לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ט
בע"ה סיומא ע"מ יומא והתחלה למס' סוכה
פלג א
אמרינן שם בגמ' במ"ש רב דתפילת נעילה פוטרת את של ערבית תנאי הוא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ וכו' בע"ק עד המנחה ר' יוסי אומר כל היום כולו ורמינהו הזב והזבה כו' רי"א מן המנחה ולמעלה א"י לטבול ל"ק הא דצלי תפילת נעילה וכו' אי דצלי מ"ט דרבנן קא סברי רבנן טבילה בזמנה מצוה מכלל דר"י סבר טבילה בזמנה לאו מצוה כו' ההוא ר"י בר"י הוא ע"כ בגמ':
והנה הקשה בס' כפ"ת במ"ש רש"י כאן ד"ה טובל דס"ל לת"ק דאם ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול והקשה דא"כ אמאי קתני ברישא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ומשמע דאפילו טמא מת ושרץ דא"צ טבילה לתפלה ואשר כן הוכיחו מזה התוס' בשבת (דף קי"א וקכ"א) דע"כ אפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא מ"מ אם ירצה מותר לטבול יעו"ש ועוד קשים דברי רש"י כאן דמה איסור יש בטבילה כיון שאינה של תענוג ע"כ קושיתו:
ואני מוסיף עוד להקשות ביותר לפימ"ש התוס' שם בשבת (דף קכ"א) להוכיח דע"כ גרסינן בדר' יוסי דאינו צריך לטבול אבל אי רוצה לטבול בודאי דשרי מדינא לטבול וכן הביאו גם כן מגירסת רש"י בשבת שם וא"כ קשיא מ"ש רש"י כאן ביומא להיפך וגרס בדר"י דא"י לטבול דסבירא לי' דאינו רשאי מן הדין לטבול מן המנחה ולמעלה הרי דס"ל דאי לאו מצוה אינו דוחה יוה"כ ומלבד דקשה לפי"ז קושית התוס' דא"כ האיך קתני דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ דמשמע גם הני טמאין שא"צ טבילה לתפלה הנה רש"י גופי' סותר דברי עצמו לכאורה בהא דר"י דבשבת גרס דא"צ וכאן ביומא גרס דאינו יכול וצ"ע לכאורה:
עוד קשה לי במאי דאמרינן בשבת (דף קי"א) דהדר בי' רבא מהך וס"ל ע"כ דמותר לטבול ביוה"כ אף דל"ש בי' טעמא דנראה כמיקר משום הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי ואמרו שם ממאי דמהך הדר בי' דילמא מההיא כו' לא ס"ד דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ והקשו שם בתוס' ד"ה לא ס"ד דנוקי הך ברייתא דטובלין כדרכן כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד לאו מצוה ותירצו דע"כ דמשום טבילה בזמנה מצוה לא הוי שרינן איסור תיקוני מנא ומביאים ראי' ממ"ש ר' יוסי דמן המנחה ולמעלה א"צ לטבול דמשמע דאי בעי טביל אע"ג דסבירא לי' לר"י טבילה בזמנה לאו מצוה עכ"ד וא"כ לפירש"י כאן דדוקא אי טבילה בזמנה מצוה מותר לטבול ביום הכפורים אבל אי לאו מצוה אסור עיין בלשון רש"י כאן שלהי יומא סד"ה קא סברי ורבנן דהתם ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה דתדחה יוה"כ א"כ תיקשי לפי"ז מאי דמוכיח בגמ' שם דע"כ מההיא הדר בי' רבא דשפיר י"ל דרבא ס"ל כמ"ד לאו מצוה ונוקי הך ברייתא דטובלין כדרכן כמ"ד טבילה בזמנה מצוה דהא ע"כ האי ברייתא ס"ל כן לפירש"י ולא ראיתי מי שהעיר בזה וצע"ג לכאורה וכן גם בטור או"ח סס"י תרי"ג כתב וז"ל ושאר חייבי טבילות כתוב בה"ג שטובלין כדרכן ביוה"כ ור"ת כתב דאין טובלין והא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ היינו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה ואנן קייל"ן דלאו מצוה הלכך ימתין עד למחר עכ"ל וכ"ה גם במרדכי פ"ג דברכות סי' ע"ג עיי"ש ולדבריהם ז"ל תיקשי מה יענו לקושית התוס' בהא דהדר בי' רבא דהא שפיר י"ל דרבא ס"ל כמ"ד לאו מצוה וכנ"ל:
עוד ראיתי בס' כפ"ת כאן שהקשה על פסקי הרמב"ם דס"ל בפ"י מה' יסוה"ת כת"ק דר' יוסי דטבילה בזמנה לאו מצוה לפמ"ש בכ"מ שם וע"כ דס"ל כדעת התוספות דאפילו למ"ד דלאו מצוה מ"מ מותר לטבול ביוה"כ כמ"ש בלח"מ שם והקשה שהרי הרמב"ם עצמו כתב בפ"ג מה' שביתת עשור מי שראה קרי בזה"ז דאסור לטבול מפני שבטלה תקנה זו ואי איתא דס"ל להרמב"ם ז"ל כדעת התוספות דטבילה אפילו שאינה של מצוה שריא משום דל"ה רחיצה של תענוג הו"ל להתיר לטבול לבע"ק גם בזה"ז ונדחק שם בזה עיי"ש:
פלג ב
וליישב כל הנ"ל נקדים תחלה משה"ק הב"ח ביו"ד סי' רס"ח על הרי"ף והרא"ש פ' החולץ שהשמיטו מ"ש בסוגיא שם (דף מ"ו ע"ב) דטבילת גר אסורה בשבת לר"י דס"ל אינו גר עד שימול ויטבול וכן תמה שם על הטור שהשמיט האי דינא עיי"ש:
וראיתי דבר נחמד בישוב דבר זה להג' מהרי"מ זצ"ל בס' כתונת פסים על הרי"ף ביבמות שם ויצא לידון בדבר חדש דטבילת גר בשבת אסור מה"ת לר' יהודא דס"ל מקלקל בחבורה פטור ומילה חשיב מתקן לשיטת רש"י לפימ"ש בתה"ד סי' רס"ה לפרש דלא ס"ל לרש"י כשי' התוס' דמשום קיום המצוה נעשה מתקן ולא מיקרי מקלקל כלל אלא דהחבורה גופה מצד עצמותה אינה מלאכה כלל כיון דהוא מקלקל רק דמלאכה אחרת יש בזה מה שמתקן גברא דמערל נעשה ישראל וזה אסור מה"ת וצריך קרא למשרי ומה"ט גם טבילת גר אסור בשבת מה"ת למאי דקייל"ן דאינו גר עד שימול ויטבול דג"כ מערל נעשה ישראל ומיישב בזה קושית התוס' שם דלמה טמא מותר לטבול בשבת מטעמא דנראה כמיקר ובגר אסור ולהנ"ל ניחא דשם דאינו אסור אלא מדרבנן סמכינן על ה"ט דנראה כמיקר אבל טבילת גר אסור מה"ת אך כ"ז הוא רק לר' יהודא אבל לר"ש דיליף ממילה דמקלקל בחבורה חייב ע"כ ס"ל דזה ל"ה מלאכה ולפי"ז כתב שם דר"י דס"ל ביבמות (דף מ"ו) דטבילת גר אסור בשבת אזיל לשיטתו ור' יוסי נמי דאוסר שם לשיטתו דס"ל כר"י כמ"ש ביבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה טעמא:
ומיישב שם בזה מה שהרי"ף והרא"ש השמיטו האי דינא דלשיטתם דפסקו כר"ש דמקלקל בחבורה חייב טבילת גרים מותר בשבת כמו טבילה מטומאה מטעמא דנראה כמיקר כיון דל"ה איסור תורה וכן גם הטור השמיטו ביו"ד סי' רס"ח משום דס"ל כר"ש כמ"ש במג"א סי' רע"ח והרמב"ם שאוסר טבילת גר בשבת בפי"ג מהלכות אי"ב לשיטתו דפסק כר"י בפ"א מה' שבת והוי מתקן ואסור מה"ת אלא שנשאר בקושיא דלמה הצריך הרמב"ם בזה טעם אחר משום דמיחזי כדין ואין דנין בשבת עיי"ש דהג' המחבר ז"ל קלסי' לכפתור ופרח:
ולענ"ד עוד להוסיף על דבריו דלחנם נשאר בתימה על הרמב"ם שהצריך לטעם אחר באיסור טבילת גר משום דע"כ מוכח מן הרמב"ם ז"ל דלא מפרש כפירש"י רק כשי' התוס' ז"ל ומשום המצוה הוא דחשיב לי' מתקן למקלקל בחבורה שהרי כמ"כ ס"ל שם בפ"ח מה' שבת ה"ח שגם בחובל בחבירו חייב משום ששיכך חמתו ולא גרע תיקון המצוה מנחת רוח ליצרו וא"כ חייב משום המלאכה אבל מתקן לחוד בלא מלאכה לדידי' אינו אסור מה"ת ושפיר כתב טעמא אחרינא משום שצריך ב"ד וזה פשוט וברור:
ועל פי דבריו ז"ל הי' נראה ליישב נמי מה דמצינו לרבותינו ז"ל דפליגי בהא דסוכה (דף ל"ג ע"ב) גבי הדס שענביו מרובין מעליו שאסור למעטן ביו"ט משום מתקן מנא אם הוא איסור דאורייתא או אינו אסור רק מדרבנן דבשעה"מ פ' כ"ה מה' שבת כתב לדייק מדברי רש"י שם בסוכה דז"א אסור רק מדרבנן והשיג בזה על הכפ"ת דס"ל דהוא אסור מה"ת עיי"ש ואישתמיט מינייהו במחכ"ת מ"ש התוס' להדיא ביומא (דף ל"ה ע"א) סד"ה הני מילי וכן בשבת (דף ק"ג ע"א) סד"ה כגון דמיעוט ענבים הוי רק איסורא דרבנן וכן לא הביאו מ"ש רש"י בסוכה (דף י"א ע"ב) ד"ה עבר דז"א אלא מדרבנן רק מצינו להמרדכי ז"ל רפ"ג דסוכה סי' תשמ"ז שכתב להדיא דהוא אסור מה"ת ופלוגתתם צריך ביאור:
ולכאורה הי' אפשר לומר דפליגי בהאי דינא דהדר בשאר מינים חוץ מאתרוג אי הוא מה"ת או מדרבנן ע' ברא"ש פ"ג דסוכה סי' י"ד מ"ש שמסרן הכתוב לחכמים והם אמרו והם אמרו ועיין ג"כ שו"ע או"ח סי' תרמ"ט פלוגתת הפוסקים בשעת הדחק אם מברכין על הפסול משום הדר ואי נימא דעיקר פסולו אינו אלא מדרבנן ודאי דאין זה מתקן מה"ת וכמובן אבל אין זה במשמע כלל וצריך להבין טעם פלוגתתם במאי פליגי:
[ולפלא מה שראיתי בס' זכרון יהונתן או"ח סי' אות משה"ק למש"כ התוס' דאיסור מתקן מנא אינו אלא מדרבנן א"כ האיך קאמר שם דאיירי דאשחור בעיו"ט ופשיט מינה דדיחוי מעיקרא ל"ה דיחוי ל"ש לחומרא ול"ש לקולא ע' ר"ן ע"ז (דף מ"ו) והא י"ל דגם להתנא ספוקי מספקא לי' וכמ"ש כן בכפ"ת שם על מתני' דכיסוי הדם וכ"מ בפירש"י שם וגם כאן נפרש כן דלהתנא ספוקי מספקא לי' אם יש דיחוי אף בדיחוי מעיקרא או אין דיחוי ומ"ש אם עבר ומיעטן כשר הוא משום דכאן דכל עיקר איסורו אינו אלא מדרבנן לכן אזלינן בספיקו להקל ונשאר בצ"ע. ובמחכ"ת הרכיב את הנושאים בהרכבה שאינה קולטת דאף דאיסור מיעוט ענבים אינו אלא מדרבנן מ"מ פסול ההדס הלא מה"ת הוא דאינו הדר ואנן השתא דנינן על דין דחייתו ופסולו שהוא מדאורייתא ומה יועיל לן מה שאיסור תיקונו אינו אלא מדרבנן ומה"ת מותר הוא לתקנו מ"מ הא נדחה הוא ממצותו ודחוי מדאורייתא והוי ספיקא דאורייתא וז"פ]:
ולהנ"ל הי' נראה לומר לפירש"י כמ"ש בתה"ד לפרש דפליגי בזה ר' יהודא ור' שמעון דלר"י סבירא לי' דמתקן הוי איסור דאורייתא ולר"ש מתקן אינו אסור אלא מדרבנן ומשו"ה יליף ממילה דמקלקל בחבורה חייב ועיי"ש בתה"ד דמדמי לה הא דמתקן גברא ע"י מילה להא דמיעוט ענבים דהדס דהוי מתקן מנא יעו"ש וא"כ ודאי די"ל דשפיר כתב המרדכי דהוא איסור מן התורה והיינו דפסיק כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור וממילא דמתקן לדידי' הוי איסור דאורייתא אבל לר"ש ודאי דמתקן הדס אינו אסור אלא מדרבנן והתוס' ביומא (דף ל"ה) שם הא אזלי להדיא אליבא דר"ש שהרי כתבו להוכיח שם תחלה מכאן כשיטת הערוך דפס"ר דלא ניחא לי' מותר וכתבו דאין לדחות ולומר דכיון דאית לי' הושענא אחריתא ל"ה מתקן כו' דא"כ אפי' כר' יהודא מצי לאוקמי מה"ט אח"כ כתבו מיהו יש לדחות מאחר דאותו תיקון אפילו במתכוין אינו אסור אלא מדרבנן כו' לא גזרו בי' רבנן כיון שאינו נהנה עכ"ל הרי להדיא דלר"ש אמרו כן ולר"ש לשיטתי' ודאי שפיר כתבו דאינו אסור אלא מדרבנן וכנ"ל. זולת מה שלהתוס' בעצמם לפי שיטתם בשבת שם אין האיסור כלל משום מתקן גברא רק משום תיקון המצוה חשיב מתקן עיי"ש ולשיטתם ודאי דמתקן עצמו שלא ע"י מלאכה אינו איסור דאורייתא ומ"ש רש"י כאן בסוכה (דף ל"ג ע"א) ד"ה עבר ולקטן דאין זה רק שבות שדומה למתקן כלי לפירוש זה ע"כ דרק לר"ש כתב כן אבל לר"י אה"נ דאסור מה"ת לשיטת רש"י וכנ"ל ודו"ק:
פלג ג
ולפי"ז יש לנו לומר ג"כ במאי דפליגי כאן בסוגיין דלת"ק ס"ל דאין ממעטין ביו"ט ולראב"ש ס"ל דממעטין ולכאורה במאי פליגי ולדברינו י"ל דרבנן סבירא להו כר"י דמתקן הוי איסור דאורייתא ומשום הכי סבירא לי' דאין ממעטין אף היכי דאית לי' הושענא אחריתא וראב"ש לפי מאי דמסיק דס"ל כאבוה ור"ש הא ס"ל דמתקן אינו אסור אלא מדרבנן לכן כאן דמיירי בדאית לי' הושענא אחריתא ואינו נהנה לכן לא גזרו בי' רבנן ומותר כמ"ש התוספות ביומא שם אבל לרבנן כיון דהוא אסור מה"ת היכי דנהנה לכן גם בדאית לי' הושענא אחריתא אסור ולפי"ז מאי דפריך והא מתקן מנא הפירוש הוא דא"כ יאסר מיהת מדרבנן וכמובן וזה נכון בע"ה:
ואולי יתיישב עפי"ז ג"כ משה"ק בשעה"מ שם פ' כ"ה מה' שבת על הסוברים דבדרבנן גם פס"ר מותר א"כ מאי פריך כאן גבי תיקון הדם והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' עיי"ש. ולדברינו י"ל דהסוברים כן יפרשו הסוגיא דפריך והא מתקן מנא היינו דס"ד דס"ל כר"י דאסור מה"ת ופריך והא מתקן מנא ומשני דסבר כאבוה דדשא"מ מותר ומ"מ י"ל דבהאי דינא דמקלקל בחבורה ס"ל כר"י דפטור [דאף לפי שיטת רש"י בשבת (דף ק"ו) דר"ש ור"י בפלוגתא זו אזלי לשיטתם במאי דפליגי במשאצל"ג יעו"ש עדיין אין זה נוגע לפלוגתתם בדשא"מ וכמ"ש התוס' להדיא בשבת (דף מ"ב ע"א) ד"ה אפילו ושמואל אף דבמשאצל"ג ס"ל כר"י דחייב מ"מ מתיר בדשא"מ כר"ש עיי"ש] וממילא דמתקן גברא הוי איסור תורה וגם כאן מתקן מנא איסור תורה הוא ושפיר פריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' דהא גם כאן אסור מה"ת וכנ"ל ומשני דאית לי' הושענא אחריתא ומותר משום דפסי"ר דלא ניחא לי' מותר גם בדאורייתא וכשיטת הערוך:
ודעת הרמב"ם הלא נראה בעליל דאף דפסק כר"י במשאצל"ג דחייב ובמקלקל גמור ס"ל דפטור מ"מ נראה ברור דמתקן לחוד אינו אסור מן התורה ובמילה היינו טעמא דאסור דמתקן הוא משום קיום המצוה וכשיטת התוס' וכמשנ"ת לעיל בע"ה וה"ט שהצריך לאסור טבילת גרים בשבת משום דמיחזי כדין ולא אסר משום מתקן וכמו כן גם כאן גבי הדס לדידי' ודאי דלאו איסור דאורייתא הוא:
פלג ד
ויתיישב עפי"ז ג"כ מה שפסק בפ"ח מה' לולב ה"ה דמותר גם לכתחילה למעטו ביו"ט לצורך אכילה וכמ"ש בט' או"ח סי' תרמ"ו ס"ק ה' לדייק כן מלשון הרמב"ם ומשמע דפסק כראב"ש גם הקשו כולם למה לא הכיר הרמב"ם דמיירי דוקא באית לי' הושענא אחריני ולהנ"ל א"ש אל נכון דכיון דאינו אלא איסור דרבנן לדיי' לכן מותר ביו"ט משום מתוך להרמב"ם לשיטתי' לר"ש בכ"מ בפ"ד מה' יו"ט דס"ל כר"י דמכשירי או"נ מותר ג"כ מה"ת ורק מדרבנן הוא דאסור לנ כאן מותר משום מתוך:
וכן העיר גם בפנ"י שם ליישב עפי"ז שיטת הרמב"ם וראיתי לעוי' סס"י נ"ב שהשיג על הפני יהושע ממ"ש הר"ן בפ"ג דביצה דמודה ר"י שאסור לעשות כלי משום מכשיר או"נ ביום טוב שהכלי תישאר בקיומה גם אחר שיגמור מלאכת או"נ עיי"ש ואין זו השגה לפימ הפנ"י בעצמו שם בביצה (דף כ"ח) להוכיח דהתוס' בשבת (דף צ"ה) פליגי ע"ז וכן כתב בשעה"מ פ"א מהלכות יום טוב דלר"י גם במכשירי אוכל נפש אמרינן מתוך ומותר אף כי כאן דאינו אלא תרי דרבנן ודאי דמותר לר"י גם לכתחילה ול להרמב"ם דהסוגיא אזלא אליבא דרבנן דפלי אדר"י ולדידהו לא הותרו מכשירי או"נ ביו"ט כלל לא שלפלא על הפנ"י שסותר את משנתו במ"ש בעו להוכיח בביצה (דף י"ב) דבמכשירין ל"א מקודם לר"י וכאן אף שלא הזכיר הפנ"י טעמא דמתוך ודאי דבלאו ה"ט אין להתיר משום צורך מצוה וכבן ודו"ק] והרי"ף והרא"ש והטור דמשמע ג"כ מדוהם דמותר אם עבר ומיעטן ביו"ט אף באין לו הושענא אחריתא ה"ט דאזלי לשיטתם דפסקי כר"ש וא זה אלא איד"ר וס"ל דהאי סוגיא אזלא אליבא די דמתקן אסור מה"ת אבל לר"ש בכל ענין שרי ודו"ק:
ויתיישב בזה מה שיש להקשות למה אסורה מילה שלא בזמנה ביו"ט מקרא דהוא לבדו בשבת (קל"ג ע"א) ואיזה איסור יש בזה הא מצינו למלאכת חובל דהותרה ביום טוב בשחיטה לצורך או"נ ונימא מתוך ע' כ"ס יו"ד סי' קט"ו מש"כ בזה ואי נימא ' יהודא גם כן לא הותר מלאכת מתקן כלי ביו"ט לצורך או"נ י"ל דלר"י שפיר אסורה מילה ביו"ט שיטתי' דמקלקל בחבורה פטור ועיקר חיובו הוא משום מתקן גברא וכנ"ל:
אף גם למ"ש השעה"מ דלר"י גם מתקן מנא מותר ביו"ט לענין מכשירין וגם אי נימא מאצל מכשירין וכן גם לר"ש דאיצטריך קרא גבי מבשבת משום דמקלקל בחבורה חייב מ"מ י"ל בי קושיא זו למ"ש בשטמ"ק פ"ק דמס' כתובות ה' ע"ב) דבמילה איכא נמי משום תולש וא"ש לדס"ל דמלאכת קצירה לא הותר ביו"ט לצורך או"נ ויתיישב נמי בזה מה שיש להקשות לפי הס"ד בשבת (דף קל"ג ע"ב) דדם מיפקד פקיד ואין בחבורה איסור דאורייתא א"כ למה לי קרא להתיר מילה בשבת ולהנ"ל ניחא וגם זו"ז י"ל דלא ס"ד כלל לומר דבכ"מ יהי' חובל פטור משום דדם מיפקד פקיד רק כאן לאחר שכבר הדם שותת ע"י החבורה שעשה שוב סד"א דאין במציצה איסור תורה ודו"ק כי קצרתי. ומה שיש להקשות ע"ז אי נימא דאית בזה איסור גוזז ותולש א"כ האיך קאמר בשבת (דף קל"ו) דמהלינן אותו ממ"נ דאי אינו חי מחתך בשר בעלמא הוא והא גוזז חייב בין מן החי בין מן המת ע' מג"א סי' ש"מ ס"ק ג' ובסי' תקכ"ו ס"ק י"א ובמחצה"ש שם וע' פמ"ג בפתיחה לה' שבת שהקשה כמו כן למ"ש הרמב"ם דחובל חייב משום מפרק הא מפרק אפי' מבשר המת חייב ומ"ש באחרונים לפלפל בזה ואכמ"ל עוד במה שחוץ לעניננו:
פלג ה
והנה מצינו להפוסקים ז"ל דפליגי בדין טבילת אדם בשבת אי לעולם מותר וגם שלא בזמנה משום דאדם נראה כמיקר כמ"ש בביצה (דף י"ח) או רק דמה"ט מותר לטבול טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה אסור ועיין יו"ד סי' קצ"ז ברמ"א סעיף ב' דדוקא בזמנה שלא הי' אפשר לה לטבול מקודם אז מותרת לטבול בשבת ודוקא אם בעלה בעיר אבל בלא"ה אסור ובביאור הגר"א שם ס"ק ה' כתב דה"ט משום דקייל"ן טבילה בזמנה לאו מצוה רק שמביא שם דמהא דשלהי יומא משמע דאפילו להך מ"ד אפי"ה מותר ואפילו ביוה"כ עיי"ש וכבר כתבנו לעיל דדעת רש"י כאן וכן הטור בשם הר"ת לאסור ג"כ הטבילה למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה וכנ"ל ופלוגתתם צריך ביאור:
ולדברינו הי' אפשר לומר דהיינו טעמא דידהו דלשי' רש"י הא מצינו דמתקן גברא אסור מה"ת אליבא דר"י ולפי"ז ודאי די"ל דטעמא דנראה כמיקר להתיר טבילת אדם בשבת לא סגי רק במקום מצוה למ"ד טבילה בזמנה מצוה אבל שלא במקום מצוה אה"נ דאסור משום דמיחזי כמתקן ומתקן גמור הא אסור מה"ת [ואדרבא לפי"ד המהרי"מ הנ"ל צ"ע לחלק מ"ש דבטבילת גר אמרינן דמתקן גמור הוא ואסור מה"ת ולמה לא יחשב גם טבילת הטמא למתקן גמור שנטהר עי"ז מטומאתו ומותר בתרומה וקדשים ואף דאין תיקונו בא מיד דעדיין צריך הע"ש מ"מ הא נטהר תומ"י ג"כ לכל הני מילי דמותר גם בטבול יום וע"כ דה"ט משום דכיון דלא מצינו להאי איסורא דמתקן רק בכה"ג דמילה שנעשה מערל ישראל גמור ואישתני גופי' לגמרי וכמ"כ י"ל ה"ט גם גבי גר אבל לא בכה"ג דמישראל טמא נעשה ישראל טהור אפשר דלא מיקרי אשתני גופא רק אשתני דינא ודו"ק] אבל לר"ש דגם מתקן גמור. כמו שמערל נעשה ישראל גמור ג"כ אינו אלא איסורא מדרבנן ודאי די"ל לדידי' דמהני ה"ט דנראה כמיקר להתיר הטבילה בשבת גם שלא במקום מצוה מאחר דעיקר מתקן ל"ה אלא מדרבנן וכמובן:
ויתיישב בזה קושית התוס' שהבאנו לעיל בסוגיא דשבת (דקי"א) שהקשו למה לא משני דרבא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ולכן אסור והברייתא ס"ל דטבילה בזמנה מצוה וכבר כתבנו דקושיתם היא תמיהא קיימת לשיטת רש"י שלהי יומא והטור בשם ר"ת דס"ל באמת כן דרק אי טבילה בזמנה מצוה מותרת ביוה"כ וצריך לתרץ לדידהו קושית התוספות [וראה זה פלא מה שראיתי בס' שמחת יו"ט ע"מ ביצה (דף י"ח) שם שמתרץ קושית התוס' בהא דרבא דאין לומר דהברייתא אתיא כמ"ד דטבילה בזמנה מצוה משום דיוה"כ דומיא דשבת קתני ובשבת פשיטא לי' דע"כ גם שלא בזמנה מותר יעו"ש ולבד מה שבאמת הלא מבואר ברמ"א יו"ד סי' קצ"ז שיש מחמירין גם בשבת שלא לטבול אלא בזמנה דוקא הנה גם זו"ז במחכ"ת הא לא נזכר שבת כלל והוא העתיק שם הברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בשבת בין ביוה"כ וז"א כלל רק בין בט"ב בין ביוה"כ קתני כן משה"ק שם לעיל מזה האיך אדם רשאי לטבול לכתחילה בשבת מטעמא דנראה כמיקר הא לא יהי' רשאי לברך מהאי טעמא כמ"ש במג"א או"ח סי' שכ"ג ס"ק י"ג בשם התשב"ץ בטובל כלי ע"י הערמה ע"ש והברכה הא מעכבת לכתחילה יעו"ש שנשאר בצ"ע הנה כבר העיר בזה בשו"ת אבני מלואים על אהע"ז סי' י' וי"א ותי' שם בטו"ט משום דשאני אדם דלעולם הערמתו עמו ול"ה בכלל איסור טבילה מעולם עיי"ש וזה נכון]:
ולהנ"ל ניחא שפיר דלרבא לשיטתו דס"ל להלכה כר"ש בהא דמשאצל"ג וכמ"ש להדיא בשבת ר"פ נוטל (דף קמ"א ע"ב) אשר מה"ט כתבו התוס' בשבת (דף ג' ע"א) סד"ה הצד דקייל"ן כוותי' דר"ש משום דרבא דהוא בתרא ס"ל כוותי' יעו"ש ולפלא על הגרעק"א בס' דו"ח כתובות (דף ז') שרצה לומר דרבא ס"ל כר"י בזה ותמוהים דבריו וכנ"ל] וא"כ כיון דס"ל כר"ש ואין במתקן שום איסור דאורייתא ודאי דלדידי' אין לחלק בין אי טבילה בזמנה מצוה או לאו מצוה דלדידי' גם טבילה דלאו מצוה מותרת ביוה"כ וכנ"ל וטעם האוסרין לפי"ז הוא רק דחיישי לדין מתקן אליבא דר' יהודא אבל לרבא לשיטתו ודאי דאין לחלק ומותר לעולם גם שלא במקום מצוה:
פלג ו
ויתיישב נמי לפי"ז מה שהקשינו דרש"י סותר א"ע בהא דשבת (דף קכ"א) להא דשלהי יומא בגירסת ר' יוסי אי גרסינן א"צ או א"י לטבול ולהנ"ל ניחא שפיר דמצינו להתוס' ביבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה טעמא שמסתפקי בשיטת ר' ש יוסי אי ס"ל כר"י או כר"ש בהא דמקלקל בחבורה והבערה יעו"ש דתליא בשני התירוצים שתירצו שם וא"כ י"ל דמה"ט נמי יש להסתפק בדינא דטבילה ביוה"כ לר' יוסי אי מותר גם שלא במקום מצוה או לא דאי ס"ל דמקלקל בחבורה פטור כר"י ושם במילה הוי מתקן ואסור לדידי' מתקן מה"ת ודאי דס"ל דא"י לטבול ביוה"כ טבילה דלאו מצה אבל אי כר"ש ס"ל א"כ שפיר יש לגרוס בדבריו א"צ לטבול ואי בעי מצי לטבול וכנ"ל ודו"ק [ואף דביבמות (דף מ"ו) שם הא מפורש דלר' יוסי טבילת גר אסורה בשבת למש"ש דתרתי בעי יעו"ש מ"מ א קשיא אי נימא דלר"י מתקן מותר מה"ת דלפי"ז גם גבי טבילת גר נימא דר"י רק מדרבנן קאסר לה ולא מה"ת ודו"ק]:
ומה מאוד יתיישב גם דעת הרמב"ם לפי"ז דלשיטתו דמפרש כפי' התוס' בהא מקלקל בחבורה דמיקרי מתקן גבי מילה ע"י המלאה משום המצוה ומתקן לדידי' אינו אסור מה"ת אש מהאי טעמא מצריך טעם לאיסור טבילת גר בשבת משום דמיחזי כדין וכנ"ל ודאי דלדידי' מותר טבילה בשבת ויוה"כ גם אי ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומה"ט דאדם נראה כמיקר כיון דבלא"ה אין מתקן לתא דאיסורא דאורייתא וכמ"ש הלח"מ בפ' ה"ו מה' יסוה"ת עיי"ש:
וקושית הכפ"ת שהבאנו לעיל ממ"ש הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור ה דבזה"ז אסור לטבול מפני שבטלו טבילת בע"ק ו כדעת התוס' ס"ל א"כ אפילו טבילה דלאו מצוה ג' מותרת הנה במחכתה"ר לק"מ ולפלא על גברא רבה דכוותי' שהרכיב את הנושאים דהנה ביוה"כ הא יש לאסור טבילה מתרי טעמי. א' משום איסור מלאכה כמו בשבת. והב' משום רחיצה. אמנם במקום שנטהר ע"י הטבילה מטומאתו או עושה מצוה בזה ל' לאסור משום רחיצה שאינה של תענוג רק לשם טהרה ומצות טבילה ומ"ש בשבת (דף קכ"א) ובבי' (דף י"ח) דמשו"ה מותרת טבילה ביוה"כ משום הואיל דבשבת שרי ביוה"כ נמי שרי דליכא מידי שבת מותר וביוה"כ אסור הנה זה ל"ש רק לגבי איסור טבילה משום מלאכת מתקן וכמ"ש רש"י דיא בביצה שם (דף י"ח ע"ב) ד"ה מי איכא מידי דוכה דבשבת כו' וביוה"כ אסור משום מלאכה עיי"ש ינו דהא בטבילת מצוה ל"ש למיסר משום רחיצה דזוג רק משום מלאכה ולכן אמרינן דהואיל דבשבווי לכן גם ביוה"כ שרי ומה"ט מותר גם למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה דמ"מ אף דלאו מצוה הוא כלל דוקא היום מ"מ הא נטהר ע"י טבילתו מן הטומאה ול"ש למיסר משום רחיצה דתענוג הא מיהת ב כמ"ש הרמב"ם דאינו מועיל כלל ע"י הטבילה לו טהרה הלא יש לאוסרה משום רחיצה ומה זה דק לטבילה מטומאה שלא בזמנה למאן דאמר דלאו מ דמ"מ ל"ד לרחיצה בעלמא כיון שמתקן לענין טהרה [ועיין כה"ג ש"ך יו"ד סי' קצ"ז ס"ק א' מש"ש ל שכחה ליטול ציפורן דמותרת לטבול בשבת מה"ט דאי א"צ טבילה מדינא א"כ שוב ל"ה מתקן ואינה אלא כמו רחיצה בעלמא ופשיטא דמותר בשבת עיי"ש] והדבר ברור ולמותר האריכות בזה אלמלא נתקשה בזה הכפ"ת ז"ל ודו"ק:
פלג ז
היוצא לנו מדברינו דלשיטת רש"י דס"ל כאן שלהי יומא דעיקר מה שהתירו לטבול בשבת ויוה"כ מטעמא דנראה כמיקר אינו אלא למ"ד דטבילה בזמנה מצוה ולמאן דאמר דלאו מצוה באמת אסור והסברנו הטעם משום דס"ל דיש במתקן איסורא דאוריי' וכנ"ל ומ"ש דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן להת"ק דס"ל דלאו מצוה ע"כ דלרש"י ל"ק רק אחייבי טבילות דזב וזבה ונדה ובע"ק דאסורין בתפלה קודם טבילה וכמ"ש בס' כפ"ת עיי"ש:
ולפי"ז א"ש מה דמתחלינן במס' סוכה הסמוכה לה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ובגמ' מ"ש ממבוי דתני ימעט ומשני משום דסוכה דאורייתא תנא פסולה ומבוי דרבנן תנא תקנתא ופירשנו בע"ה שלהי שבת דהיינו דמשום דבסוכה אסור למעט ביו"ט וכמ"ש במג"א סי' תרל"ג סק"ד משום איסור מתקן ומבוי שאינו אלא מדרבנן ל"ש איסור מתקן עיי"ש באורך וינעם לך וא"ש לפימשנ"ת לשיטת רש"י מהא דשלהי יומא דיש במתקן דררא דאיסורא דאורייתא לכן גם בסוכה של מצוה אסור לתקנה ביו"ט והיינו דקתני סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ול"ק ימעט דאסור למעטה ביו"ט משום מתקן ורק במבוי תנא ימעט משום דבדרבנן ליתא לאיסור מתקן וכמשנ"ת בדברינו שלהי שבת בע"ה ודו"ק:
אמנם לשי' התוס' ואינך ראשונים ז"ל שכתבנו בשמם דע"כ אין במתקן משום איסור דאורייתא דגם להני דס"ל כר"י בהא דמקלקל בחבורה הא דאיצטריך קרא להתיר מילה בשבת הוא משום דע"י תיקון המצוה חשיב לי' מתקן ולא מיבעיא להני דס"ל כר"ש ואין במתקן שום איסור דאורייתא אשר מה"ט הוא שתפסו כולם להלכה דמותר לטבול בשבת אף למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה [ולפי משנ"ת אולי י"ל דמ"ש הטור בשם ר"ת לאסור הטבילה ביוה"כ למ"ד דטבילה בזמנה ל"מ היינו דאסור משום איסור הרחיצה ביוה"כ אבל לאו משום מלאכת מתקן דבזה מותר משום הואיל דבשבת שרי וכמ"ש התוס' וקצרתי] ופשטות הגמרא כאן שלהי יומא משמע כן כמ"ש התוס' דהא הת"ק ס"ל דטבילה בזמנה ל"מ ומ"מ ס"ל דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן דמשמע ודאי גם טמא מת ושרץ וע"כ כנ"ל משום דאין במתקן שום איסור דאורייתא [ולא עוד אלא שבעיקר דברי המהרי"מ ז"ל יש לדון דל"ד טבילת גר למתקן גברא ע"י המילה דאפשר דרק במתקן ע"י שינוי מעשה בגופו שייך לאסרו מה"ת משום מתקן וכמו גבי הדס שממעט ענביו ע"י מעשה וכן במילה אבל לא בטבילה דאין כאן מעשה כלל אלא רחיצה בעלמא ודו"ק כי קצרתי] ולדידהו ע"כ הא דתני תנא בסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' דפסולה ואסור למעטה ביו"ט משום מתקן הנה אין בזה רק איד"ר:
פלג ח
ולהמשיך הענין לדבריהם ז"ל י"ל בדרך אחרת וכמו שנבאר בע"ה דהנה בהא דהדס שענביו מרובין מעליו דאסור למעטו ביו"ט הקשה בישוי"ע או"ח סי' תרמ"ה סק"ב באין לו הושענא אחרת אמאי לא נימא דאתי עשה דמצות לולב ביו"ט ראשון דהוא מה"ת וידחה איסור דרבנן דמתקן ואין לומר משום דיו"ט עשה ול"ת וחז"ל העמידו דבריהם בשוא"ת וכמו בשופר לפי"ד השל"ה המובא במג"א סי' תמ"ו דדוקא תרתי בעינן עשה ול"ת ועוד דל"ה בעידנא וכאן הא אפשר לתקנו בעת שמקבלו לידו ומכי אגבי' נפק בי' ויהי' בעידנא עיי"ש ואף אנו נאמר כ"כ להקשות גבי סוכה למעלה מעשרים למה לא יבוא עשה דאורייתא וידחה ל"ת דמתקן דאינו אלא מדרבנן ובעידנא נמי הוי דבשעה שממעטו יושב בצל סוכה כשירה וע"כ כמ"ש במג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' להשיג על השל"ה ממ"ש הראשונים דה"ט דלא קאמר שם בר"ה דל"ה בעידנא משום דבמצוה דרבים ל"ב בעידנא [ויש להמתיק זאת עפימ"ש בס' נר תמיד על מס' כריתות (דף כ"ג) בשם ס' פאר הלכה דטעמא דבעידנא הוא משום דחיישינן שמא ימות ולא יקיים המצוה עיי"ש וברבים דאין לחוש לזה לכן ל"ב בעידנא ומה"ט נמי י"ל דשפיר כתבו האחרונים דהיכי דל"ה בעידנא ולכתחילה לא דחי ל"ת מ"מ בדיעבד אינו לוקה ע"ז אם עבר על הל"ת וקיים אח"כ את העשה ע' או"ח פסחים (דף מ"ו ע"ב) וקצרתי] ומ"מ אמרינן התם דמ"ע דשופר לא דחי לאיסורא דרבנן דיו"ט משום דהוי עשה ול"ת הרי דכך הוא המידה שהעמידו חז"ל את דבריהם בשוא"ת במקום דהוי איסור עשה ול"ת וה"ט דאין ממעטין את הענבים מן ההדס ביו"ט אף דאיסור מתקן אינו אלא מדרבנן א"כ שפיר י"ל דהיינו דקאמר תנא דסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה דהיינו דקמל"ן אחר שהוכחנו משלהי יומא דאיסור מתקן אינו אלא מדרבנן ומה"ט מותר טבילה ביוה"כ אף למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה וא"כ ע"כ מוכח מזה דמאי דתנינן במתני' דסוכה דאין ממעטין ביו"ט כשי' המג"א החולק על השל"ה וס"ל דמצות עשה דלולב אינו דוחה לעשה ול"ת גם באיסורא דרבנן א"כ שפיר י"ל דקמל"ן תנא דריש סוכה דלמעלה מעשרים פסולה ולא תנא ימעט דאסור למעטה ביו"ט גם אי הוי בעידנא ורק במבוי שפיר אמרינן ימעט משום דבדרבנן ל"ש לאיסור מתקן מאחר דכל עצמו של איסור מתקן אינו אלא איסורא דרבנן ודו"ק: