לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ב · פלג ה
והנה למשנ"ת לעיל בשם הקצוה"ח סי' ש"ו ס"ק ב' וכ"כ ג"כ בא"מ אה"ע סי' פ"א ס"ק ד' דלשיטת התוס' כתיבות נ"ט בהא דקונם מה שא"ע לפיך דחייל הנדר הוא משום הא דאומן קונה בש"כ נראה לדקדק לפי"ז במ"ש בב"ק צ"ט א' דרב אסי ס"ל דאומן קונה בש"כ וקאמר לימא שמואל לית לי' דרב אסי ומשני א"ל שמואל וכו' ולד' הקצוה"ח הנ"ל י"ל דמשו"ה הוא דמהדר לאוקמה דשמואל נמי ס"ל כר"א משום דאיהו הא אמר בכתובות שם הלכה כריב"נ דיפר שמא יגרשנה כו' וע"כ דחל הנדר משום דאומן קונה בש"כ וכמ"ש בקצוה"ח הנ"ל וזה נכון בע"ה ובשיטת רב לפי משמעות הסוגיא דקידושין מ"ח ע"ב דפריך עמ"ש רב המקדש במלוה אינה מקודשת נימא כתנאי וכו' ומשני ואיב"א דכו"ע ס"ל אין אומן קונה בש"כ כו' משמע דגם לרב ס"ל כהני תנאי דאין אומן קונה בש"כ עיי"ש:
ומעתה י"ל לפי מה שכתבנו לעיל דלמ"ד דאומן קונה בש"כ י"ל שקונה ג"כ את התורה בלימודו ע"י שמשביח ומסביר טעם בהלכה ונעשית שלו ושוב אינו משכחה ואפשר דגם בלומד שלא לשמה כמשנ"ת דל"ב שיכוין האומן לקנותה לבד מ"ש רז"ל שמתוך של"ש בא לשמה וכך הוא סגולתה לפי"ד הגר"ח בס' נפש החיים שער ד' עיי"ש בביאור ענין לשמה לשם התורה רק לפי מה דקיי"ל דאין אומן קונה בש"כ עש"ך חו"מ ריש סי' ש"ו מעתה אין לנו אלא הא דאמר רבא שם בנדרים נ"ה דרק ע"י שעושה א"ע כמדבר לפי משנ"ת לעיל ביאור הדברים בשם הר"ן היינו שמלמדה לאחרים עי"ז נתנה לו במתנה לבלי לשכוח וכמשנ"ת לעיל דרבא לשיטתו במאי דס"ל דאין אומן קונה בש"כ וכמ"ש ג"כ בברכות ס"ג ב' לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כו' חרב אל הבדים כו' ולא עוד אלא שמתטפשים והיינו דקאמר רב לשיטתי' בשבת קל"ח דעתידה תורה שתשתכח מישראל משום דלשיטתי' אזיל דס"ל ג"כ אין אומן קונה בש"כ וכנ"ל:
ועפי"ז י"ל דהיינו דקאמר ר"ז שלהי כתובות דור שב"ד בא קטיגוריא בת"ח והיינו שישכחו את התורה כמו שפירשנו לעיל ועי"ז לא יעלה בידם להרבות שלום ויתרבו הגזירות וע"ז הוסיף לומר כי אמריתא קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף משים דשמואל לשיטתו דס"ל דאומן קונה בש"כ וא"כ הא גם אם ילמדו תורה של"ש מ"מ קונים אותה בלימודן ובשבחן וח"ו שתשתכח תורה מישראל לדידי' לכן אמר דמ"מ יהי' קטיגוריא בת"ח משים תקנתן של ישראל והיינו צירוף אחר צירוף שלטובתן של ישראל יחיש ד' להרבות גזירות אחר גזירות כדי לצרף את הבריות ולטהרם מן הזוהמא בהגיע זמן גאולתינו ופדות נפשנו וכמ"ש ברמב"ם פ"ז מה' תשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלות ומיד הן נגאלין כו' ועיין בס' מרפא לשון עמוד התשובה מ"ש לבאר דלכאורה יקשה הא הכל ביד"ש חוץ מי"ש ותירץ שם דבסוף הגלות יעשה השם בחסדו הגדול להטות לבבנו אליו ולעשות תשובה וכמ"ש בילקוט סוף מלאכי רי"א אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין וא"ע תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מקום וכו' והיינו דכתיב בתורה בצר לך ומצאוך וגו' באחרית הימים ושבת עד ד"א וכו' עיי"ש באורך ובספרו דע"ק ד' מ"ב מוסיף עוד דברים בהאי קרא דדריש שמואל כאן שלהי כתובות שהנביא שם שואל עד מתי ד' ופירש שם דשואל עד מתי תמנע מהם התשובה והשיב לו ד' עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו' כי בכל צרתם עוד לא שב אפו מהם מלמונעם מן התשובה ועוד בה עשירי' ושבה והיתה לבער היינו כמ"ש שמואל צירוף אחר צירוף רק זרע קודש הם מצבתה של האומה הישראלית ואז ישיב ד' את שבותינו למען בריתו אשר כרת עם האבות וכמ"ש כ"פ בתורה אשר כל הבטחתו אותנו להטיב לנו ולגאלינו לעת קץ הוא משום שעוד יזכר לנו ברית אבותינו ולמען הקים אותנו לו לעם כאשר נשבע לאבותינו וז"ש זרע קודש מצבתה. וקצרתי בדברים ודו"ק:
והיינו דאמר אח"כ רחב"א אמר רב דרב לשיטתו דס"ל אין אומן קונה בש"כ ועתידה תורה שתשתכח מישראל ולשיטתו הא באמת יהיו דומין לאילני סרק מ"מ מבטיח לנו הנביא בשם ד' שעתידין גם אילני סרק שבא"י שיטענו פירות שנאמר כי עץ נשא פריו וגו' ומה שמדמה אותם כאלה וכאלון אשר באמת גם הם ידמו אז בדמיון גמור להני אילני סרק שא"ע פירות מ"מ מצינו להם תקנה במק"א אשר הנביא מייעד לנו כי גם עץ היינו אילני סרק וכמ"ש בפירש"י שם גם הוא נשא פריו ומעתה גם אלה הדומין ומשולין להם יעשו פירות בתורתן וצדקתן כי מלאה הארץ דעה את ד' וכמ"ש וכל בניך לימודי ד' וגו' וי"ל עוד בזה וקצרתי:
ועפ"י הנ"ל נראה לומר בדרך צחות ההמשך למ' גיטין הסמוכה אלי' בע"ה לפי המתבאר שם בסוגיא דגיטין ד' ה' דרבה ורבא פליגי בלאחר שלמדו דלרבה ס"ל דגם אחר שלמדו בחו"ל דבעינן לשמה מ"מ חיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ומוקים למתניתן דע"כ מיירי לאחר שלמדו רק דחייש שמא יחזור הדבר לקלקולו ועיי"ש ברש"י מ"ש לפרש דהיינו דחיישינן שמא ישכחו וכו' ולרבא ס"ל דלאחר שלמדו שוב ל"ח לשמא יחזור הדבר לקלקולו וישכחו עיי"ש בסוגיא [ועמ"ש בע"ה לסיומא דמ' סוטה פלג י' בענין הזה בא"א קצת] ולפי"ז י"ל דה"ט דרבה ס"ל דאומן קונה בש"כ ולכן בא"י שפיר אין לחוש לשמא ישכחו תלמודן וכמ"ש רשב"י בשבת קל"ח ח"ו שתשתכח תורה מישראל ומ"מ בחו"ל חיישינן לשכחה משום שאינם עוסקין בתורה ולא גמירי לכן חששו חז"ל גבייהו משום שמא יחזור הדבר לקלקולו. אבל לרבא לשיטתו דס"ל דאין אומן קונה בש"כ א"כ אי ס"ד דיש לחוש לשמא ישכחו תלמודן גם אחר שלמדו א"כ גם בא"י תיקשי שיצטרך לומר בפ"נ בפ"נ מה"ט שמא ישכחו שהרי לדידי' ס"ל דעתידה שתשתכח תורה מישראל וע"כ דל"ח לזה להצריך שיאמרו בפ"נ ובפ"נ מה"ט שמא ישכחו את תלמודן ולכן אין סברא נמי מה"ט להצריך בחו"ל אחר שלמדו וכמובן [ולמש"כ התו"ס בריש גיטין לפרש דה"ט דל"ח לטעמא דלשמה משום דלא ס"ל לעיקר דרשה דלשמה הי' איפשר לומר דחיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ויאמרו דלא דרשינן לה לשמה אמנם כולם העתיקו פירש"י הנ"ל דחיישינן שמא ישכחו עיין בדבריהם] ויתיישב בזה משה"ק שם במהר"מ שי"ף בגיטין ד' ו' ע"א במש"ש בבל רב אמר כא"י לגיטין וכו' לימא בהא קמיפלגי דמ"ס לפי שא"ב לשמה והני גמירי וכו' והקשה במהרמ"ש שם דעדיין תקשי הא גם לאחר שלמדו חיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו עיי"ש ולהנ"ל איפשר לומר דרב לשיטתי' דס"ל ג"כ דאין אומן קונה בש"כ וכנ"ל וכמ"ש ג"כ רב להדיא בשבת קל"ח דעתידה תורה שתשתכח מישראל א"כ אי ס"ד דס"ל דיש לחוש שמא ישכחו תלמודן אחר שלמדו ושמה"ט יצרכו לומר בפ"נ גם אחר שלמדו א"כ תיקשי דהו"ל למיחש גם בא"י לשכחה אע"כ דל"ח לזה ולא ס"ל האי חששא דשמא יחזור הדבר לקלקולו וכרבא ושפיר קאמרינן אליבא דרב דס"ל ה"ט דלשמה והני גמירי ודינן כא"י לגיטין וזה נכון [אמנם הי' איפשר ג"כ לומר בישוב קושית המהרמ"ש דעיקר טעמא מה דל"ח לשמא יחזור הדבר לקלקולו היינו שישכחו משום הישיבות שיסדו שם וכמ"ש רש"י מכי אתא רב לבבל וקבע ישיבה. וע"י שמלמדין לאחרים קונין תלמודן בידן ולא ישכחו וכמשנ"ת לעיל ומה"ט נמי ל"ח לשמא ישכחו בא"י אכן אכתי יש לחוש שמא יתבטלו גם אלו הישיבות וכו' והנכון כמש"ש לעיל ודו"ק]:
ומעתה י"ל לפימש"כ רוב הפוסקים הראשונים ז"ל דקיי"ל כרבה דהטעם הוא משום לשמה דהיינו דקאמרינן אחר דמסיימינן כאן שלהי כתובות במ"ש שמואל צירוף אחר צירוף וביארנו דה"ט דס"ל שח"ו לומר שתשתכח תורה וכו' רק לטובת ישראל בעתיד יהי' אז קטיגורא בין הת"ח כו' ומשום דלשיטתי' ס"ל בכתובות נ"ט דאומן קונה בש"כ וגם בלומד שלא לשמה מ"מ קונה אותה ע"י שמסביר בה טעם שפיר מסמכינן לזה מ"ש המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ וכו' גם אחר שלמדו ומשום שאינן בני תורה ואין עוסקין בתורה לכן חיישינן לשכחה אבל המביא גט בא"י אצ"ל בפ"נ וכו' משום דבא"י אין לחוש לשכחה כלל כיון דס"ל דאומן קונה בש"כ וכנ"ל וכמ"ש לקמן ד' ה' דהתנא מיירי במתניתין לאחר שלמדו כדמוכח ממתני' דאינו יכול ומחלקינן בין א"י לחו"ל בדין דלשמה:
ולרבא נמי דס"ל כרב דאין האומן קונה בש"כ וכמו שביארנו ג"כ מ"ש רב שלהי כתובות שהקטיגוריא בין הת"ח יהי' משום שכחת תלמודן ויהי' נדמין ממש לאילני סרק י"ל כנ"ל דכיון דמסקינן התם אליבא דרב דאין אומן קינה בש"כ א"כ אי נימא דעיקר טעמא אחר שלמדו דמצרכינן נמי לומר בחו"ל בפ"נ ובפ"נ הוא משום גזירה שמא ישכחו ויחזור דבר לקלקולו יקשה דא"כ לצרכי' גם בא"י לומר כן דלדידי' אין לחלק בין א"י לחו"ל בטעמא דלשמה אחר שלמדו וכנ"ל ולכן קאמר טעמא אחרינא משום שא"ע מצויין לקיימו וקאמר דאף דאין אומן קונה בש"כ וע"כ דל"ח לשכחה אחר שלמדו כמו בא"י מ"מ מחלקינן בין א"י לחו"ל מטעמא דקיום מיהת ואף דבא"י א"צ לומר בפ"נ מ"מ המביא גט ממה"י צריך שיאמר בפ"נ וכו' לפי שא"ע מצויין לקיימו וקצרתי בזה לפי שאינו אלא לחידודא בעלמא.