לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג ו
אמנם כ"ז לא כתבנו אלא עפי"ד הגרעק"א שכתב דלמאן דאמר דהשבתתו בכ"ד לא הוי לאו הנל"ע רק להצילו שלא יעבור בב"י וכנ"ל ולכאורה יש לעשות סמוכין לדבריו ממה שהקשה בשאג"א סי' פ"ב לר"י דס"ל דב"י הוי לאו הנל"ע דהא לפי"ז לר' יהודא דאמר אב"ח א"ש כל שאינו שורפו אעפ"י שמשביתו ע"י ד"א לא קיים לעשה שבה ולוקה בביטלו לעשה או לא קיימו וכו' ולרבנן אם משביתו בכ"ד קיים לעשה דהשבתה ואין לוקין עלי' וא"כ יקשה לר"י האיך לקי והא מק"ו יליף לה מנותר וקייל"ן דאין מזהירין מן הדין וגם ל"ל לרבנן למימר לי' כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וכו' תיפוק לי' דאין מזהירין מן הדין וכו' עיי"ש. ולד' הגרעק"א הנ"ל הי' מיושב שפיר דל"ש להקשות אליבא דר"י האיך לוקה והא אין מזהירין מן הדין דאדרבא לרבנן דס"ל דהשבתתו בכ"ד הא ס"ל דלוקין לעולם ולדידהו הא ל"ה נל"ע כלל ושפיר יליף ר"י מק"ו דדינו בשריפה וחשיב לי' לאו הנל"ע וע"י שריפה מיהת לא ילקה כשמקיים העשה הרי דלענין מלקות אינו מחמיר ר"י ואדרבא מיקל הוא דלרבנן לעולם לוקה ולר"י ע"י שריפה לא לקי. אלא שזולת מה שמצינו להשאג"א ז"ל כאן להדיא שלא כד' הגרעק"א ז"ל ובפירוש ס"ל דלרבנן לא לקי וחשיב נל"ע בהשבתתו בכ"ד וכנ"ל אלא שגם ממקום שבא הגרעק"א להוכיח דלמ"ד בשריפה חשיב נל"ע משום דלגבי שלא לעבור מכאן ולהבא בב"י סגי לי' בהשבתה בכל דבר ע"כ דרחמנא אצרכי' שריפה לנתק ללאו שבה וכו'. משם גופה יש להוכיח ג"כ דגם לרבנן דס"ל דהשבתתו בכ"ד חשובה ג"כ לאו הנל"ע וכמשנ"ת לעיל בשם השאג"א שם סי' פ"ב ופ"ג דאפשר לקיים עשה דהשבתה בלא ל"ת דב"י וב"י דלענין ב"י וב"י במוציאו מרשותו סגי ואפילו בתוך הפסח מה"ת וא"ע עליו אבל לענין עשה דתשביתו לא מהני ואם לא הוציאו מרשותו קודם ו' שעות ולמעלה בהא אין לו תקנה אלא בביעור דוקא עיי"ש הרי למ"ד דס"ל השבתתו בכ"ד מ"מ יש לו עצה אחרת שלא לעבור בב"י גם בתוך הפסח אם מוציאו מרשותו וא"כ י"ל ג"כ דע"כ האי עשה דתשביתו באה לנתק הלאו. עוד תיקשי לן לפי"ז במ"ש חכמים לר"י לא מצא עצים לשורפו כו' וא"כ הוי תחלתו להחמיר וסופו להקל ולמה לן כ"כ תיפוק לי' דלגבי מלקות גופי' הוי סופו להקל לגבי שריפה דאם ישרפנו לר"י לא לקי ולרבנן חייב מלקות. ע"כ דאין לנו לעשות פלוגתא חדשה בזה בין ר"י ורבנן ולהסוברים דלאו דב"י הוי לאו הנל"ע בין לרבנן דס"ל השבתתו בכ"ד ובין לר"י דמצריך שריפה לכו"ע ס"ל דהוי ניתק לעשה ומעתה חזר וניעור מה שהקשו בסתירת ד' רש"י הנ"ל: