לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה יב · פלג ג
ובמק"א בע"ה הרביתי חזון בהאי ענינא לפרש הסוגיא דשבת הנ"ל אשר עפי"ז נדחה הוכחתו ונעתיק כאן מעט מהרבה והוא דהנה ידוע פלוגתת הר"מ והראב"ד פ"ג ה"ו מהלכות מילה ופ"ג ה"ה מה' מגילה ופ"ו ה"ג מה' סוכה דלהר"מ ספק מצוה פטור מברכה ולהראב"ד חייב וטעמא דהרמב"ם נראה דאזיל לשיטתו במאי דס"ל בפ"א מה' ברכות דברכה שא"צ אסור מה"ת כשבועת שוא וע' תוס' ר"ה (דף ל"ג ע"א) דס"ל דבנוסח ברכה אין איסורו אלא מדרבנן וע' מג"א או"ח סס"י רט"ו וא"כ לשיטתו דגם בנוסח ברכה הוי איסור דאורייתא שפיר ס"ל דאסור לברך בספק מצוה דילמא לאו מצוה קעביד ואף לפי מש"כ שלהי עירובין דבספק מצוה מודה הר"מ דמחויב מה"ת להחמיר מ"מ כיון דעיקר חיוב הברכה אינה אלא מדרבנן לכן אין לברך מספק. דמ"ש הפנ"י וכן בישוי"ע או"ח סי' ס"ז דיש סברא לומר בספק מצוה דכיון שמחויב לקיימה ולברך אין זה לשוא. הנה זה שייך רק אי נימא דאינו אסור אלא מדרבנן וכשיטת התוס' ר"ה הנ"ל דבזה שפיר אמרינן דהם אמרו והם אמרו כיון שחייבוהו חכמים רשאי לברך אבל א"נ דאסור הוא מה"ת האיך נימא דהקילו חכמים מספיקא והחולקים עליו ומחייבים לברך בספק מצוה אזלי בשיטת התוס' ר"ה הנ"ל דהוא אינו אלא מדרבנן בנוסח ברכה וקצרתי:
ובחידושי אלפסי מס' מגילה כתבתי עפי"ז להוכיח שיטת הרמב"ם בתשובה שהביא הב"י יו"ד סי' רע"ט שכתב לברך על ס"ת פסולה ואף שבספרו ס"ל להיפוך כתב שם הב"י לתרץ דבריו עפי"ד הר"ן פ"ב דמגילה שכתב לחלק בין מצות כתיבת ס"ת דא"י בפסולה ובין לענין קריאה דקורין ומברכין שפיר גם אם יש בו טעות או חסר והלא כן נראה ג"כ דעת רבותינו בעלי התוס' מגילה (דף ט' ע"א) ד"ה בשלמא ע"ש שכתבו דדוקא יריעה שחסר פוסל אבל לא איזה תיבות ועיין דברי חמודות על הרא"ש הלכות קטנות הס"ת אות פ"ח מ"ש בזה. וע' שאג"א סי' ל"ו מ"ש לפטור ממצות כתיבת ס"ת בזה"ז מטעמא דאמרו בקידושין (דף ל') דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות וס"ת שחסר או יתיר אות אחת הרי פסולה א"כ אין בידינו לקיימה. ורק מ"מ מחויבים לכתוב משום שלא תשתכח וכו' ע"ש. וכונת דבריו ע"כ ג"כ כשיטת הרמב"ם והר"ן הנ"ל לחלק בין מ"ע של כתיבה ובין קריאה דאל"ה תיקשי אלא מעתה האיך אנו מברכין וקורין והא הוי ברכה לבטלה דבשלמא מיתר הקדושות שאנו מחמירין בקדושת ס"ת י"ל דרק מספק מחמירין אבל האיך אנו מברכין מספיקא וע"כ כנ"ל:
ומיושב אצלי בזה ג"כ מ"ש בח"ס ח' או"ח סי' נ"ב לדון בטעמא דאין מברכין על מצות עשה דכתיבת ס"ת ומסיק הטעם משום דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות ולכאורה תיקשי לדבריו האיך אנו קורין ומברכין ע"כ כנ"ל. ויש להוסיף עוד בזה דלהחולקים וס"ל דאין לברך על ס"ת פסולה ע"כ יסברו כהרא"ש ודעימי' שכ' השאג"א שם דס"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא משום מצות ת"ת ולפי"ז ודאי דאין לברך על כתיבתה דדמי למזוזה ותפילין המבואר במנחות (דף מ"ב) דמשו"ה אין מברכין משום דעדנה לא נגמר עשייתה וכמש"ש בעצמו דלפי"ז לק"מ. ולהרמב"ם שאינו תלוי בת"ת כלל ע"כ הטעם שאין מברכין משום דאף דכשירה לקריאה מכל מקום לענין מצות כתיבה מעכב והוי רק ספק מצוה ודו"ק:
ולמ"ש הנה שי' הרמב"ם הנ"ל מוכרח עפ"י שיטתם דכיון דלדידי' על ספק מצוה אין מברכין א"כ ע"כ מוכח דגם על ודאי חסר מברכין על קריאתה דאל"ה הא גם מספק אין מברכין דהוי ספק איסור תורה לדידי' גם בנוסח ברכה. ומכיון שאמרו חז"ל דאין אנו בקיאין בחסו"י א"כ האיך אנו מברכין לכתחילה על קריאתה ע"כ דגם על ס"ת פסולה מברכין: