אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש שמות › פרשת בשלח

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש שמות · פרשת בשלח

פרשת בא

ויהי בשלח פרעה וכו' ולא נחם וכו' כי קרוב הוא כי אמר כו' הנה אי תיבת כי היא נתינת טעם בלשון דהא כי קרוב ונח לשוב למצרים הי' לכתוב כי קרוב הוא ואמר אלקים וכו' מה כי אמר אלקים ועוד קשה מה ענין הסמיכות לזה בשלח פרעה וכן ולא נחם כו' הלא בפרשת בא כתיב שיצאו ישראל ממצרים ובאו לסכות והנה בעזרת הבורא ב"ה נוכל לפרש כך דהנה יש לדקדק עוד לקמן ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ופירש"י ז"ל למדנו שהי' משה מאריך בתפלה ומה נועם למצוא הרמז בתורה שהי' משה מאריך בתפילה אפשר בפשוט ג"כ נוכל לפרש כי מצינו שאמר משה ה' ילחם כו' ואתם תחרישון המשמעות אתם תחרישון ואני אתפלל עוד נוכל לפרש בע"ה דהנה האוה"ח הקשה ג"כ על פסוק זה מה תצעק אלי כי אל מי יצעק אם לא לה' יתברך עיי"ש והנראה בעז"ה דהנה בזוהר שמות על פסוק ויזעקו בני ישראל וכו' אמר ר' יצחק זעקה וצעקה ענין אחד והיינו שצועק בלב ואינו אומר כלום ואמר ר' יהודה הילכך צעקה גדולה מהכל והנה בעת שראו ישראל והנה מצרים נוסע וכו' היו מתיראים מאד ומה גם לדברי רז"ל מצרים נוסע בלשון יחיד קאי על שר של מצרים והנה נוכל לומר שהי' מתיראים לבל יפול במחשבתם שום ענין מחשבת פסול והנה באמת שמשה אמר להם אל תיראו וכו' והנה אם ה' אמר לו כך הי' לו לומר כה אמר ה' אך י"ל כי הי' מובטח כי הש"י אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה א"כ הי' מובטח בוודאי שהשם יצילם ויקיים הבטחתו ונעבוד אותו על הר סיני הגם שהי' שר של מצרים נוסע אחריהם לעזור למצרים הי' למשה רבינו יותר התאמצות כי ודאי כיון שה' נתן להם המדרגה לראות השר שנוסע מסתמא היינו להודיע שהמצרים אין להם שום כח להרע לישראל רק שהשר נוסע לעזור להם ולא יהי' יוכל להזיק לישראל כלל שאפילו שום תחבולה אין צריכים לעשות נגדו ועוד שהש"י יתן כח שמשה יכניע את השר ועוד בפשוט כיון שהמצרים נסע אצלם השר לעזור להם והנה חלק ה' עמו אזי בוודאי יעזור הש"י לעמו ובזה הראה ה' רחמיו שנתן מדרגה לראות השר של מצרים שנוסע והנה הישראל כשראו השר היו מתיראים שלא יקטרג עליהם השר ונוכל לומר לכך צעקו אל ה' כי תפילה אפשר לקטרג עליו ר"ל כי יש מלאכים שמריחים בתפלות כדאיתא בספרים אמנם צעקה בלב הוא עוד יש לומר כיון שצעקה גדולה משאר תפלה כנ"ל לכך כתיב ויצעקו כי תפסו המדרגה שהוא יותר עליונה היינו צעקה ואמר להם משה אל תיראו היינו שאל ימשכו על עצמם יראה רעה ואמר להם התיצבו וכו' והנה משה רבינו הגם שהחזיק את לב ישראל כאשר הוא האמת עם כל זה לא מנע א"ע מלהתפלל רק שלא יהי' שום קטרוג על התפלה עשה בהצנע והי' עושה כמדבר עם ישראל ומבשר להם בשורות טובות ובתוכו הי' התפלה לה' שהתפלל והיינו התיצבו וראו את ישועת ה' והיה כמבשר ובתוכו תפלה לה' שהשם יושיע ואמר אשר יעשה לכם היינו עהר וועט טיהן ובתוכו כוונתו הי' עהר זאל טיהן וכן ה' ילחם וכו' עהר וועט שטרייטין וכוונתו הי' עהר זאל שטרייטען היינו תפלה וא"כ לא הי' באפשר להיות קטרוג כי הי' בהצנע והנה זה הענין היינו צעקה כי אינו אומר בשעת צעקה הגם שאמר בשורה טובה לישראל בכ"כ ענין תפלה לא הי' אומר רק בלב הי' כוונתו ולזאת אמר הש"י מה תצעק אלי וכו' והיינו דבדרך משל לבקש ממלך בשר ודם טובה על בנו של מלך אף אם המבקש אינו חשוב כל כך ג"כ פועל מכ"ש אם המבקש הוא רחימא דמלכא הגם שמדבר עבורו דבר טוב ג"כ פועל ואמר הש"י מה תצעק אלי והיינו דבר אל בני ישראל כי עבור בני ישראל לטובה יכול אתה לפעול בדבור פשוט ואין צריך צעקה רק בפשוט דבר אל בני ישראל וכו' ומשה שהי' עניו מאד הי' נראה בעיניו שצריך צעקה על ענין זה כי הי' מחזיק א"ע לפשוט ויסעו היינו שיסעו כדרכם וגם על הים ומתורץ קושית האוה"ח וגם רש"י ז"ל מה שאומר למדנו שהי' משה עומד ומאריך בתפילה:

ואתה הרם את מטך וכו' נוכל לפרש כפי מה שאי' בס' נועם אלימלך של אמו"ר על פסוק מה זה בידך ויאמר מטה היינו שהש"י שאל מה ענין עסק שעוסק משה יותר ואמר מטה היינו הכנעה ע"ש והנה הים אמר בדעתו שהו' נברא קודם משה רבינו ואמר הש"י הרם את מטך היינו לזה צריך רת ברות נגד הים ולא הכנעה נגד הים וכמאמר חז"ל נחזור לעניננו ונוכל לפרש הפסוק ויהי בשלח פרעה וכו' כי מצינו בפ' בא שאמר הש"י בא אל פרעה כי אני וכו' למען שתי אותותי אלה וכו' ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' וטוב לפרש כי הש"י ב"ה עשה באמת וביושר ושלא יהי' קשה וכי בשביל לספר באזני וכו' הכה את פרעה והאמת הוא כך כי פרעה היה רשע גמור ומה שלא רצה לשלח את ישראל לכך היה מחויב ללקות ואח"כ מה שהשם הכביד את לב פרעה מסתמא מדברים מפרשי התורה מזה ובעז"ה אפרש ג"כ כיד ה' הטובה עלי כי כשיבא משיח צדקינו ב"ב יתוקן אויר העולם כדאי' בספרי' ויהי' התפשטות הקדושה עד אין שיעור והנה אם לא בשביל רשעת פרעה ועמו יכולים היו ישראל במצרים לפעול כל כך התגברות קדושה עד אין שיעור והי' תיכף גאולה שלימה רק בשביל רשעת מצרים פרעה ועמו לא הניחו שיתגברו קדושת ישראל כל כך וא"כ היה על ידי זה שעבוד מלכיות אח"כ עד כי יבוא משיח צדקינו ב"ב ויתרבה הדעת כמו שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' ויתרבה האמונה בבורא ב"ה ועד שיבוא משיח צדקינו ב"ב צריך לספר יציאת מצרים שיתרבה הידיעה כמ"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' אשר התעללתי ואת אותותי וכו' וידעתם כי אני ה' וא"כ שפיר נלקה פרעה בכל האותות הידועי' כדי שנספר באזני בנינו וכו' כמו שכתוב כי פרעה גרם ברשעתו שלא היה כל כך התפשטות הקדושה בעת הזאת שיתרבה ממילא הידיעה ואמונה שלימה בבורא ב"ה על כל העולם ונמצא לפ"ז יתורף ג"כ דיקדוק מה שכתבנו בפ' בא שאמר הש"י שלח ולא שלח כי כך הוא כי אם היה השי"ת אמר בדרך ציווי שלח והנה היה פרעה מוכרח לשלוח תיכף כי בדבר ה' שמים נעשו וכו' מכ"ש שפרעה היה מוכרח לשלח תיכף רק בשביל רשעת פרעה כנ"ל היה צריך לאותות ומופתים והיה הקב"ה מפרסם רשעת פרעה בכמה אותות ומופתים ואח"כ במה שהכביד לבו היה ג"כ כדי שיהיה במה לספר כדי שידעו ידיעת הבורא כמ"ש וידעתם וכו' לכך אמר הש"י ב"ה שלח היינו שיתגלגל הדבר שישלח ובודאי הבורא ב"ה עושה באמת וביושר הכל יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים והנה איתא בזוה"ק שאמר ר' אלעזר ב"ר שמעון הטעם על מה הגלה הקב"ה את ישראל ולענין מה למצרים כמו שכתבנו בפ' בא כדי שלא יתקלקלו ישראל מקדושתם כי המצרים לגודל רשעתם היו שונאים לישראל הן אנשי מצרים והן נשי מצרים ולא היו ישראל מקורבים להם ולא היו נופלים ממדרגתם ע"ש והנה באמת הגם שלא היו נופלים מקדושתם עכ"פ היה קשה להם להתגבר בכל יום לילך במדרגה יותר גדולה וקדושה מחמת רשעת מצרים ושעבוד וכנ"ל והנה אח"כ כשיצאו ישראל ממצרים ובאו למדרגה גדולה ואם היו הולכים בדרך ישר' לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים ושם קרוב הוא לא' ויש התפשטות הקדושה מן ארץ ישראל והיה ג"כ סיוע גדולה לבוא למדרגה יותר עליונה וביותר כשהיו רואים מלחמה והיו באים ליותר מדרגה גדולה עד אין שיעור והראי' כשראו מצרים נוסע תיכף היו אוחזים הענין היותר גדול היינו ויצעקו ב"י כנ"ל והנה האמוריים החריבו את א"י כששמעו שישראל הולכים ממצרים ורוצים ללכת לא"י (חסר תשלם המאמר)

ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות ר"ל שיחנו בני ישראל לשוב לדרך הנכונה ויהי' להם חני' לפני פי החירות ר"ל שיהי' דיבורם דבוק בעולם עליון אשר משם יוצאים כל החירור לכנס"י והוא נקרא עלמא דיובלא בין המגדול ובין הים דתפלה נקרא מגדול עד"ה מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב דתפלה הוא דברים העומדים ברומו של עולם ובין הים הוא התורה המכונה בשם הים ור"ל דדיבורם בין בתורה ובין בתפלה יהיו דבוקים בעלמא דחירות לפני בעל צפון ר"ל הבעל והשורש לכל הצפוניות נכחו תחנו על הים ועי"ז כשאדם הוא דבוק בעולם העליון הוא נפשט מן הארציות והוא נבוך בה וכמתעסק בעלמא בזה העולם הגשמים וז"ש ואמר פרעה שהוא היצה"ר נבוכים הם בארץ ועי"ז אף שחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בחילו ובפרשיו כי יטבע בים התורה והמצות (חסר תשלום המאמר):

ופרעה הקריב כו' וישאו בני ישראל כו' ויראו מאוד כו' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר כו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים כו' לכאורה הם דברים זרים מאד וחלילה שמפי בני ישראל יצאו דברים זרים ומוגשמים כאלה ונראה דכיוונו לדבר אחר והוא דהנה ב"י כשראו שהם במיצר גדול וצריכים לרחמים ונסים גדולים לעשות להם א' שינצלו וילכו בתוך הים בשלום וגם שיעשה הש"י נקמה בשונאיהם והנה זה הבינו בעצמם שאינם כדאי לנסים כאלו ואין להם במה לעבוד את ה' על כל הטוב אשר יעשה להם כי אהבה ויראה זוטרתא הוא לגבי הטובות הללו והשיגו בשכלם שלא יצוייר להם שום עבודה זולת מסירת נפשם עבור אהבת שמו וזה שיערו בעצמם שעדיין אין להם מדרגה זו ואין בהם כח לעבוד במסירת הנפש ולכך ויראו מאוד כי סברו בלבם שח"ו בין כך ובין כך אבדה תקוותם והם בסכנה ולכך היה קשה עליהם פרידתם ממצרים מחמת שבמצרים היה קל להם לעבוד את ה' בעבודה לפי ערכם וכוחם ולא הוכרחו למות נפשם כי לא הוצרכו לנסים גדולים משא"כ לעת הזאת שהם בדחקות גדול וצריכים לתפוס עבודה גדולה וז"ש מה זאת עשית לנו להוציאנו פי' הלא זה הדבר אשר דברנו לך חדל ממנו ונעבדה את מצרים ר"ל שנעבוד את הש"י במצרי' כי שם היה קל לעבו' וז"ש כי טוב לנו עבוד את ה' במצרי' עבודה פשוטה וקלה לפי ערכינו ממותנו במדבר משנהי' במדבר במקום שצריכי' להפקיר נפשינו ולעבוד במסירת נפש וז"ש משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם וכו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל שפייס אותם ורמז להם שבוודאי יעזור להם ה' לבוא למדרגה זו של מסירת הנפש כמו שהי' באמת לבסוף שרדפו מצרים אחריהם ומה עשו קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים תחילה והיתה יהודה לקדשו והי' להם מסירת נפש ועי"ז ניצולו והבן:

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון על דרך הפסוק והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך וקשה למה כפל הכתוב שכח תשכח ונ"ל בפשיטות כמו ששמעתי בשם הקדוש והטהורא בוצינא דנהור ר"ש כב"ה מ' דוב בער מ"מ דק' מעזריטש בפסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ר"ל אשרי האדם אשר הוא משגיח על עצמו בכל רגע ורגע אם לא יחשוב ה' כלומר ששכח בהש"י ב"ה לו עון הוא בעיניו חטא גדול ונ"ל שכן פי' זה הפסוק והי' אם שכח תשכח ר"ל שגם זאת תשכח ששכח' ועוד נ"ל שכך פי' זאת הוא ידוע לכל שצריך להאמין שה' היה הוה ויהי' כמו שהי' קודם בריאת עולם כן יהיה אחריו וכן הוה עכשיו בשעת שעולם קיים כי הקב"ה אין צריך לעולם כלום אבל אם ח"ו שאינו מאמין שהקב"ה היה קודם בריאות ויהי' אחריו דהיינו בזמן שעולם חרוב אזי אפי' במה שמאמין שהקב"ה הוה בשעת שהעולם קיים אין זו אמונה כי המשמעות שהקב"ה ח"ו צריך להעולם אלא צריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' ולהבין שהשם הויה ב"ה מורה על הוה כי אותיות היה לשון היה משמע הי' ויהי' כי היה בלא ואו הוא מורה על שהי' כבר אלא הואו מהפכו להבא שיהי' וזה רימז לנו הכתוב והיה אם שכח ר"ל אם תשכח שה' הי' ויהיה תשכח את ה' אלקיך ר"ל תשכח אפילו ההוה והנה שמענו שצריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' והושיענו תמיד בכל עת והוא יושיענו תמיד וכשאנו מאמינים באמונה שלימה בהקב"ה אין שום דאגה כי הכל בא בזכות האמונה שאנו מאמיני' שה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וזהו שרומז לנו הכתוב ה' ילחם לכם ר"ל שיהי' לכם אמונה לחם כי לחם בגימ' ג' הויות היינו שמונה ושבעי' כלומר שתאמינו שה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ואתם תחרישון מכל יגון ואנחה כי בזכות האמונה יהי' לכם כל טוב כי אם הוא מאמין באמת שהש"י בודאי יושיע אין צריך לדאוג עכשיו על רגע אחת מה שאין לו עכשיו מה שיצטרך לו להבא ודו"ק:

הנני עומד לפניך על הצור והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם הקושיא הוא מפורסמת דהאיך שייך אצל הבורא יתברך לומר דעומד שם הלא מכה"כ ולית אתר פנוי מני' ואיך יתכן לומר שיעמוד אצל הצור דמשמע דלא היה עומד רק במקום זה חלילה אך דהשורש הדבר הוא כך דהנה ידוע דברי חז"ל דאין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל דלכאורה אינו מובן דכי לא מצינו זולת זה שום עמידה באדם רק בתפלה דווקא ובוודאי כיוונו לאיזה דבר שכל ולא כפי פשטות הענין אבל שורש הדבר הוא דבאמת חז"ל לא דברו מן האנשים פחותי ערך רק מן אנשי' השלימים ביראת ה' ובתורתו ובאלו אמרו חז"ל דאצלם לא שייך עמידה כלל דכל ימיהם הם הולכים בשכלם ומחשבתם ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם עליון כי כשאדם רוצה לבקש את הבורא כל עולמים ולבוא לעבדות האמיתי ולהיות דבוק אליו יתברך צריך האדם לחפש יומם ולילה ע"י תורה ומצות וע"י צירופי אותיות ותיבות הקדושי' וע"י המלאכי' הקדושי' שבכל עולם ועול' ובכל מיד' הקדושה וא"א להיו' כלל במעמד אחד ולזה הצדיקי' נקראו מהלכי' ולא יצוייר כלל עבודה זולת בתפלה דהוא הדביקות וחיבור אל הבורא יתברך דהאדם עד שמגיע לתפלת העמידה אז הוא הולך דרך השתלשלות העולמות ע"י שירות ותשבחות שאומרי' ופסוקי דזמרה אז בכל פעם משיג האדם שכל יותר דרך המידות הקדושי' אבל עדיין לא הגיע לדבר אל המלך בעצמו להיות דבוק אצלו ממש בלי הפסק ומסך וחלל אפי' של קדושה עליונ' זולת אורו של אין סוף הפשוט לבד ולכך נקרא עולם א' אצילות שהוא מלשון אצלו שהאדם עומד אצלו יתברך ממש כביכול וזהו בתפילת י"ח שאז האדם עומד בעול' אצילות ואין שום מסך וחלל הקדוש מפסיק בין אדם לקונו רק אור הא"ס המקיף את האדם מכל צדדיו ולפני ה' ישפוך שיחו משא"כ מקודם הגיע לתפלת י"ח אינו דבוק עם המלך אע"ג דבחי'. אצילות הוא בכל עולם ועול' מכ"מ אינו נגלה עצמותו יתברך זולת ע"י לבושים שבכל עולם למשל כשהאד' הוא בפסוקי דעשי' בקרבנות אזי הוא דבוק באצילות דעשי' וכן בפסוקי דזמרה הוא נתקרב יותר אל עולם המלאכי' ואז הוא באצילות דיצירה וכן בברכת יוצר הוא בעולם השרפי' באצילות דבריאה עד אשר מגיע האדם אל שמונה עשרה אז הוא דבוק באצילות דאצילות האיך הוא עומד לפניו יתברך לבדו ומקיף אותו והוא מתחנן אליו כבן המתגעגע לפני אביו ומסדר בקשותיו ושם לא יציור הליכה ולכך נקראת תפלת הש"ע תפלת העמידה כי שם האדם עומד.

והנה בוודאי כפי מה שאנו עושים ומקדשין א"ע למטה כמו כן אנו מעוררים את הדוגמ' למעל' וא"כ כשאנו באים למדרגה של עמידה לפניו יתברך לבד אז גם הוא יתברך מתיצב כביכול לפנינו ור"ל כמו שאנו לפניו עומדים ומדבקי' מחשבותינו אל נקודה אמצעי' שהוא אלקותו יתברך שהוא שורש כל והוא הנקודה פנימיות המחי' את כל כן הקב"ה מצמצם א"ע ועומד א"ע כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם עלה ברצונו לברוא כל העולמות והכל הוא כדי להיטב לזרע ישראל והם עיקר המחשבה ואבן הראשה שממנה הושתת העול' שכנס"י הם יסוד לכל העולמות ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ויהי' צרכי ישראל ומשעבדי' כל הנבראי' תחתיהם לעשות רצונם ולכך נקרא הוא צור ישראל שהוא צורה של ישראל החקוקה בכסא אצלו כי הם עיקר הצורה ומחשבה שלו בתחילה ובזה תבין מה שאמר הכתוב הנני עומד שם לפניך ר"ל בשבילך אני עומד שם ר"ל כמו שאתה עומד במחשבתך דבוקה אצלי ממש כך אני עומד שם על הצור ר"ל הצור של ישראל ר"ל שהי' המחשבה להטיב לישראל ועבורם נבראו כל הדברים וכל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובים וכל העולמות צריכים ליתן שפע לכנס"י וז"ש והכית בצור ר"ל שתכה בזה הצור כלומר שתעורר זה המחשבה עליונ' ודביקות אלקות בכנס"י ואז ויצאו מים משם תמשוך כל השפעות וחסדים טובים לישראל ובזה יתפרש הכתוב אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ר"ל שמשה רבינו הסתכל בישראל וראה שהם בבחי' נצבים עומדי' ואמר אל תתמה על מה שאתם נצבי' היום הוא מחמת שאתם במדרגה גדולה לפני ה' אלקיכ' שאתם קשורים בדביקות עליון פנים בפני' עם ה' אלהיכם ואין שום מסך ומבדיל ביניכם ואתם קרובים אל המלך ושם לא יצוייר הליכה כי אם עמידה כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה