לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה יב · פלג ו
נחזור לענינינו דאף דמסוגיא דשבת אין להוכיח לפי"ז דרבא ס"ל סד"א לחומרא מה"ת כמ"ש בחוהמ"ש הנ"ל הא מיהת סוגיא דחולין (דף י') מוכרחת דס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמ"ש בש"ש הנ"ל וכן מתבאר בחי' הרשב"א שם עיי"ש א"כ ע"כ ס"ל דלדידי' דאמרי' מ"ל איסור לאו מ"ל אי"כ לפי"ד המרכבת המשנה הנ"ל ותיקשי לן מ"ש רבא בעצמו ריש יבמות דערוה גופה ל"צ קרא משום דאין עדל"ת שיב"כ הא אף אי נימא כסברת הישי"ע הנ"ל עדיין תיקשי איך פשיטא לי' כ"כ לומר דל"צ קרא כלל לזה ולמה לא ניליף מכל עדל"ת דעלמא כיון דאין לחלק בין לאו לכרת לדידי':
ואשר ע"כ הנראה באמת שלא כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל ופלוגתתם בהאי אי מחלקינן בין ל"ת לכרת לא תלי כלל בהא דסד"א אי מה"ת אסור או מדרבנן תדע שהרי ר"נ גופי' דס"ל לחלק ביבמות (דף קי"ט) בין איסור ל"ת לכרת איהו ס"ל בכריתות (דף י"ח) דבעי דוקא איקבע איסורא לחייב אשם תלוי ומתבאר מד' האחרונים דלדידי' ע"כ ס"ל דסד"א להקל מה"ת גם באיסור כרת דדוקא איקבע בעינן אע"כ דלאו בהכי תליא מילתא ופלוגתתם בהא אי מחלקינן בין ל"ת לכרת מילתא אחריתי הוא ולא תלי כלל בהא דסד"א אי מה"ת אי מדרבנן וכמו שנבאר בע"ה:
דהנה יעויין מהרי"ט ח"ב סי' א' שדחה ד' הכ"מ פ"ט מטו"מ הנ"ל להוכיח ממ"ש הרמב"ם דבין בעריות ובין באיסורי שבת ספיקו להקל מה"ת ע"כ דאפי' באיסור כרת ס"ל דלהקל יעו"ש ועיין בס' כפות תמרים שלהי יומא שהוכרח ג"כ כן ע"ש ולכאורה באמת צריך להבין טעמא דידי' נהי דבאיסור ל"ת שפיר מצינו לומר דאין למילף מחויב אשם תלוי דבא על כרת מ"מ באיסורי כרת מיהת הא י"ל דאסור מה"ת מספק ורק א"ת גזה"כ הוא דא"ח רק על ח"א מב"ח וכמ"ש בכ"מ שם טענת החולקין על הר"מ מדחייבה התורה א"ת על ספיקא ע"כ דאסור מה"ת וע' מהרי"ט שם שכ' וז"ל וראיתי לרב מהרי"ק ספ"ט מה' טו"מ כו' שחייבים על זדונו כרת ספיקו אסור מה"ת כו' ובודאי דלא מיתוקים מילתי' כלל דמלבד דבאיסורי תורה היכי דלא איתחזק איסורא אין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל כדאמרינן ביבמות פ"ב מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת עכ"ל וא"כ ודאי צריך להבין לפימ"ש מהא דיבמות לחלק בין כרת ללאו למה ס"ל להר"מ באמת דגם באי"כ אמרינן דספיקו מותר מה"ת:
אשר ע"כ אמינא דטעמא ע"כ כמ"ש בחוו"ד יו"ד סי' ק"י משום האי כללא דכייל לן רב גידל בסוטה (דף כ"ט) דהתורה בכ"מ מדברת על הודאי ולא על הספק. וע"ש שמשיג ג"כ על הכ"מ הנ"ל. ולפי"ז אין לחלק כלל בין איסור ל"ס לאיסור כרת דמידה הוא בתורה דרק על הודאי איירי ולא על הספק בין איסור קל בין איסור חמור והדברים אמתיים וכ"ה גם בס' ים התלמוד ב"ק (דס"ו) ע"ש ולדברינו הנה מכאן יש להוכיח כן דהא כיון שמוכח מריש יבמות דלרבא ס"ל לחלק בין ל"ת לכרת א"כ תיקשי להיפוך לדידי' למה ס"ל גם בספק ל"ת לחומרא מה"ת אי מאשם תלוי יליף ע"כ דלא מן השם הוא זה רק משום דס"ל להמחמירים דהתורה איירי גם על ספק. ומכיון דס"ל להרמב"ם כמ"ש רב גידל דרק על הודאי איירי התורה לכן ס"ל בכ"מ להקל ולרבות גם באיסורי כרת וכנ"ל:
ולכאורה יש להקשות ע"ד החוו"ד הנ"ל ממ"ש ביומא (ד' פ"ה) אמר שמואל א"ה התם וכו' לשמואל לית לי' פרכא כו' ותיקשי הא י"ל ולא שימות בהם ודאי אבל ספק לית לן בה. אמנם בזה י"ל דאדרבא דרשינן במאי דכתיב בקרא וחי בהם שהתורה מיירי על ודאי והיינו שיהי' חי בהם ודאי אבל לא במקום שיש ספק שמא ימות בהם דאז מותר ודו"ק:
ולחזק החוו"ד הנ"ל עלינו לדבר עוד מעט ליישב אשר ראיתי בס' קרן אורה יבמות (ד' ל"ז) שדחה דבריו וכתב על ד' החוו"ד כי במחכתה"ר שלא בעיון כתב כן ע"ש משה"ק ע"ז. א' דלדבריו שהתורה לא אסרה אלא ודאי חלב א"כ אפי' איקבע איסורא לישתרי וכמ"ש בירושלמי כ"כ ס"פ נושאין דלר"י פטור אפי' בהכה שניהם משום דכתיב אמו ודאי ואבא ודאי ע"כ. ואנכי לא אבין קושיתו אף כי עוד מצינו כיו"ב ג"כ בנדה (דף כ"ח ע"ב) לענין אנדרוגינוס דגם בלובן ואודם כאחד א"ח על ביהמ"ק משום דכ' מזכר ודאי כו' מ"מ כאן הרי גזה"כ הוא דבאיקבע איסורא מחייב א"ת א"כ שפיר נוכל לומר דבאמת התורה איירי רק על ודאי חלב ומ"מ משמיענו תורה דעל ספק איסור כרת היכי דאיקבע איסורא חייב א"ת וכפיה"נ עיקר יסודו לסתור ד' החוו"ד הנ"ל הוא עפ"י משה"ק עוד שם מהא דספק א"א שיש לו בנים אמאי שריא למ"ד בעינן ב"ח הא הכא התירא דאין לו בנים כתיב כו' משמע דלא הותרה רק בודאי אין לו בן אבל לא בספק ע"כ ולענ"ד ג"ז לק"מ דהא באין לו בנים חובה לא רשות והיתר רק מצוה א"כ שפיר י"ל דהיינו דקאמרה תורה ובן אין לו ודאי חובה ובספק חובה הוא דליכא אבל מ"מ אינה אסורה מספק וכמובן וז"פ:
עוד הקשה שם ועוד דלמ"ד דספק חלב ג"כ אסור אפי' בח"א אם יחלוק על הא דרב גידל. ולענ"ד ג"ז יש ליישב בפשוטו אי נימא דבאמת למ"ד דספק אסור מה"ת ס"ל דבכ"מ כונת התורה הוא גם על ספיקות ומ"מ גם לדידהו ס"ל דרשה דרב גידל הנ"ל לחלק מסתירת הני קראי בין י"ב דעת לישאל לאין בו רק לדידהו דרשינן איפכא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמשמע דגם ספק טמא לא יאכל וכתיב והבשר כל טהור יאכל בשר משמע דגם ספק טמא וס' טהור יאכל וע"כ כאן ביש בו דעת לישאל וכו' רק מדחזינן לרב גידל דדריש להיפוך דממעטינן ספק מקרא והתורה רק על ודאי הקפידה ע"כ דס"ל דספק מותר וכנ"ל:
גם משה"ק שם עוד על מ"ש החוו"ד דלפי"ז ספק טריפה אסור בקרבנות מה"ת גם אליבא דהר"מ הנ"ל משום דכ' כל אשר יעבור תחת כו' דודאי עוברת והקשה דלפי"ז ספק טריפה אף שמותר להדיוט מ"מ לגבוה אסור א"כ מאי פריך הש"ס במנחות ל"ל כל אשר יעבור הא ממשקה ישראל נפקא ולפי"ד הא איצטריך כל אשר יעבור לאסור גם ספק טריפה ע"כ. הנה בפשוטו יש לומר דאפשר גם ממשקה ישראל הוי ממעטינן גם ספק טריפה דנידרוש גם כן ממשקה ישראל ודאי בעינן אבל לא ספק משקה ישראל אף דמספק מותר להדיוט מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא וכאן הקפידה התורה דבעינן משקה ישראל ודאי ולא ספק וד' החוו"ד שרירין וקיימין [ובמק"א העירותי ראי' לשי' הר"מ דס' מה"ת לקולא ממ"ש הוריות (ד' ו' ע"א) מי דמי שעיר ר"ח דילמא לא מייתי הרי דמותר מספק. רק י"ל בזה עפימ"ש להקשות דליבטלו הני זוזי וע"כ לומר דלא בטל משום דהוי ד"ח וכמ"ש התוס' שלהי מעילה ושוב לא הוי רק ספק דרבנן ומבואר אצלינו בע"ה שלהי מעילה ואכמ"ל]. מסקנת הדברים דמהא דשלהי מגילה מוכח לחלק בין ל"ת לכרת והיינו דקאמר תנא בריש יבמות חמש עשרה נשים פוטרות כו' ופטורות לא קתני דערוה גופה ל"צ קרא ואין ללמוד ל"ת שי"ב כרת שתהי' נדחית מפני עשה מכל עדל"ת דעלמא דאיסור כרת חמיר וכנ"ל ומ"מ לגבי ספיקות שפיר פסק הרמב"ם דגם בכרת מותר ספיקו מה"ת דהתם טעמא אחרינא איכא דהתורה איירי רק מודאי ולא מספק. והדבר מוכרח מהא דרבא ריש יבמות דאיהו ס"ל לחלק בין לאו לכרת ומ"מ ס"ל דספק מה"ת להחמיר ע"כ דלאו מאשם תלוי יליף דזהו רק בכרת ואיך יליף ל"ת מיני' ע"כ דאיהו ס"ל דהתורה מדברת גם מספיקות ומצינו לרב גידל וכן אביי ורב שימי בחולין דפליגי ע"ז וס"ל דרק בודאי איירי תורה לכן פסק כוותייהו ובכל איסורין סבירא ליה דספק להקל מן התורה והדברים נכונים בע"ה ודו"ק:
ואפשר להוסיף עוד וליישב עפ"י דברינו מה דלכאורה יש להקשות על הא דלא ילפינן בסוגיא דחולין דאזלינן בתר רובא ממ"ש יבמה יבוא עלי' וניחוש דילמא לאו אחיו הוא כיון דאין אפוטרופוס לעריות וביבמות (דף י"ז ע"ב) יליף מקרא דלא בעינן עד דמייחדי באבא ובאימא ולפי"ז אדרבה תיקשי לאידך גיסא נימא דוקא אחים מן האב ולא מן האם לייבמי משום האי חששא דילמא לאו אחיו הוא. וכשהוא אחיו מאמו יש כאן איסור א"א שכן אמו ודאית. ואף דמהאי ג"ש דאחוה אחוה מבני יעקב יש ללמוד דגם אחים מן האב ומן האם מייבמין מ"מ ע"כ הטעם הוא משום דאזלינן בתר רובא א"כ למה לא יליף מיבום דאזלינן בתר רובא. ואין לומר דנוקים לקרא באחים תאומים דודאי מאב אחד הם וכמ"ש בנדה (ד' כ"ז ע"א) דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ועיין ירושלמי פ' החולץ ה"ב דאכתי תיקשי דא"כ ל"ל מיעוטא לא"א של"ה בעולמו ודו"ק [ולמ"ש בכרו"פ סי' נ"ז ס"ק ח' וכ"ה באו"ת סי' ז' ס"ק ז' לפרש מש"ש בחולין דשאני היכי דאפשר מהיכי דא"א דהיינו שיעקר מ"ש בתורה וזהו מיקרי לא אפשר ובאם יצוייר באופן רחוק גם זה מיקרי אפשר יעו"ש א"כ כאן יקשה אף לפי המסקנא דהא כאן אפשר לקיים מצות יבום באחים מן האב ולא מן האם אלא שדבריו נפלאים ובפשוטו משמע דהפי' הוא אם אפשר למיקם ולברר הדבר זה מיקרי אפשר והיכי דא"א לברר היינו אי אפשר כמ"ש רש"י שם בחולין וקצרתי]:
אכן לפי דברינו וכפמ"ש החוו"ד הנ"ל י"ל בזה דאף דלגבי מצות יבום דרשינן אחיו ודאי ולא ספק מ"מ הא לגבי איסור אשת אחיו מאמו נמי דרשינן לאיסור גם באין לו בנים ביבמות (דף נ"ה) הא ג"כ נידרוש כן דרק אשת אחיו מאמו שלא מאביו ודאי אסור גם באין לו בנים. אבל ספק אשת אחיו גם מאביו מותרת. וא"כ אדרבא נימא דמ"ש ביבום אחיו ודאי היינו דודאי מחויב הוא במצות יבום וספק רשות אבל מ"מ מותרת וכנ"ל דגם בספק איסור כרת אמרינן דספק מה"ת להקל והיינו דאמרינן ט"ו נשים פוטרות כו' וא"א מאמו ומ"מ לא תיקשי האיך תתייבם א"א מאבא ומאמא ניחוש שמא לאו אחיו הוא דכבר הוכחתי דע"כ התורה מיירי בודאי ולא בספק ולכן מותרת גם מספק משום מצות יבום וא"ש ודו"ק: