לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ט · פלג ו
ויתיישב נמי לפי"ז מה שהקשינו דרש"י סותר א"ע בהא דשבת (דף קכ"א) להא דשלהי יומא בגירסת ר' יוסי אי גרסינן א"צ או א"י לטבול ולהנ"ל ניחא שפיר דמצינו להתוס' ביבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה טעמא שמסתפקי בשיטת ר' ש יוסי אי ס"ל כר"י או כר"ש בהא דמקלקל בחבורה והבערה יעו"ש דתליא בשני התירוצים שתירצו שם וא"כ י"ל דמה"ט נמי יש להסתפק בדינא דטבילה ביוה"כ לר' יוסי אי מותר גם שלא במקום מצוה או לא דאי ס"ל דמקלקל בחבורה פטור כר"י ושם במילה הוי מתקן ואסור לדידי' מתקן מה"ת ודאי דס"ל דא"י לטבול ביוה"כ טבילה דלאו מצה אבל אי כר"ש ס"ל א"כ שפיר יש לגרוס בדבריו א"צ לטבול ואי בעי מצי לטבול וכנ"ל ודו"ק [ואף דביבמות (דף מ"ו) שם הא מפורש דלר' יוסי טבילת גר אסורה בשבת למש"ש דתרתי בעי יעו"ש מ"מ א קשיא אי נימא דלר"י מתקן מותר מה"ת דלפי"ז גם גבי טבילת גר נימא דר"י רק מדרבנן קאסר לה ולא מה"ת ודו"ק]:
ומה מאוד יתיישב גם דעת הרמב"ם לפי"ז דלשיטתו דמפרש כפי' התוס' בהא מקלקל בחבורה דמיקרי מתקן גבי מילה ע"י המלאה משום המצוה ומתקן לדידי' אינו אסור מה"ת אש מהאי טעמא מצריך טעם לאיסור טבילת גר בשבת משום דמיחזי כדין וכנ"ל ודאי דלדידי' מותר טבילה בשבת ויוה"כ גם אי ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומה"ט דאדם נראה כמיקר כיון דבלא"ה אין מתקן לתא דאיסורא דאורייתא וכמ"ש הלח"מ בפ' ה"ו מה' יסוה"ת עיי"ש:
וקושית הכפ"ת שהבאנו לעיל ממ"ש הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור ה דבזה"ז אסור לטבול מפני שבטלו טבילת בע"ק ו כדעת התוס' ס"ל א"כ אפילו טבילה דלאו מצוה ג' מותרת הנה במחכתה"ר לק"מ ולפלא על גברא רבה דכוותי' שהרכיב את הנושאים דהנה ביוה"כ הא יש לאסור טבילה מתרי טעמי. א' משום איסור מלאכה כמו בשבת. והב' משום רחיצה. אמנם במקום שנטהר ע"י הטבילה מטומאתו או עושה מצוה בזה ל' לאסור משום רחיצה שאינה של תענוג רק לשם טהרה ומצות טבילה ומ"ש בשבת (דף קכ"א) ובבי' (דף י"ח) דמשו"ה מותרת טבילה ביוה"כ משום הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי דליכא מידי שבת מותר וביוה"כ אסור הנה זה ל"ש רק לגבי איסור טבילה משום מלאכת מתקן וכמ"ש רש"י דיא בביצה שם (דף י"ח ע"ב) ד"ה מי איכא מידי דוכה דבשבת כו' וביוה"כ אסור משום מלאכה עיי"ש ינו דהא בטבילת מצוה ל"ש למיסר משום רחיצה דזוג רק משום מלאכה ולכן אמרינן דהואיל דבשבווי לכן גם ביוה"כ שרי ומה"ט מותר גם למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה דמ"מ אף דלאו מצוה הוא כלל דוקא היום מ"מ הא נטהר ע"י טבילתו מן הטומאה ול"ש למיסר משום רחיצה דתענוג הא מיהת ב כמ"ש הרמב"ם דאינו מועיל כלל ע"י הטבילה לו טהרה הלא יש לאוסרה משום רחיצה ומה זה דק לטבילה מטומאה שלא בזמנה למאן דאמר דלאו מ דמ"מ ל"ד לרחיצה בעלמא כיון שמתקן לענין טהרה [ועיין כה"ג ש"ך יו"ד סי' קצ"ז ס"ק א' מש"ש ל שכחה ליטול ציפורן דמותרת לטבול בשבת מה"ט דאי א"צ טבילה מדינא א"כ שוב ל"ה מתקן ואינה אלא כמו רחיצה בעלמא ופשיטא דמותר בשבת עיי"ש] והדבר ברור ולמותר האריכות בזה אלמלא נתקשה בזה הכפ"ת ז"ל ודו"ק: