אור ברסלב

ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

חומש ויקרא

חומש שמות

פרשת ויקרא

ויקרא אל משה וכו' וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר עוד דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לכאורה הוא כפל לשון ונ"ל לפרש דהנה כתוב ויקרא אל משה ולא כתיב מי קרא ולכאור' היה א"ל דתיבת ה' שייך אויקרא ג"כ וכן ההמשך ויקרא אל משה וידבר אליו ה' שהש' קרא קרא אל מש' ודיבר אליו אך הנגינה מלמדנו כי ויקר' אל משה הוא אתנחת' תחת תיבת משה וידבר ה' אליו הוא מהפך פשטא קטן נמצא משמעות שלא קאי אויקרא ונרא' לפרש באר הטיב בע"ה והנה בפשוט י"ל כך דהכתוב סמך אמה שנכתב בפ' שמות בתחילת הנבואה ויקרא אליו אלקים וכו' ואפשר כוונת רש"י ג"כ בזה שכותב לכל הדברות וכו' היה קריאה מקודם עוד נ"ל ויקרא אל משה ע"ד מאחז"ל אל תאמן בעצמך וכו' והנה מש"ר ג"כ לא היה מחזיק בדעתו שראוי הוא לשמוע הנבואה והי' אצלו כדבר שבא במקרה ובהזדמנות והיה אצלו תמיד כמו הוראת שעה:

וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר תיבת לאמר נ"ל ע"ד שפירש"י ע"פ ובבוא משה בסוף פ' נשא ונרא' כך כאן שדיבר הי"ת בינו לבין עצמו והדיבור הי' בא לאוהל מועד ונוכל לומר הכוונה בפסוק וידבר ה' אליו היינו כמלך שמדבר בינו לבין עצמו מאהל מועד לאמר היינו מאהל מועד יתאמר למשה דבר אל ב"י ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן וכו' נ"ל ע"ד דאיתא מאחז"ל כל המתגא:

כאילו בא על כל עריות ר"ל והנה ידוע זבח רשעים תועבה ובכן מי שרוצ' להקריב קרבן נדבה צריך שירא' שלא יהי' זבח רשעים וצריך שיבוא למדרגת ענוה והוא מה שאמר אדם כי יקריב וכו' אדם בגימטרא מה היינו ענוה כמו שמצינו שאמר משה רבינו ונחנו מה והיינו אדם כי יקריב שירא' לבוא למדרגת ענוה ויהי' הקרבן לרצון:

והסיר את מראתו בנצתה והשליך וכו' אל מקום הדשן נ"ל ע"ד רמז דהנה איתא מאחז"ל גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים ובמקום שבע"ת עומדים וכו' ונ"ל דהנה ידוע אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר רק אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי והנה יש תשובה מאהבה ותשוב' מיראה מאהב' נעשו עבירות כזכיות ומירא' נעשים כשגגות ונ"ל בעז"ה שמצינו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה הגם שאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתור' ומצות ואפי' שלא לשמה מכ"ע עבירה לשמה יותר גדולה והנה העבירה שעשה שלא לשמה הוא עבירה גדולה ואם היה עושה לשמה הי' מצוה וא"כ הגם שעשה עבירה שלא לשמה עכ"פ כשעוש אח"כ תשובה יהי שם אלקינו מבורך לעולם ולעולמי עולמים ויתרב' כבוד שמו ב"ה הקדים תשוב' קודם שברא העולם נמצא כשעושה אדם תשובה הוי כאילו היה זה המחשבה בשעת עשיית העבירה נמצא נעשית העבירה שעבר עבירה לשמה והיינו כשעושה תשובה מאהבה היינו לגודל אהבת הבורא מתחרט על שעבר רצונו ויותר שהוא מתחרט יותר ניתוסף האהבת הבורא ב"ה ויותר שניתוסף לו אהבת הבורא ב"ה יותר מתחרט על מה שעבר רצונו נמצא אפי' אהבת ענינים המותרים ג"כ אינו נחשב לכלום נגד אהבת הבורא נמצא אינו בגדר זו לומר אפשי בבשר חזיר כי אפילו דבר המותר אינו נחשב אצלו וזה שעושה כן יוכל להעלות העבירה ונעשה כמצוה וכנ"ל ונוכל לומר כוונת הפסוק והסיר את מראתו מה שהמרה נגד הבורא ב"ה וב"ש שעבר על רצונו אזי יסיר המראתו ע"י בנוצתה כפירש"י לשון מאוס היינו שיבוא למדרגה שהעבירה יהי' אצלו מאוס וכנ"ל והנה צדיק צריך לומר אפשי בבשר חזיר ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי וכו' ובע"ח כשנוהג א"ע כנ"ל בא למדרג' שהעבירה אצלו מאוס וכנ"ל והשליך וכו' נ"ל ע"ד מאחז"ל לא הוי ידעי רבנן מה השלך על ה' יהבך וכו' שמעו לההוא גברא דאמר שקולי יהבך ושדי אגמלאי נ"ל בעזה"ש לפרש המאמר הזה דלכאורה תמוה שלא ידעו לפרש פירוש המילות ונ"ל שמצינו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך כי האדם יוכל הכל לקשר בשרשו כל ענין לבורא ב"ה ויוכל להעלות כל העובדות הנעשים כהוגן לעלות למעלה ולקשר בשורש ואפילו עובדות הנעשים מעורב בטוב ורע יוכל לעלות הטוב למעלה ולקשר בשורש והנה האיש שאינו יודע לעלות ממדרגה למדרגה יוכל מכל מקום לעלות הכל לשרשו וזה נקרא בלשון השלכה כי מי שעולה ממדרגה למדרגה ומוליך העובדות זה נקרא בלשון הולכה ואפילו זה שהולך ממדרגה למדרגה כשפועל שמעלה העובדות ומע"ט מישראל לשרשו יותר ממה שיוכל בעצמו נקרא השלכה והנה הרבנן היו סוברין הפשט בפסוק השלך על ה' יהבך היו סוברים תיבת יהבך היינו מה שאתה נותן להש"י ב"ה על דרך ומידך נתנו לך אזי השלך דהיינו שתעלה העוברות תורה ומע"ט לשורש למקום גבוה שנקרא בשם השלכה וכששמעו לההיא גברא שקרא למשא יהבך אזי היה מבינים שהפסוק מלמד אותנו שהעבירה המכונה בשם משא ג"כ יראה האדם שיהי' מעלה לשורש אפי' למקום גבוה שנקרא בשם השלכה נחזור לעניננו לפרש הפסוק והסיר את מראתו היינו העבירה בנוצתה שיהי' העבירה מאוס אצלו והשליך אותה אצל המזבח היינו שיעלה למקום גבוה שנקרא השלכה שיעלה אותה למקום גבוה היינו אצל מלשון אצילות מזבח ג"כ מרומז מקום גבוה קדמה היינו מדרגת אהבה ע"ד מי העיר ממזרח וכו' היינו על אברהם אבינו אל מקום הדשן היינו כי אאע"ה לגודל אהבתו לבורא ב"ה נפתחו לו שערי החכמה ע"ד מאחז"ל כליותיו נובעות חכמה והיה מחזיק א"ע כעפר כמו שאמר ואנכי עפר ואפר וזה יוכל בעל תשובה לפעול ויהי' עבירות נעשים כזכיות ובכן יה"ר שיטה לבבינו לאהבה ונשוב בתשובה שלימה בחסד ברחמים ויתרבה כבוד שמים לעולם ולעולמי עולמי' אמן סלה:

דרוש לשה"ג

עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ואילו לא הוצי' את אבותינו ממצרי' הרי אנו וכו' משועבדי' וכו' וכל המרבה וכו' ה"ז משובח הנה רבו בכאן הדקדוקים א' כיון שאמר ויוציאנו אמאי קאמר אח"כ ואילו לא הוציא וכו' את אבותינו ב' למה נקט את אבותינו הוה לי' למימר אבותינו ג' הלא איתא בג' אין קורין אבות אלא לשלשה ואמאי קאמ' בכאן אבותינו על אותן שהיו במצרים ד' למה נקט במה שהוציא דהיינו ביד חזקה ובזרוע נטויה יהי' איך שיהי' כמו כן יש דיקדוק דנקט בהגדה לקמן ר' יהוד' היה נותן בהם סימנין דצ"ך וכו' קש' סימנים למה ה' גם נקט ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים וכו' ואלו הן פסח וכו' מנינא למה לי ו' גם מה ראי' מייתי פסח וכו' שנאמר ואמרתם וכו' וקשה הא כתיב בתורה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם וכו' א"כ מוכח רק כששואל הבן צריך להשיבו ומנ"ל בלא שאלה שיש לומר ז' על מצה ומרור היכי מוכח שיש לומר ח' ידוע מאחז"ל והיה הוא לשון שמחה וזה הפסוק היינו שאלת בן רשע ששואל מה העבודה הזאת לכם ומה שמחה בבן רשע ט' קשה על הילל שהי' כורך פסח מצה ומרור לענין מה היה כורך י' קשה מה קאמר מצה על שום שלא הספיק בצקם וכו' שנאמר ויאפו וכו' אשר הוציאו ממצרים וכו' וקשה לענין מה היה אוכלים במצרים מצה והכתוב מפורש בהדיא בערב תאכלו מצות ולענין מה אכלו במצרים מצות ובע"ה נ"ל כך דאיתא בספרים חמץ מרומז ליצה"ר ומצה מרומז ליצ"ט גם שאור מרומז לגבהות שעולה למעלה ומצה מרומז להכנעה וענוה ואמרנו רמז לזה מצה אותיות מה צדיק מה היינו ענוה כדאית' ונחנו מה ואיתא בש"ע בשם מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם לפסח עכ"ל וקשה לי למה דוקא ג' ימים ונ"ל כך דרמז בהגעלה שצריך אדם להגעיל א"ע ג"כ ואיתא כלים כפי תשמישן כך הכשירן תשמישו בחמין מגעילו בחמין תשמישו בצונן די בשטיפה תשמישו על ידי אור צריך ליבון ואיתא בש"מ להשטיף הכלי אחר הגעלה במים קרים עכ"ל ומסתמא הטעם לזה כי ע"י הגעלה פולטת הכלי מה שבלעה ונשאר הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה וי"ל רמז להאדם דהנה יש א' שחוטא ע"י יצה"ר ויש א' שחוטא ע"י מסית שאדם מסיתו ואיתא אין טוענין למסית וי"ל טעם כי זה ענין גדול שהלא בלאו הכי יש לאדם יצה"ר וזה איש מסית ג"כ והשכל נוטה שיש קצת קולא להחוטא מחמת מסית מחמת שיש לו יצה"ר ומסית ומקילין העונש מהעובר ונותנין על המסית וי"ל רמז כל שתשמישו ע"י אור היינו ע"י יצה"ר שבוער כאש לזה צריך ליבון היינו תשובה חמורה ומי שתשמישו ע"י חמין דהיינו שנתחמם ע"י אור ומרומז על חטא מצד המסית די בחמין תשובה קטנה מע"י ליבון ותשמישו ע"י צונן היינו עצלות עי"ז בלע היינו שעבר עבירה כי זריזות ממדות טובות שמביא לידי פרישות וההיפך עצלות והכשירו בצונן היינו תשובה יותר קלה ואיתא בזה"ק שר' אלעזר בר"ש אמ' שאביו לא רצה לשמוע תפיל' מש"ץ אם לא קאים עליו שלשה ימים קודם ר"ה לדכות אותו ולזה י"ל רמז בחז"ל שצריך להגעיל ג' ימים קודם לפסח והיינו לזכור בעצמו להגעיל א"ע ג"כ מבית ומחוץ שיהי' לב טהור ומבחוץ ג"כ היינו הרגילות שהי' רגיל בענין שטותים כי כיון שהלב רוצה עכשיו לנהוג בטוב רק שלפעמים עושה אדם שטות מחמת הרגל זה נקרא מבחוץ אך טוב לפרש על הזה"ק אמאי דוקא היה צריך הש"ץ לעמוד לפניו ג' ימים וי"ל כך כדי לחזור בתשובה שלימה ולקשר א"ע במידות האבות בכל יום בחי' אחת והנה בענין הגעלה ושטיפה הנ"ל יש רמז בתורה ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים ואיתא בגמרא מריקה בחמין ושטיפה בצונן לכך יש רמז שאנחנו עושים הגעלה ושטיפה וי"ל רמז במריקה ושטיפה היינו מרומז ליעקב אבינו שהוא חמין וצונן וי"ל ע"ד רמז בפסוק ואם בכלי נחושת בשלה היינו שיעקב מרומז בשם נחושת כדאיתא במדרש והנה כלי מרומז על מחשבה וי"ל כך ואם בכלי היינו במחשבה נחושת בשלה היינו מלשון שול תשולו מלשון שכחה ומורק ושוטף במים והיינו ע"י שני ענינים חמין וצונן כנ"ל היינו שיראה להחזיק באותן שתי מדרגות וגם במים היינו דמעות היינו תשובה שלימה והנה בחג הקדוש הזה נצטוונו בפסח מצה ומרור וי"ל ג"כ ע"ד הנ"ל ובאזהר' על חמץ ושאור וי"ל רמז חמץ היינו יצה"ר ושאור מרומז למסית כמו שאור שמחמץ עיסות אחרות ואנחנו נשליך ענינ' ונאכל מצה והנה פסח מצה ומרור י"ל רמז פסח היינו אברהם כי התרגום הוא זבח פסח דבח חייס והיינו מצד חסד וי"ל עוד רמז כי מ"ק מן פ' הוא ח' וד' גדולה היינו ח' ע"ד דאיתא ב' מבראשית מאתוון רברבין והיינו כמו שני בתין וי"ל עוד כי פ' היינו פדות כדאיתא בזה"ק שאות פ' רצתה לברוא בה את העולם כיון שהוא פדות ובמצרים היה פדות ומצה רומז ליצחק אבינו שהוא בזריזות היא ממדת גבורה וגם על דרך איזה גבור הכובש וכו' ומצה היפך היצה"ר היינו מדת יצחק ומרור הוא מדת יעקב כי מרור בלא ואו גי' תם והנה יעקב אילנא דחיי וא"ש מאמר חז"ל כל הרואה יעקב בחלום חיים נתוספו לו ואיתא בספרים מן תיבת מת ר"ל אזי כשחותכין האות תיו לשנים הוי שני רישין נמצא לפי דרכינו מרומז על חיים היינו יעקב וי"ל רמז שע"י קושי השעבוד יצאו ישראל ממצרים כן הוא מאחז"ל י"ל כך דהי' נגזר הגלות מצרים ת' שנה וידוע שבמצרים הי' חסרי דעת ואיתא אין עני אלא מן התורה ומצות ואיתא עני חשוב כמת והנה נגזר ת' שנים ומס"ק מן ת' עולה מ' והוי מת וכשנחתך ה"ת והוי שני רישין הוי מרור עוד י"ל רמז על רד"ו שנים דהנה אמרנו שמאות ח' עד אות ה' אין חילוק רק נקודה אחת קטנה וע"י תשובה נפתח ח' ונעשה ה' והנה במצרים שהיו ישראל עושין תשובה ע"ד הפסוק וירא אלקים את ב"י וידע אלקי' ותרגום יונתן שבינונים עשו תשובה והרשעים חזרו בתשובה והנה בין תיבת ר' לתיבת ד' אין חילוק ג"כ רק נקודה וע"י תשובה הנ"ל אזי מן ה' נעשה ר"ד ומ"ק מן רד הוי ו' והוי רדו והנה המכות במצרי' הי' עשרה והנה עם ג' כוללות דצך עדש באחב הוי י"ג י"ל מרומז נגד י"ג מדות של רחמים שהי' הש"י מרחם על ישראל ולכך הכה את המצרים כך לכך הי' נותן ר"י סימנים לכוון בזה על י"ג מדות ש"ר עוי"ל דצך מרומז על יעקב ד' פעמים צך היינו תם עד"ש מרומז על יצחק כי עדשים אדומות כאשר אמר הלעיטני מן האדום באחב מרומז על אברהם כי ח' חילוף באות ה' כי אחה"ע מתחלף והיינו באהב כידוע זרע אברהם אוהבי ולכך נתן ר"י סימנים להורות שזה הי' בבחי' זכות אבות וע"י אמירתנו אנחנו מקושרי' באבות ולכך אנחנו צריכים לומר פסח מצה ומרור היינו אבות כנ"ל ואח"כ לפרש פסח וכו' מצה וכו' והיינו כלל ופרט כי האבות הם כלל ואנחנו פרט ותורה ג"כ שבכתב כלל כי ליכא שום ענין דלא רמיזא באורייתא ושבע"פ הוי פרט רק שיש לתת טעם גבי דצך וכו' הוי פרט וכלל וי"ל כי פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט רמז שבכל דור ודור האומות הם עומדים עלינו והקב"ה. מצילנו מידם ומקוים נתתי כפרך וכו' שמעתי מאמו"ר שע"י שנתתי כבר כפרך מצרים עי"ז כוש ושבא תחתך היינו שאר אומות ג"כ תחתך כן יוכל לפעול מהתנוצו' הראשון והנה יש עוד רמז בהגעלה היינו מי שבפנים הוא רשע בחמין ובצונן היינו תשובה קלח מי שבחוץ הוא רשע והנה י"ל והי' כי יאמרו אליכם בניכם וכו' והי' לשון שמחה שאינו מחזיק רשעות בפנים רק שמוציא לחוץ ושואל מה העבודה הזאת לכם והיינו כך דהנה אנחנו אוכלים פסח צלוי ונוטלי' שכר גדול ושואל איך הוי עבודה מה שהוא לכם היינו היתר הנאה וע"ז בא התשוב' אשר פסח וכו' שחס עלינו ה' אף שלא היינו כדאי והיינו מצד אברהם בנגפו את מצרים היינו מצד הגבורה ואת בתינו הציל היינו אחר שנגף את המצרים והי' מתנהג במדת הדין עם כל זה בתינו הציל היינו ממדת רחמים שהוא יעקב א"כ הי' שני עניני' שמקודם הי' חסד ואחר הגבורה הי' הרחמי' כובשי' את כעס לכך באה עבודה כזו כי הי' חסד כפול מתחילה כשבא הקב"ה במצרים והי' משגיח על ישראל הגם שהיו גוי מקרב גוי הי' חס על בתי ישראל ואח"כ התנהג במדה"ר לכך אנו אוכלים פסח מצה ומרור וכנ"ל כי הי' חסדים כפולים וגם מן הת' שנה נעשו רדו וכנ"ל והנה ויקוד העם וישתחוו לכאורה הי' לכתוב פסוק מיוחד אך שגם זה הוא תשובה לבן רשע שע"י האמירה וסיפור יתהפך לבו מן הרשעות והראי' ויקוד העם וישתחוו היינו אפי' עם היינו ערב רב באו לידי האמונה ויקדו וישתחוו והיינו שאותם הדיבורים עשו רושם לטובה ויעשו גם עכשיו רושם לטובה והנה מרור ג"כ מרומז בענין ואמרת' שהוא לשון מר ומצה ג"כ רמז הציל בגימ' מצה נמצא ק"ו הוא כיון שזה תשובה לבן רשע לחזור מרשעתו מכ"ש שיש תועלת לנו בספורנו הקהה את שניו ולא כתיב תכה רק הקהה היינו חלישות תאוה כי שן מרומז על תאוה כי תולדה דשן נתחככה בכותל להנאתו כי זה עיקר ליצה"ר התאוות וע"י הסיפור תקהה את שיניו היינו שיתמעט תאוותו וי"ל ע"ד רמז בגמרא רב אמר מבעה זה אדם ושמואל אמר מבעה זה השן י"ל דלא פליגי רב מרמז שמבעה היינו מדרגה גדולה כי היינו אותיות ע"ב מה והיינו זה אדם כי זה היינו השפעה והנה ע"ב הוא חסד והיינו מבעה ודוק כי אדם גימ' מה ושמואל אמר זה השן כי תלוי במדות התאוות ענין זה והנה במצרים הי' ענין השעבוד הן בגוף והן בנפש והבחי' הקדושה הי' בגלות והנה הש"י ב"ה הוציא ממצרים הקדושה וגם בחי' הגוף והוציא בחי' המרומז בשם אבות הוציא ג"כ ממצרים והנה בעבד הדין שגם בניו ובני בניו ג"כ הם עבדים כמו בכנען דכתיב עבד עבדים וכו' וגם עדיין הם עבדי' והנה יכול הקב"ה להוצי' ישרא' ממצרי' בפשוט כדכתיב שלחתי את ידי וכו' בדבר וכו' ואולם בעבור זאת וכו' וי"ל הפשט כך כי את השמים פירש"י לרבות תולדותי' והנה בבחי' חסד יש ז' בחי' וי"ל זאת היינו ז' את שבעה פעמים את היינו מדת החסד ובעבור הראותך את כחו מרומז למדת יצחק ולמען ספר שמי היינו מדת יעקב כי שמעתי מאדמו"ר בוצינא קדישא השם היא לבוש של החיות ויעקב אילנא דחיי והיינו ספר שמי והיינו שאני רוצה להוציא בחי' אותן המדרגות ג"כ ממצרים והי' ע"י י"ג מדות ש"ר כנ"ל ובזה יובן עבדים היינו וכו' היינו כיון שאותן שאנחנו באים מהם הי' עבדים ואזי אנחנו ג"כ היינו עבדים ויוציאנו וכו' ביד חזקה ובזרוע נטוי' די"ל רמז דאיתא ברש"י בסדר ואתחנן את ידך החזקה ידך זו ימינך הפשוטה החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה נמצא יד חזקה מרומז לג' אבות כנ"ל וגם י"ל יד חזקה היינו גבורה וזרוע נטוי' היינו חסד ורחמים זרוע חסד ששמנותי מהנ"ל מדכתיב לך זרוע עם גבורה הוי זרוע חסד נטוי' היינו רחמים ע"ד כותלי בהמד"ר עדיין נטוים ועומדים היינו מדת ממוצע לא נפלו ולא עמדו וגם י"ל נטויה ע"ד ולא יטו לארץ מגלם היינו הגע' מה' להשפיע היינו נטוי' נטו י"ה וקאמר ויוציאנו וכו' ביד חזקה היינו עם הבחי' של הנ"ל שהוציא ג"כ הבחי' וקאמר ואלו לא הוציא כו' את אבותינו כו' היינו עם מדרגת האבות ג"כ והיינו שהוציא הבחי' הקדושות ג"כ הרי אנו וכו' משועבדים אעפ"י שהיינו חירות משעבוד הגוף לא היינו חירות משעבוד הנפש לכך מצוה לספר ביצ"מ ואיתא בזה"ק משל למלך שמספרים לפניו גדולתו יש לו תענוג ועושה ג"כ עכשיו חסד לכך קאמר וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח זה מרומז ג"כ על זה אלי שהש"י יש לו תענוג ועושה מחדש נסים ונפלאות ובא תועלת גדול לאדם המספר ג"כ שהש"י יעשה לנו עוד נסים ונפלאות ויקוים כימי צאתך מארץ מצרים א אראנו נפלאות והיינו התנצלות מציאות הראשון ויעשה הקב"ה עמנו נפלאות ונזכה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן:

דרוש שני לשה"ג

המפרשים הקשו בפ' בא השי"ת צוה למשה קדש לי כל בכור וכו' ומשה רבינו אמר מקודם פ' חמץ ומצה ואח"כ בפ' והי' כי יביאך צוה על הבכורות גם צריך להבין דבעל הגדה נקט פ' תבוא ודורש שמרמז הכתוב על ענינים רבים בענין יציאת מצרים וצריך טעם לענין מה גבי ביכורים צריך לספר יצ"מ ברמז גם להבין הפסוק ראשית בכורי אדמתך תביא וכו' לא תבשל גדי בחלב אמו ומקשה בזה"ק מה האי לגבי האי גם נבין אמאי אנחנו אין עושים ענין נגד קריעת ים סוף כמו שאנחנו עושים רמז באכילת מצה זכר ליצ"מ ונ"ל בעז"ה כך גם הפסוק ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ומאי איכפת להש"י שישראל יתפללו הלא הש"י חפץ בתפילת ישראל ונ"ל כך דהנה הזה"ק הקשה מאי זאת שאמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף וכן קשה מזונותי' וכו' כקי"ס ומה זה קשה אצל הש"י הלא ברא כל העולם בלי שום טורח ותירץ כי מן השמים יורד ענין אחד או חסד או דין ובקי"ס הי' נס לישראל ודין למצרים לכך הי' קשה הענין עיין בזה"ק והנה ידוע באתערותא דלתתא אתער לעילא ובכן לפ"ז אתי שפיר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון היינו שאינכ' יכולים לעשות איזה התעוררת פעולה כי צריך שני דברים דבר והפוכו לכך תחרישון לזאת ג"כ היום אנחנו אין עושים שום פעולה נגד קי"ס לזכר כי אי אפשר מחמת שהוא דבר והפוכו כנ"ל והנה בענין קדושת בכור הוא זכר ליצ"מ וכבר אמרנו הטעם על מכות בכורות כי בכור הוא מגודל תאוה ובכורים של מצרים הי' יותר אחוזים בטומאה משאר מצרים לכך כשהי"ת עבר בארץ מצרים בעצמו אזי לגודל טומאת בכורי מצרים לא יכלו לסבול הקדושה ומתו ולזה בא המצוה קדושת בכורי ישראל זכר לי"מ וגם ענין בכורי' משבעת המינים ובזה אנו נבין הפסוק ראשית בכורי אדמתך וכו' והיינו לזכר יצ"מ והנה כל זכר י"מ הוא תועלת שהש"י יעשה עוד ניסים ונפלאות ושמעתי מאמו"ר למען תספר באזני וכו' וידעתם וכו' והיינו שהש"י יעשה עוד ניסים ונפלאות ונדע שהשי"ת הוא ה' ולזאת שפיר הוא גבי בכורים שכתוב פ' תבא שחיוב הוא להזכיר יצ"מ ובאמת התם הוא בקיצור ובפסח הוא באריכות כי הוא הזמן התנוצצות מציאות הראשון כידוע ואתי שפיר ראשית בכורי אדמתך וכו' היינו לזכר יצ"מ לא תבשל גדי בחלב אמו כי הם שני דברים דבר והפוכו חלב הוא חסד ובשר בחי' גבורה הגם שהי' סברא לבשל כדי לעורר ענין קריעת ים סוף אמר הכתוב לא תעשה כן כי אי אפשר לכם לפעול דבר והפוכו ושפיר אמר מש"ר מעיקרא מצות חמץ ומצה והיינו לזכר יצ"מ שהש"י יעשה לנו נסי' ונפלאות ואמר ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה היינו זה הוא פעם א' בשנה שיוכל לפעול בענין הזמן עוד אמר אח"כ מצות קידוש בכורי ישראל וכן ענין בכור גם בבהמה שעי"ז נוכל לפעול כמה פעמים שהש"י יעשה לנו נסים ונפלאות ובהכי ניחא מאחז"ל בקש נבוכדנצר לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בכל תהלים בא מלאך וסטרו על פיו אמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין עכ"ל ולכאורה הדבר תמוה ולפי הנ"ל יהי' ניחא וככתוב אצלי באורך ע"ש:

לחג הפסח

מה נשתנה וכו' הלילה הזה כלו מצה ולכאורה קשה הלא עדיין לא אכלנו מצה ומזה קשה על מרור ג"כ עדיין לא אכלנו וגם קשה על הטבלת שני פעמים הלא רק פעם אחת טבלנו ובפשוט י"ל שכיון שהבן רואה שמוכן על הקערה מצות לאכול וענין חרוסת ומרור ושואל למה זה ואומרים לו שאח"כ נאכל מצה ונשקע המרור בחרוסת לכך שייך שפיר השאלות אך קשה אמאי המצוה דוקא שהבן ישאל וכך אחז"ל הוא עצמו שואל ובשאר מצות לא מצינו כך בענין לולב או שאר מצות אין שם שאלה על מה וגם קשה ענין יחץ לענין מה לוקחים מצה שלימה מתחיל' ואח"כ פורסין אותה לב' הוי לי' תיכף ליקח ב' חתיכות א' למצה וא' לאפיקומן והנראה כך דבאמת זה אין קושיא מל מאי אין אוכלין חמץ כמו שאין קושיא על מה שאין אוכלים חזיר כי כן צוה המלך מהמק"בה ובהכי ניחא שאין שואל על מה בדקו חמץ ועל מה שרפו החמץ וגם על מה שאוכלין בלילה הזה מצה ג"כ אין קושיא אם הי' רשות לאכול מצה ולא חובה כיון שחמץ אין רשאי לאוכלו א"כ לא קשה מ"ט אוכלין מצה רק כיון שחובה לאכול מצה בלילה זו א"כ ההיפך הוא מקצה ועד קצה והענין כך שחמץ מרומז ליצה"ר ומצה ליצי"ט מצה היא מה צדיק היינו באיזה ענין אפשר שנחשב לצדיק נגד חסדי הבורא וגדולתו וחמץ אותיות חם צדיק שבדעתו שהוא צדיק וגם מצה הוא זריזות כי זה הוא התחל' כמאמרם ז"ל זריזות מביא לידי וכו' ונבין ענין מאמר בעל הגדה מצה שאנו אוכלין על שום שלא הספיק בצקם וגומר עד שנגלה עליהם ממההקב"ה וגאלם וקשה לי תינח החמץ מה שהוא ע"י שיהות הבצק זה שייך לאסור אבל חמץ ע"י מים חמין או שאור שזה ג"כ ממהר להחמיץ א"כ אמאי אסור והנר' כך כי ע"י שנגלה הקב"ה לא היה יוכל להיות חמץ כי הוא מצד א' ובאמת צ"ל הלא איתא בגמרא ברכות שהתחל' הגאולה מבערב וענין גילוי הקב"ה הי' בחצו' הליל' ונבין מאמר' ז"ל ואתם לא תצאו איש מפתח וכו' ופירש"י כיון שניתן רשות וכו' וקשה לא היה לי' לאזהורי רק בכורי ישראל ואמאי לא היה שום בר ישראל רשאי לצאת וזה יש לתרץ כיון שהקב"ה קרא בני בכורי ישראל וא"כ כיון שניתן רשות על בכורי מצרים אזי היה ח"ו יוכל גם על ישראל לשלוט לכך צוה אותם ואתם לא תצאו וכו' ונוכל לומר כך דכתיב ופסח ה' על הפתח וי"ל פסח מלשון פוסחים על שתי סעיפים היינו לשון פסיעה והיינו דלכאורה קשה דהמשחית כיון שניתן רשות ליכנס לבתי מצרים אזי יכנס גם לבתי ישראל רק שהקב"ה הי' עומד על הפתח כאיש העומד לשמור את בנו כמבואר בזה"ק בענין מזוזה וענין דם פסח על המשקוף זה היה כמו משכן מקו' שיהי' ראוי שהשי"ת יהי' שם וגם י"ל דהנה טלה בגי' דם ובענין דם פסח נחלש מזל טלה ונבין הענין מה נשתנו הבכורות מכל מצרים ששאר מצרים לא לקו והבכורות לקו וי"ל בפשוט ע"ד ונתתי כפרך מצרים וישראל נקראים בני בכורי לכך הבכורי מצרים היה כפרתם עוי"ל כי טלה ראש להמזלות ונקרא בכור ואיתא יפקוד ה' על צבא מרום וכו' ומאמרם ז"ל אין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחילה עוי"ל לפי שמזל טלה ראש למזלות ועליון וקרוב למעלה יותר משאר מזלות והנה כשהקב"ה ירד משמי מרום למצרים כדי להציל את ישראל נמצא מה שהי' טלה עליון נעשה תחתון נמצא הבכורים שהיה להם יותר אחיזה בהמזל ירדו יותר ולכך לקו הבכורים והיינו שע"י מצות קרבן פסח משכו ישראל הקדושת הש"י למטה ונעשה טלה בתכלית הירידה וכנ"ל ולפי גודל הקדושה של הבורא ב"ה שנתגלה אזי מצוה לאכול מצה בלילה הראשונה והכתוב קבעו חובה כי בשבת חובה לאכול פת כי עיקר הסעודה על שם לחם ובעת גילוי קדושת הבורא ב"ה מצוה לאכול ולשתות וי"ל רמז ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ומה"ט בכל יו"ט חובה לאכול פת רק בלילה הראשונה של פסח לא הי' יכולים לאכול פת כדי שלא יתנו מקום לס"א לאחוז לכך חובה לאכול מצה שהוא מרומז לקדושה כנ"ל מה צדיק באשר שס"א הי' צריך לשלוט על מצרים וכדי שלא יאחוז בישראל הי' ישראל צריכים להחזיק עצמם בקדושה עליונה כדי שיהי' ראוי שהש"י ישכון שם ויציל את ישראל ולא דמי לשבת ושאר יו"ט כי בעתים הללו אין שטן ואין פגע רע שולט משא"כ בלילה ראשונה של פסח כנ"ל א"כ הי' בזה שני ענינים לכך קבעו לשאול מה נשתנה ולומר תירוץ דהוה נמי שני ענינים והנה מצה גי' נ"ס כ"ה וכה מלשון נלכה עד כה והנה שאלת מה נשתנה על מצה היינו כי יש שני ענינים שחמץ אסור לאכול ועוד ענין שחובה לאכול מצה וע"ז התירוץ כנ"ל כי הי' שני ענינים שהי' סיטרא דקדושה להציל את ישראל והי' ס"א על בכורי מצרי' וגם י"ל מה נשתנה וכו' היינו שבכל הלילות יש שני בחי' עד חצות הלילה הוא מדרגת חמץ ואחר חצות הוא מדרגת מצה ובלילה זו של פסח כלו מצה היינו נ"ס כ"ה כי א' הי' שמתו בכורי מצרים ועוד נס שישראל ניצולין וגם חצות לילה הראשונה ג"כ הוא קדוש ע"ד מאז"ל ויחלק עליהם לילה וכו' היינו שעד חצות נעשה נס לאברהם ומחצות ואילך נשמר לישראל לעשות להם נס והיינו כלו מצה ואתי שפיר מה שחיוב לאכול מצה קודם חצות כי השיב"ה עשה נס גם בחצות לילה ראשונה וגם י"ל שישראל היו צריכין לעשות מצות אכילת עצה קודם חצות כדי שעי"ז הקדושה יהי' אתערותא דלתתא להיות אתערותא לעילא אחר חצות שעשו שני ענינים שלא אכלו חמץ ודייקא אכלו מצה עי"ז הי' שני ענינים נגוף למצרים והצלה לישראל וכנ"ל ובזה אתי סי' יחץ שלוקחים מצה שלימה ופורסין לשנים כי הי' שני ענינים וכנ"ל ומצינו בזה הלילה הכל שני ענינים וגם דם פסח ודם מילה ג"כ שני ענינים וכנ"ל:

ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שנאמר לאברהם וכו' הקשו המפרשים מה רבותא הוא שקיים הבטחתו ב"ה וגם קשה לי הדיוק שהקב"ה חישב את הקץ וכו' גם לשון שומר שמר הוי' לי' לכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' ונ"ל דאיתא שואלין ודורשין וכו' ל' יום רשב"ג או' ב' שבתות ונרא' דאיתא את שני המאורות הגדולי' וכו' לכי ומיעטי עצמך הביאו עלי כפר' וכו' והיינו י"ל או שהלבנה יהי' גדולה או החמה או לבנה קטנה ועל זה תירץ שקטנית מעלה צדיקים יקראו על שמה עכ"פ יהי' החמה גדולה והלבנה כמעלתה ותהי' ג"כ קטנה נגד החמה אך א"א כי רש"י פי' וירא ויבדל ראה שאין העול' כדאי וכו' ועד"ז פי' ראה והתקין צורת הלבנה והיינו ראה שאין העולם וכו' והתקין צורת הלבנ' ולא החמ' גדול' והנה לפ"ז שפיר הביאו עלי כפרה דהא אם נימא שאין עולם כדאי היינו אומות הי' אפשר ע"ד לבני ישראל הי' אור היינו שהש"י שלח אור גדול והמצרים לא יכלו ליהנות ע"ד עטלף לא יוכל לראות שמש רק שע"י האומות קשה ג"כ לישראל לקבל אור הבהיר כמו במצרי' ועד"ז פירש עבדים היינו לפרעה במצרים היינו שעל ידי פרעה היינו במדרגת עבדים להש"י ולא במדרגת בנים לזאת הביאו כפרה על המעט הירח ואיתא הטעם בי"ד בדיקת חמץ דאז במילוי סיהרא וי"ל לת"ק טוב ל' יום כיון שהוא אחד ולרשב"ג כיון שהוא בחסרון הלבנה טוב יותר להתחיל במילוי הלבנה כדאיתא דבר בעתו מה טוב ועי"ז תועלת להתגברות הקדושה עוי"ל ע"ד אלמלא שמרו ב' שבתות וכו' והיינו לת"ק ב' שבתות עיקר וב' שבתות הכנה לב' שבתות ורשב"ג סובר דר"ח ניסן שגדול שנטל עשר עטרות זהו תועלת לב' שבתות ובביאור הענין דתשובה מיראה הוי כשגגות ומאהבה הוי כזכיות ושבת אותיות תשב היינו תשובה לכך הוי ב' שבתות ובהכי ניחא שבהגדה יש שני פעמים רחיצה ע"ד רחצו והזכו היינו תשובה ולפי זה יתורץ דיקדוק ואילו לא הוציא וכו' את אבותינו ממצרים וקשה הלא אין קורין אבות אלא לג' וגם קשה ידוע תדע כפול וי"ל דעל ידי הזדככות אבותינו הי' נתוסף לאבות הרבה נחת ואהבה ומלשון והאדם ידע כי ידעתיו וכו' והנה בעל הגדה נקט הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו ע"ד למען תספר באזני בנך ובן בנך משועבדים היינו שמחשבה רעה מגוי מצורף למעשה והמצרים חשבו שישראל לא יצאו בשום פעם ממצרים והנה הקץ הי' ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים וכו' היינו זכו אחישנה ומשנולדה מרים התחיל קושי השיעבוד היינו שישראל הי' באים במדרגה גדולה שהי' נחשב הכל לקושי ונכון מה שכתוב את כל עבודתם אשר עבדו בפרך היינו אפי' עבודה קלה וע"י תשובה נגאלו קודם דהוי זכו והנה כשהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ד' מאות שנה היינו על לא זכו ואעפ"כ יגאל והיינו שיתמלא סאתם של מצרים ולא יוכלו לקבל אור שישפיע השם ויקבלו ישראל וכשעשו ישראל תשובה הי' יכולים מקודם לקבל האור וע"י כן יגאלו ועד"ז יש טעם מה חטאו הבכורי מצרים וי"ל שהם הי' רשעים גמורים יותר מן כל המצרים שהם הי' מטומאה ראשונה של מצרים לכך לא יוכלו לקבל האור ומתו הבכורים ואם ח"ו לא היה זכו הי' ד' מאות שנה ובסוף היו נגאלו הגם שלא היו כדאי והיינו זכות הבטחה לאברהם וכשעשו ישראל תשובה הנה בלא הבטחה היו ראוים לגאול ונשאר ההבטחה שהבטיח למען שמו לעשות גאולה והיינו ברוך שומר הבטחתו היינו מה שהבטיח לאברהם שומר לישראל היינו לנו בכל דור והיינו והיא שעמד' לאבותינו וכו' מה והיא י"ל היינו ההבטחה עמדה היינו שלא היו צריכים וגם לנו אם נעשה תשובה אז נהי' נגאלים בפשוט לא מצד הבטחה ואע"פ שלא זכו בעתה והיינו ברוך שומר וכו' שהקב"ה חישב את הקץ וכו' היינו שמן רדו עד ת' היינו קץ והנה בעת שאמר לאברהם אבינו ד' מאות חישב אותן קץ לעשות אם ישראל יעשו תשובה וגם את הגוי וכו' היינו ע"ד ששאל גביהה את שכר שעבוד ישראל במצרים והיינו את הגוי והיינו עם זה מה יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויהי' קיום שלא יצטרך להחזיר ויקוים ואחר וכו' ברכוש גדול:

פרשת שמיני

ויקרב את העולה ויעש' כמשפט ונראה לי ע"ד הרמז שעולה הוא המחשבה ע"ד הכתוב העולה על רוחכם הנה הלב היא עיקר וכן מצינו שרבי יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו צאו וראו איזה דרך טובה שידבק בה האדם אמר ר' אלעזר בן ערך לב טוב אמר להם רואה אני את דבריו שבכלל דבריו דבריכם וההיפך לב רע גם כן וידוע שישראל קדושים יש להם לב טוב וזהו שאמרו בישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומחשבה רעה אין מצרף למעשה ובאוה"ע הוא להיפך מחשבה טובה אין מצרף למעשה אבל מחשבה רעה מצרף למעשה והטעם כי ישראל יש להם תמיד מחשבות טובות לעשות רצון הבוית"ש ואם יש לאחד מהם פעם אחת איזה מחשבה רעה ח"ו אינה אלא במקרה ומיד הוא חוזר מן המחשבה הזאת ובשביל כן מחשבה טובה של ישראל הקב"ה מצרף למעשה אבל לא מחשבה רעה כי מיד הוא חוזר ולא נתקיימה מחשבתו ובאוה"ע הוא להיפך כי הם שורש הרע ותמיד יש להם מחשבות רעות למרות להמקום ב"ה ואם יש להם איזה מחשבה טובה אינו אלא במקרה ומיד היא חוזר מן המחשבה הזאת ע"כ אצל אוה"ע אין הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומחשבה רעה מצרף למעשה גם מה שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני יקשה מה מהני כשאומר בפיו ולבו בל עמו ואיתא ברמב"ם ז"ל הטעם שכל או"א מישראל רוצה בכל לבבו ונפשו לעשות רצון הבורא ית"ש מי מעכב שאור שבעיסה מעכב ויצה"ר מסיתו לומר בפיו שאינו רוצה אבל בלבו רוצה לעשות רצון הבורא ית"ש ע"כ כופין אותו עד שיאמר גם בפיו רוצה אני וגם נ"ל מ"ש רש"י ז"ל בפ' בהעלותך ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וקשה מאי רבותי' הוא לאהרן מה שלא שינה ונראה ע"ד שכתוב בזה"ק אני ה' לא שניתי ר"ל מדת החסד לא נשתנה אצלי וכתוב בזהר ה"מ לצדיקייא אבל לרשעים שינה ושינה כי רשעים משנים מרצון הבורא ית"ש ע"כ הקב"ה ג"כ משנה להם ממידת החסד וזה שכתב רש"י ז"ל ויעש כן אהרן ר"ל שכך עשה מידות טובות שהקב"ה לא שינה ממידת החסד כמ"ש אני ה' לא שניתי ודו"ק הכלל העולה לנו מזה שכ"א ואחד מישראל צריך שיהי' לבו טהור ומחשבות טובות לעבודת הבורא ית"ש גם ספירת העומר שאנו סופרין מ"ט יום בגי' לב טוב שיהי' לנו לב לקבלת התורה הקדושה ואהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות לתורה מחמת שאהב את הבריות כשהי' מקרב א"ע להבורא ב"ה ממילא הי' מקרב גם אותן הנלוים אליו ועוד אנו צריכין להקדים מה שאמרנו בפ' ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וכו' ר"ל הצדיק מתפלל לפני הקב"ה כי מצינו הגשה לתפלה הוא מתפלל מפני מה אין בירור והפרש בין הטובים והרעים שהטובי' יש להם דחקות גדול ועניות כאילו הם רעים וז"ש כי כמוך רצ"ל אותו שהוא עושה מע"ט ודבוק במדת הקב"ה למה יהי' כפרעה כאותו שעושה מעשי' רעים וקשי עורף כפרעה וכך אמר אברהם אע"ה חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט רצ"ל בירור דברים כי משפט משמע ג' לשונות ואחד מהם לשון בירור דברים וזה שרימז לנו הכתוב ויקרב את העולה רצ"ל הצדיק שהוא בבחי' אהרן ויש לו תמיד לב טוב ומחשבות טובות ומקרב למעלה כל המחשבות של כל ישראל ויעשה רצ"ל ויעש ה' אחרונ' שהיא מלכות בחי' דין דינא דמלכותא דינא כמשפט שיהי' משפט ובירור דברים בין הצדיקים לרשעים שהרשעים יהי' להם כל שיפלות ודחקות והצדיקים יהי' להם כל טוב אמן:

עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם וקשה וכי לא עשה הקב"ה אלא העין ואוזן והלא ברא את כל הגוף וע"ד הזה גם בפסוק וישמע משה וייטב בעיניו וקשה הוה ליה לכתב והוטב בעיניו אבל לשון וייטב הוא לשון ויפעל כידוע ונ"ל ע"ד הזה דאיתא בגמרא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן ונראה לי הטעם כי תורה שבכתב הוא כנגד הוי' ב"ה כי תורה נתנה לעשרים וששה דורות בגי' הוי' ותורה שבע"פ הוא אדני כי רב אשי הוא חתימת התלמוד ואיתא ברמב"ם ז"ל שרב אשי הי' דור ששים וחמשה בגי' אדני ואיתא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בהוי' ונקרא באדכי ובשביל כן תורה שבכתב הוא הוי' ב"ה אי אתה רשאי לאמרה על פה רק מצוה לכותבן ותורה שבע"פ הוא אדני מצוה לקרותו בעל פה דווקא ואיתא גדול כח הצדיקי' שמהפכין מדת הדין למדה"ר וזהו שנאמר עין ראה זו תורה שבכתב שנראה לעינים ואוזן שומעת זו תורה שבע"פ שנשמע לאזנים שאין רשאי לכתבן [ שם הוי'] נראה לעינים ורימז לנו הכתוב עיין ראה זו תורה שבכתב היא הוי' ואוזן שומעת זו תורה שבע"פ הוא אדני ה' עשה גם שניהם רצ"ל שהצדיק מביא גם תורה שבע"פ להוי' למדת חסד וזהו שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו וישמע זו תורה שבע"פ משה זה צדיק שבכל דור ודור וייטב בעיניו זו תורה שבכתב שהוא דבר הנראה לעיני' כלומר שהצדיק מטיב וממתיק תור' שבע"פ בתורה שבכתב שיהי' שניהם במדת החסד:

או יאמר וישמע משה וייטב בעיניו ע"ד ששמעתי מאדמו"ר בוצינא דנהורא הרב הקדוש בעהמ"ח ספר נועם אלימלך עיני ה' אל צדיקים רצ"ל הקב"ה נתן כח בצדיקים שיכולים בעיניהם לפעול בכל מקו' שהם משגיחי' בעיניה' הם משפיעי' ברכות והצלחו' ורב טוב ונ"ל שזהו רימז לנו הכתוב עיניך ברכות בחשבון רצ"ל עיני הצדיקים הם משפיעים בעוה"ז שנקרא חשבון כי עולם הבא אין סוף והנה ידוע אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלומר שאין באפשרות לעשות המצוה בשלימות כמו שהי' הציווי מאתו ית"ש אעפ"כ צריכין רצוננו וחפצנו כל מה שיש באפשרי לעשות רצון יתברך בשלימות והצדיק יש לו רצון חזק מאד לעשות רצון הבורא בשלימות כמ"ש אשרי האיש ירא ה' במצותיו חפץ מאד ואיתא במדרש הנה שמוע מזבח טוב בראתי לך אזנים שתשמע מצותי הרי אזנים רפואה לכל הגוף וזהו רימז לנו הכתוב וישמע משה רצ"ל הצדיק שהוא בבחי' משה שמע וחפץ לעשות רצון הבורא ב"ה וייטב בעיניו בכל מקום שהצדיק משגיח בעיניו משפיע ברכות והצלחות וכל טוב אמן:

פרשת תזריע

וידבר ה' וכו' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ויום השמיני ימול בשר ערלתו יש לדקדק הלא הכתוב וכל הענין מדבר מדין אשה יולדת ומה שייכות יש כאן וביום השמיני וכו' וכי שייך להזכיר דין מילה שחיוב מוטל על הבעל הלא הענין אינו מדבר אלא מן האש' ונ"ל דאיתא בגמר' ת"ח מותר להיות לו גאות שמיני' שבשמינית וקשה מה זה שמינית האיך אנו יודעים כמה הוא שמיני' שבשמינית הי"ל לכתוב ת"ח מותר להיות לו מעט גיאות מעט מזער וכתב מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות גיאות היא ג"ס גימ' ס"ג ושמיני' שבשמינית הוא חלק מס"ד נמצא שאסור להיות לו גיאות כלום ולי נראה ע"ז הענין זאת הוא ידוע מתחילה כשאדם מתחיל לחנך א"ע לעבודת הבורא ילמוד ויתפלל ואל ישגיח על עצמו כלום בין שיש לו גאות ממעשיו או ענוו' אלא יעשה כל מה שיש בידו לעשות כדאמרינן לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך וכו' כשבא בימים וכבר הרגיל א"ע בעבדות הבורא אז ישגיח על עצמו בעינא פקיחא שלא יהי' לו שום גיאות ממעשיו הטובים או מתורתו שילמוד אלא אדרבה שימצא בעצמו תמיד כמו חסרונות שלא עשה כראוי לעשות באמת עד שיהי' שפל בעיניו אבל כשצריך לעשות עבודת הבורא ית"ש אזי ישכח כל החסרוכו' והשפלות כדי שיוכל להתפלל ולעשות העבדו' בשמחה ומותר להיות לו מעט גבהות כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' וכו' כמו שאיתא בס' נועם אלימלך של אדומו"ר בפסוק הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי רצ"ל דדוד אמר ולבי חלל בקרבי ודחז"ל שהרג היצה"ר ולכאורה היצה"ר הוא מלאך ואיך אפשר שהרגו אלא פי' שהעבירו מאומנתו שהי' מסית אותו וכן כל צדיק וצדיק הורג היצה"ר היינו שמעביר מאומנתו שלא להסיתו ודרך היצה"ר כיון שרואה שאינו יכול להתגבר על האדם באיזה דבר שמסיתו וירא כי לא יכול לו אז הוא מתהפך לאומנת אחרת ונעשה מוכיח להצדיק ומראה לו תמיד חסרונות איך שמעשיו אינו עולה כהוגן וכוונתו בזה למען יבוש הצדיק וירא מלהתפלל וזה שהתפלל משה הרגני נא הרוג היינו היצה"ר שנקרא הרג שהרגו כבר כנ"ל רק שנתהפך עליו למוכיח ומראה בו חסרונות ורעות כדי שיבוש ויירא מלהתפלל לכן הרגהו גם אתה בזה שלא יראני שאני מקלקל ואהי' מתפלל לפניך בכל לב ובכל נפש וזו ואל אראה ברעתי שלא אמצא בי חסרונות ע"כ ולהבין שספירת הוד הוא שמיני מכתר ועיקר הספירה שאסור בתספורת הוא עד ל"ג יום כמו שאיתא בש"ע מי שנוהג באיסור עד ר"ח מותר אחר ל"ג בעומר וכל מי שנוהג וכו' וכל הספירה בגימ' לב טוב שהוא בגי' מ"ט היינו שיהיה לנו לב טוב לקבלת התורה ובל"ג בעומר הסוד של ספירה הוד שבהוד והוא הלולא דרשב"י כי איתא בזהר רשב"י הוה לי' אותו אור שהי' למשה רבינו ע"ה בלוחות אחרונו' היינו הוד שבהוד ונתת מהודך עליו אבל למשרע"ה הי' עוד אור בלוחות ראשונות תפארת שבתפארת והוד ותפארת הם לשון יפה ונאה וזה שאיתא בזה"ק משה מלגיו יעקב מלבר רצ"ל כי יעקב הי' לו גם בחי' תפארת אבל למשה הי' לו בחי' תפארת שבתפארת היינו מלגיו וזהו כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו על הר סיני רצ"ל כל התפארת ובשבעה עשר בספיר' הוא תפארת שבתפארת האור שהי' למשה במ"ת וזהו ותרא אותו כי טוב ודוק ולהבין הוד הוא לשון שבח והודאה היוצא לנו מזה כ' אדם צריך כל היום להיות שפל בעיניו אבל כשבא להתפלל מותר להיות לו מעט גבהות להודות לה' בשמחה באמת ולא להתפאר ח"ו וזה הוד שבהוד היינו הודאה באמת לש"ש וזהו רימז לנו בגמרא ת"ח מותר להיות לו שמיני שבשמינית גיאות רצ"ל בכל המצות ומדות טובות צריך להיות שפל בעיניו אבל במדה שמיני שבשמינית היינו הוד שבהוד כשצריך להודות לה' באמת מותר להיות לו מעט גבהות כנ"ל וזהו רמז לנו התורה הקדושה אשה כי תזריע וילדה זכר פי' כשאדם מתחיל לעבוד את הבורא ב"ה ע"י אתערות' דלתתא וילדה זכר רצ"ל שיהי' קיים במעשיו בחי' דכורא כדאמרינן אשה מזרעת תחילה היינו אתערות' דלתתא ע"י תורה ומע"ט וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כלומר בכל השבע מידות מחויב להיות שפל וטמא בעיניו כימי נדת דותה תטמא פי' כאילו עשה איזה דברים ההיפך מרצון הבורא ית"ש כ' אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כי כשאד' משגיח באמת על עצמו יראה שכמעט בכל רגע ורגע הוא עובר על רצון הבורא ית"ש או במעשה או בדיבור או בהרהור ואם אדם משגיח על עצמו כשירא' שהי' לו איזה דבר שלא כרצון הבורא ב"ה ישוב מיד בחרטה גדולה ויקבל מיד שלא לעשות עוד ואין לך דבר שעומד בפני התשובה בפרט מיד שישוב בכל רגע שזו תשובה מעולה אבל ביום השמיני פי' במדה שמינית היינו הוד שבהוד כשצריך להודות לשם ב"ה ימול בשר ערלתו רצ"ל ישליך מעליו כל הדאגות שיש לו מה שלא עשה רצון הבורא ית"ש כראוי כדי שיוכל להתפלל ולהודות ולהתפאר להשי"ת בשמחה רבה ועצומה אמן ודוק:

פרשת מצורע

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מתחילה יש לדקדק למה הכתוב קורא אותו מצורע ואח"כ קורא אותו צרוע והנה נרפא וכו' מן הצרוע ועוד הלא כתיב מתחיל' והובא אל הכהן ואח"כ כתיב ויצא הכהן אל מחוץ וגו' לכן נרא' לתרץ ע"ד שאיתא בגמרא צדיק מעצמו ורשע מחביריו ונ"ל לפרש צדיק מעצמו ר"ל אם לא הי' להאדם התחברות עם אנשים בקל הי' יכול להיו' צדיק ולא יחטא אך מחמת התחברות מתוך זה בא להתחבר עם אנשים שאינם מהוגכי' עי"ז בא לידי קלקול וזהו הפירוש ורשע מחביריו כנ"ל והנה זה שמתקלקל ע"י התחברות כנ"ל לזה קורא מצורע לשון מצרוע כלומר שנתקלקל ע"י אחר לזה קל לתקן א"ע ולזה שמעצמו נתקלקל לזה קורא צרוע ועד"ז י"ל הכתוב זאת תהי' תורת המצורע תיקון לזה שנתקלקל ע"י אחר ביום טהרתו לשון טיהרא דיומא ר"ל שיבוא יום טהור צלול וברור שהכל יהי' נתעלה להבורא ית"ש וזהו והובא אל הכהן ר"ל להש"י ב"ה ע"ד שאיתא אלהיהם כהן הוא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה ופירש"י ז"ל חוץ לג' ר"ל שכביכול ית"ש ב"ה יצא משלש העולמות אצילות בריאה יצירה אל עולם העשי' ואז והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ר"ל אז יהי' תיקון אפילו לזה שנקרא צרוע ודוק:

פרשת קדושים

במדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם וקשה וכי סלקא דעתך להיות קדוש כה' ומאי יכול כמוני ונ"ל ע"ד דאיתא בגמרא כששמעו אוה"ע כשאמר הקב"ה בשעת מ"ת אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך ראו כולם שלא היה לכבוד עצמו וקשה המאמר הזה שאמרו לכבוד עצמו הוא דורש למה לא לכבוד עצמו למי ראוי כל הכבוד אם לא לו כי הוא אין סוף ב"ה וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו לכך נ"ל כי לעבוד את הבורא ב"ה לפי כבודו וגדלותו ורוממותו יתברך אין באפשרי בשום נברא כי אין להשיג את הבורא ית"ש אפילו כל הנביאים לא יכלו להשיג אלא לבושיו ומ"ש ישעיהו וארא' את ה' יושב על כסא רם ונשא יכולים לרמז בזה הכתוב כי התורה סובל כל הרמזים ע"ד מ"ש בגמרא את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח למה נקראים ת"ח את שמקיימים התורה מאלף ועד תיו ונאמר תורת ה' תמימה רצ"ל כל התורה הוא שמותיו של הקב"ה וזאת אמר ישעיהו הנביא וארא' את ה' רצ"ל התורה שהיא כ"ה אותיות מא' ועד תיו שם הוי' מתלבש בתוך כל התור' והבנתי מזה גדולת התור' וקדוש' וגדלות הבורא ית"ש ונפל עלי יראת הרוממת ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא יושב לשון הוה תמיד על כסא זה פחד יצחק כנודע וכן משרע"ה אמר הראני נא את כבודך היינו לבושך כמו ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא כי משרע"ה רצה לעבוד את הבורא לפי גדולתו יתברך אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי רצ"ל לא תוכל לעבוד [אותי לפי גדלותי וראי' את אחורי כנוד' ופני לא יראו והיינו דאמרי' כיון ששמעו אוה"ע לא יהי' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כלומר לעבוד את הבורא לפי גדולתו ורוממותו וזה אי אפשר כיון ששמעו כבד את אביך וכו' שהשוה כבודם לכבודו רצ"ל שכבוד אב הוא בעשר הדברו' [כמו] אנכי ה' אלקי' וכמו שאנו מחויבי' לכבד אב ואם בכל מה דאפשר בכל כחנו כן אנו מחויבים לעבוד את הבורא ית"ש בכל כחנו ובכל נפשנו לפי השגת שכלנו וזאת רומז המדרש קדושים תהיו יכול כמוני ר"ל שתאמרו בלבבכ' אותי [כמוני ואין זה באפשרי ואל תעשו כלום ת"ל כי קדוש אני ה' קדושתי למעל' מוקדושתכם אלא עשו מה שיש בהשגת שכלכם וכפי יכולתכם:

או יאמר קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל וכו' ע"ד ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה דאי' בגמ' הקב"ה מחי' מתים אליהו מחי' מתים הקב"ה מוריד גשמים אליהו מוריד גשמים מצינו שהצדיקים יכולים לפעול בצדקתם וקדושתם ותפילתם ניסים ונפלאות וז"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל וכו' רצ"ל מה שהוא [יכול] שואל מעמך גם את תוכל לפעול בצדקתך ותפלתך אלא שלא תתגאה מזה שכן נאמר כי אם לירא' את ה' אלהיך זאת רומז לנו המדרש קדושי' תהיו יכול כמוני ר"ל יכולי' אתם לפעול בצדקתכ' כמוני ובכל זאת לא תתגאו ת"ל כי קדוש אני רצ"ל שתלמוד עצמך לומר תמיד שקדושת הבורא למעל' מקדושתכם כלומר כל הנפלאות שתפעלו הכל מאתו ומכוחו ב"ה:

לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר איתא בגמרא מ"מ בניהם של ת"ח אינם ת"ח מפני שאינם מברכים ברכת התור' וקשה וכי ס"ד שאינם מברכים ברכת התורה ובס' גור ארי' עמד בזה ותירץ שאינם מברכים בשמחה וכל מצוה שלא נעשית בשמחה אינה נחשבת לכלום כי העיק' השמחה של מצוה וזהו שכתוב ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים רצ"ל כמו שאנו מתפללים הערב לנו ה' אלקינו את תורתך ערוב לשון מתוק כלומר שתמתיק לנו את הטוב היינו התורה והמצות שנעשה בשמחה ואל יעשקוני זדים רצ"ל שלא יהי' לס"א חלק במצותינו כי כל מצוה שלא נעשה בשמחה נותנים כח בס"א ר"ל ולהבין שהקב"ה נקרא רעך כמ"ש ריעך ורע אביך אל תעזוב וזאת רומז לנו הכתוב לא תעשוק את רעך רצ"ל שלא תעשה המצוה שלא בשמחה ח"ו ותעשוק את ריעך זה הקב"ה פי' שתתן כח בס"א וא"ת כשלא תוכל לעשות המצוה בשמחה לא תעשה שום מצוה ולא תאמר שום ברכה ותפילה ותאמר בלבבך עתה אין שמחה לעשות המצוה כראוי לכשאפנה ואוכל לעשות בשמחה אז אעשה לכן נאמר לא תגזול כדאיתא כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל וכו' אלא מחויב אתה בכל עת שאתה צריך לעשות איזה מצוה או להתפלל או ללמוד תורה מחויב אתה בכל יכולתך לעשות בשמחה רבה ועוד אנו צריכים להקדים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא היום לעשות' ולמחר לקבל שכרם אבל שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא זה רימז לנו הכתוב כשיעשה המצוה בשמחה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר רצ"ל אין אתה צריך להמתין עד בוקר לעוה"ב לקבל השכר כי שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא ודו"ק:

פרשת אמור

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו נ"ל הרמז בזה כי ידוע בחי' נפש הוא הדיבור כאשר מובא בתרגום ויהי' האדם לנפש חיה לרוח ממללא הוא נפש המדברת מעלת ויתרון האדם מן הבהמה וגם בענין הדיבור יש בחי' שונות כי הצדיק העובד בצדקו דבוק למעל' במחשבות קדושות אין שכחה מעבדות ה' לפניו עליו נאמר והחיות רצוא ושוב כל דבריו קדושים זה פרי מחשבתו עושה פרי למעל' ושורש למטה הגם בדברו עם אנשים המונים פועל אמת בכל ענינים הנצרכים לפי דרכו בקודש כי גבהו דרכיו בל ישיגם שכל איש המוני אשר לא נסה בזה והוא כסולם מוצב ארצה בעיני האדם מדבר דברים גשמים וראשו מגיע השמימה דבוק במחשבתו בדברים רוחנים איש אלה לו הרשות נתונה לדבר עם אנשים שונים ועניני עולם כל הצורך וממעלת קדושתו לא יזח ולא ימיש מעשות פריו הטוב הן זאת מעלת צדקת הצדיק אשר עוצם צדקתו באה אליו מיגיע כפו רובץ וסובל עבודת הקודש בכסף ישא ותשוקה ובהתלהבות האמיתי מצד עצמו גורמת זה אך הצדיק אשר עדיין לא הגיע למעלה זו רק שזכות אבותיו מסייעת אותו את צדקתם וקדושתם מתהלך לפני אלקים הגם כי כהן עובד הוא לא יהרס ממצבו ועם אנשי' שונים בל יתערב פן יהרוס כו' וזה הנרצה בדברנו אמור אל הכהנים המה העובדים את ה' בני אהרן דייקא לא מידם ועוצם קדושתם להם זאת כי אם מצד שהם בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו היינו לדיבור לא יתערבו עם אנשים המונים פן ינתקו ממקום חיבורם במחשבותיהם הקדושים ולא יוכלו לעלות בהחזרה למדרגתם הראשונה עד אשר יופיע עליהם רוח ממרום ויזכו למעלת הצדיק ואז יעלו למדרגה הנ"ל ודו"ק:

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד המשנה במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים הנה התורה והמצות נתחלקו לשלשה חלקים כמו שרימז לנו הכתוב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כי יש מהמצות התלוים במחשבה כגון ואהבת את ה' אלקיך ואהבת לרעך לא תשנא אחיך וכדומה להם ויש מהמצות התלוים בדיבור כגון ק"ש ותפילה וכדומה ויש מהמצות התלוים במעשה כנודע וזה רימז הכתוב בפיך היינו המצות התלוים בדיבור ובלבבך היינו המצות התלוים במחשב' לעשותו היינו המצות התלוים במעשה ע"כ צריך האד' לזרז א"ע מאד מאד להתפלל בכוונה עצומה כי התפלה היא הכוללת כל שלשה חלקים הנ"ל כי הש"ע כנגד החלק המצות התלוים במחשבה כי כשעושין מצוה אחת כראוי הוא כוללת כל תרי"ג מצות כדאיתא בגמרא עשה מצוה אחת מטיבין לו וק"ש הוא כנגד חלק המצוה תלוים בדיבור ולבישת טלית ותפילין הם נגד חלק המצוה התלוים במעשה והשלשה חלקים הנ"ל הם כנגד נפש רוח ונשמה חלק המצו' במחשבה הם נגד נשמה כי נשמה הוא לשון נשימה כמו שאי אפשר להאריך בנשימה כמו כן אי אפשר להאריך במחשבה אחת וחלק המצות במעשה הם כנגד נפש לשון וינפש לשון מנוחה שם הדיבור נח כי מעשה הוא הסוף וחלק המצות בדיבור הם כנגד רוח כמו ויהי האדם לנפש חי' תרגומו לרוח ממללא וזה עין רואה אם יש לך מחשבה שאינה נראית לאדם אבל למעלה יש עינא פקיחא הרואה כל מחשבותיך ואוזן שומעת מה שאתה עושה בדיבור וכל מעשיך בספר נכתבים וזה אמור אל הכהנים המה הצדיקים העובדים את ה' כי כהן לשון עובד כנודע בני אהרן הם האנשים המתחברים להצדיקים הם נקראים בני אהרן ואמרת אליהם אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל הצדיקים מחויבים להזהיר לקטנים היינו האנשים הנלוים אליה' לנפש לא יטמא בעמיו פי' נפש הוא מעשה כנ"ל בעמיו הוא לשון גחלים עוממות כלומר שלא יטמאו עצמן בשום מעשה ולא תאמרו במעשה עבירות החמורות היינו גזל וגנבה וניאוף ח"ו אטו בשופטני עסקינן בפושעי' ח"ו אלא שלא יטמאו עצמם בשום מעשה בטילה שאינם עושים בה מצות הבורא ב"ה ועקימ' שפתים הוה מעשה שלא ידבר דברים בטלים וכדומה להם:

או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו כמו שאיתא אנכי נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית כלו' שהתוה"ק הי' בחי' נפש חלק אלקים ממעל וצריך ללמדה בדחילו ורחימו ובהתלהבות גדול לחבר ולדבק את התורה בשורש העליון רמז והרוח תשוב אל האלהים וזה לנפש זו התורה לא יטמא בעמיו שלא ילמוד בשפלות בלא דחילו ורחימו ח"ו ולא פרחת לעילא אלא ילמוד כראוי ובהתלהבות כדי לחבר התורה לשורש העליון:

או יאמר לנפש לא יטמא בעמיו ע"ד הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' ופירש"י ז"ל סרס המקרא וינזרו מקדשי ב"י אשר הם מקדישים לי ע"ש ולי נראה לפרש כפשוטו כי רומז לנו הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל רצ"ל הרוצה לעבוד את הבורא ב"ה באמת צריך לפרוש עצמו שלא יתחבר עם אנשים מקדשי ב"י פי' שלא לעשות המצוה בכוונה מועטת כמו רוב האנשי' כמו שאמרנו על הפסוק ויקחו לי תרומה וכו' פירוש כשתקחו עצמכם לעבודתו תרומה מאת כל איש פי' תפרשו עצמכם מאת כל האנשים הגשמים ותחברו בהש"י ובתורתו ומצותיו ואעפ"כ ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי פי' שלא יאמרו על המצות ועבדות שפשוטי בני אדם עושים שאינם ראוים לכלום כי אני ה' בכל מקום שב"י עושים מצות אע"פ שהוא בכוונה מועטת שם אני אלא שהעובד ה' באמת אינו צריך להתחבר להם שהוא מחויב לעשות המצות והטבדות בכוונה גדולה ולהרבות כבוד שמים וזה לנפש לא יטמא בעמיו רצ"ל שלא יטמא בעמיו שלא יאמר על שום נפש שהוא טמא ח"ו בעמך פי' כשעושה מעשה עמך אפילו שלא בכוונה גדולה כנ"ל:

פרשת בהר סיני

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר ומביא רש"י ז"ל הת"כ מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו בסיני וכו' ולהבין למה מביא רש"י ז"ל הת"כ להשמיענו שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן בהר סיני ונ"ל ע"ד הפ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציונו ויש לדקדק למה תחשב המצוה הזאת שאנו מקיימים לצדקה הלא אנו מחויבים לעשות המצוה בגזירת המלך הקב"ה ונ"ל כי כל המצות צריך לעשות בדחילו ורחימו כמ"ש בזוה"ק כל שנעשה בלא דחילו ורחימו לא סלקת לעילא ואיתא כשקיבלו ישראל התורה בהר סיני כפה עליהן ההר כגיגית והקשו בתוספות למה הוצרך לכפות עליהם את ההר הלא ישראל מאליהם אמרו נעשה ונשמע אלא ידוע שכ"א מישראל יש לו אור פנימי רמז לאהבה ואור מקיף המצמצם רמז ליראה הרוממת וזה סוד טלית ותפילין תפילין רמז לאור פנימי הוא אהבה וטלית רומז ליראה אור מקיף וישראל כשיצאו ממצרים וראו האותות והמופתים אשר עשה להם ה' וקרע להם את הים וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ובאו לאהבה עזה ועצומה ואמרו שירה באהבה ובשמחה רבה אבל יראה לא הי' להם אעפ"י שנאמר ויראו העם את ה' ר"ל ויראו העם (ע"ר) [ע"ד] את ה' לרבות ת"ח ר"ל שהיה להם יראה בפני משה מחמת שראו את המופתים שעשה ה' על ידו אבל יראה הרוממת לא הי' עדיין לישראל ורצון הבורא ית"ש שגם יהי' לישר' ירא' [הרוממ'] כמ"ש לבעבו' תהי' יראתו על פניכ' לכך כפה עליהם הר כגיגית להביאם אל היראה לקבל התורה הקדושה באהבה וביראה וזה מה שאנו מתפללים בכל יום וקרבתכו מלכנו לעבודתך באמת ובאהבה צריכין לזכור מעמד הר סיני שהי' ביראה ובאהבה וה' פתח לנו כל הרקיעים וראינו שה' אחד ואיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה שעיקר הוא האמונה באמת כי כל ישראל יש להם אמונה אלא העיקר שיהיה אמונה באמת והכתוב מעיד על אאע"ה והאמין בה' שהי' אמונת אמת ע"כ ויחשבה לו צדקה והיוצא לנו מזה שכל מצות ועבדות ועשי' שאנו צריכין לעשות לה' צריך להיות באהבה וביראה כי כל ישראל עושין מצות ולומדין תורה כמו שאיתא כפלח הרמון אפילו פושעי ישראל מלאין מצות כרמון אלא המצות לא נעשו באהבה וביראה ולא פרחת לעילא והעיקר לעשות המצות והתורה באהבה וביראה לעלות אל שורש העליון כמו שנאמר לאהבה את ה' ולדבקה בו וזהו שנאמר אם בחקותי תלכו היינו החוקים שאין שום טעם להם שאנו עושין אותה רק מחמת אהבה שאנו אוהבים את הבורא יתברך אנו מקיימים אפילו החוקים שאין בהם שום טעם ואת מצותי תשמרו שתקבלו עול מלכותי ועול מצותי רמז ליראה פי' כשיהיה להם אהבה ויראה הפנימיות אז ועשיתם אותם פי' תעשו את המצות בשלימות וזה שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את המצוה הזאת לפני ה' אלהינו פי' שכל המצות יהיו לפני ה' באהבה וביראת ופרחת לעילא כאשר צונו במעמד הר סיני וזאת תחשב לנו לצדקה וזה רמז לנו הכתוב וידבר ה' אל משה פי' הקב"ה צוה למשה בהר סיני לאמור פי' כל המצות שיעשה וכל התורה שילמוד שיהי' באהבה וביראה כמו מעמד הר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיט' נאמרו כללותיהן ופרטותיהן וכו' כי שמיטה מצוה חמורה לקיימה כי כל מצוה שתלוי בשכל כגון גנבה וגזילה וכדומה המה קל לקיים ומצוה שמיטה הוא חוקה בלא שום טעם וגם הוא דבר שבממון וחסרון כיס לשמוט כספים ולהפקיר פירות וביובל להחזיר השדות ולשחרר את העבדים והא ראי' שלא קיימו בארץ ישראל לא שמיטה ולא יובל ובשביל שכבד על בני אדם לקיים מצות שמיטה ע"כ נאמרה כללותי' ופרטותי' בהר סיני כדי שנוכל לקיימם באהבה וביראה כמו שניתנ' בהר סיני וכן בכל המצות שאינם חוקים אעפ"י שיש בהם טעם הכל צריכין לעשותן רק בגזירת המלך באהב' ובירא' כמו שניתנ' בהר סיני וזהו שמביא רש"י ז"ל הת"כ מה שמיטה שהוא חוק' בלא טעם ושכל וגם דבר שבממון וחסרון כיס נאמרו כללותיהן וכו' פי' שצריך אתה לעשות' באהב' ובירא' כמו שניתנה בהר סיני וכנ"ל אף כל המצות אף שיש להם טעם ושכל מחויב אתה לעשותן בשלימות באהבה ובירא' פנימיות כמו שניתנה בהר סיני ודו"ק:

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור דבר אל ב"י וכו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' הקשה רש"י מה ענין שמיט' אצל הר סיני וכו' עי"ש עוד יש דקדוק תיבת לאמר הוא כמיותר עוד יש דקדוק דבפסוק מתחיל תיכף בשמיטה והי' לי' לכתוב קודם שש שנים תזרע את ארצך וכו' עוד יש דיקדוק דבר אל בני ישראל ואמרת דתיבת ואמרת הוא כמיותר ונ"ל כך דיש אמת ואמונה והיינו דמתוך האמת בא לידי אמונה והנה מצינו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וכל ישראל יש להם אמת ואמונה כ"א לפי מדרגתו יש לו יותר ונפרש הפסוק וירם את אדרת אלי' ויאמר אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' והפסוק טוב לפרש אותו כי רבו בו הדיקדוקים גם בהפטרה הממני יפלא כל דבר ונראה לי כך דהנה משה רבינו בתחילה שהראה אליו ה' בסנה כתיב ויסתר משה פניו וגם מצינו שאמר מי אנכי וכו' וראינו שהחזיק א"ע קטן ונוכל לומר דהפסוק מרמז דאף אח"כ שזכה שדיבר עמו ה' תמיד היה גם כן מחזיק א"ע אותו קטנות שהי' לו בתחילת נביאתו בהר סיני או י"ל כוונת הפסוק דלאמר מרומז על מוח היינו רצון ומדיבור של הקב"ה בא הרצון למשה וזאת ג"כ כוונת הפסוק השני דבר אל ב"י ואמרת אליהם היינו דבר עמם ותעשה להם רצון ומוח וענין בהר סיני לשון שנאה כדדרשינן בגמרא שירדה שנאה לאו"ה א"כ נוכל לפרש דהנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וידוע מאחז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלה ומצינו במשה שכתוב בו והאיש משה עניו מאד וכו' ומצינו הר סיני היה נמוך משאר הרים ומצינו לומר פי' הפסוק דמרמז שזכה שדיבר עמו ה' מחמת הר סיני שהי' שונא א"ע שהי' מחזיק א"ע למקצר בעבודת ה' כי מחמת יראה נפתח שערי חכמה ומשיג רוממה אל ואזי האדם בא אל הענו' ומי לנו גדול כמשה מבחר האנושי שעפ"י רוב השגתו עד אין שיעור בא למדרגה ואנחנו מה דהיה מחזיק כלא וביותר שאדם מחזיק א"ע כאין אזי הבורא עמו כידוע אשכון את דכא ומשיג רוממת אל יותר השגה והנה נפרש הפסוק אי' ה' אלקי אלי' אף הוא וכו' דהנה אלי' הנביא שזכה לעשות נס לבקע הירדן היינו עפ"י העולם שהיא למעל' מדרך הטבע ששם למעל' מן הזמן ולמעל' מן הטבע לזאת י"ל דאי' היינו ענין שהוא נעלם שאנו שואלין עליו אי' הוא וקאמר הפסוק שאמר אלישע שרצה שיעשה ה' נס ואמר אי' ה' אלקים אלי' היינו שהמשיך מאותו עולם הנעלם שיוכל לפעול הנס ובזה מרמז גם בתיבות אף הוא וכו' וגם פי' הפסוק הממני יפלא כל דבר כי מה שאמר הנביא על שצוה לו לקנות השדה לזאת הי' התשובה הממני וכו' והיינו כפי ששמעתי דאות ה' עם פתח מרומז על חכמה לזאת נראה לומר דאות ה' היינו מן התמי' המתקיימת והיינו האמני יפלא כל דבר שהדבר בא לידי פלא ויוכל להיות נסים ונפלאות והנה אמרנו פי' הפסוק ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' היינו שיהי' עלינו נועם מה שה' הוא אלקינו שזה יהי' לנו לתענוג ומעשה ידינו כוננה עלינו כוננה מלשון הוא עשך ויכוננך לשון יסוד וכתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי היינו מתתא לעילא וטעילא לתתא ובזה שיהי' נועם כנ"ל אז מעשה ידינו יהי' כוננה (חסר תשלום המאמר):

וידבר ה' אל משה בהר סיני וכו' אשר אני נותן וכו' ושבתה הארץ וכו' יל"ד א' בת"כ מה ענין שמיטה וכו' ובתירוץ של רש"י ז"ל עיין במזרחי עוד דבר ואמרת ב' מה אשר אני נותן ג' מה ושבתה וכי שיח ושיג לה כקושית האלשיך ד' הלא התורה היא נצחיות עוד שבעה שבועות תספר לך וכו' עד מסת נדבת ידך אשר תתן יל"ד א' מה מהחל חרמש וכי זה סימן מובהק הלא טוב מה שאמרה התורה בפירוש וספרתם ממחרת וכו' ב' מה בקמה ג' לשון מסת ואם על עולת ראי' ושלמי חגיגה מה זה ענין לשבועות דווקא יותר משאר יו"ט ואשר שמעתי מפה רבינו זצל"ה מלובלין אשר לשון מסת שהיצה"ר מפתה כענין מסית קשה ג"כ מה ענין לשבועות דווקא עוד במשנה בי' מאמרות וכו' עד סוף המשנה יל"ד א' קושית התוי"ט ומה שתי' בשם ס' דרך חיים מי שיש לו מוח בקדקדו יראה שהדרא קושיא לדוכתא ב' למה לא תנא ליתן עונש כמו שתנא גבי הצדיקי' ג' היה להם לומר וגם ליתן שכר וכו' ועתה משמעותו להפרע בכדי ליתן וצריך להבין על מה ולמה בזה האופן לתרץ זה דהנה איתא שהקב"ה ברא את עולמו בהתורה כנאמר ה' קנני ראשית דרכו וכו' כדאיתא בבר"ר אמון אומן וכו' וא"כ מסתבר אשר היו"ד דברות שהמה תמצית התורה כנאמר אין בארון רק וכו' או שהמה היו"ד המאמרים או שיש להם שייכות גדול עמהם ונבין בהיוד הדברות כי בוודאי המה נכבדים ונוראים כדאי' בב"ע אשר אין השכל נותן לעשות כלים בעד י' אלפים כ"כ בכדי לעשות בהם מחטין כמו כן כאן ואתא מרבבות בקולות ולפידים ללמד לעמו וכנ"ל ואיתא בויקרא ר' אשר כ"ו דורות קדמה ד"א וכו' שנאמר לשמור את דרך וכו' מזה למדין שא"א לקבל אנכי זולת הד"א ובזה נוכל לתרץ הילקוט בשם מכילתא ויאמינו בה' וכו' אם במשה ק"ו בשם א"כ ל"נ במשה אלא כל המאמין ברועה ישראל וכו' פי' כי א"א לאדם להאמין בה' אם לא יאמין בתחיל' במשה היינו בת"ח שבכל דו"ד והיינו דא וא"כ במשה מיותר אלא כן המאמין במשה יצא מאחר דא"א באופן אחר כתי' המלאכים וזה אשר הוצאתיך וכו' אשר קיבלו הטובה כבר והלואי שיועיל כמשל מבן כפר אשר א"א להעריך בלבו ערך מלך כ"א בענין קבלת טובה ממנו אבל לא כשיתישב בדעתו בד"א מעט מעט למען תהי' יראתו על פניכ' וכו' זהו הבושה וזה כל שיראת חטאו קדמה כי ע"פ לגיהנם ובושת פ' לג"ע דיבור ב' לא יהי' לך וכו' וכי יעלה על הדעת לעבוד א"א ונוכל לפרש כי מסתמא כשאדם עובר על התור' או מחמת ממון או מחמת היצה"ר ואיזה אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה היצה"ר ע"א בענין לפניהם ולא לפני ארמים שהמביא דיני ישראל ל"א מחלל השם ומיקר שם העכו"ם להשביחם ומכ"ש שמשתחוה לפניהם ועובדם שעומד בגלוי הראש ע"א לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל ע"ד השמרו לכם פן תשכח את וכו' לכם פסל תמונת כל אשר צוך ופירש"י דחוק גם הסמיכות כי תוליד בנים והשחתם וכו' פסל תמונת כל ויל"ד א' תמונת כל ולא נאמר דבר ב' לעיל לא נאמר והשחתם גם מה כי אבוד תאבדון כפול עכנ"ל כי המתגאה כאילו עובד ע"ז וזה ועשיתם לכם א"ע וזה פן תשכחו את ברית ה' באמרו לא תעשה לך דייקא ומה הוא הקנאה כי תוליד בנים וכו' והשחתם ועשיתם ואז יהי' הרע בעיני ה' להכעיסו כי עבירה גוררת וכו' וזה העדות וכו' כי אבד וכו' כי תמותת רשע רע מאמר ג' לא תשא קשה ג"כ וכי יעלה עה"ד דבר שהאומות מקפידים נוכל לפרש א' בהלוך בערכאות עובר בלא תשא כי עולה לתורה מברך לבטלה גם ג"פ ביום ברכת השיבה שופטנו וכו' ועוד יותר דק מכש"כ באם בשוא אזי עובר על לא תשא ג"כ דיבור ד' זכור את וכו' רמז כי חידש עולמו יש מאין ע"כ ביכלתו לחדש ניסים טובים עבור יראיו ולהיפך לעוברי רצונו וגם מרומז לעולם שכולו שבת עולם הגמול הנצחי ע"כ מסתבר שצריך לפשפש במעשיו ולהשליך החומרית מאתו כדרך התקן בפרוזדו' כדי וכו' וזה א"א כ"א בקדש עצמך במותר לך וכפירוש הוי זהירין ברשות וכו' ולדעת כי רצה הקב"ה לזכות וכו' נתן העצה לענג השבת כי עפ"י פי' הר"ן מצוה לאו להנות שאין קיום המצוה חשיב הנאה אבל אי מתהני גופה בהדי דקיים המצוה הנאה מקרייא:

בנדרים בפ"ב בתו"יט בד"ה קונם והוא עץ הדעת טוב ורע הממוצע בין המצו' ועבירה לפיכך צריכין להזהר ולהמתין עד השבת כמבואר בשם האר"י ז"ל ובהרמב"ם הובא בנדרים פ"ח גבי הנודר מן השום וז"ל כבר ידעת וכו' מוסף עם חיות שמחייב בו העונג מכל צידי צדדי הנאה וכו' ובזה נוכל לפרש הפסוק אם תשיב משבת וכו' עד כי פי ה' והיינו אם תשיב משבת רגלך הרגילות התיקון עשות חפצך וכו' כיצד וקראת עד מכובד וכבדתו מן עשות דרכך דרך הוא אשה כמבואר בריש קדושין מחמת ודבר דבר אז תתענג וכו' ומכ"ש שלא לנהוג בשבת כמאמר רב אוי' הובא בב"ע והרכבתיך על דווקא והאכלתיך נחלת כמבואר דיבר ה' כבד למען וכו' קשה תלי תניא בדלא תניא וכו' אך כאשר יקוים המצו' הזאת בכל דו"ד יבא מזה התיקון אפי' למתים שמקוין התיקון מימות עולם עד ביאת ינון ו' לא תרצח קשה עשו לא רצה לקבל לכאורה נוהג בו אך בכללו גזל ש"פ כובש ש"ש הלבנת פנים יש בוטה וכו' ערכאות של עכום ז' לא תנאף ישמעאל לא רצה לקבל כי בכלל זה המסתכל ואפילו בבגדי צבעונין ואל תרבה שיחה והנשים הלוך וטפוף וברגליהם וכו' אך הכל באנשים כי והוא ימשול בך זכה עזר וכו' וכד פתח ר"ש בסוטה אין מזווגין וכו' וזיווג ראשון ושני כמאמר ב"ע ראשון הוא הגוף ב' האשה גם עפ"י דברי המגיד מראקוב שהאנשים נותנים הח' לנשים וזה אל תתן לנשים חילך כי עץ חיים למחזיקים ח' לא תגנוב בכ"ז משקולת ואחד בפה ואחד בלב ט' לא תענה רכילות ולה"ר יו"ד ל"ת כנגד כולם כי מזה הקנאה והתאוה והכבוד וכו' וכמש"ל ברשמי שאלה איש הכפרי עם הפשתן והשלשה הנ"ל גורמין לעבור על כל ע"י המחלוקת וכל העם רואים את וכו' ויעמדו מרחוק ובעשרה דברות הנ"ל יש שלש רוחנים אשר לכאורה ראוי למלא כל כמאמר אשר תנה הודך והשבעה גשמי' כי חכמות בנתה ביתה וכו' ולמה זה אך ויחלום והנה סולם כמאמר בעה"ט בגי' סמל הקנאה ובגימ' סיני ומלאכי וכו' עולים היינו שלש הנ"ל על השבעה בהפוך החומר אל הצורה או יורדים בהיפך וזה יששכר חמור גרם וכו' וירא מנוחה ואת הארץ מה טוב ומה נעי' שבת אחי' גם יחד ויהי למס עובד את ה' כי נתהפך אל סיני כר' יוסף וזה והנה ה' נצב עליו:

(חסר כאן)

ויאמר אנכי בקבלת התורה שיש בה תר"ך אותיות הארץ אשר אתה שוכב עליה דייקא ואצ"ל קיפל כ"א כפשוטו כי (הרשעים) הארץ שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וזה והאכלתיך נחלת וכו' כי פי ה' והיכן דיבר אתננה ולזרעך והודו ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ וזה בעשרה מא' והלא במאמר א' והיינו בסיגנון א' או מעליוני' או אלא להפרע כי יש שכר ועונש עי"ז וזכה נוטל חלקו וחלק חבירו וזה כוונת ספירת העומר כמאמר רבינו מלובלין אשר אני נותן וקצרתם את קצירה והאר"י פי' ושער כשי' כעמר נקי לזה העומר מן השעורים מעשה בהמה ומותרות בהר שעיר עד ליל שבועות נעשה מן שעורים כתר וזה בימי שפוט וכו' לגור בשדי מואב בגי' מ"ט וזה שבעה שבועות וכו' לך מהחל חרמש בקמה ר"ת ב' לחם תחל לספור שבעה ר"ת תיקון ליל שבועות כי הנה את גורן השעורים וזה כי המלך מסת מו למס (חסר כאן) נדבת ידך אשר (חסר כאן) וזהו ושבתה הארץ שבת וכו' והענין שמיטה היינו ז' ימי הבנין והלא כל הדיברות י' נאמרו מה"ס אלא וכו' וזה צאנה וראנה במלך שלמה וכו' ביום חתונתו וביום ש"ל זה בנין ב"ה בבא"ס:

פרשת בחקותי

ונפלו אויביכם לפניכם לחרב האי לחרב הוא מיותר דמאי נפקותא היא באיזה אופן שיפלו ונראה דהנה שורש כל הענינים הוא דלא לקרי נס וחידוש אלא בפעם ראשון ובזה תבין מה דמצינו בפקידת עקרות מה דהתורה כתבה וה' פקד את שרה והי' פלא גדול ואח"כ מצינו כמה עקרות שנפקדו ולא חשבם התורה שוב לנס דמצינו אח"כ שרבקה היתה עקרה ונפקדה ע"י תפילת יצחק וכן רחל היתה עקרה ונפקדה וכן חנה היתה עקרה ונפקדה וכמו כן מצינו בקי"ס שאנו אומרים שירה על נס גדול כזה ואח"כ מצינו ביהושע שהעביר כל ישראל בתוך הירדן וכן ר' פנחס בן יאיר גבי נהר גינאי אך דשורש הדבר הוא דכל זמן שלא נפתח השער של זה הדבר כמו פקידת העקרות וכדומה אז לאו כל אדם זוכה שיפתחו לו זה השער אך אברהם אבינו בגודל צדקתו ובגודל אהבת הש"י זכה לנס שפתח לו הקב"ה השער ונפקדה אשתו וכיון שפעל אברהם פ"א פתיחת השער וצנור הלזה אז בקל יוכלו דורות הבאים אחריו להתעורר עוד פעם אותו נס וכמו כן מצינו בקי"ס שהוא נגד הטבע אך משה (וב"ד) וישראל פעלו זה הדבר שוב אין נס מה שיכול יהושע אחר כך לפעול אלו הפלאים נמצא דכשהצדיק עושה פעולה כמו על מפלת שונאיו וכיון שהקב"ה שומ' תפלתו ועוש' נקמ' בשונאיו לא די שפעול' זאת מועיל בשעת מעשה רק שהנפילה נעשה כחרב לדורי דורות כשאדם מעורר הנפילה ישינ' ממילא פועל הדבר שגם עתה מגיע להם נפילה גדולה וא"כ הנפילה ראשונה פועל שתי פעולות בשעת מעשה ולאחר זה וז"ש דהע"ה וחרב פיפיות בידם ר"ל שיש לחרב שני פיות שהורגת שני פעמים וז"ש שיפלו אויביכם לפניכם ר"ל אותו הנפילה שיפלו השונאים יהי' אצלכם לחרב שתמיד כשיצרו לכם שונאיכם תעוררו הנפילה ראשונה ואז יהי' הנפילה הראשונה כחרב ויהרוג אותם ודוק:

וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור לשאול הטעם למה לא זכר אותם הכתוב כסדר אברהם ויצחק ויעקב אלא אברהם בסוף ונ"ל ע"ד שאיתא ואעשך לגוי גדול זו שאומרים אלקי אברהם ואברכך זו שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך זו שאומרים אלקי יעקב יכול יהי' חותמים בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמין ולא בכול' וקשה מאי טיבותא לגבי אברהם שלא יהי' חותמין בהם הא איתא בכל אדם איש מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ונ"ל לכך הבטיח לו והי' ברכה בך חותמין ולא בהם כי יצחק הוא בחי' גבורה ויעקב כלול משניהם גבו"ת ואברהם הוא מדת חסד והבטיח לו הקב"ה בך חותמין והכל הולך אחר החתום ורצ"ל שיתנהג במדת החסד ולהבין שהס"א אינו יונק אלא משמאל וכשהשמאל נכלל בימין אז נמתק וז"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' פי' שגם השמאל נעשה ונכלל בימין אז ממילא תרעץ אויב כיון שאין להם יניקה כי יניקתם אינו אלא מהשמאל וכשהשמאל נכלל בימין ממיל' הם בטלים ומבוטלים וזה פי' ובחסדך תצמית אויבי פי' כשיתגבר החסר ממילא נכרתים האויבים וז"ש וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור לכך נאמר אברהם לבסוף כי הארץ הוא מלכו' כנודע ורצ"ל ואף את בריתי אברהם והארץ אזכור פי' שהארץ מדת מלכות לא יהי' לה יניקה אלא בימין מדת החסד בחי' אברהם כי מדת מלכות יונק מימין ושמאל כנודע וכשלא יהי' למדת מלכות יניקה אלא מהימין ממילא נמתק הדין ודוק:

חסלת ספר ויקרא

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה