לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ח · פלג ז
והי' נראה לומר וליישב קושית התוס' יבמות הנ"ל על פי מה שכתב בס' נחלי מים להגאון מהרי"מ מבריסק זצ"ל בדרוש ט"ו לתרץ קושית התוס' שבת (דף כ"ד ע"ב) דהתם ס"ל לרבא דיו"ט ל"ה אלא ל"ת לחוד ובביצה (ד' ח') משמע דס"ל לרבא דיו"ט הוי ל"ת ועשה ותי' שם דלמ"ד דהבערה ללאו יצאת ודאי דל"ה לגבי הבערה רק איסור ל"ת לחוד דכיון דלאו שם מלאכה עלה וכמ"ש הריב"א בתוס' פסחים (דף ה') ובביצה (דף כ"ג ע"א) ל"ק ע"ז איסור עשה דשבתון דשבתון דכ' בקרא ל"ק רק לשבות ממלאכה ומשו"ה בשבת שם דאיירי לענין ש"ק דרק איסור הבערה הוא שפיר ס"ל לרבא דאינו אלא איסור ל"ת לחוד ל"כ שם בביצה דאיירי מאיסור חרישה דודאי מלאכה גמורה היא לכן הוי ל"ת ועשה ועיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז סוגיא דפסחים (ד' ה') דמשו"ה מוכח שפיר לר"ע דס"ל הבערה לחלק יצאת דאל"כ אינו אלא ל"ת לחוד ועשה דתשביתו דחי לה עיי"ש ודפח"ח וכן ראיתי שגם בס' עמו"א סי' כ"ו כתב לפרש כן הסוגיא דפסחים ומשום דודאי דשבתון דכתיב בקרא לא קאי רק אשביתה ממלאכה ולא על תחומין וכיו"ב למ"ד דאסור ביו"ט עיין בדבריהם ולפלא עליהם שלא הביאו ד' הרשב"א בחי' ליבמות (דף ו') שכתב כן בשם מורו יעו"ש וכפיה"נ גם דעת הר"ח בפירושיו מטין כן שהרי כן מפרש שם להדיא האי סוגיא דאי ס"ד ללאו וכו' ידחה העשה לל"ת דהבערה וע"כ דס"ל דעשה דשבתון ל"ק על הבערה כיון שאינה מלאכה ורק ללאו יצאת:
שוב מצאתי שגם בישוי"ע כתב לפרש כן באו"ח סי' תמ"ו ס"ק ג' עיי"ש שמיישב גם הוא ז"ל בזה קושית התוס' שבת (דף כ"ד) הנ"ל דרק להבערה שאינו אלא ל"ת לחוד בעי רבא קרא דאך הוא לבדו ועיין בהגהת מהרצ"ח יומא (דף ס"ו) מביא כן בשם הריטב"א ליבמות ומיישב עפ"ז קושית השאג"א סי' ע' במש"ש עתי אפי' בשבת כו' למאי הילכתא כו' והאיכא איסור תחומין ואיסור מחמר עיי"ש ולפי"ז א"ש דבהני פשיטא לי' דמותר מטעם עדל"ת כיון דלית בזה עשה דשבתון דאינם בכלל מלאכה גמורה עיי"ש אכן מד' הרמב"ן עה"ת פ' אמור משמע להיפוך והוא כתב שם דעל כל עמל וטורח דליתא בכלל מלאכה מ"מ אסור בעשה זאת דשבתון שבות ומובאים דבריו בהה"מ ולח"מ פ"ב מה' שבת יעו"ש:
אמנם גם לדבריהם ז"ל עדיין יש להקשות במש"כ לתרץ עפי"ז קושית התוס' שבת (דף כ"ד) דבעי רבא ללמוד הא דש"ק אינו דוחה יו"ט מקרא דהוא לבדו ולא מילה שלא בזמנה וש"ק להא דמיא הא במילה ע"כ אתיא לל"ת ועשה דמלאכה גמורה היא בין אי נימא דטעמא דאיסור חובל הוא משום מפרק כמ"ש ברמב"ם פ"ט מה"ש ובין לשיטת רש"י דהוא משום צובע ולהירושלמי דהוא משום נטילת נשמה [ומשום דבמפרק הי' בעינן שיעורא כגרוגרות ע' באחרונים] דבכולהו הני איכא מלאכה גמורה ורק דבעינן קרא דלא דחי משום דאתיא בק"ו מעבודה כמ"ש בשבת (דף קל"ג) אבל אכתי תיקשי האיך מדמי לה הא דש"ק דאין בה אלא ל"ת דהבערה לחוד ושאני מילה דאיכא ל"ת ועשה:
ולענ"ד יותר נראה לומר בזה עפי"מ שראית בסוף ספר שו"ת מהריא"ז ענזיל מה שמדייק מלשון הרמב"ם פ"א ה"א מה' יו"ט שכתב דכל השובת ממלאכת עבודה קיים מצות עשה וכ"כ שם דכל העושה מלאכה שאינה לצאו"נ בטל מ"ע הרי דמדייק דדוקא בהני מלאכות שאין בהן צורך או"נ הוא דאיכא מ"ע זו דשבתון והמה בכלל מלאכת עבודה וכמ"ש הרמב"ן פ' אמור וכן ביאר שם כגון בנה והרס וארג אבל הני מלאכות שיש בהן צורך או"נ אינן בכלל מלאכת עבודה וה"ה בכלל כל מלאכה לא יעשה בהם והעובר עליהם שלא לצורך או"נ לוקה ומ"מ אינו עובר עליהם בעשה דל"ק שביתה על אותן מלאכות שהותרו מכללן לצורך או"נ עיי"ש ודפח"ח: