אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה ז › פלג ב

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ז · פלג ב

פלג א

והנה במגילה (דף כ"ז ע"א) אמרינן דפליגי ר' יוחנן וריב"ל אי ביהכ"נ עדיף מביהמ"ד או ביהמ"ד עדיף וקאמר תסתיים דריב"ל הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ריב"ל ביהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד ש"מ הרי דס"ל לריב"ל דביהמ"ד קדושתו יתירה על של ביהכ"נ וכן קייל"ן בשו"ע או"ח סי' קנ"ג ולר"י ס"ל דקדושת ביהכ"נ טפי עדיף ע"ש ושם (דף כ"ט ע"א) אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא וכו' עיי"ש בטו"א שכתב דפליגי ג"כ בהאי פלוגתא איזה קדושה עדיפא דביהמ"ד או דביהכ"נ וי"ל עפ"י דבריו בחילוק הגירסאות שם ובברכות (דף ח') וקצרתי:

והנראה די"ל דר"י וריב"ל אזלי לשיטתם במאי דפליגי בברכות (דף ב') דר"י ס"ל דצריך לסמוך גאולה לתפי"ע וריב"ל ס"ל תפלות באמצע תיקנום וכמו שנאמר בע"ה דהנה אמרו שם (ד' כ"ו ע"ב) ויפגע במקום כו' יעקב תיקן תפלת ערבית וברש"י שם בפ' ויצא פי' מ"ש וישכב במקום ההוא כאן שכב הא כל י"ד שנה שהי' בבהמ"ד של שם ועבר לא שכב וכ"ה בילקוט שם יעו"ש ומשמע דחדא הוא כיון דכאן שכב לכן תיקן תפלה דכל אותן השנים שהי' תורתו אומנתו הא מדינא אסור להפסיק לתפלה וכמ"ש המג"א סי' ק"י הנ"ל. הא מיהת י"ל דאי תפילת ערבית חובה אין דינה חלוק מתפלת שחרית ומנחה וגם בהני אינו מפסיק אבל אי נימא דתפילת ערבית רשות אין לנו ללמוד ממנה לתפילת שחרית ומנחה ובדידהו אפשר דחייב להפסיק [וי"ל בזה במשה"ק התוס' שבת (דף י"א ע"א) ד"ה כגון במ"ש גבי רשב"י דלביש ומצלי עפימ"ש ברכות (דף כ"ח) גבי הא דתפ"ע רשות ואותו תלמיד רשב"י הוה וקצרתי] וכבר הוכיחו שם התוס' (ד ע"ב) ד"ה דאמר ר"י שלא כמ"ש בסדר רב עמרם דר' יוחנן ס"ל ת"ע חובה ומסקי דע"כ ס"ל לר' יוחנן דתפ"ע רשות יעו"ש:

ועי' ג"כ צל"ח שם משה"ק שם על ריב"ל מה בכך דגאולה מערבית לאו גאולה מעליא הוי מ"מ הא ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן א"כ הו"ל להקדים ק"ש ותי' שם דע"כ ס"ל לריב"ל דק"ש דרבנן וס"ל כר"ג דת"ע חובה דאי ס"ל ת"ע רשות א"כ אף אם ק"ש דרבנן הו"ל להקדים ק"ש דחייב הוא מיהת מדרבנן לתפלה שהיא רשות יעיי"ש. ובס' עטרת ראש כתב שם לתרץ משה"ק לפי האיב"א קרא א"כ האיך אפשר לומר דס"ל לר"י דת"ע רשות כיון דדריש דגם בערבית ק"ש ואח"כ תפלה הרי מחייב הכתוב תפלה בערבית ותי' שם עפ"י שיטת הרמב"ם דמצות תפלה הוא מה"ת רק שמה"ת אין זמן קבוע לתפלה ופירושא דקרא הכי הוא אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש ואח"כ תפלה וכ"ה גם בתפי"ע אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש תחלה אבל עיקר תפי"ע רשות היא עיין שם:

ומעתה הא אפשר לומר דלשיטתם אזלי דכיון דס"ל לר"י דת"ע רשות א"כ הא שפיר י"ל דרק לת"ע אינו מפסיק מי שתורתו אומנתו כמ"ש גבי יעקב אבל לאינך תפילות מפסיק ומשום דתפילה ג"כ עיקרה מה"ת היא. אבל ריב"ל דס"ל ת"ע חובה א"כ כמו דבתפלה ש"ע אינו מפסיק מת"ת מי שתורתו אומנתו כמ"כ אינו מפסיק ליתר התפלות ואזלי לשיטתם דס"ל לר"י במגילה שם דביהכ"נ הוא מקום התפלה קדוש יותר מביהמ"ד וריב"ל ס"ל איפכא דמבי כנשתא לבי רבנן שרי דקדושת ביהמ"ד עדיפא טפי ודו"ק [ואם אמנם למ"ש בשאג"א סי' כ"ב וסי' כ"ח דאין דין קדימה לדאורייתא על דרבנן ולמצוה לגבי רשות אפשר לדחות ד' הצל"ח במש"כ דע"כ ס"ל לריב"ל דת"ע חובה וכמובן אמנם אין דברי השאג"א מוכרחים וראיותיו יש לדחות וע' פנ"י ר"פ אלו דברים ושם בברכות (דף י"ב) ובנוב"י מ"ק או"ח סס"י מ"א וקצרתי ולהדיא מבואר בתוס' ר"י חסיד ברכות (דף נ"ב) דמשו"ה ברהמ"ז קודם לברכת היין משום דברהמ"ז הוא מה"ת ומ"ש הו"א דרשות מותר להקדים סותר ד"ע בטו"א מגילה (דף ו' ע"ב) שהוכיח להיפוך מפסחים (דף ס"ד) יעו"ש]:

ובשאג"א סי' י"ד הרבה להשיב על שיטת הרמב"ם דס"ל דעיקר תפלה הוא מצוה מה"ת ובדבריו שם הקשה ג"כ על הרמב"ם מהא דשבת (דף י"א) דמפסקינן לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והרי לפי"ד הרמב"ם שניהם שוין דעיקרן מד"ת והתוס' הוא מדרבנן ושם בקו"א מוכיח שכן הוא ג"כ שיטת הרי"ף כשי' הרמב"ם ומביא שם דפליגי בזה אמוראי בירושלמי פ"ק דשבת הלכה ב' בטעמא דמפסיקין לק"ש ולא לתפלה אמר רב אחא ק"ש ד"ת ותפלה אינה ד"ת א"ר בא ק"ש זמנה קבוע תפלה אין זמנה קבוע וכו' הרי דלר' בא תפלה ג"כ ד"ת אלא מפני שאין זמנה קבוע מה"ת לכן אינו מפסיק ולפי"ז אפשר להוסיף דברים ולומר דלר' יוחנן ס"ל ג"כ כר' בא דעיקר התפלה הוא מה"ת ושם בירושלמי איתא עוד ר' יוחנן אמר בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין ר' יוחנן אמרה על גרמי' כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לתפלה אנו מפסיקין דין כדעתי' ודין כדעתי' ר"י כדעתי' דר"י אמר הלואי מתפלל כל היום למה שאין תפלה מפסדת רשב"י כדעתי' וכו' עכ"ל ופי' בקרבן העדה דר"י כדעתי' לאו משום דר"י לא הי' תורתו אומנתו אמר שמותר להפסיק לתפלה אלא דלשיטתו אזיל והיינו דלשיטתו אף מי שתורתו אומנתו מפסיק לתפלה עיי"ש. וא"כ לדברינו ודאי א"ש דר"י לשיטתו דס"ל ת"ע רשות ותפלה מה"ת ודאי דמפסיק לתפלה ומבי רבנן לבי כנשתא שרי וכנ"ל [וע' יומא (דף פ"ו ע"א) ה"ד חה"ש אר"י כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה הרי הי' תורתו אומנתו] [ויש להוסיף עוד ולומר דכיון דתפלה היא במקום עבודה פליגי בהכי אי תורה עדיפא מעבודה או עבודה עדיפא וכמ"ש ריש מגילה וכמו דמסיק שם באמת דתורה עדיפא מעבודה לכן באמת קיי"ל כריב"ל דמביהכ"נ לבי רבנן שרי וע' מג"א סי' קנ"ג ס"ק א' דמביהמ"ד דיחיד מותר לעשות ביהכ"נ וי"ל דהיינו ג"כ כמש"ש דעבודה עדיפא מת"ת דיחיד וקצרתי במה שאינו נוגע לעניננו ועמ"ש מהרש"א בח"א ברכות (דף ח' ע"א) דתפלה של ציבור בזה"ז הוא במקום התמידין ע"ש] וקייל"ן כריב"ל דאף לתפלה שהיא חובה ג"כ אינו מפסיק משום דביהמ"ד קדוש יותר מביהכ"נ ותורה עדיפא מתפלה לכן אף דלדידן תפי"ע רשות ואין לנו ראי' מיעקב אבינו מ"מ בהא קייל"ן כריב"ל דגם לתפילת חובה אינו מפסיק ובברכות (דף ח' ע"א) לימא לן מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' דר"ח במילי דבי כנישתא וכו' מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. ועיי"ש ברבינו יונה דבתי מדרש האמור כאן היינו שלומדים שם לפי שעה דרשות או פסוק ולאו היינו ביהמ"ד הקבוע ללימוד תורה והלכה דאל"ה הא ביהמ"ד הוא מקום ההלכה ולכאורה איזה מילי מעלייתא הן משבחן של בי כנישתא דהא אדרבא אומר דשערים המצוינין בהלכה עדיפי מיני' וביארו המפרשים דהוא משום ההשתוות והדמיון מכיון שמעריך חשיבות השערים המצוינים בהלכה שאוהבן השי"ת יותר מביהכ"נ ע"כ דגם ביהכ"נ אהוב ונחמד לפניו יתברך מאד רק דהני עדיפי יותר. ולענ"ד לקיים יותר אשר ראיתי גירסא ישנה בס' שמן המור ח"ג פ' כ"ב דל"ג בגמ' מילת יותר רק אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה מב"כ וב"מ והיינו מכל כמו מן כל משכנות יעקב ואף להני המכונים בשם יעקב המדריגה הקטנה והוא בתי כנסיות לתפלה לפני ההמון. ורק נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה היינו שקדושת ירושלים רצויה וחשובה לפניו ית"ש ביותר מפני שהוא תמיד בלא הפסק ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי וז"ש סלה:

ולדברינו אפשר להמתיק יותר עפימ"ש בשלהי מו"ק דהיוצא מביהכ"נ לביהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ זוכה ומקבל פני שכינה והיינו כי הן הן המסילות העולות בית אל וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל ועי"ז יראה אל אלקים בציון. וז"ש ג"כ כאן ע"י שאוהב ד' שערי ציון מן בהכ"נ וב"מ עי"ז נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה וכמש"כ בע"ה במק"א לפרש הקרא מה טובו אהליך יעקב היינו דגם האהלים הזמניים אשר נמצאים אצל יעקב בגלות טובו גם הם כמו משכנותיך ישראל וקצרתי:

ונעים זמירות ישראל מפליג בשבחן של ב"כ וב"מ משום דבלתי אפשר הוא שיהי' כולם עסוקים בתורה כרשב"י שתורתן אומנתן וכמ"ש בברכות (דף ל"ה) הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן וע"כ צריכים ג"כ לב"כ להתפלל. ולא עוד אלא די"ל דגם רשב"י מודה בהא דהנה עיין בס' אגודת אזוב להגאון בעל מאה"צ בד' עמק טוב משה"ק מרשב"י ארשב"י דבמנחות (דף צ"ט ע"ב) איפכא שמעינן לי' דקאמר התם להדיא דאפי' ל"ק אדם אלא ק"ש ושו"ע קיים לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה. וכאן בברכות קאמר אפשר אדם חורש וכו' וזורע וכו' תורה מה תהא עליה וכו' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י אחרים ועיי"ש שתירץ עפי"ד הר"ן נדרים (דף ח' ע"א) שחייב כל אדם ללמוד תמיד שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם וכו' והיינו מצות ושננתם אצל מי שעדיין הוא צריך ללמוד ולעסוק בה כדי שיהא מחודדין בפיו ובזה מחמיר לומר שאפי' מנהג ד"א לא ינהג בה ובמנחות שם איירי במי שכבר קיים מצות והגית בו מיקל רשב"י וס"ל דאפילו בק"ש שו"ע סגי עיי"ש מ"ש לתרץ גם לר' ישמעאל דמשוה מידותיו דבתרוויי' ס"ל דצריך לקיים מנהג ד"א וקצרתי:

עכ"פ לפי"ז מוכרח לומר דגם לרשב"י לאו כו"ע חייבים בהאי דינא שיהא תורתן אומנתן ולאחר שלמד וקיים מצות ושננתם רשאים להתעסק במלאכה ורק לקבוע עתים לתורה. ואז הלא מחויב הוא במצות תפלה דילפינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם. ומיושב אצלי בזה כונת ד' התוס' שם בברכות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה כיון שהקשו דהא קרא דואספת דגנך מוקמינן לקמן בשא"ע רש"מ ותי' דמיירי בעושין וא"ע רצונו כ"כ דלגבי צדיקים גמורים דמיירי לעיל דאצלם הוי דינם ועמדו זרים ורעו כו' מיקרי הני א"ע רש"מ ולגבי הני דמיירי לעיל מרשעים דאצלם קרינן ולקחתי דגני וגו' הוי הני ערש"מ עיי"ש ולדברינו מובן היטב דהיינו דקאמרי דבפ' והי' אם שמוע דאיירי בא"ע רש"מ לגמרי דהיינו בהני שאין תורתן אומנתן או שכבר קיימו מצות ושננתם ומעתה עוסקין ג"כ במנהג ד"א ואז הלא חייבין בתפלה וכנ"ל ומשו"ה הוא דמזכיר שם והי' אם שמוע תשמעו וגו' ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב היא תפלה כמ"ש בריש תענית. ואז ונתתי מטר ארצכם בעתו דהיינו שצריכין לתפלה וכנ"ל [ועמ"ש בדברינו שלהי ברכות בע"ה בא"א ודו"ק]:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה