ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש דברים · פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום וכו' ויש לדקדק מתחיל בלשון יחיד ראה ואח"כ אמר לפניכם היינו לשון רבים עיין במפרשים עוד דיקדוק דבשלמא אצל הברכה שייך שפיר נותן דידוע מתנה הוא בעין יפה והאיך שייך על קללה ר"ל לשון נותן ואפשר לתרץ דגדולה תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות א"כ שייך שפיר נותן ועוד מבואר ע"ד דאיתא ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה א"כ שייך שפיר נותן ואפשר לפי זה לומר הפשט בכתוב דהנה תיבת אנכי מרומז למדרגה דיציאת מצרים ע"ד אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ויציאת מצרים הי' מצד התשובה כידוע לפי זה הפשט אנכי היינו מדרגת תשובה נותן ברכה וקללה דע"י תשובה אזי הקללה ר"ל ג"כ נתינה טובה והיינו דנעשו עבירות כזכיות וכנ"ל ונעשה מן הקלל' ברכה ואפשר לומר בדרך רמז מה שאמר ראה דלכאור' מיותר והוה לי' לומר אנכי נותן וכו' אך עפ"י הידוע נובלת חכמ' שלמעלה תורה והנה ראה מרומז על חכמה כדכתיב לבי ראה הרבה חכמה ואתי שפיר על מה אינו אומר ואת הקללה וכו' כמו שאומר את הברכה כי יש לומר כדי שלא יזיק מטעם קללה על תנאי לזאת יש צירוף לטוב מן ידות ולצלע המשכן וכו' כי ראה על זה התיבה ג"כ קאי וידוע דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ר"ל א"כ בודאי אין כאן שום רעה כלל אדרבא גם זאת ברכה וכנ"ל:
ואפשר עוד לומר דהסדר' עקב מסיים לא ותייצב איש בפניכם וכו' והנה זה מביא לידי אהבה גדולה להבורא ומתוך אהבה מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה וזוכה לחכמה ומבין יותר שהנהגה שהנהיג עד עכשיו לא הי' טוב כ"כ והיינו רצוא ושוב לכך אמר שפיר ראה היינו לשון יחיד כי זה המדרגה הוא אחדות אח"כ אומר לפניכם לשון רבים כי מזה המדרגה אזי בא אדם שנראה בעיניו שעובדות שלו והנהגתו הי' לא כך כראוי וחוזר בתשובה:
ראה אנכי כו' עיקר הקושיא תיבת היום אל איזה היום הוא מורה אחרי אשר הוא סתום ומה הוא הברכה וכו' ומה הענין הר גריזים וכו' ה"ה בעבר הירדן עם כל הסימנים מה תורה לנו עכשיו בזמן הזה אופן א' כי מרגלא בפומא דאינשי לצפות לרגליו וכו' ונעיין בזה תוחלת התקו' למה הלא מצינו בזכרון ימות עולם שנות דור ודור אברהם וכו' משה בלו ימיהם ברוב טירוד ואנחה ולא נהנו מן עוה"ז וכל התנאים ובכללם רבינו הקדוש. וידעו בחכמתם אשר העולם הזה הוא רק בכדי להשיג שלימות והכנה בפרוזדור בכדי לכנוס לטרקלין והוא מ"ש בס' יע"ד זקני ת"ח כל זמן וכו' וזקני ע"ה נמצא דרך הישר שלא ליהנות כ' ההכרח ולא יתאוה לשמוח אל גיל כעמים וכש"כ לילך בדרכיהם ויותר ביותר נמצאים עתה בדורות האחרונים כל יום ויום קללתו מרובה וניטל כבוד התורה ונתרחקים בתכלית הריחוק עד שאינם רוצים להתחתן עמם והיא עני' סוערה וכו' כי אינה מקבלת תנחומין מן אשר קדמו להם הקדושים אשר בארץ המה כי מר ורע להם יותר ויותר מהם כדאי' בס' הנ"ל נמצא לכת זו ראוי וראוי לצפות לישועה כי יקל מעליהם הרוח סערה ויקנו שלימות באופן הי"מ ולא כן כת אחרת אשר מאסו בתורה ועבודה ובג"ח לקללה תחשב להם מתהפך להם מעונג לנגע כי יצטרכו להיות להםן עול הגלו' הק' ויעלה עליו רוח המושל להחזיק הדת בכל תוקף וכ"כ בתפילה ומכש"כ בג"ח תרומה ומעשר וחלה וכל המתנות לההוגים בתורת ה' ויחשב כמו עבד ואפי' במלבושים לא יהי' רשאי למלאות תאותו כמו עתה תמיד חשקם להתדמות לעכו"ם וזה כוונת הכתוב היום כמאמרם אימת אתא בר נפלי היום אם בקולו:
אופן ב' אל תאסוף וכו' אשר בידיהם זימה וימינם וכמשל מוהר"ל מוכיח באווזות וזהו עלאה שוחד ואוי לשכנים הרעים אשר נעשה מודעים וכנ"ל ואפילו אם עשו איזה מצוה כתיקון הלא כבר נאמר ע"י יחזקאל קפטיל ל"ג צדקת הצדיק וכו וכו' ורשע' הרשע לא יכשלו וכו' וזהו ויהי חיי שרה כי נעשה לו כזכיות וזה לפניכם היום כי אינך יודע איזה יום תשוב שיהי' הכל הולך אחר החתום:
אופן הג' כי ר"ת אלול אני לדודי וכו' עוד איש לרעהו וכו' ודרך רוב בני עמינו לשנות את טעמם בימים האלו ונחקור אחר הרמזים הנ"ל רמז הא' אני לדודי בחקירות הס' ביל"ע בקושיות המתפקרי' ותירץ בעה"ע כי רבות מחשבות הוא רק בלב איש אבל עצת ה' כו' וכמאמר איוב הן יעצור וכו' וישלחם ויהפכו ועד עת' לטובה וכו' ונמצא כי אין חכמה ותבונה נגד ה' כ"א כמו שאני לדודי כך הוא דודי לי והעיקר התפל' והבקשה כי יתן בלבנו לעזוב דרך רשע ודרשו את ה' בהמצאו וזה היום ברכה וכו' כענין ויהי היום ויבואו בני האלהים רמז הב' איש לרעהו כי קש' התשובה על עבירות שבין אדם לחבירו כי יש רע לשמים ורע לבריות וידוע כי רע לבריות נקרא רשע רע והוא העיקר והאות לזה סיום הבקשה למען נחדל מעושק ידינו כי רע לשמים הפגם הוא שם אבל לא תקיא הארץ אותו ולא כן לבריו' ודרך היצר לפתות ע"ד הצדק' אבל או לנפשו כי המנחה יהי' מזכרת עון מטונף ומגואל וע"ז הרמז שופר שפרו וכו' או שורש פ' ר"ו והאות לזה אשר טבע השופר להחריד לב ב"א כי יש בו טור"ע ובידו להרע או להיטיב הכל לפי מעשה ב"א ומכש"כ נוסף לזה הבקשות עשה למען דתך צדק ומשפט וכו' תורה הקדושה התחנני לכן מחריד כי נתעורר השופר עליון אשר מלאכים יחפזון ומרומז ליה"ד חשבון לפני מלך וכו' בחון מעש' כל לעת ספרים יפתחו לזה מרומז אלול כאשר חבול ישיב גזילה ישלם ועשה משפט וצדקה משלו ואז צדק ומשפט וכו' וזה היום ברכה וכו' את הברכ' אשר הוא גופה ברכ' שאין למעלה ממנה מצוה אתכם היום כי שמא לא תפנה ח"ו וההיפך אפילו אם לא היינו בדרך ספק כמו ועמי תלוים וכו' אז כאילו וסרתם כו' אתכם היום כי לא תהי' חפשי בשום יום וכאשר תבוא אל הארץ היינו ימי רצון לרשתה לקנות שלימות ולהוריש מעשה יצר ונתת הברכה על הר גריזים שתעשה לא למען השכל כ"א בגזיר' המושל בעליונים ותחתונים והר עיבל כי העין מתחלף וגם מרומז ליב"ק ה"ה כמו הענין בעבר הירדן כי אין נידן מאחר שדן א"ע וכשיש דין למטה אחרי מופלג מבוא השמש יום המית' הכנע' מביא לכ"ט היושב בערבה כי נתון בערבון מול מבטל הגלגל החוזר אלוני מורה כי מי כמוהו דעה מורה:
וזכרת כי עבד היית במצרים וכו' ועשית את החוקים האלה ונ"ל ע"ד דאיתא בגמרא הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזימנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי ונ"ל כך דהנה בח"ל עושים שני ימים טובים דהנה מה שבא"י אסרו חג דבאמת גם בו הארה כדאיתא אסרו לחג באכילה ושתי' אם כן לאותם שאינם דרים בארץ ישראל צריך ב' ימים טובים לפעול כל טוב כי אולי לא הי' באפשרי ביום א' כיון דח"ל הוא משא"כ א"י דזכותי' אהכי לפעול ביום א' וי"ל הפשט דזמנין דגזרו וכו' גזירה ואתי היינו לכך בא היום שני כדי לקלקל הגזירה רעה היינו ואתי לאקולקולי ומכ"ש שיכולים אנחנו לפעול שלא יהי' גזירה רעה כלל והנה איתא בזוה"ק שר"ש ב"י אמר לר' אלעזר הטעם על הגלות מה שהי' דוקא במצרים מחמת שהי' ישראל במעלה עליונה שלא יתקלקלו לכך הגלה הקב"ה הישראל למצרים שהמצרים היו שונאים אותם למאוד ולא הי' התחברות עמם ולא נתקלקלו ע"ש ולפי"ז י"ל הפשט בך וזכרת כי עבד היית במצרים והיינו ע"י מעלתך הגדול' וכנ"ל וא"כ אם יבואו ישראל במעל' עליונה והנה זה לעומת זה וכו' שלא יבא שנאה שלא יגזרו גזירה רעה לכך באו ימים טובים ויש כח לבטל הגזירות ומכ"ש שלא לגזור גזירות רעות ואומר ושמרת ועשית ענין עשי' היינו לשון איבר ארביטין את החוקים האלה חוקים היינו לשון גזירות כדמתרגם על זאת חקת התורה דא גזירת והיינו שלא יקוים גזירה רעה וגם שלא לגזור כלל עוד נראה ע"ד דאיתא סוכה ישינה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין י"ל כך דהנה בסכות כתיב בסכות תשבו וכו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי וכו' וקשה הו' לי' לכתוב למען ישמעו דורותיכם ודו"ק ונרא' כך דבסוכות הי' ענני הכבוד והנה ע"ד דאיתא דבכל ימים טובים ונתנוצץ מציאות הראשון לפי"ז מסתמא בסכות נתנוצץ ענין ענני כבוד ומי שזוכה רואה לפי"ז קאמר שפיר למען ידעו וגומר והיינו מ' שיזכה ויראה בסכות ענני הכבוד לא יתמה על זה וידע כי בסכות הושבתי וגו' ומזה הענין נתנוצץ ולפ"ז ענין סוכה בכל שנה הוא ענין חדש כי לפי אדם המקבל זוכה ורואה יותר בהירות ענני כבוד ולפי"ז י"ל הפשט סוכ' ישינה היינו בפשוט כי לפי הנ"ל יש סוכה חדשה וכנ"ל ב"ש וכו' ב"ה מכשירין כי מה יעשה איש פשוט כערכנו עם כל זה הוא לרצון לפני בורא ב"ה עם כל זה סברת ב"ש נפקא מני' טעמא לאדם נגד יצה"ר שלא לבוא לידי גיאות הגם שמקיים מצות סוכה כיון שיש עוד יותר מדרגה וכנ"ל וי"ל הפשט חג הסוכות תעשה לך וכו' היינו לפי ערכך תעשה לך אם תזכ' תראה יותר בהירות וכנ"ל וכן בכל המועדים כתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח וכו' כי. גם בפסח נתעורר מציאות הראשון ומשיג האדם הארה מענינו של יום והנה מצינו שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה והיינו שבשכלו ודביקתו השיג הארה השייך בכל יום וידע ההנהג' בפסח לאכול מצות וקיים בפועל ואז הי' ענין נפלא כי עדיין לא ניתנה התורה והי' הענין בכח ועכשיו הוא אצלנו המצוה גם בפועל היינו שנצטוינו על זה ואברהם אבינו עשה סוכה וכל המצות קיים גם בפועל ולענין זה היינו בכח כיון שלא נצטוה והנה אם נהי' במדרגה גדולה שנבין מעצמינו ההאר' בכל עת ועי"ז איך להתנהג א"כ המצוה שנצטוינו היינו לענין זה חוקה היינו בלא טעם נגלה על זה מה שנצטוינו על זה הלא גם בלא זה היינו עושים וכנ"ל והנה אמת מי הוא במדרגה כל כך נמצא ודאי הוצרכנו להצטוות והלואי שנקיים מצות שכליות ומכ"ש מצות שמעיות היינו חוקים ולפי"ז י"ל הפשט וזכרת כי עבד היית במצרים והטעם שהי' עבד ובמצרים דייקא והיינו לפי הנ"ל מטעם מעלה עליונה וכנ"ל ובזכרך מעלה עליונה אזי תחזור בתשובה שלימה ותזכה לחכמה אמתיות והעליונה ושמרת ועשית את החוקים האלה היינו שיהי' אצלך כחקים והיינו שגם אם לא כצטוות הית' עושה וא"כ הציוי היינו חוקה כי הש"י יעזור לך בחסד וברחמים: