לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג ט
ומשה"ק האחרונים אליבא דר' יוחנן דס"ל דזנות שכיח גם בעדים מהאי סוגיא דסנהדרין ח' שהבאנו מש"ש דכו"ע ס"ל דא"ח ללעז נלענ"ד לתרץ בפשוטו דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בכ"מ כמו בב"מ ד' קט"ז ד"ה והא בב"ב נ"ב ב' ד"ה דברים וכן בשבועות מ"ו ד"ה וספרא דהא דאמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דוקא אם דיינינן באדם מבורר אבל באדם שאינו מבורר לפנינו שפיר יש לחוש שמא גנבו משום דכמה גנבים יש בעולם וכו' יעו"ש ויתבאר נמי עפ"י דבריהם ז"ל פשטות ד' הגמ' בכתובות ד' ל"ו ע"ב במש"ש בשלמא התם שכיחי פרוצים אלא הכא אם הוא הוחזק וכו' דהיינו דקאמר בשלמא התם כיון דאמרי עדים לדידהו תבעתינהו באיסורא אמרינן דשכיחי פרוצים בסתם עולם ובודאי מצאה עם מי לזנות אבל הכא על השטר הזה שעדים אלו חתומים עליו הלא צריכים אנו לדון על אלו המבוררים שהמה חתמו לו בשקר נימא אם הוא הוחזק כיון שהי' מהדר ואמר זייפו לי אבל כל ישראל מי הוחזקו וכאן שאנו דנין על אנשים פרטיים המבוררים האיך נימא שחתמו לו אנשים אלו בשקר ומשני ה"נ כיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב היינו שהוא בעצמו למד לכוון כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו כמש"ש ברש"י ואין אנו חושדין אותו כלל רק את בעהש"ט וזה פשוט ונכון מאוד:
ומעתה לפי היסוד הזה מעיקרא לק"מ משה"ק על ר' יוחנן מהא דסנהדרין דהא כאן בגיטין וכן בכתובות דיינינן על סתם עולם ודאי דאפשר לחוש לזנות דשכיח הוא לר"י ואף שאינו בגדר תקנה כמ"ש התוס' כאן בגיטין הא מיהת שם בסנהדרין ח' דמיירי מענין מוציא ש"ר דלא שכיח והתם אם נאמר דאשה זו שבעלה הוציא עלי' ש"ר תיבעי כ"ג משום שמא יתברר בעדים שזינתה ודאי דאין לומר כן דהא על איש פרטי המבורר לפנינו ודאי עלינו לומר דהוא מן הרוב וחזק' שלא זינת' דהא התם אין אנו דנין על סתם אנשים שבעולם ול"ד להא דגיטין דדיינינן על סתם עולם יש לחוש שפיר שמא יחפה וכן בכתובות והחילוק מובן בע"ה ודו"ק: