אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב מערכה א › פלג ז

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג ז

פלג ו

אמנם לבד מה שעדיין לא יספיק לן ליישב משה"ק על הרמב"ם ז"ל שלא הביא טעם הגמ' שלהי יבמות משום דאיכא כתובה למישקל וכו' הנה גם עיקר ד' המהרמ"מ הנ"ל אינם מוכרחים כלל לומר שיצטרפו עדותן של העדים להגדת הבעל לאוסרה כיון דכל אחד בפ"ע אינו מספיק לא הגדת העדים לחוד ולא טענת הבעל לחוד איפשר שגם שניהם כאחד ג"כ לא יועילו ולבד מה שאין לנו הוכחה לזה הנה נראה ג"כ להוכיח להיפך מהאי סוגיא דסנהדרין (דף מא) הנ"ל במאי דקאמר ר"ח דעידי נערה המאורסה שהוזמו אינן נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה ע"ב באנו ופריך שם בגמ' מאי שנא נערה מאורסה דנקט אפילו נשואה נמי וכו' עיי"ש ולפי דבריו ז"ל הא י"ל, דדוקא ארוסה נקט והיינו שהעידו אחר שנישאת ואחר שגם הבעל טען טענת פ"פ או ט"ד דע"כ מיירי שהעידו בגוונא דשכיח כמו בכדרך המנאפים דל"מ לאוסרה ע"ב לשיטת הבה"ג ורש"י ז"ל רק עתה יכולים המה לומר שבאו לאוסרה ע"ב משום שיצטרפו דבריהם לטענת הבעל ותיאסור עליו אבל בנשואה לא תועיל עדותן כלל לאסור ע"ב ע"י העדאתן שראו כדרך המנאפים וכנ"ל. [אמנם זה יש ליישב לפי המבואר לעיל פלג ה' ביאור הסוגיא בשם הנוב"י ז"ל דאף אם יעידו העדים בגוונא שתתחייב על פיהם מ"מ איפשר לה לומר שלא ידעה שיאמרו כן ולא התירה א"ע למיתה עיי"ש וא"כ הא עדיין לעולם תוכל לומר שכסבורה היתה שיעידו שראו כמב"ש ושלא יבאו רק לאוסרה ע"ב ולא התירה א"ע למיתה כלל גם בנשואה ודו"ק] אשר ע"כ עלינו ללכת בדרך אחרת בישוב הדברים בע"ה בשגם כי עיקר שיטת הבה"ג רבו החולקים עליו וכמשנ"ת בראשונים ז"ל ונקדים תחלה לפרש כונת התוס' גיטין (דף יז ע"ב) הנ"ל במש"ש ומסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה שהמפרשים נחלקו בכוונת דבריהם ז"ל דהנה במהרש"ל שם וכן במהר"ם שי"ף ז"ל שם ביארו דבריהם דהוא משום שמא זינתה ל"ד לשמא תזנה כמו דאמרינן לקמן שם דלשמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישינן. אלא שנתקשה שם במהרמ"ש למה קראו כאן בגיטין גבי חששא דב"א שמא תזנה ולא זינתה יעו"ש שנשאר בקושיא והנראה שמפרשים כונת ד' תוס' דהוא לחזק הוכחתם דע"כ דרק זנות בעדים והתראה ל"ש אבל א"ל דשום זנות ל"ש דהא בריש כתיבות תקנו וכו' דחיישינן לאיקרורי דעתא ומסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה והיינו דא"כ ודאי הי' לנו למיחש גם כאן בגיטין לחשש דזנות וע"כ לחלק כנ"ל בין זנות בעדים והתראה בין שלא בעדים. ונמצא דלפ"ז באמת דל"ח ר"ל גם לשמא תזנה כמו כאן בגיטין וכנ"ל משים דזנות בעדים והתראה ל"ש כלל. אמנם עיין בהפלאה ריש כתובות בד"ה עוד נלפענ"ד מ"ש לפרש כונת ד' התוס' בגיטין הנ"ל בשם המפרשים דכונתם אדרבה לתרץ קושייתם ממה שהקשו דבכתובות הא תיקנו משום זנות וע"כ דשכיח היא וע"ז תירצו לחלק דרק שם בכתובות שפיר תיקנו משום דיש לחוש לשמא תזנה אחר החופה וכמ"ש בכתובות (דף עה) דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ומיישב שם בזה קושית התוס' על רש"י דלאביי באמת אין הטעם משום קול רק משום שמא תזנה אחר החופה וא"ש נמי בזה מה דמצינו לרבא דס"ל בסנהדרין (דף ח) דכו"ע ללעז לא חיישינן ופירש"י דל"ח כשיבאו לב"ד יצא הקול וישמעו עדים ויבאו ויעידו הרי דל"ח לזה וע"כ דחיישינן לשמא תזנה אחר החופה יעו"ש באורך. ולדבריו ז"ל בכונת ד' התוס' בגיטין (דף יז) הנ"ל נמצא דבאמת י"ל דגם ר"ל ס"ל דחיישינן לשמא תזנה בכל גווני לפי תירוץ זה ורק בהאי דגיטין ל"ח ר"ל משום דהתם שמא זינתה הוא (ויתיישב נמי בזה קושית המהרמ"ש שהבאנו מה שדקדק למה קראו כאן בגיטין שמא תזנה ולא זינתה ולפ"ז אה"צ דחשיב להו לחשש דעבר שמא זינתה וכנ"ל ודו"ק] אבל לזנות דלהבא באמת ס"ל לכו"ע דחיישינן וכמשנ"ת:

**(הג"ה [לפמ"ש המהרש"ל והמהר"ם שי"ף כאן בטעמא דמילתא משום דדמי לחשש דשמא ימות יש לדון עפ"י מש"כ בנוב"י מ"ק חיו"ד סי' נ"ה לחדש כה"ג גם גבי הא דעונה סמוך לוסתה דגם למ"ד דווסתות דרבנן מ"מ צריך לפרוש בעונה הסמוכה לוסתה מה"ת מה"ט דשמא ימות חיישינן דלא מהני החזקה על להבא משום סופו למות א"כ לפ"ז הא כאן גבי זנות דאין סופה לזנות)**

ולענ"ד מסתבר טפי לפרש כמ"ש במהר"ם שי"ף דכאן בגיטין הוא שמא תזנה ובאמת דל"ח ר"ל גם לשמא תזנה והוא רק לחזק הקושיא וכנ"ל אשר עפ"ז יתיישב נמי משה"ק בא"מ אהע"ז סי' קכ"ז ס"ק ג' עפמ"ש לפרש דכונת התוס' הוא לחלק דבכתובות הוא החשש שמא תזנה אחר החופה ע"ש בהג"ה שהקשה לפ"ז ממאי דאמרינן ביבמות (דף לא ע"ב) זהו דקידושין למעוטי זמן בקדושין דליכא ופריך שם הניחא למ"ד משום פירי ארוסה לית לה פירי אלא למ"ד משום ב"א ליתקן ע"ש ולשיטתם תיקשי אפילו למ"ד משום פירי ליתקן זמן גבי קידושין מ"מ משום ב"א דהא מודה הוא דלשמא תזנה חיישינן והתם הא בקידושין הוא חששא דשמא תזנה עיי"ש שנשאר בצ"ע ולהנ"ל א"ש מאוד דבאמת אין כונת התוס' כלל לתרץ קושיתם מכתובות לגיטין ולומר דגם ר"ל חייש לשמא תזנה רק לחזק הקושיא דממנו נלמוד מכ"ש דל"ח לשמא זינתה אבל באמת ל"ח ר"ל גם לשמא תזנה וכנ"ל:

וכן יתיישב נמי עפ"ז משה"ק בא"מ בעצמו שם בסי' קכ"ז ס"ק ו' אליבא דר"ש אמאי ס"ל שם דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר נהי דס"ל טעמא משום פירות מ"מ הא מודה דלשמא תזנה מיהת חיישינן א"כ ניחוש הכא שמא לא יתן לה עד תשרי ותזנה בין ניסן לתשרי וימסרנו בצנעא לחפות עלי' ואי משום לא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כמ"ש התוס' שם בטעמא דל"ח לזה הא כאן כבר יצא זה מחזקה זו דלא מקדים וכו' דהא חזינן שזה הקדים פורעניות לנפשי' שהרי נכתב ביום ולא נחתם לאלתר וכו' יעו"ש שנשאר בקושיא לפי תירוץ זה שבתוס' ולהנ"ל לק"מ דודאי באמת ל"ח ר"ל גם לשמא תזנה בכה"ג וכן נימא ג"כ אליבא דר"ש דס"ל לדידי' נמי טעמא דר"ל משום פירי ודו"ק כי ז"ב בע"ה:

ומה שנתקשה במהר"ם שי"ף למה חשיב לה להתוס' כאן החשש דשמא תזנה לא שמא זינתה יתיישב היטב עפמ"ש התו"ג שם בחידושיו לתרץ מ"ש הרשב"א והר"ן דרק זנות דב"א ל"ש ולכאורה למה לא ניחוש גם בלא ב"א ובלא חיפוי דבעל שמא זינתה וכשתוציא הגט תפטור עצמה מקטלא משום שאין בו זמן והבעל אף אם יאמר שאח"כ נתגרשה לא יהי' נאמן וע"כ צ"ל דל"ח לשמא זינתה אותה האשה שנתגרשה בגט בלא זמן דלא חשו לחיפוי הבא ממילא בזנות דלא שכיח ולא חשו רק דלא יחפה הבעל בכונה דכל אשה שתזנה שהיא קרובת הבעל ויצטרך לגרשה יכתוב לה בכוון גט בלא זמן לחפות עלי' בשקר והיינו מ"ש התוס' דכאן בגיטין הוא החשש שמא תזנה ויתן לה גט בכוון להאשה שתזנה באיזה פעם אבל בכתובות החשש הוא רק על אותה אשה שישא הבעל באיזה משאר ימים שמא זינתה דליחוש שמא הבעל ישא אותה בכוון לא שייך כאן וע"כ אין החשש רק שמא זינתה וכו' יעו"ש ואזדא קושית המהרמ"ש עפ"י דבריו ז"ל והוא נכון:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה