לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ה · פלג א
תמן תנינן בירך ברכת הפסח וכו' ובגמ' שם לד' ר"ע לא שפיכה בכלל זריקה וכו' ר"ש איקלע לפדה"ב בעו מיני' פשיטא על פדה"ב אקב"ו עפדה"ב אבי הבן מברך ברוך שהחיינו כו' דקמטי הנאה לידי' או אבי הבן וכו' א"ל אבי הבן מברך שתים והילכתא וכו':
והנה ראשון תחלה נאמר ליישב סמיכת האי עובדא דר' שמלאי למשנתינו וברשב"ם נדחק וראיתי בס' חוט המשולש בד' הגאון מהרא"י סי' ג' שם דיבר בזה עפ"י משה"ק האו"ח על טעמא דירושלמי כאן דמשו"ה ס"ל לר"י דפסח פוטר את הזבח משום דפסח עיקר וזבח טפל והקשה הא הזבח ע"כ נאכל תחלה דפסח נאכל על השובע ומבואר ברמ"א או"ח סי' רי"ב ס"א דבכה"ג אין העיקר פוטר את הטפל והאריך שם בקושיתו עפ"י טעם הירושלמי מ"ט דר"ע הא ודאי חגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן ועפי"ז הסמיך המאמרים דקרי לה טפל משום שאפשר בלא חגיגה. אף דעתה המצוה בשניהם וכמ"כ הבעה"ב פוטר את הכהן בברכתו כיון שאפשר בכהן אחר עיי"ש:
והנה לענ"ד נראה די"ל דאף שעיקר חיוב החגיגה אינה אלא מדרבנן מ"מ אחר שהביא אותה הוי מצות אכילתה מה"ת ולא גרע משלמים דמבואר ברש"י פסחים (דף נ"ט ע"א) ד"ה בשאר שהוא מ"ע מה"ת גם על אכילת בעלים וכ"ה בפי' הרא"ש נדרים (דף ד' ע"ב) ד"ה קשריא וברמב"ן על סה"מ מ' א' ולחנם נסתפק בזה בצל"ח ביצה (דף י"ט) ואכ"מ. וא"כ הא באכילת החגיגה מקיים ג"כ מ"ע כמו באכילת הפסח ושפיר י"ל דמשו"ה הוא דגמ' דידן שביק לה"ט דירושלמי דלאו שם טפל עלה ופשיטא די"ל דה"ט דפליג ר"ע על ר"י לפי"ד הירושלמי וי"ל עוד דהירושלמי לא פליג על טעמא דתלמודא דידן דס"ל לר"י דזריקה בכלל שפיכה אלא שמוסיף לומר דפסח עיקר וזבח טפל דאי לא"ה הו"ל שלא לצאת אף דבדיעבד יוצא בשפיכה מ"מ כיון דלכתחילה בעינן זריקה דוקא צריכה ברכה בפי' אי לאו ה"ט דפסח עיקר וכו' ויתיישב עפי"ז גם פסקי הרמב"ם שיתקשה בלח"מ פ"ח מה' חו"מ דס"ל כר"ע דל"ז פוטרת את זו ובפ"ב מה' פסוהמ"ק ס"ל דניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא ולפי"ז א"ש דמ"מ א"י משום דאין שם טפל עלה מאחר דאכילתה מ"ע דאורייתא וי"ל גם בזה וקצרתי:
ולענ"ד י"ל הסמיכות בע"ה באופן פשוט עפ"י משה"ק שם שברכת הזבח הוי ברכה כוללת ושל פסח הוי ברכה פרטית וצריך לצאת כמו שאמרו בברכות על כולן אם אמר שהכל נ"ב יצא ונשאר בקושיא וע"כ עלינו לומר דה"ט שא"י משום דכיון דזבח בא תחלה ובשעה שמברך על הזבח עדיין אינו מקיים מצות אכילת פסח הבאה עליו אח"כ א"י בברכה שבירך עלי' קודם שקיים את המצוה הזאת ע"י שבירך על מצוה אחרת הדומה לה בברכתה ול"ד לברכת הנהנין משום דהוי מ"ע בפ"ע וצריכה ברכה. וגם ר' ישמעאל לא פליג ע"ז רק דס"ל להיפוך שאם בירך על הפסח רשאי לאכול גם את הזבח הבאה תחלה על סמך ברכה זו משום דהוי טפל לפסח. אבל לא שיפטור את הפסח הבאה אח"כ ע"י שבירך על הזבח הבאה תחלה לידו ואז עדיין אינו מקיים מצות הפסח:
ומעתה מובן הסמיכות להא דר' שמלאי לכאן עפימ"ש ברמ"א יו"ד סי' רס"ה ס"ז דמברך על מילת בנו הבכור ופוטר בברכתו שהחיינו גם על מצות פדיון הבן עיי"ש בש"ך ס"ק י"ז דפליג עליו מהאי סוגיא דשלהי פסחים הנ"ל דמוכח מכאן דלעולם אבי הבן מברך שהחיינו בשעת פדיון [דודאי דוחק הוא לאוקמי בגונא שלא בירך בשעת מילה או שנולד מהול ושמתו אחיו מ"מ וכה"ג וע' ר"ן שלהי סוכה בטעמא דמברך שהחיינו על פדה"ב משום דמצותה דוקא לאחר ל' הוי כמו מזמן לזמן ולפלא על המג"א או"ח סי' כ"ב שלא הביאו. וראיתי בס' זר זהב על ס' המכריע שנדפס מחדש בסי' ט"ו שהקשה מד' הר"ן אלו על ד' הרמ"א הנ"ל דלהרמ"א שמברך בשעת מילה שהחיינו גם על פדה"ב א"כ לא הוי מזמן לזמן ולא משכחת שהחיינו כלל. וטעה בדבר פשוט דאף דאפשר לו לברך מקודם מ"מ הא עדיין המצוה של פדה"ב אינה מתקיימת רק בזמנה לאחר ל' ושוב הוי כמו מזמן לזמן כד' הר"ן הנ"ל וז"פ] והיינו דקסמיך האי עובדא דר' שמלאי לכאן דכמו דאמרינן הכא דאין ברכת הזבח הבאה מקודם פוטרת את הברכה שצריך לברך על הפסח אח"כ בשעה שמקיים את המצוה אף דברכת הזבח ברכה כוללת היא כמ"כ אמרינן דע"כ בפדה"ב מחויב לעולם לברך ברכת שהחיינו ואף אם מברך גם על המילה שהחיינו אינה פוטרתו ומחויב אח"כ לברך גם על הפדיון בזמנה וזה נכון בע"ה: