לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ח
ולפי"ז יתיישבו היטב כל הני דאמרן סוגיא דפסחים שהבאנו ולפי פי' הר"ח דהוא מטעם עדל"ת דהתם דאיירי מביעו"ח ע"י הבערה ודאי דאין בזה אלא ל"ת לחוד ועשה דביעו"ח דחי לה שפיר וכן יתיישב ג"כ קושית התוס' שבת (דף כ"ד) הנ"ל דצריך קרא לרבא דש"ק א"ד ל"ת משום דמיירי בהבערה דל"ה אלא ל"ת לחוד וכנ"ל וכן גם הא דמלאכת חובל דאיכא במילה ג"כ מצינו דהותרה במלאכת או"נ גבי שחיטה וג"כ אינה אלא ל"ת לחוד לפי"ז ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:
ויש ליישב ג"כ עפי"ז מה שנתקשו כולם בסתירת ד' רש"י שבביצה (דף כ"ז ע"ב) פירש"י דאסור להאכיל תרומה טמאה לכלבים ביו"ט משום דזהו ביעורו והוי כמו הבערה וכאן בפסחים (דף ה') כתב רש"י דש"מ דס"ל אביעו"ח אלא שריפה דאי השבתתו בכ"ד לוקמי' ביו"ט ויבערנו בד"א יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים והקשו בצל"ח ופנ"י דנימא גם גבי חמץ דרחמנא אחשבי' ואסור לבערה ביו"ט גם ע"י ד"א ע' נובי"ק או"ח סי ט"ו ומה שכתבנו בע"ה בישוב דבר זה באורך בהתחלה למס' ברכות אמנם גם עפ"י הנ"ל א"ש דהא אף אי נימא דרחמנא אחשבי' גם את האכילה לכלבים כמו הבערה ודאי דמ"מ אינה בכלל מלאכה ולא עדיפא מהבערה עצמה דאינה רק ל"ת לחודא וא"כ גבי חמץ מותר לבערה מטעם עדל"ת דהא א"א לדחותה משום שלא יעבור בב"י וב"י ל"כ התם גבי תרומה טמאה אף דס"ל לרש"י דמקיים עשה ע"י האכלתה לכלבים הא מיהת אפשר לדחותה ולקיימה לאחר זמן וס"ל לרש"י דבכה"ג לא דחי ל"ת וי"ל עוד בזה וקצרתי:
ותמוהים ד' הישוי"ע שם סי' תמ"ו סק"ג מש"כ ג"כ לתרץ סתירת ד' רש"י הנ"ל עפימש"כ המג"א דאתי עשה ול"ת דחמץ ודחי עשה ול"ת דיו"ט ולר"י דצריך דוקא שריפה לגבי קיום המ"ע א"כ מה דדחי יו"ט הוא רק המ"ע לבד לכן אין עשה דוחה ל"ת ועשה דיו"ט עיי"ש ולפלא שהרי זה סותר למש"כ בעצמו מקודם שם דגם בהבערה עצמה ליכא אלא ל"ת לחוד גם זו"ז הלא המג"א בעצמו דחה זה ממ"ש רש"י והרי"ף פ"ב דב"מ דאין הל"ת מועיל כלל לענין הדחי' ודבריו תמוהים בזה וקצרתי:
עכ"פ אי נימא דשבתון ל"ק על הבערה למ"ד ללאו יצאת יש ליישב קושית התוס' ביבמות (דף ה') למה לא ילפינן מש"ק דאין עדל"ת וכן יתיישב ג"כ משה"ק שם עוד להיפוך דנילף איפכא דאינו דוחה ל"ת מדאיצטריך קרא לאסור ש"ק משום שאפשר להמתין וכו'. ולמ"ש א"ש דלדידן דקייל"ן הבערה לחלק יצאת וכמ"ש ברמב"ם פי"ב מה"ש א"כ שם מלאכה עליה ואית בש"ק עשה ול"ת ביו"ט ואין ללמוד מזה כלל לענין עדל"ת דלתי' התוס' שתירצו שם משום דה"א שא"ה שאפילו אוכל נפש מותר וכו' אכתי נשארו שם בקושיא למ"ד דנו"נ א"ק ביו"ט יעו"ש ולדברינו א"ש דהאי מ"ד ס"ל דהבערה לחלק יצאת תדע שהרי ר"ע דס"ל בשבת (דף קי"ד) נו"נ א"ק ביו"ט ס"ל בפסחים (ד' ה') דלחלק יצאת וא"כ הוי ש"ק ביו"ט עשה ול"ת ולא ילפינן מיני' ושפיר אפשר מעתה לקיים ד' הרשב"א הנ"ל דגם במקום שאפשר להמתין מ"מ דחי ל"ת וש"ק דלא דחי לאו מה"ט הוא משום שאפשר להמתין וכד' התוס' רק משום דבאמת הוי לדידן עשה ול"ת וגם הני אמורא דמתרצי שם בשבת הא דש"ק באופן אחר י"ל דמודים בזה ורק דמתרצי שם למ"ד דס"ל דהבערה ללאו יצאת ואולי י"ל דבאמת פליגי בזה הני אמוראי בשבת שם דמר חשיב גם להבערה ל"ת ועשה וכשיטת הרמב"ן הנ"ל ומר ס"ל דהבערה דלאו שם מלאכה עלה אין בה רק איסור ל"ת לחוד וכולהו אמוראי פליגי בזה למאן דאמר דס"ל דהבערה ללאו יצאת וקצרתי:
[וע' עטרת פז ביצה (דף י"ב ע"א) מ"ש לתרץ קושית התוס' שם מה דלא קאמר השוחט עולת חובה ביו"ט לוקה לב"ש ותי' שם דלכאורה עשה דובאת שמה דוחה לל"ת ואף דהוי ג"כ ל"ת ועשה נ"מ לענין מלקות כהריב"א וע"כ משום פשיעה דקודם יו"ט אבל לאו משום שאפשר להקריבו אח"כ בחוה"מ משום דאין מחמיצין וכהרשב"א וזה שפיר דחי לכן דוקא בעו"נ לוקה ומשום אתמול אבל בעו"ח דא"א מאתמול אינו לוקה ודפח"ח. וכבר נתבאר דהתוס' ביבמות ס"ל איפכא דבכה"ג שאפשר לדחות ג"כ לא דחי ל"ת בשגם כי לדבריו אם נדר היום של"ה אפשר מאתמול גם בעו"נ אינו לוקה והוי לי' לפרש וקושית התוס' הנ"ל י"ל בא"א וקצרתי]. ועדיין נשאר לנו לתרץ קושית השאג"א הנ"ל ממש"ש במנחות לדמות בין אפשר להקדים או לאחר דלהרשב"א הנ"ל קשה מאוד וצריך ישוב: