אור ברסלב
ליקוטי מהריל על התורה חומש ויקרא › פרשת אמור

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש ויקרא · פרשת אמור

פרשת קדושים

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו נ"ל הרמז בזה כי ידוע בחי' נפש הוא הדיבור כאשר מובא בתרגום ויהי' האדם לנפש חיה לרוח ממללא הוא נפש המדברת מעלת ויתרון האדם מן הבהמה וגם בענין הדיבור יש בחי' שונות כי הצדיק העובד בצדקו דבוק למעל' במחשבות קדושות אין שכחה מעבדות ה' לפניו עליו נאמר והחיות רצוא ושוב כל דבריו קדושים זה פרי מחשבתו עושה פרי למעל' ושורש למטה הגם בדברו עם אנשים המונים פועל אמת בכל ענינים הנצרכים לפי דרכו בקודש כי גבהו דרכיו בל ישיגם שכל איש המוני אשר לא נסה בזה והוא כסולם מוצב ארצה בעיני האדם מדבר דברים גשמים וראשו מגיע השמימה דבוק במחשבתו בדברים רוחנים איש אלה לו הרשות נתונה לדבר עם אנשים שונים ועניני עולם כל הצורך וממעלת קדושתו לא יזח ולא ימיש מעשות פריו הטוב הן זאת מעלת צדקת הצדיק אשר עוצם צדקתו באה אליו מיגיע כפו רובץ וסובל עבודת הקודש בכסף ישא ותשוקה ובהתלהבות האמיתי מצד עצמו גורמת זה אך הצדיק אשר עדיין לא הגיע למעלה זו רק שזכות אבותיו מסייעת אותו את צדקתם וקדושתם מתהלך לפני אלקים הגם כי כהן עובד הוא לא יהרס ממצבו ועם אנשי' שונים בל יתערב פן יהרוס כו' וזה הנרצה בדברנו אמור אל הכהנים המה העובדים את ה' בני אהרן דייקא לא מידם ועוצם קדושתם להם זאת כי אם מצד שהם בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו היינו לדיבור לא יתערבו עם אנשים המונים פן ינתקו ממקום חיבורם במחשבותיהם הקדושים ולא יוכלו לעלות בהחזרה למדרגתם הראשונה עד אשר יופיע עליהם רוח ממרום ויזכו למעלת הצדיק ואז יעלו למדרגה הנ"ל ודו"ק:

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד המשנה במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים הנה התורה והמצות נתחלקו לשלשה חלקים כמו שרימז לנו הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי יש מהמצות התלוים במחשבה כגון ואהבת את ה' אלקיך ואהבת לרעך לא תשנא אחיך וכדומה להם ויש מהמצות התלוים בדיבור כגון ק"ש ותפילה וכדומה ויש מהמצות התלוים במעשה כנודע וזה רימז הכתוב בפיך היינו המצות התלוים בדיבור ובלבבך היינו המצות התלוים במחשב' לעשותו היינו המצות התלוים במעשה ע"כ צריך האד' לזרז א"ע מאד מאד להתפלל בכוונה עצומה כי התפלה היא הכוללת כל שלשה חלקים הנ"ל כי הש"ע כנגד החלק המצות התלוים במחשבה כי כשעושין מצוה אחת כראוי הוא כוללת כל תרי"ג מצות כדאיתא בגמרא עשה מצוה אחת מטיבין לו וק"ש הוא כנגד חלק המצוה תלוים בדיבור ולבישת טלית ותפילין הם נגד חלק המצוה התלוים במעשה והשלשה חלקים הנ"ל הם כנגד נפש רוח ונשמה חלק המצו' במחשבה הם נגד נשמה כי נשמה הוא לשון נשימה כמו שאי אפשר להאריך בנשימה כמו כן אי אפשר להאריך במחשבה אחת וחלק המצות במעשה הם כנגד נפש לשון וינפש לשון מנוחה שם הדיבור נח כי מעשה הוא הסוף וחלק המצות בדיבור הם כנגד רוח כמו ויהי האדם לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא וזה עין רואה אם יש לך מחשבה שאינה נראית לאדם אבל למעלה יש עינא פקיחא הרואה כל מחשבותיך ואוזן שומעת מה שאתה עושה בדיבור וכל מעשיך בספר נכתבים וזה אמור אל הכהנים המה הצדיקים העובדים את ה' כי כהן לשון עובד כנודע בני אהרן הם האנשים המתחברים להצדיקים הם נקראים בני אהרן ואמרת אליהם אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל הצדיקים מחויבים להזהיר לקטנים היינו האנשים הנלוים אליה' לנפש לא יטמא בעמיו פי' נפש הוא מעשה כנ"ל בעמיו הוא לשון גחלים עוממות כלומר שלא יטמאו עצמן בשום מעשה ולא תאמרו במעשה עבירות החמורות היינו גזל וגנבה וניאוף ח"ו אטו בשופטני עסקינן בפושעי' ח"ו אלא שלא יטמאו עצמם בשום מעשה בטילה שאינם עושים בה מצות הבורא ב"ה ועקימ' שפתים הוה מעשה שלא ידבר דברים בטלים וכדומה להם:

או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו כמו שאיתא אנכי נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית כלו' שהתוה"ק הי' בחי' נפש חלק אלקים ממעל וצריך ללמדה בדחילו ורחימו ובהתלהבות גדול לחבר ולדבק את התורה בשורש העליון רמז והרוח תשוב אל האלהים וזה לנפש זו התורה לא יטמא בעמיו שלא ילמוד בשפלות בלא דחילו ורחימו ח"ו ולא פרחת לעילא אלא ילמוד כראוי ובהתלהבות כדי לחבר התורה לשורש העליון:

או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' ופירש"י ז"ל סרס המקרא וינזרו מקדשי ב"י אשר הם מקדישים לי ע"ש ולי נראה לפרש כפשוטו כי רומז לנו הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל רצ"ל הרוצה לעבוד את הבורא ב"ה באמת צריך לפרוש עצמו שלא יתחבר עם אנשים מקדשי ב"י פי' שלא לעשות המצוה בכוונה מועטת כמו רוב האנשי' כמו שאמרנו על הפסוק ויקחו לי תרומה וכו' פירוש כשתקחו עצמכם לעבודתו תרומה מאת כל איש פי' תפרשו עצמכם מאת כל האנשים הגשמים ותחברו בהש"י ובתורתו ומצותיו ואעפ"כ ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי פי' שלא יאמרו על המצות ועבדות שפשוטי בני אדם עושים שאינם ראוים לכלום כי אני ה' בכל מקום שב"י עושים מצות אע"פ שהוא בכוונה מועטת שם אני אלא שהעובד ה' באמת אינו צריך להתחבר להם שהוא מחויב לעשות המצות והטבדות בכוונה גדולה ולהרבות כבוד שמים וזה לנפש לא יטמא בעמיו רצ"ל שלא יטמא בעמיו שלא יאמר על שום נפש שהוא טמא ח"ו בעמך פי' כשעושה מעשה עמך אפילו שלא בכוונה גדולה כנ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה