אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק א מערכה א › פלג ב

לפלגות ראובן חלק א· הרב זליג ראובן בנגיס

מערכה א · פלג ב

פלג א

איברא דלכאורה הי' אפשר לומר דלר' ישמעאל ע"כ ס"ל דהבערה ביו"ט מותר לגמרי אף אי ס"ל דלחלק יצאת דהנה ידוע מ"ש במג"א סי' תקי"ח סק"א בשם המ"מ בטעמא דהר"מ שפסק דהבערה מותר ביו"ט גם שלא לצורך משום דכתיב ביום השבת דרשינן הא ביו"ט שרי והקשה ע"ז במג"א שם מהאי סוגיא דפסחים דמפורש דאסור הבערה ביו"ט. ובאמת י"ל דלק"מ עפי"מ שמצינו במכילתא ובילקוט פ' ויקהל על האי קרא לא תבערו אש למה נאמר לפי שהו"א בחו"ק תשבות כו' שבות מערב שביעית לשביעית כו' ק"ו אם שביעית שא"ח עלי' כרת ומב"ד ה"ה שובת כו' שבת כו' דין הוא שישבות מע"ש לשבת או לא יהי' רשאי להדליק לו הנר ולהטמין לו את החמין כו' ת"ל ל"ת אש ביום השבת ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת **(הג"ה הארכתי בכתובים בזה את כבוד מחותני הגאון הג' בעל עולת יצחק מרעזיצא זצ"ל במה שרצה לדחות ד' הנימוק"י פ"ב דב"ק במש"כ לענין אשו משום חיציו דחשוב כאילו עשה כל המעשה בשעת הדלקתו דאל"ה היאך שרינן להדליק את הנר בע"ש ע"ש וכתב הוא ז"ל מהמכילתא הנ"ל דלהדיא התירה התורה כו'. ביום השבת וכו' אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת. ע"ז השיבותיו דאדרבא ממקום שבא יש להוכיח כד' הנימוק"י שהרי ע"כ האי דרשה אינה אלא אליבא דר"ע דס"ל דתוספת שביעית אסור מה"ת בריש מו"ק ובר"ה (דף ט' ע"א) ואסור בערב שביעית מצד עצמו כל הל' יום. וי"ל ק"ו לאסור גם בערב שבת שיהי' אסור מצד עצמו ע"ז דריש לי' לקרא דביום השבת להתיר וכו' ל"כ לר' ישמעאל שם דס"ל תוספת שביעית אינו אסור מה"ת רק מהלמ"מ ע"כ דל"ב קרא להתיר מע"ש לשבת דהא אין דנין ק"ו מהלכה כמ"ש בשבת קל"ב ובכ"מ. ולדידי' ל"ב קרא דביום השבת להתיר מע"ש וע"כ דדריש לקרא כמ"ש במ"מ ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט ולהדיא קאמרינן במו"ק (דף ד' ע"א) דגמר שביעית משבת בראשית דלפני' ולאחרי' מותר. א"כ שפיר הקשה בנימוק"י נהי דאין איסור על ע"ש מצד עצמו יאסר מיהת בע"ש משום שבת דהוי כמו חיציו ושפיר משני דחשוב כמו עשה את כל המעשה תומ"י בשעת עשייתו והיינו בע"ש ובזה אינו אסור דלא ילפינן משביעית לאסור למר משום דאין דנין ק"ו מהלכה ולרע"ק מקרא דביום השבת והרבה הארכתי בדברי שם בענין זה ואכ"מ:)** והאי דרשה ע"כ אליבא דר"ע הוא דס"ל דבתוספת שביעית אסור מה"ת וא"כ לדידי' ודאי דאין לדרוש האי קרא דביום השבת להתיר יו"ט דבעי קרא להתיר מע"ש לשבת ולכן ר"ע לשיטתי' ס"ל שם בפסחים דהבערה גם ביו"ט אסורה ל"כ לר"י ולר"ג במו"ק שם דס"ל דעיקר תוס' שביעית הוא רק הלמ"מ וא"ד ק"ו מהלכה [עיי"ש במכילתא שרצה ללמוד שם תחלה במה מצינו משום ששביעית לשם ד' וכן שבת ועוד ק"ו הוא אמנם ע' רש"י שבת (דף קל"ב ע"א) ד"ה עקיבא דל"ד ק"ו רק כל הי"ג מידות אין דנין מהלכה דלא ניתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מידות עיי"ש ועתו"ס קדושין (דף י"ז ע"א) ד"ה ונילף וצע"ק ויבואר בע"ה במק"א] לדידהו ל"ב קרא להתיר מע"ש לשבת ושפיר י"ל דקרא אתי להתיר הבערה ביו"ט וגם שלא לצורך וכמ"ש במ"מ ולפי הנ"ל לכאורה ע"כ עלינו לומר דבין אי נאמר דס"ל לר"י קרא דבחו"ק לדרשה דיצא קציה"ע דדוחה שבת ובין אי נאמר דיליף מהאי קרא חילוק מלאכות מ"מ ס"ל לדידי' דהבערה ביו"ט מותר מהאי מיעוטא דביום השבת כיון דלא בעי קרא להתיר מע"ש לשבת לשיטתי' דס"ל דתוס' שביעית הוי רק הלמ"מ (ומה מאוד יתיישב בזה מ"ש בפסחים (דף ל"ו ע"א) אין לשין עיסה בפסח כו' ואם לש ר' גמליאל אומר תשרף מיד וברש"י שם ד"ה אין מפרש דע"כ במועד קאמר ולא ביו"ט משום דהבערה שלא לצורך הוא ע"ש ולשון מיד אינו משמע כן כמובן ולהנ"ל א"ש מאוד דלר"ג לשיטתי' דס"ל ג"כ שם בריש מו"ק דתוס' שביעית הלמ"מ ל"ב קרא להתיר מערב שבת לשבת ודריש לי' לקרא דביום השבת להתיר הבערה שלא לצורך ביו"ט ומתפרש שפיר לפי"ז תשרף מיד גם ביום טוב עצמו וזה נכון]:

אמנם לא נראה לומר כן דהנה ידוע משה"ק בשאג"א סי' ע"א במ"ש בשבת (דף קי"ד) על מאי דדריש ר' ישמעאל קרא דעו"ש בשבתו על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ עיי"ש בסוגיא משום דס"ל לר"י נו"נ קרבין ביו"ט ול"ב קרא על יו"ט והקשה הא י"ל דבאמת ס"ל לר"י נו"נ א"ק ביו"ט משום איסור שחיטה ומ"מ ל"ב קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט משום דס"ל הבערה ביו"ט מותר משום דללאו יצאת וכמ"ש הריב"א בתוס' פסחים (דף ה') דלמ"ד הבערה ללאו מותר ביו"ט ועיי"ש מ"ש להוכיח שלא כהריב"א או דע"כ ס"ל לר"י לחלק יצאת עיי"ש וא"כ לדברינו הא עדיין יקשה דלפי"ז הא אף אי נימא דס"ל לחלק מ"מ ע"כ לר"י מותר הבערה ביו"ט מקרא הנ"ל דביום השבת וכמשנ"ת והדר תיקשי כנ"ל מנלן דלר"י ס"ל נו"נ קרבין ביו"ט וע"כ מוכח דפשיטא לי' להש"ס דס"ל לר"י דהבערה ביו"ט אסור. ומצאתי בס' בית הלוי סי' ט"ז סוף אות י"א שהביא מכילתא מפורשת בפרשת בא על קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וגו' למה נאמר כו' מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז ר' ישמעאל אומר א"צ ה"ה אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא ומה ת"ל עד בוקר אלא אם חל ט"ז להיות בשבת מגיד שאינו נשרף עד אור י"ז כו' הרי להדיא דר"י ס"ל דשריפת נותר אסור ביו"ט מטעם מלאכה מה"ת ושפיר הוי צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט אי הוי ס"ל דנו"נ א"ק ביו"ט עיי"ש ולהלן יבואר בע"ה ד' המכילתא הנ"ל. ומשמע לכאורה דרק למ"ד אליבא דר"י דהבערה ללאו יצאת לדידי' אפשר למידרש האי ביום השבת להתיר יו"ט אבל למ"ד אליבא דר"י דלחלק יצאת הוי מלאכה ואסורה גם ביו"ט ולא דריש לי' להאי קרא להתיר יו"ט אף דלא בעי לדידי' להתיר מע"ש לשבת. ועדיין תיקשי מאין פשיטא לי' להש"ס לאוקמי האי דר"י דמצריך קרא לחלבי שבת ביוה"כ דהוא משום דס"ל נו"נ קרבין ביו"ט והבערה ביו"ט ס"ל דאסור כיון דמ"מ י"ל ג"כ דס"ל לר"י להתיר הבערה ביו"ט. וליישב ד"ז עלינו להקדים עוד דברים בביאור ד' ר"ע בפסחים שם ולבאר הסוגיא בע"ה ועפ"י דברינו ירוח לנו ליישב גם זה:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה