אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה ד › פלג ה

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ד · פלג ה

פלג ד

ולכאורה נדחין עפי"ז גם מה שכתבתי בע"ה במק"א ליישב דברי הפרמ"ג יו"ד סי' כ"ח ש"ד אות כ"ז שכתב שם שכל ספק טריפה פטור מכיסוי משום דאשר יאכל כתיב והקשה בלב ארי' חולין (דף פ"ו) לפי"ז מאי פריך שם בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דגבי כיסוי מודי רבנן דפטור יעו"ש דהא לפי"ז שנא ושנא דשאני כיסוי כיון דמספק אסור ל"ק בהו אשר יאכל ופטור ל"כ גבי או"ב אסרי רבנן אף דאסור משום דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה ע"ש וכתבתי ליישב עפימשה"ק עוד האחרונים עמ"ש בפרמ"ג שם דגם להר"מ דס"ל ספק מה"ת לקולא מ"מ פטור מכיסוי דהוי בכלל לאו דלא תסור ול"ק בי' אשר יאכל והקשה ע"ז בס' נחלת יהושע סי' ו' וכבר זכה בזה הגרעק"א בחידושיו יו"ד סס"י כ"ח מסוגיות מפורשות חולין (דף כ"ז ופ"ו) דקאמר להדיא דאי אין שחיטה לעוף מה"ת נחירתו זו היא שחיטתו חייב בכיסוי הרי דאף דמ"מ אסור מדרבנן בלא שחיטה מ"מ חייב בכיסוי יעו"ש וכתבתי לתרץ בע"ה דהנה בכל ספק טריפה כמו שיש לנו ספק על היתר אכילתה כמו כן יש לנו ספק גם על מצות כיסוי ואי לא נחלק בין ספק איסור לספק מצוה הו"ל לפטור אותו מספק ממצות כיסוי אליבא דהרמב"ם דסד"א מה"ת להקל א"כ ממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא הרי פטור הוא מספק ממ"ע דכיסוי ואי בתר דרבנן אזלת הרי אינו נאכל מדרבנן ושוב פטור הוא ממ"נ ל"כ בעוף ע"י נחירה אי נימא דמה"ת נחירתו זו היא שחיטתו אף דמדרבנן הצריכוהו שחיטה ואסרוהו בנחירה ח"מ שפיר קאמרי דאין כח בידם להפקיע מצות כיסוי דרמא עלי' מה"ת כיון דמה"ת חייב הוא בהמצוה בתורת ודאי:

ומעתה מיושב ג"כ קושית הלב ארי' הנ"ל דלפי שיטת הרמב"ם פריך שפיר בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דפליגי והיינו דאי נימא דמשום ספק שאסור באכילה לא קרינן בי' אשר יאכל ומכיון שגם על הכיסוי הוי ספק אם חייב או פטור משו"ה מיפטר א"כ גבי או"ב נמי יהי' מותר מה"ט דאי בתר דינא דאורייתא אזלת הא מה"ת מספק מותר כמו שפטור מן הכיסוי מה"ת ואי בתר דרבנן אזלת דמחמרינן מספיקא ומחויב לאסור באו"ב מספק כ"כ חייב בכיסוי מדרבנן דמה דאמרינן לעיל ראה רבי דבריו של ר"ש בכיסוי משום טעמא דאשר יאכל היינו רק משום דאסור בתורת ודאי אבל הכא דאינו אלא ספק אם קלקלו בשחיטתן או לא א"כ ע"כ אחת משתי אלה או דאזלינן בתר דאורייתא או בתר דינא דרבנן וא"כ כיסוי הדם ואו"ב כהדדי רן מאי אמרת דהכא כיון דאיכא חזקת איסור גם להרמב"ם אמרינן דמה"ת להחמיר א"כ האי חזקה כודאי משוי לי' והוי כנבילה ממש וממילא פטור מן הכיסוי ומותר באו"ב ושפיר פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא:

ולכאורה יש להוכיח דאיסור דרבנן ממש פטור ג"כ מן הכיסוי ממ"ש הרמב"ם פי"ד מה"ש דשוחט חוב"ע פטור מן הכיסוי ואיהו הא ס"ל דאין איסורו אלא מדרבנן וכמ"ש בפ"ב מה' גניבה [וע' תוס' חולין (דף פ"ה ע"ב) ד"ה אין דאי חוב"ע דרבנן מחייב בכיסוי ע"ש מ"ש ומתני' דהכא כו' לא מייתי כו' וע' בעה"מ שם שבאמת קאי על משנתנו ומשום ה"ט גופה דאי אין איסורו אלא מדרבנן חייב בכיסוי ע"ש וקצרתי] אמנם עיין כ"מ פ"ב מה"ש שכתב בדעת הר"מ דס"ל חוב"ע אסור מה"ת וכבר האריכו בזה האחרונים ליישב הסתירות עיין מל"מ פ"ה מה' יסוה"ת ובל"מ פ"ב מה"ש והנכון בזה מ"ש בשעה"מ פ"א מה' חמץ דהר"מ ס"ל כשיטת רש"י פסחים (דף כ"ב) דאיסורי הנאה אינו מה"ת ומ"מ השחיטה והאכילה אסור מה"ת מקרא דכי ירחק ע"ש ומיושב אצלי בזה ג"כ מ"ש בנדרים (דף י"ט) אליבא דר' יהודא דכל שספיקו חמור מודאי ל"מ נפשי' לספיקא והטעם פירשו שם רש"י והר"ן משום איסור חוב"ע ובמל"מ פ"ג מה' נזיר הי"ח הקשה למה לא פירשו הטעם משום הקפה וכמ"ש בתוס' שם ובשעה"מ פי"ב מה' עכו"ם מתרץ דאיצטריכו לה"ט משום נשים דל"ש בהו איסור הקפה ונשאר שם בקושיא לפי"ז על ר' יהודא דסבירא לי' בפסחים (דף כ"ב) דחוב"ע ל"ד ורבנן הא לא העמידו דבריהם במקום תיקון גברא ע"ש שנשאר בקושיא ולפי"ז לק"מ דאף דחוב"ע ל"ד מ"מ אסור מיהת השחיטה והאכילה מה"ת וכנ"ל בשיטת רש"י והר"מ ולפלא על בעל שעה"מ שסתר משנתו ששנה בעצמו בפ"א מה"ח הנ"ל דגם לר"י אסור האכילה והשחיטה מה"ת ושפיר אפשר לקיים ג"כ ד' הפרמ"ג כדברינו דבאיד"ר גרידא ודאי דחייב לכסות וחוב"ע שאני וכנ"ל ודבריו שם רק בספק איסור דאורייתא אף אי נימא דסד"א מותר מה"ת וכנ"ל והרבה הארכתי בכל הנ"ל בחי' לאלפס חולין בע"ה ואכמ"ל:

ורק לפימשנ"ת לעיל דבספק מצוה מודה הרמב"ם דחייב מה"ת להחמיר א"כ נסתרו דברינו דכאן נמי בספק מצות כיסוי אף מספק חייב מה"ת במצוה זו ושפיר י"ל דאזלינן בתר דאורייתא דמותר מספק וחייב בכיסוי ג"כ מספק ומ"מ יש להעמיד עפ"י דברינו ד' הפרמ"ג הנ"ל ולחלק בין ספק איסור תורה שהחמירו חז"ל לתפוס הצד האוסר מספק ובין איד"ר גרידא שהטילו על הדבר הזה וכמ"ש בר"ה (דף ל"ד ע"ב) גבי תקיעת שופר ותפלות דספק תורה חמור מודאי דרבנן וע' ש"ך יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ז שהאריך בזה דבמקום שי"ב חשש איסור תורה אעפ"י שמדאורייתא מותר מטעם רוב וכה"ג ואסרוהו חכמים מחמת המיעוט הוי כודאי איסור משום שאסרוהו מכח אותו ספק יעו"ש ויש להמתיק עוד עפימ"ש בנתה"מ סי' רל"ד דשוגג בדרבנן א"צ כפרה אשר סברתו נראה דס"ל דאיד"ר אינו אלא איסור גברא דרמא עליו מצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור אבל אין בזה איסור חפצא ומשו"ה בשוגג א"צ כפרה. וכבוד ידידי הגאון מהרש"ך שליט"א מווילנא העירני ליישב עפי"ז מאי דקשיא לכאורה לפי מש"כ האחרונים לדון דין איסור כבוש בבב"ח של עוף אף דהוא אינו אלא איד"ר וראייתם מבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא יעו"ש סי' צ' ס"ג בהגהות אחרונים ומ"מ לענין חענ"נ לא אמרינן באיד"ר אף בבב"ח להרמב"ם עיין ט"ז שם ס"ק ד' גבי כחל ומשום דאין על החפץ שום איסור לכן ל"ש בו לומר חענ"נ וי"ל בזה במש"ש הט"ז דפליגי בזה הראשונים ז"ל אי אמרינן חענ"נ באיד"ר עכ"פ לפי"ז אי נימא דאין על החפץ שום איסור בדרבנן ודאי די"ל דחייב לכסות מאחר דהוא היתר בעצמותו ול"ד לספק איסור דאורייתא ודו"ק:

ויתיישב עפי"ז ג"כ משה"ק בס' עמו"א סי' כ"ט אות ה' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ לפי מאי דמשמע מסוגיא דחולין דאי מה"ת מותר באכילה חייב בכיסוי אף שאסור מדרבנן א"כ כל טריפה יתחייב בכיסוי משום ח"ש דמותר מה"ת לד לדידי' ומ"ש לתרץ דכיון דכתיב אשר יאכל בעינן היתר אכילה בכזית יש לדחות דאכתי תיקשי דלפי"ז אם ישחוט עוף שא"ב כזית וכמ"ש כה"ג בחולין (דף ק"ב ע"ב) כעין קלניתא דעוף כחוש הוא ואין בבשרו כזית יפטר מכיסוי וזה לא שמענו ודאי די"ל דכיון דאשר יאכל רשות הוא ל"ב בי' כזית כלל וכמ"ש כה"ג הפרמ"ג בפתיחה לה"ש בענין איסור עשה דשא"ז דמשום דואכלת דכתיב בי' אינו אלא רשות משמע ג"כ כ"ש ול"ב כזית **(הג"ה ולדבריו צריך לחלק בין האי עשה לכל הני דאית בהו עשה ול"ת באכילתן כמו בבהמה טמאה עיין זבחים (דף ל"ד ע"א) דודאי לא אמרינן שם דגם בח"ש איכא האי עשה ובתוס' חולין (דף ל"ג ע"א) דס"ל דבעינן גם באיסור עשה דשא"ז כזית דוקא כבר הרגיש הפמ"ג בעצמו בס' ראש יוסף שם ותירץ דבטמאים איירי דליכא לאיסור עשה הנ"ל ע"כ דבטמאים ליכא לח"ש איסור עשה ולכאורה גם שם אפשר לומר כן דאכילה דכתיב בטהורים אותם תאכלו דמינה מפיק איסור עשה לטמאים נימא נמי דהאי אכילה רשות וכנ"ל אכן ע"ז יש לומר דשאני התם דשני האיסורים העשה והל"ת אחודים ואגודים המה זב"ז ובכ"מ דנוהג איסור הל"ת איכא ג"כ לאיסור העשה ואין סברא כלל לומר דהעשה יהי' ג"כ בח"ש והל"ת לא יהי' נוהג רק בשיעור כזית דהא ל"צ איסור עשה כלל בח"ש דכללא הוא בכ"מ שח"ש אסור מה"ת ואין לוקין וע"כ שהתורה ריבתה כאן איסור עשה נוסף על הל"ת ובכ"מ שאיכא הל"ת איכא ג"כ לאיסור העשה ל"כ הכא דאינו אלא איסור עשה לחוד וזבחת ואכלת שפיר אפשר לומר כן דהאי עשה ל"ש כלל לאיסורי הל"ת עיין תשובת הרשב"א סי' י"ח ובשו"ת הראב"ד מובא בתחלת ס' אבודרהם ובהגהת מהרצ"ח חולין (דף ל"ז ע"א) ואכמ"ל:

הן אמת שבס' עמו"א סי' ע"ג תמה על הפרמ"ג הנ"ל מסוגיא דשבועות (דף כ"ג) שהרי התוס' שם הכריחו דחלה שבועה על ח"ש אף אם אסור מה"ת והא במתני' שם קתני נבילות ובזה הא איכא איסור עשה גם על ח"ש ועל עשה הא כבר כתבו שם התוס' דל"ח איסור שבועה ועוד הא גם ריש לקיש סבירא לי' להאי עשה דשאינה זבוחה והאיך מוקי לה בחצי שיעור דאיכא איסור עשה גמורה גם בחצי שיעור ע"ש שמחמת זה השיג עליו וסתר דברי הפרמ"ג ע"ש:

ובאמת הי' אפשר לתרץ קושיותיו עפ"י מה שכתב עוד הפרי מגדים בהאי עשה דשאינה זבוחה דאינה נוהגת רק בבהמה וחי' אבל לא בעוף [ושם בהגהת מהרצ"ח השיג עליו מד' התוס' חולין (ד' ל"ג) הנ"ל ועוד חולין (דף ק"כ ע"א) תוס' ד"ה נבילה דכתבו להדיא דגם בעוף איכא להאי עשה דשא"ז ולק"מ דכבר כתב שם הפמ"ג בעצמו דמודה מיהת דאיסור שא"ז איכא גם בעוף רק דעשה ליכא ע"ש בפתיחה שורש ה' ד"ה עוד לר"מ אף דליכא אבמה"ח בעוף מ"מ איכא איסור אף דוזבחת אינו אלא תיקון הלאו ויליף לה מפסוהמ"ק ומדוקדקים לשון התוס' שכתבו איסור דשא"ז ולא הזכירו לעשה כלל ובמק"א יישבתי בזה למש"כ האחרונים גבי איסור חלב וביצים דס"ד לאסרן דהוא משום עשה דשא"ז הנ"ל עיין נוב"י מהד"ת יו"ד סי' ל"ו. ולכאורה לד' הפמ"ג הנ"ל אין בביצים איסור כלל דל"ש עשה שא"ז כלל בעופות. ולהנ"ל ניחא. ועיין תוס' רעק"א מס' מכות פ"ג מ"ב אות י"ג משה"ק דלמה ל"ח גם נבילה בריה מפני איסור שא"ז וכתב שם דמברייתא דחולין (דף ק"ב) אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש ובמיתתה בכזית אין ראי' רק דלענין הלאו דנבילה ל"ה בריה דמיירי שם לענין מלקות ולד' הפרמ"ג טפי תיקשי דמשום דהתם הא מיירי בעוף ולית גבי' איסור עשה כלל וכנ"ל אכן ע"ש בתי' מ"ש דאפשר דלגבי איסור עשה דקיל ל"ש כלל חשיבות בריה ע"ש ובבאר יצחק סי' ט"ז)** ולהנ"ל ניחא דטריפה שאני דאף דמותר באכילה מה"ת בח"ש מ"מ ל"ק בי' אשר יאכל כיון דבעצמותו אסור הוא באיסור חפצא ודו"ק כי קצרתי:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה