לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג ו
ומעתה עפ"י כל הנ"ל נוכל לבאר הדברים בפשיטות רק עוד עלינו להקדים מה שהקשו כולם במה שפירש"י ריש כתובות במ"ש בתולה נישאת וכו' שאם הי לו ט"ב הי' משכים לב"ד ופירש"י ז"ל שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר ע"י עדים יעו"ש. והקשו רבותינו האחרונים ז"ל דהאיך אפשר לומר טעמא דמתני' דחיישינן שמא יבאו עדים והא מצינו בסנהדרין (דף ח) בסוגיא דמש"ר חוששין ללעז לפי אוקימתא דעולא שם הוא מחלוקת דר"מ ורבנן ולשאר אמוראי שם ס"ל דכו"ע ס"ל דא"ח ל ללעז והיינו דלא שחיישינן שמא יבאו עדים כשיצא הקול רק לאוקימתא דאביי שם ס"ל לכו"ע דחיישינן ללעז וא"כ תיקשי אטו לא ס"ל להני דא"ח ללעז האי תקנה דמתני'. עיין הפלאה ריש כתובות מ"ש בזה ולקמן יבואר בע"ה. ואף אי נימא לחלק כמ"ש התוס' שם ריש כתובות בין זנות בעדים והתראה דלא שכיח ובין זנות בלא התראה ותקנה דמתני' נעשה מחשש עדים בלא התראה דשכיח ושם בסנהדרין ל"ח שיבאו עדים שהתרו בה כדי לחייבה מיתה דזה לא שכיח עדיין תיקשי מיהת לר' יוחנן דס"ל בגיטין (דף יז) טעמא דזמן בגיטין משום בת אחותו דלדידי' ע"כ ס"ל דגם זנות בעדים והתראה שכיח. כמש"כ בתוס' שם דרק לר"ל מתרצי לחלק בין זנות בעדים והתראה ובין שלא בהתראה אבל לר"י ודאי דס"ל דשכיח גם בהתראה וא"כ לדידן דקיי"ל כר' יוחנן עדין תקשי למה. א"ח ללעז ולקמן יבואר בע"ה הנלענ"ד בזה:
ולעניננו נביא כאן מש"ש בס' מהרמ"מ לתרץ קושיא זו בצירוף משה"ק התוס' על רש"י ריש כתובות מהא דלקמן מייתי אביי ראי' דהאומר פ"פ נאמן לאוסרה ממתני' דבתולה נישאת ולפירש"י הא אין ראי' כלל וכו' ומתרץ גם שניהם עפמש"ש להסביר מ"ש בתוס' גיטין (דף יז ע"ב) בד"ה זנות ל"ש דמסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה יעו"ש ומסביר כונתם ז"ל דה"ט דאין לחוש לשמא זינתה אף דעצם הזנות שכיח מ"מ אין לחוש שמא זינתה כבר בעדים והתרו בה ועדיין עד השתא לא באו כמו התם גבי הא דחוששין ללעז זה אין לחוש דאם איתא שכבר זינתה בעדים מדוע כבשו עדותן הא מחויבים להעיד כמ"ש ברא"ש פ"ק דמכות יעו"ש. וזה סברת התוס' דיש חילוק בין שמא זינתה דל"ח ובין שמא תזנה דשפיר יש לחוש גם לר"ל דס"ל זנות ל"ש והיינו אף זנות דלהבא ולדידי' ע"כ לחלק דטעמא דמתניתין דריש כתובות הוא משום דזנות בלא עדים ודאי שכיח וחיישינן גם לזנות דשלעבר בכה"ג ואמנם לדידן דס"ל כר"י אפי' זנות בעדים והתראה ג"כ שכיח שתזנה ומשו"ה חיישינן שמא יחפה, והא דא"ח ללעז לפירש"י הנ"ל משום דא"ח שמא כבר זינתה ועדים ראו והתרו בה דא"כ למה כבשו עדותן ולא באו להעיד והדר קשיא גם במתניתין דריש כתובות לפירש"י דהתקנה הוא משום דעי"ז יבאו עדים שראו הדבר מדוע כבשו עדותן עד עתה דדוחק לחלק בין התראה לשלא בהתראה לענין זה דודאי בכל גווני היו באים להעיד כיון שראו ואשר ע"כ כתב להוכיח מזה דרש"י ס"ל ג"כ כהבה"ג הנ"ל דלאסור אשה ע"ב בעינן דוקא שיראו עדים כמב"ש ובלא"ה יכולה היא להכחיש את העדים ואפילו נגד החזקה מהני ברי דידה והא ודאי דל ח רק לזנות דשכיח אבל לראיית כמב"ש דל"ש ודאי דאין לחוש וא"כ הא אף אם יבאו עדים ויעידו כדרך המנאפים הא לא יהני עדותן לאוסרה ע"ב א"כ שפיר י"ל דחיישינן לזנות כהאי ואף שלא באו עד השתא יפה שתיקותן בזה כיון דאף אם היו מעידין לא תועיל עדותן וא"כ שפיר יש לחוש דעתה אחר שיצא הקול ממה שטען הבעל פ"פ או ט"ד ונתברר שודאי נבעלה אך אין אנו יודעין אם באונס או ברצון או תחתיו לזה שפיר מהני עדות העדים שראו כדרך המנאפים ברצון ותחתיו ותלינן הקלקול על שעה שהעידו העדים ושוב א"נ האשה להכחיש כיון שנתברר ע"י הבעל שנבעלה, וד' הבה"ג דהיא נאמנת לומר שלא הערה בה מיירי בשלא נודע לנו כלל שזינתה ונבעלה ביאה גמורה וה"ט שכבשו עדותן ולא העידו עד היום ומעתה לק"מ קושית התוס' מהא דאביי דשפיר מייתי אביי ראי' ממתני' דהבעל נאמן דאל"ה גם עדות העדים לא מהני לאוסרה לדעת הבה"ג אם הבעל אינו בקי ואינו נאמן כלל אחר שע"כ אין דין בעדותן לבד דאם יש די בעדותן לבד למה לא באו עד השתא וכבשו עדותן והבעל הא א"נ ומאי מהני תק"ח שתינשא בד' וע"כ כר"א דהבעל נאמן בכה"ג דליכא ס"ס ומהני עדותן לענין תחתיו וברצון ועיי"ש עוד העתקנו כל דבריו כי אמנם נחמדים הם וצריכים לעניננו:
ומעתה לפ"ז מה נעים לנו לחבר את הענינים בקשר של קיימא דלכאורה עדיין צריך להבין מנין לו לרש"י להכריח כשיטת הבה"ג ולפרש דמ"ש שמואל במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים דז"א אלא לענין מיתה ומלקות ולא לאסור על בעלה ובזה בעינן דוקא כמב"ש אמנם עפ"י דברינו דלעיל י"ל בטו"ט לפי מה שהסברנו ד' הרמב"ן שלהי יבמות דמשו"ה אין עדי נשים צריכין דו"ח משום ה"ט דהשתא הא לית כאן עדיין דין מיתה רק דין איסור וממון ומה שאיפשר שתתחייב אח"כ מיתה זה לא איכפת לן להצריך עתה דו"ח משום שכיון שתתחזק א"א שפיר קטלינן לי' ע"י ההתראה א"כ הא לפי האי סברא שפיר י"ל דמזה למד רש"י ז"ל דגם מ"ש שמואל דסגי במנאפים כדרך המנאפים דז"א אלא במקום דאיכא נמי התראה כיון דגם זה ל"מ אלא מטעם חזקה כמ"ש הרמב"ם דמחזקינן שגמר ביאתו ע"י חזקת צורה זו וכנ"ל וי"ל דזה ל"מ אלא במקום שקיבלו התראה אבל בגוונא דליכא התראה וכמו לאוסרה על בעלה שפיר י"ל דל"מ ואינה נאסרת בכדרך המנאפים לחוד. דנאמנת להכחיש את העדים ולומר שברי לה שלא הערה בה. ושפיר מפרש עפ"ז גם מ"ש במתני' דריש כתובות שתיקנו להינשא בד' משום שאם י"ל ט"ב הי' משכים לב"ד והיינו שמתוך שיצא הקול יבאו עדים והיינו ע"כ עדים דשכיחי שיעידו רק שראו כדרך המנאפים ול"מ עדותן לאוסרה על בעלה רק בצירוף מה שהבעל יטעון טענת פ"פ או ט"ד דאמרינן דנאמן ובקי הוא בזה ובמקום דל"ש ס"ס נאמן בעצמו לכן יהני ג"כ השתא עדות העדים לענין שהי' תחתיו וברצון ותאסר עליו ושפיר עשו ששתקו וכבשו את עדותן עד היום כי לא הי' מועיל כלל עדותן לחוד לאוסרה על בעלה בלא הגדת הבעל וכמשנ"ת ודו"ק בזה כי דברים נכונים המה בע"ה עפ"ד המהרמ"מ הנ"ל: