לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ג
וצריך אני להרחיב הדברים בביאור הענינים בע"ה דהנה בדגול מרבבה שם השיג על המ"א במאי דמדמה למילה ובאמת שאני מילה שמצוה היא על כל אדם ואדרבא ממאי דתנינן גבי תרומה דאילם לא יתרום מפני הברכה ע"כ דהשליח מברך דאל"ה יתרום האילם ויברך המשלח יעו"ש:
וסבור הייתי לומר דשאני תרו"מ משום שברכתן אינה אלא ברכת הודאה שאסר לנו את הטבל וכל ישראל שייכים באותה ברכה וכמ"ש בט"ז ה' שחיטה סי' א' ס"ק י"ז גבי ברכת השחיטה אלא שהט"ז מחלק שם בין שחיטה לתרומה וס"ל דתרומה הוי מצוה חיובית דחייב בה אף אם אינו רוצה לאכול וכבר הקשה עליו הגרעק"א בחי' שם דמסתבר לומר דאינה מצוה חיובית רק אם רוצה לאוכלן מחויב להפריש עיי"ש ומפורש כדבריו ברש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מדאורייתא דא"ח להפריש אא"כ אוכלן או מוכרן דמשתרשי לי' יעו"ש ומשה"ק שם בהגהות מצפה איתן ממ"ש בר"ה (ד' ו') דקעבר על מעשר משום ב"ת הרי מפורש דלא כרש"י והביא שם גם ד' התוס' ר"ה (דף ד' ע"א) ד"ה ומעשרות שגם בתרומה הדין כן עיי"ש לחנם נדחק כי, דבריו תמוהים דחיוב ב"ת אינו רק באם אפריש ולא נתנם לכהן וללוי ולא בדלא אפריש כלל ולהדיא מפורש כן שם בד' התוס' הנ"ל שהביא וז"ל וכ"ז שלא הפריש לא קאי בב"ת עכ"ל אם אמנם בטו"א שם הקשה ע"ז שהתוס' מביאים ראי' מהא דלקמן בעי תרי קראי חד ללא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב ובמעשרות ליכא אלא חד קרא וכתב הוא ז"ל דשא"ה דבעי תרי קראי משום דס"ד דדיבורא לאו כלום הוא ל"כ הכא דמצוה דרמיא עלי' הוא ובע"כ רמיא עלי' ע"ש ובאמת קושיתו לק"מ דבודאי די"ל דהתוס' שם קיימי בשיטת רש"י גיטין הנ"ל דגם תרו"מ לאו מצוה דרמיא הוא עלי' כלל וכנ"ל ומשו"ה בדלא אפריש שפיר כתבו התוס' דליכא ב"ת:
ובמק"א כתבתי ליישב עפי"ז גם מ"ש רש"י בנדרים (דף ט' ע"ב) דבנדבה ליכא ב"ת משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והמפרשים הקשו ע"ז ממ"ש בר"ה שם להדיא דגם בנדבה עובר בב"ת וכן הוא להדיא במגילה (ד' ח' ע"א) הא לענין ב"ת זה וזה שוין יעו"ש ועשו"ת פמ"א ח"א סי' צ"ט ובשבו"י ח"ב סי' ג'. ולענ"ד בע"ה ליישב עפ"י הנ"ל והוא דהנה מצינו ב' מיני נדבה. א' באומר הרי זו קרבן. ב' באומר הרי בהמה זו עלי קרבן או הרי עלי להקריבה ע"מ שלא אתחייב באחריותה כמ"ש בר"ה (דף ו' ע"א) דהוי נדבה. ולכאורה משמע דבאופן הראשון שאמר הרי זו קרבן ולא אמר עלי לא נתחייב בהבאתה כלל עיין מנחות (דף ק"ח ע"ב) ודילמא עלי להביאו קאמר הרי דבלא עלי אין עליו שום חיוב הבאה וכן בערכין (דף כ' ע"ב) עלי להביאו קאמר מפורש לכאורה דבל"ז ליכא חיוב הבאה כלל. אמנם ע' תמורה (דף י"ג ע"ב) נדבה נמי כיון דקבלה עלי' כו' משמע לכאורה להיפוך דבכל נדבה איכא חיוב הבאה דבלא"ה לא הי' צריך לדחוקי התם לא נצרכה אלא לעולה הבאה מן המותרות היינו באשם שניתק לרעי' וכו' והא אפשר לומר דנצרכה לנדבה כי האי דליכא עליו שום חיוב הבאה וצע"ג וי"ל ודו"ק. עכ"פ מכל הני משמע לכאורה דבסתם נדבה דהרי זו ליכא עליו שום חיוב הבאה כלל וע' קצוה"ח ונתה"מ סי' ר"ג ובחולין (דף קל"ט ע"א) שור זה עלי עולה כו' מת השור כו' דליתנייהו אבל היכי דאיתנייהו כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא משמע ג"כ כן א"כ י"ל דמ"ש רש"י שם בנדרים דבנדבה ליכא ב"ת כונתו על נדבה דהרי זו סתמא ולא אמר עלי שלא נתחייב כלל בהבאה כלפי מ"ש שם דכשרים לא נדרי ופריך נדבה נמי לא דילמא אתי בי' לידי תקלה ולכאורה הא י"ל דשפיר איכא נדבות כשרים בגונא דלא קיבל עניו שום חיוב הבאה וכנ"ל שאמר הרי זו סתמא וליכא ב"ת כלל ולכן מדייק רש"י דאף בכה"ג דליכא ב"ת משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא מ"מ איכא תקלה דגיזה ועבודה ומשני כהילל הזקן דגם חשש זה ליכא ודו"ק:
ומ"ש בת"כ ר"פ ויקרא ע"פ אל פתח אה"מ דיליף מזה שמטפל בהבאתו עד העזרה ושם בק"א אות י"ג כתב דיליף ממ"ש אל פתח ול"כ בפתח וכן גם בספרי פ' ראה ע"פ רק קדשיך וגו' תשא ובאת עיי"ש ודאי די"ל דכ"ז מיירי בהני דשויא אנפשי' חובה להקריבן וכמו בהרי עלי. אבל ודאי דמודה רש"י בנדבה שקיבל עליו חיוב הבאה וכמו בהרי זו עלי או הרי עלי כו' ע"מ שלא אתחייב באחריותה דודאי עובר בב"ת כיון דמחויב בהבאתן ומהני הוא דמיירי שם בר"ה ובמגילה הנ"ל וכמש"ש דרק חיוב אחריות לית בהו ע"ש:
ויתיישב ג"כ עפי"ז מ"ש רש"י בתמורה (דף י"ח ע"א) ד"ה גזירה שפירש הטעם משום שמא יגדל מהם עדרים וכו' ואתי לידי תקלה גיזה ועבודה ובתוי"ט שם פ"ג מ"א הקשה שלא פירש"י הטעם משום ב"ת. והי' אפשר לומר דנקט טעם דמהני גם גבי נשים למ"ש בשאג"א סי' ס"ו דא"ע בב"ת גם גבי חטאת יולדת ועיי"ש בקו"א מ"ש בשם טו"א דמשכחת לה ב"ת בקרבן יולדת באם איש אחר קיבל עליו לפטור היולדת מחטאתה. ולפלא שלא הביא ד' התוס' ב"ב (ד' קס"ו ע"א) ד"ה נכנס שכתבו להדיא דאית בהו ב"ת עיי"ש ואכ"מ. ולדברינו בפשוטו ניחא דרש"י לשיטתו כתב ה"ט דשייך גם גבי נדבה דהרי זו סתמא דא"ע בב"ת כלל וכנ"ל: