לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה יב · פלג ב
אכן כבר כתב הגאון רצ"ה אורינשטיין בקו"א לה' פסח בישועת יעקב ס' ה"פ לבאר הטעם מה דאין עדל"ת שיב"כ דהוא משום שגם שוגג צריך כפרה הרי דקפדה התורה על עצם המעשה לבלי תעשה ל"כ באיסור ל"ת דעיקר איסורו הוא כונתו ורצונו לעבור על ד"ת ולכן היכי שמכוין לקיים מ"ע שפיר דוחה ל"ת ע"ש שמה"ט מסיק דעדל"ת שי"ב מיתה ביד"ש ואם אמנם בשאג"א סי' צ"ו כתב להיפוך דאין עדל"ת שיב"מ ע"ש מכל מקום נראין דברי הגאון הנ"ל ונכונים בטעמן למ"ד מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת יעו"ש:
ובמק"א כתבתי לתרץ קושית הטעה"מ בה' לולב למה לא נימא דעשה דתקיעת שופר דוחה ל"ת דמעילה [זולת מה די"ל בזה דמעילה מיקרי דין ממון של הקדש ע' ש"ש ש"ו פד ואין עשה דול"ת של גזל ומבואר אצלנו בע"ה שלהי מעילה ואולי אית בזה ג"כ משום מ"ש דאין עדל"ת שבמקדש] דכיון דמעילה אית בי' דין מיתה ביד"ש במזיד עיין סנהדרין (דף פ"ג) לכן אין עשה דחי לי' אכן גם לד' הישוי"ע הנ"ל דס"ל בל"ת שי"ב מביד"ש שפיר דוחה א"ש דהא כאן במעילה דצריך כפרה בשוגג שחייב קרבן מעילה ודאי דגם לדידי' אין עשה דוחה ל"ת זו ונכון הוא בע"ה:
נחזור לעניננו דלפי"ד הישוי"ע הנ"ל יתיישב קושיתנו אליבא דרבא דאף דס"ל לרבא מ"ל איסור לאו או כרת מ"מ טעמא רבא איכא בהא דאין עדל"ת שיב"כ [ולפלא מה שראיתי בס' שואל ומשיב ושכחתי באיזה מקום שהשיג עליו ממ"ש ביבמות למילף מפסח ומילה אף דבהו ל"ש קרבן בשוגג כמ"ש במכות (דף י"ג ע"ב) ובמחכתה"ר הגמ' בעי למילף מפסח ומילה דדוחין שבת ובשבת הא איכא קרבן בשוגג] ומ"מ עדיין חוזר וניעור דנראה פשוט דדברי הישוי"ע נכונים ונראין רק לאחר דילפינן דאין עדל"ת שיב"כ ע"ז שפיר י"ל בטעמא דקרא דמשו"ה ל"ד אף דאין לחלק בין לאו לכרת ונימא דהוא משום דבזה צריך כפרה גם בשוגג והתורה קפדה על עצם המעשה אבל רבא דקאמר ערוה גופה ל"צ קרא דאין עדל"ת שיב"כ ע"כ דלאו משום האי טעמא לחוד קאמר לה דנימא שכ"כ פשוט הוא מסברא עד דלא צריך קרא ע"ז וע"כ לדידי' הוא משום דס"ל לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת וע"כ נימא דשם ביבמות (ד' פ"ב ודף קי"ט) גרסינן רבה לא רבא וכמו שהוכיח ג"כ באו"ח קידושין (דף י"ב) ד"ה אם הקלנו ע"ש ובחי' הרשב"א ודו"ק א"כ שפיר י"ל דס"ל לרבא לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת והיינו דקאמר דערוה] גופה ל"צ קרא וכו':
ונראה להוכיח עוד דרבה גרסינן דמצינו דס"ל מה לי איסור לאו וכו' דהנה בב"מ (דף כ' ע"ב) א"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה וכו' א"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן וכו' ובתוס' שם ד"ה איסורא הקשו וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דא"ה בממון אחה"ר וי"ל דמ"מ בא"א החמירו כו' ובהגהות פורת יוסף שם הקשה א"כ מאי קאמר שטרי חליצה ומיאונין תנן ונדחק שם בזה ולענ"ד לק"מ עפימש"ש בפנ"י באמת דה"ט דרב עמרם שמחלק בין איסור לאו דחליצה ומיאונין לאיסור א"א וע"ש וא"כ לפי"ז ע"כ לומר דרבה דפשיט איסור א"א מחליצה ומיאונין אזיל לשיטתו דס"ל מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ומיתה ודו"ק:
וע' יבמות (דף ל' ע"ב) ואילו בגירושין כו' אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו' א"ל אביי א"ה בקידושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת וכו' ולכאורה גם התם הא י"ל דשאני גירושין דלהתירה לשוק הא ליכא אלא איסור לאו אבל בספק קידושין הא לגבי יבם איכא איסור כרת ולהנ"ל ניחא שפיר דאביי פריך כן לרבה לשיטתו דלא מחלק בין איסור לאו לכרת וכנ"ל. וכן מצינו ג"כ דרבא פליג וס"ל לחלק בין לאו למיתה עיין ב"מ (ד' נ"ו ע"א) אמר אביי ר' אליעזר שפיר קא קשיא לי' וכו' ורב ששת לא שפיר קא מותיב לי' דקאמרי אינהו מיתה ומותיב רב ששת לאו וכו' רבא אמר שמואל שפיר קא משני לי' שם מיתה בעולם הרי דרק על מיתה קאמר דשם מיתה בעולם אבל במ"ש אביי על רב ששת דלאו שפיר מותיב מאיסור לאו על איסור מיתה ל"פ רבא ע"כ דס"ל לחלק בין לאו למיתה ואביי ורבא לשיטתם אזלי בקידושין (דף י"ב ע"ב) שאמרו שם דלא ס"ל הא דר"ח אם הקילו בשבוי' נקל בא"א ובתוס' שם ד"ה אם בשם י"מ דהוא משום דבשבוי' ליכא אלא איסור לאו וכו' יעו"ש ובאו"ח שם הוכיח מזה דביבמות גרסינן רבה ולא רבא וכן הביא שם מחי' הרשב"א ושפיר י"ל דאביי ורבא בזה אזלי לשיטתם בהא דב"מ (דף נ"ו) דס"ל לחלק לתרווייהו בין איסור לאו למיתה. אלא במ"ש אביי לחלק גם ממיתת ב"ד למיתה ביד"ש בזה פליג רבא כנ"ל ואמר דשמואל שפיר קא משני וכו' ודו"ק:
אכן לא משמע כן לכאורה לפימ"ש בספר מרכבת המשנה פ"ט מה' טו"מ בטעמא דר"נ דס"ל ביבמות (דף קי"ט) לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת וכתב שם דס"ל לר"נ דסד"א מה"ת לקולא ורק ספק איסור כרת ס"ל דלחומרא מה"ת וכמ"ש בכ"מ ספ"ט מה' טו"מ הנ"ל ולפי דבריו ע"כ לומר דרבא ס"ל מ"ל איסור לאו מ"ל כו' דהא כבר החליטו המפרשים דרבא דס"ל בכריתות (ד' י"ח) טעמא דבעי ב"ח משום גזה"כ דמצות ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ועיין ש"ש ש"א פ"ד מש"כ להוכיח כן מסוגיא דחולין (דף י') דפליגי שם בזה אביי ורבא ועמ"ש בזה שלהי ב"ק בע"ה ובס' חוט המשולש כתב הגאון רא"י ז"ל מוואלאזין שם סי' ב' דלשיטתם אזלי ג"כ במאי דפליגי בשבת (דכ"ג) לענין ספק מצוה אי חייב בברכה דלרבא חייב מספק ורק בדמאי פטור משום דרוב ע"ה מעשרין הן ולאביי פטור ורק ביו"ט ב' חייב משום טעמא דלא ליתי לזלזולי בי' יעו"ש:
(ע' לוח התיקון)