לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג י
אחר כל הנ"ל נוכל בע"ה ליישב ג"כ משה"ק על הרמב"ם שהוסיף עוד ט"א במה שאין עידי נשים צריכין דו"ח משום טעמא דעיגונא ובראב"ד שם הוסיף הטעם דדייקא ומינסבה ולא סגי להו בה"ט דכיון דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא די"ל דמפרשי דהאי סוגיא שלהי יבמות אליבא דר"ל קאי דאיהו ס"ל דזנות ל"ש כלל ולא תיקשי לדידי' קושית הרמב"ן לפי"מ שהסברנו בכונתו דהא אפשר נמי שיהי' מזה ד"נ ממש והיינו אף שעתה לית כאן אלא דין איסור א"א לבד ולא ד"נ הא מ"מ אפשר שתזנה תחתיו דבעל שני אחר שודאי ימות הראשון וקטלינן לה בחנם דבאמת י"ל שבשעת הקידושין הי' בעלה הראשון חי עדיין ולא תפסו הקידושין ופטורה וא"כ הא ודאי יש לחוש להצילה ממיתה שלא כדין וכמ"ש והצילו העדה ונצריך לה דו"ח וסבירא להו להרמב"ם והראב"ד לתרץ זה דהאי סוגיא רק לר"ל קאי דס"ל דזנות ל"ש כלל ואין לנו לחוש גם לשמא תזנה ושפיר אמרו דכיון דהשתא לית כאן ד"נ ואיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"צ דו"ח. ולפי"ז נוכל נמי להוסיף ולומד דה"ט דר"ט ור"ע דפליגי וס"ל דע"נ צריכין דו"ח מטעמא דכיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי משום די"ל דאינהו אזלי לשיטתם דס"ל דחיישי' למיעוטא יש לחוש ג"כ לשמא תזנה ויבוא אח"כ לד"נ ממש לכן מצרכי דו"ח אבל לר' יוחנן דקיי"ל כותי' דס"ל דחיישינן לשמא תיזנה לדידי' ס"ל לרבותינו הקדמונים ז"ל דלא סגי לן בה"ט דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא דמ"מ הא צריך לחוש שמא תזנה אח"כ ויבוא לידי ד"נ ממש וכנ"ל לכן הוסיפו עוד טעמים אחרים דמשו"ה קיי"ל כרבנן דפליגי על ר"ט ור"ע אף דגם לדידהו י"ל לשמא תזנה רק משום עיגונא או משום ה"ט דדייקא ומינסבא הקילו בה רבנן ואמרו דא"צ דו"ח ומה שלא הזכירו טעמים אלו בהש"ס משום דהסוגיא אליבא דר"ל קיימא דס"ל דל"ח לשמה תיזנה וכנ"ל ודו"ק:
ומעתה עפ"י האמור נוכל לומר בפשיטות דהיינו דסמכו ענין לו מ"ש במתני' תקנת חכמים שתנשא בתולה בד' משום ה"ט שמא הי' לו ט"ב הי' משכים לב"ד והיינו דאף דמוכח ממתני' דשלהי יבמות דל"ח לזנות ומשו"ה ס"ל לרבנן דע"ג א"צ דו"ח ול"ח שיבוא הדבר לד"נ מ"מ כאן תקנו חז"ל משום ה"ט דזנות שתינשא בד' וה"ט דרק גבי עידות אשה להשיאה הקילו חז"ל משום כמה טעמים משום עיגונא ומשום דדייקא ומינסבה אבל במק"א חיישינן לזנות וגם בעדים לשיטת רש"י שם ריש כתובות וכמו דקיי"ל כר"י וגם לר"ל שפיר תקנו חז"ל להנשא בד' משום דלזנות שלא בעדים חיישינן אבל כאן ל"ח שיבוא לידי ד"נ לשתזנה בעדי' ולכן א"צ דו"ח. ויל"ע בזה וקצרתי ודו"ק כי הדברי נכוני' בע"ה: