ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש בראשית
פרשת בראשית
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי עושה פרי למינו כו' ותוצא הארץ כו' ועץ עושה פרי כו' פירש"י עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם פרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על חטאה עכ"ל וכבר צווחי קמאי דהאי לפיכך שהביא רש"י אין לו שייכות כלל אל מה שקודם וגם מה שייכות יש חטא הארץ לחטא האדם ונראה ליישב דברי רש"י הנ"ל בטוב טעם ובזה יתבארו הרבה כתובים דהנה לכאורה יפלא מאד מאין בא זה שהארץ חטאה נגד קונה דבשלמא באדם בשר ודם שייך חטא מחמת יצרו הרע הטמון בקרבו ומטהו מן הדרך הישר והוא יתברך נתן לאדם הבחירה חפשית איזה הדרך שירצה יבחר הן לטוב או הפוכו חלילה אבל שאר הנמצאים כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואין להם שום יצה"ר להטותם מדרך הטוב ומאין בא לה חטא וביותר לפגום מעלתה שהקב"ה פקד עלי' לטובתה שגם העץ אשר תוציא יהי' טוב למאכל והיא קלקלה ונתנה טעם לפגם:
ובשום לב יש לומר דהארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה עבדות גדול ומסירת נפש שלא חשה לקילקולה וכעין שאמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה דהנה הארץ הסתכלה וראתה בריאת אלקים כל מעשה בראשית כי נורא הוא כל מיני נפלאות מראשית הנקודה כל השתלשלות העולמות עד תהום ארעא אשר כמה מיני נמצאים ודומים וצמחים ועשבים וחכמת אלקות והנפלאות וחכמת הבורא ית"ש ועל כולם הוא האדם אשר גופו נלקח עפר מן האדמה ונשמתו הוא מאוצר הנשמות החצובה מתחת כסא כבודו יתברך והכל בידי אדם ותלוי במעשיו כי יש ביכולת ביד האדם אם ילך בדרך ישר וטוב אז יהי' עלי' לכל העולמות ולכל הנמצאים ואם ח"ו יקלקל ממעשיו אז ע"י מעשיו נפגם הכל ויורד למטה כל הנבראים הרוחני' והגשמי' בבחינה התחתונה אז אמרה הארץ בלבה שח"ו שכיון שאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע ואז ח"ו יבוא פגם גדול לשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה על זה התחכמה האדמה ושינתה תחילה את ציווי הבורא כדי שיהי' לאדם אח"כ אמתלא על חטאיו מחמת דשורש גופו הוא מן האדמה אשר שינתה תחלה רצון הבורא ותולין הקלקלה במקולקל ולא יתלו הסרחון בנשמה רוחני וחסה הארץ על כבוד שמים ועל האדם להקל מאתו החטא מחמת דשורש של האדם אשר נלקח ממנה הרע את מעשיו ואז אין להאשים את האדם כל כך וא"כ עשתה הארץ עבדות גדולה ולשם שמים נתכונה ולכן לא נענשה הארץ תיכף כי קמי שמיא הי' גליא אשר הי' כוונתה עבור כבוד יוצרו אך כשחטא האדם אז נפקדה על עונה להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל דאם לא נתן לה הש"י עונש א"כ לא הי' נתגלה הדבר כלל שחטאה והי' חטא האדם קשה ולא הי' נשלם רצון הארץ אשר חטאה עבור זה וזה שכתוב רש"י לפיכך כשנתקלל האדם על עוונו אז נפקדה גם האדמה כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל ולהקל מאדם עונשו מאחר שנלקח מן האדמה אשר חטא בתחלה ונמשך האדם בטבע החומר אחר האדמה אשר לוקח ממנה ודברי רש"י ז"ל נכונים:
ובזה תבין דברי שהע"ה שאמר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אשר לכאורה אין זה מצד השכל שהטוב והשמחה המגיע מהבן חכם יתייחס להאב וצער ותוגה מבן כסיל יהיה על האם אך הוא הדבר אשר דברנו דהרי עינינו רואות כשאדם הולך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם אז כל רואיו יאמרו כמה גדלה נשמתו הק' של אותו האיש ומייחסין הטוב אל הנשמה וכשאדם ח"ו הולך בדרך בלתי טוב אז מרגלא בפומא דאינשי כמה חומרו עכור ותולין הקלקלה בחומר המגושם מאדניה וזה פעלה הארץ במעשה ידיה שכל פעולות הרעות אשר יעשה האדם יתלה בה דהיא האם והשורש להגוף בחומר אבל מעשה הטוב יתייחס להאב דהוא השורש של הנשמה חכמה עילאה וז"ש בן חכם ישמח אב כשהבן הוא חכם והולך בדרך טוב אז ישמח אב הוא הנשמה הבאה מחכמה עליונה המכונה בשם האב אבל בן כסיל בחושך הולך אשר מקלקל מעשיו זהו תוגת אמו דהוא השורש אשר הולידה את הגוף דהוא האדמה אשר היא האם להגוף ותולין בה הקלקלה:
ועפ"ז תבין דברי הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב כו' והארץ אזכור דבשלמא זכירת האבות ניחא דזכות מעשיהם הטובים יגן עלינו אבל מה אהני מן זכירת הארץ אך לדרכנו ניחא דר"ל דאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה לוקח האדם וא"כ חטא הארץ גרם לאדם שיקלקל וילך אחר חומרו הרע אבל מצד נשמתו הק' לא הי' האדם חוטא כלל כמש"ל באריכות:
ובזה י"ל פירוש הכתוב בפ' קדושים וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל דהאי כל עץ אינו מובן ולדברינו הנ"ל ניחא דהנה כיון דהארץ נתכונה לטובתנו וקלקלה את עצמה שלא להיות טעם עצו ופריו שוים רק עושה פרי ולא עץ פרי וקבלה עונש עבורנו לכן ראוי ומוטל עלינו לתקן את פגמה וכגמול ידה ישוב לה וכי נבוא לארץ מחויבים אנו לתקן את האדמה וז"ש ונטעתם כל עץ מאכל ר"ל שכל העץ יהי' ראוי למאכל ולא הפרי לבד אלא יהי' טעם עצו ופריו שוים והמעיין המשכיל יעיין בכתבי האר"י בפע"ח בשער ק"ש על המטה ימצא קצת מדברנו אלה:
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי עיין רש"י שפירש דהוא לשון נופל על לשון ולכאורה קשה למה נקרא שמה חוה בוא"ו הי"ל לקרא שמה חי' ביוד ונראה דכמה מיני חיות יש בעולם יש חיות טוב כמעלת הצדיקי' ההולכים בתורת השם דהנה בתורה הוא השורש והחיות לכל העולמות דע"י התורה נבראו כל מציאת העולמות וא"כ הצדיקים אינם הולכים חוץ מגדר התורה והמצות והתורה היא אצלם מרכז האמצעי אשר על זה סובב והולך כל מיני עשיותם כמו הדיבור והשמיעה והראי' וההליכה הכל הוא ע"י דרכי התורה וא"כ הם דבקים בחי העולמים וזהו בחי' מלאפום שהנקודה היא באמצע אות ר"ל שהם דבוקים במרכז האמצעי שהיא התורה אשר היא הנקודה הפנימיית וחיות העולמות אבל נמצאו כמה בני אדם אשר הם מורידים חיות מן העולמות למטה וח"ו עד עפר ישפילנה מחמת שהם יוצאים מגדר התורה והמצות וא"כ איך יכולים להיות דבוק בחי העולמות כיון שכל חיות העולמות הוא ע"י התורה והמצות והם נפסקו משורש התורה וא"כ מאין יבוא עזרם וחיותם מחמת שהם הורידו החיות תחת העולמות וזה בחי' חירק שהנקודה הוא תחת האות והאות רוכב על הנקודה דבאמת הנקודה הוא החיות של האות כיון דהנקודה הוא מנהיג את האות וכשאדם משפיל החיות של כל מדות הקדושים אז הוא משפיל הנקודה תחת האות ואין תקנה לאנשים אלו לחזור לשרשם כי אם כשישים אל לבו באמת ובתמים האיך הוא נפסק משורש החיות של העולמות והאיך הוא למטה מכל הנמצאים שבעולם ואין לו על מי להשען כי אם על רחמיו וחסדיו יתברך ורצון מחשבתו אשר קדמה לבריאת העולם כשאחז"ל דכשרצה הקב"ה לברוא את האדם אמרה התורה לפניו והלא עתיד לחטוא לפניך והשיב לה הש"י וכי למגנא אתקרינא ארך אפים הלא תשובה קדמה לבריאת העולם דהנה הוא יתברך היה צופה ומביט מיד כשעלה ברצונו לברוא העולמות עד סוף כל הדורות וממכון שבתו השגיח איך שיהי' נמצא בעולם כמה בני אדם שיהיו נפסקים מחיות העולמות ויצאו מגדר התורה והקדים הש"י להם צרי ורפואה למכתם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו וישובו לשרשם אז יקבלם הש"י וא"כ במחשבה זו של עולם התשובה שם יש לו מציאות וא"כ כשאדם רוצה לשוב ולתקן את אשר עשה צריך להבין בשכלו איך שהוא מרוחק מכל חיות העולמות ואין לו שום תקנה במציאות כי אם שם במחשבה הקדומה אשר קדמה לכל העולמות והוא השורש של חיות כל העולמות וכל האותיות ושם יש לו מציאות וא"כ הוא דבוק בבחינה עליונה דהוא האם והשורש של כל חיות דהוא התשובה עילאה וזהו נקודת חולם שהנקודה הוא למעלה מן האות ונמצא מה שהי' מקודם בבחי' התחתונה למטה מן העולמות והאותיות דהוא בבחי' חירק ועכשיו נתעלה למעלה להיות הנקודה עולה ויושב בראש הוא"ו וזהו בחי' חולם ומזה נתהפך ונעשה מוחל ומשם ממשיך מחילה על כל חטאיו וזה כוונת חז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם כי מעלת השב בתשובה הוא רם ונשא ממעלת הצדיק כי איך יוכל הצדיק לעמוד על בחי' זו מחמת שלא טעם טעמא דאיסורא ולא יצא חוץ מגדר התורה והמצות ואז הוא תמיד דבוק וקשור בחי העולמות וצריך לחזק א"ע ולדבוק נפשו במעלה ורצון הקודם אבל מכל מקום אף שהוא דבוק שם בעולם המחשבה כיון שהוא למטה בעולם המציאות צריך להמשיך לעצמו חיות ממקור החיים ושורש השרשים לתוך העולמות וזה בחי' קו הוא"ו המורה על המשכה מנקודת היוד מרצון עליון נמשך דרך קו הואו חיות לתוך העולמות ובזה יש לכוון פירוש של הפלוגתא בש"ס במס' ר"ה חד אמר כובש וחד אומר נושא והוא דמא"ח ומא"ח ול"פ דזה מדבר מבחי' השב איך שהוא בא לידי דבקות עליון אל המחשבה עילאה וזה בחי' נושא שהקב"ה מסתכל בכח והמעשה אשר הגיע מזה הענין שע"י שחטא ושב עי"ז בא לידי מעלה הגבוה ונתדבק בעולם עליון בשורש התשובה שהוא למעלה מחיות העולמות וזה הפי' נושא עון שע"י העון בא התנשאות לאדם שנדבק בה' עילאה בחי' תשובה תשוב ה' וח"א כובש זה מדבר מבחי' המשכתה אח"כ מדביקות עליון לתוך מציאת העולמות הורדת השפע למטה וזה תענוג עליון שהקב"ה משפיע וזה כובש ע"ד יכבוש עונותינו ר"ל שע"י העבירה בא כבישת השפע למטה והבן:
והנה קודם שחטאה חוה והחטיא את האדם אז הי' דבוקים בחי עולמים במרכז האמצעי באותיות התורה משא"כ לאחר שחטאו ועשו תשובה ואז נדבקו בעולם עליון ברצון הקדוש והוא השורש והחיות של כל העולמות וז"ש ויקרא אדם שם אשתו חוה שנעשה מיו"ד וא"ו ע"י שהמשיך חיות מעולם התשובה הוא המחשבה קדומה לתוך העולם התחתון לכך נקראת חוה כי היא היתה אם כל חי ר"ל שע"י החטא שעשתה והוצרכה לשוב עי"ז נדבקה באם והשורש של כל חי והבן:
במדרש רבה פרשה ב' והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ עכ"ל המד' והמדרש זה הוא פליאה וכי אפשר לומר שהקב"ה חפץ במעשיהן של רשעים ח"ו אך נראה לפרש לפי שיש דרך פשוט בעבודת הבורא לעשות כל המצות לאמתן ולהתפלל כנבור ובזמנה ולהתרחק מכל מיני שחוק ומכל טיול לבטלה וזה נקרא דרך צדיקים ויש עוד דרך אחרת דהיינו שלא להתפלל פעמים עם הצבור ופעמים לאחר זמן תפלה בכדי להתפלל בכונה יתירה ושאר ענינים בדומה לזה וזה נקרא מעשיהם של רשעים לשמה כנ"ל והשתא א"ש שאמר המדרש איני יודע באיזה מהן חפץ כי אפשר להיות שטוב לעשות מעט רשע לשמה כנ"ל כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר שהקב"ה חפץ רק במעשה הצדיקים כנ"ל:
במדרש רבה פ"ג וירא אלקים את האור כי טוב שאל ר"ש בן יהוצדק לר' שמואל בר"נ א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו אמרה לי' בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אומרת לי בלחישה אתמהא א"ל כשם ששמעתי בלחישה כך אמרתי' לך בלחישה אמר ר' ברכי' אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא הי' אפשר לאמרה מקמי כן מה היו אומרים ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בהמ"ק נבראת האורה הה"ד (יחזקאל מ"ג) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים ואין כבוד אלא בהמ"ק המד"א כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגומר עכ"ל המדרש הנה כל מפרשי' לא מלאו ספק יפה כתרנה לפרש זאת בדרך הפשוט גם הקדמונים לא אחזו שער וקצב לגלות דברי המדרש אשר אינו יוצא מפשוטו ובעזהש"י לדעתי פירושו עפ"י פשוטו כאשר אבאר בהצעה א' קטנה והוא נמצא כמה פעמים במדרש הובא בדברי מאור עינינו רש"י ז"ל יהי רקיע גם יהי מארת ענינו אין לשון בריאה מחדש כי אם נופל על דבר אשר היה מכבר אך עתה נתחזק ונתהוה יותר וזה הי' שאלת ר"ש הנ"ל אחרי אשר הכתוב אומר יהי אור ואינו מזכיר לשון בריאה בהחלט הפשוט שכבר נבראת מקודם לכך שאלו מהיכן נבראת האורה דייקא ור"ש בר"נ השיב לו בלחישה נתעטף הקב"ה כנ"ל והתנצל כשם ששמעתי בלחישה כך אמרתי' בלחישה כי בכאן סוד נסתר ואינו נגלה כי אם ליחידי סגולה ע"ד אין דורשין במעשה בראשית כו' ור' ברכי' הגם אחרי שמעו תשובת ר"ש בר"נ הנ"ל לא נרצה בעיניו להיות זאת תשובה מספקת כי עדיין יכולין לשאל מה היה קודם עטיפה הנ"ל מ"מ מהיכן נבראת האור' ושיבח מאד את דברי ר' יצחק בהיותו דורש נאה ברבים להודיעם כי נבראת ממקום בית מקדשנו בראיות פסוקים חזקים כראי מוצקים ואז מתורץ קושית ר"ש הנ"ל מכל וכל באין פיקפוק כי נבראת האורה ממקום ביהמ"ק הקודמת לעולם והוא הנרצה בדברי המדרש הנ"ל אמר ר' ברכי' אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים כאשר יבואר לקמן באומר דבר בשם אומרו לא הי' אפשר לאומרה היינו כתשובת ר"ש בר"נ הנ"ל כי מקמי כן מה הי' אומרין ועדיין הקושיא הנ' אינה מתורצת אך ההכרח לומר כר"י הדורש ברבים ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת התורה כנ"ל ומתורץ היטב הקושיא כל הצורך:
המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואיתא במדרש רבה פרשה י"ט אמר רבי אבא ב"ר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל וקשה להבין שאדה"ר יאמר זה שאכל ויאכל עוד כמו להכעיס ח"ו לכן נראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר ויל"ד מה זה אין מספיקין בידו לעשות תשובה יאמר אין תשובה מועלת כדרך שאומר ביוה"כ לכן נראה לתרץ ע"ד כי י"ל כשאדם עובר איזה עבירה במזיד בלי שום טעם רק מחמת תאוה ופתוי היצר אזי אח"כ כשהוא מתחרט ועושה תשובה אזי מתבייש מאד ויתחרט בחרטה גמורה בל ישוב לכסלה עוד ועושה תשובה בהתלהבות גדול אזי התשובה מספקת לו ותתקבל לפני ה' אבל כשאדם ח"ו עובר עבירה וחושב עתה אעשה את העבירה ואח"כ מיד אעשה תשובה דהיינו אחטא ואשוב אע"פ שעושה תשובה אין עושה תשובה כראוי בחרטה גמורה כי באמרו לא חטאתי כי בשעת עשיית העבירה הי' חושב לעשות מיד תשובה לכן אין תשובתו מתקבלת וזה כוונת המאמר האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ר"ל אין עושה תשובה המספקת לו ר"ל אין עושה תשובה כראוי כנ"ל ועפ"ז י"ל את המדרש ר"ל שהקב"ה אמר לאדה"ר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ר"ל שאכלת מן העץ על דעת שלא לאכול עוד מן העץ הזה רק עתה ואח"כ מיד לעשות תשובה אז הוי אחטא ואשוב ולא יועיל תשובה לכן השיב אדה"ר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל ר"ל אכלתי ואוכל עוד שלא הייתי חושב לעשות תשובה רק אכלתי מחמת תאוה ופתוי היצר ולא באחטא ואשוב:
פרשת נח
אלה תולדות נח נח וגומר הנה יש לרמז בזה הפסוק הנה האדם צריך לעבוד את הבורא ב"ה וב"ש ולשבר כל תאות הגופניות הנולדים עמו מנעוריו ולהיות ברי' חדשה ולהוליד א"ע מחדש ולא כמו שהולידו אביו כי האדם כשנולד אז נולד בכל התאות והצדיק פורש א"ע מכל התאות הגופניות לש"ש ועובד את הבורא ב"ה וב"ש ביראה ובאהבה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וזה כאילו הוליד א"ע וזה כונת הכתוב אלה תולדות נח נח ר"ל שהוליד א"ע מחדש ע"י מעשיו הטובים וגם זה כונת הכתוב ולשם יולד גם הוא ר"ל שם הוליד גם את עצמו כנ"ל:
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו וכו' פירש"י יש מרבותינו דורשין אותו לשבח כו' שאילו הי' בדור צדיקים הי' צדיק יותר יש לפרש דורשין אותו שמספרים מחשבת הצדיק הלז בעת עבודתו לה' במדרגה גדולה ובדבקות עליון ולכל זאת נתמעט בעיניו עבודתו לה' ותקטנה בעיניו כל צדקותיו כי אמר אלו הייתי זוכה להיות בדור צדיקים והתגלות אלקות אז היתה עבודתי תמה ובמדרגה גדולה ולפעמים הבהולוהו רעיוניו כי את אשר האיר ה' עיניו והשרה שכינתו עליו הוא לסבת היותו בדור פרוץ ובין החוחים אלו לששונה יחשב ואילו היה בדור צדיקים קדושי עליונים כאברהם לא היה נחשב לכלום וזה היש דורשים אותו לגנאי שמביא רש"י ר"ל שמספרים עוצם ענותנותו והכנעתו שגם על זה ראוי להקרא צדיק תמים כנ"ל פירושו ובזה יתורץ פליאה נשגבה כי מי הוא אשר ימלא לבו לדבר סרה על אותו צדיק אשר כתוב עליו מפורש בתורה ונח מצא חן בעיני ה' והבן:
ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה דהנה באמת הי' עשיית התיבה לטובתו כדי שיהי' ניצול הוא וזרעו וכל אשר לו והנה גם כונתו הי' בעשיית התיבה לקיים מצות בוראו וי"ל הפשט ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים היינו כאילו הי' ח"ו איזה דין בזה דמרומז במדת אלקים והיה עושה בודאי רק לקיים מצות בוראו כן עשה עכשיו רק לקיים מצות בוראו אף שהי' לטובתו:
ויבא נח ובניו מפני מי המבול פירש"י אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול כו' נראה לפרש כי מלת אמונה הוא המשכה כי באמונה ממשיכין הדבר להויתה וזה פירוש דברי רש"י ז"ל מאמין ואינו מאמין ר"ל שאף שהאמין בה' לא רצה להמשיך באמונתו שיבוא המבול ויתורץ פליאה נשגבה כי מה עול נמצא בנח הצדיק אשר פירש"י עליו מאמין ואינו מאמין במקום הבלתי מוכרח זולת כדברים הנ"ל דבאמת לא הי' נח מקטני אמנה חלילה בלתי שבזה הקטין האמונה לבל ימשיך הדבר להויתה לשיבוא המבול ח"ו ע"י אמונתו:
ותבוא אליו היונה לעת ערב כו' טרף בפי' וגומר פירש"י בפי' לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי מרורים כזית בידי הקב"ה כו' ביאור דברי רש"י ר"ל כי הקב"ה לא נתן בעופות כח הדיבור זולתי שהעלה זית שלקחה היונה לפי' הי' מליץ המשמיע כי כן עלה ברעיוני' ממה שבררה העשב המר מכל העשבים וזהו פי' אמרה ר"ל כאילו אמרה בפי' בפועל ויש להסמיך על זה מה דאמרי אינשי על אדם פשוט הבלתי שומר פיו מדבר הרבה אומרים העולם זה אינו צריך עלה לפני פה ר"ל שמוציא רעיוניו ועשתנותיו מכח אל הפועל בפיו ואינו צריך לרמוז דבריו ע"י עלה כמו שעשתה היונה וד"ל והבן:
פרשת לך
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגומר אל הארץ אשר אראך והקשו ולמה לא גילה הש"י מיד ול"נ דהגם שא"י גם בענין גשמיות יותר טובה משאר ארצות עכ"פ עיקר טובת א"י שהי' נחשב בעיני אברהם היינו הרוחניות וי"ל כך שהש"י גילה לו תיכף והראה לו רק שלא הי' יכול אברהם אבינו לקבל ההארה כל כך והוצרך הש"י להראות לו בהדרגה ותיכף שאמר לו הש"י אל הארץ אשר אראך אזי אח"כ גילה לו והראה לו בכל פעם שורש הרוחניות של ארץ ישראל ובתיבת אל הארץ אשר אראך היינו הרוחניות והגשמיות וא"כ לא קשה כלום:
לך לך מארצך וממולדתך כו' עד סוף הענין עיין רש"י שפירש לך להנאתך ולטובתך ואעשך לגוי גדול בכאן אי אתה זוכה לבנים כו' ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם והי' ברכה הברכות מסורים בידך ותברך למי שתרצה כו' ד"ח ואעשך לגוי גדול ז"ש אלקי אברהם ואברכך ז"ש אלקי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלקי יעקב כו' ע"ש והנה האי ד"א שמביא רש"י ז"ל הוא למותר דאם רצה רש"י ז"ל להביא כל הפירושים שמביא המדרש תקצר היריעה מהכיל ובוודאי רש"י ז"ל אינו מביא רק מה שצריך ליישב הפסוק על מכונו ונראה בכוונת רש"י כך והוא דהנה לכאורה יש להבין במדרש דאיתא נסיון ראשון לך לך כו' נסיון אחרון בלך לך דהיינו לך לך אל ארץ המורי' ובשום לב יפלא מאוד מה זה נסיון במה שהלך אברהם כאשר דבר ה' ומה צורך הקרא להשמיענו זה שהלך כאשר דבר ה' וכי יעלה על לב שאיזה בריא בעולם לא יציית ח"ו לדברי ה' ובוודאי גם פחות ערך מאברהם אבינו אם הי' זוכה לשמוע שום איזה דבור משמו יתברך אפילו לילך לסוף העולם מי פתי יסור הנה אשר לא ישמע ויאזין ויקשב לקולו יתברך ומה זה היחוס של אברהם אבינו ויותר תימא מה הוא הנסיון הלא הקב"ה הבטיחו שע"י הליכה זו ירוויח כל הטובות והברכות לו ולזרעו אחריו וכי בעבור זה לנסיון יחשב אבל שורש הדבר הוא כך דבוודאי עיקר העובדא הוא המחשבה טובה והכל הולך אחר כוונת הלב ועיקר הנסיון הוא גודל התמימות של אברהם ומחשבתו הזכה אשר לא כיון בקיום מצותיו לשום דבר הנאתו אך כיון בקיום מצותיו לקיים פקודת הש"י ולא השגיח כלל מה שיצמח לו מזה שום טובה וזהו שסיפר הכתוב בשבחו של אברהם דהנה בודאי כל דברי נבואה של אמירת הש"י לאברהם אבינו בודאי הי' סידור הענין ככתוב בתורתינו הקדושה בלשון הקודש ע"י צירופי אותיות ותיבות אשר נתגלו לו ומתוך התיבות נתבארו לו כונת הענין ורצון הש"י והנה כל דיבור אלקי סובל כמה פירושים ויכול האדם לפרש בו כפי נטיית מחשבתו והנה כשנאמרה לו הנבואה זו של לך לך מארצך כפי הכתוב בתורה מיד עמד נגדו היצר בפתח מחשבתו להטותו מן הדרך הישר והסביר לו פירוש הדברים של ענין הנבואה הזו שזהו הדיבור של לך לך הוא פי' הכל להנאתך ולטובתך ונתן לו פי' על כל תיבה היכן מרומז טובתו בכל תיבה וז"ש לו מ"ש הש"י ואעשך לגוי גדול כונתו בכאן אי אתה זוכה לבנים אבל שם יהי' לך בן ובודאי ראוי שתתקיים הליכה זו מארצך עבור טובת בנים שיגיע לך שמה חוץ שאר טובות אשר יצמח לך והוא ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם ותהי' מפורסם בשם טוב והי' ברכה שתברך למי שתרצה והכניס במחשבתו טובות העוה"ז שיגיע לו מזה הליכה אשר נפשו של אדם חומד ומתאוה להם אבל אברהם אבינו בגודל צדקתו ונקיית מחשבתו הבין שזה לא מעיקר העבודה הוא לקיים פקודת המלך עבור צפוי הטובות שיצמח מזה הדבר א"כ לא הוי עובד ה' רק א"ע עבור טובתו ומיד הפך אברהם במחשבתו פירוש הדברים לדבר אחר לעבודת הבורא ולכבוד השם ולא הפן ליצר רק כיון במצות הליכה זו על כונה אחרת להיות הלוכו בקדושה מ"ש הקב"ה ואברכך ז"ש אלקי אברהם ר"ל שתתגלה ותתפרסם אלקותו יתברך בעולם ע"י מדת החסד של אברהם וכן ואגדלה שמך ז"ש אלקי יצחק שתתגלה מדת יצחק ויעקב ויהי' פירסום אלקות בעולם וזהו שסיפר בשבחו שבאמת הי' אברהם ביכולתו לקיים מצות הליכה זו אף אם הי' במחשבתו איזה כונה אחרת לטובתו ואעפ"כ לא עשה רק מחמת כבוד השם לקיים דיבורו לבד וזה לא הי' גלוי לשום בן אדם זולת לפניו יתברך לבדו אשר לפניו נגלו כל תעלומות לב הוא ית"ש ידע באמת לבו הטהור אשר לא עשה לשום הנאת עצמו זולת למען שמו וז"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך והבן וזהו שהכתוב מעיד עליו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ר"ל שהלך בזה הבחינה וכונה של הש"י ולא כאשר הכניס היצר בלבו לפתותו מן הדרך הישר ומן המחשבה נכונה וזהו באמת נסיון גדול ועבודה גדולה להיות עבודה זכה בלי שום פני' ונטי' אל כונה אחרת רק לקיים דיבורו ולפרסם אלקותו בעולם והוא ית' יזכנו להיות מעובדי שמו יתברך באמת ובתמים:
וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם הקשה בספר בחי' בשם רבינו סעדי' גאון מה הי' פרעה חייב הלא סבור הי' שאחות אברהם היתה עיין בבחי' ונראה בעז"ה ע"ד שפירש"י בפ' וירא על פסוק הנה נא מצא עבדך וכו' פן תדבקני וכו' כשהייתי אצל אנשי סדום הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני העיר והייתי נראה צדיק וכו' וכן אמרה הצרפית לאליהו ע"ש ולפ"ז הנה ידוע שהמצרים שטופי זימה הי' כדפירש"י על פסוק קח ולך והנה בודאי הי' פרעה ג"כ רשע דאם היה צדיק היו משרתיו צדיקים כידוע מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים ואפילו ראי' אינו צריך לזה שפשוט מסתמא הי' רשע ובכן לפ"ז כשהצדקת הנביאה שרה אמנו באתה לבית פרעה הי' הקב"ה רואה מעשה הצדקת שרה ומעשה פרעה וביתו ולכך הביא ה' נגעים על פרעה ועל ביתו מטעם עבירותיה' שהי' בעלי עבירות ומקודם לכן כשהי' הקב"ה דן את פרעה הי' דן אותו לפי ערך עמו היינו המצרים כידוע מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין וכו' משא"כ עכשיו כשבאת הצדקת שרה לביתו הי' לזכרון עונות של פרעה וקאמר הפסוק שפיר וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי אשת אברם היינו שהיתה צדקת גדולה וגם אשת אברם דאשת חבר כחבר לכך היתה מביאה על פרעה זכרון עונותיו ובהכי ניחא שזה שנתן פרעה לאברם לא החזיר לו היינו צאן ובקר וכסף וכו' כדכתיב ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וכו' ולא מצינו שהחזיר לו אדרבא כתיב ויעל אברם ממצרים וכו' ואברם כבד מאד במקנה וכו' ולכאורה הי' כמו מתנה בטעות שהי' סובר שאחותו היא ובפשוט לא קשה דאיתא בח"מ סימן ס"ו דהיכא דמקח אינו מקח הוי על המעות ש"ש וש"ך סובר דהוי לוה ונמצא לפ"ז לא הי' צריך להחזיר דהפקעת הלואה מותר עוד י"ל דמטעם צער שמצער את שרה אע"פ שלא נגע בה מ"מ הי' לה צער בלקחו אותה לביתו והנה בחובל הוי הדין נזק וצער וכו' וכאן אפילו בלא חבלה עכ"פ כיון שהי' לה צער א"כ כל מה שנתן צאן וכו' אין די לגודל צערה וצער אברם ועוד אפשר לומר דידוע בעכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה טובה של נכרי אין הקב"ה מצרף למעשה ונמצא בפרעה שהי' חושב ליקח את שרה לאשה זה המחשבה שהיא עבירה באמת הוי כמעשה והמחשבה טובה היינו מה שהי' סובר שהיא אחות אברהם לא הוי כמעשה ולפי הנ"ל יש לומר עוד דכוונת הפסוק היא כך ולאברם הטיב בעבורה היינו הש"י הטיב לאברם בעבור שרה היינו כשנלקחה לבית פרעה נזכר אברהם לטובה כי מדה טובה מרובה ולפי הנ"ל שפרעה נענש בנגעים כי נזכרו עונותיו וכו' מכ"ש שנזכרו אברהם ושרה לטובה ע"ד יתרון האור מן החושך ונמצא לפי ערך עונותיו של פרעה וכשבאת הצדקת שרה לביתו נזכרו מעשי' ומעשה אברהם ובלאו הכי הי' ג"כ שכרה גדול וצדקותיהם עד למאוד ומכ"ש לפי ערך מעשה פרעה ולכך אמר הכתוב ולאברם הטיב בעבורה והיה לו צאן ובקר וכסף וכו' היינו הש"י הטיב לאברם.
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו פירש"י ז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו וברש"י ישן (ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר הי') אך לפירש"י שלפנינו נ"ל בדרך זה הפשוט מאד כי ההפרש מבאר בין הבטחה הנאמנה מאתו יתברך אחרי פרידת לוט ובין הבטחה שהי' בעודו אצלו כי שם נאמר לו בפעם ראשונה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת כו' להיותו נחבר ללוט פרץ ה' את מעשיו ביעידת מתנת הארץ לזרעו דייקא אך בפרידת לוט מעמו בפעם הזאת נאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ייעד המתנה הזאת גם לו נוסף על הבטחת מתנה לבניו והוא כונת רש"י ז"ל אחרי הפרד לוט מעמו וז"ל כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו דייקא מתנה זו פורש ממנו ולא נתנה כי אם לבניו ולזרעו כנ"ל ואחרי פרידתו הובטח במתנה גמורה לו ולבניו:
או יאמר כי ידוע כי כל אדם המחבר א"ע להצדיק הוא נתקדש ונתטהר כי כל המחובר לטהור טהור אך האדם צריך לידע ולהבין בעצמו שהצדיק הוא העיקר והוא הטפל ולהיות כפוף באמת להצדיק ובזה פירש"י ניחא כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולא קשיא מה שכתוב למעלה וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך כי כל זמן שלוט ידע והבין בעצמו שאברהם הוא הצדיק והעיקר והוא הטפל אז הי' דבוק ומחובר להצדיק והמחובר לטהור טהור אבל כאן כתיב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וכו' ולא הי' לוט כפוף והי' רשע לכך כל זמן שהיה עמו פירש הדיבר ממנו ודוק דזה ניחא בס"ד (כאן נשמט וכתוב בדף פ"ו):
ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם נ"ל לפרש ע"ד זה בהיות כי הצדיקים עובדי השם באמת כלתה נפשם וכל מגמת חפצם שתהי' השכינה מדברת מתוך גרונם והם מכינים עצמם להיות כלי מוכשר לזה שכל דיבורים לא יצאו משפה ולחוץ מקדושתם וטוב מעללם יראה לפני אלקים כעל גמולות ישלם בזה המה ממתיקים הגבורות מבחי' אלקים כנודע והדינים סרים מעל הצדיק הנקרא אברהם כפשוטו ועוד בזה לדבר כי גם מה שהיא למעלה מעל אברהם בחי' הספירה כידוע ליודעי חן אשר משם דינים מתערין ממותקים במקומם ומתהוים רחמים גמורים וחסדים גדולים להשפיע רב טוב על כללות ישראל בכל ענינים הנצרכים בכלל ובפרט בלי שום מחסור והוא הנרצה בפסוק ויכל לדבר אתו היינו כי הצדיק יש לו כלות הנפש והשתוקקת גדול שיהיו כל דיבורים אתו יתברך ויתעלה פועל בזה ויעל אלקים מעל אברהם היינו הגבורת בחי' אלקים מעל אברהם היינו הצדיק המכונה בשם אברהם כפשוטו כנ"ל ועוד למעלה בוקע ועולה עד הספירה הנ"ל אשר היא ממעל לאברהם להמתיק הגבורות לשרשם ובזה פעולת צדיק לחיים ולרב טוב להשפיע רב טוב על כללות ישראל ובזה נתהווה שעשועים ותענוגים למעלה:
פרשת וירא
למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי פירש"י שהקב"ה שינה מפני השלום כי היא אמרה ואדוני זקן דהיינו על אברהם ויל"ד מפני מה שינה הקב"ה וכי לא הי' ביכולת הקב"ה ליתן בלב אברהם שלא יכעס אך נראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא לית מאן דידע לישנא בישא כהמן שאמר אלהיהם של אלו ישן הוא ולכאורה הוא בלתי מובן מה זה רבותא אך נראה לפרש ע"ד שאיתא אין חוזק בחסידות כתחילתו דהיינו כאשר יתחיל האדם לעסוק בחסידות הוא חזק אצלו מאד אבל מעט מעט היא נרפה ממנו ולזה כיון המן הרשע שאמר לאחשורש אלהיהם של אלו ישן הוא דהיינו שאחשורש ירא שלא יעשה לו כמו שעשה לל"א מלכים ולזה השיב לו מפני מה אתה ירא הלא אלהיהם של אלו ישן הוא ר"ל מראש הי' האלהות אצליהם מחדש והי' בהם כח להמשיך נסים גדולים אבל עתה כאשר נרפה אצלם אין בהם כח להמשיך נסים ולכך אין לך לירא ובזה ניחא כי הקב"ה לא שינה כי כוונת שרה אמנו היתה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ר"ל שהאדנות אצלו זקן ואין בו כח להמשיך נסים כאלה ולזה אמר הקב"ה לאברהם מדוע זה צחקה שרה לאמר כו' ואני זקנתי ר"ל שעשתה אדנות שלי אצלה זקן היפלא מהשם דבר כנ"ל שלא שינה כלל וזה הי' מעשה העגל כי בתחילה מחדש נתחזקו מאד בעבודת ה' ית"ש ואמרו נעשה קודם שנשמע והקב"ה כיון שראה אותם בהתחזקות הבורא רצה לנסות אותם לראות אם ימשלו על יצרם אם לאו אך הם לא התגברו על יצרם ועשו את העגל ובזה מובן הפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה ה' לא סלחת כי לכאורה אינו מובן למה כתיב נחנו בלא א' אך לפ"ז ניחא מ"ש נחנו ר"ל נחנו פשענו בלא א' ר"ל שנשארנו לבדנו בלא אלופו של עולם ולזה פשענו ואתה לא סלחת ר"ל מדוע לא סלחת כי אנחנו לא חייבנו בזה אשר לא יכולנו לעמוד נגד יצה"ר כי נשארנו לבד כנ"ל ודוק דזה ניחא בס"ד:
ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר וכו' ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי וכו' הנה לענין מה קאמר עוד למועד אשוב אליך וכו' ועוד יש לעיין והנראה כך דלכאורה קשה הלא המלאך לא אמר לשרה הבשורה אמת שהיא היתה שומעת שהיתה יושבת בבית כדכתיב והוא אחריו מכ"מ קשה אפילו אברהם הי' סבור שערביים הם לכך אמר ורחצו רגליכם ולפ"ז אין חידוש אם לא היתה שרה יודעת שהם מלאכים וא"כ לא הי' לכאורה עבירה שלא האמינ' ואפשר לומר כיון שמצינו בגמ' דאשה מכרת באורחים יותר מן האיש הראי' משונמית ע"ש אך לכאורה צ"ע דהא כתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר דמשמע שהיתה יושבת בביתה וגם משמעות דאי' שרה אשתך ויאמר הנה באהל אזי המשמעות שאפשר לא ראתה המלאכים א"כ לכאורה אין תימה על שצחקה שרה אך י"ל כך דהנה רש"י פי' ועל פסוק שוב אשוב לא בשרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של מקום אמר לו ע"פ והנה לפ"ז הי' לשרה לידע שמלאכים הם כיון שאמר שוב אשוב א"כ וודאי בשליחות המקום כי אדם אין בטוח על עצמו לומר שודאי ישוב כמו שפירש"י ולפ"ז קאמר הכתוב כך ויאמר ה' אל אברם למה זה צחקה שרה כו' היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך וגו' והיינו כתרגומו היתכסי והיינו הלא לא הי' הדיבור הזה למועד אשוב וכו' שאמר המלאך לה הי' מכוס' מן הש"י והיינו שלא אמר מעצמו כי אם בשליחות המקום וכנ"ל ותכחש שרה וגומר והיינו כי גדולה תשובה שעבירות נעשו כזכות וגדולה תשובה שנעשו עבירות זדונות כשגגות ופריך בגמרא אהדדי ומשני כאן מאהבה כאן מיראה נמצא אם עשה עבירה במזיד ועשה תשובה מיראה נעשה כשוגג נמצא זה הוא כמו הכחשה שהגם שעשה במזיד הוי כאילו לא עשה במזיד לכך נראה לומר כוונת הפסוק ותכחש שרה היינו שכיחשה את העבירה לאמר לא צחקתי היינו שיאמר שלא צחקה והיינו כי יראה ועשתה תשובה נמצא היתה מכחשת את העבירה שבמזיד שהוא נעשה כשוגג ויאמר לא כי צחקת היינו שאברהם רצה שתעשה תשובה מאהבה כמדת אברהם ונעשה כזכיות:
המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ביאור הענין ע"ד שאלה נשאל ר"ש בזהר בפסוק כי בכל חכמי הגוים כו' נדרש ג"כ בכל חכמי הגוים מאין כמוך אבל בחכמי ישראל קם כדרשתם ז"ל ולא קם נביא כמשה והשיב ר"ש אה"נ בישראל קם כי חלק ה' עמו חלק השם להם מחכמתו מה הקב"ה מחי' מתים גם אליהו מחי' מתים ועוד הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק מושל ביראת אלקים וגם לעתיד דרשו רז"ל עתידים צדיקים להחיות המתים כו' בא וראה כח הצדיקים גדול מאוד להיות הוא הצנור על ידו כל מפעלות אלקים בארץ כי כן גזר ואמר הש"י ויתעל' וחלק מחכמתו ליראיו העובדים אותו באמת והיא הנרצה בפסוק אשר התחלנו בו המכסה אני מאברהם אשר אני עושה דייקא כי גם הוא יגדל ויוכל לפעול מפעלות אלקים חיים מדי דברנו מזה נפרש בדברינו פסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ידוע כי הצדיקים נקרא יעקב גם ישראל בחי' קטנות ובחי' גדלות המורה על זה שני שמות הנ"ל ועתה בהיותינו בכור הברזל עול הגלות תחשכנה עינינו הראות אין מבין כי כל מפעלות אלקים הולך סובב ע"י הצנור בחי' צדיק הנ"ל וכאשר יגיע במהר' לקץ הגלות ויגאלנו ברחמיו אז תמלא הארץ דעה כו' אז מגדולם ועד קטנם יעידון ויגידון על הצדיק כי הוא עושה נפלאות כמבואר לעיל בכח גזרת חכמה עליונה מה הקב"ה מחי' מתים גם הצדיקים יכולים להחיות וזאת הוא פי' הפסוק הזה כעת היינו עת דודים פדותנו יגיע יאמר בפי כל ליעקב ולישראל הוא על הצדיק הנקרא בשני בחי' הנ"ל מה פעל אל כל מה שפועל הבורא גם הצדיק יפעול בכח השי"ת:
או יאמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כו' הש"י משלם מדה כנגד מדה בשלימות הנה אברהם האוהב הנאמן עשה טוב בעמיו בפרסמו גדולת הש"י לכל באי עולם כי בתחילה לא נקרא כי אם אלקי השמים ואחרי שהרגילו בפי הבריות נקרא אלקי השמים ואלקי הארץ והנה ידוע כי מלת אני הוא בחי' התגלות ע"ד אני והו הושיעה נא כידוע ליודעי חן והוא אמירת הש"י המכסה אני מאברהם היינו בחי' אני התגלות פירסום קדושתו אשר אני עושה הלא גם הוא פעל ועשה עמדי בחי' אני בפרסום קדושת שמי לכל באי עולם לכן מהראוי לשלם תגמולו כפעלו כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו כבר העיר בזה מאור עינינו רש"י ז"ל בביאורו על התורה במלת למען שאין לו פירוש אחרי אשר אפרש מלת ידעתיו כמשמעו והוכרח לפרש מלת ידעתיו לשון חבה כמו מודע לאשה בועז מודעתינו כו' וע"ש והנה התרגום אנקלוס מתרגם מלת ידעתיו כמשמעו ארי גלי קדמי ולהצדיק את תרגומו בזה נראה לפרש בעזהש"י בהקד' עוד איזה דקדוק בפסוק הנ"ל א' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו היאומן כזאת על אברהם אבינו ראש כל המאמיני' שהוא יעבוד ע"מ לקבל פרס הלא אברהם משבחו ומקלסו בוראנו אברהם אוהבי הוא האוהב הנאמן אשר אין עבודתו ע"מ לקבל פרס ב' תיבות על אברהם אין להם שום פירוש כי הי' לו לומר על בית אברהם הן אמת כי כבר קדמוני רבותינו הקדושי' בדרשתם כל המעמיד בן צדיק כו' גם דבריהם צריכים ביאור כי לא שייך זאת אצל הצדיקים שגם מצד עצמ' קרוי' חי' גם במיתתם כדרשת' ז"ל ובניהו בן יהוידע בן איש חי כו' ולפי ערכם לא יתכן אצלם מעלת העמדת בן צדיק ומה טובם בזו המעלות ג' יש לדקדק מה רבותי' של האדם הגדול בענקי' הוא אברהם אבינו בצואה זו הלא בעינינו אנו רואי' כי רוב אבות לבנים מצוי' על זאת אף כי לא דרכם דרך הישר ביתרון המעלה כאברהם הן זאת מילתא זוטרתי לגבי' עוד אחת הוא לבאר מלת אחריו הוא מיותר בפסוק הזה אמנם האיר ה' עיני לתרץ הכל על נכון כי הנה ידוע לעובדי השם באמת אשר משתוקקים בכל אות נפשם להיות הולכים בדרכיהם הלוך ונסוע בלי הפסק כלל זאת היא חייהם ואורך ימיהם להוסיף בעבודתם השלימ' בחשק והתלהבות רבה ועצומות אמנם כי קץ וגבול שם הקב"ה למספר חיי האדם כאשר נמצא באמרי נעי' זמירות ישראל ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו' הוא בלתי אפשר להשיג די מבוקשם ואחרי הסתלקותם להתענג בנוע' המה חפשי' מהמנות ע"ד במתים חפשי אך באם מעמידים בן צדיק בזה לא יופסק עבודתם כי הוא כאילו אינו מת פי' אינו מסולק מן העולם הזה כי כח האב בבן וכאשר הבן עובד עבודתו ונרצה לפני השם כאילו האב בעצמו עדיין עובד עבודתו בלי הפסק ובזה נשלמה כונתם הרצוי' ועתה נבין דברי רז"ל כל המעמיד ב"צ כאילו אינו מת כי' כאילו אינו מסולק מעוה"ז כלל וזאת פירושו התרגום כי ידעתיו ארי גלי קדמי נופל על לשון עברי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זאת היא עוצם כוונתו הרצוי' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו דייקא עפ"י דרשתם ז"ל על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם כו' כאילו אינו מת להראות טוב מעלליו שרוצים להשלים חפצו להיות עובד והולך בלי הפסק כלל ובזה נאמנה רוחו עם אלקים ואינו עובד ע"מ לקבל פרס והוא שלם בעבודתו לנצח ולכונה זו א' מאלף מצאתי זה אברהם ביתרון מעלת השלימות מכל האנשי' ע"פ האדמ' ה' יזכינו שיגיעו מעשינו למעש' אבינו ראש המאמינים אמן:
וה' אמר המכס' אני מאברה' כו' כי ידעתיו למען אשר יצו' את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדק' ומשפט למען הביא ה' על אברה' כו' הנה תיבת למען אינו מובן ועוד יש הרב' דקדוקי' בפסוק ואין להאריך ונרא' פירוש הענין כך דשורש הדבר הוא דהכתוב מספר צדקתו של אברה' דהנ' כל העובדות של אברה' שעש' ועבד את השם באהבה ובשכל גדול הכל הי' מעט בעיניו ולא נחשבים נגד טובת השם והנסים שעשה ולכך לא הי' די בעיניו ואמר בלבו שאף אם אתקן א"ע בכל מיני עשיות ועובדות מה אני גלל כן התחייב א"ע שאין זה מספיק מה שהוא לבדו מקיים את המצוה בשכל גדול רק הכניס עוד כונה אחרת במחשב זו בקיום איזה מצוה לעשות בשם כל ישראל דהנה כל ב"י היו כלולים במחשבתו ובמחו של אברהם כי הבן גנוז בכח האב והנה במוחו של אברהם שהי' שורש וכלל לכל כנסת ישראל וזרע אברהם הבאים אחריו כל דור ודור עד עקבות משיחא וא"כ כשעשה איזה מצוה עשה עם כל הכוחות שלו ועם כל הענפים העתידים להתפשט ממנו א"כ הגיע מזה שני טובות לבניו א' כיון דהוא קיים המצוה וכל מצוה דרבנן וגם דיקדוקי מצות ואפילו עירוב תבשילין אם כן כשעשה בשם כל ישראל והי' עבודה דרבים א"כ כ"א מישראל קיים כל התרי"ג מצות בכח ועוד נצמח טובה מזה העבודות שעשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיוכלו להשיג שכליות המצות ולקיים אותם מחמת שכבר קיימו אותם בכח בצוותא עם א"א ע"ה בקל כ"א מישראל יכול להוציא הדבר מכח אל הפועל ולקיים המצוה בפועל ממש כיון שהשער מימות אברהם ובזה י"ל פירוש הש"ס חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם דלכאורה הוא תמיה איך יכול כל אדם לבוא למדרגה והשגה של אברהם דהוא מרכבה לימין אבל באמת אין הכוונה להגיע למעשה אברהם עצמו רק למעשיו של אותו אדם עצמו כשהי' בשורש אברהם כיון דכל האדם עשה כבר כל המצות בכחו של אברהם וא"כ אינו צריך רק לשוב לשרשו ולכחו של אברהם ולהוציא הדבר מכח אל הפועל ואזי יכול להשיג זה הבחי' של עשי' כשהי' בכחו של אברהם וז"ש למעשי אברהם ר"ל כמש"ל כשהי' העשי' בכחו של אברהם וז"ש המכסה אני מאברהם כו' כי ידעתיו מלשון אהבה ר"ל אני אוהב אותו והתחיל לספר בשבח ומעלת אברהם בקיום מצותיו וז"ש למען ר"ל עבור אשר יצוה ר"ל לשון צוותא וחיבור אשר יכוין לחבר בעשותו איזה מצוה אינו עושה אותה הוא לבדו רק את בניו ואת ביתו אחריו ר"ל שהוא עושה עם כל יוצאי חלציו וזרעו הבאים אחריו וז"ש ושמרו דרך ה' לשון עבר ר"ל שנחשב כאילו כבר שמרו דרך ה' כיון שכבר קיימו כל המצות בכח וגם עשה דרך לבניו שיהי' להם קל אח"כ לעשות צדקה ומשפט ועוד כוונתו למען הביא ה' על אברהם שכוון להנהיג את הבורא ב"ה ולהשפיע על כל שרשי הוי' מדת אברהם שיתנהו בחסד כאשר הוא מתנהג להמשיך שפע ברכה ורחמים וחסדים לעולם אכיה"ר:
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר במדרש הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים הא בארץ לא אלא מה שאומרת לאברהם בשמים כו' ונראה דהנה לכאורה קשה דמה בא הכתוב להשמיענו דפקד את שרה כאשר אמר דודאי הקב"ה מקיים דברו ההוא דבר ולא יקימנה וכי בן אדם הוא ויתנחם והלא אחז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אבל הענין הוא דיש חילוק בין לשון פקידה לזכיר' דהנה איתא בזוהר דפקידה הוא לנוקבא וזכירה הוא לדכורא דלשון פקידה על דבר שיקבל מאיזה בחי' הקודם לו ושורש הדבר כך הוא דודאי כל הבטחות שהבטיח הקב"ה לישראל אנו בטוחים שבודאי יקיים הקב"ה הבטחתו ליתן לישראל ולהשפיע להם כל הטובות והברכות אך דכשהקב"ה מבטיח לעשות איזה דבר טובה בוודאי כשהטובה ההיא קשורה אצלו בכח אין חילוק בין עבר ועתיד והוה אך בידי המקובלים כשצריכים לקבל הדבר ההוא אז צריכים להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להביא אותו אל התגלות שיהי' במהרה כי כשעדיין הוא נעלם במחשבה הוא באתכסייא והוא בעלמא דאתי בעולם העתיד שעתידה להתגלות אבל עדיין הדבר בהעלם והמשכת הדבר ההוא מן העתיד אל ההוה הוא באמונה ר"ל כיון שהצדיק מאמין בדבר שבודאי יהי' ובודאי יקיים ה' הבטחתו ומצפה ומחכה בכל שעה ומתלהב שיתקיים הדבר ההוא אותו התשוקה והתלהבות והצפוי של הצדיק הבא ע"י אמונה אותו הדבר מחבר המחשבה עליונה של הבטחה וממשיכו להאמונה וזה פי' הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים ר"ל שהדיבור של הבטחת הטובה כשהיא (במחשב') הוא באתכסיי' ועומד בשמים אבל בזה שלדור ודור אמונתך ר"ל ע"י האמונה כוננת ארץ ר"ל עשית ותקנת כלי ונוקבא להתגלות הדבר והנה זה מצינו באברהם אמירה ודיבור אמירה הוא בחשאי כל זמן שהוא בדבקות באתכסייא ודיבור הוא באתגליא וז"ש רש"י בצחות לשונו כאשר אמר בהריון (ר"ל שהי' אצל דברים הריון) ר"ל כשהי' הדבר עדיין במחשבה באתכסייא לא המשיך רק הריון שהוא ג"כ באתכסייא וזה בחי' אמירה אבל ויעש ה' לשרה ר"ל תקנה ועשאה כלי לקבל הדבר ובא להתגלות וזה בחי' דיבור ומזה בא הלידה והבן:
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר נראה לרמז בזה ע"ד שאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם וגם הלוחות נתנו בעשרת הדברות בבריאת עולם נקראו מאמרות ובמתן תורה נקראו דברות ואיתא ויהי ערב ויהי בקר יום הששי כל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וכו' ולהבין שישראל נקרא שרה לשון שרתי בגוים וזה רמז הכתוב וה' פקד את שרה הם ישראל כנ"ל כאשר אמר ר"ל בשעת בריאת עולם אז נקראו מאמרות שאז לא הי' רק פקידה ויעש לשרה ר"ל ויעש לשון תיקון שתיקנם בתיקון הראוי כאשר דבר ר"ל בשעת מ"ת שאז יקראו דברות אז תיקנם כראוי ודו"ק:
פרשת חיי שרה
ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ וכו' ובסמוך קאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ונ"ל כך דהנה צריך להבין הענין שאברהם השתחוה לעם הארץ ונ"ל ע"ד דאיתא בזהר והוא עבר לפניהם וישתחו וכו' היינו שיעקב השתחוה להש"י ב"ה וב"ש ולפי"ז י"ל כאן ג"כ כך שאברהם השתחוה להש"י והנה אח"כ כשביקש מבני חת שיפגעו בעפרון בן צוחר וכו' ויען עפרון וכו' הנה לכאורה לא הי' צריך השתחוי' לפני עם הארץ רק לפני עפרון אך אברהם השתחוה לפני עם הארץ הגם שלא דברו עבורו לעפרון ואפשר בשביל ששמעו את דבריו של אברהם לא קפח שכרם ועשה השתחוי' שהם סברו שלהם השתחוה לכבודם והאמת הי' שלשמים השתחוה ולפ"ז לא קשה אמאי לא השתחוה לעפרון במכוון דהנה איתא מודים מודי' משתקין אותו ולפי הנ"ל שלשמים השתחוה א"כ אם הי' משתחוה לעפרון ואח"כ הי' משתחוה לע"ה הי' כמו מודים מודי' ולכך השתחוה לפני עם הארץ והי' השתחואה לעפרון במכח כש"כ כי אותו היום מנהו שוטר עליהם וכיון שהשתחוה לע"ה לא היה צריך להשתחות לעפרון
ואברהם זקן בא בימים וה' בירך וכו' בכל וכו' הנה איתא בגמרא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ב"ה וב"ש וחד אמר בן מ"ח שנים הכיר וכו' ויש לומר שלא יהי' פלוגתא רחוקה אדרבה מא"ח ומא"ח ול"פ כי ידוע מן שלש שנים מלמד האב לבנו תורה ואברהם שלא הי' אביו מלמדו ומעצמו הכיר את בוראו והיה זה הענין פלא גדול ואתא זה המ"ד לאשמועינן כשהיה בן מ"ח הכיר ג"כ את בוראו והנה יש להבין הגם שהכיר כשהיה בן ג' שנים ואח"כ ודאי בכל יום ובכל שעה עבד את הבורא ב"ה ומכל מקום כשהגיע למ"ח שנים היינו כי ארבעים לבינה ושמנה שנה מרומז שבא בבחי' בינה שהוא שמינית עכ"ז הכיר את בוראו והיינו כי גדולת הבורא ב"ה וב"ש הוא אין שיעור ואין ערוך ואין סוף ומה יעשה אזוב הקיר במה יתגאה כשיש לו איזה שכל והנה אברהם אבינו כשהיה זקן והיה משיג שערי חכמה ורוממת אל והיה נראה לו שאינו עובד הבורא זמן רב רק איזה ימים כי היה נראה לו כי מה שעבר לא היה כ"כ כראוי ובכל יום היה נראה לו אפשר היום עשיתי להבורא ב"ה תענוג כי אתמול לא היה לי שכל כל כך והגם שהיה כל כך במעלה שבן ג' שנים הכיר וכו' ובן מ"ח וכנ"ל ועוד היה לו מעלה שהש"י בירך אותו בכל היינו הן ברוחניות והן בעניני גשמיות אבל כשהיה לו ברכה מהש"י בענין רוחניות בענין חכמה ובינה ודעת עכ"ז היה נראה לו שאינו עובד מכבר והיינו גודל השגתו ברוממת אל ית"ש:
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו' שים נא ידך תחת ירכי נ"ל דיד מרומז על האמונה הקדושה דהנה ביד יש י"ד פירקין כמנין י"ד אותיות ה' אלקינו ה' והנה יסוד הוא בניקוד שורק בואו ושמעתי שורק מרומז על קשר והנה אברהם היה שלח את עבדו לעשות ענין זאת ליקח אשה לבנו והכל עם כוונות ויחודים השייכים לזה הענין והיה חושש שלא יתקלקל אליעזר בדרך והיה עושה התקשרות גדול לכך אמר שים נא ידך היינו האמונה תחת ירכי היינו התקשרות עמי ומה שהיה לו קפיצת הארץ אפשר היה טעם כדי שיהיה הדבר נגמר מהרה וגם כדי שלא יתקלקל העבד:
ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום וכו' הכתוב צריך ביאור הקרה נא וגומר מה יקרה ובאמת בפשוט סומך על הכתובים שאחריו ונראה עוד שהעבד חשש עצמו שאינו ראוי באפשר שיעשה הש"י נס על ידו כי לפי שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר ומושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים והתחזק א"ע שאינו כדאי והתפלל להש"י ב"ה שיטע אהבתו ויראתו בלבו והפשט כך הקרה נא לפני היום הבחי' ה' אלקי אדוני אברהם זאת הבחי' הגם שאינו כדאי לבוא לזאת הבחי' כי לפי ערך מעשי אינו כדאי שלא באתי ממדרגה למדרגה מ"מ הקרה נא היינו שלא כדרך הטבע רק בדרך מקרה כמו מציאה אבוא לזאת הבחי' תיכף בזכות אברהם והיינו ועשה חסד עם אדוני אברהם שתעשה חסדך עמי בעבור שאדוני הוא אברהם ועוד בפשוט ועשה חסד וכו' והיינו שאהיה כדאי שתעשה על ידי חסד עם אדוני אברהם:
ויישם לפניו לאכול וי"ל ע"ד דאיתא בזה"ק שלא אכל עד דתתיהב מבי מלכא והיינו עד אם דברתי דברי ויש לומר הרמז בזה הפסוק:
ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה ופירש"י אלי כתיב ונ"ל דהפשט בהכתוב הוא כך דהיינו שהתפלל להש"י שלא תלך האשה אחריו והיינו אלי לא תלך וגו' וכוונתו היה שיקח בתו כמו שפירש"י:
ויהי כאשר שמע וישתחו ארצה לה' ולעיל כתיב ויקוד האיש וישתחו לה' תיבת ארצה צריך פי' גם לכאורה מאי קאמר ויהי שידוע שקצת מרומז על צרה ומה הוא אדרבא היא בשורה טובה ונראה כך שידוע שלבן היה רשע וגם בתואל והנה עבד אברהם שהיה מורגל לשמוע דבריו הקדושים של אברהם אז לא היה יכול לשמוע דברי רשעים הגם שהיה לטובה כי ידוע טובתן של רשעים וגו' ולכך קאמר ויהי לשון צער כאשר שמע את דבריהם זה היה לו צער ששמע דבריהם הגשמים לכך וישתחו ארצה לה' היינו שהשתחוה בבחי' ארצות לה' ולעיל כשדיבר העבד עם רבקה כתיב ויקוד האיש וישתחו לה' כי היא היתה צדקת גדולה והיה יכול העבד להשתחות בגודל דבקות לה':
ויצחק בא מבא באר לחי ראי כו' עד סוף הענין י"ל דרך רמז והוא דהנה כל העובדות של הצדיקים אינו רק להביא שמחה ותענוג להבורא שהוא יתברך ישמח בעולמו ויהיה לו שעשועים ותענוג מכל הנבראים ועי"ז רצון הצדיק ותשוקתו תמיד שיהיה לזרע ישראל שפע ברכות ורב טוב שלא יהיה לכנס"י הן בכלל והן בפרט שום חסרון וצער ח"ו א' מחמת שהוא מצוה לאהוב את ישראל ועוד שאהבת ישראל נקשרת באהבת הבורא והוא אחד כי מי שאוהב את השם הוא אוהב את ישראל עמו כי ואהבת לרעך כמוך עם מצות ואהבת את השם אלהיך כו' הוא אחד כמו שסמכו אנשי כנה"ג ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה גי' אחד אל מצות שמע ישראל כו' אחדות השם ואהבתו והנה הצדיק מקשר מחד השני אהבות זו לזו כי מחמת שאוהב את השם ורוצה לשמח את הבורא והצדיק שמאמין שבכל צרת ישראל כביכול לו צר ועי"ז שממשיך טובות לישראל ופותח עולם השמחה והחדוה עי"ז שמח הקב"ה עם ברואיו ועי"ז נעשה יחוד בין אהבת ישראל לאהבת הבורא וז"ש בזה"ק כי מצטרפים אותיות א"ח מאחד עם אותיות ש"מ משמע ונעשה צירוף אשמח וזה הצירוף בא ע"י הצדיק שמקשר אחדות הבורא ואהבתו עם אהבת ישראל ע"י שפותח עולם השמחה ומביא תענוג וחדוה להבורא נמצא הצדיק הוא מקושר בעולם החדוה מחמת שחפצו ורצונו דבוקה שם לפתוח מקור השמחה והנה ידוע דבאר נקרא כנ"י מחמת שהם כמעין הנובע היות שע"י נשמות ישראל נמשך שפע ומימי חסדים לכל העולמות הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים והם הצינורות של כל השפעות וע"ז נאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כי נשמות ישראל המה הצינורות של השפע אשר ע"י יתמשך מתהום התחתון לעליון והנה לחי ראי נקרא חיות הבא מהשגחת הבורא כי הבורא ב"ה בכ"מ שהוא יתברך משגיח שם הוא החיות שלו דהנה ידוע מאחז"ל דמתחילה עלה במשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאינו מתקיים שיתף מדה"ר דלכאורה הוא תמוה דהא אצל הבורא ית"ש לא שייך שום השתנות חלילה כדכתיב אני ה' לא שניתי אך דהשורש הדבר הוא כך דהנה באמת קודם שנברא העולם הי' כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כלולים בכחו וכמוסיף בעצמותו קשורים בו כשלהבות הקשורה בגחלת והנה מיד כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העום שיצאו כל הדברים הנעלמים בכוחו וכמוסים בהיכל הקודש פנימה לצאת לחוץ זאת היציאה גופה הוא ירידה לפני הדבר ההוא וזה הוא הצימצום והדין בעצמו לירד ממקום גבוה למקום תחתון אך במה שהוא יתברך הסתכל והשגיח בדבר ההוא בזה הראי' המשיך קו החיות אל הדבר ההוא כי במקום השגחתו שם הוא חיותו ועי"ז נתקיים הבריאה מכח חיות הבא לנבראים ע"י השגחתו בם וזה הפירוש ראה שאין העולם כו' ר"ל שע"י הדין והצימצום של הבריאה הנ"ל לא היה קיום לעולם אך במה שראה בם והשגיח עליהם בזה נתקיימו וזה הוא השיתוף של מדה"ר והנה ע"י שהצדיק הוא סרסור ושושבין המקרב את הבאר הוא כנס"י אשר על ידם ישאבו מימי החסד על ידם ימשיכו שפע לכל העולמות מקרב אותן אל חיות הבא מהשוחת הבורא ומקשר אותם ונעשה יחוד גמור ועי"ז הוא פותח מקור השמחה והחדוה ומביא תענוג ושעשועים להבורא ית' וממשיך שמחה ושפע טוב לכנס"י וזש"ה ויצחק ר"ל השמחה והחדוה המכונה בשם יצחק כמו שמצינו בזהר בא מבוא ר"ל שזה הצדיק אשר מביא ומקרב את הבאר מים חיים כנס"י אל מקור החיות הבא מהשגחת הבורא ועי"ז נפתח שערי שמחה בעולם ובא חדוה ותענוג לכל העולמות עליונים ותחתונים והנה יצחק אבינו הסתכל בזה המדרגה אשר הצדיק יוכל להביא שמחה לעולם ע"י קישור וקירוב הכנס"י אל ההשגחה עליונה אבל והוא יושב בארץ הנגב ע"ד דמצינו בבת כלב שאמרה לאביה ארץ הנגב נתתני ר"ל שהוא מנוגב מכל ר"ל שיצחק הסתכל בעצמו שהוא עדיין מנוגב מזה הבחי' ובאמת צריך הצדיק לקרב בחי' התחתונה להשגחה עליונה והוא גילת התחתית לגילת העלית:
או י"ל דהוא יושב לשון נסתר דקאי על הקב"ה שהוא יושב בסתר ונעלה מכל יושב בארץ הנגב ר"ל שע"י הצדיק המקרב ומקשר כנ"ל עם השגחה עליונה עי"ז מביא הבורא למדת החסד שהוא נגבה בחי' דרום הרוצה להחכים ידרים שהחסד הוא ענף החכמה שעל ידי החדוה גורם שהוא יתברך מתנהג בחסד ומשפיע טובות לעולם:
ויצא יצחק לשוח בשדה ר"ל שיצא יצחק מבחינה הנ"ל לשוח בשדה ר"ל ע"ד שאחז"ל אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קראו בית והנה יצחק הסתכל בחורבן הבית מקדש וחורבן של ישראל ציון שדה תחרש וז"ש לשוח בשדה ר"ל הסתכל בבחי' של חורבן הבית לפנות ערב לפנות ולבער את הערב המרומז לדינים ר"ל שרצה להשתיק ולהכרית שלא יהיה על זרע ישראל שום שליטת החיצונים וקטרוג ודין ח"ו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ר"ל שהסתכל כל גמול הטוב שיבוא לישראל עי"ז אשר אף שהם בגולה בין החומות ויש להם שפע מעט מן המעט אעפ"כ עובדים את הש"י ושומרי' התורה והמצות ועי"ז צפון רב טוב לבית ישראל והקב"ה יגמול להם כמעשיהם עשיהם ותשא רבקה את עיני' ר"ל שכינת עוזנו המכונה בשם רבקה ותרא את יצחק ר"ל הוא מסתכלת בזה הבחי' של יצחק והיא לא נייחא בזה שישראל יסבלו עול הגלות אף שיהיה להם גמול טוב אח"כ ותפול מעל הגמל ר"ל מזה הבחי' של הגמול אשר ימשך מהגלות ותאמר מי האיש הלזה ההולך לקראתנו בשדה ר"ל מי זה הצדיק אשר הולך בזה הבחי' של השדה ר"ל חורבן הבית והגלות באמת יש כמה צדיקים אשר רצונם בזה שעי"ז יקרבו ישראל א"ע להבורא ויהי' להם גמול טוב ויאמר הוא אדוני ר"ל זה הבחי' של אדוני ר"ל מדת יצחק הוא מדת גבורה ותקח הצעיף ותתכס ר"ל ששכינת עוזנו רוא' שהכנס"י הוא בגלות אז הוא מתלבשת בכמה לבושים ומשתתפת עמנו בגלותא כי בכל מקום שגלו ישראל גלה שכינה עמהם אף שאינו בהתגלות אבל הוא באתכסייא ואי"ה בזמן הגאולה אז ונגלה כבוד ה' ותפשוט את עצמה מכל הלבושין ותתגלה מלכותו עלינו ויקוים הכתוב ולא יכנף עוד מוריכם והיה עינינו רואות כו' אכי"ר:
פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק בן אברהם יבואר עפ"י שכתבו המקובלים דיצחק קודם עקידתו לא הי' לו כח המוליד והנה קודם עקדה לא כתיב רק פ"א אברהם והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם כו' ואחר העקדה כתיב ויקר' אליו כו' ויאמר אליו אברהם אברהם כו' ואז נעשה מסטרא דדכורא וזה פי' הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם ר"ל בעת שנעשה בחי' בן אברהם אברהם היינו עקדה זו הוליד את יצחק ר"ל שנתהוה בו כח המוליד כנ"ל:
או יבואר בדרך הפשוט לולא פי' חז"ל דהנה יצחק הי' לו ב' בנים א' צדיק ואחד רשע והיינו שיעקב בא מפאת יצחק שהי' צדיק בן צדיק כמו שפירש"י ז"ל ועשו הי' מסטרא דרבקה וכן באברהם יצחק הי' מסטרא דאברהם וישמעאל מצד הגר וזה פי' הכתוב ואלה תולדת יצחק ר"ל מהתולדות של יצחק שהיה אחד צדיק ואחד רשע מוכח דאברהם הוליד את יצחק דאם כדעת ליצני הדור שמאבימלך נתעברה א"כ מדוע הי' אחד צדיק ואחד רשע והבן היטב:
א"י דהנה מה הי' דעת ליצני הדור ששהתה כ"כ עם אברהם ולא ילדה הא המה ראו שיצתה חוץ לטבע מה שהולידה ל' שנים וג"כ קשה מה אהני לי' שצר קלסתר כו' הא מבואר מדברי המחקרים דאשה שמזנה מ"מ הולד דומה בצורתו לבעלה מפני שבעת זנות מחשבתה על בעלה ונראה דהנה אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך להוציא מלב המינים דמי שברא כו' וזה הי' דעת הליצני הדור האיך אפשר שאברהם שהי' מדתו חסד הוליד את יצחק שמדתו היא גבורה והנה מבואר בזה"ק דמאן דהוא בחי' חסד פניו חיוורן ומי שהוא בחי' גבורה פניו סומקן כמו עשו אדמוני וזה פי' הכתוב אברהם הוליד כו' ר"ל שצר קלסתר פניו היינו שהי' פניו מעידות שהוא מסיטרא דחסד או מהתולדות הי' מוכח היינו מיעקב שהי' מדתו חסד דומה לאברהם וזה תשובה לליצני הדור וזה מ"ש בפ' ויצא אלהי אברהם אביך וביצחק לא נאמר אביך והבן:
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דהנה אף שלפי ראות עינינו בתורתנו הקדושה ובספרי חכמי האמת מצינו דמדת אברהם הוא אהבה וחסד שהי' מדתו תמיד לקרב כל בני אדם אל עבודת הבורא ולגמול חסד עמהם בגופו ובממונו והוא הי' מרכבה לימין ופתח שערי חסד בעולם אבל ביצחק אבינו מצינו בתורה שהי' מדתו עזה וגבורה להודיע ולפרסם בעולם אלקותו יתברך ע"י שכר ועונש לירא ולפחד מפניו יתברך ולא נשא פנים לשום בן אדם בעולם כמו שמצינו בתורה שלא חלק כבוד אף למלכות כמו שאמר מדוע באת' אלי כו' מפני שהיה מדתו עזה אבל באמ' תולדותיו של יצחק ושרשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים האלו המה גנוזים ומכוסים במדה זו של שמאלית אבל החיצוניות המתפשטות ממדה זו הוא דינים וגבורות וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת היראה הוא בחי' צפון בו גנוז וטמון רב טוב ורב חסד ובזה אבין מה שאנו רואים שזהב חשוב בעולם יותר מן הכסף אלא ודאי דבתוך בחי' זהב נעלם בתוכו חסדים יקרים ואורות גנוזים אך שחיצוניות הדבר הם בחי' הסיגים הנקרא התוכא דדהבא והנה כעת שאנחנו בגלות אין בנו כח לינק מן המדה הזו ולהמשיך שפע מן האורות והחסדים הטובים הצפונים בה מחמת שכעת שליטת החיצונים והתפשטות השמאלית גוברת בעולם וצריכין אנו להמשיך חיות רק מן הימין הפשוט ומן חסדי אברהם המגולים עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ואז שיסלק הבורא כל החיצוניות מן כל העולמות ונגלה כבוד ה' ויתגלה פנימיות האורות מן כל המדות ויתגבר האור בעולם ואז יתאחדו המדות ויומתקו כל הגבורו' אבל לע"ע אין בנו כח למשוך טובות ממדה זו ומן האור הגנוז כמו שפירש"י גבי ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ עיי"ש כי באמת אור הנזכר חמשה פעמים במעשה בראשית זה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראים לקבל וליהנות מזה האור עד עת הגאולה שיסיר החושך ויתרבה האור ויוציא הקב"ה חמה מנרתיקה אבל באמת גם במדת הגבורה נכלל וכמוס שורש החסדים והימין מדת אברהם נכלל במדת שמאל של יצחק וזש"ה ואלה תולדות יצחק התולדת והשרש והכח הכמוס במדת יצחק כמו הבן אשר הוא מושרש בטפה הבא מן המוח של האב הוא באמת בחי' חסד מדת אברהם וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן:
ובזה יתבאר דברי הכתוב ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים דהנה לפי הנ"ל שכתבנו שיש טובות מגולים וטובות גנוזים והוא דהבורא ית"ש הטביע בכנס"י בכללות ובפרטות בכל אדם אשר יש בו מעיין ובאר של מים חיים ונובע של כל מדות העליונות נובע של חכמה בינה ודעת נובע של תורה וחכמת אלקות וכדומה אך שהמעיין הוא סתום בעפריות החומר וחושך של הגשמיות הסותם המעיין ומעכב הנובע הזו וצריך האדם לחפור הבאר ההוא ולהסיר המסך המבדיל המעכב את הנובע הנ"ל ויש צדיק אשר הקב"ה מתנהג עמו בחסדים מגולים וע"י אור התורה אשר בו ואור המצות פותח הנובע ומקור של מים חיים ומדבק עצמו להבורא אבל יש ב"א אשר יש להם מסכים גדולים ואדמת וארצית חומרית סותם מאד את המעיין וצריך הקב"ה לסבב אליו סבות ולגלגל עליו ע"י מדת הגבורה להסיר ממנו החושך ואז נתגלה המעיין ונפתח אליו הנובע ויוצא ממנו מים חיים ר"ל מיין נוקבין מתתא לעילא ע"י תורה ומצות וזה הבחי' נקרא עבדי יצחק שהם שלוחים של מדה זו אשר הקב"ה מגלגל סבות על האדם ע"י שלוחי הדין ואח"כ כשנפתח המעיין אז נסתלק מהאדם כל הסיבות והדיני' וכל הגבורות נמתקים וז"ש ויבואו עבדי יצחק שלוחי הדין כשעושי' פעולתם ופותחין המעיין אז נמתקין הגבורו' ומתהפכי' לסנגורים ולפרקליטים וזש"ה ויגידו לו ע"ד ממגד תבואות שמש שנמתקים ע"י וז"ש על אודות הבאר אשר חפרו ר"ל שפתחו הבאר אשר הי' סתום מחשכת החומר ויאמרו לו מצאנו מים אשר יוצאים מכל אדם כשנפתח אור נשמתו ואז מתחיל להתנוצץ אור התורה והמצות ונמשכין מיין נוקבין לכל העולמות וכן הדינים מתהפכין לרחמים וחסדים גדולי' אמן כן יהי רצון:
ויתרוצצו הבני' בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי כל המפרשים על תורתנו חקרו גם דרשו לבא על כונת הפסוק הזה ונ"ל לפרש בעזהש"י על כונה זו להיות שרז"ל דרשו ויתרוצצו כשהיתה עוברת על פתחי עכו"ם עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת אמנו רבקה הבינה מזה כי שני הבנים בבטנה צדיק ורשע וזאת היא שתי הריצות ובראותה זאת היא מדברת על לבה מדוע אנכי נופל משרה חמותי אשת אברהם המוליד ג"כ צדיק ורשע ולא יצאו שניה' מאם אחת הלא ישמעאל הוא בן אמה שפחת שרה ויצחק בן הגבירה שרה אשר זרע קדש מצבתה מהראוי הי' גם כאן להיות כן למה זה אנכי המוכנת לשניהם והש"י השיבה ע"י שם כי שני גוים בבטנך שני גאים כתיב זה אנטיננוס ורבי גרי האמת יואחין מגשו לזאת יש הפרש בין שרה ובינך כי שם הי' ההכרח להסב הדבר אל השפחה בהיות ישמעאל לבדו יחי' את נפשו להצילה מרדת שחת בתשובתו המעולה אך אין יוצא ממנו שום גר לה' להסתפח בנחלת השם ונבדל הרע מן הטוב לגמרי וכ"א מצא משכן לו בן השפחה להשפח' ובן הגבירה להגבירה אמנם לא כן עמך אשר מעשו יבואו גרים אמתיים כגון אנטונינוס וחביריו וזה מאתי שיצא עשו ממך ויהי' נאחז בקדושה ועתה בא נבא לבאר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי דייקא שיצא דוקא ממני ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך גאים כתיב כנ"ל לכן גם לעשו נתתי שם ויד להאחז בקדושה והם יבררו כל הניצוצות קדושות ממנו:
ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו השם. הנה רש"י ז"ל פירש אומד זה למעשרות הי' ונראה דרש"י בא לפרש דהנה באמת אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר הנמדד וכאן שהי' מדה וגבול ואיך נשתלח בה ברכה לכך פירש"י דאומד זה ה' למעשרות דהנה טעם דאין הברכה שורה בדבר הנמדד הוא משום דכיון דאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול אי אפשר להתברך ולכך פירש"י דהי' זה הענין עבור מעשר דהי' צריך לדבר שבקדושה קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע של דבר רוחני להתפשט עד אין שיעור לכך ויברכהו השם:
או י"ל דהנה בגשמיות המקום מקיף ומגביל את הדבר ההוא ואי אפשר לכנוס בתוכו יותר מן החלל של הכלי או המקום המקיפו אבל ברוחניות אין מקום אשר יכול להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך והנה אמרו רז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכול' היו ידועי' רק א' שלא השיג שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואלו הנו"ן שערי בינה הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכ"א כמוס כח ושכל רוחני מכל הנ' שערים ולכך י"ל דרך רמז בעבור זה שיעור תרומה גדולה היא תרי ממאה אחד מחמשים דכמו בנ' שערי בינה יש שער א' שאינו מתגלה לב"א ואפילו למשה רבן של נביאים כמוסין בכל הדברי' אשר כמוס בה כחות מכל החמשי' שערים כמו בתבואה ולכך אמרה תורה להפריש חלק א' מחמשים חלקים ויהי' קודש לה' דוגמת שער החמשים אשר הוא קדש קדשי' וטמיר ונעל' מבני אדם וזה נקרא תרומה גדולה שהוא א' מנון שערי בינה נגד נ' גדולה הכתובה בתורה בתיבת נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה ושם הם אתוון רברבין כנודע וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה דוגמת הקדושה למעלה ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל החמשים שערים הנ"ל אז נעשה מזה העובדא ג"כ שער אחד כיון שהיא דוגמא של מעלה ונחשב כאילו הם כפולים ונמצא ע"י עובדות הצדיק הם מאה שערים כיון שמקשר הגשמי' עם הרוחני' ועושה עובדא למטה ומעורר שרשו המרומז נגד דבר זה למעלה ושורה על עשי' זו רוחנית הקדושה ואז ממילא חל על הדבר הזה ברכת השם וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההוא שהי' מקום מוגבל ארץ הזו וגם שנה הזו והי' מוגבל בזמן ובמקום אך עי"ז שהוציא מאה שערים שהתעורר במעשיו החמשים שערי בינה העליונים וקשר אותם במעשה של מטה וכללו בקדושה הרוחנית ונעשה מאה שערים וע"י השרה ברכה על הזריעה זו וזה שאמר ויברכהו השם והבן:
והי' כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך. לכאורה יפלא איך עלה כזאת בדעת יצחק אבינו לברך את עשו מיד כאשר תריד יפרוק עלו הלא יש ב"א אשר מגמתם וחפצם לעבודת השם ולהגות בתורה ויש להם מניעות גדולות טרדת הזמן ועול הפרנסה אשר תטרידהו מעבדות השם אך נראה דאיתא בגמרא כ"מ שנאמר ויהי לשון צער והי' לשון שמחה וזה כונת יצחק אבינו והי' כאשר תריד היינו אם יהי' לאיש הישראל שמחה בהסרת עול התורה מעל שכמו ובהתרשלו בעבודת השם ב"ה וב"ש וזה והי' לשון שמחה אז ופרקת אבל כ"ז שיהי' לאדם צער ויאנח על אשר יקצר בעבדות השם ב"ה וב"ש ולא יוכל להגות בתורה אזי אין לו שום פתחון פה לקטרג עליו חלילה וחלילה כנ"ל:
(ויען כי דברי תח"ז מיוסדים על מאמר חז"ל אשר אמרו ויהי לשון צער והיה לשון שמחה אעתיק כאן מה ששמעתי בשם אא"ז פירוש המאמר הזה וז"ל)
הנה ידוע דהואו רומזת לרחמים כידוע לי"ח ונמצא ממילא מובן דברי חז"ל כי ויהי לשון צער כי יהי בלא וא"ו הוא ל' עתיד והואו מהפכת לשעבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מלשון שמחה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכו לשעבר הלא טוב הי' שיהי' השמחה להבא אך ש"מ דהכתוב מדבר כאן מלשון צער והואו רומזת לרחמים ומהפכתו לשכבר שכבר הי' ומעתה יהי' כל טוב והשתא יובן והי' לשון שמח' כי הואו מהפכתו להבא כי הי' בלא ואו משמש לשון עבר ואילו הי' הכתוב מדבר כאן מאיזה צער חלילה לא הי' הואו בא בתיבה זו להפכה לעתיד כי הואו מדתה רחמים אלא ש"מ דהכתוב מדבר כאן מאיזה שמחה ולכך באה הואו בתיבה זו להפוך הדיבור לעתיד שיהי' עלינו כל טוב אמן סלה ועד:
והיה כאשר תריד המפרשים נדחקו בפי' הכתוב ונראה דהנה יש לדקדק עוד דבברכה שבירך את עשו אמר לו הנה משמני ארץ כו' ואת אחיך תעבוד דלמה לא להזכיר זאת בברכה וגם יצחק אהב אותו כמ"ש ויאהב יצחק את עשו אך י"ל דהנה אמרו חז"ל ויתן ויחזור ויתן לכאורה קשה מדוע עושה הקב"ה ככה שנותן להצדיק פעם אחר פעם וכי קצרה ידו ח"ו ליתן לו בב"א אך דבאמת אם הי' נותן לו כל הצטרכות בפ"א הי' יכול לשכוח טובות הבורא כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט וזה מהטובות הבורא שיצטרך תמיד לשאול מאתו יתברך וזה ויתן לך האלקים היינו שמה שיתן ויחזור ויתן עי"ז יתן לך האלקות שיהי' דבוק תמיד בו יתברך וזה ההבדל שאחז"ל שיעקב אמר יש לי כל ר"ל כל הצטרכותי יש לי מהבורא בכל פעם שאני צריך אני שואל מאתו יתברך והוא נותן אבל עשו אינו צריך להיות דבוק באלקות אמר יש לי רב שהבורא נותן לו בב"א ולפ"ז ניחא אף שבאמת אהב יצחק את עשו מ"מ כיון שראה שמן השמים היה לברך את יעקב וברכו שיתן לו ויחזור ויתן שעי"ז יהי' דבוק בו י"ת ע"כ אמר לעשו סתם הנה משמני הארץ יהי' מושבך ר"ל שאתה בודאי אין רצונך להיות דבוק בו ית"ב ע"כ יתן לך הכל בפ"א ועל חרבך תחי' שזאת יהי' עיקר החיות שלך אבל לא שיהי' תלוי' החיות בו ית' אך אעפ"כ הי' רצון יצחק שיהי' לעשו איזה שורש קצת בקדושה ע"כ אמר לו ואת אחיך תעבוד שעי"ז יהי' לו אחיזה בקדושה כענין שאמר ואתם הדבקים בה' וכי אפשר להדבק בבורא אלא כל המדבק עצמו בת"ח כו' ולכן סיים והי' כאשר תריד ר"ל כאשר תצטער ותתחרט על העבירות שעשית אז ופרקת עולו ואינך צריך להיות עובד את יעקב רק תהי' דבוק בו יתברך ולכן כתיב והי' לשון שמחה והבן:
והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך כו' לדקדק בברכות שבירך יצחק את עשו נאמר ואת אחיך תעבוד וקשה זאת אינה ברכה ועוד יש לדקדק שאיתא שעשו שאל את יצחק אבא האיך מעשרין את התבן והאיך מעשרין את המלח ולמה שאל על זאת יותר מששאלו על שאר דברים והיינו תבואה ופירות ונ"ל כי יעקב אע"ה הוא מסיטרא דקדושה ועשו הי' מס"א ולע"ע קודם ביאת משיח צדקינו שיבוא ב"ב עדיין אנו צריכין ליתן חלק לס"א כידוע ע"כ לא נצטוונו ליתן מעשר מתבן ומלח וכדומה להם שאין אנו יכולין ליקח הכל לקדושה כמובן ולעתיד שתעבור ממשלת זדון מן הארץ הכל יתעלה לקדושה ויוכל להיות שאז יהי' מצוה א' יתירה ליתן מעשר מכל מה שלא נצטוונו היום וזה ששאל עשו את יצחק אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן כוונתו הי' מתי יגיע הזמן שהכל יתעלה לקדושה ויצחק אמר לו ואת אחיך תעבוד ר"ל כי הקליפה הוא שומר לפרי והי' כאשר תריד ר"ל כשיבוא משיח צדקינו ב"ב והכל יתעלה לקדושה ויוכל להיות שאז יהי' מצוה אחת יתירה ויהי' תרי"ד מצות כי עתה יש לנו תרי"ג מצות אז ופרקת עולו מעל צואריך ולא תהי' שומר לפרי כי הכל יתעלה לקדושה ב"ב אמן ודו"ק:
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו פירש"י אם יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו ונ"ל לפרש בדרך זה בהיות לכאורה קשה איך סיכן יצחק את יעקב בנו לשלחו אל לבן הארמי הלא מודעת מהותו ומהות מושבו ומקומו אך האמת יורה דרכו אשר הולך עלי' לברר ניצוצות הקדושות המפוזרות שמה אשר כ"ז עמלו הבונים אבות הקדושים כל ימיהם והנה ראש המאמיני' הוא אבינו אברהם בקחתו את שרה לאשה דימה כי הוא תיקן כל הצורך בבררו מנתו אך כאשר ראה כי נולד ממנו ישמעאל ג"כ אז ראה והבין כי עדיין צריך תיקון ואז קרא לעבדו זקן ביתו וצוה עליו לקחת את רבקה לבנו יצחק והוא גם יצחק חשב כי נתקן הדבר במלואו אך בראותו כי גם ממנו נולד עשו ויעקב שני הפכים אז הבין כי עדיין ניצוצות קדושות שם במקום הנ"ל זירז את בנו יעקב ללכת שמה בהשתדלותו יבררו כל הניצוצות הנמצאים שמה והוא הנרצה וישלח יצחק וגו' אחי רבקה אם יעקב ועשו דייקא אז ברוח בינתו הבין כי על ידו הוכרח עדיין התיקון ואחרי כי מלא את דבר אביו לכל דרכיו הי' משכיל ועלתה בידו להעלות משם האמהות הקדושו' ושנים עשר שבטי יה ודו"ק:
פרשת ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דברי רש"י ז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכו' גם על וילך חרנה פירש"י ז' ל יצא ללכת לחרן נ"ל לפרש בדרך זה כי ידוע כל מגמת בריאת האדם להיות שם בארץ ואדם לעמלו יולד לעבוד ולשמור מצותיו ב"ה בכל המדות ופעולות בהתדבקות היאות כאשר דברנו מזה כמה פעמים בהיותו כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים בלכתו על הארץ ופעולותיו ומעשי' הגשמים וראשו במחשבות הקדושים והטהורים מגיע השמימה עושים רצון הבורא בעבודתם השלימות הראוי אך בלתי אפשרי להיות תמיד בהיכל הקודש פנימה בדביקות אשר מוכרחים לצאת באיזה פעם חוץ והנה לפתח חטאת רובץ ע"ד צופה רשע לצדיק ומבקש להחטיאו ועד"ז פירשנו פסוק ויהי אך יצוא יצא יעקב מכל וכל לגמרי מאת פני יצחק אביו היינו פחד יצחק ועשו אחיו בא מצידו היינו יצר הרע בא לכן בטרם צאתם החוצה עושים רושם וסימן למען לא יפרדו ממקום חיבורם בקודש ומיד אחרי עשותם דברים ההכרחים הפתוחות לחול מיד הם חוזרים לדבקותם ולהתלהבות הגדול כמקודם מבלי תת שום כח לרודף השומר צעדם להכשילם כי החכמי' עיניהם בראשם להבין תכלית הדבר מראשיתו לכן הם מכינים לזה ועד"ז פירשנו הפסוק כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שבי' כי תצא ממקום דביקותך תדע למלחמה על אויבך תכין עצמך למלחמת חובה כי בוודאי שונאך יערוך אליך מלחמתו בהיותו מבקש להכשילך ואחרי אשר תכין עצמך מקודם צאתך מקודש מובטח אתה ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו כי ימסר בידך לכל אשר תחפוץ תטנו וירצה ה' דרכיך גם אויבך ישלים אתך לעבוד עבודתך גם עמו:
והנה אבינו יעקב בלכתו לחרן אל לבן הארמי ובתמימו וקדושתו בטרם צאתו מבאר שבע היינו מקום הקדושה התחיל להכין עצמו בדרך הנ"ל כי נפשו יודעת מאד מקור ושורש הדבר חומרי המקום שהלך לשם מקום הטומאה מסמן עצמו בדרכיו למען לא ינתקו עבותות הקדושות ממנו לנצח והנה יציאתו בפעם הראשונה המוזכרת בפ' תולדות נתקלקל כי הפסקו אותו עשו ואליפז בדרך לכן הוצרך הכתוב להזכיר עוד הפעם ויצא יעקב מבאר שבע יציאת צדיק עושה רושם בטרם הפרדו ממקום חיבורו והוא הנרצה בדברי' מאור עינינו רש"י ז"ל וילך חרנה יצא ללכת לחרן דייקא כי הכין עצמו בהכנה רבה לדבר למען ישאר דבוק במקום קדושה ואבינו יעקב הצליח בדרכו אשר הלך עלי' בכל הצטרכותו ודו"ק:
עוד יאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה נ"ל לפרש בדרך אחר בהיות כי הצדיקים העובדים את ה' באמת יהל גם יאור אור צדקתם ופירושתם לעין כל ולפעמים אשר לעין הרואה ידמה בצאתם החוצה באיזה פעם ממדריגתם הקדושה בפעולות שונות נראים כעושים דברים גשמים אל יפלא בעין הרואה כי אינו יודע מהית הדבר בהיותו אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב בהיות כי לב הצדיק נאמן את הש"י וירידה זו צורך עלי' ובזה הרבה בחי' שונות ומשונו' על מה ולמה זאת וא' מהם תבין עת אשא המשל בין תבין את אשר לפניך בהיות בעת אשר האדם צריך לעלות לאיזה מקום רום וגבוה וכבד עליו הדבר אזי הוא מוכרח להדוף את עצמו מעט ממקום מצבו ולהיות נחות דרגא עד אשר יוציא מחשבתו מכח אל הפועל לעלו' לרום והנה כן דרך ישר לפני איש הצדיק העובד בצדקתו וקדושתו להיות הולך ממדרגה למדרגה ומעולם לעולם גבוהים על גבוהים אזי יהרוס עצמו מעט ותנא הכנסה נמי הוצאה קרי ליה כי ע"מ כן הוא יוצא לכנוס כל פעם יותר פנימה לעולמות הגבוהי' ועד"ז פירשנו בפסוק ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודרשו רז"ל שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך כו' והנה לכאורה קשה איך ייעד הכתוב ברכה זו שתהא יציאתך כו' בתואר ברכה אחרי כי המות הפוכו אך בדברינו הנ"ל מבואר כי הכתוב מבטיחנו באיזה פעם אשר יצא מאיזה עול' בחי' יציאה דייקא אזי תהי' בלא חטא כביאתך כו' כי תהא היציאה צורך הכנסה לעלות בכל פעם ממדרגה למדרגה ולעולמות יותר גבוהות ויציאת צדיק זה באופן זה בוודאי עושה רושם לטובה וברכות ונחמות ומיני ישועות מאירות בכל העולם למלאות כל נפש ונפש די מחסורו וכל גויה וגויה די משאלותה והוא הנרצה בדברינו הנ"ל הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע יציאתו בקודש בדרך ובבחי' הנ"ל עושה רושם למעלה בכל העולמות להוריק די ושפע בכל העולמות וילך חרנה פועל בטוב יציאתו בכוונה הנ"ל שילך חרון אף המקום ב"ה מעל הבריות ע"ד וימת תרח בחרן נון הפוכה כי יציאתו נרצה בעיני המקום ב"ה בהריחו את ריח נחוח מעשיו בהכנסתו אחר זה יותר פנימה ממדרגה למדרגה יותר גבוה צדקת ה' יעשה וידרוש טוב על ישראל:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כו' עד סוף הפרשה הנה חנוכה הוא מלשון חינוך שמחנכין הדבר ההוא כמו דמצינו גבי חינוך הבגדים של בגדי כהונה שנאמר למלא בהם את ידם לכהן לי כו' דהנה כל דבר אשר נעשה ונתיחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהי' מקום לקדושה הבאה אח"כ לשרות בדבר ההוא וזהו נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת קדושה אח"כ בעת שיגדל והנה יעקב אבינו הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הוא כנס"י כמו שאחז"ל ישראל עלה במחשבה בראשית ברא אלקים את השמים כו' בשביל ישראל שנקרא ראשית והם נקראו אבן הראשה שממנה הושתת העולם כי הם יסוד כל העולמות עליונים ותחתונים ובמחשבה שם נקרא אבן בלשון יחודו כי שם בראשית הדבר נתאחד כללות ישראל באחדות האמיתי במזל עליון והנה יעקב אבינו נתן שכלו ומחשבתו והניח מוחו על זה הענין מה שהשתוקק יעקב להוציא הדבר מכח אל הפועל משורש אשר משם רעה אבן ישראל אל התפשטות לנטוע כנס"י בנין שלם בכל ענינים בשני' עשר שבטי יה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה מששים רבוא של ישראל כמו שאז"ל אין השכינה שורה פחות מש"ר ולהיות קומה שלמה מכמה מינים אברים ופרקי' ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הקדושים ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט ע"ז הניח יעקב אבינו ראשו ומוחו ומחשבתו וזה שהכתוב מכנה שיעקב הניח ראשו על האבן זה כינוי ודוגמא בעלמא ור"ל שהניח מחשבתו ושכלו בדביקות קדושה עליונה על אבן הראשה הנ"ל אף שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבוודאי שכב יעקב על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בהכתוב רק שרמז יעקב במחשבתו וכוין במעשה ידיו אל דבר אחר אל אבן הרוחני הוא ראשית המחשבה הוא כונת יסוד כל העולמות להיות מקושר הראשית עליון חל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים ומאדרין זו מזו שונים להיות בעולם כמה מיני צדיקים אשר כל אחד אינו דומה לחבירו וכ"א ממונה על דבר אחר זה הצדיק ממונה למשוך חכמה בעולם חיות לעולם וזה למשוך חסדים טובי' לעולם וזה למשוך גבורות ל לעולם וזה ניצוח לעולם כל מיני המשכות והשפעות בכל מדה ומדה זה הי' העובדא של יעקב שעשה למטה להתעורר השורש הרוחני כנגדו והסתכל באחדות של כנס"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחא ואח"כ ראה יעקב ברוח קדשו הירוס וחורבן של כנס"י כמו דאיתא במדרש על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן ביהמ"ק וגדול חרון אף והדינים חלילה אשר עברו על זרע ישראל וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של היחוד עליון אשר משם נובע שפע לכל השבע מדות המכונה באר שבע וילך חרנה והסתכל באותו הבחי' של החרון אף אשר יהי' ח"ו על כנס"י והי' לו צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בגלות ויהי' להם יי וידה ח"ו וז"ש ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהרגיש שיהיה לזרעו אך מיד פגע והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאד על צער השכינה כביכול וז"ש וילן שם כי בא השמש הי' לו לינה ר"ל שנחשך לו האור שם מחמת צער של ישראל וגלות השכינה ועי"ז נפסק מהדביקות ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו הניח מחשבתו על דבר זה ולכך כתיב מאבני לשון רבים כי זה קאי על הירוס כנס"י שנפרדו וז"ש ויחלום לשון חיזוק ר"ל שהתגבר יעקב מאוד במחשבתו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שזה הדבר הוא גדול בכמות אף שלעיני בשר נדמה שהגלות אינו אלא למטה בארציות וז"ש והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אבל באמת שורש של הילות נוגע עד רום השמים עליונים כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה כביכול ונפגמו חלילה בשפע עליונה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל שבאמת ע"י הגלות יש עלי' לכמה ניצוצות הקדושות אשר הם עולים מעומקא דתהומא ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש חז"ל אבל על ידי ירידת ישראל יש ח"ו ירידה לכמה כי"ק הנקראים מלאכי אלהים אך יעקב הזכיר א"ע והנה ה' נצב עליו שכל מקום שגלו ישראל השכינה עמהם ועמו אנכי בצרה וא"כ כיון שהש"י עמנו והוי שמירה בבעלים א"כ אין לנו אלא צערו של מקום והנה הוא יתברך ראה שיעקב הפסיק מחשבתו מחמת צער השכינה, וזרע ישראל ואז הבטיח לו השם אני אלקי אברהם אביך כו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' כו' ר"ל מה שאתה דואג עלי' בוודאי אתננה לך ולזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך ר"ל אף שהם בגלות אנכי אהי' עמהם ואשמור אותם והשיבותיך אל האדמה ר"ל אף שגלו אשוב את שבותם ואקבץ את נדחם מקצה השמים עד אם עשיתי את אשר דברתי וייקץ יעקב משנתו ר"ל מבחי' שינה שהי' בהסתלקות המוחין מחמת חשכו של הילות וצערן של ישראל ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שאנכי דמיתי כי ח"ו כשהם בגלות הקב"ה עזבם והם בהסתר פנים ואין משגיח עליהם אבל אכן אני רואה שהשם במקום הזה ששכינת עזו הוא עמם בגלותא ואין זה כ"א בית אלקים א"כ בוודאי הוא לטובתם ואז חזר יעקב למחשבתו הראשונה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ר"ל זה היסוד אשר הניח ראשו ומחשבתו עליו וישם אתו מצבה ר"ל שפעל והעמיד איתו קומה שלימה ויצק שמן על ראשו ר"ל שהמשיך להמעשה וכעולה הלזו שמן הוא כינוי לחכמה עליונה ומשם משך שפע וחיות וקדושה ויחוד המחשבה הוא חכמה עליונה לכנס"י אשר היא אבן היסוד ונעשה ממנו בנין שלם בכל חברים ופרקים וחדרי' המפוארים ובנה מדור לשכינה ויחוד להמקום ב"ה להתיחד עם כנס"י קוב"ה ושכינתי' וז"ש ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור אל השכינה הנקרא אל וזש"ה ואולם לוז שם העיר לראשונה ר"ל דבאמת שגם קודם שעשה יעקב זה ג"כ היו כל הדברים בכח ביחוד עליון כי הוא היתה ראשית המחשבה ושורש של כללות כנס"י דור ודור עד עקבות משיחא רק שהיתה בבחי' לוז כי אבר אחד יש באדם ששמו לוז והוא נקרא נסכה אשר מזה האבר נתהוה בנין האדם שהוא עולם קטן כל רמ"ח אבריו וגם לעת התחי' יבנה כל הגוף מזה האבר כי זה האבר אינו נרקב א"כ מדכל הגוף נבנה ממנו ע"כ יש באבר הזה כח וחיו' של כל הרמ"ח אברים והוא כמו היולי הכלול מכל הצורות כן הוא אבן הראשה שהיתה ראשית המחשבה הכוללת ומקיפות הכל מה שהיה ומה שעתיד להיות רק שיעקב פעל זאת והוציא הדבר מכח אל הפועל אבל לא נתחדש שום דבר כי הכל היה אז בכחו ית' בבחי' לוז אבל יעקב בנאו בית ויקרא שמו בית אל ביתא דשכינתא ויותר אין להאריך: