לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס
מערכה א · פלג ה
שבתי וראיתי שעפ"י הנ"ל יש ליישב פירש"י הנ"ל דשפיר מדייק דילפינן מדלא נפיק וכו' שלא נלמוד מהא דנפיק לר"ע וכו' דאשכחנא פתרי ללמוד מדנפיק לר"ע מהא דהבערה אף אי נימא דלית כאן איסור אב מלאכה אחרת זולת הבערה וכמו שנאמר בע"ה:
דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן והרשב"א בחי' למס' שבת (דף צ"ד) במש"ש דפוטר ר"ש אף במוציא את המת לקוברו ופירשו שם דחשיב משאצל"ג לפי שאין לו הנאה לא בהוצאתו ולא בקבורתו אבל ההנאה הוא מניעת הטומאה שהוא מונעו ממנו בהוצאתו וכן צידת נחש שלא ישכנו כו' שאינו אלא מניעת היזק והקשו א"כ תופר יריעה שנפל בה דרנא יהא פטור דא"צ לגופה של תפירה וכו' ותירצו דאעפ"י שברצונו לא היתה נופלת שם הדרנא ולא יבוא לידי אותה מלאכה כיון שכבר נפלה שם מ"מ צריך הוא לגופה של תפירה וכמו תולש מן המחובר דברצונו לא הי' מחובר וא"צ שיהי' מחובר בכדי שיתלוש ממנה ואעפי"כ מאחר שהוא מחובר צריך הוא לתלוש ונהנה מאותה תלישה מלאכה הצריכה ממש הוא עכ"ד עיי"ש:
היוצא לנו מזה דמשאצל"ג אינו מיקרי רק מה שצריך לאותו דבר או לתקן את העבר אף שברצונו שלא נעשה אבל
מה שמתקן שלא יזיק להבא זהו משאצל"ג וכמו שלא ישכנו נחש והנה כי כן הי' נראה לפי"ז ליישב ד' רש"י ממשה"ק שסותר לכאורה מהא שפירש בביצה (דף כ"ז) גבי ביעור קדשים דחילוק גדול יש ביניהם לפי"ז עפימש"כ הגרעק"א במערכה ה' למס' פסחים אות כ"ח עפי"ד הרמב"ן במכות (דף י"ד) דהטעם דאין עשה הבא אחר עקירת הלאו מתקן העשה למפרע בטמא הנכנס למקדש די"ל דהעשה דשילוח הוא משום להבא שלא יוסיף לעבור עוד בלאו להיות במקדש אבל לא לתקן על העבר ולפי"ז כתב שם הגרעק"א ז"ל דה"ה גבי ביעו"ח למ"ד דדוקא שריפה שפיר י"ל דהוי לאו הנל"ע דהא לתקן שלא יעבור בב"י עוד אפשר להשביתו גם ע"י ד"א כמ"ש בשאג"א סי' פ"ג דגם לר"י סגי בהא על להבא הא מיהת לרבנן דס"ל השבתתו בכ"ד ודאי די"ל דחשיב כמו עשה דשילוח דהוא רק לתקן שלא יעבור עוד להבא עיי"ש. [וי"ל עוד עפי"ז במ"ש בעמק יהושע סי' ה' ליישב מ"ש התוס' פסחים (דף כ"ט) דמשהא חמץ ע"מ לבערו א"ע דמשו"ה ל"ד לאינך לאוי הנל"ע דהא מ"ע בפ"ע הוא גם קודם שעבר הלאו עיי"ש. ולהנ"ל נמצא זה תלוי בפלוגתת ר"י ורבנן וי"ל בזה הרבה וקצרתי]:
ולפי"ז לכאורה תתחזק הקושיא דשפיר יש להוכיח דס"ל לר"ע אב"ח אלא שריפה מדנפיק לי' לר"ע דתשביתו מעיו"ט מהא דהבערה אב מלאכה הוא ע"כ דס"ל אב"ח א"ש דאי השבתתו בכ"ד ס"ל א"כ אין זה אלא לתקן שלא יעבור בב"י כמ"ש הגרעק"א ז"ל ודמי לצידת צבי שלא ישכנו וא"כ הא משאצל"ג היא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והו"ל להיות מותר גם בהבערה בכה"ג וכמשנ"ת לעיל דגם בהבערה בעינן דוקא צריך לגופה. אע"כ מוכח לכאורה דס"ל לר"ע דאב"ח א"ש והוי תיקון על הלאו אם כבר עבר או מצוה בפ"ע כמ"ש בשאג"א סס"י פ"ב להוכיח דע"כ עשה דתשביתו אינה תלוי' בלאו דב"י וב"י דלענין שלא לעבור בב"י סגי במוציאו מרשותו אפי' תוך הפסח ע"ש והוי מלאכה גמורה ושפיר מדייק רש"י שלא לפרש דמזה ילפינן מדנפיק לר"ע וכו' דזה יש לדחות דהא מ"מ י"ל דס"ל לר"ע דגם משאצל"ג חייב ומשו"ה מפרש דילפינן מדלא נפיק לר"ע וכו' אלא וכו' דאי השבתתו בכ"ד ישליכנו לכלבים וכו' דודאי אף אי נימא דס"ל משאצל"ג חייב מ"מ הוי שרי דהא אינו מלאכה כלל אע"כ מוכח דס"ל אב"ח אלא שריפה ומיושב מאוד לשון רש"י ז"ל בע"ה:
ולפי"ז הלא מיושב ג"כ משה"ק בסתירת ד' רש"י מהא דביצה (דף כ"ז) דקאסר גבי שריפת קדשים גם האכילה לכלבים משום דרחמנא אחשבי' ולא כן כאן גבי ביעו"ח דלפי דברינו חילוק גדול יש ביניהם דהתם שפיר י"ל דהוי מלאכה גמורה כיון דעשה דש"ק הוא לתקן הלאו שכבר עבר ודמי ליריעה שנפל בה דרנא כיון שכבר בא הנזק הוי צל"ג דצריך לתקן ל"כ כאן גבי ביעו"ח לפום מאי דקיימינן השתא למ"ד דהשבתתו בכ"ד דאינו אלא לתקן המכשול שלא יעבור בב"י מכאן ולהבא דדמי לצידת נחש שלא ישכנו וכמו שכתב הגרעק"א ז"ל כנ"ל ודאי דבכה"ג אין זה מלאכה כלל אף אי נימא דס"ל לר"ע דמשאצל"ג חייב במלאכה גמורה וכמובן ונכון הוא: