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין דברי ריה"ג וחכ"א ל"ע כלום וכו' כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ופי' שם בק"ע הא דאמר ריה"ג דבריו קיימין אע"ג דעובר ירך אמו אתיא כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו והקשה שם בש"ק דילמא קסבר עובר לאו ירך אמו וכמ"ש בתמורה כ"ה אליבא דרבנן וכן ס"ל לר"י התם דעובר לאו ירך אמו הוא עכ"ל וע' ג"כ נח"י סי' כ"ג מ"ש בזה ולדברינו הי' איפשר לומר דס"ל להירושלמי דאף אי הוי אמרינן דס"ל לריה"ג דעובר לאו ירך אמו מ"מ אין זה כריתות כיון ששייר זכות לעצמו לגבי הולד ולכן קאמר דס"ל כרבי דאדם משחרר חצי עבדו וע"כ דלדידי' לא איכפת לן גבי עבד שיהי' כריתות גמור וכמ"ש בגיטין מ"א ב' דס"ל לרבי דלא מקשינן בזה לאשה. אמנם אם כן תיקשי לדידן דקיי"ל להלכה ביו"ד סי' רס"ז סעיף ס' דאם משחרר חצי עבדו ל"ק העבד את חציו ולמש"כ הט"ז שם ס"ק ל' לפרש מ"ש הרי את ב"ח וולדך עבד דהיינו דה"ק הרי את ב"ח כשתלד הולד וכאומר ה"א ב"ח לאחר זמן פלוני א"ש דזה ודאי שפיר דמי גם בגיטין בכה"ג אלא דאין דברי הט"ז ז"ל מוכרחין בזה ופשטא דמילתא ודאי משמע דמשוחררת היא מיד א דאיפשר דלדידן לא ס"ל כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא רק כמ"ש הרא"ש בגיטין שם סס"י ז' דס"ל שם דבאם כתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך חוץ מדבר פלוני אע"ג. שנשאר לאדון זכות בזה הגט דנכסים ל"ק מ"מ עצמו קונה ורק אם נשאר זכות להאדון באותו לשון שהוא משתחרר בו לאו כרות גיטא הוא כמו אם הי' כולל אותו בלשון כל נכסי עיי"ש ולפי"ז הנה לדידן לק"מ מהא דה"א ב"ח וולדך עבד דודאי דכריתות גמור הוא והרי"ף ג"כ אזיל לשיטתו לפימ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה דאפילו באומר פרה זו דוקא בהזכיר לו מעוברת אבל בלא"ה אין העובר בכלל ודלא כהרא"ש עיי"ש ונמצא דאין לו לרבה שום זכות במ"ש בהאי שטר וולדך עבד דגם בלא"ה אין הנולד בכלל אף בפרה ושפחה זו ואיפשר נמי דה"ט דהרא"ש דלא ס"ל כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא משום דלשיטתו תיקשי מהא דה"א ב"ח וולדך עבד דדיב ולדידי' דס"ל בפ' הספינה סי' ט' דאפילו בפרה ושפחה סתם אם הם מעוברות הולד מכור וכמ"ש ברמ"א חו"מ סי' הנ"ל בשמו א"כ א"א לדידי' לפרש כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא שלא תיקשי מהא דה"א ב"ח וולדך עבד וכנ"ל ודו"ק:
וע' שעה"מ פ"ב מה' גניבה מ"ש להוכיח דעת הרמב"ם בהאי דינא אי קיי"ל דעובר ירך אמו או לאו ירך אמו ומתמה שם על הר"ן ס"פ א"ט שכתב בהאי דגיטין דאמרינן דאם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דלאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחבירתה מקבלת גט לעוברה משום דכיון דשייך בה ידו כידה ותמה עליו א"כ היכי פרכינן מינה בתמורה לר"י דאמר הפריש חטאת מעוברת כו' שאם שיירו משוייר מברייתא דקתני האומר לשפחתו ה"א שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו הא התם שאני וכמ"ש ובפ"ב דגיטין מוקמינן להך ברייתא כרבי דאמר המשחרר ח"ע קנה וקסבר עובר ירך אמו הוא ולפי"ד הר"ן אפי' כרבנן דרבי דס"ל דהמשחרר ח"ע ל"ק מצי מיתוקמא ונשאר בצ"ע עיי"ש:
ולדידי לק"מ וחדא באידך מיתרצא דהא מודה הר"ן דר' יוחנן ס"ל דדוקא משום טעמא דעובר ירך אמו הוא דזכתה לו וכרבי ולכן לר"י לשיטתו מסיק שם בתמורה בתיובתא רק דמ"מ קאמר הר"ן דלדידן אפשר נמי לומר טעמא אחרינא משום דמישך שייך בה ידה כידו וז"ב אמנם ק"ק דברי הר"ן שם במ"ש לתרץ שי' ר"ת ז"ל דודאי קיי"ל דעובר לאו ירך אמו וכו' וההיא דפרה שהזיקה גובה מוולדה כו' משום שאף העובר מסייע בנזק וכו' ופירש שם בשעה"מ דס"ל להר"ן דל"ד לכ' שוורים שהזיקו ואבד האחד דהתם כ"א מזיק בפ"ע הוא ואין האחד מסייע לחבירו באותו נזק שהזיקה הפרה עיי"ש ויש להעיר ממ"ש בב"ק י"ג דקאמר אליבא דרבנן ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא כו' מכל היכא דבעינא משתלמנא משמע דוקא משום דחד גופא אבל מה שמסייע באותו נזק ל"מ מידי ואף אי נימא דלרבותא נקט חד גופא הנה עדיין יקשה ממש"ש אליבא דר"נ דמודה בהא משום דמי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק הרי נהפוך הוא דאף דמסייע באותו הנזק ממש מ"מ פטור מלשלם חלק האימורין וכ"ה להלכה בר"מ פ"ח מה' נ"מ ה"ב אף דס"ל כר"נ בפ"ב שם ה"ט וצע"ק ובחי' על הרי"ף חולין שם הארכתי עוד בזה וכאן לקצר אני צריך]:)** ר"ל בהאי כללא דעשה א"ד לל"ת היכא דאפשר לקיים שניהם [ואולי יש ליישב דבריו לפי מאי דמשמע מדהתו"ס מנחות מ' ע"א ד"ה כיון דבאמת מה"ת עדול"ת גם במקום שאיפשר לקיים שניהם וי"ל דאז עדיין לא תיקנו חכמים שלא ידחה אמנם לכאו' ממאי דפריך ביבמות ך' ע"ב מיתבי ואם בעלו, קנו תיובתא הרי משמע דמה"ת א"ד ל"ת כאן דאיפשר בחליצה דאי לאו הכי מאי פריך ושפיר קונה אותה כיון דמה"ת דחי לל"ת אף שאיפשר לקיים שניהם וצע"ק וקצרתי] וראיתי בס' בנין שלמה סי' י' מש"כ דבר נחמד בשם אחיו הגאון מ' ר' בצלאל הכהן זצ"ל לפרש דהמשנה בעצמה מתרצת קושיא זו לפימ"ש בתוי"ט שם דמאן דס"ל דון מינה ומינה יליף נזירות שמואל לגמרי מנזירות שמשון ומותר ג"כ לטמא למתים והרמב"ם דפסק דמוזהר על הטומאה הוא משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וא"כ י"ל דהיינו דקאמר תני' נזיר הי' שמואל כדברי ר"נ דהוא ר"מ וס"ל בשבועות ל"א דון מינה ומינה ולא תיקשי האיך טימא א"ע לאגג משום דדינו לגמרי כנזיר שמשון ואינו מוזהר על הטומאה עיי"ש וזה נכון מאוד לכאורה ודפח"ח:
וביום טובה היינו בטוב לחבר עפי"ז סיומא דנזיר לריש מ' קידושין ולריש מ' ב"ק. דהנה תמן תנינן האשה נקנית וכו' בכסף בש"א בדינר ובשוה דינר ובה"א בפרוטה ובש"פ והקשו שם בתוס' ד"ה בפרוטה דלא הו"ל למיתני אלא בש"פ וכו' ותי' משום דתנא כאן בכסף מפרש באיזה כסף דינר לב"ש ופרוטה לב"ה ולפי שלא נטעה לומר כסף דוקא וכו' מפרש שוה כסף. שוב הקשו מנלן דש"כ ככסף וכו' עיי"ש ובמקנה ביאר את דבריהם שאליבא דב"ש י"ל דע"כ איצטריך לאשמועינן שלא נימא דב"ש ס"ל דמתקדשת בפרוטה מג"ש דקיחה קיחה אלא דבש"כ ס"ל דילפינן מהקישא דאחרת לאמה עברי' ואמה הוקשה לע"ע דכתיב בי' ישיב מכסף מקנתו ודרשינן מיני' דש"כ ככסף וא"כ י"ל דון מינה ומינה דבעינן דוקא דינר כמ"ש בקידושין י"ב ולהכי איצטריך לאשמועינן דלב"ש אפילו בכסף בעינן נמי דינר דוקא ומשום דצריך לפרש אליבא דב"ש מפרש נמי אליבא דב ה והוסיף שם עוד לתרץ קושית התוס' עפי"ז משה"ק מנלן דש"כ ככסף וכו' דשפיר י"ל דילפי ב"ה מהיקשא דאחרת לאמה כמ"ש בריטב"א ופנ"י רק דס"ל לב"ה דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה שיהא בפרוטה מג"ש דקיחה קיחה יעו"ש ועפ"י דבריו ז"ל יש לתרץ נמי משה"ק המפרשים במאי דילפי ב"ש מאמה העברי' דבעינן שיהא ראוי לגירעון והא כללא כיילי לן התוס' שם בקידושין ג' ע"ב דמיעוט קנינים לא גמרינן מאמה ולפי"ז א"ש משום דב"ש לא ס"ל כלל האי ג"ש דקיחה קיחה וילפי עיקר הקידושין רק מאמה לכן ס"ל דאמרינן דון מינה ומינה ובעינן דוקא דינר הא מיהת לב"ה דהילכתא כוותי' ע"כ דס"ל דון מינה ואוקי באתרא ומשו"ה ס"ל דגם ש"כ ככסף מהיקשא דאחרת ומ"מ סגי בפרוטה וכנ"ל והא א"ש לפימשנ"ת דר"נ ע"כ ס"ל דון מינה ומינה והנה כי כן בפשוטו י"ל דה"ט דר' יוסי דפליג על ר"נ משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ואי נימא דשמואל הי' נזיר תיקשי האיך טימא א"ע לאגג משו"ה ס"ל ע"כ דאין מורה אלא של בו"ד ושמואל לא הי' נזיר וסמך ענין לו הא דס"ל לב"ה דאשה מתקדשת גם בש"כ וסגי בפרוטה משום דס"ל נמי דון מינה ואוקי באתרה וכנ"ל:
וכבר בארנו שלהי קידושין דמתני' דשלהי קידושין נמי ס"ל דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה והביאנו שם מ"ש בדורל"צ דרוש ז' להוכיח מן הסוגיא דב"ק כ"ה גבי מפץ במת דמאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ע"כ דפליג על ר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפרך ק"ו עיי"ש וכן הוכיח שם דע"כ האי תנא דארבעה אבות נזיקין כרבנן דר"ט אתיא למ"ד דתנא שור לרגלו ומבעה לשינו וקרן שיירי' ומשום דבתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי וכמ"ש בריש ב"ק וע"כ דלא כר"ט דלר"ט הא גם קרן הוי מועד מתחילתו בחצר הניזק וע"כ כרבנן אתיא וה"ט נמי משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וע"כ דלא כר"ט וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי.
אמנם אף כי נאמנו מאוד דברי הגאון רב"צ הכהן זצ"ל בכ"ז עדיין אינם מספיקים דהא אכתי תיקשי לפי"ז שיטת הרמב"ם ז"ל דאיהו פסק דנזיר כשמואל מוזהר הוא על הטומאה וא"כ תיקשי האיך טימא שמואל א"ע לאגג ולהדיא פסק הרמב"ם בפ"א מה' טומאת מת הי"ב דאף דעכו"ם אינו מטמא באוהל מ"מ במגע ומשא מיהת מטמא עיי"ש. אכן לקמן בדברינו יבואר בע"ה דלהרמב"ם לשיטתו לק"מ. ובכ"ז אין לקיים את הדברים האלה לפי מה שכתבנו בשם המפרשים ז"ל שדחו עיקר דברי התוי"ט הנ"ל והוכיחו במישור דע"כ לאו מדין ג"ש הוא דיליף דנימא דון מינה ומינה וכמ"ש באו"מ שם דאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דמה מורה האמור בשמשון הוא תער אף מורה האמור כאן גבי שמואל הוא תער עיי"ש ואין מקום כלל לפי"ז לדברי הגאון רב"צ זצ"ל הנ"ל.