אור ברסלב

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש שמות

חומש בראשית

פרשת שמות

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו. מהידוע ומפורסם הוא בספרים כי כל אדם צריך לקדש עצמו כשעת זיווג ויהי' כל הענין לקיים רצון הנורא ולא להנאתו הגופנית אך זה א״א שיהיה הזיווג ברור כל כך שלא יתערב שום צד הנאת עצמו מצד היצה״ר שא״כ לא היה יכול להוליד כידוע ע״כ האדם הוא מלא תאוות כי בשעת הזיווג הטביעו בו אביו ואמו כל התאוות כענין ובחטא יחמתני עמי והנה עמרם ע״ה היה צדיק גדול כמ״ש במדרש אנכי אלקי אביך זה עמרם והוא בוודאי כשעת הזיווג לא היה עושה רק לקיים רצון הבורא והיה מכוון להסיר בנו הנולד לו מכל התאוות הבאים משעת הזיווג כנ״ל וזה ותקרא שמו משה גי׳ רצון שלא כיוונו רק לקיים רצון הבורא ותאמר כי מן המים משיתיהו לשון הוצאה או הסרה היינו שהסרתיו מכל התאוות וזה מן המים מים נוקבין ומים דכורים. וזה אנכי אלקי אביך כי אב הוא שורש רצון כידוע וכן אבי יבחן איוב כו׳. ואנכי אלקי אביך שאביו הטביע בו רק הרצון:

ויהי בימים הרבים ההם. וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל כו׳. יש לפרש דהנה הביא במדרש בקום עלינו אדם אדם ולא מלך ופירשו המפרשי' דהנה לב מלכים ושרים ביד ה' וזה בקום עלינו אדם ולא מלך וזה וימת מלך מצרים ויאנחו כי עתה מיגרע גרע שכ״א יהי' מושל:

וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. מקודם נפרש שפסוק כי יודע ה' דרך צדיקים וכו' וקשה איך יש צדיק בארץ והא כתיב. לפניך מי יצטדק רק עיקר הוא התחלה צריך לראות שיהי' טוב והסוף ג״כ יראה שיהי' טוב אע״פ שבינתיים אין טוב כמ״ש הזוה״ק בני ישראל אעלין בני ישראל נפקין דהיינו כשנכנסו היו טובים י״ב שבטים שבטי י״ה ואח״כ כשיצאו ובאו לים נכנסו בהם אמונה שלימה אע״פ שבמצרים לא הי׳ טובים שכתוב חותמו של הקב״ה אמת דהיינו ראש תוך סוף והוא היה הוה ויהי' וכתיב את ה' אלקיך תירא לרבות ת״ח ופירש הגמרא דהיינו ת״ח המקטין א״ע מא' ועד ת׳ ונ"ל, שמפני כך נקראים את מפני שהוא ראש וסוף כי הקב״ה הוא ג"כ תוך והאדם צריך. לראות ההתחלה שיהי' טוב והסוף ג״כ יהי' טוב אע״פ שבינתיי׳ לא טוב וזהו וירא אלקי' את דהיינו הראש וסוף של אדם וידע אלקים מפני כך ידע מי שהוא צדיק וד״ל:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, במדרש הה״ד אני ישינה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן כו' יונתי תמתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה כו׳ דשורש הדבר הוא דמי יוכל לשער גודל האהבה והתשוקה נכבדת אשר יש להבורא כל עולמים לכנס״י זרע אברהם ידידו אשר בשבילם נבראו כל העולמות וכל היצורים והנבראים והנעשים הכל פעל השם למען ישראל ובעבורם נבראו כל מיני השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים כי הם עיקר ושורש כל הבריאה והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה קדומה לכל קדומי' וראשון לכל הסיבות ותחילה לכל הויות והנמצאים שבעולם שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט ולהטיב לברואיו ברא וסדר כל מעשה בראשית ועבורם נאצלו כל העולמות כדי להוציא המחשבה מכח אל הפועל וזה שמצינו בתיקוני זה"ק על פסוק ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם דהנה עיקר העבדות של זרע ישראל בקיום התורה והמצות צריך להיות כדי להוציא מן הנקודה טמירא ומן הרצון הקדום מכח אל הפועל לבא הדבר אל התגלות ולהתעורר הרצון של הטבה עליונה ולהמשיך משם דרך כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאה להשפיע אל חכמה תתאה ומשם בא לנו שפע ברכה וכל טוב כל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות של חיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושות להיות כח ביד כ"א מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב וכשישראל זוכים לזה הבחי' והשיגה ידם לפתוח את הנקודה ומושכין מן הראשית החכמה מן הסתום אל הגילוי ואז יש תענוג גדול להבורא ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להטיב להם דכל זמן שהיא עדיין בהעלם כמוסה במחשבה אז הוא בחי' קטנות שאין אנו יכולין להשיג הרצון עליון ולא נשלם התענוג של הבורא שרוצה להשפיע רק צריך אתערותא דלתתא ואז מכונה בשם גדלות המוחין היינו שחכמה ומחשבה סתומה נתרבה ונתגדל וזהו ותרב חכמת שלמה מחשבה של המלך שהשלום שלו נתגדל ונתרבה מההוא שקייא וזה בא מחכמת בני קדם ממחשבה קדומה ובזה תבין מה שמצינו במקום אחר בתיקונים על פסוק פתחי לי אחותי פתחי לי באות ב' דהנה ב' דבראשית אית נקודה בהיכלין דהוא מרמז על המחשבה סתומה לומר דכל מעשה דבראשית אשר נבראו הכל הוא בשביל המחשבה ונקודה זו מהכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך הנקודה פנימיות של ה' שהוא רצון הקודם אשר הוא שורש לכל מעשה בראשית וזה שאחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית ר"ל שהם נכללו בבחי' הראשית ובנקודה זו שראשית המחשבה היה בשביל להטיב לישראל ובעבורם ברא כל העולמות האלה כדי להוציא הטבה זו מן הראשית ולפתוח זה הנקודה להביא זה הראשית אל הגילוי להשפיע לזרע ישראל כל צרכם וזהו שהבורא יתברך מבקש דרך חיבה ואהבה לכנס"י פתחי לי ר"ל פתחו ליו"ד ר"ל שהיוד הוא הנקודה והא מרמז לחכמה סתימה וזהו שאמר באות [ב'] ר"ל את כנס"י תראה לפתוח הכל ולהוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותו מן הכלל מנקודה טמירא מן פלא עליון אל המעשה להתגלות הדבר וזהו שנרמז בראשי תיבות של הפסוק והנה בתיבת בראשית יש בו ששה אותיות נגד ששת ימי המעשה והנקודה של תוך הבית הוא מכוון נגד יום השבת שהוא הפנימיות והשורש של הששת ימי המעשה דמשבת בא חיות מזון לכל הו' ימים וכל הו' ימים הם כלולים ביום השבת שהוא הנקודה שלהם וזהו שמצינו בתיקונים פעם אחד פתחי לי ביומא קדמאי כו' שראשי נמלא טל זהו יומא שביעאי והכל הולך אל כונה אחד כמש"ל באריכות מזה וז"ש המדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש כי קב"ה וכנס"י הם בבחי' ודוגמא של איש ואשה שבהם שני א"ש ושם י"ה מחבר אותם והנה היו"ד הוא דכר והוא המחבר והוא נקרא לב שהוא שורש כל העולמות כמו הלב הוא שורש לכל האברי' כמו כן היו"ד הוא נקודה ומזה הנקודה מתהו' כל האותיות כל אות שתרצה לצייר צריך אתה להתחיל בנקודה היוד ולהמשיך מן הנקודה שהיא היוד כל אות שתרצה וא"כ כמו שהוא שורש לכל האותיות והוא הראשית בבחי' לב ולכך מצינו בקרא שמכנה להקב"ה בשם לב ע"ד שאמר דוד לך אמר לבי כו' וזהו שהשם הראה א"ע אל משה בתוך לבת אש ר"ל מתוך לב של האש מן המחשבה והנקודה סתימא אשר משם בא הטבה לזרע ישראל וזה הי' צריך משה לפתוח זה הבחי' מרצון עליון אשר הי' בשביל ישראל להטיב להם ועי"ז גאל אותם משה ע"י שהמשיך עליהם שפע רחמים מנקודה ומחשבה עליונה מפלא עליון כמו שיתבאר בסמוך על פסוק כי אהי' עמך ע"ש וזה שאמר המדרש אני ישינה מן המצות אע"פ שכנס"י הם בבחי' שינה שאינם עושין מצוה לעורר השורש עליון אבל מ"מ ולבי הוא הקב"ה שהוא חמדת לבי ער לעשותן מעורר אותי מן השינה שאראה לעשותן שחפצו ורצונו מאד שכנס"י יפתחו את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מן ראשית המחשבה אל המעשה וידוע דהכל נברא בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואנו צריכים לקיים דיבורו של הקב"ה שיוצא מפיו כביכול להביאו אל המעשה בפרטות לקיים התורה והמצות ולעורר הרצון עליון:

והנה באמת ע"י שאנו קבלנו בכללות ישראל התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד לומר כל אשר דבר ה' נעשה ע"י שקיבלו עליהם שיקיימו דבר השם ויביאו את הדיבור אל המעשה עי"ז הי' תענוג גדול להבורא שנשלם רצונו ומחשבתו וז"ש במדרש פתחו לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני ר"ל שנשלמו עמי בסיני כלומר שבהר סיני נשלם ונגמר הרצון של הבורא במה שהבטיחו להביא הדיבור של השורש אל המעשה וזהו דבר ה' ר"ל שלבו מעורר אותנו לעשותן והואיל שאנו קיימנו וקבלנו עלינו דרך כלל לעשות כל אשר דבר ה' יש לנו לאמת דברינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות מאז נפתחו לנו שערי' הגנוזים בפלא עליון ויתמשך עלינו ממחשבה ונקודה סתימ' דרך כל העולמות כל מיני ההטבה וכל מיני חסדים ושפע חיים וישועה וברכה ושלום על כל זרע ישראל בכלל ופרט אכיה"ר:

ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה וגומר הנה לכאורה צריך להבין הלא כתיב בהפסוק הקודם וירא והנה הסנה וגו' א"כ מה קאמר אח"כ ואראה כו' וצריך לומר דהיינו שאראה מלשון הבנה וכמו אצל אברהם וירא וירא ב' פעמים עיי"ש ברש"י פרשת וירא ואבין מדוע לא יבער הסנה ומה שאמר אסורה נא היינו שאתקרב שאהיה קרוב כדי שאדע ורש"י פי' אסורה נא אסורה מכאן להתקרב שם עכ"ל ולי נראה כך שמרע"ה ראה ענין פלא שהוא למעלה מן השכל והי' חושב בדעתו כך שלא אחשוב כלל מזה הענין כי הוא למעלה מן השכל והסיח דעתו מזה ובאמת גם זה הוא ענין סייעתא דשמיא והוא ג"כ שכל גדול ונוכל לומר נא היינו מרומז על בינה וחכמה כי נון מרומז על חמשים שערי בינה ואלף מרומז על חכמה כמו שאיתא בגמ' אלף חכמה ואמר כך אסורה נא היינו שלא אעיין לזה המראה בבינה וחכמה כי הוא למעלה מן השכל ואראה את המראה וכו' והיינו כיון שהשי"ת נותן לי שכל שאסור דעתי מסתמא ודאי יסייע לי שאבין את המראה שאדע לנכון:

ויאמר משה משה ויאמר הנני נ"ל שכתוב משה משה כי איתא מאח"ז על בת קול והיא שאמר הן הן והנה להבין מה שהשי"ת קרא לו מקודם יש לומר כדי לעשות הכנה לקבל הנבואה ובזה שאמר הנני הי' הכנה לקבל הנבואה והנה הי' זה כמו ענין בת קול לכך כפל משה משה כמו הן הן הנ"ל ואח"כ היה הנבואה כמו שכתוב:

ויאמר משה משה וקשה למה לא כתוב פסוק בין משה למשה כמו באברהם אברהם ע"ל שכתוב ואהבת בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר פירוש היינו בכעס יכעוס על עוברי רצונו יתברך ובתאוות ג"כ יהיה הכונה רק לש"ש ובאדם יש שני חסרונות אחד (כאן חסר) והיצ"ט מתאוה להש"י והיצה"ר להיפך וצדיקים שוברים את היצה"ר ועושים באכילה מצוה כמו בתפילין דהיינו להוציא נצוצות הקדושים רק המצוה הזה אינו יכול לעשות רק שיהי' בתחילה היצה"ר קצת כי אם לא יהיה תאב לאכול אזי לא יקיים המצוה אבל מש"ר ע"ה היה מקיים באכילה מצוה כמו תפילין כי לא הי' לו שום תאוה אפילו בהתחלה רק היה אוכל לקיים המצוה ולכן לא כתיב פסוק בין משה למשה כי לא היה שום הפסק במצות אבל באברהם כתיב פסוק שהי' קצת הנ"ל וזהו רק לצדיקים אבל אנשים פשוטים צריכים תיכף לשבור את התאווה וד"ל:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש כו' אל מקום כו' עד סוף הפרשה הדיקדוקים רבו בפסוקים אלו ראה ראיתי ראיה כפולה ל"ל וגם את עני עמי אשר במצרים האי סיומא ל"ל וגם את צעקתו שמעתי מפני נוגשיו אינו מובן ואין רצוני להאריך בדיקדוקים וכבר עמדו עליהם מפרשי התורה אבל תוכן הענין הוא דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדרגה תחתונה מאד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע ואף שהיו בהם אנשים טובים וצדיקים זה היה מצד נשמתם שהיה להם והיו עובדים בשכלם כמו אבותינו הקדושים אברהם ויצחק ויעקב ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו וכמו כן שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם אבל שאר המון עם לא היה להם במה לעבוד ובאמת זה היה פלא אף שלא היה להם שום תורה ומצות מ"מ היה בהם כמה מדות טובות שהיו פרושים וגדורים מן העריות כמשאח"ז אחת היתה ופרסמה הכתוב וכן שלא שינו את שמם ולשונם אבל לכל זה היו ערומים בלא תורה ומצות כמש"ה ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משה רבינו בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם ניסים ולגאל אותם ע"ז אמר לו השם ראה ראיתי את עני עמי כל מקום שנזכר עני בתורה הכונה אמתיות הוא על מי שהיא עני בדעת ה' בתורה ובמצות וזה שאמר לו השם אתה רואה בדלת וחסרון של ישראל אבל עדיין לא השגחת עליהם בשלימות ואני ראה ראיתי ראיה כפולה בעניות של עמי וראיתי שזה עניות של עמי כל זה בא להם אשר במצרים שזה גורם להם אשר הם מעורבים בין אומה מצרית הללו אשר הם שורש הרע ואין זה חידוש על חסרונם להיותם משוקעים בתוך גילוליו תועבת מצרים אבל ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו ר"ל אף שיש להם שיעבוד גופן ושיעבוד הנשמות אעפ"כ עיקר צעקתם הוא מפני נוגשיו נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלותא כי ידעתי את מכאוביו ר"ל ידיעה לשון חיבור כמו והאדם ידע ר"ל ע"ז צועקים מה שאני מחובר עם מכאוביו ועמו א כי בצרה ולכך דיבר מתוך הסנה כמבואר במדרש גלגל כן וארד להצילו צריך אני לירד להם להציל אותם ולהפרידם מן השיעבוד והגלות והנה שלשה כתות בישראל צדיקים, בינונים ורשעים ונגדם מחשב הכתוב שלש' עליות בשלשה בחי' נגד הכת החשובים אמר להעלות' מן המקו' אל ארץ טובה ורחבה שהוא ארץ העליונה רחובות הנהר נחלי אמונה ונגד הכת השני אמר אל ארץ זבת חלב ודבש שהוא ג"כ ארץ הרוחני' מלא טובות והשפעות המכונים בשם חלב ודבש אך לא כארץ עליונה ונגד הפחותים שבהם אל מקום הכנעני כו' עכ"פ יעלו אל ארץ ישראל התחתון אשר שם מקום הכנעני ועתה ר"ל הנה בתוך הדברים אשר נשא ונתן הקב"ה עם משה אמר הקב"ה הנה צעקת כו' בא אלי כידוע מהזהר ואלה שמות בני ישראל כל מקום שנזכר בני ישראל מרומז על רתיכא קדישא ופמליא של מעלה שירדו עם יעקב למצרים וגם להם היה קשה מאד גלות מצרים וז"ש צעקת כו' בא אלי מאותן הצבא מרים אשר עם ישראל בגלותא וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם זה קאי ג"כ על מלאכים הקדושים אשר הטו שמה וזה שאמר הש"י ועתה לכה ואשלחך הוזכר שני ענינים הליכה ושליחות כי מש"ר היה צריך לפעול בשליחותו שני דברי' א' גאול' נגלי' להוציא זרע ישרא' מכור הברזל מעבודה קשה וזה שיעבוד עבוד גלות הנגלה וגם גאולה נסתרת הוא הוצאה שני' להוציא חיילות הקדושה אשר היה ג"כ בשעבוד נעלם וז"ש לכה מצד גלות הנסתר ואשלחך אל פרעה היא התגלות מלשון פרוע ר"ל שאני משלחך אל הגלות התגלות והאמת כונתי עוד להוציא את עמי בני ישראל ממצרים כנ"ל שתראה להוציא את צבאותי ג"כ וזה שנתירא משה מאד מסבת שני דברים אחד מגודל איכות הפעולה הגבוה היוצא ע"י שלשיחות זו שצריך להוציא המלאכים מן הגלות וגם חשב את פחיתות ערכו לשליחות כזה וזה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל אל גאולה אשר הוא בהתגלות היא קשה עלי לפי פחיתות ערכי ואף גם וכי אוציא את בני ישראל ממצרים מכ"ש לעשות שליחות כזו להוציא הקדושה מתוקף הגלות וזה שהשיב לו ה' אף שהוא שליחות גדול הערך ועבדות כזה להוציא גוי ואלהיו מן הגלות כביכול אעפ"כ אל תירא כי יש בחי' גבוה וכח גדול הנעלם והנסתר המסייע לך וז"ש כי אהי' עמך ר"ל השם אהי' והוא שם נסתר כנודע ומפלא עליון אעשה להם פלאות:

ויאמר משה וכו' ואמרו לי כו' מה אומר עליהם. ויאמר אלקים וגו' אהי' וגו' ויאמר כה תאמר וגו' ופירש"י ז"ל שאמר משה וכו' די לצרה בשעתה ואמר הש"י שתאמר רק אהי' שלחני וכו' והנה לכאורה קשה האיך הגיד הש"י למשה זאת השיעבוד מלכיות הלא די לצרה וכו' עוד דקדוק ויאמר כה תאמר וכו' תיבת ויאמר מיותר והפשט פשוט הוא כך ויאמר כו' אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר אל ב"י אהי' וגו' והנה נוכל בע"ה לבאר הענין עכ"י דאיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' נמצא העיקר הוא האמונה והנה במצרים על האותות והמופתים שעשה הש"י ב"ה נתרבה האמונה וה והגאולה האחרונה שאנו מצפי' יהי' ג"כ התרבות האמונה הקדושה ע"י נסים ונפלאות שיעשה הש"י ב"ה וב"ש כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולבוא לידי האמונה הקדושה צריך להיות צדיק כמ"ש וצדיק באמונתו יחי' וידוע שאין אדם צדיק בארץ אשר יעש' טוב וגו' רק ע"ז נתקנה תשובה כידוע ע"מ שאני צדיק גמור אפי' אם הי' רשע וכו' שמא הרהר תשובה וגו' והנה הנביא אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' וזה תועלת לבוא לידי האמונה ומ"ש וראו הגם שכתוב בתורה כי לא יראני האדם וגו' הפשט וראו היינו רא' שכלית ע"ד שאמר שלמה המלך ולבי ראה הרבה חכמה ואיתא בספר שאו מרום עיניכם וגו' ר"ת שמע כי שמע ישראל וכו' וברוך שם כבוד וכו' הוא כללא דכל אורייתא כדאיתא בזה"ק וכשאדם נושא עיניו לשמים הוא כבא לטהר ומסייעין לו ונפתח שערי חכמה ונתחזק האמונה והנה כשהיו ישראל במצרים אם לא היה שואלין מה שמו והי' התרבות אמונה לאין שיעור ולא הי' צריך לשיעבוד מלכיות כי הי' תיכף התגברות קדושה כמו שאנחנו מצפים לעת הגאולה שיה' ' בקרוב ב"ב ואויר העולם לא הי' עדיין מתוקן בעת הזאת ובפרט טומאת ערות מצרים ושבעים אומות והנה לפי זה לא היה באפשר שיהיה בעת הזאת גאולה שלימה עד שיבא משיח במהרה בימינו ולפי זה הפשט כך אמר משה רבינו הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי וכו' מה אומר וכו' וע"ז אמר הש"י ב"ה אם ישאלו ולא יהי' התגברות אמונה כל כך אזי תאמר להם אהיה אשר וגו' היינו שיעבוד מלכיות ואם כן לא קשה קושיא הנ"ל האיך גלה למשה והלא די לצרה וכו' כי אמר לו אם ישאלו תאמר להם כך:

ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא וכו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר וכו' אהי' שלחני אליכם וכו' ונ"ל כי אנו מברכין ברכה אחת על תפילין להניח וראי' מתורתנו הקדושה מפסוק הנ"ל כי איתא כל המתעטף בציצית ותפילין זה קבלת מלכות שמים שלימה וזהו שאמר משה רבינו ע"ה במה יודע להם להיות אחדים בעבודתך ואמר הש"י שנתתי להם תפילין אחד על יד ואחד על ראש שיש בכל אחד מהם כ"א הזכרות בגימטריא אהי' שהוא קבלת עול מלכות שמים שלימה כ"ש רש"י ז"ל שהוא כמו חותם שתולין בעבדים על יד או על ראש ואם תאמר שיש ב' מצות לזה אמר כה תאמר אהי' שלחני אליכם פעם אחד כי הב' מצות הם אחד וד"ל:

לך ואספת כו' ואמרת אליה' ה' אלקי אבותיכ' נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם כו' יש לדקדק דבפסוק הקודם לזה נאמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר לבני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם כו' נאמר בכל אחד אלקי וכאן לא הפסיק ביניהם כלל רק אמר אברה' יצחק ויעקב בפ"א שוב ראינו שבס' מגלה עמוקות עמד על זה ונראה דהנה אמרו ז"ל שיעקב מסר להם סימן זה כשיבוא איזה גואל ויאמר להם בזה"ל פקד פקדתי יאמינו לו לכאורה מה הכונה בלשון זה דייקא אך יתבאר דהנה בזוהר כתיב וה' פקד את שרה וברחל נאמר ויזכור ה' את רחל כי יצחק הי' מסיטרא דנוקבא נאמר בו פקידה ויוסף הי' מסיטרא דדכורא כתיב בו זכירה וידוע מאמרם ז"ל שגאולת מצרים הי' מסיטרא דנוקבא מחמת שלא הי' גאולה שלימה רק שירה חדשה אבל לעתיד תהי' הגאולה מצד ימין עליון מסיטרא דדכורא נאמר לפניו שיר חדש גם בבנין בית שני נאמר פקידה מחמת שהי' אחרי' שיעבוד ולא היתה גאולה שלימה וסיטרא דנוקבא הוא מצד שמאל בחי' דין הוא צמצום שאין לו התפשטות אבל סיטרא דדכורא ימין הוא התפשטות כאדם שמתפשט א"ע ואינו דואג וחושש לכלום רק יהי' תמיד במדרגה עליונה ולפ"ז יבוארו הכתובים כמין חומר כי למעלה אמר ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם ר"ל אהי' אשר אהי' רמז לו גאולה זו וגם גאולת בבל ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני כ' היינו גאולה העתידה לבוא בשלימות מסיטרא דדכורא דהוא ימינא ולכך בפ' שאחריו אמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק כו' על גאולה העתידה לבוא ב"ב לאמר שתהי' מסיטרא דימין בהתפשטות אבל כאן אמר לו הש"י לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי ר"ל מה שאני אומר אברהם יצחק ויעקב בפ"א בלי שום התפשטות רק בבחי' צמצום הוא לאמר פקד פקדתי אתכם ר', מחמת שאני צריך לאמר להם פקד פקדת בזה"ל דוקא ופקידה הוא מסיטרא דשמאלא הוא צימצום לכך אני אומר בפ"א אברהם יצחק ויעקב דוקא וגם במדרש הביא לכך נאמר משה משה בלי פסוק טעמים כמו שנושא משא על כתפו והדיבור קשה עליו ומדבר במהירות מחמת שאין לו התפשטות ע"ש והבן והוא לדברינו שתפילין של ראש הארבע פרשיות מונחים בארבעה בתים שהוא בחי' דכורא התפשטות אבל תפילין של יד בחד ביתא שהוא בחי' נוקבא ידכה בחי' צימצום כנ"ל:

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה עיין במפרשים שנדחקו בתיבת ולא ביד כו' ונראה דהנה המפרשים העלו בענין חקירת הידיעה והבחירה והעלו דהידיעה אינה מכרחת אבל האמירה היא מכרחת כמ"ש ואילו צדיק ורשע לא קאמר ובזה יתפרש שפיר הפ' כי הוא ית' אמר למשה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך כו' והנה יקשה כיון שאמר הקב"ה בפי' שהוא יודע שכן יהי' והאמירה הוא מכרחת וא"כ מדוע ענש יענש אח"כ לכך תיכף חזר ואמר הש"י אח"כ ולא ביד חזקה ר"ל אעפ"י שאמרתי שאני יודע הוא לא ביד חזקה בלי הכרחה והברירה עדיין ביד פרעה ואם ימאן ושלחתי את ידי והכיתי כו':

עוד יש לפרש דהנה לכאורה יקשה למה היה צריך הש"י להוציא ישראל בערמה ובהעלמה שצוה לאמר לפרעה דרך שלשת ימים וכי אין ביד הש"י הכח והממשלה להוציאם כרצונו בלי שום מוחה אך צ"ל דהנה ית"ש הבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וזה לא הי' באפשר רק באופן הנ"ל כי אם יצאו מעצמם והיו צריכים לגזול הממון ובאמת גזל עכו"ם אסור ע"כ צוה הש"י שיעשו בערמ' שיאמרו שלא ילכו רק דרך שלשת ימים וישאלו איש מאת רעהו כו' וכיון שיבוא לידו בהיתר תו לא צריכים להחזיר דהוה כמו הפקעת הלואתו אבל גזל הוא כמו ויגזול את החנית כו' ולפ"ז יתכן ויתפרש היטיב קישור הכתובים והי' לאחדים כי למעלה אמר ושמעו לקולך כו' ואמרת אליו כו' נלכה נא דרך שלשת ימים ונזבחה כו' ואני ידעתי כו' ולא ביד חזקה ר"ל אבל איני רוצה להוציאם ביד חזקה באין מוחה כנ"ל ואמר הטעם ושלחתי את ידי כו' ונתתי את חן העם הזה כו' ושאלה אשה משכנתה כו' וע"כ אני מצוה להוציאם בדרך העלמה הוא לקיי' הבטחה ואחרי כן יצאו ברכוש וגדול וזה א"א רק באופן הזה דו"ק:

ויקח משה את אשתו כו' וישב ארצה מצרים ויקח את מטה האלקים בידו פירש"י אין מוקדם ומאוחר בתורה ובפ' שאח"כ ויאמר ה' כו' ראה כל המופתים אשר שמתי בידך כתב רש"י ואל תתמה על אשר כתיב שמתי לשון עבר שכן משמעו כשתדבר עמו כבר שמתי בידך ויש לפרש דהנה למעלה כתב ואת המטה הזה תקח בידך כו' והמטה הזה ניתן לו מן השמים אך המטה שעשה אהרן המופתים לפני פרעה והכה בו את היאור הוא מטה של משה שהי' לו מכבר ונתנו לאהרן ועל המטה אלקים הי' נכתב דצ"ך עד"ש כו' והנה כשאמר לו הש"י והמטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות הניח אותו מטה אצל הר האלקים והדר כתיב וישב משה אל יתר חותנו ולפ"ז אין צריך לפרש אין מוקדם ומאוחר בתורה כפירש"י רק וישב ארצה מצרי' וכשבא להר האלקים לקח מטה האלקים שהניח אותו שם כנ"ל ולפ"ז יתכן שפיר שאמר לו הש"י ראה כל המופתי' אשר שמתי בידך כי במטה האלקים הפעיל הקב"ה שיעשה בו כל האותות והמכות ודו"ק היטיב:

למה הרעותה לעם הזה וכו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וכו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וכו' כי ביד חזקה ישלחם וכו' כבר נתקשו כל מפרשי התורה היתכן אשר משה עבד ד' ידבר כן להשי"ת ועוד מה זה דיקדק בשמך והלא הי' די באמרו ומאז באתי לדבר אל פרעה גם מה זה כפל הלשון ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם אך נראה כוונת הכתוב באמרו ומאז באתי לדבר בשמך דיקדק בשמך אשר כל הכעס של הרשע הזה בעבור הזכרת שמך הרע לעם הזה ועל זה השיב השי"ת למשה עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם מארצו הכוונה כי דרך הס"א והקליפה קודם שברת היא מתגברת עד למאוד כמאמר הכתוב לפני שבר גאון וזהו כוונת שמירת הכ"ג למאוד בליל י"כ מחמת כי ביום זה הכ"ג במדרגה גדולה מאוד והרשעה כלה כעשן תכלה ואזי היא מתגברת מאוד ולזה צריך שמירה יתירה וזהו כוונת הכתוב עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם ר"ל כאשר יהי' פרעה ביד חזקה ויעז פנים מאוד זה הסימן כי ישלחם ויגרשם מארצו ככתוב לפני שבר גאון ודו"ק:

פרשת וארא

וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם עיין במפרשים שנתחבטו בביאור הכתוב וי"ל דבר זה מבואר שתכלית הטוב בזה העולם הוא השלום כמאמרם ל"מ כו' מחזיק ברכה אלא השלום וכן פירש"י בפ' בחקותי אם אין שלום אין כלום וכן רבים והנה מצינו שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב אף שהש"י השפיע להם כל הטוב מ"מ השלום הי' חסר מהם כי כל ימיהם היו בגרות וכן פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה כו' ובזה י"ל מקרא קודש שלפנינו וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ר"ל שיש די באלהותי להשפיע כל הטוב לכל ברי' ואעפ"כ ושמי ה' לא נודעתי להם ר"ל שמי הוי' גימטריא שלום כי השלום הי' נעדר מהם ואעפ"כ לא הרהרו אחרי מדותי וכמו שפירש"י על פסוק וגם הקימותי את בריתי אתם כו' לתת להם את ארץ מגוריהם אשר גרו בה כל ימיהם הי' בירות ולא הרהרו כלום ואתה אמרת תיכף למה הרעות

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם האי וגם אינו מובן דודאי מי ישמע אלא הוא יתברך לבדו בכל קראנו אליו אך י"ל דהנה כתיב בפ' שמות ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה דהנה באמת בני ישראל הי' במצרים במדרגה פחותה ובאמת תחילת צעקתם הי' רק מחמת צער ושעבוד גופם בחומר ובלבני' אך בתוך זעקתם התיישבו בשכלם למה זה צועקים על עבודת וקושי השעבוד של גופם הלא גם הנשמות הם בשיעבוד גדול ויותר יש לזעוק על רוחניות השעבוד והגלות של הקדושה ואז התחילו לזעוק בלבם על שעבוד הנשמות ועל ביטול עבודת השם וז"ש ויזעקו ותעל שועתם מן העבודה ושוב התחכמו יותר והבינו בשכלם שגם זה לא טובה שע"י שיעבוד וגלות של פרעה יתעוררו א"ע לשוב בתשובה גם זה לא נאה לזרע ישראל שהתעוררת תשובתם לבוא ע"י הרשע כמו פרעה שהוא יקריב את לבם לאביהם שבשמים והתחילו לצעוק ולהתחרט על הצעקה הקודמת וזה לא הי' גלוי מחשבתם ולבם הנשבר כ"א לפניו יתברך שהוא בוחן לבבות ויודע מחשבות אדם וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל לפני גלוי אנקת ישראל אשר צועקים על זה אשר מצרי' מעבידי' אותם ר"ל שמצרים יהי' הגורמי' לקרב ולעורר את ישראל לעבודתו ית"ש ועי"ז יחזרו בתשובה וזה מאד הי' צר להם לכן אזכור את בריתי ר"ל ראוי להם שאזכור זכרון הברית הדביקות הגדולה שהי' ביני לאבותיהם הק' ואותו הברית אזכור ואשפיע להם ואגאל אותם:

וגם אני שמעתי את כו' אשר מצרים מעבידים אותם כו' הנה יש לדקדק דהוי לי' לכתוב וגם שמעתי כמו בפסוק וגם הקימותי וכו' וגם אשר מצרי' מעבידי' אותם הוא מיותר כי בפ' שמות כתיב בפשוט וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים וגומר והי' לכתוב שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור וכו' והנראה בעזהש"י דהנה איתא בזוה"ק רשב"י אמר אנא סימנא בעלמא ונראה לי בעז"ה דתכלית עבדות השם הוא בכל דבר לעשות נחת רוח ליוצרנו לא בשביל תשלום גמול אפי' עולם הבא וזה ענין יקר והנה איתא בגמרא ברכות פרק שני ר' אלכסנדראי בתר צלותי' הוה מצלי ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יה"ר מלפניך שתצילני מידם ונשוב לעשות חקי רצונך בלבב שלם והנה כשאדם עובד להשם וחושב להנאת עצמו הוי כעובד את עצמו ג"כ וי"ל הפשט גלוי וידוע שרצוננו לעשות רצונך היינו כל מעשינו ותנועתינו הכל רק לשם שמים ומי מעכב שאור וכו' יהי רצון וכו' ולפי"ז יש לומר הפשט וגם אני שמעתי היינו כי במצרים מחמת השעבוד לא הי' יכולי' לעבוד להשם לבד בכל לב בלי שום הנאת עצמו והיינו וגם אני שעובדים אותי ג"כ שמעתי את נאקת וכו' אשר מצרי' מעבידי' אותם היינו שגורמי' להם שעובדי' את עצמם ג"כ וזה נרמז בתיבת אותם ואזכור את בריתי כדי להציל מידם:

וידבר משה אל ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, והקושיא מפורסמת הלא כתיב למעלה טעם למה בני ישראל לא שמעו מחמת קוצר רוח ועבודה קשה אבל פרעה ישמע אליו אך הנראה כי שמעתי מאמו"ר על פ' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה כי משה רבינו הי' במדרגה אשר מגודל ההתלהבות הי' כמעט מגמגם ולזה לא שמע פרעה לשונו כי הוא הי' מס"א וזה כוונת הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ר"ל מקוצר דעתם כי הי' משוקעים ר"ל בגודל הגשמיות ולזה ניחא הק"ו הן בני ישראל לא שמעו אלי אשר זרע קודש בני אבות הקדושים ומחמת גשמותם אינם מבינים ואיך ישמע אלי פרעה שהוא מס"א גמירא ולזה השיבו השי"ת אתה תדבר וכו' ואהרן אחיך אשר הוא במדרגה נמוכה ממך ויכול להקטין ולהשפיל עצמו כפי הבנתם יהי' נביאך ודו"ק:

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך כו' איתא במדרש הה"ד שאו שערי' ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד למה נקרא שמו מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו מלך בשר ודם אינם נקראים בשמו אבל הקב"ה קרא למשה אלקי' כשמו כמ"ש ראה נתתיך אלהים כו' דהשורש הדבר דהשערים ופתחים של האהל המה הצדיקים שבדור דבודאי אין אנו משיגים הבורא יתברך לא מחסידותו וגדלותו וידו הגדולה והתקיפה וגבורותיו הק' וכל צרכי כנס"י עי"ז ניכר גדולת הבורא כל אשר יש משגיח ושופט בארץ והמה הפותחים שערים ופתחים עליונים להריק שפע וברכה וכנס"י ושערים נקראו הצדיקים גדולים והקטנים נקראו פתחי עולם והקב"ה נותן כחו לצדיקים וחלק מכבודו להם מי זה מלך הכבוד ה' צבאות ר"ל אות הוא בצבא דילי' ר"ל שאף הקב"ה נותן כח וגדולה להצדיקים אעפ"כ הם מיחסים הכח לשמו יתברך ויודעים שאין זה כחם רק של הש"י אבל א"ה כשנותן להם איזה כבוד אז מכחישין כח וגבורה של מעלה אבל בצבא דילי' הוא צבאות ישראל הוא אות שהוא מלך הכבוד אף שחלק להם מכבודו (חסר תשלום המאמר):

ויאמר משה לפרעה התפאר אלי למתי אעתיר לך ויאמר למחר פירש"י התפלל היום שיכרתו למחר כו' לכאורה מנ"ל לרש"י זה אף דלשון הפסוק מורה על זה קשה על פרעה גופי' שקיבל על עצמו להיות מעונה ביסורים עוד יום אחד על לא דבר אך י"ל באמת פרעה לא האמין בנבואת משה רבינו והי' חושב בדעתו שמשה מפי עצמו אומר כל הדברים לכך רצה משה להראות לו שהוא נביאו נאמן ביתו ככל היוצא מפיו כן מקיים הוא יתברך כחפצו ורצונו של משה וז"ש משה לפרעה התפאר עלי ר"ל תן לי איזה נסיון והתפארות שתבחן אם כנים דברי וזה שהתחכם פרעה ובחר לעצמו על הזמן שיסורו על מחר ובאמת זהו התפארות גדול שיתפלל היו' שיכרתו למחר דהנה באמת כל איש ישראל אשר הוא בצרה ח"ו כשמתפלל אליו ית"ש ומעורר רחמיו אז תיכף נחלץ מצרה כיון שהרחמים גוברים והדינים נמתקים אז ממילא מיד נסתלק הצער ואי אפשר להתעכב יותר וזהו שהראה לו משה שמה שיסיר ה' מעם פרעה מכת הצפרדעי' לא הוא בשביל שנתמלא רחמי' על פרעה ובאמת כתיב באבוד רשעי' רנה אלא שהקב"ה עושה חפצו ורצונו של משה שהתפלל עבורם כדי שימולא ויקוי' תפלתו ולא יהי' תפלתו ודיבורו ריקם וז"ש משה כדבריך שאתפלל היום ואקבע זמן על מחר ומזה תראה שהקב"ה עושה רצוני ויכבוש את ישועתו עד יום מחר עבורי כאשר אקבע הזמן ומזה תדע שאני נאמן ביתו והוא באמת התפארות גדול שמתוך זה הנסיון ניכר חשיבות משה ועיין בספר אור החיים שדיבר קצת מזה:

פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וכו' ולמען תספר באזני וכו' וידעת וכו' ויבוא משה ואהרן וכו' עד מתי מאנת לענות מפני שלח עמי ויעבדוני הנה רבו בכאן הדקדוקי' א' מה שמקשה בזוהר לכתוב לך אל פרעה עוד יש דיקדוק ששמעתי למען תספר וכו' וידעת הלא המספר יודע ולכתוב וידעו עוד קשה לי דיקדוק עד מתי מאנת לענות מפני הלא השם כיבד את לב פרעה ובעז"ה נ"ל כך דהנה בפרשה זו כתיב דבר נא באזני העם וישאלו איש כו' ויתן ד' את חן כו' ובפרשה דלקמן כתיב והי' נתן את חן העם בעיני מצרים וכו' וינצלו את מצרים לכאורה צריך להבין למה נשתנה הלשון דכאן כתיב ויתן ולקמן כתיב וד' נתן וגם תיבת וינצלו את מצרים צריך ביאור אמת בגמרא דרשו חז"ל עשאום כמצודה כו' כמצולה וכו' והנראה כך דבזה"ק מביא שהקשה ר' אלעזר את ר' שמעון לענין מה הביא הקב"ה את ישראל בגלות מצרים והיינו לענין מה גלות ולענין מה במצרים והשיב ר' שמעון שר' אלעזר ידרוש על זה ודרש סודות וכפי הנגלה הוא כך שהי' ישראל במדרגה גדולה עליונה תיכף מאת שבא א"א והוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד י"ב שבטים וכו' ונתפשט הקדושה עליה' ורצה השי"ת שלא יפלו ישראל ממדרגת' לכך הביאם למצרים שהיו שונאים המצרים את ישראל מאוד הן אנשי מצרים הן נשי מצריים והיו ישראל מרוחקים מהם בלתי שום קרבות ולא היו מזיקים לישראל כי לא נפלו מקדושתם כלל ובתוך כך שלם עון האמורי ועלו ממצרים ובאו לארץ ישראל עיי"ש והנה לכאורה קשה שישראל שאלו ממצרים כלי כסף וכו' הלא שאלה הדרא ובאמת לא החזירו להם אך לא קשה כיון שהש"י צוה שישאלו הנה הש"י אומר לי הכסף ולי הזהב והאמת שהכל שלו וכרצונו כן הוא ומצינו לומר עוד בעה"ש שעשו ישראל כדין כי איתא בחושן משפט שהשואל כלי בטובתו היינו שאומר השאילני כנדבת לבך שלא כדרך המשאילין כי אם כפי נדבת לבך ורצונך אזי אינו צריך להחזיר החפץ ומשתמש בו לעול' והנה באמת שהמצרים היו שונאים לישראל יותר מכל האומות כפי דברי ר' אלעזר ב"ר שמעון הנ"ל וא"כ לא הוה שום הוה אמינא שישאלו להם ואפי' שוה פרוטה ומה ששאלו הי' כי הש"י נתן חן לישראל בעיני המצרים ונדב לבם שישאלו והי' שלא כדרך המשאילין כי לפי דרך המשאילין לא הי' משאילים כלל רק שהשם נתן בלבם שישאלו ברוב נדבת לבם וכפי מאחז"ל כשהיו ישראל מבקש כלי א' היו מצרי אומר עול שנים כי הש"י נתן כל כך נדבת לב בלבם ולפ"ז שפיר עשו ישראל שלא החזירו להם וה' משתמשי' בהם לעולם ולפ"ז נראה לומר הפשט כך וד' נתן את חן העם וכו' וישאילום והיינו שהשם נדב לבם שישאלו והי' שלא כדרך המשאילין וכנ"ל ולכך וינצלו את מצרים שריקו אותם כמו שמפרש התרגום והיינו שלא החזירו להם מה ששאלו כלי כסף וכו' עוד נראה לומר כי על תיבת וישאילום שהוא לכאורה מיותר דרשו בגמרא שהשאילו בעל כרחם א"ד בעל כרחם דמצרים וא"ד בע"כ דישראל משום משוי ואפשר לומר דמצינו שכלי שנשתמש בו גוי צריך טבילה כדאיתא גבי כלי מדין והנה ישראל לא רצו להשאיל מהם כ"כ כי הי' קשה להם כי רוח טומאה ששור' על כלי של גוי זה הי' לישראל משוי ובאמת זה הי' אם הי' משאילים בפשוט אבל האמת שהמצרי' לא היו משאילים בפשוט רק שהש"י נתן חן א"כ היה זה הקדושה שורה על כל הכלים ג"כ וינצלו את מצרים היינו שהפשיטו כח הטומאה בנקל והנה לכאור' צריך לעיין על מה שכתוב שלח עמי ויעבדוני הנה תיבת שלח נקוד בפתח תחת השין והלמד ועל מה לא כתוב שלח בשבא תחת השין כמו ציווי אחר ומצינו כמה פעמים בתורה הקדושה בענין זה שלח עמי הכל בנקוד פתח תחת השין והנראה בעה"י דהנה בדבר ה' שמים נעשו וכו' ואם הי' אומר הש"י בדרך צווי שלח היינו בניקוד שב"א תחת השין אזי תיכף הי' פרעה מוכרח לשלח והנה הבורא ב"ה רצה להתעולל במצרים ולעשות אותות ומופתים והכל באמת וביושר לכך אמר הש"י ב"ה לשון שלח בניקוד פתח תחת השין שהוא מקור שהמשמעות שיתגלגל הדבר שישלח את ישראל כמו בשלח פרעה והנה בעזרת השם נראה לי שמה שאמר הש"י ב"ה וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' זה הדיבור עשה חן להעם בעיני מצרים כי הש"י יהיה שמו הגדול מבורך לעול' ולעולמי עולמי' הכל יכול והנה מצינו בגמרא גבי ד' עלו לפרדס וכו' שאחר שמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר והי' סבור שאין לו תקוה ר"ל ובאמת אם הי' נכנע לפני הבורא ב"ה והש"י אוהב הכנעת האד' כמו שמצינו גבי אחאב יען כי נכנע אחאב וכו' ונתבטל הגזירה על אחאב כי ע"י הכנעה נדבק בהבורא ב"ה ואף אם נגזר איזה ענין רע נתבטל נמצא נוכל לפרש הפסוקי' כך ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ופירש"י ז"ל והתרה בו ולכאור' מנין לרש"י זה רק שרש"י הי' קשה לו ג"כ הול"ל לך אל פרעה ותיבת בא מרמז בא אתרה או בו אתר' עוד נראה לתרץ דלכך כתיב תיבת בא כי ביאה מרמז על הקדוש' ויציאה בהיפך ר"ל ונוכל לפרש כך דמשה הי' מתיירא שלא יזיק לקדושתו במה שילך אל פרעה כי אחרי כל האותות שהי' עד עכשיו ולא נשבר לב פרעה כי הי' רשע גדול ושלא יזיק לקדושת משה כמו שמצינו שאלישע לא רצה להסתכל ביור' לכך אמר השם ב"ה למשה בא אל פרעה היינו שזה יהי' ביאה לא יציאה שלא יזיק לקדושתך כי אני הכבדתי את לבו א"כ הוא כח שלי ואתה תכוון לכח שלי וא"כ הגם שהי' רשע גדול פרעה לא יזיק למשה כי הי' כח הש"י שכיבד את לב פרעה ואת לב וכו' ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו' וידעת היינו עפ"י דאיתא בגמרא תורה חוזרת על אכסני' היינו וידעת עד סוף כל הדורות ויבא משה ואהרן וכו' עד מתי מאנ' היינו שהגם שידעו שהשם כיבד את לב פרעה אמרו לפרעה עכ"פ עד מתי אינך רוצה להיות נכנע מפני הש"י כי על זה לא כיבד הש"י את לב פרעה שלא יהי' נכנע רק שלא ישלח את ישראל עד גמר העשרה מופתים לכך אמר עד מתי מאנת לענות מפני היינו הכנעה שלח עמי והיינו דע"י הכנעה הי' נתגלגל הדבר שישלח עמי ויעבדוני:

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה הכפל הוא מבואר לכל וי"ל עד"ז בהיות ראוי לתת טעם בצירופי הוי' חודש ניסן הצירוף כסדר יוצא מהפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ ובחודש תשרי הצירוף בהיפך אותיות הוי' יוצא מפסוק והי' אם כו' רק שורש הדבר צירוף חודש ניסן הוא בסוד אור ישר וצירוף חודש תשרי הוא בסוד אור חוזר כידוע והובא בספרים כי גאולתינו ופדות נפשינו ממצרים בחודש המעותד לעשיית הנסים הוא חודש ניסן כשמו כן הוא מקור הניסים הי' באותו פעם באתערותא דלעילא לבד כאשר מעיד הכתוב כי לא הי' אתערותא דלתתא באמרו ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר מקודם ואת ערום וערי' ומחמת שתי דמי' דם פסח ודם מילה נגאלו בהתעוררת יחוד עליון כנודע ומזה נתפשט גאולתנו מעילא לתתא לכך נכתב הצירוף הנ"ל ישמחו השמים ותגל הארץ ישמחו השמים היינו יחוד וזיווג עליון ותגל הארץ גילת אף רנן קהילת יעקב כנס"י וחודש ניסן הגאולה אשר בו נקרא' בלשון נוקבא שירה חדשה מחמת היותה מסיטרא דנוקבא ע"י התעוררת דלעילא ע"ד אשה כי תזריע כו' איש מזריע תחלה כו' אמנם בהגיע עת דודים פדות נפשנו מגלות האחרון המורה ע"ז צירוף חודש תשרי כנ"ל יהי' באתערותא דלתתא בחמלת ה' עלינו יעורר את לבבינו בתשובה שלימה ובבקשה שטוחה לפדות אותנו פדות הגוף והנפש מכל מיני שעבודי' וביותר משעבוד יצה"ר שאור שבעיסה המחמץ אותנו יקשב ה' וישמע ויקים את סכת דוד הנופלת לכן הצירוף בהיפך אותיות כנ"ל והגאולה אשר בו נקרא בלשון זכר שיר חדש תשמע ותבין כי מאיש לוקחה זאת מסיטרא דדכורא בהתעוררת דלתתא ע"ד הנ"ל ובדברינו אלה נוכל בעזה"ש לפרש דרז"ל ר"א ור"י במחלוקתם במס' ר"ה ר"א אומר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין לגאול ור"י אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם לדבר א' נתכוונו בדיוק בדברי ר"א באמרו בתשרי עתידין לגאול תוכן כוונתו לאו דווקא בחודש תשרי ויהי' הגאולה בניסן התחדשות גאול' לעולמים אך יהי' בבחי' חודש תשרי יהי' באתערותא דלתתא כנ"ל ור"י גילה לנו כי יהי' בחודש ניסן דוקא ואינו מחולק עם ר"א בענין התעוררת ומא"ח ומא"ח ול"כ והנה כן דרכי הצדיקים המתהלכים לפני אלקים זה דרכם בקודש עוסקים בעבודתם ופעולתם בכשרון לטובת הכלל וחפצים בתקוני דורם שיופיע ה' עליה' לעיני כל חי לקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו יכנס מירכתי ארץ המה מדריכי יושר בכל דור ודור לעורר את לבבינו כנ"ל בתשובה שלימה ושתהיה הגאולה כנ"ל ונאמר לפניו שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשינו שיר בלשון זכר כנ"ל ומה נכבדו ואמתי' דברי רז"ל ע"פ החודש הזה בדרשתם ז"ל תהי' מסורה בידכם דייקא כי צדיקים בכל דו"ד יש לאל ידם לעשות זאת הן בהתעוררות הנ"ל והן בתכילתם הזכה הבוקעים למעלה אך בראותם כי עדיין אינו מגיע עת דודים הנ"ל לעורר גאולה שלימה בחודש ניסן ומושבעים המה בדחיקת הקץ מזה לא ינוחו ידם לעורר, עכ"פ חדושי ניסים ממקור הניסים הוא חודש הזה שיהי' בכל חדשי השנה התחדשות ניסים בכל עת שיהי' צריכים ומעוררים רחמים גמורים וחסדים גדולים על כללות ישראל ע"ד כימי צאתך מאר"מ אראנו נפלאות וכבר דברנו מזה במ"א נפלאות נו"ן פלאות משאר החמישים שבמצרים לא הי' כ"א במ"ט שערים כידוע וע"ד הוסיף משה יום א' מדעתו כאשר הארכנו מזה במ"א למביני מדע להבין את זאת בטוב טעם ודעת ובהתעוררת רחמים הנ"ל מצב ומעמד אחב"י בגלות המר להגן עליהם מכל רע ולהשפיע עליה' כ"ט ועתה נבוא לפרש הפסוק הנ"ל החודש הזה לכם ראש חדשים היינו חודש מכונה בלשון נקבה הזה יהי' נקרא בלשון זכר זה היינו יהי' הגאולה שלימ' מסיטרא דדכורא כנ"ל לכם בידכ' הוא מסורה לפעול כל זאת בחודש הזה ראש חדשים ראשון לכל התחדשו' נסים בעול' את' תעוררו את לבבי ב"י להחיש להם פדות נפשם ואם עדיין לא הגיע הקץ מזה אל תנח ידכם ראשון הוא לכם לחדשי השנה לעורר עליהם ממקור הנסים התחדשות רחמים גמורים וחסדים גדולים בכל עת בכל חדשי השנה כנ"ל.

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דהנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והקשה בזוה"ק הלא בחד יומא נפקי ומה כימי עוד דיקדוק דהול"ל אראך אך הענין דהנה באברהם אברהם וכן ביצחק יצחק ובכולם כתיב פסיק טעמא אבל במשה לא כתיב פסיק טעמא והענין הוא דהנה ארז"ל ביצ"מ בכל יום יהי' בעינך כחדשים כאילו היום יציאת מצרים דהנה העובד השם צריך בכל פעם לבוא לידי התחדשות דאל"כ העבדות אצלו כרגילות והרגל נעשה טבע וזה מה שפירשתי וישא יעקב רגליו היינו שיעקב הרים והגביה הרגליות שלו ונדמה לו כאילו היום הוא מתחיל לעבוד הבורא ית"ש ונמצא שהוא אצלו שפל ונבזה תמיד שלא התחיל בשום פעם לעבוד את ה' וגם משרע"ה הי' בבחי' זו שהי' עני' מאד ומשה גי' רצון ובכל פעם הי' לו התחדשות ורצון חדש לעבודת ה' וזה משה משה שלא נכתב פסיק טעמא כי בכל עת הי' מוסיף אומץ והתחדשות בהרצון והנה בכל עת וזמן יש באדם בחי' יצי"מ כמ"ש שלח אותו' ומופתים בתוככי מצרים בתוך לא נאמר אלא בתוככי לומר לך שבכ"א יש בחי' יצ"מ וכן בחי' ירושלים ג"כ יש בכ' כמ"ש בתויככי ירושלים וזכ"ה כימי צאתך ממצרים כשיעור הימים שאתה יוצא בכ"פ ממצרים שנדמה לו כאילו היום יצאת ממצרים ויש לך התחדש. בכל פעם ובאם יהי' לך מדרגה זו אראנו נפלאות ע"כ לא כתיב אראך כי מי שהוא במדרגה זו הוא אצלו בשפלות גדול וכאין הוא נחשב אצלו בחי' מה ולא שייך לומר דבר שהוא אין בלשון נוכח אראך רק אראנו וזה שארז"ל ע"כ זה אלי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כי אז הי' להם התחדשות ראשונה בלי שום רגילות כלל ע"כ ראו מה שראו והבן כי מי שמסתכל בענין אחד הראי' נחלשת אצלו כידוע וזה פי' החודש הזה לכם ראש חדשים ההתחדשות של זה אלי ואנוהו הוא עבודת הבורא הוא ראשי' וחשיבות של כל התחדשות וכיון שיהי' לכם התחדשות הזה אזי ראשון הוא לכם לחדשי השנה ויתחדש עליכם גזירות טובות לכל השנה:

וינצלו את מצרים' פליגי בה אמוראי בגמרא ר"א ור"ל ח"א עשאהו כמצולה שאין בה דגים וח"א כמצודה שאין בה דגן להבין במה פליגי דהנה ארבע יסודות יש מים אש רוח עפר ויסוד המים היא היותר רוחני מכל היסודות שהד' יסודות הן כנגד ד' אותיות שם הוי' ב"ה ויסוד המים כנגד היוד הוא חכמה ויסוד אש נגד ה"א ראשו,' ויסוד רוח נגד הוא"ו ויסוד עפר נגד ה' אחרונה ע"כ נצטויינו שחיטה בכל בהמה וחי' חוץ מדגים שאין טעונים שחיטה שהשחיטה הוא לפשוט נפש הבהמיות שבו שלולא זאת הי' האדם נגרר אחריהם באכול אותם והי' הוא כאחד מהם והדגי' שהם רק ביסוד המים והוא רוחני מאד לא טעון תיקון כלל ע"כ העופות די בסימן אחד שנבראו מן הרקק היינו מיסוד המים ויסוד עפר ואותו חלק מיסוד מים אין טעון שחיטה כדגים וי"ל שזהו הפלוגתא דמאן דאמר כמצולה שאין בה דגי' היינו שהוציאו משם נפש הרוחנית הם ניצוצים הקדושים שהיו שם וזה כמצולה שאין בה דגים שמשכו מה' הדבר היותר רוחני והם נ"ק ומאן דאמר כמצודה שאין בה דגן היינו שהוציאו משם גם נפש החומרית שלהם שגם ערב רב עלה אתם וזה כמצודה שאין בה דגן דדגן הוא מאכל גשמים הבא מהיסוד עפר והבן:

קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא נ"ל לפרש בדרך זה בהקדי' מה שדברנו מזה במקום אחר על פסו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי בהיות לגודל תשוקת הבורא יתברך ויתעלה לקדש אומה הישראלית קדשם והבדילם מכל האומות במעלות יתרונות לא זו בלבד הופיע אור יפעת יקרת קדושתם בהיותם עוסקים בתורה ובמצות המיוחדות להם לבדם שואף זורח קדושתם בכל העולמות אף זו בעשותם דברים גשמים השוה לכל מין האנושי אכילה ושתיה וכדומה מתאות הגשמים ככל הגוים אשר סביבותם להב קדושתם עולה ג"כ לרום מפאת מחשבותם הטהורות וכוונתם הרצויות המה המעלים ניצוצות הנפזרים למקורן ושורשן מחשבותם הנ"ל עושים פרי הטוב לשם שמים יתעלה ויתרומם בכל עסקיהם הגשמי' הנ"ל והוא מדויק בפסוק הנ"ל מן העמים להיות לי דייקא בעשות דברים הגשמיים כשאר העמי' ואתם לי הכל פרי מחשבותם לי לשמי ואחרי הודיע לנו את כל זאת קדושת וטהרת מחשבות ישראל מדריכי' בדרך זה שכר' אתם על פרי מחשבותם לפתוח שערי רחמי' ולעורר כל מיני רחמנות ישועות ונחמות על אחב"י הצריכי' לזה בהיותם נותנים תענוגים ושעשועים למעלה בכל עסקיהם ומחשבותם בוקעת לרום ומורידי' עי"ז שפע רב ממקור העליון וידוע כי המחשבו' מכונ' בשם בכור כי המחשב' בכור וראשי' לכל המעש' ע"ד סוף מעשה במחשב' תחילה ופטר הוא פתיח' ע"ד יפטירו בשפה כו' גם זאת מודעת כי דברים הגשמיים מכונים בשם בהמה ע"ד מאז"ל שלשה כב"א ושלשה כבהמה אוכלים ושותים וכו' ועסק התורה והמצות בטוב טעם ודעת הוא מכונה בשם אדם להיות זאת מעו' לאדם ע"ד אדם אתם כו' אתם קרוי' אדם ועתה נבוא לפרש הפסוק אשר התחלנו קדש לי כל בכור היינו ע"ד הנ"ל לקדש ולטהר כל המחשבות לי לשמי בכוונה הרצוי' כנ"ל תפעול בזה פטר כל רחם בבני ישראל תפתח ותתעורר כל מיני רחמנות הנצרכים לבני ישראל לתת לכל איש די פרנסתו ולכל גוי' וגוי' די מחסורה באדם ובבהמה לי הוא בעסקך בעסקי' שונות הן בחי' אדם והן בחי' בהמה כנ"ל הכל לי לשמי הוא ובהיותך כלי מוכשר בזה תוכל לפעול כל הצורך הנאות וישועות בקרב הארץ לכללות אחב"י ובהמשך זה פירשנו הפסוק והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ אחרי כי גבהו דרכי בני ישראל בטוב מעללם וקדושת מחשבותיהם בדרך הנ"ל חבה יתירה נודעת להם מאתו יתברך וייעד להם שכרם חלף עבודתם הקדושה בהיות כל מעבדיהם ומחשבותיה' לשמו יתברך גם בעסקיהם במיני ארצות ודברים הגשמיי' לכן יהיו כאוצר חביב וכלי חמדה להבורא ית"ב ובהם בחר מכל העמים אשר על פני האדמה ונועם אמרותיו והייתם לי סגולה מכל העמים בעבור זה כל תשוקתי וחפצי בכם מכל העמים כי לי כל הארץ כל ארציות וגשמיות אשר אתם עוסקים הכל לי לשמי לכן בחרתי בכם לסגולה:

ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה והנה ארבע תיבות האלו הזאת למועדה מימי' ימימה ר"ת מילה והענין הוא כך כי גאולת מצרים לא היתה גאולה שלימה כי הגאולת מצרים הזאת לא הי' מחמת אתערותא דלתתא כמ"ש ואת ערום וערי' בלא מצות ונאמר או הנסה אלהי' לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי אלא הגאולה היתה מכח אתערותא דלעילא כאשר ה' נשבע לאבותינו ואתערותא דלעילא בלא אתערותא דלתתא דהיינו תשובה ומע"ט הוא בבחי' נוקבא ואין הדבר יוכל להיותו בשלימות וגם אין בחי' זו גאולה שלימה להעביר ממשלת זדון מן הארץ כבחי' דכורא כידוע אשה מזרעת תחלה וזהו אתערותא דלתתא ע"י התורה יולדת בבחי' זכר איש מזריע תחלה אתערותא דלעילא יולדת בחי' נקבה וזאת אמר פרעה למשה כשאמר לו משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו וכו' אמר לו פרעה למה אתם יוצאים כולכם ממצרים שאתם סוברים שיהי' גאולה שלימה אני אומר לכם שעכשיו לא יהי' גאולה שלימה להעביר ממשלת זדון מן הארץ ראו כי רעה נגד פניכם ר"ל שעוד יש רעה נגד הטוב כידוע את זה לעומת זה עשה אלהים ובשביל כן שבמצרים לא היתה גאולה שלימה שלא הי' אתערותא דלתתא נקרא חג הפסח בשם שבת כמ"ש ממחרת השבת כמו שבת הוא בלא אתערותא דלתתא ולא תלוי' בנו אבל כל המועדים תלוים בנו כמו שאנו קובעי' זמן שלהם והנה ידוע ישראל מפרנסין אביהם שבשמים ע"י תורה ומע"ט וזהו שרימז לנו התוה"ק בפסוק ושמרת את החוקה וחק לשון פרנסה כידוע ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה היינו שתשמור הפרנס' שתראה שיהי' ישראל מפרנסי' לאביהן שבשמי' ע"י תורה ומע"ט שיהי' אתערותא דלתתא וזה שנאמר הזאת למועד' מימים ימימה ר"ת מילה היינו כשיה' אתערותא דלתתא ע"י תורה ומע"ט אז יהי' בחי' זכר ויהי' גאולה שלימה להעביר ממשלת ודון מן הארץ:

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה וכו' ולא נחם וכו' כי קרוב הוא כי אמר כו' הנה אי תיבת כי היא נתינת טעם בלשון דהא כי קרוב ונח לשוב למצרים הי' לכתוב כי קרוב הוא ואמר אלקים וכו' מה כי אמר אלקים ועוד קשה מה ענין הסמיכות לזה בשלח פרעה וכן ולא נחם כו' הלא בפרשת בא כתיב שיצאו ישראל ממצרים ובאו לסכות והנה בעזרת הבורא ב"ה נוכל לפרש כך דהנה יש לדקדק עוד לקמן ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ופירש"י ז"ל למדנו שהי' משה מאריך בתפלה ומה נועם למצוא הרמז בתורה שהי' משה מאריך בתפילה אפשר בפשוט ג"כ נוכל לפרש כי מצינו שאמר משה ה' ילחם כו' ואתם תחרישון המשמעות אתם תחרישון ואני אתפלל עוד נוכל לפרש בע"ה דהנה האוה"ח הקשה ג"כ על פסוק זה מה תצעק אלי כי אל מי יצעק אם לא לה' יתברך עיי"ש והנראה בעז"ה דהנה בזוהר שמות על פסוק ויזעקו בני ישראל וכו' אמר ר' יצחק זעקה וצעקה ענין אחד והיינו שצועק בלב ואינו אומר כלום ואמר ר' יהודה הילכך צעקה גדולה מהכל והנה בעת שראו ישראל והנה מצרים נוסע וכו' היו מתיראים מאד ומה גם לדברי רז"ל מצרים נוסע בלשון יחיד קאי על שר של מצרים והנה נוכל לומר שהי' מתיראים לבל יפול במחשבתם שום ענין מחשבת פסול והנה באמת שמשה אמר להם אל תיראו וכו' והנה אם ה' אמר לו כך הי' לו לומר כה אמר ה' אך י"ל כי הי' מובטח כי הש"י אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה א"כ הי' מובטח בוודאי שהשם יצילם ויקיים הבטחתו ונעבוד אותו על הר סיני הגם שהי' שר של מצרים נוסע אחריהם לעזור למצרים הי' למשה רבינו יותר התאמצות כי ודאי כיון שה' נתן להם המדרגה לראות השר שנוסע מסתמא היינו להודיע שהמצרים אין להם שום כח להרע לישראל רק שהשר נוסע לעזור להם ולא יהי' יוכל להזיק לישראל כלל שאפילו שום תחבולה אין צריכים לעשות נגדו ועוד שהש"י יתן כח שמשה יכניע את השר ועוד בפשוט כיון שהמצרים נסע אצלם השר לעזור להם והנה חלק ה' עמו אזי בוודאי יעזור הש"י לעמו ובזה הראה ה' רחמיו שנתן מדרגה לראות השר של מצרים שנוסע והנה הישראל כשראו השר היו מתיראים שלא יקטרג עליהם השר ונוכל לומר לכך צעקו אל ה' כי תפילה אפשר לקטרג עליו ר"ל כי יש מלאכים שמריחים בתפלות כדאיתא בספרים אמנם צעקה בלב הוא עוד יש לומר כיון שצעקה גדולה משאר תפלה כנ"ל לכך כתיב ויצעקו כי תפסו המדרגה שהוא יותר עליונה היינו צעקה ואמר להם משה אל תיראו היינו שאל ימשכו על עצמם יראה רעה ואמר להם התיצבו וכו' והנה משה רבינו הגם שהחזיק את לב ישראל כאשר הוא האמת עם כל זה לא מנע א"ע מלהתפלל רק שלא יהי' שום קטרוג על התפלה עשה בהצנע והי' עושה כמדבר עם ישראל ומבשר להם בשורות טובות ובתוכו הי' התפלה לה' שהתפלל והיינו התיצבו וראו את ישועת ה' והיה כמבשר ובתוכו תפלה לה' שהשם יושיע ואמר אשר יעשה לכם היינו עהר וועט טיהן ובתוכו כוונתו הי' עהר זאל טיהן וכן ה' ילחם וכו' עהר וועט שטרייטין וכוונתו הי' עהר זאל שטרייטען היינו תפלה וא"כ לא הי' באפשר להיות קטרוג כי הי' בהצנע והנה זה הענין היינו צעקה כי אינו אומר בשעת צעקה הגם שאמר בשורה טובה לישראל בכ"כ ענין תפלה לא הי' אומר רק בלב הי' כוונתו ולזאת אמר הש"י מה תצעק אלי וכו' והיינו דבדרך משל לבקש ממלך בשר ודם טובה על בנו של מלך אף אם המבקש אינו חשוב כל כך ג"כ פועל מכ"ש אם המבקש הוא רחימא דמלכא הגם שמדבר עבורו דבר טוב ג"כ פועל ואמר הש"י מה תצעק אלי והיינו דבר אל בני ישראל כי עבור בני ישראל לטובה יכול אתה לפעול בדבור פשוט ואין צריך צעקה רק בפשוט דבר אל בני ישראל וכו' ומשה שהי' עניו מאד הי' נראה בעיניו שצריך צעקה על ענין זה כי הי' מחזיק א"ע לפשוט ויסעו היינו שיסעו כדרכם וגם על הים ומתורץ קושית האוה"ח וגם רש"י ז"ל מה שאומר למדנו שהי' משה עומד ומאריך בתפילה:

ואתה הרם את מטך וכו' נוכל לפרש כפי מה שאי' בס' נועם אלימלך של אמו"ר על פסוק מה זה בידך ויאמר מטה היינו שהש"י שאל מה ענין עסק שעוסק משה יותר ואמר מטה היינו הכנעה ע"ש והנה הים אמר בדעתו שהו' נברא קודם משה רבינו ואמר הש"י הרם את מטך היינו לזה צריך רת ברות נגד הים ולא הכנעה נגד הים וכמאמר חז"ל נחזור לעניננו ונוכל לפרש הפסוק ויהי בשלח פרעה וכו' כי מצינו בפ' בא שאמר הש"י בא אל פרעה כי אני וכו' למען שתי אותותי אלה וכו' ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' וטוב לפרש כי הש"י ב"ה עשה באמת וביושר ושלא יהי' קשה וכי בשביל לספר באזני וכו' הכה את פרעה והאמת הוא כך כי פרעה היה רשע גמור ומה שלא רצה לשלח את ישראל לכך היה מחויב ללקות ואח"כ מה שהשם הכביד את לב פרעה מסתמא מדברים מפרשי התורה מזה ובעז"ה אפרש ג"כ כיד ה' הטובה עלי כי כשיבא משיח צדקינו ב"ב יתוקן אויר העולם כדאי' בספרי' ויהי' התפשטות הקדושה עד אין שיעור והנה אם לא בשביל רשעת פרעה ועמו יכולים היו ישראל במצרים לפעול כל כך התגברות קדושה עד אין שיעור והי' תיכף גאולה שלימה רק בשביל רשעת מצרים פרעה ועמו לא הניחו שיתגברו קדושת ישראל כל כך וא"כ היה על ידי זה שעבוד מלכיות אח"כ עד כי יבוא משיח צדקינו ב"ב ויתרבה הדעת כמו שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' ויתרבה האמונה בבורא ב"ה ועד שיבוא משיח צדקינו ב"ב צריך לספר יציאת מצרים שיתרבה הידיעה כמ"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' אשר התעללתי ואת אותותי וכו' וידעתם כי אני ה' וא"כ שפיר נלקה פרעה בכל האותות הידועי' כדי שנספר באזני בנינו וכו' כמו שכתוב כי פרעה גרם ברשעתו שלא היה כל כך התפשטות הקדושה בעת הזאת שיתרבה ממילא הידיעה ואמונה שלימה בבורא ב"ה על כל העולם ונמצא לפ"ז יתורף ג"כ דיקדוק מה שכתבנו בפ' בא שאמר הש"י שלח ולא שלח כי כך הוא כי אם היה השי"ת אמר בדרך ציווי שלח והנה היה פרעה מוכרח לשלוח תיכף כי בדבר ה' שמים נעשו וכו' מכ"ש שפרעה היה מוכרח לשלח תיכף רק בשביל רשעת פרעה כנ"ל היה צריך לאותות ומופתים והיה הקב"ה מפרסם רשעת פרעה בכמה אותות ומופתים ואח"כ במה שהכביד לבו היה ג"כ כדי שיהיה במה לספר כדי שידעו ידיעת הבורא כמ"ש וידעתם וכו' לכך אמר הש"י ב"ה שלח היינו שיתגלגל הדבר שישלח ובודאי הבורא ב"ה עושה באמת וביושר הכל יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים והנה איתא בזוה"ק שאמר ר' אלעזר ב"ר שמעון הטעם על מה הגלה הקב"ה את ישראל ולענין מה למצרים כמו שכתבנו בפ' בא כדי שלא יתקלקלו ישראל מקדושתם כי המצרים לגודל רשעתם היו שונאים לישראל הן אנשי מצרים והן נשי מצרים ולא היו ישראל מקורבים להם ולא היו נופלים ממדרגתם ע"ש והנה באמת הגם שלא היו נופלים מקדושתם עכ"פ היה קשה להם להתגבר בכל יום לילך במדרגה יותר גדולה וקדושה מחמת רשעת מצרים ושעבוד וכנ"ל והנה אח"כ כשיצאו ישראל ממצרים ובאו למדרגה גדולה ואם היו הולכים בדרך ישר' לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים ושם קרוב הוא לא' ויש התפשטות הקדושה מן ארץ ישראל והיה ג"כ סיוע גדולה לבוא למדרגה יותר עליונה וביותר כשהיו רואים מלחמה והיו באים ליותר מדרגה גדולה עד אין שיעור והראי' כשראו מצרים נוסע תיכף היו אוחזים הענין היותר גדול היינו ויצעקו ב"י כנ"ל והנה האמוריים החריבו את א"י כששמעו שישראל הולכים ממצרים ורוצים ללכת לא"י (חסר תשלם המאמר)

ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות ר"ל שיחנו בני ישראל לשוב לדרך הנכונה ויהי' להם חני' לפני פי החירות ר"ל שיהי' דיבורם דבוק בעולם עליון אשר משם יוצאים כל החירור לכנס"י והוא נקרא עלמא דיובלא בין המגדול ובין הים דתפלה נקרא מגדול עד"ה מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב דתפלה הוא דברים העומדים ברומו של עולם ובין הים הוא התורה המכונה בשם הים ור"ל דדיבורם בין בתורה ובין בתפלה יהיו דבוקים בעלמא דחירות לפני בעל צפון ר"ל הבעל והשורש לכל הצפוניות נכחו תחנו על הים ועי"ז כשאדם הוא דבוק בעולם העליון הוא נפשט מן הארציות והוא נבוך בה וכמתעסק בעלמא בזה העולם הגשמים וז"ש ואמר פרעה שהוא היצה"ר נבוכים הם בארץ ועי"ז אף שחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בחילו ובפרשיו כי יטבע בים התורה והמצות (חסר תשלום המאמר):

ופרעה הקריב כו' וישאו בני ישראל כו' ויראו מאוד כו' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר כו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים כו' לכאורה הם דברים זרים מאד וחלילה שמפי בני ישראל יצאו דברים זרים ומוגשמים כאלה ונראה דכיוונו לדבר אחר והוא דהנה ב"י כשראו שהם במיצר גדול וצריכים לרחמים ונסים גדולים לעשות להם א' שינצלו וילכו בתוך הים בשלום וגם שיעשה הש"י נקמה בשונאיהם והנה זה הבינו בעצמם שאינם כדאי לנסים כאלו ואין להם במה לעבוד את ה' על כל הטוב אשר יעשה להם כי אהבה ויראה זוטרתא הוא לגבי הטובות הללו והשיגו בשכלם שלא יצוייר להם שום עבודה זולת מסירת נפשם עבור אהבת שמו וזה שיערו בעצמם שעדיין אין להם מדרגה זו ואין בהם כח לעבוד במסירת הנפש ולכך ויראו מאוד כי סברו בלבם שח"ו בין כך ובין כך אבדה תקוותם והם בסכנה ולכך היה קשה עליהם פרידתם ממצרים מחמת שבמצרים היה קל להם לעבוד את ה' בעבודה לפי ערכם וכוחם ולא הוכרחו למות נפשם כי לא הוצרכו לנסים גדולים משא"כ לעת הזאת שהם בדחקות גדול וצריכים לתפוס עבודה גדולה וז"ש מה זאת עשית לנו להוציאנו פי' הלא זה הדבר אשר דברנו לך חדל ממנו ונעבדה את מצרים ר"ל שנעבוד את הש"י במצרי' כי שם היה קל לעבו' וז"ש כי טוב לנו עבוד את ה' במצרי' עבודה פשוטה וקלה לפי ערכינו ממותנו במדבר משנהי' במדבר במקום שצריכי' להפקיר נפשינו ולעבוד במסירת נפש וז"ש משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם וכו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל שפייס אותם ורמז להם שבוודאי יעזור להם ה' לבוא למדרגה זו של מסירת הנפש כמו שהי' באמת לבסוף שרדפו מצרים אחריהם ומה עשו קפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים תחילה והיתה יהודה לקדשו והי' להם מסירת נפש ועי"ז ניצולו והבן:

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון על דרך הפסוק והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך וקשה למה כפל הכתוב שכח תשכח ונ"ל בפשיטות כמו ששמעתי בשם הקדוש והטהורא בוצינא דנהור ר"ש כב"ה מ' דוב בער מ"מ דק' מעזריטש בפסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ר"ל אשרי האדם אשר הוא משגיח על עצמו בכל רגע ורגע אם לא יחשוב ה' כלומר ששכח בהש"י ב"ה לו עון הוא בעיניו חטא גדול ונ"ל שכן פי' זה הפסוק והי' אם שכח תשכח ר"ל שגם זאת תשכח ששכח' ועוד נ"ל שכך פי' זאת הוא ידוע לכל שצריך להאמין שה' היה הוה ויהי' כמו שהי' קודם בריאת עולם כן יהיה אחריו וכן הוה עכשיו בשעת שעולם קיים כי הקב"ה אין צריך לעולם כלום אבל אם ח"ו שאינו מאמין שהקב"ה היה קודם בריאות ויהי' אחריו דהיינו בזמן שעולם חרוב אזי אפי' במה שמאמין שהקב"ה הוה בשעת שהעולם קיים אין זו אמונה כי המשמעות שהקב"ה ח"ו צריך להעולם אלא צריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' ולהבין שהשם הויה ב"ה מורה על הוה כי אותיות היה לשון היה משמע הי' ויהי' כי היה בלא ואו הוא מורה על שהי' כבר אלא הואו מהפכו להבא שיהי' וזה רימז לנו הכתוב והיה אם שכח ר"ל אם תשכח שה' הי' ויהיה תשכח את ה' אלקיך ר"ל תשכח אפילו ההוה והנה שמענו שצריכין אנו להאמין באמונה שלימה שהקב"ה היה הוה ויהי' והושיענו תמיד בכל עת והוא יושיענו תמיד וכשאנו מאמינים באמונה שלימה בהקב"ה אין שום דאגה כי הכל בא בזכות האמונה שאנו מאמיני' שה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וזהו שרומז לנו הכתוב ה' ילחם לכם ר"ל שיהי' לכם אמונה לחם כי לחם בגימ' ג' הויות היינו שמונה ושבעי' כלומר שתאמינו שה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ואתם תחרישון מכל יגון ואנחה כי בזכות האמונה יהי' לכם כל טוב כי אם הוא מאמין באמת שהש"י בודאי יושיע אין צריך לדאוג עכשיו על רגע אחת מה שאין לו עכשיו מה שיצטרך לו להבא ודו"ק:

הנני עומד לפניך על הצור והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם הקושיא הוא מפורסמת דהאיך שייך אצל הבורא יתברך לומר דעומד שם הלא מכה"כ ולית אתר פנוי מני' ואיך יתכן לומר שיעמוד אצל הצור דמשמע דלא היה עומד רק במקום זה חלילה אך דהשורש הדבר הוא כך דהנה ידוע דברי חז"ל דאין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל דלכאורה אינו מובן דכי לא מצינו זולת זה שום עמידה באדם רק בתפלה דווקא ובוודאי כיוונו לאיזה דבר שכל ולא כפי פשטות הענין אבל שורש הדבר הוא דבאמת חז"ל לא דברו מן האנשים פחותי ערך רק מן אנשי' השלימים ביראת ה' ובתורתו ובאלו אמרו חז"ל דאצלם לא שייך עמידה כלל דכל ימיהם הם הולכים בשכלם ומחשבתם ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם עליון כי כשאדם רוצה לבקש את הבורא כל עולמים ולבוא לעבדות האמיתי ולהיות דבוק אליו יתברך צריך האדם לחפש יומם ולילה ע"י תורה ומצות וע"י צירופי אותיות ותיבות הקדושי' וע"י המלאכי' הקדושי' שבכל עולם ועול' ובכל מיד' הקדושה וא"א להיו' כלל במעמד אחד ולזה הצדיקי' נקראו מהלכי' ולא יצוייר כלל עבודה זולת בתפלה דהוא הדביקות וחיבור אל הבורא יתברך דהאדם עד שמגיע לתפלת העמידה אז הוא הולך דרך השתלשלות העולמות ע"י שירות ותשבחות שאומרי' ופסוקי דזמרה אז בכל פעם משיג האדם שכל יותר דרך המידות הקדושי' אבל עדיין לא הגיע לדבר אל המלך בעצמו להיות דבוק אצלו ממש בלי הפסק ומסך וחלל אפי' של קדושה עליונ' זולת אורו של אין סוף הפשוט לבד ולכך נקרא עולם א' אצילות שהוא מלשון אצלו שהאדם עומד אצלו יתברך ממש כביכול וזהו בתפילת י"ח שאז האדם עומד בעול' אצילות ואין שום מסך וחלל הקדוש מפסיק בין אדם לקונו רק אור הא"ס המקיף את האדם מכל צדדיו ולפני ה' ישפוך שיחו משא"כ מקודם הגיע לתפלת י"ח אינו דבוק עם המלך אע"ג דבחי'. אצילות הוא בכל עולם ועול' מכ"מ אינו נגלה עצמותו יתברך זולת ע"י לבושים שבכל עולם למשל כשהאד' הוא בפסוקי דעשי' בקרבנות אזי הוא דבוק באצילות דעשי' וכן בפסוקי דזמרה הוא נתקרב יותר אל עולם המלאכי' ואז הוא באצילות דיצירה וכן בברכת יוצר הוא בעולם השרפי' באצילות דבריאה עד אשר מגיע האדם אל שמונה עשרה אז הוא דבוק באצילות דאצילות האיך הוא עומד לפניו יתברך לבדו ומקיף אותו והוא מתחנן אליו כבן המתגעגע לפני אביו ומסדר בקשותיו ושם לא יציור הליכה ולכך נקראת תפלת הש"ע תפלת העמידה כי שם האדם עומד.

והנה בוודאי כפי מה שאנו עושים ומקדשין א"ע למטה כמו כן אנו מעוררים את הדוגמ' למעל' וא"כ כשאנו באים למדרגה של עמידה לפניו יתברך לבד אז גם הוא יתברך מתיצב כביכול לפנינו ור"ל כמו שאנו לפניו עומדים ומדבקי' מחשבותינו אל נקודה אמצעי' שהוא אלקותו יתברך שהוא שורש כל והוא הנקודה פנימיות המחי' את כל כן הקב"ה מצמצם א"ע ועומד א"ע כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם עלה ברצונו לברוא כל העולמות והכל הוא כדי להיטב לזרע ישראל והם עיקר המחשבה ואבן הראשה שממנה הושתת העול' שכנס"י הם יסוד לכל העולמות ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ויהי' צרכי ישראל ומשעבדי' כל הנבראי' תחתיהם לעשות רצונם ולכך נקרא הוא צור ישראל שהוא צורה של ישראל החקוקה בכסא אצלו כי הם עיקר הצורה ומחשבה שלו בתחילה ובזה תבין מה שאמר הכתוב הנני עומד שם לפניך ר"ל בשבילך אני עומד שם ר"ל כמו שאתה עומד במחשבתך דבוקה אצלי ממש כך אני עומד שם על הצור ר"ל הצור של ישראל ר"ל שהי' המחשבה להטיב לישראל ועבורם נבראו כל הדברים וכל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובים וכל העולמות צריכים ליתן שפע לכנס"י וז"ש והכית בצור ר"ל שתכה בזה הצור כלומר שתעורר זה המחשבה עליונ' ודביקות אלקות בכנס"י ואז ויצאו מים משם תמשוך כל השפעות וחסדים טובים לישראל ובזה יתפרש הכתוב אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ר"ל שמשה רבינו הסתכל בישראל וראה שהם בבחי' נצבים עומדי' ואמר אל תתמה על מה שאתם נצבי' היום הוא מחמת שאתם במדרגה גדולה לפני ה' אלקיכ' שאתם קשורים בדביקות עליון פנים בפני' עם ה' אלהיכם ואין שום מסך ומבדיל ביניכם ואתם קרובים אל המלך ושם לא יצוייר הליכה כי אם עמידה כנ"ל:

פרשת יתרו

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא את ישראל ממצרים נ"ל עד"ז בהקדים הפ' וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר והנה ידוע בעשרה מאמרות נברא העול' בכל מאמר שם אלהי' השי"ת ויתעלה כשעלה ברצונו הטהור לברוא את העולם היתה בבחי' פקידה לפניו כי הכל היה תלוי ועומד עד יום הששי הוא ששי בסיון קבלת תורתינו הקדושה אז נתבסם העולם ומלואו בל תמוט לעולם ועד אותו היום לא היה בבחי' עשי' כלל ועד"ז פירשנו הפסוק וידבר אלקים את כל הדברים היינו עשרת הדברים במעמד הר הקדוש לאמור דייקא שיהי' קיום עולם ועמידה לתבל ולכל יושבי' הנברא במאמר ה' כי אז נתחזק עשיית העול' ידוע כי כ"י נקראת בשם שר"ה ע"ד שרה לכל העול' והוא הנרצה בדברינו הנ"ל וה' פקד את שרה כאשר אמר בחי' הוי' ב"ה לכנס"י היה בחי' פקידה לשרה כאשר אמר עשרה מאמרות בבריאת העול' ויעש ה' לשרה כאשר דבר היינו בחי' עשי' וקיום היה לשרה כ"י כנ"ל כאשר דיבר עשרת הדברים והכל נבראו בשביל ישראל עד בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואז נתקיי' במעמד קבלת התורה קיום עולם ומלואו בשביל ישראל המקבלים עליהם אלהותו יתברך וידוע ממדרשי רז"ל התווכחות האומו' וישראל ע"ד משל המוץ והבר מדיינין זה עם זה בשבילי נזרעת הארץ כו' והוכרחו האומות להודות שבשביל ישראל נברא העול' בראות' יציאת מצרים בניסים ובנפלאות לעין כל מה נשתנו אומה הישראלית מכל אומה ולשון לנסותם ולרוממ' בניכם הנ"ל אין זאת כי המה עיקר הנבראי' אשר בעבור' נבראו כל העולמות ובע"כ העידו והגידו על יקר ומעלת אומה הישראלית הנתעלת' על כולם והוא פירוש הפסוק אשר התחלנו וישמע יתרו כו' יתרו הבין את כל אשר עשה אלקי' היינו ובריאת כל העולמות כנ"ל היה הכל למשה ולישראל עמו רק עבור משה וישראל העולי' במחשבתו אך מאין הבין זאת כי הוציא ה' את ישראל ממצרים דייקא כי רק את ישראל אומה הנבחרת הוציא ממצרי' בנסים ובנפלאות מה שלא עשה כן לכל גוי ואומה ולשון בזה הבין כי הכל היה בשביל ישראל כנ"ל ובהבינו זאת מאס ברע ובחר בטוב ובקדושה:

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא וכו' ופירש"י ע"י שליח כי בפשוט אי אפשר לפרש לכך פירש"י ז"ל ע"י שליח ואפשר עוד לפרש ויאמר אל משה אני היינו הש"י ב"ה שנקרא אני כמו שכתוב כי אני אני הוא אמר למשה חותנך יתרו בא אליך:

ויחד יתרו על כל הטובה וכו' אשר הצילו מיד מצרים ויש לדקדק דהו"ל למיכתב אשר הצילם וכו' והנראה לומר כך עפ"י מאחז"ל גלו למצרים שכינה עמהם וכו' ואם כן יש לומר דקאי אשר הצילו על השכינה כביכול עוד נראה עפ"י מאחז"ל ג' היה באותה עצה יתרו איוב ובלעם וכו' יתרו שברח זכה וישבו בניו בלשכת הגזית וא"כ י"ל הפשט דקאי אשר הצילו על יתרו שהש"י הציל אותו שברח מהם. עוד י"ל יתרו על שם מותרות היינו משים עצמו כשרים וזה משמח א"ע תמיד בטובת ישראל:

עתה ידעתי כי גדול וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם ופירש"י עתה ידעתי מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר ע"כ והנה מאין יצא לרש"י זה והנראה דקשה דהוה למיכתב עתה יודע אני כי גדול וכו' מה ידעתי דמשמע לשעבר והנה איתא במדרש ועתה פן ישלח ידו וכו' מלמד שפתח פתח של תשובה ושמעתי ממורי היינו שהלשון ועתה מרומז על תשובה היינו אף שעד הנה לא הייתי כהוגן רק מעתה והנה י"ל כך דידוע שיתרו לא הניח עבודה זרה שלא עבדה והיינו שעבד עד שבא על האמת שאין בה ממש וכן הי' בכל ע"ז שעבדה ואח"כ נודע לו בבירור ששקר הוא והניחה והנה כשבא יתרו אצל משה רבינו ונקשר במדת אמת וביותר שנתוודע לו מאלקות אזי התחרט על העבר שלא עבד את הבורא וביותר שנתחרט ונתקשר במדת אמת נתוודע לו שמה שהי' מכירו לשעבר הוא' אמת ונמצא הפי' כך עתה היינו ע"י התשובה ידעתי כי גדול ה' וכו' היינו אני רואה שידעתי מקדם ושוב לא יהי' סתירה על הידיעה שמקדם אדרבא נתוסף האמונה ע"י הנסים ונפלאות שראה יתרו ונתקשר במשה:

והודעת להם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויש לדקדק למה לא נאמר הדרך אשר ילכו בה כמו שנאמר והמעשה אשר יעשון ונ"ל עפ"י שאיתא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ולהבין כשאדם רוצה לעבוד הבורא ב"ה צריך לילך לצדיק והוא יורה לו את הדרך אשר ילך בו איך שילמוד לשמה ויתפלל ויעשה כל המעשי' בדחילו ורחימו אבל כשאינו הולך להצדיק אז אינו יודע מאומה אעפ"י שלומד תמיד ומתפלל ועושה כל המצות אבל אינו יודע לעשותם באהבה וביראה ולא פרחת לעילא כנודע אמנם אעפ"י כשמדבק בצדיק מחויב הוא בעצמו ללמוד בהתמדה ולהתפלל בכוונה גדולה ולעשות כל המצות שיש באפשרי לעשות והצדיק יורה דרכו איך להתנהג ושיעשה לשמה באהבה וביראה ולא יסמוך על זה לבד כשמדבק בהצדיק ולא יעשה כלום לעצמו זה אינו וזהו אם אין אני לי מי לי פי' כשאין אני בעצמי עושה מעשים טובים ולעבוד את הבורא ית"ש מי לי פי' מי יעשה מ"ט בשבילי וכיון שכן תאמר לא אלך אל הצדיק אלא אהיה בביתי ואלמוד תורה ואעשה מעשים טובים בעצמי לכך אמר וכשאני לעצמי מה אני פי' כשתעשה בפני עצמך ולא תדבק עצמך בצדיקים מה אני פי' אתה בבחי' מה שאין אתה יודע מה לעשות ואיך לעשות המעשים טובים ולהבין שכל אחד יש לו עבדות ודרך אשר הולך בה איש לפי שכלו ולפי ערכו דהיינו שלומד תורה ועושה מעשים טובים אבל כל זמן שאינו מדבק עצמו בצדיקים אינו יודע מאומה ואינו מכיר את הדרך אשר הולך בו איך שיתנהג עצמו בדרכי ה' שיעשה כל המעשים באהבה וביראה ובדביקת רב וזהו והודעת להם את הדרך ילכו בה פי' בדרך שהם תלמוד ותודיע להם איך שילכו בדרכם לה' באמת והמעשה אשר יעשון פי' אז ידעו איך להתנהג ולעשות כל המעשים לש"ש באהבה וביראה אמן:

וישמע משה לקול חותנו ויעש כל וכו' בעז"ה נראה לי דהנה יתרו כיון לטובת משה כמו שאמר נבול תבול וכו' והנה משה רבינו לא כיון לתועלת עצמו רק כיון שאמר יתרו כך ומצוה בכבוד חמיו וקיים דיבורו ולכך אמר הכתוב וישמע משה לקול חותנו וכו' ולא כתב בפשוט ויעש משה כן ללמדנו ענין הנ"ל:

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום זה באו מדבר סיני. נ"ל עפ"י הפסוק למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו כי הכלל שיש בארץ ארבעה מינים והם דומם צומח חי מדבר וגדול שבכולם הוא מדבר והוא אם הדיבור הוא בדבר טוב אבל ח"ו אם הדיבור רע אזי הוא גרוע יותר מחי ואיתא בעץ חיים שהמלכות נקרא פה והיינו כי המלכות נוהג כל המלוכה ע"י הדיבור והיינו שהדיבור טוב עולה לשמים ומשפיע לתתא חסדים וזהו למוליך לשון מלוכה שממליך את עצמו במדבר ר"ל בדיבור דהיינו כמלך שנוהג כל המלוכה ע"י פה שיהי' עמו כמלך בכל אשר יאמרו כן יהי' כי ע"י דיבורים טובים יפעלו שמשפיע מלמעלה כל טוב כסולם אשר יכול לעלות ולהוריד וזה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני סיני בגימטריא סולם שבמתן תורה באו לבחינת סולם שבאו להם דיבורים שיכול לעלות ולהוריד השפע ודו"ק:

משה ידבר והאלהים יעננו בקול נ"ל כי עיקר הוא ההתחלה של תפלה ואח"כ כשהכין באלקות אזי הש"י מדבק בו וממילא הולכים הדיבורים רק שצריך לצמצם את היראה שלא יהיה בטל במציאות וזהו משה ידבר כי היה צריך לכתוב דיבר רק שהי' רוצה לדבר וצימצם את הדיבור ואז אלקים יעננו בקול כי הש"י מדבק עצמו בו ודו"ק.

הגבל את ההר וכו' נ"ל כי הר הוא יצה"ר כשאחז"ל לצדיקים נדמה להם כהר וזהו פירוש שיעשה יצה"ר ויבוא בגבול רק מה שצריך לעבדות הש"י וקדשתו את היצה"ר לעבוד עמו ג"כ עבודתה בורא כשאחז"ל בכל לבבך בשני יצריך וד"ל או יאמר כי הר נקרא המחשבה מלשון הרהור שיבוא המחשבה אל הגבול שלא יתפשט כי המחשבה אינו עומד במקום אחד ותביא אותו בגבול וקדשתו שיהי' המחשבות טהורות וד"ל:

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהנה בפ' וישב בבני יהודה בבן הראשון כתיב ויקרא שמו ער כו' ובשני האחרונים כתיב ותקרא ויתבאר עפ"י מה ששמעתי מאמו"ר בוצינא קדישא הרב מ' אלימלך זצ"ל פי' על מה שאחז"ל עתיד הקב"ה להתיז ראשו של נחש היינו שלעתיד גם כל הקליפות יטוהרו ויבואו לכלל הקדושה והיינו שיתיז ראשו של נחש היינו שיתיז קוץ העליון של הנון הוא היוד ויעשה מ"ם מן הנו"ן ויהי' מן נחש משיח ובזה נתבאר דהנה הקליפה נקראת עקב כמו ואתה תשופנו עקב והקדושה נקראת ראש וזה היה מחשבת יהודה כי ידע שמאתו יצא משיח בן דוד ע"כ קרא שם בנו הנולד לו ער ר"ת עקב ראש וזה סוד בקע לגולגולת בקע אותיות עקב דמעקב יבוא לראש דהוא גלגולת ר"ל שגם הקליפות יבואו לכלל הקדושה וזה ויהי ער בכור יהודה היינו בכור נקרא המחשבה ואמר הכתוב שמחשבתו לא עלתה לו אבל היה להיפך שהוא קרא אותו ער עקב ראש כו' והוא השחית זרעו ועשה רע ראש עקב שהמשיך מהקדושה אל הטומאה והנה הבית שמואל הקשה אהא דאאז"ל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין והלא ראינו שאינו כן וי"ל דהנה במצרים היו ישראל במ"ט שערי טומאה ואילו היו בשער החמשים לא היה לשונאיהם תקומה ח"ו מחמת שאז היה הדעת בגלות ולא היה להם תורה ע"כ לא היה גאולה שלימה כי בתחילה כתיב אהיה אשר אהיה והדר כתיב כה תאמר אהיה שלחני היינו שגלות מצרים אינה שלימה וזה אהיה ושוב שנית אהי' אתם אבל לעתיד כתיב רק אהי' שלחני אליכם שלא יהיה אחריו שעבוד נחזור לענינו שבמצרים היה במ"ט ש"ט היינו שבעה פעמים שבעה והנה שבעה חדשים עולה מאתים ועשר כמנין שהיו במצרים וזה יולדת לשבעה יולדת למקוטעין היינו גאולת מצרים שלא היתה רק לשבעה במ"ט שע"ט כו' ע"כ היתה למוקטעין שלא היתה גאולה שלימה אבל לעתיד הי' יולדת לט' כי ט' פעמים ל' עולה ער היינו אף שיהיו משוקעים בשער החמשים נוכל לצאת משם מחמת תורה ומצות שבידנו וזה יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין שיהי' גאולה שלימה במהרה בימינו וי"ל כוונת הכתוב שלפנינו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר דהנה לאמר גימ' רע"א והנה על תיבת תחת תרגומו מלרע וזה כוונת הכתוב את כל הדברים האלה יפעל אף שיהיה בבחי' רע הוא סוף היינו שער החמשים מ"מ ע"י התורה יבואו לאלופו של עולם ר"ע א' גמ' לאמר שמכלל רע יגיעו לאלוף ועפי"ז אפשר לפרש מה שאנו אומרים תשעה מי יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה לכאורה זה הכל יודעים לא אנחנו לבד ולדרכנו ניחא מאחר שיש לנו תורה עי"ז יהי' לנו גאולה שלימה להוציא אותנו גם משער החמשים כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה