ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש ויקרא · פרשת בהר סיני
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר ומביא רש"י ז"ל הת"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו בסיני וכו' ולהבין למה מביא רש"י ז"ל הת"כ להשמיענו שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בהר סיני ונ"ל ע"ד הפ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציונו ויש לדקדק למה תחשב המצוה הזאת שאנו מקיימים לצדקה הלא אנו מחויבים לעשות המצוה בגזירת המלך הקב"ה ונ"ל כי כל המצות צריך לעשות בדחילו ורחימו כמ"ש בזוה"ק כל שנעשה בלא דחילו ורחימו לא סלקת לעילא ואיתא כשקיבלו ישראל התורה בהר סיני כפה עליהן ההר כגיגית והקשו בתוספות למה הוצרך לכפות עליהם את ההר הלא ישראל מאליהם אמרו נעשה ונשמע אלא ידוע שכ"א מישראל יש לו אור פנימי רמז לאהבה ואור מקיף המצמצם רמז ליראה הרוממת וזה סוד טלית ותפילין תפילין רמז לאור פנימי הוא אהבה וטלית רומז ליראה אור מקיף וישראל כשיצאו ממצרים וראו האותות והמופתים אשר עשה להם ה' וקרע להם את הים וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ובאו לאהבה עזה ועצומה ואמרו שירה באהבה ובשמחה רבה אבל יראה לא הי' להם אעפ"י שנאמר ויראו העם את ה' ר"ל ויראו העם (ע"ר) [ע"ד] את ה' לרבות ת"ח ר"ל שהיה להם יראה בפני משה מחמת שראו את המופתים שעשה ה' על ידו אבל יראה הרוממת לא הי' עדיין לישראל ורצון הבורא ית"ש שגם יהי' לישר' ירא' [הרוממ'] כמ"ש לבעבו' תהי' יראתו על פניכ' לכך כפה עליהם הר כגיגית להביאם אל היראה לקבל התורה הקדושה באהבה וביראה וזה מה שאנו מתפללים בכל יום וקרבתכו מלכנו לעבודתך באמת ובאהבה צריכין לזכור מעמד הר סיני שהי' ביראה ובאהבה וה' פתח לנו כל הרקיעים וראינו שה' אחד ואיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה שעיקר הוא האמונה באמת כי כל ישראל יש להם אמונה אלא העיקר שיהיה אמונה באמת והכתוב מעיד על אאע"ה והאמין בה' שהי' אמונת אמת ע"כ ויחשבה לו צדקה והיוצא לנו מזה שכל מצות ועבדות ועשי' שאנו צריכין לעשות לה' צריך להיות באהבה וביראה כי כל ישראל עושין מצות ולומדין תורה כמו שאיתא כפלח הרמון אפילו פושעי ישראל מלאין מצות כרמון אלא המצות לא נעשו באהבה וביראה ולא פרחת לעילא והעיקר לעשות המצות והתורה באהבה וביראה לעלות אל שורש העליון כמו שנאמר לאהבה את ה' ולדבקה בו וזהו שנאמר אם בחקותי תלכו היינו החוקים שאין שום טעם להם שאנו עושין אותה רק מחמת אהבה שאנו אוהבים את הבורא יתברך אנו מקיימים אפילו החוקים שאין בהם שום טעם ואת מצותי תשמרו שתקבלו עול מלכותי ועול מצותי רמז ליראה פי' כשיהיה להם אהבה ויראה הפנימיות אז ועשיתם אותם פי' תעשו את המצות בשלימות וזה שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את המצוה הזאת לפני ה' אלהינו פי' שכל המצות יהיו לפני ה' באהבה וביראת ופרחת לעילא כאשר צונו במעמד הר סיני וזאת תחשב לנו לצדקה וזה רמז לנו הכתוב וידבר ה' אל משה פי' הקב"ה צוה למשה בהר סיני לאמור פי' כל המצות שיעשה וכל התורה שילמוד שיהי' באהבה וביראה כמו מעמד הר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיט' נאמרו כללותיהן ופרטותיהן וכו' כי שמיטה מצוה חמורה לקיימה כי כל מצוה שתלוי בשכל כגון גנבה וגזילה וכדומה המה קל לקיים ומצוה שמיטה הוא חוקה בלא שום טעם וגם הוא דבר שבממון וחסרון כיס לשמוט כספים ולהפקיר פירות וביובל להחזיר השדות ולשחרר את העבדים והא ראי' שלא קיימו בארץ ישראל לא שמיטה ולא יובל ובשביל שכבד על בני אדם לקיים מצות שמיטה ע"כ נאמרה כללותי' ופרטותי' בהר סיני כדי שנוכל לקיימם באהבה וביראה כמו שניתנ' בהר סיני וכן בכל המצות שאינם חוקים אעפ"י שיש בהם טעם הכל צריכין לעשותן רק בגזירת המלך באהב' ובירא' כמו שניתנ' בהר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיטה שהוא חוק' בלא טעם ושכל וגם דבר שבממון וחסרון כיס נאמרו כללותיהן וכו' פי' שצריך אתה לעשות' באהב' ובירא' כמו שניתנה בהר סיני וכנ"ל אף כל המצות אף שיש להם טעם ושכל מחויב אתה לעשותן בשלימות באהבה ובירא' פנימיות כמו שניתנה בהר סיני ודו"ק:
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור דבר אל ב"י וכו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' הקשה רש"י מה ענין שמיט' אצל הר סיני וכו' עי"ש עוד יש דקדוק תיבת לאמר הוא כמיותר עוד יש דקדוק דבפסוק מתחיל תיכף בשמיטה והי' לי' לכתוב קודם שש שנים תזרע את ארצך וכו' עוד יש דיקדוק דבר אל בני ישראל ואמרת דתיבת ואמרת הוא כמיותר ונ"ל כך דיש אמת ואמונה והיינו דמתוך האמת בא לידי אמונה והנה מצינו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וכל ישראל יש להם אמת ואמונה כ"א לפי מדרגתו יש לו יותר ונפרש הפסוק וירם את אדרת אלי' ויאמר אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' והפסוק טוב לפרש אותו כי רבו בו הדיקדוקים גם בהפטרה הממני יפלא כל דבר ונראה לי כך דהנה משה רבינו בתחילה שהראה אליו ה' בסנה כתיב ויסתר משה פניו וגם מצינו שאמר מי אנכי וכו' וראינו שהחזיק א"ע קטן ונוכל לומר דהפסוק מרמז דאף אח"כ שזכה שדיבר עמו ה' תמיד היה גם כן מחזיק א"ע אותו קטנות שהי' לו בתחילת נביאתו בהר סיני או י"ל כוונת הפסוק דלאמר מרומז על מוח היינו רצון ומדיבור של הקב"ה בא הרצון למשה וזאת ג"כ כוונת הפסוק השני דבר אל ב"י ואמרת אליהם היינו דבר עמם ותעשה להם רצון ומוח וענין בהר סיני לשון שנאה כדדרשינן בגמרא שירדה שנאה לאו"ה א"כ נוכל לפרש דהנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וידוע מאחז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלה ומצינו במשה שכתוב בו והאיש משה עניו מאד וכו' ומצינו הר סיני היה נמוך משאר הרים ומצינו לומר פי' הפסוק דמרמז שזכה שדיבר עמו ה' מחמת הר סיני שהי' שונא א"ע שהי' מחזיק א"ע למקצר בעבודת ה' כי מחמת יראה נפתח שערי חכמה ומשיג רוממה אל ואזי האדם בא אל הענו' ומי לנו גדול כמשה מבחר האנושי שעפ"י רוב השגתו עד אין שיעור בא למדרגה ואנחנו מה דהיה מחזיק כלא וביותר שאדם מחזיק א"ע כאין אזי הבורא עמו כידוע אשכון את דכא ומשיג רוממת אל יותר השגה והנה נפרש הפסוק אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' דהנה אלי' הנביא שזכה לעשות נס לבקע הירדן היינו עפ"י העולם שהיא למעל' מדרך הטבע ששם למעל' מן הזמן ולמעל' מן הטבע לזאת י"ל דאי' היינו ענין שהוא נעלם שאנו שואלין עליו אי' הוא וקאמר הפסוק שאמר אלישע שרצה שיעשה ה' נס ואמר אי' ה' אלקים אלי' היינו שהמשיך מאותו עולם הנעלם שיוכל לפעול הנס ובזה מרמז גם בתיבות אף הוא וכו' וגם פי' הפסוק הממני יפלא כל דבר כי מה שאמר הנביא על שצוה לו לקנות השדה לזאת הי' התשובה הממני וכו' והיינו כפי ששמעתי דאות ה' עם פתח מרומז על חכמה לזאת נראה לומר דאות ה' היינו מן התמי' המתקיימת והיינו האמני יפלא כל דבר שהדבר בא לידי פלא ויוכל להיות נסים ונפלאות והנה אמרנו פי' הפסוק ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' היינו שיהי' עלינו נועם מה שה' הוא אלקינו שזה יהי' לנו לתענוג ומעשה ידינו כוננה עלינו כוננה מלשון הוא עשך ויכוננך לשון יסוד וכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי היינו מתתא לעילא וטעילא לתתא ובזה שיהי' נועם כנ"ל אז מעשה ידינו יהי' כוננה (חסר תשלום המאמר):
וידבר ה' אל משה בהר סיני וכו' אשר אני נותן וכו' ושבתה הארץ וכו' יל"ד א' בת"כ מה ענין שמיטה וכו' ובתירוץ של רש"י ז"ל עיין במזרחי עוד דבר ואמרת ב' מה אשר אני נותן ג' מה ושבתה וכי שיח ושיג לה כקושית האלשיך ד' הלא התורה היא נצחיות עוד שבעה שבועות תספר לך וכו' עד מסת נדבת ידך אשר תתן יל"ד א' מה מהחל חרמש וכי זה סימן מובהק הלא טוב מה שאמרה התורה בפירוש וספרתם ממחרת וכו' ב' מה בקמה ג' לשון מסת ואם על עולת ראי' ושלמי חגיגה מה זה ענין לשבועות דווקא יותר משאר יו"ט ואשר שמעתי מפה רבינו זצל"ה מלובלין אשר לשון מסת שהיצה"ר מפתה כענין מסית קשה ג"כ מה ענין לשבועות דווקא עוד במשנה בי' מאמרות וכו' עד סוף המשנה יל"ד א' קושית התוי"ט ומה שתי' בשם ס' דרך חיים מי שיש לו מוח בקדקדו יראה שהדרא קושיא לדוכתא ב' למה לא תנא ליתן עונש כמו שתנא גבי הצדיקי' ג' היה להם לומר וגם ליתן שכר וכו' ועתה משמעותו להפרע בכדי ליתן וצריך להבין על מה ולמה בזה האופן לתרץ זה דהנה איתא שהקב"ה ברא את עולמו בהתורה כנאמר ה' קנני ראשית דרכו וכו' כדאיתא בבר"ר אמון אומן וכו' וא"כ מסתבר אשר היו"ד דברות שהמה תמצית התורה כנאמר אין בארון רק וכו' או שהמה היו"ד המאמרים או שיש להם שייכות גדול עמהם ונבין בהיוד הדברות כי בוודאי המה נכבדים ונוראים כדאי' בב"ע אשר אין השכל נותן לעשות כלים בעד י' אלפים כ"כ בכדי לעשות בהם מחטין כמו כן כאן ואתא מרבבות בקולות ולפידים ללמד לעמו וכנ"ל ואיתא בויקרא ר' אשר כ"ו דורות קדמה ד"א וכו' שנאמר לשמור את דרך וכו' מזה למדין שא"א לקבל אנכי זולת הד"א ובזה נוכל לתרץ הילקוט בשם מכילתא ויאמינו בה' וכו' אם במשה ק"ו בשם א"כ ל"נ במשה אלא כל המאמין ברועה ישראל וכו' פי' כי א"א לאדם להאמין בה' אם לא יאמין בתחיל' במשה היינו בת"ח שבכל דו"ד והיינו דא וא"כ במשה מיותר אלא כן המאמין במשה יצא מאחר דא"א באופן אחר כתי' המלאכים וזה אשר הוצאתיך וכו' אשר קיבלו הטובה כבר והלואי שיועיל כמשל מבן כפר אשר א"א להעריך בלבו ערך מלך כ"א בענין קבלת טובה ממנו אבל לא כשיתישב בדעתו בד"א מעט מעט למען תהי' יראתו על פניכ' וכו' זהו הבושה וזה כל שיראת חטאו קדמה כי ע"פ לגיהנם ובושת פ' לג"ע דיבור ב' לא יהי' לך וכו' וכי יעלה על הדעת לעבוד א"א ונוכל לפרש כי מסתמא כשאדם עובר על התור' או מחמת ממון או מחמת היצה"ר ואיזה אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה היצה"ר ע"א בענין לפניהם ולא לפני ארמים שהמביא דיני ישראל ל"א מחלל השם ומיקר שם העכו"ם להשביחם ומכ"ש שמשתחוה לפניהם ועובדם שעומד בגלוי הראש ע"א לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל ע"ד השמרו לכם פן תשכח את וכו' לכם פסל תמונת כל אשר צוך ופירש"י דחוק גם הסמיכות כי תוליד בנים והשחתם וכו' פסל תמונת כל ויל"ד א' תמונת כל ולא נאמר דבר ב' לעיל לא נאמר והשחתם גם מה כי אבוד תאבדון כפול עכנ"ל כי המתגאה כאילו עובד ע"ז וזה ועשיתם לכם א"ע וזה פן תשכחו את ברית ה' באמרו לא תעשה לך דייקא ומה הוא הקנאה כי תוליד בנים וכו' והשחתם ועשיתם ואז יהי' הרע בעיני ה' להכעיסו כי עבירה גוררת וכו' וזה העדות וכו' כי אבד וכו' כי תמותת רשע רע מאמר ג' לא תשא קשה ג"כ וכי יעלה עה"ד דבר שהאומות מקפידים נוכל לפרש א' בהלוך בערכאות עובר בלא תשא כי עולה לתורה מברך לבטלה גם ג"פ ביום ברכת השיבה שופטנו וכו' ועוד יותר דק מכש"כ באם בשוא אזי עובר על לא תשא ג"כ דיבור ד' זכור את וכו' רמז כי חידש עולמו יש מאין ע"כ ביכלתו לחדש ניסים טובים עבור יראיו ולהיפך לעוברי רצונו וגם מרומז לעולם שכולו שבת עולם הגמול הנצחי ע"כ מסתבר שצריך לפשפש במעשיו ולהשליך החומרית מאתו כדרך התקן בפרוזדו' כדי וכו' וזה א"א כ"א בקדש עצמך במותר לך וכפירוש הוי זהירין ברשות וכו' ולדעת כי רצה הקב"ה לזכות וכו' נתן העצה לענג השבת כי עפ"י פי' הר"ן מצוה לאו להנות שאין קיום המצוה חשיב הנאה אבל אי מתהני גופה בהדי דקיים המצוה הנאה מקרייא:
בנדרים בפ"ב בתו"יט בד"ה קונם והוא עץ הדעת טוב ורע הממוצע בין המצו' ועבירה לפיכך צריכין להזהר ולהמתין עד השבת כמבואר בשם האר"י ז"ל ובהרמב"ם הובא בנדרים פ"ח גבי הנודר מן השום וז"ל כבר ידעת וכו' מוסף עם חיות שמחייב בו העונג מכל צידי צדדי הנאה וכו' ובזה נוכל לפרש הפסוק אם תשיב משבת וכו' עד כי פי ה' והיינו אם תשיב משבת רגלך הרגילות התיקון עשות חפצך וכו' כיצד וקראת עד מכובד וכבדתו מן עשות דרכך דרך הוא אשה כמבואר בריש קדושין מחמת ודבר דבר אז תתענג וכו' ומכ"ש שלא לנהוג בשבת כמאמר רב אוי' הובא בב"ע והרכבתיך על דווקא והאכלתיך נחלת כמבואר דיבר ה' כבד למען וכו' קשה תלי תניא בדלא תניא וכו' אך כאשר יקוים המצו' הזאת בכל דו"ד יבא מזה התיקון אפי' למתים שמקוין התיקון מימות עולם עד ביאת ינון ו' לא תרצח קשה עשו לא רצה לקבל לכאורה נוהג בו אך בכללו גזל ש"פ כובש ש"ש הלבנת פנים יש בוטה וכו' ערכאות של עכום ז' לא תנאף ישמעאל לא רצה לקבל כי בכלל זה המסתכל ואפילו בבגדי צבעונין ואל תרבה שיחה והנשים הלוך וטפוף וברגליהם וכו' אך הכל באנשים כי והוא ימשול בך זכה עזר וכו' וכד פתח ר"ש בסוטה אין מזווגין וכו' וזיווג ראשון ושני כמאמר ב"ע ראשון הוא הגוף ב' האשה גם עפ"י דברי המגיד מראקוב שהאנשים נותנים הח' לנשים וזה אל תתן לנשים חילך כי עץ חיים למחזיקים ח' לא תגנוב בכ"ז משקולת ואחד בפה ואחד בלב ט' לא תענה רכילות ולה"ר יו"ד ל"ת כנגד כולם כי מזה הקנאה והתאוה והכבוד וכו' וכמש"ל ברשמי שאלה איש הכפרי עם הפשתן והשלשה הנ"ל גורמין לעבור על כל ע"י המחלוקת וכל העם רואים את וכו' ויעמדו מרחוק ובעשרה דברות הנ"ל יש שלש רוחנים אשר לכאורה ראוי למלא כל כמאמר אשר תנה הודך והשבעה גשמי' כי חכמות בנתה ביתה וכו' ולמה זה אך ויחלום והנה סולם כמאמר בעה"ט בגי' סמל הקנאה ובגימ' סיני ומלאכי וכו' עולים היינו שלש הנ"ל על השבעה בהפוך החומר אל הצורה או יורדים בהיפך וזה יששכר חמור גרם וכו' וירא מנוחה ואת הארץ מה טוב ומה נעי' שבת אחי' גם יחד ויהי למס עובד את ה' כי נתהפך אל סיני כר' יוסף וזה והנה ה' נצב עליו:
(חסר כאן)
ויאמר אנכי בקבלת התורה שיש בה תר"ך אותיות הארץ אשר אתה שוכב עליה דייקא ואצ"ל קיפל כ"א כפשוטו כי (הרשעים) הארץ שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וזה והאכלתיך נחלת וכו' כי פי ה' והיכן דיבר אתננה ולזרעך והודו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ וזה בעשרה מא' והלא במאמר א' והיינו בסיגנון א' או מעליוני' או אלא להפרע כי יש שכר ועונש עי"ז וזכה נוטל חלקו וחלק חבירו וזה כוונת ספירת העומר כמאמר רבינו מלובלין אשר אני נותן וקצרתם את קצירה והאר"י פי' ושער כשי' כעמר נקי לזה העומר מן השעורים מעשה בהמה ומותרות בהר שעיר עד ליל שבועות נעשה מן שעורים כתר וזה בימי שפוט וכו' לגור בשדי מואב בגי' מ"ט וזה שבעה שבועות וכו' לך מהחל חרמש בקמה ר"ת ב' לחם תחל לספור שבעה ר"ת תיקון ליל שבועות כי הנה את גורן השעורים וזה כי המלך מסת מו למס (חסר כאן) נדבת ידך אשר (חסר כאן) וזהו ושבתה הארץ שבת וכו' והענין שמיטה היינו ז' ימי הבנין והלא כל הדיברות י' נאמרו מה"ס אלא וכו' וזה צאנה וראנה במלך שלמה וכו' ביום חתונתו וביום ש"ל זה בנין ב"ה בבא"ס: