אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה א › פלג ח

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג ח

פלג ז

והנה בתוס' שם כתבו עוד לתרץ דשאני התם בכתובות שפיר תקנו שתינשא בד' משום שלא יתפסנה באיסור אבל בגיטין שם לא חששו אם תתחייב מיתה ולא מיקטלא עי"ש וסבור הייתי להסביר דבריהם לפמ"ש במפרשי הים סוף ב"ק בשם הרמב"ן ז"ל שכתב ריש גיטין במ"ש שם סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וכו' ומ"מ תיקנו לומר בפ"נ ובפ"נ וביאר שם הטעם דרק אם אנו דנין על איזה אדם פרטי בזה אזלינן בתר ריב ול"ח למיעוט אבל כשרוצים לתקן איזה תקנה חששו חז"ל לתקן גם את המיעוט דלא שכיח דהא מ"מ נמצא גם המיעוט בעילם וצריכין אנו לתקנו עיי"ש ואם כי אנכי לא מצאתי כן בדברי הרמב"ן **(י"ל דאין לחוש ושפיר יתקיים הפירוש הראשון שפירשנו בד' התוס' וה"ט דל"ח בזנות אליבא דר"ל גם בשמא תזנה משום דל"ד לשמא ימות דאינה עומדת לכך אכן עיין בס' פרדס רמונים שהקשה על הנוב"י ז"ל בסברא זו ממ"ש שם בגיטין (דף כח) דגם בקיעת הנוד תלי בהאי חששא דשמא ימות ומשו"ה יש לחוש שמא יבקע והא שם גבי גיד אין סופו כלל להתבקר הרי דכללא הוא דגם בלאו ה"ט דסופו לכך אין החזקה מועלת על להבא וחיישינן לעולם בכ"מ וכבר ראיתי מסייעים ג"כ לסברת הנוב"י הנ"ל בשם הגאון ר' מאיר מיכל זצ"ל מד' התוס' גיטין (דף לג א') ד"ה ואפקעינהו שהקשה על א"א היכי חייבת וניחוש שמא יתן גט ויבטלנו וכן בנזיר הוי ה"ס שמא ישאל על נזירותו ותירצו דמחזקינן שלא ישתנה הדבר מכמות שהו' ולכאורה הא על להבא ל"ש חזקה כמו דחיישינן לשמא ימות אע"כ כמ"ש בנוב"י ז"ל דרק התם חיישינן משום שסופו למות. וסבור הייתי לומר בזה דאין לחוש להאי חששא אלא במקום שאין לנו שום סתירה מזמן דהשתא לזמן דלייתיד וכמו לשמא ימות או גבי ווסתות דשמא לא הגיע עדיין הזמן אבל בנזיר וא"א הא חזקתן דהשתא סותרות לחששא שאתה חושש על להבא דהא גם עתה בידו הוא למיתשל על נזירותו וכן ליתן לה גט ולבטל ולמה אינו עושה כן א"כ בזה י"ל שפיר כמו חזקה דכמו שעתה אינו עושה כן. כן גם להבא לא ישתנה ולא יעשה כזאת ול"ד להא דשמא ימות וכמובן וכה"ג כתבתי במק"א במ"ש בס' מחנה לוי בחי' לנדה (דף מו) לפשוט ספיקו של המל"מ ז"ל פ"ב מה' נזירות בקטן שהגיע לעונת נדרים אם הוא נתרבה גם לתורת שאלה והוכיח שם ממש"ש הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין עליו הא כאן יקשה היכי לוקין הא הוי ה"ס שמא ישאל אח"כ דהא אין לומר כמו שלא שאל עד עתה כן לא ישאל לעולם א"נ דא"א לו עתה למיתשל אע"כ דאיתא גם בתורת שאלה ועיי"ש הרי דגם הוא מפרש דעיקר החזקה הוא ממה שאינו שואל עתה כיון דבידו הוא. דאי נימא כפשיטא דאין לחוש שישתנה גם התם אין לחוש וכמובן. והיא ז"ל הביא שם שכן כתבו התוס' בעצמם דהחזקה הוא ממה שלא שאל עד השתא וז"א וכנ"ל רק די"ל כן בכונתם אמנם אינו מוכרח והעיקר נראה בזה לחלק דע"כ ל"ח לשמא ימות אלא במקום שהמעשה לא ישתנה רק מכאן ולהבא שאם ימות הא לא ימות למפרע לכן שפיר חיישינן אבל בנזיר וא"א הא עלינו לחוש שמא ישאל על נזירותו ויבטל את הנזירות גם למפרע דהוי נדר טעות וכן בא"א אם יתן לה גט ויבטלנו ונימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' נמצא שישתנה ג"כ הענין למפרע בזה שפיר כתבו התוס' דל"ח דהא עכשיו הוא נזיר לפנינו והאשה היא א"א ועלינו לומר שלא ישתנה עצמות הדבר מחזקתו דהשתא אבל לא דמי כלל לשמא ימות שלא ישתנה עצמות הענין רק להבא שפיר חיישינן וכן גם בעונה הסמוכה לוסתה שכ' הנוב"י ג"כ יש לחוש וכן בקיעת הנוד שמא יבקע להבא ונמצא עושה איסור למפרע אבל עצם הדבר לא ישתנה רק להבא וז"ב ופשוט בע"ה. וע"ע מש"כ בהאי ענינא דשמא ימות בשלהי מגילה בע"ה וקצרתי]:)** שם מ"מ נאמנים עלינו עדותן בזה באשר הדברים מצד עצמן נכונים המה וברורים מטעמם ובס' ישוי"ע נשתמש ג"כ בסברא זו בכ"מ עמ"ש ביו"ד סי' ט"ו ס"ק א' לבאר עפ"ז מה שמצינו באשת כהן שילדה ומת הולד תוך ל' דסמכינן בדיעבד על רוב נשים ולד מעליא ילדן וא"צ חליצה ובבהמה לא סמכינן על רוב זה גם בדיעבד עיי"ש שמתרץ כנ"ל דבשעה שאנו דנין על אשה זו סמכינן על הרוב שפיר אבל בעגלים אם נתיר כולם הלא נתיר ממילא גם את המיעוט וכיון שע"כ הא איכא המיעוט בעולם לכן גם בדיעבד אסור וע"ע בדבריו שם סי' ק"ב ס"ק א' שביאר כן נמי טעמא דדמאי שאף שאם באנו לדון על דמאי זה אם הופרש ממנו תרו"מ אמרינן שהופרש דאזלינן בתר רוב מ"מ חששו חז"ל לתקן גם את המיעוט עיי"ש. [וע"כ לומר כן גבי דמאי לפמש"כ התוס' בבכורות (דף כ ע"א) סד"ה ואב"א דל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה גבי דמאי אפילו לר"מ דאית, לי' סמוך וכו' משם דאין זה חזקה דדילמא כר' אושעיא עבד שהכניסה במוץ עיי"ש. ולפלא על הגרעק"א בתוס' למשניות בפ"א דדמאי אות ח' שהקשה כן למה לא יתסר לר"מ דמאי מה"ת מה"ט דנימא סמוך מיעוטא וכו'. ולא הביא ד' התוס' בכורות הנ"ל שהקשו כן ותירצו שפיר. עכ"פ כיון דלית כאן חזקה ודאי ע"כ לומר דה"ט דלא אזלינן בתר רובא גבי דמאי משום שחשו חז"ל לתקן גם את המיעוט וכמ"ש בישוי"ע הנ"ל אמנם י"ל ג"כ דגבי דמאי ל"ח לה רוב גמור משום דהוי רובא דתליא במעשה כמ"ש בבכורות שם. וע' כרו"פ סי' א' ס"ק ז' מ"ש לדון כן גם גבי רוב מצויין א"ש מומחין הן דהוי נמי תליא במעשה ולא נפניתי להאריך כעת בזה ומראה מקום אני לך] ועיין ג"כ בישוי"ע או"ח סי' תצ"ה ס"ק ו' ובקו"א לנכד המחבר סוף ה"פ עיי"ש:

וראיתי כעת למחותני הגאון האמיתי ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק בספרו שערי ציון סימן כ"א ענף ה' אות ג' שהביא ג"כ ראי' לסברא זו מדהתוס' בכתובות (דף ג' ע"א) בהא דאונס בגיטין שתקנו משום צנועות ומשום פרוצות דאין אונס. משום צנועות דזימנין דלא אניס וסברה דאניס וכו' וכתבו בתוס' שם דמשו"ה קרי להו צנועות משום דמן הדין לית לן למיחש לאונס דרובן לא אניסי ובפרוצות ל"ג וסברה דלא אניס אלא ואמרה דתאמר דלא אניס אפילו כשתדע דאניס הקשה בשע"צ הנ"ל דא"כ למה תקנו דילמא יהי' באמת אניס ותאמר דלא אניס הא עפ"י רוב ליכא אונס ואונס מיעוטא הוא ופרוצות ודאי ג"כ מיעוטא הוא דרוב העולם בחזקת כשרים הם א"כ הוי כמו מיעוטא דמיעוטא ולמה עשו תקנה בשביל פרוצות. אלא ה"ט משום דנהי דהצנועות כשהן עצמן מסופקין אם לא בא הבעל מחמת אונס או בלא אונס אמרינן דמותרות להינשא עפ"י דין דאונס לא שכיח והצנועות רק מחמירות ע"ע וכו' אבל מ"מ לעשות תקנה שפיר עושין גם בשביל מיעוטא דמעוטא לכן עשו תקנה גם בשביל הני דפרוצות שמא יהי' באמת אניס והפרוצות יאמרו דלא אניס אפילו כשתדע דאניס שאינו אלא כמו מעוטא דמיעוטא עכ"ד היקרים. והנה אנכי כתבתי לו שיש לדחות ראי' זו דרק אם היינו אומרים שבשביל רוב העולם א"צ לתקן אלא שתקנו בשביל הפרוצות לחוד שפיר הי' מביא ראי' מזה שמצינו שעושין תקנה לתקן גם מיעוטא דמיעוטא אבל כאן שהתקנה הי' צורך לכל העולם שהרי גם בשביל הצנועות צריך תקנה זו א"כ שפיר קאמר רבא דעשו התקנה בשביל כולם הן בשביל הצנועות משום טעמא דזימנין דלא אניס ומחמירות ע"ע וסברי דאניס והן בשביל הפרוצות להיפוך זימנין דאניס ותדע גם כן דאניס ותאמר דלא אניס ונמצא דבין כך ובין כך מן הצורך הי' לתקן בין אם יארע לו אונס באמת משום הצנועות ובין אם לא יארע לו אונם משום הפרוצות ונמצא דשא"ה שהתקנה צריכה היא בין בשביל הרוב בין בשביל המיעוט ועדיין אין להוכיח מכאן דצריך ג"כ לעשות תקנה בשביל חשש מיעוטא דמיעוטא לחוד וכמובן. אמנם כתב אלי להצדיק את דבריו דמדברי התוס' שם בכתובות (ד"ג) מוכח דס"ל דגם משום טעמא דצנועות סגי שהרי הקשו שם בד"ה וסברה וא"ת מת בתוך יב"ח נמי יהא גט מה"ט דזימנין דלא מת וכו' והתם לכאורה ל"ש אלא טעמא דצנועות הרי דמפרשי הסוגיא דבחד טעמא נמי סגי דאל"כ לא מקשי מידי. אכן עיין מהרש"א שם שכתב דה"ה בפרוצות דזימנין דמת והוי גט לאח"מ ואמרה דלא מת עיי"ש וס"ל דאה"נ דגם בזה שייך שני הטעמים וכנ"ל. אמנם בשטמ"ק שם מבואר להיפוך שבאמת מתרץ שם עפ"ז קושית התוס' דמשום צנועות לחוד לא עבדו תקנתא רק משום צנועות ומשום פרוצות ולא משום צנועות לבדן ומעתה לא תיקשי מהא דמת בתוך יב"ח דבההיא ל"ש למגזר משום פרוצות דאי מת בתוך יב"ח ואמרה לא מת ומת הכא הוי יבמה לשוק ואין בני' ממזרים עכ"ל השטמ"ק שם ומעתה ברור הדבר בכונת התוס' שלא הזכירו טעמא דפרוצות דבאמת ס"ל דעבדי תקנתא גם משום צנועות לחודא וכן גם משום פרוצות לחודא ולכן שפיר הקשו ממת תוך יב"ח. ומתיישב לפ"ז ראיית מחותני הגאון הנ"ל. עוד הוסיף בדבריו שם דגם מה שחיישינן שהצנועות יחמירו ע"ע יותר מכפי הדין ומיעגני ויתבי מ"מ אינם רק מיעוטא דמיעוטא אף בהצטרף תרווי' דהא אם ישאלו שאלה לב"ד יאמרו להם ודאי שמותרות הן להינשא משים דרובן לא אניסי ורק שיש לחוש שימצאו מיעוטא דמיעוטא אשר מ"מ יחמירו ע"ע. וא"כ גם בהצטרפן יחד אינו אלא מיעוטא ומ"מ תקנו חז"ל לתקן גם המיעוט וכנ"ל ויש להאריך עוד בזה וקצרתי מפני שהדברים ברורים וצודקים מאד מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל דשפיר תקנו גם בשביל המיעוטא דמיעוטא בכדי לתקן גם הם בכלל כל העולם וכנ"ל:

**(הג"ה ובמק"א העירותי בע"ה ע"ד הרמב"ן הנ"ל ממ"ש ביומא (ד' נה ע"ב) לר"י דל"ה שופרות לקיני חובה ואמרי במערבא הטעם גזירה משום חטאת שמתו בעליה ופריך ומי חיישינן והא תנן השולח חטאתו וכו' ולפ"ד הרמב"ן הנ"ל הא לכאורה לא פריך כלל דבהשולח חטאתו שאנו דנין על אדם פרטי שפיר מוקמינן לי' אחזקתו לא כן גבי הא דשופרות דיש לחוש על הרבים משום האי גזירה ובכלל כל העולם הא ימצא גם המיעוט שיהי' חטאת שמתו בעלי' ג"כ אמנם י"ל בזה דבאמת הא מין במינו בטל ברוב וגם הא דד"ח לא בטל הא ג"כ אינו אלא מדרבנן והוי רק ספיקא דרבנן וא"כ שפיר י"ל דבדרבנן אין לחלק בין יחיד לרבים וכיון דמדינא אין לחוש שמא מת משום דמוקמינן לי' אחזקת חיים לכן פריך דלא צריך גם כן לתקן מהאי טעמא ולחוש למיתה גם במקום שאנו דנין על סתם עולם כיון דעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן אבל כבר נודע מ"ש האחרונים לדון)**

וראיתי שם בישוי"ע יו"ד סי' ט"ו הנ"ל שכתב דהיינו נמי טעמא דר' יוחנן דס"ל טעמא דבת אחותו ואף דרובא אינן מזנות וכו' דהוא ג"כ משום שחשו לתקן גם את המיעוט דמזנות עיי"ש ולענ"ד לא משמע כן לפמש"כ התוס' שם בהאי תירוצא דשאני התם בכתובות דעשו תקנה וחשו שלא תיאסר עליו עולמית ויתפסנה באיסור אבל הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא מיקטלה כיון דלא שכיח הרי דלר"ל. דס"ל דלא שכיח אין זה בגדר תקנה כלל מה שלא נהרוג אותה אף שמחויבת היא מיתה וע"כ דלר"י ס"ל דמדינא חיישינן לזנות משום דס"ל דמילתא דשכיחא הוא וז"ב:

**(הג"ה. מצאתי כאן מקום להעיר במש"כ לדון על משה"ק הקצוה"ח סי' ר"ד ס"ק ה' על מ"ש הרמ"א שם דבהרויח לו זמן הפירעון ואמר לו יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן לו מעות עיי"ש בסעיף י' והקשה ע"ז בקצוה"ח דהרא"ש לא כתב כן רק בשדה דהא באמת צריך לחזור דמי השדה אח"כ משום דהוי רבית קצוצה ול"מ אלא למיקני שדה גופה ובמטלטלין דל"ק בכסף אלא לענין מי שפרע ובמקח הנעשה באיסור הא ל"ש מי שפרע כמ"ש הרמ"א סי' ר"ט ס"ו בפוסק באיסור כגון עד שלא יצא השער דליתי' במ"ש ונשאר בתימה על הרמ"א שכתב כן במטלטלין

עיי"ש: והי' נראה לומר בזה דאדרבא קלקלתו זהו תקנתו דמשום שיעשה באיסור יקנה קנין גמור לפי מה דקיי"ל כר"י דד"ת מעות קונות ורק במקום דשכיח גזרו חז"ל שלא יקנה קנין גמור בכסף לחוד ומצינו דבמילתא דלא שכיחא העמידו חז"ל על ד"ת שיקנה קנין גמור בכסף לחוד וכמ"ש בב"מ (דף מז ע"א) ובחו"מ סי' קצ"ט ס"א וס"ב גבי חוב מחמת מכר עיי"ש. וא"כ גם במקום שנעשה באיסור אף אנו נאמר כן דכיון דזה ודאי נמי מילתא דלא שכיחא הוא שיעבור ויעשה איסור שוב י"ל דל"ש בזה האי גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' לכן העמידו כאן על ד"ת וקונה קנין גמור ורק שם גבי פוסק על השער שבשוק בסי' ר"ט ס"ו הנ"ל דמיירי בשאין הדבר בעין עדיין ואין לומר שיקנה אותו קנין גמור שפיר כתב הרמ"א דלית כאן מי שפרע משום שנעשה באיסור אבל במקום שאיפשר לומר שיקנה את החפץ לגמרי ע"י הכסף לחוד י"ל דאדרבא במקום שנעשה באיסור כיון דלא שכיח הוא לכן העמידוהו חז"ל על ד"ת וקונה קנין גמור כיון שמקח הנעשה באיסור נמי קונה שפיר וכמ"ש בחו"מ סי' ר"ח ול"ש לומר דנמצא חוטא נשכר כיון דגם באם נעשה הקנין בהיתר נמי קונה קנין גמור בכי האי גוונא דלא שכיח וכנ"ל. גם זו"ז י"ל דל"ש זה כאן לפמ"ש התוס' בכתובות (די"א ע"א) ד"ה אביי ובב"ק (דל"ט ע"א) ד"ה שלא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לי' אדינא אבל הכא ס"ל לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה וכו' יעו"ש הרי משמע מד' התוס' הנ"ל דס"ל לרבא שאין להפקיע אח דינו משום ה"ט דשלא יהא חוטא נשכר ודו"ק. ודאי די"ל לפ"ז דבמקום שנעשה המקח באיסור קונה ע"י הכסף קנין גמור כיון דלא שכיח הוא וכנ"ל ויתיישב ג"כ בזה משה"ק התוס' בב"ק (ד' ע ע"ב) ד"ה באומר דהא פירי לא עבדי חליפין וכונתם דהא כסף אינו קונה וכמ"ש בשטמ"ק שם ולדברינו י"ל דכיון שנעשה באיסור ע"י חילול שבת הוי מילתא דלא שכיח ול"ש האי גזירה דיאמר לו נשרפו חיטך וקונה קנין גמור וכנ"ל:

ולכאורה ש להקשות על דברינו מסוגיא דע"ז (ד' סג ע"א) דפריך שם גבי אתנן והא מיחסרא משיכה ופירשו שם בתוס' ד"ה והא דאפילו לר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות הכא גבי אתנן לא קנו כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו וכו' [עיין או"ת סי' כ"ח סס"ק ד' משה"ק על דבריהם דכיון דלצאת, יד"ש הא הוי קנין דהא מילט לייטינן עליו מי שיפרע מדור המבול וכו' אין לך לצאת יד"ש יותר מזה וא"כ הוי אתנן כמו בבא על אמו משום שחייב לצאת יד"ש עיי"ש. ולפלא שהרי במקח הנעשה באיסור ל"ש מי שפרע כלל וכנ"ל] ולדברינו תיקשי דכיון דנעשה באיסור הא יקנה בכסף לחוד. ואולי י"ל דשאני התם דלר' יוחנן לשיטתי' דס"ל בגיטין (דף יז) דזנות שכיחא לדידי' י"ל דאתנן נמי שכיח הוא ושייך גם בזה האי גזירה שגזרו בכ"מ שהכסף לא יקנה דלא עדיף מה שנעשה באיסור מאם לעשה בהיתר כיון דמ"מ שכיח הוא ודו"ק ואדרבא אולי יש ליישב ג"כ עפ"ז משה"ק התוס' שם לר"י כיון דמעות קונות מה"ת א"כ יהי' אסור משום אתנן וכמו נתנה לסיטון דמעל עיי"ש ולפי הנ"ל מובן החילוק בפשיטות דגבי אתנן מיקרי דבר השכיח לר' יוחנן ולא קני קנין גמור לא כן גבי הקדש דבדילי אינשי מיני' וכמ"ש בביצה (דף לט ע"א) ושם בתוס' ד"ה הקדש דלגבי חולין מיקרי בדילי' מיני' לכן שפיר מיקרי לא שכיח)** **(בכאן איסורא דאורייתא משום דממונא הא לא בטל וכמ"ש בביצה (דל"ח) ועיין בהוריות (ד' ו ע"א) מה דיליף דאין חטאת ציבור מתה משעיר ר"ח דמייתי מתרומת הלשכה ודילמא מייתי מרייהו וכו' וא"נ דמה"ת בטל א"כ הא לא פריך מידי דשפיר איפשר לומר דגם חטאת ציבור מתה רק דבטל איסורו מה"ת וע"כ דהוי עליו דין ממון ולא בטל ובעין יצחק או"ח סי' כ"ו ענף ב' אות ז' כתב לדחות דכאן ל"ש דין ממון כיון דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא א"כ אין עליהם דין ממון כלל כיון דמתו מרייהו דהנך זוזי והמעות הולכת לאיבוד אין זכות כלל להיורשים שלהם וכו' עיי"ש ובמחכ"ת ז"א דהא כאן בהוריות (ד"ו) ובתמור' (דט"ו) שהבאנו הא מיירי מתרומ' הלשכ' שאינו מבורר דוקא על חטאות כלל ודאי דקודם שקנו מהם חטאות אף שמתו מרייהו דהנך זוזי אין עליהם עדיין דין חטאת שמתו בעלי' דהא לאו חטאות בלבד מקריבין מתרומת הלשכה וכמ"ש ברפ"ד דשקלים עיי"ש וא"כ עדיין יש להן לבעלים חלק בהן קודם שלקחו בעדם את הקרבן לחטאת ואיך יקנה בהם את השעיר לחטאת אם הי' הדין דחטאת ציבור מתה דאם אתינן עלה מדין ביטול הא ע"כ לומר דבטלו קודם שקנו בעדם את השעיר דהא יש לחוש שמא יזדמן לידו האי שקל של האי גברא שכבר מת ובמה יבטל אח"כ אם יקנה בעד האי שקל שלו את השעיר וע"כ לומר שכבר נתבטל תחלה קודם שקנה גזבר את הקרבן לחטאת ואז הלא ודאי יש לו עדיין דין ממון שלא נעשו עדיין מעות חטאת שמתו בעלי' שהולכת לים המלח ולמה יתבטל לפ"ז:

אמנם לפלא שלא הביא מ"ש בש"ש ש"ו פ"ד דבהקדש ל"ש בו דין ממון כלל רק דין איסור לחוד ועיין ג"כ אבני מילואים אהע"ז סי' כ"ח ס"ק ל"ג ובקצוה"ח סי' רל"ה ומבואר אצלינו באורך בע"ה שלהי מ' מעילה ומאי דקשיא נמי בהאי סוגיא דהוריות ותמורה הנ"ל לשי' הסוברים דסד"א מה"ת לחומרא מאי משני התם משעיר ר"ח דילמא לא מייתי מציבור והא עדיין מספק יהי' אסור ומשמע נמי דמעיקרא לית כאן אלא איד"ר דמה"ת בטל הנה הכל יבואר בע"ה בדברינו שם שלהי מעילה כי שם מקומו וכאן קצרתי בזה:)** משום איסורא דאית בי' וקונה לגמרי ולכן מעל וי"ל עוד בזה וקצרתי:

ודרך אגב אמינא ג"כ ליישב משה"ק בישוי"ע חו"מ סי' קצ"ח ס"ה במ"ש רבינו הרי"ף בב"ב ד' פ"ג בשם הגאון שהקשה עמש"ש ר"ח שוה חמש בשש מי נתאנה לוקח לוקח חוזר בו ולא מוכר ותמה הגאון הא אנן קיי"ל שתות קונה ומחזיר אונאה ותירץ דמיירי בלא משך ומעות אינו קונה רק לענין מי שפרע והיכא דנתאנה ליכא מ"ש והקשה בישוי"ע שם לפי מה שהקדים תחילה דהיכי דליכא מי שפרע כגון במקח הנעשה באיסור אסור להמוכר להשתמש במעות לפימ"ש התוס' בב"מ מ"ג דמשו"ה הוא דלא מצי. אמר נשרפו מעותיך וכו' משום דהוי ש"ש על המעות כיון שיכול להשתמש בהם משום דד"ת מעות קונות וברא"ש שם בשם הרי"ף כתב הטעם דיכול להשתמש בהמעות משום דקונה מיהת לענין מי שפרע א"כ שם בב"ב דאין כאן מ"ש ואסור להשתמש בהמעות א"כ יכול לומר לו נשרפו מעותיך דהא לא הוי כש"ש א"כ יקנה קנין גמור ובשתות קונה ומחזיר אונאה והניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ דהא על השני מיהא איכא מי שפרע דנתאנה המוכר כיון שהלוקח אם יחזור בו יהי' צריך לקבל עליו מי שפרע א"כ מסתמא לא יחזור בו ומותר המוכר להשתמש בהמעות וכ"ש להיפוך אם הלוקח נתאנה בודאי דעל המוכר איכא מ"ש והוא לא יחזור בו בודאי ומצידו מותר להשתמש בהמעות והוי ש"ש עליהם ובודאי דניחא לי' להלוקח שיהי' מותר להמוכר להשתמש בהם ויהי' עליהם ש"ש אף אם ירצה אח"כ לחזור בו ודו"ק]. ע"כ הג"ה:

ואדרבה הי' נראה לומר דרק לר"ל דס"ל דזנות ל"ש לדידי' נוכל לחלק ולומר דשאני התם בכתובות שעשו תקנה לכל העולם שתינשא בד' וחשו לתקן משום המיעוט דמזנות אף דלא שכיחא וכאן בגיטין אין זה תקנה כלל מה דלא מיקטלה אף אם מחויבת הוא וכמש"כ התוס' בתירוץ בתרא אבל לר"י ודאי דמדינא חייש לזנות דס"ל לדידי' דהוא מילתא דשכיחא וכנ"ל:

ועדיין יש להקשות על תירוץ זה שבתוס' גם לפי מה שביארנו בכונתם מהאי סוגיא דיבמות ל"א שהבאנו לעיל דא"כ הא גם למ"ד משום פירי מ"מ ס"ל דיש לחוש נמי לטעמא דזנות בכה"ג דשייך תקנה שמא יתפסנה באיסור וא"כ למה אמרו שם דלמ"ד משום פירי ניחא מה שלא תקנו זמן בקידושין הא אף דהתם לענין זמן ע"כ דמיירי לענין זנות בעדים הא השתא לא מחלקי התוס' כלל בענין זנות בין בעדים ובין שלא בעדים וניחוש מיהת גם לר"ל משום תקנה. שלא נתפסנה באיסור שמא תזנה אמנם כמו יקשה לן מהאי סוגיא דיבמות הנ"ל גם על אינך תירוצי שתירצו הראשונים ז"ל להאי קושיא כמו מ"ש הרשב"א והר"ן דכאן גבי זנות דבת אחותו הוא דאמר זנות לא שכיחא והא התם בסתם נשים יש דזנות דנשואה ל"ש משום דבעלה משמרתה אבל בכתובות שם דמיירי בארוסה שפיר שכיח א"כ יקשה ג"כ מהא דיבמות דמיירי נמי מארוסה ובחי' רמב"ן תירץ עוד דס"ל לר"ל דמשום דלא שכיח ל"ה פוסלין בדיעבד אבל בריש כתובות שפיר אמרו דלכתחילה לא תי יום ד' מה"ט עיי"ש והדר קשיא דלכתחילה לא תינשא אלא ביום ד' מה"ט עיי"ש והדר קשיא שם ביבמות דגם לר"ל מ"מ הי' להם לתקן לכתחילה לכתוב בו זמן מה"ט אף דלא שכיח ויש להאריך וליישב כ"ז אלא שקצרתי מפני שנראה לעיקר תירוץ הראשון שבתוס' הנ"ל מש"כ לחלק דרק זנות בעדים והתראה הוא דלא שכיח דלר"ל בכה"ג ל"ח גם לשמא תזנה וכמו שהסברנו ולר' יוחנן ס"ל דשכיח הוא ושפיר חיישינן לעולם וכנ"ל:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה