לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה ג · פלג טו
ומעתה נבוא לגמור את הענין בע"ה ונבין מ"ש בגמ' ריש עירובין דפריך מ"ש גבי סוכה דתני פסולה וגבי מבוי תני תקנתא ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא ואיבע"א דאורייתא נמי תני תקנתא וכו' ובריש סוכה הקשו בתוס' שם מהא דגבי הדס תני פסולה ותקנתא אף דהוא דאורייתא יעו"ש:
ולדברינו אפשר ליישב קושית התוס' דהנה יש לחקור בהאי דינא דמצינו גבי סוכה ומבוי דאם הוא למעלה מעשרה ממעטו ופשיטא לי' להמג"א גבי סוכה בסי' תרל"ג ס"ק ד' דאין למעטו ביו"ט עיי"ש וזה אמת דהא מתקן גמור הוא לגבי מצוה דאורייתא רק גבי מבוי לכאורה יש להסתפק דאולי גם בשבת מותר למעט וכיון שאפשר למעט בכל דבר אם מבטלו שם וכמ"ש במג"א סי' שס"ג ס"ק כ"ד דה"ה עפר מהני ולהדיא מבואר בב"י שם דקורה דנקט הרי"ף מילתא חדא נקט וה"ה לכל מילי ואפילו עפר עיי"ש וא"כ הא אפשר למעט בעצמו גם בשבת בדברים שמותר לטלטל ואף בעפר אם הכניס מלא קופתו עפר מבעוד יום וייחד לו קרן זוית כמ"ש באו"ח סי' ש"ח סעיף ל"ח עיי"ש ואין כאן משום איסור מתקן כיון שאינו אלא בדרבנן משום היתר הטלטול דמדאורייתא הא מותר לטלטל ע"י ג' מחיצות ואין נ"מ כלל לגבי חיובא דאורייתא לענין זורק דלשי' הרמב"ם פטור גם אחר שתיקנו בקורה וכמשנ"ת דבעינן דוקא ד' מחיצות שלימות ולהחולקים עליו הא גם בלא הקורה מיפטר ע"י ג' מחיצות ולגבי היתר הטלטול הא אינו אלא מדרבנן ואין כאן איסור מתקן לפי מה שביארנו ומותר בשבת [וכ"ז הוא להסוברים דאין להתיר שבות דאמירה לעכו"ם גם משום מצוה ע' או"ח סי' רע"ו ס"ב וסי' ש"ז ס"ה א"כ אין היתר בסוכה לפי"ז גם ע"י עכו"ם וי"ל בזה וקצרתי]:
ולפי"ז נוכל לומר דהיינו מאי דקמשני בגמ' סוכה דאורייתא תני פסולה משום שאין לזה היתר ביו"ט ורק גבי מבוי דרבנן תני תקנתא משום שזה יש לו היתר גם בשבת עצמו. ומיושב לפי"ז גם קושית התוס' מהא דהדס דהא התנא בעצמו תני הך תקנתא ותני נמי דאין ממעטין ביו"ט ומשום דהוי מתקן וכמשנ"ת לעיל בע"ה ורק בהני דסתים לן משני דה"ט דגבי סוכה לא תני תקנתא משום דהוא דאורייתא ואסור ביו"ט ובמבוי דמותר גם בשבת למעט משו"ה תני ימעט דמשמע גם בשבת עצמו וכנ"ל:
וי"ל עוד דמ"ש אח"כ ואיבע"א דאורייתא נמי תני תקנתא וכו' הוא להני דס"ל דמותר שבות דאמירה לעכו"ם גבי מצוה וכנ"ל דלדידהו הא גם גבי מתקן לענין דבר מדאורייתא ג"כ מותר ע"י עכו"ם א"כ הא גם גבי סוכה אפשר למיתני תקנתא ורק סוכה דנפישי מילי פסיק ותני פסולה מבוי דלא נפישין מילי' תני תקנתא. והני תרי לישני י"ל דפליגי בהא אי מותר שבות דמעשה ע"י עכו"ם במקום מצוה וקצרתי גם בזה:
ונחזור מעתה בקצרה את כל האמור איך יתאימו בע"ה והיו לאחדים דהנה מתני' דשלהי שבת מלמדנו דמפירין נדרים בשבת אף דהוא מתקן שמתיר את האיסור מכאן ולהבא מ"מ התירו חכמים משום דיש לחוש שיעבור זמן ההפרה ונשאלין לנדרים דוקא לצורך השבת ושלא לצורך לעולם אסור הני נדרים שניתרין בחרטה דהשתא אסורין משום מתקן והצריכין פתח וניתרין למפרע דנמצא שאינו מתקן כלל מאחר שנתברר דלא הי' כאן איסור כלל מ"מ אסורין משום דצריכי ב"ד ומיחזי כדין ופוקקין את המאור וכו' היכי דא"צ למצוה ואינו מתקן עי"ז כלל ודאי דמותר משום שאינו אלא תוס' אוהל בעלמא ומיירי בשלא ביטלו ומעשה בימי אבא כו' שפקקו את המאור בטפיח וע"כ בשביטלו לדעת הרמב"ם דאל"ה הא אינו חוצץ וקשרו את המקידה וכו' לצורך מצוה ומדבריהם למדנו שפוקקין וכו' בשבת והיינו משום שטפח על טפח שמביא את הטומאה אינו אלא מדרבנן ואין כאן משום מתקן [ואולי גם אם נפרש דמביא את הטומאה מה"ת וההיתר הוא משום שהי' זאת לפני מות המת נוכל ג"כ לומר דמשו"ה הוא דל"ש כאן מתקן משום דאף אם הי' עושה זאת ע"י מלאכה גמורה אין זה אסור אלא מדרבנן ומשום דהוי משאצל"ג וכמו מוציא את המת לקוברו שמונע את הטומאה להביא כמ"ש הרשב"א שבת (דף צ"ד) לחלק בזה בין יריעה שנפל בה דרנא שכבר נעשה ההיזק ומתקנו עיי"ש. ועיין בדברינו ריש ברכות בע"ה באורך. וא"כ אין זה אלא משאצל"ג ולכן אין בזה משום מתקן ודו"ק] ונמצא למדנו מכאן דאין בדרבנן משום מתקן והיינו דסמך ענין לו מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ולא קתני פסולה משום דמבוי כיון שאינו אלא דרבנן מותר גם בשבת למעטו דאין בזה משום מתקן ורק גבי סוכה תני פסולה שאין לתקנה ביו"ט ואיבע"א שגם בסוכה אפשר לתקן מיהת ע"י עכו"ם אי נימא דמותר אמירה לעכו"ם במקום מצוה ומ"מ תני תקנתא משום דנפישי מילי' ודוק בכל הנ"ל כי דברים נכונים הם בע"ה: