אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש שמות › פרשת יתרו

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש שמות · פרשת יתרו

פרשת בשלח

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא את ישראל ממצרים נ"ל עד"ז בהקדים הפ' וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר והנה ידוע בעשרה מאמרות נברא העול' בכל מאמר שם אלהי' השי"ת ויתעלה כשעלה ברצונו הטהור לברוא את העולם היתה בבחי' פקידה לפניו כי הכל היה תלוי ועומד עד יום הששי הוא ששי בסיון קבלת תורתינו הקדושה אז נתבסם העולם ומלואו בל תמוט לעולם ועד אותו היום לא היה בבחי' עשי' כלל ועד"ז פירשנו הפסוק וידבר אלקים את כל הדברים היינו עשרת הדברים במעמד הר הקדוש לאמור דייקא שיהי' קיום עולם ועמידה לתבל ולכל יושבי' הנברא במאמר ה' כי אז נתחזק עשיית העול' ידוע כי כ"י נקראת בשם שר"ה ע"ד שרה לכל העול' והוא הנרצה בדברינו הנ"ל וה' פקד את שרה כאשר אמר בחי' הוי' ב"ה לכנס"י היה בחי' פקידה לשרה כאשר אמר עשרה מאמרות בבריאת העול' ויעש ה' לשרה כאשר דבר היינו בחי' עשי' וקיום היה לשרה כ"י כנ"ל כאשר דיבר עשרת הדברים והכל נבראו בשביל ישראל עד בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואז נתקיי' במעמד קבלת התורה קיום עולם ומלואו בשביל ישראל המקבלים עליהם אלהותו יתברך וידוע ממדרשי רז"ל התווכחות האומו' וישראל ע"ד משל המוץ והבר מדיינין זה עם זה בשבילי נזרעת הארץ כו' והוכרחו האומות להודות שבשביל ישראל נברא העול' בראות' יציאת מצרים בניסים ובנפלאות לעין כל מה נשתנו אומה הישראלית מכל אומה ולשון לנסותם ולרוממ' בניכם הנ"ל אין זאת כי המה עיקר הנבראי' אשר בעבור' נבראו כל העולמות ובע"כ העידו והגידו על יקר ומעלת אומה הישראלית הנתעלת' על כולם והוא פירוש הפסוק אשר התחלנו וישמע יתרו כו' יתרו הבין את כל אשר עשה אלקי' היינו ובריאת כל העולמות כנ"ל היה הכל למשה ולישראל עמו רק עבור משה וישראל העולי' במחשבתו אך מאין הבין זאת כי הוציא ה' את ישראל ממצרים דייקא כי רק את ישראל אומה הנבחרת הוציא ממצרי' בנסים ובנפלאות מה שלא עשה כן לכל גוי ואומה ולשון בזה הבין כי הכל היה בשביל ישראל כנ"ל ובהבינו זאת מאס ברע ובחר בטוב ובקדושה:

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא וכו' ופירש"י ע"י שליח כי בפשוט אי אפשר לפרש לכך פירש"י ז"ל ע"י שליח ואפשר עוד לפרש ויאמר אל משה אני היינו הש"י ב"ה שנקרא אני כמו שכתוב כי אני אני הוא אמר למשה חותנך יתרו בא אליך:

ויחד יתרו על כל הטובה וכו' אשר הצילו מיד מצרים ויש לדקדק דהו"ל למיכתב אשר הצילם וכו' והנראה לומר כך עפ"י מאחז"ל גלו למצרים שכינה עמהם וכו' ואם כן יש לומר דקאי אשר הצילו על השכינה כביכול עוד נראה עפ"י מאחז"ל ג' היה באותה עצה יתרו איוב ובלעם וכו' יתרו שברח זכה וישבו בניו בלשכת הגזית וא"כ י"ל הפשט דקאי אשר הצילו על יתרו שהש"י הציל אותו שברח מהם. עוד י"ל יתרו על שם מותרות היינו משים עצמו כשרים וזה משמח א"ע תמיד בטובת ישראל:

עתה ידעתי כי גדול וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם ופירש"י עתה ידעתי מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר ע"כ והנה מאין יצא לרש"י זה והנראה דקשה דהוה למיכתב עתה יודע אני כי גדול וכו' מה ידעתי דמשמע לשעבר והנה איתא במדרש ועתה פן ישלח ידו וכו' מלמד שפתח פתח של תשובה ושמעתי ממורי היינו שהלשון ועתה מרומז על תשובה היינו אף שעד הנה לא הייתי כהוגן רק מעתה והנה י"ל כך דידוע שיתרו לא הניח עבודה זרה שלא עבדה והיינו שעבד עד שבא על האמת שאין בה ממש וכן הי' בכל ע"ז שעבדה ואח"כ נודע לו בבירור ששקר הוא והניחה והנה כשבא יתרו אצל משה רבינו ונקשר במדת אמת וביותר שנתוודע לו מאלקות אזי התחרט על העבר שלא עבד את הבורא וביותר שנתחרט ונתקשר במדת אמת נתוודע לו שמה שהי' מכירו לשעבר הוא' אמת ונמצא הפי' כך עתה היינו ע"י התשובה ידעתי כי גדול ה' וכו' היינו אני רואה שידעתי מקדם ושוב לא יהי' סתירה על הידיעה שמקדם אדרבא נתוסף האמונה ע"י הנסים ונפלאות שראה יתרו ונתקשר במשה:

והודעת להם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויש לדקדק למה לא נאמר הדרך אשר ילכו בה כמו שנאמר והמעשה אשר יעשון ונ"ל עפ"י שאיתא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ולהבין כשאדם רוצה לעבוד הבורא ב"ה צריך לילך לצדיק והוא יורה לו את הדרך אשר ילך בו איך שילמוד לשמה ויתפלל ויעשה כל המעשי' בדחילו ורחימו אבל כשאינו הולך להצדיק אז אינו יודע מאומה אעפ"י שלומד תמיד ומתפלל ועושה כל המצות אבל אינו יודע לעשותם באהבה וביראה ולא פרחת לעילא כנודע אמנם אעפ"י כשמדבק בצדיק מחויב הוא בעצמו ללמוד בהתמדה ולהתפלל בכוונה גדולה ולעשות כל המצות שיש באפשרי לעשות והצדיק יורה דרכו איך להתנהג ושיעשה לשמה באהבה וביראה ולא יסמוך על זה לבד כשמדבק בהצדיק ולא יעשה כלום לעצמו זה אינו וזהו אם אין אני לי מי לי פי' כשאין אני בעצמי עושה מעשים טובים ולעבוד את הבורא ית"ש מי לי פי' מי יעשה מ"ט בשבילי וכיון שכן תאמר לא אלך אל הצדיק אלא אהיה בביתי ואלמוד תורה ואעשה מעשים טובים בעצמי לכך אמר וכשאני לעצמי מה אני פי' כשתעשה בפני עצמך ולא תדבק עצמך בצדיקים מה אני פי' אתה בבחי' מה שאין אתה יודע מה לעשות ואיך לעשות המעשים טובים ולהבין שכל אחד יש לו עבדות ודרך אשר הולך בה איש לפי שכלו ולפי ערכו דהיינו שלומד תורה ועושה מעשים טובים אבל כל זמן שאינו מדבק עצמו בצדיקים אינו יודע מאומה ואינו מכיר את הדרך אשר הולך בו איך שיתנהג עצמו בדרכי ה' שיעשה כל המעשים באהבה וביראה ובדביקת רב וזהו והודעת להם את הדרך ילכו בה פי' בדרך שהם תלמוד ותודיע להם איך שילכו בדרכם לה' באמת והמעשה אשר יעשון פי' אז ידעו איך להתנהג ולעשות כל המעשים לש"ש באהבה וביראה אמן:

וישמע משה לקול חותנו ויעש כל וכו' בעז"ה נראה לי דהנה יתרו כיון לטובת משה כמו שאמר נבול תבול וכו' והנה משה רבינו לא כיון לתועלת עצמו רק כיון שאמר יתרו כך ומצוה בכבוד חמיו וקיים דיבורו ולכך אמר הכתוב וישמע משה לקול חותנו וכו' ולא כתב בפשוט ויעש משה כן ללמדנו ענין הנ"ל:

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום זה באו מדבר סיני. נ"ל עפ"י הפסוק למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו כי הכלל שיש בארץ ארבעה מינים והם דומם צומח חי מדבר וגדול שבכולם הוא מדבר והוא אם הדיבור הוא בדבר טוב אבל ח"ו אם הדיבור רע אזי הוא גרוע יותר מחי ואיתא בעץ חיים שהמלכות נקרא פה והיינו כי המלכות נוהג כל המלוכה ע"י הדיבור והיינו שהדיבור טוב עולה לשמים ומשפיע לתתא חסדים וזהו למוליך לשון מלוכה שממליך את עצמו במדבר ר"ל בדיבור דהיינו כמלך שנוהג כל המלוכה ע"י פה שיהי' עמו כמלך בכל אשר יאמרו כן יהי' כי ע"י דיבורים טובים יפעלו שמשפיע מלמעלה כל טוב כסולם אשר יכול לעלות ולהוריד וזה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני סיני בגימטריא סולם שבמתן תורה באו לבחינת סולם שבאו להם דיבורים שיכול לעלות ולהוריד השפע ודו"ק:

משה ידבר והאלהים יעננו בקול נ"ל כי עיקר הוא ההתחלה של תפלה ואח"כ כשהכין באלקות אזי הש"י מדבק בו וממילא הולכים הדיבורים רק שצריך לצמצם את היראה שלא יהיה בטל במציאות וזהו משה ידבר כי היה צריך לכתוב דיבר רק שהי' רוצה לדבר וצימצם את הדיבור ואז אלקים יעננו בקול כי הש"י מדבק עצמו בו ודו"ק.

הגבל את ההר וכו' נ"ל כי הר הוא יצה"ר כשאחז"ל לצדיקים נדמה להם כהר וזהו פירוש שיעשה יצה"ר ויבוא בגבול רק מה שצריך לעבדות הש"י וקדשתו את היצה"ר לעבוד עמו ג"כ עבודתה בורא כשאחז"ל בכל לבבך בשני יצריך וד"ל או יאמר כי הר נקרא המחשבה מלשון הרהור שיבוא המחשבה אל הגבול שלא יתפשט כי המחשבה אינו עומד במקום אחד ותביא אותו בגבול וקדשתו שיהי' המחשבות טהורות וד"ל:

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהנה בפ' וישב בבני יהודה בבן הראשון כתיב ויקרא שמו ער כו' ובשני האחרונים כתיב ותקרא ויתבאר עפ"י מה ששמעתי מאמו"ר בוצינא קדישא הרב מ' אלימלך זצ"ל פי' על מה שאחז"ל עתיד הקב"ה להתיז ראשו של נחש היינו שלעתיד גם כל הקליפות יטוהרו ויבואו לכלל הקדושה והיינו שיתיז ראשו של נחש היינו שיתיז קוץ העליון של הנון הוא היוד ויעשה מ"ם מן הנו"ן ויהי' מן נחש משיח ובזה נתבאר דהנה הקליפה נקראת עקב כמו ואתה תשופנו עקב והקדושה נקראת ראש וזה היה מחשבת יהודה כי ידע שמאתו יצא משיח בן דוד ע"כ קרא שם בנו הנולד לו ער ר"ת עקב ראש וזה סוד בקע לגולגולת בקע אותיות עקב דמעקב יבוא לראש דהוא גלגולת ר"ל שגם הקליפות יבואו לכלל הקדושה וזה ויהי ער בכור יהודה היינו בכור נקרא המחשבה ואמר הכתוב שמחשבתו לא עלתה לו אבל היה להיפך שהוא קרא אותו ער עקב ראש כו' והוא השחית זרעו ועשה רע ראש עקב שהמשיך מהקדושה אל הטומאה והנה הבית שמואל הקשה אהא דאאז"ל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין והלא ראינו שאינו כן וי"ל דהנה במצרים היו ישראל במ"ט שערי טומאה ואילו היו בשער החמשים לא היה לשונאיהם תקומה ח"ו מחמת שאז היה הדעת בגלות ולא היה להם תורה ע"כ לא היה גאולה שלימה כי בתחילה כתיב אהיה אשר אהיה והדר כתיב כה תאמר אהיה שלחני היינו שגלות מצרים אינה שלימה וזה אהיה ושוב שנית אהי' אתם אבל לעתיד כתיב רק אהי' שלחני אליכם שלא יהיה אחריו שעבוד נחזור לענינו שבמצרים היה במ"ט ש"ט היינו שבעה פעמים שבעה והנה שבעה חדשים עולה מאתים ועשר כמנין שהיו במצרים וזה יולדת לשבעה יולדת למקוטעין היינו גאולת מצרים שלא היתה רק לשבעה במ"ט שע"ט כו' ע"כ היתה למוקטעין שלא היתה גאולה שלימה אבל לעתיד הי' יולדת לט' כי ט' פעמים ל' עולה ער היינו אף שיהיו משוקעים בשער החמשים נוכל לצאת משם מחמת תורה ומצות שבידנו וזה יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין שיהי' גאולה שלימה במהרה בימינו וי"ל כוונת הכתוב שלפנינו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהנה לאמר גימ' רע"א והנה על תיבת תחת תרגומו מלרע וזה כוונת הכתוב את כל הדברים האלה יפעל אף שיהיה בבחי' רע הוא סוף היינו שער החמשים מ"מ ע"י התורה יבואו לאלופו של עולם ר"ע א' גמ' לאמר שמכלל רע יגיעו לאלוף ועפי"ז אפשר לפרש מה שאנו אומרים תשעה מי יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה לכאורה זה הכל יודעים לא אנחנו לבד ולדרכנו ניחא מאחר שיש לנו תורה עי"ז יהי' לנו גאולה שלימה להוציא אותנו גם משער החמשים כנ"ל:

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וי"ל דתיבת לאמר הוא כמיותר ונ"ל ע"ד הפסוק וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כו' והנה ידוע כי ביום חג השבועות הזמן גורם שהכל נתקן ונתיחד כל ענפי הקדושה וזה הטעם שהספירה שאנו סופרין מט' יום מעילא לתתא סו' חסד ג"ת נהי"מ כי ביציאת מצרים ג"כ הכל נתקן ונתיחד וזה הטעם שפסח נקרא שבת כמ"ש ממחרת השבת כי בפסח הכל נתיחד בלא אתערותא דלתתא כמו בשבת וגאולת מצרים הי' מחמשים ש"ב כנודע ובשביל זה אנו סופרין מעילא לתתא כדי שאנו בעבדותינו ע"י אתערותא שלנו נמשיך עלינו הקדושה עד שנבוא על מדרגה שהיינו כמקודם ביציאת מצרים כי' נעוץ סופו בתחילתו כי' כשאנו באין לסוף היינו מלכות מיד אנו באים להבינה ובחג השבועות אנו באי' למדרגת מ"ת וז"ש אנכי ה' אנכי בגי' כסא הוא העולם הבריאה חמשים ש"ב וכל ענפי הקדושה נתקן ונתיחד ביום חג השבועות ואינו צריך להיות שבעה ימים כמו פסח וסכות אלא ביום אחד הכל נתייחד ונקרא עצרת שהכל נאסף ונתיחד וז"ש וביום הביכורים פי' שהכל נתקן ונתבשל ביום זה בהקריבכם מנחה חדשה לה' שהכל בא אל התחדשות בשבועותיכם פי' זאת הקדושה תפעלו ותמשכו עליכם, בשבעה שבועות שאתם סופרים מקרא קודש פי' זאת שאתם קרוין קודש כמ"ש קודש ישראל לה' תהיו לכם שתהיו קרוי' באמת קודש כי ביום הזה הכל נתקן ונתיחד כל מלאכת עבודה לא תעשו פי' בלא עבודה שלכם כי נתקן ונתיחד ע"י מסכירה ולהבין במעשה בראשית בכל מאמרות נאמר שם אלקים כי אלקים בגי' הטבע פי' שהקב"ה ברא את העולם שיתנהג העולם עפ"י הטבע שאם לא הי' העולם נברא שיתנהג עפ"י טבע אלא לפי מעשה בני האדם לא היה קיים העולם מפני חטא האדם ומעשיו הרעים ולכך נאמר שם אלהים במע"ב כי שם אלהים בגי' הטבע כי' שה' ברא את העולם שיתנהג עפ"י הטבע שלא יזיק כ"כ מעשה בני אדם כדאיתא במדרש בפסוק כי יודע ה' דרך צדיקים כי' משעת בריאת עולם היה יודע שיהיה צדיקים ובשבילם ברא את העולם ודרך רשעים תאבד פי' לא הי' רוצה לידע מן הרשעים ולכך ברא את העולם וזהו קודש ישראל לה' ראשית תבואתה פי' תבואתה לשון ביאה שהכל בא בשעת בריאת העולם בשביל ראשית דהיינו ישראל שיקראו ראשית כי דרך רשעים תאבד מכנגד פניו ולהבין שאיתא בעשרה מאמרו' נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות ולהבין אצל בריאת עולם נקרא מאמרות ואצל מ"ת נקראו דברות עשרת הדברות והטעם כי מאמר הוא לשון קדושין כמו עשה בה מאמר פי' בריאת העולם היתה כמו קדושין שעדיין לא נגמר הדבר והא ראי' שאין אנו מברכין שבע ברכות בשעת קדושין שעדיין לא נגמר הדבר עד שעת חופה שנגמר ונתיחד ביחוד ובחיבור גמור לכך נאמר אצל בריאת עולם ויאמר לשון מאמר וקדושין כדאיתא יום הששי כולם תלוים ועומדים עד ששי בסיון שקבלו ישראל את התורה שם נאמר וידבר עשרת הדברות כי דיבור הוא לשון יחוד כמו ראוה מדברת עמה בשוק חיישינן שמא נבעלה ואמרינן מה מדברת נבעלה פי' בשעת מ"ת נעשה היחוד גמור כמו שאיתא ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זהו מ"ת ולהבין שאיתא עולם הבא עולם הנסתר נקרא מי כי עולמות עליונים הם רוחני' וצריך לישאל מי הוא ועולם הזה נקרא אלה כי עוה"ז הזה גשמי' ויוכל לומר אלה הדברים שתראה בעינך ובשעת מ"ת הרכין השמים ושמי השמים על הר סיני זה סוד שנתחבר ונתיחד עולם הנסתר עם עולם הנגלה ונתיחד מי עם אלה וזהו שם אלקים וזהו רומז הכתוב וירא ישראל את בני יוסף פי' וירא ישראל זה ישראל סבא את בני יוסף זהו כל ישראל כ"ש בני יעקב יוסף ועוד נאמר ועמך כולם צדיקים ויוסף הוא הצדיק לכך נקראו ישראל בני יוסף כמובן וזהו וירא ישראל סבא את בני יוסף ויאמר מי אלה שיתיחד מי עם אלה ואיתא בעצרת הכל מודים דבעינן נמי לכם פי' עצרת הוא מ"ת ובעינן נמי לכם לכל צרכיכם היינו השפעות טובות ופרנסה ורפואה כדי שיוכלו לקיים את התורה וזהו שנאמר אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם פי' אתן לכם לכל צרכיכם ולא יחסר לכם כל טוב ותוכלו לקיים את התורה וזהו וידבר אלקים שנתיחד מי עם אלקים כנ"ל את כל הדברים האלה לאמר פי' שהכל נאמר בשעת מ"ת אפילו שהוא עולם הנגלה הכל נאמר שיהי' כל צרכינו ולא יחסר לנו כל טוב כדי שנוכל לקיים את התורה ודו"ק:

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וכו' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים כאן הי' כאן נמצא דבר נפלא לבעלי שכל להשכיל לבותם בטוב טעם ודעת העיקר הדבר שצריך ללמד לעצמו לעת בואו לשכינת הצדיק העובד את ה' באמת בגודל פחדו ויראתו העיקר הלימוד מהצדיק להביט לפנימיות עבודתו בקודש ולגודל ענותנותו לא כאותן האנשים מחוסרי ההבנה אשר לא ידעו כלום ועושים הטפל להעיקר וצופים בהכנת הצדיק להמצוה איך שהצדיק מתרעש ומתפחד לפני עשותו המצוה ומחמת זה נדמה להם כי נשבר לבבם בקרבם והמה מתנענעים ג"כ ונמשל כבהמות נדמו כי עבודתם הבל ולריק יגיעו ומי האיש החכם יבין את זאת כי העיקר להביט בפנימיות העבודה של הצדיק ליקח לעצמו מוסר השכל לכל ענין ולכל דבר כאשר אירע לי בעצמי פ"א חגגתי את חג הסוכות בק"ק לובלין אצל איש האלקים וכו' רבינו יעקב יצחק זצ"ל והלך קודם הלל לסוכה לברך על נטילת לולב על הד' מינים והלכו אחריו כל הבאים וגם אני הלכתי בתוכם להסוכה והי' הצדיק מתרעש ומתפחד קודם הברכה בבהלות עצומות ותנועות גדולות לערך שעה והעם שהיו שמה הי' מסתכלים בזה כי נדמה זאת להם להעיקר והיה דומה להם שמשיגים יראה גדולה והיו מתנענעים ג"כ ברתת ובזיעה כאשר נדמה להם אבל אני ישבתי על הספסל ולא עשיתי את הטפל להעיקר רק המתנתי אחרי כלות הבהלות והפחדים ואז עמדתי להביט היטב לברכתו אשר בירך ואין לשער מדרגתו הגדולה בשעת הברכה וזה הענין נלמד מהפסוק שלפנינו וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן וירא העם וינועו ג"כ אבל ויעמדו מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים כי לא השגיח לקולות וברקים רק לפנימיות של עשרת הדברות וזו הוא התפארות של משה אשר התורה מפאר בו בזה וכן נזכה אנחנו ב"י המתאספים בקהלות הקוד' לקדושי עליון לבוא לתכלית האמת בכל דבר:

ואם מזבח אבנים וכו' נ"ל לרמז שיהי' נוהג בכל עת כי אבנים מרומז לאותיות כמד"א בספר יצירה והנה ידוע כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה גם בשאר תורה ידוע מאמרם כל העוסק בת"ת אינו צריך לא עולה וכו' וידוע דהתורה מכפרת כקרבן נמצא י"ל מזבח אבנים מרומז לתורה שמכפרת רק שלא יהי' גיאות כי ידוע שהקב"ה בנה עולמות והקריבן כידוע מבחי' עולם התוהו נמצא בתורה יוכל האדם לתקן שרשו מבחי' עולם התוהו רק שלא יאמר אנא אמלוך היינו בחי' גיאות והנה גזית עם הנקודה עולה גיאות עם הנקודות וקאמר קרא לא תבנה אתהן גזית שלא תלמוד בגיאות כי חרבך היינו שורשך בעולם החורבן הנפת עלי' אתה מניף בתורה ותחלל' בשביל גיאות לכך תלמוד בענוה ויהי' כמו מזבח כנ"ל לקרב אותך לשורש כמו קרבן שהיא קירוב לשורש.

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה