לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג ב
ומעתה נבאר בע"ה את המאמר אשר נתקשו בו המפרשים. א' הקשה הצל"ח למה לו להקדים מאי דפשיטא לי' דעל מצות פדה"ב יברך האב ולמה האריך עוד בנוסח הברכה. [ובחוהמ"ש שם סי' ח' כתב לתרץ עפימ"ש בשם הריב"ש דהאב חשיב כמו שליח מבנו על מצות הפדיון ומאחר דאין השליח מב שהחיינו לכן מיבעי' לי' אחר שהקדים דמברך בעל ול לפדות וחשיב כמו שליח מי מברך שהחיינו עיי"ש אבל ז"א וכבר הוכיח הח"ס בחיו"ד סי' רצ"ג דא"א כלל לומר כן דהאב חשיב כמו שליח על מצות בנו רק מחויב הוא בעצם המצוה עיי"ש] וכתב בצל"ח לתרץ זה עפימ"ש דפליגי ביו"ד סי' ש"ה אי פדה"ב אפשר ע"י שליח והביא מ"ש השואל להריב"ש סי' קל"א שהקשה עמ"ש הרמב"ם דהפודה את בנו מברך בעל והא עיקרו על אב רמיא וע"י שליח וב"ד לית לן וכונת השואל עפימ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים לכללא דכל מצוה שאפשר ע"י שליח מברך בעל ושא"א לקיימה ע"י שליח מברך בלמ"ד ומאחר דפשיטא לן דאבי הבן מברך אקב"ו על פדה"ב ע"כ דאיתא ע"י שליח ולכן מיבעי' לי' מי מברך שהחיינו משום די"ל דמשו"ה תקנו שהכהן יברך משום שיברך בכל זמן אבל כשאבי הבן יברך ברכה זו א"כ אם יפדה ע"י שליח יבוטל ברכת שהחיינו לכך הי' מסופק מי יברך דמסברא נראה דאין השליח מברך שהחיינו וכתב דזהו מסברא וא"צ ראי' ע"כ תוכן דבריו וע' כעין זה בח"ס יו"ד סי' רצ"ד וסי' רצ"ו בא"א קצת. והנראה מה דנאיד הח"ס מד' הצל"ח הנ"ל לטעמי' אזיל דכתב שם בתשובה סי' רצ"ח דאה"נ שגם השליח מברך שהחיינו עיי"ש מילתא בטעמא אבל נראין ד' הצל"ח דס"ל בפשיטות להיפוך וכן מורין פשטות ד' הרמב"ם פי"א מה' ברכות ה"י דאין העושה מצוה לאחרים מברך שהחיינו וכן בדין דברכה זו לא נתקנה אלא על השמחה דל"ש זה בשליח:
ולענ"ד מדוקדק מאוד עפי"ז ד' הגמ' שם דמסיק אבי הבן מברך שתים. דלכאורה הוא מיותר מ"ש מברך שתים דהא על ברכת פדה"ב לא מיבעי' לי' כלל והול"ל רק דאבי הבן מברך רק עפ"י הנ"ל י"ל דהיינו דקאמר דאף דע"י שליח יתבטל ברכה זו מ"מ מסיק דאבי הבן מברך ולא הכהן ומדייק דרק אבי הבן מברך שתים אבל אה"נ דאם יפדה ע"י שליח לא יברך רק ברכה אחת על פדה"ב ולא שהחיינו ודו"ק:
וטעמא דמילתא דלא איכפת לן הא דאפשר שיתבטל ברכת שהחיינו ע"י שיברך האב באם יפדה ע"י שליח אפשר לומר דלעומת זה נרויח באם יהי' הפדיון במתנה עמ"ל דאז להיפוך אם הי' הכהן מברך שהחיינו לא היה אפשר לי' לברך ברכה זו באם לא מטי הנאה לידי' רק ע"מ להחזיר. אבל אבי הבן ודאי שיברך גם במתנה על מנת להחזיר דעביד מצוה. ובס' יד אלי' להגאון מהר"א קאלישער חלק הכתבים אות ז' העיר שם לפרש ד' הגמרא הנ"ל עפי"ז דמספקא לי' אי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה או לא עיי"ש ואינה נראה דהלכה פסוקה היא דשמה מתנה ועיקר הספק הוא כמ"ש הצל"ח משום שאפשר שיתבטל ברכה זו ע"י שליח ומ"מ מסיק דאבי הבן מברך ובזה י"ל דה"ט דמתנה ע"מ להחזיר הוא דאהני לי' לפסוק דאבי הבן מברך דאז אפשר לברך גם במתנה עמ"ל וכנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי:
וזה אין להקשות דהא גם אי נימא דהכהן מברך מ"מ אפשר שיבוטל ברכה זו להני דס"ל דגם הכהן מצי למיעבד שליח לקבל מת"כ ע' כרו"פ ופ"מ יו"ד סי' ס"א בשם הפר"ח ובח"ס יו"ד סי' רצ"ב דמ"מ נראה דהכהן יברך שהחיינו אח"כ בשעה דמטי הנאה לידו ואף שהמצוה כבר נעשית בשעה שקיבל השליח בידיעת הכהן מ"מ יברך אח"כ ברכה זו לפימ"ש בשו"ת הרשב"א סי' של"ח דעיקר ברכת הכהן הוא על הנאה דמטי לידו. ואף לפימ"ש הצל"ח שם אח"כ דלאו על ההנאה לחוד מברך רק בצירוף מה שהמצוה נעשית ע"י ונימא דכיון שכבר נעשית המצוה ע"י קבלת השליח שוב אינו מברך הכהן מ"מ לא תיקשי לפימ"ש המח"א ה' זכיה ומתנה סס"י ל"ג דבעינן דוקא שיהי' השליח כהן כמש"ש בשם הירושלמי שאין אדם זוכה לחבירו אא"כ ראוי הזוכה לזכות לעצמו וזה ודאי מילתא דל"ש היא שיהי' הכהן שליח לפדות ע"י הכהן אחר וכמ"ש כה"ג בח"ס סי' רצ"ו דאפשר שגם אינו בדין שנראה כמזלזל בכהונת עצמו עיי"ש. ואם מ"מ בדרך רחוקה יצוייר כה"ג ג"כ ל"ק דהתם הא הישראל מבטל בידים ברכה זו במה שנתרצה לפדותו ע"י שליח קבלה ולא ע"י שליח להולכה וביותר במה שלא פדהו אצל הכהן השליח ואין אנו אחראין לעשות תקנה למילתא דל"ש כי האי ל"כ במ"ש לענין שליח הישראל דשפיר יש לחוש שמא אין כאן כהן ויהי' מוכרח לפדותו ע"י שליח שיוליך הכסף אל הכהן ואז יבוטל ברכת שהחיינו וכנ"ל וכ"ז ברור בע"ה:
והנה ראיתי בס' יד אלי' שם שהשיג על הצל"ח במש"כ דע"י שליח יבוטל ברכת שהחיינו והשיג עליו דע"י שליח גם ברכת פדה"ב יבוטל דאיך יברך השליח וצונו שאין המצוה מוטלת עליו ורק במילה וכיסוי הדם שפיר שייך לומר שיברך העושה שהמצוה על כל העושה והביא ד' המג"א סי' תל"ב ס"ק ו' דא"א שיברך הבודק מאחר שאינו מצווה ע"ז יעו"ש: