אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה א › פלג ג

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג ג

פלג ב

הנה שם בפסחים (דף ה') איתא ר"ע אומר א"צ הה"א אך ביום הראשון תשביתו וגו' וכתיב כל מלאכה ל"ת ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אב"ח אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק וש"מ ל"א מתוך וכו':

**(הג"ה בכאן מקום אתי ליישב מה שנתקשו המפרשים בסתירת פירש"י דכאן פירש"י במ"ש הבערה לח' שלא תאמר העושה כמה מלאכות בשוגג א"ח אלא חטאת אחת. וביבמות (דף ו') פירש"י שלא ת דא"ח עד שיעשה כל הל"ט מלאכות. ומפירושו בפסחים משמע דהא מיהת ודאי הוי ידעינן דגם על י. חייב. רק דהו"א דגם על כולן א"ח אלא אחת עיין במפרשים מ"ש לתרץ. ובס' אור יקרות אשר בס' ו חן פרשת ויקהל כתב לתרץ דלר"ע יש להוכיח דגם על אחת חייב בלא קרא דהבערה. ממ"ש בילקוט ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו כיצד ביה"ש של שבת ויוה"כ כו' ור"ע הא ס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין כמ"ש במכות (דף י"ג) ותיקשי לר"ע ל"ל בו למעוטי הא לחייבי' כרת ל"צ קרא דקמי שמיא גליא ומלקות ליכא משום שבת דחיוב מיתה הוא, וע"כ דס"ל לר"ע דאיכא חדא דלא מחייב עלי' מיתה כאיסי ב"י ומ"מ מלקות חייב עלי' ועל אותה מלאכה צריך האי מיעוטא דבו ולא בי ובחבירו וע"כ מוכח דגם על אחת מחייב עיי"ש. וטפי הו"ל להמחבר לגלות ולומר דלר"ע משכחת לה באיסור תחומין דלשיטתי' הוי לאו ולוקין עלי' כמ"ש בשבת (דף ס"ט) וכבר נודע מ"ש בשאג"א סי' ע' להוכיח דגם ביוה"כ יש עירוב והוצאה ועמ"ש בס' טעה"מ סוף ה' שבת ג"כ ליישב סתירת הסוגיות כריתות ויומת וכתב דע"כ הא דא"ע והוצאה ליוה"כ הוא משום דהוצאה מלאכה גרועה היא. והתוס' ריש שבת כתבו הטעם דהוי)**

והנה ידוע מה שהקשו האחרונים ז"ל במש"כ רש"י כאן בד"ה שמע מינה דאב"ח א"ש דאי השבתתו בכ"ד יבערנו ביו"ט ע"י ד"א יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים עיי"ש והקשה בפנ"י ובצל"ח ואו"ח דרש"י סותר א"ע ממש"כ בביצה (דף כ"ז ע"ב) במתני' שם דגם אכילה לכלבים אסור ביו"ט בתרומה טמאה משום דרחמנא אחשבי' למלאכה והוי כמו הבערה. ובנוב"י מ"ק או"ח סי' ט"ו כתב לחלק בין שריפת קדשים המוטל על כל אדם דבזה שפיר שייך לומר דרחמנא אחשבי' זאת למלאכה ל"כ גבי ביעו"ח דאינו אלא משום לתא דבעלים הא ל"ש לומר דלגבי הבעלים יהי' נחשבת למלאכה ואחר פטור כיון שאינו מחויב לבערה לכן גם הבעלים פטורים עיי"ש והדברים תמוהים דלכאורה מבואר בב"ק (דף צ"ח) להיפוך ממש"ש שהכל מצווין עליו לבערו וכן העיר בזה בס' עמו"א סי' ג' אות ה' להשיג על בעל יד אפרים או"ח סי' תל"ב שכתב ג"כ כנ"ל דבחמץ אין החיוב לבער רק על הבעלים ובעמו"א שם השיג עליו מב"ק (דף צ"ח) הנ"ל גם בס' בנין שלמה סי' ל' הקשה כן וכתב לפרש דהוא משום הגזלן והיינו שכ"א מישראל חייב לבער כדי שהגזלן לא יעבור בב"י עיי"ש בתקונים סי' י"ז ואנכי הרואה כי כבר זכה בזה הנוב"י עצמו בספרו צל"ח פסחים (דף כ"ט) יעו"ש. אכן כ"ז לא ניתן להאמר רק לפימ"ש הנוב"י בכ"מ דהגזלן באמת עובר בב"י עיין נובי"ק סי' כ' ובמ"ת סי' ס"ב אבל לפימ"ש בשטמ"ק ב"ק (דף צ"ו ע"ב) דגם הגזלן א"ע בב"י ול"מ הנגזל עיי"ש א"כ נסתר זה ועיין קצוה"ח סי' שס"ג סק"א מ"ש לקיים ד' הח"י דבתוך הפסח א"י הגזלן לומר הש"ל משום דקעבר בב"י וצריך לשורפו משום גורל"מ דיש עליו אחריות אונסין וכבר יש להתפלא עלי' ממ"ש בשטמ"ק הנ"ל להדיא דלא הגזלן ולא הנגזל עוברין בב"י הן אמת שד' השטמ"ק הנ"ל לפטור את הגזלן באמת טעמא בעי הא גורל"מ הוא משום חיוב אחריות דרמא עלי' וכנ"ל. ואולי י"ל בזה עפ"י המתבאר מד' התוס' ב"ק (דף נ"ו ע"ב) ד"ה פשיטא דבגזלן ליכא חיוב שמירה כלל ופטור אפי' מפשיעה ורק הוא נתחייב בהשבה משעה שגזלו וכשנאבד אח"כ נמצא חייב למפרע משעה שגזל א"כ י"ל דה"ט שא"ע עלי' בב"י משום דעתה בשעת איסורו אין עליו שום חיוב אחריות רק מה שכבר נתחייב משעת הגזילה ול"ד לשומר שחייב עתה באחריות בשעה שעובר עלי'. תדע ממ"ש הצל"ח פ"ק דפסחים מובא ג"כ בחי' רעק"א או"ח סי' ת"מ בסופו דהא דנפקד עובר בב"י משום חיוב אחריות אינו רק במפקיד עכו"ם ובמפקיד ישראל א"ע הנפקד משום דמשהגיע זמן איסורו פקע חיוב אחריות דידי' דנעשה עפרא והוי כאילו התנה חיוב אחריות דידי' עד ז"א עיי"ש ולכאורה תיקשי דאכתי איכא עלי' חיוב מה שלא מכרו קודם זמן איסורו וכמ"ש המג"א או"ח סי' תמ"ג ס"ק ה' דחייב בכה"ג ודמי לש"ח שהי' יכול להציל ברועים ומקלות עיי"ש. ולהנ"ל ניחא דחיוב זה כבר חלף הלך לו וא"ע על ב"י בשביל מה שנתחייב כבר. ומדין גורל"מ מה שהגזלן וכן השומר יכול לומר לו לאחה"פ **(מלאכה גרוע ממ"ש תרי קראי גבי הוצאה ועיי"ש בפנ"י וא"כ למ"ד דתחומין דאורייתא וקרא דאל יצא מיירי בתחומין א"כ אין להוכיח מכאן דהוי מלאכה גרועה ועפי"ז כתב שם ליישב להני דס"ל די"ב מיל מה"ת א"כ ל"ה מלאכה גרועה דהא איצטריך קרא לי"ב מיל ונוהג גם ביום הכיפורים ורב ששת ע"כ ס"ל דגם י"ב מיל דרבנן עיי"ש. הא מיהת דלר"ע דס"ל דתחומין דאורייתא ומפיק לה מקרא דאל יצא ודאי דגם ביוה"כ איכא איסור זה דתחומין והו"ל לומר דנוקמי' לקרא דממעט בו ולא בו ובחבירו על תחומין דאין בזה רק חיוב מלקות וכן הי' אפשר לאוקמי קרא במלאכת מחמר למ"ש בשאג"א סי' ע"ב דמחמר נוהג גם ביוה"כ אכן עיקר דבריו אינם נכונים דבקרא יומת כתיב וממעטו מחיוב מיתה וע"כ איירי בהני דאיכא עליי' חיוב מיתה. גם זו"ז אף אי נימא כדברי' מ"מ אין להוכיח מהני דלאו בכלל מלאכה הן לחייבי' על אחת מהל"ט מלאכות הנחשבות לאבות וד' המכילתא א"ש גם אליבא דר"ע בפשוטו דנ"מ לענין חיוב כרת ובשוגג לענין חיוב חטאת וליתא לדבריו. ולפלא על האו"ח שהביאו ג"כ בפסחים שם ולא השיג עליו כנ"ל. אכן הנראה לומר בזה דהא לכאורה אפשר להוכיח דגם על חדא מינייהו חייב מהא דמקושש. רק די"ל עפימ"ש בשבת (דף צ"ו ע"ב) במתניתא תנא תולש הוי והא קייל"ן דתולש תולדה דקוצר הוא וכמ"ש בכ"מ פ"ח מה"ש ה"ג וכבר אמרו בשבת (דף ע' ע"א) דבחרישה וקצירה ודאי דחייב עלייהו לבדן ורק דבעי קרא דהבערה לחלק על אינך אבות מלאכות עיי"ש וא"כ אין להוכיח ממקושש אמנם לר"ע דמוקי לקרא דבחו"ק תשבות על תוס' שביעית כמשנ"ת א"כ לדידי' אין לחלק ממלאכת חו"ק ליתר מלאכות וע"כ מוכח לדידי' ממקושש דגם על אחת מהן חייב לכן פירש"י כאן בפסחים אליבא דר"ע על שוגג דלא נימא דגם על כולן ל"מ אלא חדא. וי"ל בזה ג"כ משה"ק התוס' שבת (דף ע' ע"א) ד"ה ועל חו"ק דמנלי' דחייב עליהן שתים דילמא לא מחייב על חרישה וקצירה אלא אחת עיי"ש ולפ"ז מיושב דהא ידענו מהא דמקושש דעל קצירה לחוד ג"כ חייב וע"כ דבחריש וקציר חייב ב' על שניהם ובפשוטו מובן מה שכאן בפסחים מוכרח רש"י לפרש הא דלחלק כנ"ל שחייב על כאו"א מהן קרבן דהא כאן בשריפת חמץ א"ע רק מלאכה אחת ואסרינן אותו וידוע מ"ש במכות (דף כ"א) דאין חילוק מלאכות ביו"ט ובמפרש שם פי' דבין למ"ד הבערה לחלק ובין למאן דיליף חילוק מלאכות מקרא דאחת מהנה לכו"ע ממעטינן יו"ט עיי"ש ומשום דגבי הבערה כתיב בקרא ביום השבת ואם נפרש הא דהבערה לחלק במזיד והיינו דאי לאו קרא הו"א דעל אחת מן המלאכות א"ח א"כ ביו"ט דל"ש חילוק מלאכות הי' באמת אינו מתחייב על חדא ותיקשי א"כ כאן למה אוסר שריפת חמץ ע"כ לפרש קרא לענין שוגג וקמל"ן קרא דבשוגג חייב כמה קרבנות לפי מספר המלאכות וע"ז באמת אמרינן דאין חילוק מלאכות ליו"ט וי"ל עוד בזה וקצרתי:)** הש"ל. הנה על האי דינא דשומר שכ' המג"א שיכול לומר הש"ל כבר כתבו האחרונים לחלוק על האי דינא דהמג"א. ובח"י ואהעו"ז וכן בהגרעק"א שם הוכיחו אשר א"א כלל לומר שני הדינים האלה לחייב השומר באם לא מכר כנ"ל ושיוכל לומר הש"ל. אבל בגזלן הא תיקשי כנ"ל. וע"כ דלגבי גזלן גם דין גורל"מ ל"ש מה"ט דכתיבנא משום שאין עליו החיוב אחריות על הגניבה והאבידה רק שכבר נתחייב אלא שיכול לפטור א"ע אם איתא בעיני' ובדליתא בעיני' אין לו במה לפטור חיובו דלמפרע אפשר דגם דין גורל"מ ל"ש בכה"ג והרבה הארכתי בעיקר דין גורל"מ המחייב בב"י ואכמ"ל. עכ"פ לד' השטמ"ק הנ"ל גם הגזלן א"ע בב"י והא ל"ק להשטמ"ק ממש"ש בב"ק דלר"ש חייב לשלם להגזלן מטעם גורל"מ הא לר"ש לשיטתו דס"ל דעיקר איסורא דחמץ לאחה"פ הוא משום קנס שעבר בב"י א"כ הא כאן החמץ מותר א"נ דל"ע בב"י והוי ממון ממש דכבר הקשה זה בנוב"י מ"ק סי' כ' לענין מש"כ דהנגזל א"ע ותי' שם דכאן אליבא דר' יהודה קאי דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור מדינא ומשו"ה השמיטו הרמב"ם והרי"ף להאי מימרא עיי"ש א"כ לד' השטמ"ק הא אין לפרש כלל דמ"ש בגמ' שם שהכל מצווין עליו לבערו דהוא משום לתא דגזלן להצילו מן האיסור שהרי אינו עובר עלי' כלל וע"כ דהוא חוב על כל אדם מישראל. ואולי כמ"ש שם בב"ש סי' ל' דהא רק גבי איסור ב"י כתיב לא יראה לך ובמ"ע דתשביתו סתמא כתיב תשביתו שאור ולא שאורכם עיי"ש ולחנם חזר בו בתיקונים שם וכנ"ל ודו"ק:

והי' נראה לומר בישוב סתירת ד' רש"י הנ"ל מהא דביצה עפי"מ שלכאורה יש להקשות עוד כאן בסוגיא דהא ביעו"ח הוי מלאכה שאינו צריך לגופה דהא א"צ לגוף ההבערה ודמי למוציא את המת לקוברו דפטור לר"ש כמ"ש במס' שבת (דף צ"ד ע"א) ועיין בחי' הרשב"א ז"ל שבת (דף ק"ו ע"א) שכתב להדיא דלר"ש כל המלאכות הנעשות עבור מת מיקרי משאצל"ג ופטור וע' או"ת סי' ל"ד ס"ק ב' וברא"ש פ"ק דביצה סי' ה' בק"נ אות ז'. ובשלמא לשי' התוס' שבת (דף ק"ו ע"א) ד"ה בחובל שהוכיחו מכ"מ דע"כ גם לר"ש בעינן גם במקלקל בהבערה ובחבורה שיהי' המלאכה צריכה לגופה דוקא ושם כתבו דע"כ גם לר"ש אף דצורך מצוה ל"ח תיקון אליבא דר' אבהו מ"מ חשוב צריכה לגופה משום צורך המצוה עיי"ש לדידהו א"ש דגם כאן הוי צל"ג משום המצוה אף אי נימא דס"ל לר"ע דמשא"צ לגופה פטור אבל לרש"י שם אליבא דר' אבהו כמו שמסביר שם הרשב"א שי' רש"י ז"ל דלר"ש ס"ל דתיקון מצוה מיקרי אצל"ג וגם במילה ומת מצוה לאו תיקון הוא לר"ש דס"ל דבעינן דוקא תיקון בגוף הדבר ומה"ט מוכיח ר"ש מהבערת ב"כ דגם מקלקל בהבערה חייב עיי"ש א"כ ע"כ עלינו לומר דס"ל לר"ע כר"י דתיקון מצוה ג"כ הוי תיקון דל"ב דוקא צריך לגוף המלאכה וגם מה שמתקן לאחרים ג"כ מתקן הוי ומה"ט גם משאצל"ג חייב לדידי' עיי"ש וא"כ תיקשי למה ל"ק ג"כ רבא ש"מ ארבע דהא ש"מ נמי דס"ל לר"ע דמשאצל"ג חייב כר"י. דאין לומר להיפוך דס"ל לר"ע כר"ש דבעינן דוקא שיהי' צריך לגופה בכל מלאכה ורק דהכא גבי הבערה ס"ל דגם מקלקל גמור חייב בה ובמבעיר הוא דל"ב צריך לגופה ושום תיקון וכר"ש. דזולת מה שלפי"ז יקשה נמי למה ל"ק רבא האי ש"מ דס"ל לר"ע דמקלקל בהבערה חייב. אלא שא"א כלל לומר כן לפימש"ש ברשב"א לפ"ז דמוכח מהכא דע"כ ס"ל לר"ש דהבערה אינה לא ללאו ולא לחלק ורק לגופה איצטריכה ולחידושה דגם מקלקל חייב בה וכיון דאמר כאן ש"מ דס"ל לר"ע הבערה לחלק הא ע"כ ס"ל ג"כ כר' יהודא גם במשאצל"ג דחייב אליבא דר' אבהו דתלי זב"ז. [ומבואר ברשב"א שם דע"כ ס"ל לר' יהודא אליבא דר' אבהו דהבערה לחלק יצאת וכן מוכיח שם ברמב"ן ממתני' דשבת (דף ע"ג) דקחשיב שם מבעיר ג"כ ושם קאמר דר"י מוסיף אף השובט ע"כ דמודה נמי במבעיר. ומ"מ לא תקשה לדברינו לעיל ממה דמצינו דס"ל לר"י ב"כ הבכ"א מלמדין. דאפשר דמ"מ ס"ל לר"י דדרשינן קרא דבחו"ק על הא דקציה"ע דחי שבת וקצרתי] והדר תקשה כנ"ל דל"ק נמי ש"מ דס"ל משאצל"ג חייב. ודוחק לומר דמשו"ה לא חשיב לה משום דאליבא דר' אבהו לפי"ז הא תלי זב"ז ומכיון דקאמר ש"מ דהבערה לחלק ממילא נשמע נמי דס"ל משאצל"ג חייב דזה דוחק. וע"כ מוכח מהכא דרבא ס"ל כר' יוחנן בשבת (דף ק"ו) שם דס"ל גם אליבא דר"ש דגם בחובל ומבעיר אף דלר"ש גם מקלקל חייב בהו מ"מ משאצל"ג מיפטר גם בהו דגם בהני בעינן דוקא שיהי' צריך לגופה ובמילה וכן בהבערת ב"כ חשוב צל"ג משום המצוה עיי"ש בחי' הרמב"ן והר"ן באריכות דבריהם ותמצא כן וממילא דגם הכא חשוב צריך לגופה משום מצות ביעו"ח וזה פשוט:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה