אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה ב › פלג יא

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה ב · פלג יא

פלג י

ולכאורה הי' נראה לומר בעיקר משה"ק מהא דבבא מציעא (דף כ"ט) ופסחים (דף ד') הנ"ל דלק"מ דחילוק גדול יש ביניהם והוא דהתם בב"מ גבי ספרים האחר הוא מקיים המצוה מה שלומד בה רק דבממונו וחפץ שלו גורם הוא שחבירו יעשה מצוה בזה אפשר דל"א ניחא לי' דליתעביד כו' ל"כ שם בפסחים דהוא הבודק החמץ ומקיים מצות בדיקה שפיר אמרינן דניחא לי' אף בממונו וכמובן משום מצוה שמקיים וכ"כ בכל הני מקומות הנזכרים עוד בש"ס האי דניחא לי' ליתעביד מצוה בממוני' בכה"ג הוא כמו בהא דבכורות (דף נ"ח ע"א) גבי מעשר בהמה דהוא בעצמו יקיים המצוה וכ"כ שה (דף י"ח ע"ב) גבי רועה שמקנה לו מקום בחצירו כדי לקיים מצות נתינה לכהן ע"י חצירו וכ"כ בצד האיבעי' נדרים (דף ל"ו) דא"א לתרום ש"ח שלא מדעתו דבעה"ב משום דניחא לי' בעצמו לקיים מצוה בממוני' ג"כ הכי הוא ומאי דמיון הוא להא דב"מ שהאחר הוא המקיים מצות תלמוד תורה וממוני' רק כמו גורם לזה אפשר דל"א ניחא לי' כו' והנראה בזה דהנה שם בארה"ח שרצה להוכיח מהאי דבכורות גבי רועה שפסקו להלכה ביו"ד סי' שי"ז ס"ג דל"א אקנוי' אקני' לי' מקום בחצירו וכר"ע שם דפליג ומשום פסידא דבעה"ב הרי דמשום פסידא ל"א דניחא לי' דליתעביד וכו' וקשיא לכאורה על הר"ן דס"ל סברא זו גם במקום פסידא ודחה דשם שאני דאין נ"מ לענין המצוה אם הכהן קונה מקום בחצירו או לא ולענ"ד אין דבריו נראין דהנה שם בפירוש ד' הגמ' בהא דניחא לי' ומקנה מקום בחצירו לר"ט שם פליגי הקדמונים בזה דהנה רש"י והרמב"ן והרא"ש והריטב"א מפרשי דהייינו שהבעה"ב מקנה לו מקום לרועה בחצירו לענין בהמותיו וולדות שלו אם ילדו בכור יקנה הרועה הכהן תומ"י ע"י חצירו ובזה מקיים הבעה"ב מצות נתינה ע"י חצירו ולדידהו בודאי בעי שיקנה לו החצר דבלא"ה לא יקנה הבכור עד דמשך ורצונו שיקיים תומ"י מצות הנתינה וכמובן אלא אף לפי פירוש הרמב"ם אשר כן נפסק להלכה גם ביו"ד שם דהיינו שהבעה"ב מקנה לו מקום לרועה להכניס בהמותיו של עצמו שם ולגדל ג"כ בכורים שלו דבזה לכאורה אפ"ל דאין נ"מ לענין המצוה אם מקנה לו מקום או לא מ"מ הא לפי"ז גם בלי שום קנין ממילא קני הרועה ע"י התשמיש וכמ"ש שם ברי"ט אלגזי באורך דזה גופה קנין הוא עיי"ש אות כ"ב בשם הרגמ"ה שפירש שמרשה לו הבעה"ב לגדל בכורו של הכהן וניחא לי' בהאי מצוה של גידול בכור וממילא קונה [ומזה קשיא לי על מ"ש בס' יד מלאכי כללי הדינים אות תס"ב בשם ת' ב"י סי' נ' דל"א האי סברא דניחא לי' במצוה דרבנן ולכאורה בהא דפסחים הרי בדיקת חמץ ג"כ אינו רק מדרבנן ומ"מ אמרינן שם רק שם אפשר דחשיבא כמו דאורייתא וכמ"ש הר"ן ריש פסחים דבדיקה בלא ביטול הוא מה"ת עיי"ש באורך עכ"פ מד' רגמ"ה אלה קשיא לכאורה דמאי מצוה דאורייתא איכא הכא שיגדל הכהן בכור שלו] וע"כ רק משום דאיכא פסידא לבעה"ב ל"א הכא האי סברא דניחא לי' אבל בלא"ה הוי אמרינן גם כאן האי סברא דניחא לי' ולכאורה ראי' ברורה מכאן להרמב"ן דבמקום פסידא ל"א ס' זו רק נראה דמ"ש לעיל לחלק בין אם הוא בעצמו עושה מצוה דאז ניחא לי' גם במקום פסידא ובין כשהאחר עושה מצוה דל"א ניחא לי' במקום פסידא נראה דתלוי בזה דהנה לפי פי' הרמב"ן והרא"ש שם בבכורות הלא הבעה"ב בעצמו מקיים המצוה דנתינה ומ"מ אמרינן דמשום פסידא לא ניחא לי' הרי דאף אם הוא מקיים המצוה אמרינן ג"כ דלא ניחא ליה במקום הפסד ל"כ לפי פי' הרמב"ם הנ"ל דהוא לגדל בכורו של הכהן הלא בזה רק הכהן מקיים המצוה ע"י ממוני' דבעה"ב ורק משום פסידא אמרינן דלא ניחא לי' ובלא"ה שפיר אמרו דניחא לי' כו' מוכח מכאן דבמקום פסידא רק אם חבירו מקיים המצוה ל"א ניחא לי' אבל אם הוא בעצמו מקיים המצוה אפשר שפיר לומר דאף במקום פסידא ניחא לי' אשר לזאת יראה לי בע"ה דאפשר לומר דהרמב"ן כאן בפסחים בסוגיא דבדיקת חמץ אשר כתב הב"י משמו דס"ל כאחרים שהזכיר הר"ן דס"ל דצריך להחזיר לו הוצאותיו אפשר לומר דלשיטתו אזיל בזה לפי מה שמפרש שם בבכורות בסוגיא דרועה דהוא משום מצות נתינה לכהן ומ"מ קיי"ל שם דמשום פסידא אמרינן דלא ניחא לי' א"כ מוכח ג"כ דאף אם הוא בעצמו מקיים המצוה מ"מ לא ניחא לי' במקום פסידא ולכן ס"ל ג"כ דחמץ אם כי המשכיר מקיים המצוה בבדיקתו מ"מ אמרינן דלא ניחא לי' במקום פסידא ולשיטתו אזיל בזה והר"ן אפשר דמפרש שם כמ"ש הרמב"ם וא"כ ל"ד חמץ לשם דשם רק הכהן מקיים המצוה וכאן איהו בעצמו מקיים המצוה דמחויב הוא לבדוק וכמש"כ הר"ן שם וז"ל ושוכר לא סגי לי' בלא בדיקה וכמ"ש לקמן חמצו של עכו"ם עושה לו מחיצה עשרה ע"כ וא"כ אפשר דניחא לי' גם במקום הפסד ודו"ק רק דנראה עוד דאפשר לחלק קצת בין הנושאים דאף אי נימא דבכ"מ אמרינן דניחא לי' גם במקום הפסד היינו הפסד של המצוה גופי' וכמו גבי בדיקת חמץ דנותן ממון בעד זה גופי' ל"כ התם ברועה דהפסד דידי' הוא רק משום התערובות והספק אשר יתהווה עתה זו"ז אין לו הפסד כלל לכן שפיר אמרינן דלא נ"ל ודו"ק. היוצא מדברינו דאפשר באמת דהיכא דהוא בעצמו מקיים המצוה שפיר אפשר לומר דאף במקום הפסד ניחא לי' וכו' וגם לדעת הרמב"ן הנ"ל בהא דבכורות אפשר להסתפק ומשום דהתם שאני דההפסד הוא ממק"א וכמ"ש. עכ"פ לפי פסק ההלכה ביו"ד סי' שי"ז כהרמב"ם בוודאי דאפשר לומר כן אשר בזה לכאורה יתיישב ג"כ קושית הד"מ שם באו"ח סי' תל"ז מ"ש על הב"י בהביאו פלוגתת הראשונים גבי בדיקת חמץ הנ"ל אי מחויב הוא להחזיר לו הוצאותיו כתב בדרכי משה שם דבסי' י"ד גבי ציצית משמע דבמקום פסידא ל"א דניחא לי' ולפי"ז ניחא דהתם בציצית הא האחר מקיים המצוה ע"י ממונו ובזה הוא דאמרינן דל"נ לי' במקום פסידא אבל כאן בחמץ הא הוא מקיים המצוה בבדיקתו ואף בי"ד דכבר נתחייב המשכיר לבדוק מ"מ הא גם השוכר מקיים המצוה בבדיקתו ומחויב בדבר וכמ"ש לעיל בשם הר"ן ודמי קצת למ"ש בב"ק (דף צ"ח) דבא אחר ושרפו במועד פטור מפני שהכל מצווין עליו לבערו. ואף דמהנה ג"כ למשכיר דבלאו בדיקתו אולי יעבור בב"י בדאיכא חמץ מ"מ מאחר דגם הוא בעצמו ג"כ מחויב בדבר ומקיים מצוה שפיר אמרינן דניחא לי' בזה ולמה יגרע ניחותא דמצוה דידי' משום שגם המשכיר נהנה ע"י כמובן ומ"מ לענין החזרת דמים הביא הרמ"א דעת האחרים הנ"ל דחייב המשכיר משום דכיון דרמי חיובא עליו ומהנה אותו בבדיקתו שלא יעבור בב"י אם דלאו מק"ט הוא משום דניחא לי' במצוה שעושה מ"מ אפשר דמחויב להחזיר לו מעותיו מה שההנהו אבל אינו דומה למזוזה כלל וכלל דבמזוזה הרי רק השוכר מקיים המצוה לא המשכיר ולמה יתחייב לשלם לו בעד מצוה דידי' וזה פשוט בע"ה ולחנם נדחקו בזה האחרונים שם במג"א ובח"י ועוד:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה