לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ט · פלג ב
וליישב כל הנ"ל נקדים תחלה משה"ק הב"ח ביו"ד סי' רס"ח על הרי"ף והרא"ש פ' החולץ שהשמיטו מ"ש בסוגיא שם (דף מ"ו ע"ב) דטבילת גר אסורה בשבת לר"י דס"ל אינו גר עד שימול ויטבול וכן תמה שם על הטור שהשמיט האי דינא עיי"ש:
וראיתי דבר נחמד בישוב דבר זה להג' מהרי"מ זצ"ל בס' כתונת פסים על הרי"ף ביבמות שם ויצא לידון בדבר חדש דטבילת גר בשבת אסור מה"ת לר' יהודא דס"ל מקלקל בחבורה פטור ומילה חשיב מתקן לשיטת רש"י לפימ"ש בתה"ד סי' רס"ה לפרש דלא ס"ל לרש"י כשי' התוס' דמשום קיום המצוה נעשה מתקן ולא מיקרי מקלקל כלל אלא דהחבורה גופה מצד עצמותה אינה מלאכה כלל כיון דהוא מקלקל רק דמלאכה אחרת יש בזה מה שמתקן גברא דמערל נעשה ישראל וזה אסור מה"ת וצריך קרא למשרי ומה"ט גם טבילת גר אסור בשבת מה"ת למאי דקייל"ן דאינו גר עד שימול ויטבול דג"כ מערל נעשה ישראל ומיישב בזה קושית התוס' שם דלמה טמא מותר לטבול בשבת מטעמא דנראה כמיקר ובגר אסור ולהנ"ל ניחא דשם דאינו אסור אלא מדרבנן סמכינן על ה"ט דנראה כמיקר אבל טבילת גר אסור מה"ת אך כ"ז הוא רק לר' יהודא אבל לר"ש דיליף ממילה דמקלקל בחבורה חייב ע"כ ס"ל דזה ל"ה מלאכה ולפי"ז כתב שם דר"י דס"ל ביבמות (דף מ"ו) דטבילת גר אסור בשבת אזיל לשיטתו ור' יוסי נמי דאוסר שם לשיטתו דס"ל כר"י כמ"ש ביבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה טעמא:
ומיישב שם בזה מה שהרי"ף והרא"ש השמיטו האי דינא דלשיטתם דפסקו כר"ש דמקלקל בחבורה חייב טבילת גרים מותר בשבת כמו טבילה מטומאה מטעמא דנראה כמיקר כיון דל"ה איסור תורה וכן גם הטור השמיטו ביו"ד סי' רס"ח משום דס"ל כר"ש כמ"ש במג"א סי' רע"ח והרמב"ם שאוסר טבילת גר בשבת בפי"ג מהלכות אי"ב לשיטתו דפסק כר"י בפ"א מה' שבת והוי מתקן ואסור מה"ת אלא שנשאר בקושיא דלמה הצריך הרמב"ם בזה טעם אחר משום דמיחזי כדין ואין דנין בשבת עיי"ש דהג' המחבר ז"ל קלסי' לכפתור ופרח:
ולענ"ד עוד להוסיף על דבריו דלחנם נשאר בתימה על הרמב"ם שהצריך לטעם אחר באיסור טבילת גר משום דע"כ מוכח מן הרמב"ם ז"ל דלא מפרש כפירש"י רק כשי' התוס' ז"ל ומשום המצוה הוא דחשיב לי' מתקן למקלקל בחבורה שהרי כמ"כ ס"ל שם בפ"ח מה' שבת ה"ח שגם בחובל בחבירו חייב משום ששיכך חמתו ולא גרע תיקון המצוה מנחת רוח ליצרו וא"כ חייב משום המלאכה אבל מתקן לחוד בלא מלאכה לדידי' אינו אסור מה"ת ושפיר כתב טעמא אחרינא משום שצריך ב"ד וזה פשוט וברור:
ועל פי דבריו ז"ל הי' נראה ליישב נמי מה דמצינו לרבותינו ז"ל דפליגי בהא דסוכה (דף ל"ג ע"ב) גבי הדס שענביו מרובין מעליו שאסור למעטן ביו"ט משום מתקן מנא אם הוא איסור דאורייתא או אינו אסור רק מדרבנן דבשעה"מ פ' כ"ה מה' שבת כתב לדייק מדברי רש"י שם בסוכה דז"א אסור רק מדרבנן והשיג בזה על הכפ"ת דס"ל דהוא אסור מה"ת עיי"ש ואישתמיט מינייהו במחכ"ת מ"ש התוס' להדיא ביומא (דף ל"ה ע"א) סד"ה הני מילי וכן בשבת (דף ק"ג ע"א) סד"ה כגון דמיעוט ענבים הוי רק איסורא דרבנן וכן לא הביאו מ"ש רש"י בסוכה (דף י"א ע"ב) ד"ה עבר דז"א אלא מדרבנן רק מצינו להמרדכי ז"ל רפ"ג דסוכה סי' תשמ"ז שכתב להדיא דהוא אסור מה"ת ופלוגתתם צריך ביאור:
ולכאורה הי' אפשר לומר דפליגי בהאי דינא דהדר בשאר מינים חוץ מאתרוג אי הוא מה"ת או מדרבנן ע' ברא"ש פ"ג דסוכה סי' י"ד מ"ש שמסרן הכתוב לחכמים והם אמרו והם אמרו ועיין ג"כ שו"ע או"ח סי' תרמ"ט פלוגתת הפוסקים בשעת הדחק אם מברכין על הפסול משום הדר ואי נימא דעיקר פסולו אינו אלא מדרבנן ודאי דאין זה מתקן מה"ת וכמובן אבל אין זה במשמע כלל וצריך להבין טעם פלוגתתם במאי פליגי:
[ולפלא מה שראיתי בס' זכרון יהונתן או"ח סי' אות משה"ק למש"כ התוס' דאיסור מתקן מנא אינו אלא מדרבנן א"כ האיך קאמר שם דאיירי דאשחור בעיו"ט ופשיט מינה דדיחוי מעיקרא ל"ה דיחוי ל"ש לחומרא ול"ש לקולא ע' ר"ן ע"ז (דף מ"ו) והא י"ל דגם להתנא ספוקי מספקא לי' וכמ"ש כן בכפ"ת שם על מתני' דכיסוי הדם וכ"מ בפירש"י שם וגם כאן נפרש כן דלהתנא ספוקי מספקא לי' אם יש דיחוי אף בדיחוי מעיקרא או אין דיחוי ומ"ש אם עבר ומיעטן כשר הוא משום דכאן דכל עיקר איסורו אינו אלא מדרבנן לכן אזלינן בספיקו להקל ונשאר בצ"ע. ובמחכ"ת הרכיב את הנושאים בהרכבה שאינה קולטת דאף דאיסור מיעוט ענבים אינו אלא מדרבנן מ"מ פסול ההדס הלא מה"ת הוא דאינו הדר ואנן השתא דנינן על דין דחייתו ופסולו שהוא מדאורייתא ומה יועיל לן מה שאיסור תיקונו אינו אלא מדרבנן ומה"ת מותר הוא לתקנו מ"מ הא נדחה הוא ממצותו ודחוי מדאורייתא והוי ספיקא דאורייתא וז"פ]:
ולהנ"ל הי' נראה לומר לפירש"י כמ"ש בתה"ד לפרש דפליגי בזה ר' יהודא ור' שמעון דלר"י סבירא לי' דמתקן הוי איסור דאורייתא ולר"ש מתקן אינו אסור אלא מדרבנן ומשו"ה יליף ממילה דמקלקל בחבורה חייב ועיי"ש בתה"ד דמדמי לה הא דמתקן גברא ע"י מילה להא דמיעוט ענבים דהדס דהוי מתקן מנא יעו"ש וא"כ ודאי די"ל דשפיר כתב המרדכי דהוא איסור מן התורה והיינו דפסיק כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור וממילא דמתקן לדידי' הוי איסור דאורייתא אבל לר"ש ודאי דמתקן הדס אינו אסור אלא מדרבנן והתוס' ביומא (דף ל"ה) שם הא אזלי להדיא אליבא דר"ש שהרי כתבו להוכיח שם תחלה מכאן כשיטת הערוך דפס"ר דלא ניחא לי' מותר וכתבו דאין לדחות ולומר דכיון דאית לי' הושענא אחריתא ל"ה מתקן כו' דא"כ אפי' כר' יהודא מצי לאוקמי מה"ט אח"כ כתבו מיהו יש לדחות מאחר דאותו תיקון אפילו במתכוין אינו אסור אלא מדרבנן כו' לא גזרו בי' רבנן כיון שאינו נהנה עכ"ל הרי להדיא דלר"ש אמרו כן ולר"ש לשיטתי' ודאי שפיר כתבו דאינו אסור אלא מדרבנן וכנ"ל. זולת מה שלהתוס' בעצמם לפי שיטתם בשבת שם אין האיסור כלל משום מתקן גברא רק משום תיקון המצוה חשיב מתקן עיי"ש ולשיטתם ודאי דמתקן עצמו שלא ע"י מלאכה אינו איסור דאורייתא ומ"ש רש"י כאן בסוכה (דף ל"ג ע"א) ד"ה עבר ולקטן דאין זה רק שבות שדומה למתקן כלי לפירוש זה ע"כ דרק לר"ש כתב כן אבל לר"י אה"נ דאסור מה"ת לשיטת רש"י וכנ"ל ודו"ק: