לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ז
בע"ה סיומא ע"מ מו"ק והתחלה למס' תענית ולמס' חגיגה
פלג א
שלהי מו"ק אמרינן ואמר ר' לוי כל היוצא מביהכ"נ לביהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ זוכה ומקבל פני שכינה וכו' ילכו מחיל אל חיל וכו':
וצריך להבין מ"ש ר' לוי כל היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ דלכאורה מ"ש היוצא מביהכ"נ לביהמ"ד דינא קמל"ן דחייב אדם לקבוע עתים לתורה ואל יסתפק בתפלה לחוד וכמש"כ להלכה בשו"ע או"ח סי' קנ"ה ממימרא זו דר' לוי אבל אינו מובן לפי"ז מאי קמל"ן במ"ש היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ וביותר יקשה למאי דקייל"ן דמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה וכמ"ש בשבת (דף י"א ע"א) ובשו"ע או"ח סי' ק"י ס"ג ובמג"א שם ס"ק ד' כתב דאיסורא נמי אית בה ומי שתורתו אומנתו אסור לו להתפלל ולבטל את לימודו ומקרא דר' לוי משמע דתרתי בעינן מחיל אל חיל תורה ותפלה ולא סגי באחד מהן:
ונקדים לפרש כל המזמור בע"ה ולהמתיק ד' ר' לוי בפירוש דהאי קרא והנה קפתח ואמר מה ידידות משכנותיך ד"צ כמ"ש המפרשים במ"ש בעירובין (דף י"ג) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא היינו יותר נוח ונקל היה לה להנשמה לעסוק במושכלות ולהרבות בלימודי התורה בחלק העיון טרם שנברא בשעה שהנפש מופשט מן החומר רק עיקר תכלית הבריאה הוא משום חלק מצות המעשיות כנודע אשר לזה צריך דוקא הרכבת החומר וכמ"ש בשבת (דפ"ט) כלום יצה"ר יש בכם וז"ש עכשיו שנברא יפשפש במעשיו [עיין אפיק"י ח"א ד' ט"ו מ"ש בענין זה] ונודע ג"כ מ"ש המפרשים בביאור הקרא צדיק כתמר יפרח וכו' בחצרות אלהינו יפריחו דחצרות אלהינו נקרא העוה"ז כמ"ש באבות העוה"ז דומה לפרוזדור וכו' ע' אפיק"י ח"ב ד' כ"ח:
וז"ש המשורר מה ידידות משכנותיך מה טוב ומה נעים היה להנשמה להיות שכינה בחברתך ד"צ ובכ"ז נכספה נפשי וגם כלתה לחצרות ד' ללכת מטה לעולם השפל בכדי שיהא לבי ובשרי ירננו לאל חי כמ"ש המוסקאטי בס' נפוצ"י ד"י. ובאפיק"י ח"א ד' י"ג שהאדם הוא שליחותו בעוה"ז לעשות מלאכת האלקמיאה שגם הנפש המרגשת והרוח החיוני יקנו השארות ונצחיות וז"ש לבי ובשרי ירננו לאל חי ואשר עי"ז בשביל חלק המעשה השייך רק באדם הזה שמורכב עם החומר עולה הוא על הגרמיים השמימיים ומלאכי אלקים עולים ויורדים על ידו. ע' עק"י שער ה' ועוד מפרשים ובארצות השלום סוף ד' ג':
וז"ש עוד ואומר גם צפור מצאה בית ודרור קן לה היינו עפ"י מ"ש חז"ל כי עיקר תכלית בריאת העולם הוא בשביל האדם וכמ"ש ריש ברכות כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה והנה כי כן גם כל המין בע"ח הוא בשביל האדם [ע' תענית (דף ט"ו ע"ב) בקללה מתחילין מן הצד דבתחלה נתקלל נחש וכו' ובהגהת מהרצ"ח שם הקשה ע"ז מקרא מפורש אמחה את האדם אשר בראתי וגו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים והרי בקללה מיירי והתחיל אדם בתחלה עיי"ש ולק"מ עפימ"ש בעירובין (דף י"ח) אחור וקדם צרתני אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות וכו' מאי היא אילימא משום קללה הא בתחלה נתקלל נחש וכו' אלא למבול דכתיב וימח וגו' מאדם עד בהמה חזינן דלגבי קללה והיינו שהדבר נשאר בעולם אלא שנתקלל אז מתחילין מן הצד ורק לענין כלי' כמו במבול אז מתחילין מן האדם והדבר מובן לפי דברינו כיון דעיקר תכלית בריאת תבל ומלואה הכל לצורך האדם הנה כ"ז שהאדם חי וקיים צריך הוא לכל דבר ורק אחר שנמח האדם אז וימחו כל היקום אשר אין צורך בהם עוד ל"כ בקללה שהדבר נשאר בצביונו אלא שירד ממדריגתו בזה מתחילין מן הצד וזה נכון ודו"ק]:
והנה המין הטהור שראוי למזבח הלא תכליתו והנאתו נראה בעליל וע"י מצות הקרבתן המה מתעלים ודין קיומם ועיין רמב"ן עה"ת ר"פ מצורע מ"ש מן הספרי אמר ר"י כ"מ שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר כו' וטמא לא נקרא אלא עוף עיי"ש והצפור דרור שהוא טהור הלא ידוע עט"ז יו"ד סי' פ"ב ועיי"ש בנקוה"כ שהשיג עליו מהא דביצה פ' א"צ שהביא הט"ז שאינה ראי' ובאמת משם (ד' כ"ד ע"א) שמביא הט"ז אינה ראי' אבל מ"מ הדבר מפורש הוא שם (דף כ"ה ע"א) עיי"ש. וז"ש גם צפור מצאה בית ודרור מצא קן לה כאן בעולם השפל ע"י אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ד"צ ובשביל זה נבראו:
ואמר עוד אשרי יושבי ביתך וגו' כמ"ש המפרשים אשר לכאורה הגרמיים השמימיים מאושרים המה יותר מפני נצחיותם וכמ"ש הבדרשי בבחינת עולם חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לעובר וכו' אבל עיין עקידה שער ה' מה שהרבה להשיב עליו בדברים אמיתיים וצודקים ואם האדם אינו נצחיי בבחינת הגוף אבל מצד הצורה ויקרא נשמתו גם הוא יקרא נצחיי ועולה הוא עליהם מפני יחוסו שהנהו בעל בחירה ורצון ואינו מוכרח במעשיו לא כן הגרמיים השמימיים שהמה מוכרחים בעבודתם ועל משמרתם יעמודו. וז"ש אם אמנם אשרי יושבי ביתך המה המלאכים אשר עוד יהללוך סלה היינו כי נצחיים המה לעולם ועד אבל מ"מ יותר נעלה מהמה הוא האדם ואשרי אדם עוז לו בך כמ"ש חז"ל שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בפמליא של מעלה שנאמר תנו עוז לאלקים ובאלקים נעשה חיל ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מתישין כח שנאמר צור ילדך תשי וגו' וז"ש עוז לו בך כביכול והוא במעשיו יש לו כח בכל העולמות ומפני כי מסילות בלבבם היינו כי שני דרכים יש לו בלבו הדרך הטוב והרע והוא בבחירתו מואס ברע ובוחר בטוב הנה זאת תפארתו ואשרי לו:
**(הג"ה ובמק"א פירשתי עפי"ז מ"ש בשה"ש הביאני אל בית היין וגו' עפי"מ שביארתי לעצמי בע"ה קראי שה"ש המדבר בשבחה של התורה שזכינו לקבלה והכרענו את המלאכים שרצו בה ואמרו תנה הודך על השמים ומדבר אל התורה בלשון נוכח ואומר ישקני מנשיקות פיהו כי אנכי זכיתי לזה ומשמעו כמו הוה כמ"ש כי ד' יתן חכמה וכמו שמברכין בלשון נותן התורה כי טובים לי דודיך מיין לריח שמניך טובים היינו רוחניות התורה ומכנה אותם בשם ריח על כן עלמות אהבוך היינו המלאכים הנעלמים שבודאי א"א להם לקיים מצותי' כמו שהם ולא בקשו רק סודות התורה כמ"ש במפרשים אבל משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' כי המה הלא רק מישרים אהבוך בדרך ישרה אשר אין להם בחירה וחפץ לנטות מן דרך הטוב וכמש"ש בשבת כלום יצה"ר יש בכם אבל אנכי פעם שחורה אני ופעם ונאוה במעשי פעם כאהלי קדר ופעם כיריעות שלמה וגו' ואשר כ"כ מתפארת הכנסיה לאמר כי אנכי זכיתי אשר הביאני אל בית היין ובמדרש חזית שם אמרה כנ"י הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי שם תו"מ ודגלו עלי אהבה היינו שע"כ נצחתי אותם מפני שאני נושא דגל האהבה הבאה ע"י בחירה ורצון כי אצל המוכרח במעשיו ל"ש אהבה רק יראה וכמ"ש בנוסח התפלה וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם ואשר ע"כ אומרים קדוש קדוש קדוש ד"צ ומזכירים שם ד' אחר ג' תיבות כמ"ש בחולין (דף צ"א ע"ב) מפני שעונים ואומרים ביראה ל"כ אצלינו בעלי חפץ ורצון אומרים להודות לך וליחדך באהבה לכן אומרים שמע ישראל ד"א וגו' היינו שמזכירים אנחנו שם ד' אחר ב' תיבות מפני העילוי והיתרון שיש לנו עליהם שאנחנו נושאים הדגל של האהבה ומתאוננת הכנס"י ואומרת סמכוני באשישות אלו הלכות רפדוני בתפוחים אלו אגדות כי חולת אהבה אני היינו שחולה אני מחלת הנפש ומחוסרת אהבה. והארכתי עוד בזה כסדר הפסוקים בע"ה וכאן לקצר אני צריך:)**
ומפרש עוד ואומר ע"י אלה המסילות שיבאר להלן טיבן וסגולתן גם עוברי בעמק הבכא היינו בזה"ז שירדו ממדרגתן ונחרב הבהמ"ק ואין לנו קרבנות וכו' ושרוין בצער ובגלות ובכ"ז ע"י אלה המסילות מעין ישיתוהו להשפיע רב טוב וחסד עליון גם ברכות יעטה מורה הוא הקב"ה כמ"ש בסוטה (דף מ"ט) משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ומפרש מה הם אלה המסילות ילכו מחיל אל חיל כדרשת ר' לוי מביהכ"נ לביהמ"ד והיינו תורה ועבודה זו תפלה ועי"ז יראה אל אלקים בציון ואמר בלשון יחיד דקאי על מ"ש אשרי אדם עוז לו בך ומתפלל לד' ואומר דא"צ שמעה תפלתי האזינה אלקי יעקב סלה היינו כמ"ש לקמן בע"ה דמי שתורתו אומנתו הלא פטור מן התפלה ועיקר התפלה הוא אצל בני יעקב הפחותים במדרגתן מישראל כנודע מגיננו ראה אלקים כמ"ש בספ"ב דברכות רצוני לעשות רצונך ומי מעכב כו' שיעבוד מלכיות אשר ע"כ מתפלל מגיננו ראה אלקים והבט פני משיחך היינו לעומת שתי אלה שאור שבעיסה אשר אלמלא הקב"ה עוזרו ל"ה יכול לו וזהו מגיננו ראה כו' והבט פני משיחך כמ"ש בשבת (דף ס') אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כו' כי טוב יום בחציריך היינו בעוה"ז מאלף כמ"ש בשבת (דף ל') מאלף עולות והלא יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז וכו' ורק בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע עפימ"ש בחגיגה (דף ה') הן בקדושיו לא יאמין שאם רואה הקב"ה שעתיד לחטוא מסלקין אותו מן העולם לפני זמנו כדי שלא יתקלקל עיי"ש ועי' במ"ר בראשית פ' ס"ב והיינו דקאמר כי באמת טוב מאוד יום בחצירך היינו בעוה"ז כנ"ל ורק בחרתי הסתופף בבית אלקי בעולם העליון היינו להסתלק מן העולם מדור ח"ו באהלי רשע אם גלוי וידוע לפניך ח"ו שעתיד אני לחטוא וכמ"ש במק"א כה"ג שומר פתאים ד' וגו' שובי נפשי למנוחיכי כי וגו' כי עי"ז חלצת נפשי וגו' את רגלי מדחי אתהלך לפני ד' בארצות החיים אם לא אקלקל את מעשי וקצרתי כי שמש ומגן ד"א וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים היינו לכל אלה הנכונים להתהלך בתומם אשרי חלקם הכל כמובן ודו"ק כי נפלאים הם הדברים בע"ה:
פלג ב
והנה במגילה (דף כ"ז ע"א) אמרינן דפליגי ר' יוחנן וריב"ל אי ביהכ"נ עדיף מביהמ"ד או ביהמ"ד עדיף וקאמר תסתיים דריב"ל הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ריב"ל ביהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד ש"מ הרי דס"ל לריב"ל דביהמ"ד קדושתו יתירה על של ביהכ"נ וכן קייל"ן בשו"ע או"ח סי' קנ"ג ולר"י ס"ל דקדושת ביהכ"נ טפי עדיף ע"ש ושם (דף כ"ט ע"א) אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא וכו' עיי"ש בטו"א שכתב דפליגי ג"כ בהאי פלוגתא איזה קדושה עדיפא דביהמ"ד או דביהכ"נ וי"ל עפ"י דבריו בחילוק הגירסאות שם ובברכות (דף ח') וקצרתי:
והנראה די"ל דר"י וריב"ל אזלי לשיטתם במאי דפליגי בברכות (דף ב') דר"י ס"ל דצריך לסמוך גאולה לתפי"ע וריב"ל ס"ל תפלות באמצע תיקנום וכמו שנאמר בע"ה דהנה אמרו שם (ד' כ"ו ע"ב) ויפגע במקום כו' יעקב תיקן תפלת ערבית וברש"י שם בפ' ויצא פי' מ"ש וישכב במקום ההוא כאן שכב הא כל י"ד שנה שהי' בבהמ"ד של שם ועבר לא שכב וכ"ה בילקוט שם יעו"ש ומשמע דחדא הוא כיון דכאן שכב לכן תיקן תפלה דכל אותן השנים שהי' תורתו אומנתו הא מדינא אסור להפסיק לתפלה וכמ"ש המג"א סי' ק"י הנ"ל. הא מיהת י"ל דאי תפילת ערבית חובה אין דינה חלוק מתפלת שחרית ומנחה וגם בהני אינו מפסיק אבל אי נימא דתפילת ערבית רשות אין לנו ללמוד ממנה לתפילת שחרית ומנחה ובדידהו אפשר דחייב להפסיק [וי"ל בזה במשה"ק התוס' שבת (דף י"א ע"א) ד"ה כגון במ"ש גבי רשב"י דלביש ומצלי עפימ"ש ברכות (דף כ"ח) גבי הא דתפ"ע רשות ואותו תלמיד רשב"י הוה וקצרתי] וכבר הוכיחו שם התוס' (ד ע"ב) ד"ה דאמר ר"י שלא כמ"ש בסדר רב עמרם דר' יוחנן ס"ל ת"ע חובה ומסקי דע"כ ס"ל לר' יוחנן דתפ"ע רשות יעו"ש:
ועי' ג"כ צל"ח שם משה"ק שם על ריב"ל מה בכך דגאולה מערבית לאו גאולה מעליא הוי מ"מ הא ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן א"כ הו"ל להקדים ק"ש ותי' שם דע"כ ס"ל לריב"ל דק"ש דרבנן וס"ל כר"ג דת"ע חובה דאי ס"ל ת"ע רשות א"כ אף אם ק"ש דרבנן הו"ל להקדים ק"ש דחייב הוא מיהת מדרבנן לתפלה שהיא רשות יעיי"ש. ובס' עטרת ראש כתב שם לתרץ משה"ק לפי האיב"א קרא א"כ האיך אפשר לומר דס"ל לר"י דת"ע רשות כיון דדריש דגם בערבית ק"ש ואח"כ תפלה הרי מחייב הכתוב תפלה בערבית ותי' שם עפ"י שיטת הרמב"ם דמצות תפלה הוא מה"ת רק שמה"ת אין זמן קבוע לתפלה ופירושא דקרא הכי הוא אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש ואח"כ תפלה וכ"ה גם בתפי"ע אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש תחלה אבל עיקר תפי"ע רשות היא עיין שם:
ומעתה הא אפשר לומר דלשיטתם אזלי דכיון דס"ל לר"י דת"ע רשות א"כ הא שפיר י"ל דרק לת"ע אינו מפסיק מי שתורתו אומנתו כמ"ש גבי יעקב אבל לאינך תפילות מפסיק ומשום דתפילה ג"כ עיקרה מה"ת היא. אבל ריב"ל דס"ל ת"ע חובה א"כ כמו דבתפלה ש"ע אינו מפסיק מת"ת מי שתורתו אומנתו כמ"כ אינו מפסיק ליתר התפלות ואזלי לשיטתם דס"ל לר"י במגילה שם דביהכ"נ הוא מקום התפלה קדוש יותר מביהמ"ד וריב"ל ס"ל איפכא דמבי כנשתא לבי רבנן שרי דקדושת ביהמ"ד עדיפא טפי ודו"ק [ואם אמנם למ"ש בשאג"א סי' כ"ב וסי' כ"ח דאין דין קדימה לדאורייתא על דרבנן ולמצוה לגבי רשות אפשר לדחות ד' הצל"ח במש"כ דע"כ ס"ל לריב"ל דת"ע חובה וכמובן אמנם אין דברי השאג"א מוכרחים וראיותיו יש לדחות וע' פנ"י ר"פ אלו דברים ושם בברכות (דף י"ב) ובנוב"י מ"ק או"ח סס"י מ"א וקצרתי ולהדיא מבואר בתוס' ר"י חסיד ברכות (דף נ"ב) דמשו"ה ברהמ"ז קודם לברכת היין משום דברהמ"ז הוא מה"ת ומ"ש הו"א דרשות מותר להקדים סותר ד"ע בטו"א מגילה (דף ו' ע"ב) שהוכיח להיפוך מפסחים (דף ס"ד) יעו"ש]:
ובשאג"א סי' י"ד הרבה להשיב על שיטת הרמב"ם דס"ל דעיקר תפלה הוא מצוה מה"ת ובדבריו שם הקשה ג"כ על הרמב"ם מהא דשבת (דף י"א) דמפסקינן לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והרי לפי"ד הרמב"ם שניהם שוין דעיקרן מד"ת והתוס' הוא מדרבנן ושם בקו"א מוכיח שכן הוא ג"כ שיטת הרי"ף כשי' הרמב"ם ומביא שם דפליגי בזה אמוראי בירושלמי פ"ק דשבת הלכה ב' בטעמא דמפסיקין לק"ש ולא לתפלה אמר רב אחא ק"ש ד"ת ותפלה אינה ד"ת א"ר בא ק"ש זמנה קבוע תפלה אין זמנה קבוע וכו' הרי דלר' בא תפלה ג"כ ד"ת אלא מפני שאין זמנה קבוע מה"ת לכן אינו מפסיק ולפי"ז אפשר להוסיף דברים ולומר דלר' יוחנן ס"ל ג"כ כר' בא דעיקר התפלה הוא מה"ת ושם בירושלמי איתא עוד ר' יוחנן אמר בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין ר' יוחנן אמרה על גרמי' כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לתפלה אנו מפסיקין דין כדעתי' ודין כדעתי' ר"י כדעתי' דר"י אמר הלואי מתפלל כל היום למה שאין תפלה מפסדת רשב"י כדעתי' וכו' עכ"ל ופי' בקרבן העדה דר"י כדעתי' לאו משום דר"י לא הי' תורתו אומנתו אמר שמותר להפסיק לתפלה אלא דלשיטתו אזיל והיינו דלשיטתו אף מי שתורתו אומנתו מפסיק לתפלה עיי"ש. וא"כ לדברינו ודאי א"ש דר"י לשיטתו דס"ל ת"ע רשות ותפלה מה"ת ודאי דמפסיק לתפלה ומבי רבנן לבי כנשתא שרי וכנ"ל [וע' יומא (דף פ"ו ע"א) ה"ד חה"ש אר"י כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה הרי הי' תורתו אומנתו] [ויש להוסיף עוד ולומר דכיון דתפלה היא במקום עבודה פליגי בהכי אי תורה עדיפא מעבודה או עבודה עדיפא וכמ"ש ריש מגילה וכמו דמסיק שם באמת דתורה עדיפא מעבודה לכן באמת קיי"ל כריב"ל דמביהכ"נ לבי רבנן שרי וע' מג"א סי' קנ"ג ס"ק א' דמביהמ"ד דיחיד מותר לעשות ביהכ"נ וי"ל דהיינו ג"כ כמש"ש דעבודה עדיפא מת"ת דיחיד וקצרתי במה שאינו נוגע לעניננו ועמ"ש מהרש"א בח"א ברכות (דף ח' ע"א) דתפלה של ציבור בזה"ז הוא במקום התמידין ע"ש] וקייל"ן כריב"ל דאף לתפלה שהיא חובה ג"כ אינו מפסיק משום דביהמ"ד קדוש יותר מביהכ"נ ותורה עדיפא מתפלה לכן אף דלדידן תפי"ע רשות ואין לנו ראי' מיעקב אבינו מ"מ בהא קייל"ן כריב"ל דגם לתפילת חובה אינו מפסיק ובברכות (דף ח' ע"א) לימא לן מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' דר"ח במילי דבי כנישתא וכו' מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. ועיי"ש ברבינו יונה דבתי מדרש האמור כאן היינו שלומדים שם לפי שעה דרשות או פסוק ולאו היינו ביהמ"ד הקבוע ללימוד תורה והלכה דאל"ה הא ביהמ"ד הוא מקום ההלכה ולכאורה איזה מילי מעלייתא הן משבחן של בי כנישתא דהא אדרבא אומר דשערים המצוינין בהלכה עדיפי מיני' וביארו המפרשים דהוא משום ההשתוות והדמיון מכיון שמעריך חשיבות השערים המצוינים בהלכה שאוהבן השי"ת יותר מביהכ"נ ע"כ דגם ביהכ"נ אהוב ונחמד לפניו יתברך מאד רק דהני עדיפי יותר. ולענ"ד לקיים יותר אשר ראיתי גירסא ישנה בס' שמן המור ח"ג פ' כ"ב דל"ג בגמ' מילת יותר רק אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה מב"כ וב"מ והיינו מכל כמו מן כל משכנות יעקב ואף להני המכונים בשם יעקב המדריגה הקטנה והוא בתי כנסיות לתפלה לפני ההמון. ורק נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה היינו שקדושת ירושלים רצויה וחשובה לפניו ית"ש ביותר מפני שהוא תמיד בלא הפסק ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי וז"ש סלה:
ולדברינו אפשר להמתיק יותר עפימ"ש בשלהי מו"ק דהיוצא מביהכ"נ לביהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ זוכה ומקבל פני שכינה והיינו כי הן הן המסילות העולות בית אל וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל ועי"ז יראה אל אלקים בציון. וז"ש ג"כ כאן ע"י שאוהב ד' שערי ציון מן בהכ"נ וב"מ עי"ז נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה וכמש"כ בע"ה במק"א לפרש הקרא מה טובו אהליך יעקב היינו דגם האהלים הזמניים אשר נמצאים אצל יעקב בגלות טובו גם הם כמו משכנותיך ישראל וקצרתי:
ונעים זמירות ישראל מפליג בשבחן של ב"כ וב"מ משום דבלתי אפשר הוא שיהי' כולם עסוקים בתורה כרשב"י שתורתן אומנתן וכמ"ש בברכות (דף ל"ה) הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן וע"כ צריכים ג"כ לב"כ להתפלל. ולא עוד אלא די"ל דגם רשב"י מודה בהא דהנה עיין בס' אגודת אזוב להגאון בעל מאה"צ בד' עמק טוב משה"ק מרשב"י ארשב"י דבמנחות (דף צ"ט ע"ב) איפכא שמעינן לי' דקאמר התם להדיא דאפי' ל"ק אדם אלא ק"ש ושו"ע קיים לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה. וכאן בברכות קאמר אפשר אדם חורש וכו' וזורע וכו' תורה מה תהא עליה וכו' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י אחרים ועיי"ש שתירץ עפי"ד הר"ן נדרים (דף ח' ע"א) שחייב כל אדם ללמוד תמיד שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם וכו' והיינו מצות ושננתם אצל מי שעדיין הוא צריך ללמוד ולעסוק בה כדי שיהא מחודדין בפיו ובזה מחמיר לומר שאפי' מנהג ד"א לא ינהג בה ובמנחות שם איירי במי שכבר קיים מצות והגית בו מיקל רשב"י וס"ל דאפילו בק"ש שו"ע סגי עיי"ש מ"ש לתרץ גם לר' ישמעאל דמשוה מידותיו דבתרוויי' ס"ל דצריך לקיים מנהג ד"א וקצרתי:
עכ"פ לפי"ז מוכרח לומר דגם לרשב"י לאו כו"ע חייבים בהאי דינא שיהא תורתן אומנתן ולאחר שלמד וקיים מצות ושננתם רשאים להתעסק במלאכה ורק לקבוע עתים לתורה. ואז הלא מחויב הוא במצות תפלה דילפינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם. ומיושב אצלי בזה כונת ד' התוס' שם בברכות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה כיון שהקשו דהא קרא דואספת דגנך מוקמינן לקמן בשא"ע רש"מ ותי' דמיירי בעושין וא"ע רצונו כ"כ דלגבי צדיקים גמורים דמיירי לעיל דאצלם הוי דינם ועמדו זרים ורעו כו' מיקרי הני א"ע רש"מ ולגבי הני דמיירי לעיל מרשעים דאצלם קרינן ולקחתי דגני וגו' הוי הני ערש"מ עיי"ש ולדברינו מובן היטב דהיינו דקאמרי דבפ' והי' אם שמוע דאיירי בא"ע רש"מ לגמרי דהיינו בהני שאין תורתן אומנתן או שכבר קיימו מצות ושננתם ומעתה עוסקין ג"כ במנהג ד"א ואז הלא חייבין בתפלה וכנ"ל ומשו"ה הוא דמזכיר שם והי' אם שמוע תשמעו וגו' ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב היא תפלה כמ"ש בריש תענית. ואז ונתתי מטר ארצכם בעתו דהיינו שצריכין לתפלה וכנ"ל [ועמ"ש בדברינו שלהי ברכות בע"ה בא"א ודו"ק]:
פלג ג
ובזה אמרנו להתחיל מס' תענית אחר שמסיים במ"ש ר' לוי דאף ההולך מביהמ"ד לביהכ"נ דהיינו שא"ע רש"מ לגמרי ועוסק ג"כ במנהג ד"א שחייב בתפלה מ"מ זוכה ומקבל פני שכינה וכנ"ל והאיש הלזה חייב בתפלה שיתברכו מעשה ידיו והיינו דאמרינן ריש מס' תענית ע"ש מאימתי מזכירין גבורות גשמים ובגמ' שם ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם כו' הוי אומר זו תפלה וכתיב בתרי' ונתתי מטר ארצכם וגו' ובפי' ר"ח שם ודייקינן איזה היא עבודה שבלב שבשבילה המטר יורד הוי אומר זו תפלה **(הג"ה ובמק"א הסברנו מ"ש דתפלה היא עבודה שבלב לפימ"ש בהקדמת ס' ש"ש לבאר מ"ש בתהלים ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו' דלכאורה הכזב הוא רק בלב אבל בפיו הלא טוב ידברו וביאר שם בשם המורה שאין ליחס לבורא ית"ש שום תהלה ושבח ממעלת חכם או גבור והוא רחוק מדמיון כי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה עיי"ש פ' נ"ט וא"כ עיקר התהלה בלב נבון שירחיק מלבו כל מה שאומר בפיו ויבין שההכרח הוא לדבר בלשון בנ"א אבל בלבו הדומי' תהלה אבל אם לבם לא נכון עמם פי' אם בלבם לא יכוונו שכל מה שהם אומרים המה רק ע"ד הציור אז יפתוהו בפיהם וגם בלשונם יכזבו לו כי כל התהלות והתשבחות לא יתייחסו בשום אופן לו ית"ש עיי"ש באורך. ונמצא שעיקר התפלה היא רק עבודה בלב ולא מה שאומר בפיו וכנ"ל. ופירשנו בזה מ"ש בתהלים און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' אשר מזה דרשו חז"ל בקידושין ספ"ק דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולכאורה אין לזה שייכות מ"ש אח"כ עוד אכן שמע אלקים הקשיב בקול תפלתי ומה זה דבר והיפוכו לכאורה ולדברינו יתיישב היטב דהא גם התפלה עיקרה היא המחשבה שבלב והיינו דקאמר דמחשבה רעה אינה מצטרפת אכן מחשבה טובה מצטרפת שפיר והקשיב בקול תפלתי. ובדרושים הארכנו עוד ואכ"מ:)** והיינו כנ"ל דלהני שאין תורתן אומנתן ולא קרינן בהו ועמדו זרים וגו' צריכין ע"כ לתפלה על פרנסתן ועי"ז ונתתי מטר ארצכם בעתו והיינו דקאמר מאימתי מזכירין גבורות גשמים וכו':
פלג ד
וביום טובה היינו בטוב לחבר את דברינו שלהי מו"ק עם מס' חגיגה בע"ה במש"ש הכל חייבין בראיי' חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' החיגר והסומא וכו' כסדר המ' במשניות יעו"ש ונרחיב הדברים מעט דהנה בס' אבן ישראל דרוש ה' נדפס קושיא מהגאון רי"ס זצ"ל במ"ש ריש חגיגה דסומא באחת מעיניו פטור מן הראיי' משום שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות וכו' והקשה לפי מ"ש במדרש חזית כתיב הנה עין ד' אל יראיו וכתיב עיני ד' אל צדיקים כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ערש"מ א"כ הא בזמן שא"ע משמע שמביט עליהם הקב"ה רק באחת מעיניו כביכול וכאן דכתיב יראה כל זכורך את פני האדון הרי דנקראים עבדים וכמ"ש בקידושין (ד' ל"ו) דזהו בשעה שאין אתם נוהגין מנהג בנים וא"כ איירי בזמן שא"ע רש"מ ומביט עליהם בעין אתת ואיך קאמר מה לראות בשתי עיניו עיי"ש מ"ש לתרץ:
ואנחנו נלך בדרך אחרת בע"ה וניישב ג"כ מה דקשיא לכאורה במ"ש המדרש דמ"ש הנה עין ד' קאי על מי שא"ע רש"מ ותיקשי דאטו הני יראיו קרי להו. הא חדא. ועוד תיקשי ביותר מה דמצינו במ"ר פ' לך פ' מ' וירד אברם מצרימה כתיב הנה עין ד' אל יראיו וגו' זה אברהם יעו"ש הרי דעל אאע"ה קדריש האי קרא ועיי"ש במפרשים על המיר לך מש"כ בישוב הסתירה מהמדרשות הנ"ל וכבר כתבנו גם אנחנו בע"ה בכמה אנפי. ולעניננו נאמר והוא עפ"י האמור לעיל דב' מיני צדיקים יש הא' מי שתורתו אומנתו והב' המתנהג במנהג ד"א והנה לאלה הצדיקים ממין הראשון שתורתן אומנתן ואינן עוסקין כלל בישוב העולם על המקום ב"ה להשגיח עליהם רק על צרכי מחייתן לבד אבל לא על ענינים הרוחניים שלהם כי להיותם פרושים ונבדלים מכל עניני התבל ומלואה אין מקום להיצה"ר לשלוט בם ח"ו ועליו יתברך רק לסבב שיעמדו זרים וירעו צאנם וכו' לכן נאמר המליצה עליהם כי רק עין ד' אל יראיו שמביט ומשגיח עליהם בעין אחת על צרכי מחייתם להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב כי הלא הם אינם דואגים לעצמם כלל מזה לא כן אלה הצדיקים ממין הב' העוסקים בעסקי ד"א המה צריכים לס"ד בשני הענינים גם יחד בעסקי מחייתם וגם לרבות בעבודתם במלאכת השמים ואלמלי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וז"ש עיני ד' אל צדיקים ושפיר מסיים בקרא ואזניו אל שועתם כי המה הלא חייבין ג"כ בתפלה דרחמי נינהו:
[ובמק"א כתבתי לתרץ סתירת המדרשים ולפרש מ"ש כאן בזמן שעושין רצונו של מקום וכו' דלא קאי על הצדיקים דהא הצדיקים לעולם ערש"מ רק דקאי על העולם המתפרנסים בזכותם וכמ"ש ביבמות (דף ס"ד ע"א) שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים והיינו שע"י תפלתם שנענים גם אחרים יושעו ע"י אמנם חלוקים הם הצדיקים במינם דלהצדיק היותר גדול שאינו נערך כלל עמהם ל"ש לומר לגבי' שהם נעזרים ע"י וכמ"ש המפרשים בביאור מה שאמרו בתענית (דף כ"א ע"ב) בשבבותי' דרב לא הוות דברתא סברו מיני' משום זכותא דרב דנפיש כו' רב דנפישא זכותי' טובא הא מילתא זוטרתא לי' לרב יעו"ש ופי' המפרשים עפ"י הנ"ל דמשום דזכותי' דרב נפיש טובא לכן אינו מתחשב עמם ולאו משום זכותי' ניצולו רק משום ההוא גברא כו' דהוי בכללם וכמ"כ אף אנו נאמר דמשום אלה הצדיקים היותר גדולים אין אחרים נענים בתפלתם ובזכותם אף כי לדברינו שהשי"ת ממציא להם טרם יקראו ורק בזכות אלה הצדיקים הפחותים מעט במדריגתם וע"י נעקת' נענו י"ל כי אז מועיל גם בעד המון העם. וז"ש גבי אאע"ה הנה עין ד' וגו' רק להציל ממות נפשם וכן לחיותם ברעב כי הרעב עדיין נשאר בעולם לאחרים ולא נושעו ע"י זכותו וכמ"ש גבי אברהם וירד אברם מצרימה והיינו בשעה שהעולם אינם עושים רצונו של מקום ואינם שוים שיושעו ע"י הצדיק הגדול וכאן בשעה שערש"מ והיינו שעושים מעט ויש להם זכות שיהיו נענים בגרמא של הצדיקים כי אז נאמר עיני ד' אל וגו' ואזניו אל שועתם משום כי פני ד' בעושי רע לא קראן בשם רשעים כי אינם רשעים רק עושי רע שזכותם מועט וע"י שצעקו אלה הצדיקים וד' שמע ומכל צרותם הצילם להמון העם ואכמ"ל במה שאינו נוגע לעניננו. ויתפרש לפי"ז מ"ש שתי עיניו היינו האחת על הצדיקים והב' על יתר העם הנענים והבן. ויתפרש עפי"ז ג"כ מ"ש (תהלים קל"ח) כי רם ד' ושפל יראה היינו שהשי"ת מביט ומשגיח על העניו והשפל. וגבוה היינו המתגאה ממרחק יידע יש לפרשו מלשון שבר כמו וידע בהם את אנשי סכות (שופטים ח'). והיינו שמעניש הרשעים המתגאים. ואומר עוד אם אלך בקרב צרה ידעתי שמ"מ תחייני ותצילני מן הצרה אף שעל אויבי תשלח ידיך בכ"ז ותושיעני ימינך רק בכ"ז תפלתי לד' כי ד' יגמור בעדי ד' חסדך לעולם שתרחם גם עליהם ומעשי ידיך אל תרף ודו"ק]:
פלג ה
ויתיישב מעתה גם משה"ק הגרי"ס הנ"ל דהנה לפי"ז על הצדיקים תמיד מביט בשתי עיניו ואדרבא בשעה שקטנים הם בערכם אז מביט גם על צרכי נפשם וכנ"ל וצריך להשגיח בב' עיניו. ויומתק ביותר עפ"י מה שמצינו מעתה ג' מדריגות בנים היינו העושים לגמרי כנ"ל שתורתן אומנתן וכן יש לומר דהני שעושים ואינם עושין לגמרי מכונים עבדי ד' בלשון נסמך כמ"ש גבי מרע"ה משה עבדי. עבד ד' אברהם עבדי עבדיו הנביאים. והיינו בלשון נסמך עבד ד'. וכבר כתב בעל אפיק"י ח"ב ד' ל"ב בהג"ה אות ז' לחלק דעבדים סתם בלשון נפרד הוי לגנאי אבל בלשון נסמך עבדי ד' לטיבותא הוא לגבי' וכמ"ש כה"ג בברכות (דף ל"ד ע"ב) גבי רחב"ד שמשו"ה תפלתו נשמעת מפני שהוא דומה כעבד לפני המלך ע"ש ודו"ק:
ולפי דרכנו הנני מפרש האי קרא מ"ש כי לי בנ"י עבדים שלא כמ"ש באפיק"י שם ורק דהוא תרי אנפי כי לי בנ"י עבדים פשוטים שא"ע רש"מ כלל. עבדי הם היינו אלה העושים רש"מ וא"ע לגמרי שמתנהגים במנהג ד"א וכנ"ל וב' מינים הן והבן. ומין הג' הוא עבדים בלשון נפרד והלא המה הפחותים מדלת העם שא"ע כלל רש"מ. ומעתה שפיר מדייק קרא כדכתיב יראה כל זכורך את פני האדון ד' היינו שמכונים בשם עבדי האדון ד'. ובכלל ערש"מ הן ומביט עליהן דוקא בב' עיניו להמציא להם ס"ד בב' עניניהם גם יחד. ולא תיקשי מאלה הצדיקים גמורים שתורתן אומנתן שעליהן א"צ להביט רק בעין אחת כמובן אשר אדרבא למעליותן שא"צ להטריח את ד' בעד עניני נפשם הכל כמובן וקצרתי. ונקדים עוד הנלענ"ד בע"ה ליישב משה"ק בטו"א באבני שוהם ריש מס' חגיגה דלכאורה מ"ש לקמן (ד ע"א) רגלים פרט כו' ולסומא דע"כ מיירי בסומא על ב' עיניו רבנן הוא דפליגי על ר"י וס"ל דסומא בא' מעיניו חייב וממעטי רק סומא על ב' עיניו והקשה על רש"י מנחות (דף צ"ד) סומא אינו סומך שפי' שם אליבא דר"י והו"ל לפרש אליבא דרבנן דפליגי עליו משום דקייל"ן יחיד ורבים הלכה כרבים עיי"ש:
ונפלאתי עליו כי להדיא מבואר ברמב"ם פ"ב מה' חגיגה ה"א דגם סומא באחת מעירו פטור ואיך קאמר דקייל"ן יחיד ורבים הלכה כרבים אשר ע"כ נראה לומר בטעמא דהרמב"ם דפסק כר"י ולא כרבנן שהוא עפימ"ש בריש המסכת הכל לאתויי מאי וכו' הניחא למ"ד כו' אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון לאתויי מאי לאתויי סומא בא' מעיניו ודלא כהאי תנא כו' ואב"א לעולם כדאמרי מעיקרא כו' יעו"ש בסוגיא הרי דתלוי בב' תירוצי דמשני בגמ' איך לפרש מ"ש במתניתין הכל חייבין בראיי' חוץ מחשו"ק והסומא אם נימא דהכל אתא לאתויי סומא בא' מעיניו ע"כ דרבנן דמתני' פליגי אדר"י ולאב"א ל"פ מתני' אדר"י ואדרבא מפרשי מ"ש במתני' דסומא פטור מיירי לפי"ז גם בסומא בא' מעיניו ול"פ רבנן אדר"י כלל:
ונוכל לומר לפי"ז דגם האי תנא דברייתא דממעט לי' סומא מרגלים ג"כ לא פליג אדר"י וס"ל ג"כ דסומא בא' מעיניו פטור אלא דמ"מ פטר לי' מהאי קרא דרגלים ונ"מ לענין קרבן חגיגה לפי"מ דפליגי הר"מ והתוס' בכל הני דפטירי מראיי' דלהר"מ ז"ל פטורים גם מחגיגה ולדעת התוס' איכא הרבה מהן דחייבים מיהת בחגיגה וע' טו"א בא"ש שם (ד' ג') ד"ה ההוא. וע' מנה"ח מצוה פ"ח שכתב דאפשר דסומא בא' מעיניו אה"נ לדעת התוס' חייב בחגיגה עיי"ש מילתא בטעמא ומסיק שם דהסומא בב' עי גם לדעת התוס' פטור מחגיגה דאיתמעט מרגלים עיי"ש וא"כ אפשר דמשו"ה הוא דממעט לי' תנא לסומא בב' עיניו מקרא דרגלים אבל אה"נ דס"ל גם בסומא מא' מעיניו דפטור מיהת מראיי' וכנ"ל. אלא אף אי נימא דלהאי תנא דברייתא ס"ל באמת דסומא בא' מעיניו חייב מ"מ אפשר דלית הילכתא כוותי' דס"ל דבכה"ג לא דרשינן מסורת ע' סנהדרין (דף ע"ב) ומהתם אין להוכיח דרבנן פליגי אדר"י דאפשר דסוגיא דסנהדרין אזלא להאי אוקימתא קמא דריש חגיגה דמוקמי לתנא דמתניתין דפליג אדר"י אבל לשינויא בתרא דס"ל גם לתנא דמתניתין כר"י דסומא בא' מעיניו פטור ודאי דהילכתא כוותי' ומשו"ה מפרש רש"י במנחות שם לפי ההלכה ומה"ט פסק גם הרמב"ם כוותי' דר"י דסומא בא' מעיניו פטור וי"ל עוד בזה וקצרתי:
פלג ו
ומעתה בוא נבוא להמשיך הענינים בע"ה בדרך נחמד מאחר דמסיים בשלהי מו"ק דכל היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ וכו' זוכה ומקבל פני שכינה והיינו דקמל"ן קרא דאף אלה ממדריגה הב' שאין תורתן אומנתן וחייבין ג"כ בתפלה מ"מ חשובים הם לפני ד' ונקראין בשם עבדי ד' וז"ש שגם אלה שילכו מחיל אל חיל היינו שעוסקים ג"כ בעבודה זו תפלה נקראים עבדי ד' יראה אל אלקים בציון היינו לראות את פני האדון ד' דמביט עליהם בב' עיניו וכנ"ל ושפיר מתחיל התנא ואומר הכל חייבין בראיי' וכו' חוץ וכו' החיגר והסומא והיינו ע"כ שגם הסומא בא' מעיניו פטור ומשום דדרשינן יראה יראה מה הוא בשתי עיניו וכו' דגם אלה שנקראים עבדי ד' בלשון נסמך מושגחים בב' עיניו וחייבים בראיי' אל פני האדון ד' ודוק היטב כי נכון הוא בע"ה:
ויש להוסיף עוד במאי דפליגי ב"ש וב"ה כאן במתני' להלן דב"ש ס"ל הראיי' שתי כסף וחגיגה מעה כסף ולב"ה איפכא החגיגה ב' כסף וכתב בקונטרס בני לוי דאזלי לשיטתם דס"ל ביצה (דף ט"ז) דשמאי הזקן הי' אוכל כל ימיו לכבוד שבת ל"כ הילל מדה אחרת הי' לו שכל מעשיו לש"ש וביארתי במק"א דמאי דפליגי בעדיות פ"ד מ"י כלכלת השבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין דאזלי לשיטתם כנ"ל דלב"ש אין הקביעות שלו בטוחה שאם מצא אחר נאה הימנה היה מחליפה א"כ אין זה קביעות לכן ס"ל דפטורה ולב"ה אם הי' קובע על השבת ודאי שלא הי' מחליפה לכן הוי קביעות וחייבת שלא יחזור מקביעותו וז"נ] והוא לפימ"ש ברכות (דף ס"ג) דרש ב"ק איזהו פ' קטנה שכל גופי תורה תלויים בה בכל דרכיך דעהו וכמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע או"ח סי' רל"א שבחשבון זה כל מעשיו החיצוניים ג"כ יחשבו למצוה וכעובד ד' בזה והדברים ארוכים דהוי כמו הכשר מצוה. ושמאי שהיה רוצה לקיים מדה זו הי' נצרך לתחבולות לקנות לצורך שבת ועי"ז קיים בכל דרכיך דעהו אבל הילל לא הי' נצרך לזה שכל מעשיו היו לש"ש וכו' ומעתה לב"ש ראיי' עדיפא שהיא כולו לד' ל"כ חגיגה שיש בה גם הנאת הגוף פחותה מערכה ל"כ לב"ה איפכא חגיגה חשובה יותר שהנאת הגוף הנעשה לש"ש מעולה ומובחר בכל עבודת ד' וז"ש באבות תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אוכלין בעוה"ז ועי"ז ונוחלין עוה"ב. והבן. והיינו מכיון דאמרינן דגם הני שנוהגין במנהג ד"א מיקרי עבדי ד' אם עוסקין לש"ש ע"ד בכל דרכיך דעהו וחייבין בראיי' משו"ה ס"ל לב"ה דהחגיגה ב' כסף שהיא חשובה ביותר ודוק כי. נכון בע"ה: