לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה יב · פלג א
שלהי מגילה ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ובב"י ריש הלכות פסח הקשה ממ"ש בפ"ק דפסחים ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום יעו"ש שתירץ דשאני פסח דדיניו מרובין לכן בעינן ל' יום קודם והקשו ע"ז ממ"ש רש"י סוכה (דף ט' ע"א) ד"ה ב"ש בטעמא דסוכה שעשאה שלשים יום קודם החג דכשרה אליבא דב"ש משום ששואלין בה' החג קודם לחג ל' יום הרי דגם בחה"ס אמרינן כן ובס' זכי"צ סי' ל"ה כתב לתרץ דדוקא לב"ש פירש"י כן משום דבאמת י"ל דדוקא בפסח מתחילין שלשים יום קודם משום חומר איסורו דבכרת הוא דהא יליף ממשה שהזהירם על פסח שני דבכרת הוא אבל לא בשארי איסורי ל"ת אמנם הא דורשין גם בדיני בדיקת חמץ וביעורו דז"א אלא מטעם ב"י אליבא דרש"י ריש פסחים הרי דגם באיסור לאו מקדימין לדרוש ממילא גם בשאר יו"ט הדין כן אכן עיין ר"ן ריש פסחים מש"כ בטעמא דאסרה התורה בב"י משום דחמיר איסורו דהוא בכרת א"כ גם דיני בדיקה וביטול הוא מטעם כרת ובריש ביצה אמרינן דלגבי איסור אכילה תרווייהו ס"ל דבכזית ורק בביעור פליגי ולב"ש לא ילפינן ביעור מאכילה ע"ש א"כ ע"כ לב"ש אין מקום לומר טעמא דהר"ן הנ"ל דמשום כרת הוא דא"כ אמאי א"ע עלי' רק בככותבת הא איסור כרת באכילה הוא בכזית וע"כ דלדידי' לאו משום ה"ט דאיסור כרת הוא ולכן לב"ש גם בשארי רגלים מקדימין ל' יום קודם ל"כ לב"ה שפיר אפשר לומר דשאני פסח משום דחמיר איסורו דהוא בכרת וכטעם הר"ן דגם ב"י הוא משום חומר כרת וכנ"ל ורק בפסח צריכין להקדים ולא ברגל אחר דרק דורשין הלכות החג בחג ולא קודם ונכון הוא:
אמנם הניחא אליבא דרב נחמן דס"ל ביבמות (דף קי"ט ע"א) לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אבל לרבא שם דאמר מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו הדר קשיא כנ"ל ועיין נוב"י מ"ק חאו"ח סי' כ"א מסתפק להלכה אם אמרינן מ"ל איסור לאו או כרת ע"ש ובמל"מ פ"א מה' יו"ט ומוכח מכאן לכאורה דקייל"ן כרב נחמן לחלק ביניהם וכנ"ל ובפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות מביא בשם הפמ"א שכ' דבספק השקול לא מוקמינן אחזקה וא' מהראיות שהביא הוא מחולין (דף קל"ד) דגר שנתגייר והי' לו עיסה ספק חייב בחלה ע"ש ודחה הפרמ"ג דהתם הוא משום דעון מיתה הוא וכן מבואר ברמב"ם ה"ט בפ"ח מהלכות בכורים ע"ש [ומשה"ק בפרמ"ג שם על הרמב"ם פ"ג מה' ביהמ"ק דס"ל דמחו"כ שנכנס למקדש פטור מכרת א"כ למה ס"ל בפ"א מהל' מחו"כ דחייב מספק בילדה קודם שנתגיירה ע"ש כבר כתבנו ליישב בע"ה שלהי עירובין דהתם שאני משום דהוי ספק מצוה ומודה הרמב"ם דמה"ת לחומרא ושם הארכנו בזה ואכ"מ]:
ולכאורה הי' נראה דהא דאמרינן בריש יבמות (דף ז' ע"א) אטו עדל"ת לאו ל"ת חמור מעשה ומ"מ דחי לכן גם ל"ת שיב"כ נמי דחי אתיא ג"כ כמ"ד דמ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת [ע' יד מלאכי כללי הש"ס סי' תקט"ו משה"ק מכאן עמ"ש הרמב"ן פרשת יתרו שמ"ע גדולה ממל"ת ולכך אמרו אתי עשה ודחי ל"ת וכאן אמרו דל"ת חמיר מעשה ואפי"ה דחי לה ולק"מ דכונת הרמב"ן הוא שגדולה קיום מ"ע בקו"ע מקיום מל"ת שהיא בשוא"ת אבל לא בעבירת ל"ת בקו"ע שזה אמנם חמור יותר רק מ"מ נדחית שפיר מפני קיום המ"ע שהיא ג"כ בקו"ע ועפ"י דרך הדרוש ביארתי במק"א טעמא דהא מילתא משום דבמ"ע הא גם המחשבה מצטרפת לכן דוחה הל"ת שבזה הא אין המחשבה מצטרפת וקצרתי] אלא דא"כ תיקשי מש"ש (דף ח' ע"א) רבא אמר ערוה גופה ל"צ קרא דאין עדל"ת שיב"כ הא רבא ס"ל שם ביבמות (דף פ"ב ובד' קי"ט) דל"ש איסור לאו ול"ש אי"כ ובנוב"י שם מוכיח דרבא גרסינן וקשיא לכאורה וכן יש להוכיח לכאורה דרבא לא ס"ל לחלק בין איסור לאו לכרת ממשה"ק בס' אשי ישראל על שבת (דף מ"ו ע"ב) במה דמתיב רבא ממוכרי כסות והא הכא דכי מכוין איכא איסורא דאורייתא וכו' ופריך על איסורי שבת ולמה לא משני דשאני שבת דהוי איסור כרת וכמ"ש כה"ג בסנהדרין (ד' פ"ד) אחר הוי שגגת לאו ברי' איכא שגגת חנק עיי"ש שנשאר בקושיא ואי נימא דרבא לא ס"ל לחלק בין לאו לכרת א"ש וכן מצינו ג"כ לרבא שם בשבת (דף פ"א ע"ב) דקשיא לי' דר' יוחנן אדר' יוחנן מי אמר ר"י כו' אלמא דבר שאינו מתכוין אסור והאמר ר"י הלכה כסתם מתני' ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק כו' הרי דמדמי איסור כרת דשבת לאיסור נזיר דאינו אלא לאו ולא משני דשאני נזיר דקיל אכן בהני מצינו ג"כ לומר איפכא דאדרבא לענין דשא"מ קיל איסור שבת משארי איסורים דכתיב בי' מלאכת מחשבת וכמ"ש התוס' בשבת (דף מ"א ע"ב) ד"ה מיחם ושם (דף ק"י ע"ב) ד"ה ת"ל עיי"ש וקצרתי:
ועיין ג"כ פסחים (דף ע"ט ע"א) אר"ח ל"ש אלא שנטמא הסכין בטמא מת כו' דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מיתעביד אבל כו' ורבא אמר אפילו טמאין נמי עבדי כו' דמשמע נמי דרבא לא ס"ל לחלק בין לאו לכרת אמנם שא"ה דמפרש טעמא כל היכי דלא קרינן בי' והבשר אשר יגע וכו' ועיי"ש ודו"ק: