ליקוטי מהריל על התורה· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
חומש דברים
פרשת דברים
(חסר תחילת המאמר)
ואיתא כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והיינו כי האומות והשרים אחיזתם מן הצד ואתי שפיר תי' בדרך בדרך וכו' והיינו ע"י דרך היינו תמימות אזי בדרך אלך היינו אעשה עניני' שלי לא אסור ימין ושמאל היינו לא מצד אהבה לחוד ולא מצד היראה לחוד רק מטעם תמימות וזה ענין של ישראל א"כ לא יזיק לך ואפשר לומר לא אסור ימין ושמאל היינו שלא אסור אהבה ויראה שלך היינו של סיחון ודוק והנה סיחון לא רצה לתת אותם לעבור ולא מבעיא שלא הלך לבקש אותם שיעברו דרך ארצו ברוב חשיקה כראוי למש"ר ולישראל אלא אפי' אחר בקשת משה רבינו לא רצה סיחון ובאמת כופין על מדת סדום כי הי' זה נהנה וזה לא חסר והנה יתרון האור מן החושך ולגודל רשעת סיחון ועמו אזי האיר זכות ישראל עד אין שיעור כי ישראל הן בג' מדות טובות הא' גומלי חסדים ונמצא מתגלה ממעלה מקור החסד ובא השפעה למטה מצד החסד ומה שבאו לאומות מתמצית הנ"ל ועי"ז נעשו סיחון ועוג יותר רשעים כי אהבו יותר לעשות רשעות ועבירות ר"ל וגם בפשוט הסברא נותנת כיון שנזכר סיחון למעלה נגד מש"ר וישראל ע"ד שאמרה הצרפית לאליהו באת אלי להזכיר את עוני ונמצא ע"יז י"ל שנתמלא סאתם של סיחון ועוג והגם אם היו נוהגין כשורה לא הי' נדחים סיחון ועוג ואפשר שלא הי' ארצו בכלל למה שהקב"ה בהוב"ש הבטיח לאברהם אבינו וארץ עוג מצינו בקרא ההוא נקרא ארץ רפאים עיין בפרש"י ונוכל לומר עכ"פ הי' מחזיק כמה שנים עוד רק ע"י רשעתו ר"ל וכנ"ל והנה ידוע ששירה היינו מצד השמאל א"כ לא קשה אמאי לא אמרו ישראל שירה ושפיר קאמר הילקוט דדוד המלך אמר כי לעולם חסדו והיינו כנ"ל כי סיחון ועוג מפלתם הי' ע"י שנתעורר מקור החסד וכנ"ל והנה התוכחות משה רבינו היה אחרי הכותו את סיחון כמבואר וא"כ היו ישראל בגודל אהבת הבורא והיו מקושרים בחסד הבורא וכנ"ל ולכך הזכיר להם ברמז המקומות שהכעיסו כדי להתחרט ויהי' עושי' תשובה יותר מאהבה הגם שגם מקודם עשו מ"מ עכשיו היו במעלה עליונה עד אין שיעור וא"כ התשובה יהי' יותר במעלה כידוע בעושים מאהבה זדונות כזכיות ויהי' הזדונות כזכיות ע"י חסד ורחמים:
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר דהנה אמז"ל לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז נקרא באדני ונכתב בי"ה ועוה"ב נכתב ונקר' בי"ה וענינו כי בעוה"ז אף כל הטובות הם באים בהשתלשלות הדינין וזה לשון אדני דינא דמלכותא אבל בעצם הם טובות גמורות וזה נכתב בי"ה ונקרא באדני היינו שהטובו' הם בהסתר כמו שאמרו גם זו לטובה כי גם מה שנראה שהוא רע טוב הוא בעצם אך הוא בהסתר אבל בעוה"ב שהוא עולם התקון יהי' כל החסדים והטובות מגולין והנה אמרז"ל וכי משה לאכול מפרי' כו' אך רצה לקיים המצות התלויות בארץ היינו שרצה לתקן שיעור קומה כדי שיבואו כל החסדים והטובות עין בעין לא בהסתר וזה פי' הכתוב ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור שרצה שגם יהיה נקרא בה' וזה אל ה' בעת ההוא לאמור שהשם י"ה יהי' אמור כמו שנכ' והטובות יהי' באין בגילוי פנים והיינו ע"י שרצה לתקן כל הענינים הוא שיעור קומה:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור אד' אלקים אתה החילות וכו' את גדלך ואת ידך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך אעברה נא ואראה וכו' הנה הדיקדוקים רבו א' תיבת לאמור מיותר גם תיבת בעת ההוא אין אנו יודעים באיזה עת ורש"י ז"ל פי' לאחר שכבש סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר ולכאורה צריך ביאור דמאי ראי' הוא זו גם נבין משה אמת ותורתו אמת ובודאי גם מה שהי' דומה בדעתו הקדוש אמת ואם היה דומה בדעתו שהותר הנדר מסתמא הותר וגם נבין כיון שהי' סבר שהותר הנדר א"כ מה היה צריך לתפלה שיעבור את הירדן לבוא אל א"י דהא מסתמא יהי' כן גם מה אומר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכו' הלא לית רשות כלל לא בשמים ולא בארץ לעשות מבלתי אלקינו אפי' תנועה קלה עוד דיקדוק אעברה נא וארא' הנה נא היינו לשון בקשה והוי לי' למיכתב נא אעבר' וכו' עוד דיקדוק דמתחיל' ביקש לראות את הארץ היינו ארץ ישראל ואח"כ ההר הטוב הזה והלבנון היינו ביהמ"ק והנה סדר בקשה היה לכאור' צריך כך לבקש על העיקר היינו בית המקדש ועל כל פנים הארץ ישראל כמו שפירש"י ז"ל ע"פ תשב הנער' אתנו ימים וכו' והנרא' בעזר הצור דהנה כבר פירשתי בענין סיחון ועוג שלא רצה מש"ר מסיחון רק שיתן לו רשות לעבור דרך ארצו בלי שום היזק אדרבא היה להם ריוח במכירת מאכל ומשתה כמבואר וסיחון לא רצה א"כ זה היפך גמילות חסד והנה ישראל הם ביישנים רחמנים גומלי חסדים היינו זרעו של אברהם וא"כ יתרון האור מן החושך והיה נתגל' מהבורא ב"ה מקור הרצון והחסד על ישראל ועי"ז נעשו סיחון ועמו יותר רשעים עד שנתמלא סאתם תיכף לכך כבש לסיחון ועמו וכן היה בעוג שלגודל רשעתו המבואר בהכתוב שיצא לקראת ישראל למלחמה והי' ג"כ ע"ד הנ"ל והנה הטעם שלא יבא משה בעת הזאת לארץ ישראל היינו על ענין עבירת מי מריבה והי' ע"ז שבוע' והנה לפי הנ"ל שנתגל' בעת הזאת מקור החסד ממילא הותר הנדר והנה איתא בזוה"ק שגוי שאל את ר' אליעזר על פסוק כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ושאל ע"ד דכתיב לא קם נביא עוד בישראל כמשה ודרשינן אבל באומות קם ומנו בלעם אי הכי גם בענין זה וכו' ואי הכי אלקא דאית בישראל וכו' ע"ש והשיב לו כך הקב"ה מוריד גשמים אתי אליהו ומנע הקב"ה מחי' מתים אתו אליהו ואלישע וחיו ג"כ עיי"ש באריכות ועוד איתא בזוה"ק על פסוק אם עונות תשמור וכו' מי יעמוד היינו דרגא דאיקרי מי ואיתא בגמרא ויקרא לו אל וכו' הקב"ה קרא ליעקב אל ע"ש ועתה נבאר הפסוקים דהנה רש"י פי' על פסוק לכן לא תביאו את הקהל וכו' קפץ ונשבע שלא ירבה בתפילה והנה משה רבינו היה מתירא להתפלל הרבה ע"ז ומי יודע מה הוא הרבה לכך התפלל בעת רצון ותיבת ההוא מורה על צירוף חודש אלול דהוא עת רצון ובעת רצון מה שאתפלל לא יהי' הרבה וקאמר ואתחנן אל וכו' בעת ההוא לאמור תיבת לאמר היינו כדי שאהי' אוכל לומר היינו להתפלל ולא יהי' הרבה לפי ערך עת רצון עוד נ"ל רמז והפשט כך לאמור א"ד י"ה והיינו שבמקדש היו קוראין את ה' ככתבו ובמדינה בכינוי והנה בימי משה כשהי' במדבר לא נודע האיך הי' ואם נימא שהי' מזכירין את ה' בכינוי אזי הפשט לאמר היינו כדי שיתאמר השם הנקרא באד' יהי' נקרא כמו שנכתב ואם נימא שהיו מזכירין ככתבו מ"מ היה כוונת משה שיבוא לא"י ויתקן הכל ויתאמר בכל העולם השם כך ודו"ק ונבוא לפרש הכתובים אר' וכו' להראות את עבדך את גדלך היינו מקור החסד ואפשר לפרש ע"ד כי מאתך הוא מנוחתם תיבת מאתך נדרש מאתך כנודע ואפשר לומר ג"כ ע"ד את גדלך ואת ידך החזקה פירש"י שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזק' ונ"ל שהוציא רש"י זאת כדי לתרץ כי מצינו אלקי יצחק ואלקי יעקב ובאלקי יצחק לא נכתב ואו לכך פירש"י ז"ל שאתה כובש ברחמים את מידה הדין החזק' אשר מי היינו ע"י הדרגה דאיקרי מי כנ"ל אזי יוכל לפעול אדם כמעשיך וכגבורתיך היינו כמו שמצינו באליהו הנביא ובאלישע וכנ"ל וידוע שהקב"ה קראו ליעקב אל והנה כיון שע"י זה המדרג' יוכל צדיק לפעול פעולות נוראות כשממשיך זה העולם ובכן עתה כשנתגל' מקור החסד שכבשתי סיחון ועוג וכנ"ל אעבר' נא היינו אעבור למדרג' גדולה שהוא יותר גבוה ממקום התפיל' הגם שהתפל' עומד ברומו של עולם הלא יש יותר מקום גבוה ואעברה נא נא היינו לשון תפל' וארא' את הארץ הטוב' וכו' והיינו שמשה רבינו עיקר חשקו הי' לבוא לבית המקדש והנה הי' חושב לפי מדת ענוה שהי' יותר מכל האדם לא הי' מחזיק א"ע שכדאי ואמר כך שיבוא לארץ ישראל וזכות ארץ ישראל יהני לי' היינו יהי' לו תועלת שירא' הבית מקדש והיינו וארא' את הארץ הטוב' תיבת את היינו פי' עם דעם הארץ הטוב' דזכות ארץ ישראל יהני שארא ההר הטוב הזה והלבנון היינו בית המקדש:
עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונ' וכו' ורא' בעיניך וכו' הנה רבו דקדוקים א' דהול"ל ימה ותימנה ומזרחה וצפונה או יאמר כך ימה וצפונה ומזרחה ותימכה ואמאי נקט כך עוד דקדוק בתיבת וראה בעניך הלא למעל' אומר ושא עניך וכו' ומה קאמר תו וראה בעניך וגם אם הוי קאמר וראה מסתמא הוא בעינים ונרא' כך דהנה מש"ר הי' חושב שהכל הוא בשביל מי מריב' מה שלא דיבר אל הסלע ובאמת הי' עוד טעמים כמבואר בספרים היינו בשביל דור המדבר שיזכו עמו ע"ש והנה ימה וצפונה ותיענה ומזרחה מרומז על צירוף אלול והנה עינים מרומז על שכל וחכמ' כמו שמצינו עיני העדה אלו סנהדרין ומעלתם הי' בשביל השכל והחכמ' ואמר הכתוב כך עלה ראש הפסגה היינו מקום גבוה ועוד היינו מדרג' גדול' ושא עניך ימה וצפונה וכו' היינו הגשמיות ארץ ישראל וגם שא עניך היינו עיני שכליות וימה וצפונה היינו בבחי' אלול היינו עת רצון וראה בעניך היינו שתבין מעצמך כי לא תעבור את הירדן הזה שתבין בעצמך שכך הוא טובה גדול' וטעמים המבוארים הנ"ל ואת הירדן הזה היינו רק גשמיות הירדן לא תעבור לבוא לארץ ישראל:
הפטרה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם ע"ד הפסוק שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי פי' כמו כשאד' רוא' איז' כלי נאה אז יש לו שמח' ותענוג מן הדבר אעפ"י שהכלי אינו שלו ואם הכלי שלו בודאי יש לו שמחה יותרו יותר כך פי' הפסוק שוש אשיש בה' כשאני רואה שיש אלקים אמת בעולם יש לי שמחה תגל נפשי באלהי וכ"ש שה' הוא אלהי אזי יש לי שמח' יותר ויותר וזהו פי' הפסוק נחמו נחמו עמי פי' כשאתם תתנחמו בזה שאתם עמי יאמר אלהיכם פי' אז יתפאר הקב"ה שהוא אלהיכם ע"ד את ה' האמרת וה' האמירך:
פרשת עקב
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ע"ד הפסוק והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב הנה ידוע שזאת התור' שאנו רואין אינו אלא כמו לבוש כי לא היה באפשרות לירד התור' לעוה"ז אלא בתוך לבוש ופנימיות ורוחניות התור' המקושר בתוך הלבוש הם סודות נעלמים שאין לשער וכן האדם לא זה האדם שאנו רואין את הגוף העיקר של אדם הוא פנמיות המקושר בתוכו חלק אלקי ממעל המתאוו' לעשות רצון הבורא ב"ה זאת הוא תורת האדם ואיתא שחורה אני ונאווה זהו ת"ח שמשחירים את פניהם בהלכ' בעוה"ז הם נאוה לעוה"ב ואותם ב"א שאין משחירים פניהם בהלכ' נקראים בחי' לבן וזאת רימז לנו הכתוב העטופים ללבן העטופים הוא לשון לבוש פי' אותן ב"א שאין משחירים את פניהם בהלכ' למסור נפשם על עבודת הבורא ב"ה הם אינם משיגים ומבינים רק הלבוש של התור' והקשורים ליעקב פי' הפנמיות והרוחניות של התור' ליעקב פי' לצדיקים שהם בחי' יעקב יוד עקב יו"ד ע"ש המחשב' נקראת פי' הם רואים מה שיהי' סוף ותכלית הדבר ע"ד איז' חכם הרוא' את הנולד כי עוה"ב נקרא נולד כדאיתא למה נקרא עוה"ב שנולד ובא בכל שעה ורגע מה שעוש' יותר מצות ומע"ט בא לו שכר יותר לכך נקרא עוה"ב ונקרא נולד כי עוה"ז נקרא בחי' מיתה כדאיתא ויום המות מיום הולדו מיום שנולד מוכן למות ודבר שמוכן בוודאי להיות הרי הוא כמו שכבר הי' לכך עוה"ז בחי' מיתה והא ראי' שה' אמר לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות אעפ"י שלא מת ביום ההוא אלא שמוכן למות והרי הוא כאילו היה מיד וזה רימז לנו הכתוב והי' עקב פי' שעיקר השגתך יהי' על סוף ותכלית תשמעון לשון הבנה כמו לא תשמע לשונו ורצ"ל תבין את המצות ורוחניות שלהן על תכלית':
והיה עקב תשמעון וכו' ושמר וכו' לך וכו' יש לדקדק שלעיל קאמר תשמעון היינו לשון רבים ובכאן לשון יחיד ושמר ה' כו' לך וכו' ויובן עפ"י דאיתא ובאזניו ישמע ובלבבו יבין ושב ורפא לו והנה ע"י השמיעה ממילא מקושר בשורש השמיעה ויוכל להתמשך כח התשובה ונתעורר בלב אהבת הבורא ויראתו ונמצא מקושר האדם בהבורא ע"י לימוד התורה לעשות רצון בוראו ומה שציווה שלא לעשות אינו עושה ונמצא כיון שמקושר האדם בהבורא ב"ה הוא דבוק באחדות ע"ד כי אחד קראתיו ואברכהו הנאמר באברהם אבינו לגודל אהבתו לבוראו ב"ה וב"ש לפי זה יובן הפסוק והי' עקב תשמעון את המשפטים וכו' והיינו ע"י שמיע' זוכה ושמרתם זו משנה ועשיתם אותם ואזי באים ישראל לידי מדרגת האחדות ושייך שפיר ושמר ה' אלקיך לך וכו' ומ"ש משפטים היינו לא מבעי' כשחשמעון את החוקים דהיינו המצות שאין טעמם גלוים כל כך, ואפשר לומר ג"כ שמרומז על סודות התור' מלשון חקיקה וגם שצריך האדם להלביש סודות התור' כמו חוקה שלא יאמר בפרהסיא כל כך וא"כ כשאדם שומע אף שלכאור' כיון שאינו ידוע הטעם כ"כ עם כל זה שומע מחמת ניצוץ הקדוש אשר בתוכו בוודאי זוכים ושמרתם ועשיתם אותם ולכל הברכות המבוארים ואפי' אם תשמעון המשפטים היינו מצות שכליות שהשכל נותן לעשות כן (כמו שמצינו בא"א שקיים כל התורה עד שלא ניתנה שלגודל אהבת הבורא השיג רצון הבורא מה שרצונו לעשות והיינו אפי' חוקה) א"כ לכאורה היה אפשר לומר שאין שכר כל כך, עם כל זה נזכה לשמור ולעשות ולכל הברכות המבוארים עוד נרא' לומר והי' עקב וגו' דאיתא ועתה ישראל וכו' כי אם לירא' ואיתא בגמר' אטו יראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה מילתא זוטרתי הוא והקושי' מפורסמת דהאיך שייך כיון שלגבי משה היא מילתא זוטרתי לכך אמר בזה הענין לישראל ונ"ל כך דאיתא בזה"ק לית פולחנא קמי קב"ה כמו רחימו א"כ אהבה הוא עיקר עם כל זה גם יראה הוא העיקר ע"ד וה' בהיכל קדשו כי מן הירא' שלא לעבור על מצות בוראו בא האדם לידי אהבת הבורא ב"ה ובלא יראה ח"ו א"א לבוא לידי אהבה וכשאדם מקושר באהבת הבורא ב"ה אזי עושה רצון הבורא ב"ה באהבה רבה והבורא ב"ה מתפאר בזה האדם ע"ד ישראל אשר בך אתפאר והנה איתא בזוה"ק משה ויעקב אבינו בחד דרגא זה מלגו וזה מלבר נמצא לפי מדרגת משה רבינו שהבורא ב"ה וב"ש התפאר בו שהי' עושה רצון הבורא א"כ היה זה מדרגת הירא' מילתא זוטרתי וכנ"ל וכן בכל איש ישראל לפי ערכו וקאמר הגמר' שפיר לגבי משה שמרומז על מדת התפארת וכו' היינו מילתא זוטרתי הירא' עם כל זה גם היראה העיקר וכנ"ל וכן בכל איש ישראל ולא קשה מידי ולזאת קאמר והי' עקב היינו הירא' ע"ד עקב ענוה יראת ה' עי"ז זוכים ישראל לשמור המשפטים ולשמור ולעשות ויקוים בנו כל הברכות המבוארים:
עוד נראה לומר והי' עקב וכו' ע"ד דאיתא בגמר' חד אמר בניסן עתידין ליגאל וחד אמר בניסן נגאלו ותשרי עתידין וי"ל הפשט מה שאמר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל ולא קאמר בפשוט בתשרי עתידין ליגאל וי"ל שמרמז שיהי' הגאולה בחסד וברחמים לישראל כי ניסן מרומז על החסד ובית שלישי בזכות יעקב שהוא מדת הרחמים א"כ הגם שתשרי מרומז לכאורה באותיות תשר ולכאור' על דין ר"ל אך זה אינו כיון דהדינים נמתקין הוא יותר טוב והיינו דקאמ' בניסן נגאלו והיינו ברוב חסד וא"כ זה החסד מתנוצץ בודאי כידוע הרואה מקום שנעשה בו נס אומר ברוך וכו' כי הנס מתנוצץ עוד כמו ששמעתי וכידוע ובכן אמר בתשרי עתידין ליגאל היינו ברוב חסד כמו שהי' בניסן ונראה לי שמרומז בזה לדעת בתשרי יהי' הגאולה מרומז והי' זה הצירוף הקדוש הוא בתשרי והיה עקב היינו הסוף מן הגליות ויהיה הגאולה ברחמים:
הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' לאהבה את' וכו' ונ"ל ע"ד הפי' שאיתא נודע בשערים בעלה לפום שיעורין דילי' פי' לכל אדם לפי שמשער עצמו בשכלות את אלהות י"ת ונ"ל פי' סיפי' דקרא בשבתו עם זקני ארץ רצ"ל כשמשער עצמו לילך בדרכי אבותיו היינו עפ"י התו' הק' כי האבות נקראו זקנים כמ"ש ואברהם זקן ויהי כי זקן יצחק ועיני ישראל כבדו מזוקן וכן פי' זה הפסוק הן לה' אלהיך הן בל' יון אחת זת כשתהי' לך כל עשיותך וכוונתך אחת רק לה' אלקי' פי' שלא תעבוד את הבורא ב"ה ע"מ לקבל פרס ולא לתקות שום דבר אלא כוונתך לעשות רצונו באמת ע"ד בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי' וזהו הן לה' אלקי' וכשתעשה כן אז יהי' לך הכל השמים היינו רחמים ושמי השמים היינו רחמים גמורים הארץ וכל אשר בה אפי' הגשמיות הצריך לך רק באבותיך חשק שתלך בדרכי האבות עפ"י התורה ולא תלך בדרכים לפי שכלך ח"ו וראי' לדברי שאיתא במדרש מעשה באיש ואשה שלא הי' להם בנים ובאו לפני ר' שמעון וצוה להם שיגרשו אותם ונתרצו שניהם ברצון טוב ועשו סעודה ובשעת סעודה כטוב לב הבעל אמר לאשתו מה בקשתך אני נותן לך במתנה שתקח לך משלי איזה חפץ האהוב אך מה עשתה כטוב לב הבעל ביין צותה לעבדה ללקחו לנשאו לביתה והי' כאשר פג היין ממנו ואתער משנתו וירא כי הוא בבית אשתו הגרושה ויאמר לה מה זאת הלא ידעת כי גרשתיך ואמרה לו הלא אתה אמרת לי שאתה נותן לי במתנה איזה חפץ האהוב לביתי ואמרתי בלבי כשאקח לי איזה חפץ לא יהי' לי אלא חפץ הזאת ולא יותר וכשאקח אהובי לביתי יהי' הכל והנמשל כשעובדין את ה' לתקות איזה דבר ח"ו לא יהי' אלא זה הדבר שרוצה אמנם כשעובדין את הקב"ה באמת לא לתקות שום דבר אלא לכבודו ולקילוסו אזי יש לו כל טוב ואסיים יהי' לנו ולכל ישראל כ"ט עד ביאת הגואל אמן:
פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום וכו' ויש לדקדק מתחיל בלשון יחיד ראה ואח"כ אמר לפניכם היינו לשון רבים עיין במפרשים עוד דיקדוק דבשלמא אצל הברכה שייך שפיר נותן דידוע מתנה הוא בעין יפה והאיך שייך על קללה ר"ל לשון נותן ואפשר לתרץ דגדולה תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות א"כ שייך שפיר נותן ועוד מבואר ע"ד דאיתא ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה א"כ שייך שפיר נותן ואפשר לפי זה לומר הפשט בכתוב דהנה תיבת אנכי מרומז למדרגה דיציאת מצרים ע"ד אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ויציאת מצרים הי' מצד התשובה כידוע לפי זה הפשט אנכי היינו מדרגת תשובה נותן ברכה וקללה דע"י תשובה אזי הקללה ר"ל ג"כ נתינה טובה והיינו דנעשו עבירות כזכיות וכנ"ל ונעשה מן הקלל' ברכה ואפשר לומר בדרך רמז מה שאמר ראה דלכאור' מיותר והוה לי' לומר אנכי נותן וכו' אך עפ"י הידוע נובלת חכמ' שלמעלה תורה והנה ראה מרומז על חכמה כדכתיב לבי ראה הרבה חכמה ואתי שפיר על מה אינו אומר ואת הקללה וכו' כמו שאומר את הברכה כי יש לומר כדי שלא יזיק מטעם קללה על תנאי לזאת יש צירוף לטוב מן ידות ולצלע המשכן וכו' כי ראה על זה התיבה ג"כ קאי וידוע דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה ר"ל א"כ בודאי אין כאן שום רעה כלל אדרבא גם זאת ברכה וכנ"ל:
ואפשר עוד לומר דהסדר' עקב מסיים לא ותייצב איש בפניכם וכו' והנה זה מביא לידי אהבה גדולה להבורא ומתוך אהבה מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה וזוכה לחכמה ומבין יותר שהנהגה שהנהיג עד עכשיו לא הי' טוב כ"כ והיינו רצוא ושוב לכך אמר שפיר ראה היינו לשון יחיד כי זה המדרגה הוא אחדות אח"כ אומר לפניכם לשון רבים כי מזה המדרגה אזי בא אדם שנראה בעיניו שעובדות שלו והנהגתו הי' לא כך כראוי וחוזר בתשובה:
ראה אנכי כו' עיקר הקושיא תיבת היום אל איזה היום הוא מורה אחרי אשר הוא סתום ומה הוא הברכה וכו' ומה הענין הר גריזים וכו' ה"ה בעבר הירדן עם כל הסימנים מה תורה לנו עכשיו בזמן הזה אופן א' כי מרגלא בפומא דאינשי לצפות לרגליו וכו' ונעיין בזה תוחלת התקו' למה הלא מצינו בזכרון ימות עולם שנות דור ודור אברהם וכו' משה בלו ימיהם ברוב טירוד ואנחה ולא נהנו מן עוה"ז וכל התנאים ובכללם רבינו הקדוש. וידעו בחכמתם אשר העולם הזה הוא רק בכדי להשיג שלימות והכנה בפרוזדור בכדי לכנוס לטרקלין והוא מ"ש בס' יע"ד זקני ת"ח כל זמן וכו' וזקני ע"ה נמצא דרך הישר שלא ליהנות כ' ההכרח ולא יתאוה לשמוח אל גיל כעמים וכש"כ לילך בדרכיהם ויותר ביותר נמצאים עתה בדורות האחרונים כל יום ויום קללתו מרובה וניטל כבוד התורה ונתרחקים בתכלית הריחוק עד שאינם רוצים להתחתן עמם והיא עני' סוערה וכו' כי אינה מקבלת תנחומין מן אשר קדמו להם הקדושים אשר בארץ המה כי מר ורע להם יותר ויותר מהם כדאי' בס' הנ"ל נמצא לכת זו ראוי וראוי לצפות לישועה כי יקל מעליהם הרוח סערה ויקנו שלימות באופן הי"מ ולא כן כת אחרת אשר מאסו בתורה ועבודה ובג"ח לקללה תחשב להם מתהפך להם מעונג לנגע כי יצטרכו להיות להםן עול הגלו' הק' ויעלה עליו רוח המושל להחזיק הדת בכל תוקף וכ"כ בתפילה ומכש"כ בג"ח תרומה ומעשר וחלה וכל המתנות לההוגים בתורת ה' ויחשב כמו עבד ואפי' במלבושים לא יהי' רשאי למלאות תאותו כמו עתה תמיד חשקם להתדמות לעכו"ם וזה כוונת הכתוב היום כמאמרם אימת אתא בר נפלי היום אם בקולו:
אופן ב' אל תאסוף וכו' אשר בידיהם זימה וימינם וכמשל מוהר"ל מוכיח באווזות וזהו עלאה שוחד ואוי לשכנים הרעים אשר נעשה מודעים וכנ"ל ואפילו אם עשו איזה מצוה כתיקון הלא כבר נאמר ע"י יחזקאל קפטיל ל"ג צדקת הצדיק וכו וכו' ורשע' הרשע לא יכשלו וכו' וזהו ויהי חיי שרה כי נעשה לו כזכיות וזה לפניכם היום כי אינך יודע איזה יום תשוב שיהי' הכל הולך אחר החתום:
אופן הג' כי ר"ת אלול אני לדודי וכו' עוד איש לרעהו וכו' ודרך רוב בני עמינו לשנות את טעמם בימים האלו ונחקור אחר הרמזים הנ"ל רמז הא' אני לדודי בחקירות הס' ביל"ע בקושיות המתפקרי' ותירץ בעה"ע כי רבות מחשבות הוא רק בלב איש אבל עצת ה' כו' וכמאמר איוב הן יעצור וכו' וישלחם ויהפכו ועד עת' לטובה וכו' ונמצא כי אין חכמה ותבונה נגד ה' כ"א כמו שאני לדודי כך הוא דודי לי והעיקר התפל' והבקשה כי יתן בלבנו לעזוב דרך רשע ודרשו את ה' בהמצאו וזה היום ברכה וכו' כענין ויהי היום ויבואו בני האלהים רמז הב' איש לרעהו כי קש' התשובה על עבירות שבין אדם לחבירו כי יש רע לשמים ורע לבריות וידוע כי רע לבריות נקרא רשע רע והוא העיקר והאות לזה סיום הבקשה למען נחדל מעושק ידינו כי רע לשמים הפגם הוא שם אבל לא תקיא הארץ אותו ולא כן לבריו' ודרך היצר לפתות ע"ד הצדק' אבל או לנפשו כי המנחה יהי' מזכרת עון מטונף ומגואל וע"ז הרמז שופר שפרו וכו' או שורש פ' ר"ו והאות לזה אשר טבע השופר להחריד לב ב"א כי יש בו טור"ע ובידו להרע או להיטיב הכל לפי מעשה ב"א ומכש"כ נוסף לזה הבקשות עשה למען דתך צדק ומשפט וכו' תורה הקדושה התחנני לכן מחריד כי נתעורר השופר עליון אשר מלאכים יחפזון ומרומז ליה"ד חשבון לפני מלך וכו' בחון מעש' כל לעת ספרים יפתחו לזה מרומז אלול כאשר חבול ישיב גזילה ישלם ועשה משפט וצדקה משלו ואז צדק ומשפט וכו' וזה היום ברכה וכו' את הברכ' אשר הוא גופה ברכ' שאין למעלה ממנה מצוה אתכם היום כי שמא לא תפנה ח"ו וההיפך אפילו אם לא היינו בדרך ספק כמו ועמי תלוים וכו' אז כאילו וסרתם כו' אתכם היום כי לא תהי' חפשי בשום יום וכאשר תבוא אל הארץ היינו ימי רצון לרשתה לקנות שלימות ולהוריש מעשה יצר ונתת הברכה על הר גריזים שתעשה לא למען השכל כ"א בגזיר' המושל בעליונים ותחתונים והר עיבל כי העין מתחלף וגם מרומז ליב"ק ה"ה כמו הענין בעבר הירדן כי אין נידן מאחר שדן א"ע וכשיש דין למטה אחרי מופלג מבוא השמש יום המית' הכנע' מביא לכ"ט היושב בערבה כי נתון בערבון מול מבטל הגלגל החוזר אלוני מורה כי מי כמוהו דעה מורה:
וזכרת כי עבד היית במצרים וכו' ועשית את החוקים האלה ונ"ל ע"ד דאיתא בגמרא הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דזימנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי ונ"ל כך דהנה בח"ל עושים שני ימים טובים דהנה מה שבא"י אסרו חג דבאמת גם בו הארה כדאיתא אסרו לחג באכילה ושתי' אם כן לאותם שאינם דרים בארץ ישראל צריך ב' ימים טובים לפעול כל טוב כי אולי לא הי' באפשרי ביום א' כיון דח"ל הוא משא"כ א"י דזכותי' אהכי לפעול ביום א' וי"ל הפשט דזמנין דגזרו וכו' גזירה ואתי היינו לכך בא היום שני כדי לקלקל הגזירה רעה היינו ואתי לאקולקולי ומכ"ש שיכולים אנחנו לפעול שלא יהי' גזירה רעה כלל והנה איתא בזוה"ק שר"ש ב"י אמר לר' אלעזר הטעם על הגלות מה שהי' דוקא במצרים מחמת שהי' ישראל במעלה עליונה שלא יתקלקלו לכך הגלה הקב"ה הישראל למצרים שהמצרים היו שונאים אותם למאוד ולא הי' התחברות עמם ולא נתקלקלו ע"ש ולפי"ז י"ל הפשט בך וזכרת כי עבד היית במצרים והיינו ע"י מעלתך הגדול' וכנ"ל וא"כ אם יבואו ישראל במעל' עליונה והנה זה לעומת זה וכו' שלא יבא שנאה שלא יגזרו גזירה רעה לכך באו ימים טובים ויש כח לבטל הגזירות ומכ"ש שלא לגזור גזירות רעות ואומר ושמרת ועשית ענין עשי' היינו לשון איבר ארביטין את החוקים האלה חוקים היינו לשון גזירות כדמתרגם על זאת חקת התורה דא גזירת והיינו שלא יקוים גזירה רעה וגם שלא לגזור כלל עוד נראה ע"ד דאיתא סוכה ישינה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין י"ל כך דהנה בסכות כתיב בסכות תשבו וכו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי וכו' וקשה הו' לי' לכתוב למען ישמעו דורותיכם ודו"ק ונרא' כך דבסוכות הי' ענני הכבוד והנה ע"ד דאיתא דבכל ימים טובים ונתנוצץ מציאות הראשון לפי"ז מסתמא בסכות נתנוצץ ענין ענני כבוד ומי שזוכה רואה לפי"ז קאמר שפיר למען ידעו וגומר והיינו מ' שיזכה ויראה בסכות ענני הכבוד לא יתמה על זה וידע כי בסכות הושבתי וגו' ומזה הענין נתנוצץ ולפ"ז ענין סוכה בכל שנה הוא ענין חדש כי לפי אדם המקבל זוכה ורואה יותר בהירות ענני כבוד ולפי"ז י"ל הפשט סוכ' ישינה היינו בפשוט כי לפי הנ"ל יש סוכה חדשה וכנ"ל ב"ש וכו' ב"ה מכשירין כי מה יעשה איש פשוט כערכנו עם כל זה הוא לרצון לפני בורא ב"ה עם כל זה סברת ב"ש נפקא מני' טעמא לאדם נגד יצה"ר שלא לבוא לידי גיאות הגם שמקיים מצות סוכה כיון שיש עוד יותר מדרגה וכנ"ל וי"ל הפשט חג הסוכות תעשה לך וכו' היינו לפי ערכך תעשה לך אם תזכ' תראה יותר בהירות וכנ"ל וכן בכל המועדים כתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח וכו' כי. גם בפסח נתעורר מציאות הראשון ומשיג האדם הארה מענינו של יום והנה מצינו שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה והיינו שבשכלו ודביקתו השיג הארה השייך בכל יום וידע ההנהג' בפסח לאכול מצות וקיים בפועל ואז הי' ענין נפלא כי עדיין לא ניתנה התורה והי' הענין בכח ועכשיו הוא אצלנו המצוה גם בפועל היינו שנצטוינו על זה ואברהם אבינו עשה סוכה וכל המצות קיים גם בפועל ולענין זה היינו בכח כיון שלא נצטוה והנה אם נהי' במדרגה גדולה שנבין מעצמינו ההאר' בכל עת ועי"ז איך להתנהג א"כ המצוה שנצטוינו היינו לענין זה חוקה היינו בלא טעם נגלה על זה מה שנצטוינו על זה הלא גם בלא זה היינו עושים וכנ"ל והנה אמת מי הוא במדרגה כל כך נמצא ודאי הוצרכנו להצטוות והלואי שנקיים מצות שכליות ומכ"ש מצות שמעיות היינו חוקים ולפי"ז י"ל הפשט וזכרת כי עבד היית במצרים והטעם שהי' עבד ובמצרים דייקא והיינו לפי הנ"ל מטעם מעלה עליונה וכנ"ל ובזכרך מעלה עליונה אזי תחזור בתשובה שלימה ותזכה לחכמה אמתיות והעליונה ושמרת ועשית את החוקים האלה היינו שיהי' אצלך כחקים והיינו שגם אם לא כצטוות הית' עושה וא"כ הציוי היינו חוקה כי הש"י יעזור לך בחסד וברחמים:
פרשת שופטים
צדק צדק תרדוף למען תחי' יש לפרש כי האדם נברא לתקן כל הענינים הוא שיעור קומה אך כל אדם צריך לראות א"ע כאילו עדיין לא תיקן מכל וכל וצריך לחזור אחר יותר שלימות שכיון שתיקן את הכל בלי שום חסרון אזי צריך להסתלק מזה העולם כי מה יש לו עוד לעשות וזהו פי' צדק צדק תרדוף אף שאתה צדיק תהי' רודף ומחזיר להיות צדיק יותר לא שידמה לך שאתה שלם בלי שום חסרון וזה למען תחי' כי אם תעלה בדעתך שאינך צריך עוד לתקן שום דבר אזי מה יש לך לעשות עוד בזה העולם וקל להבין:
כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ובפסוק אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס בשמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שמע כתיב בעין גדולה ואחד בדלת גדולה רמז מזה עד פי' אנו מעידין על הקב"ה שהיא אחד ועד צריך לומר עדותו בקול רם כן אנו אומרים שמע ישראל בקול רם וגם צריך לקבל עליו האחדות באמונה שלימה בלב שלם ואם אומר שמע ישראל ובלבו יש לו ספיקות באמונת האחדות ח"ו ה"ז נקרא עד חמס וזה שכתב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס פי' שתאמר אחד בפיך ולבך בל עמך ר"ל ולהבין למה נופלת פעמים בלב אנשים מעט ספיקות באמונה ח"ו זה בא מגיאות שמתגאה שהוא עובד את ה' ויש לו תורה ומע"ט ואיתא כל המתגאה אין אני והוא יכול לדור וכו' ודוחה רגלי השכינה וכשנופלת מחשבות ספיקות באמונה והוא כמו אפיקורס ולכל עבירות יש עלי' להעלות לקדושה ולאפיקורס אין עלי' אבל ל"כ שבזה יש לאפיקורס עלי' כשיש לו גיאות ונופלות לו מחשבה ספיקות באמונה אז רואה שעדיין הוא מבחוץ ובא לעניות גדול וגם בא לאמונה שלימה וזה רימז לנו הכתוב פן יפתה לבבכם פי' שמא יהי' לכם גיאות כי יפתה לשון ירבה וגיאות כמו יפת אלקים ליפת מיד וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כי כשמתגא' אין אני והוא יכול לדור וכו' וכנ"ל וזה רימז לנו הכתוב כי יקום עד חמס באיש רצ"ל מאין בא לאיש שהוא מדרגה גדולה כמו והאיש משה שהוא במדרג' גדולה מאין עד חמס ספיקות האמונה ח"ו שאומר שמע ישראל ה' אחד ולבו בל עמו שזה נקרא עד חמס זה אינו אלא לענות בו סרה לענות הוא לשון הכנעה כמו לענות מפני תרגומו לאתכנעה פי' שהי' לו גיאות וכשיש לאדם גיאות מיד עובד אלהים אחרים ר"ל כמ"ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וכו' ונפלה מחשבה זאת ספיקות באמונה ונעשה עניו וזהו לענות פי' להכניע בו אשר סרה מאתו יתברך כיון שבא לו מחמת גדלות שהי' לו וכשנופלת לו מחשבה ספיקות באמונת האל יתברך אזי רואה שעדיין היא מבחוץ וחוזר בתשובה שלימה ולהיות שפל בעיניו אז הוא בא לאמונה שלימה ודו"ק:
פרשת כי תצא
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו נלע"ד ביאור עפ"י דאיתא בספרים דבאם יש לאיזה צדיק קטרוג מבני אדם אזי ישים אל לבו שבוודאי פגם בדיבורו גלל כן הש"י נפרע ממנו במדה זו ועל זה ייטב לפני הש"י ואז המלשינים עליו יהיו נכפפים לפניו יהיו תלמידיו לפ"ז מצינו לומר פי' הפסוק הנ"ל כי תצא למלחמה הוא על אויביך פי' בשביל אויביך אך עכ"ז תדע בעת שתשוב ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו פי' מה שהי' בשבי' תחת יד הס"א תשוב את שבותו לקונו שתלמוד אותם דרכי ה' דרכי התשובה וראית בשבי' אשת יפת תואר וחשקת בה כי יאמר האומר מה לי לצרה הזאת להטפל ברשעת הרשעים להחזירם למוטב לכן אמר וראית בשבי' אשת יפת תואר פירוש שהיא גלות השכינה כמו שכתוב עמו אנכי בצרה וכו' (חסר סוף המאמר):
פרשת כי תבוא
וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם דהנה הצדיקים נקראים לוים מחמת שהם מדובקים תמיד ביחוד קוב"ה ושכינתי' והתורה הקדושה מלמדת להם שיזהרו להיות בהכנע' הגדולה ולגדל ולפאר ולרומם לכל איש מישראל חלילה וחלילה בל יהי' קל שום בר ישראל בעיניו וכשיתנהגו בהדרגה הזאת יגרמו בזה שלום בכל העולמות וזה הוא פירוש הפסוק שהתחלנו וענו הלוים שהצדיקים יהיו תמיד בהכנע' ואמרו אל כל איש ישראל ואמיר' הוא שבח מלשון יתאמרו כי הצדיקים מחויבים לשבח ולהלל לכל ישראל ולחוש על כבודן של ישראל ובזה יגרמו קול רם בגי' שלום כנ"ל ושלום עלינו ועל כל ישראל אמן:
והיתה נבלת' מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד וידוע שכל התוכחה הם ברכות אלא שהם באתכסייא ונ"ל ע"ד הרמז דאיתא בגמ' אדם מועד לעולם בין ער בין ישן והנה ע"ד המשל כשאדם הולך לפלטרין ופרקליטין של מלך כל זמן שהולך בהחדרים שאינו בא עוד לפני המלך יש לו תענוג גדול מהחדרים המפוארי' אבל בעת אשר בא לפני המלך מחמת יראה ופחד שיש לו מהמלך אינו מרגיש שום תענוג מהחדרים נמצא כשיש לו תענוג הוא סימן כשאינו עומד לפני המלך וכשיש לו פחד ויראה הוא סימן שעומד לפני המלך והנמשל הוא מובן כשאדם מתפלל או עושה איזה עבדות להבורא יתברך כל זמן שיש לו תענוג הוא סימן שאינו עומד לפני המלך אבל כשיש לו פחד ויראה ואינו מרגיש שום תענוג הוא סימן שעומד לפני מלך הקב"ה וזה שאומרים בשם הרב הקדוש דק"ק ברדיטשוב זצלל"ה שינה בשבת תענוג פי' כשיש לו תענוג בשבת והוא שינה כי סימן שאינו עומד לפני המלך אלא צריך להיות בפחד וברתת עד שאינו מרגיש שום תענוג וידוע כשהצדיק הוא בגדלות אז הוא פועל למעל' בעולמות העליוני' הרבה ועושה יחידים כנודע ושהוא בקטנות אז הוא פועל למטה השפעות פרנסה ורפואה על כל ישראל וזה הטעם אחר ש"ע חוזרין לאחורי' ג' פסיעות כי בתפלת ש"ע פועל למעלה בעולמות הרבה היינו ביצירה בריאה אצילות ואח"כ חוזרין לאחוריו ג' פסיעות להוריד השפעות טובות למטה וזה אדם מועד לעולם פי' הצדיק שהוא בחי' אדם שהוא מדרגה גדולה שבכל המדרגות אדם איש גבר אנוש כנודע הוא מועד לעולם פי' לשון מזומן פי' שהצדיק תמיד מזומן לעולם בין ער שהוא בגדלות המוחין הוא למעלה בעולמות העליונים בין ישן שהוא בקטנות המוחין הוא פועל למטה בעולמות התחתונים פרנסה ורפואה וזהו והיתה נבלתך מאכל לעוף השמים פי' נבלתך לשון נבל וכנור שהוא מורה על תענוג וזהו והיתה נבלתך פי' בקטנות ויש לך תענוג וזהו סימן שאינו עומד לפני המלך יהי' מאכל לעוף השמים עוף זהו תלמידי חכמים כדאיתא אין עוף אלא תורה ולבהמת הארץ זהו עמי הארץ פי' אעפ"י שאתה בקטנות תפעל למטה השפעה ופרנסה לת"ח ולעמי הארץ ואין מחריד פי' ואין אעפ"י שעכשיו אתה בקטנות אעפ"כ מחריד תבוא אחר כך למדרגה גדולה שתהיה לך יראה ופחד לפני המלך הקב"ה כמקודם:
והיו חייך תלואים לך מנגד וכו' נ"ל עפ"י דידוע דכל התוכחה הוא חסדים מצומצמים והנה זאת ג"כ ידוע אשר על כל אבר מאברי האדם שורה שם הוי' ב"ה וב"ש ואיתא בספרי יראים שצריך אדם לצייר שם הוי' ב"ה וב"ש לנגדו וזהו כוונת הכתוב והי' חייך ר"ל שם הוי' ב"ה שמשם אתה יונק החיות שלך תלואים לך מנגד שתתבונן בכל פעולתך כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ומזה יגיע לך ופחדת יומם ולילה ר"ל שתגיע ליראת ה' יומם ולילה ואעפ"כ ולא תאמין בחייך ע"ד מה דאיתא אל תאמין בעצמך:
פרשת נצבים
אתם נצבים וכו' עד ישראל דקדוק הא' מה אתם ומה היום והלא כל העולם וכל הימים הן עומדים לפניו כנאמר אם יסתר איש וכו' ואני לא אראנו וכן דקדק האלשיך בזה"ל האם עד כה לא היו עומדין והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ ונ"ל לתרץ עפ"י פשוט במדרש והביאו רש"י למה נסמכה לפי ששמעו קללות חוץ ממה שבת"כ הוריקו וכו' התחיל לפייסן הרבה אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה וכו' והרי אתם עומדין לפניו ולכאורה קשה המכיוון כאילו אמר ח"ו שיעודי התוכחות המה לפנים לבד ובתהלים ע"כ לא כן וכו' כי יוד' וכו' רשעי' תאבד וקש' להולמו כי הרישא הל"ל כי יקיים דרך הצדיקים ובמדרש א' צפה הקב"ה בשעת הבריאה שעתידין רשעים לעמוד אמר אם לבראותו הרי רשעים הפליג דרכן מכנגד פניו ב' כי אמר נעשה האדם לפני המלאכים והודיע להם דרך צדיקים אבל דרך רשעים איבדה מהם שאלולי גילה לא הי' מ"ה נותנת שיברא ג' איבדה מן הצדיקים לא יטעו בה ד' איבד רשעים מפני הצדיקים נמרוד אני אברהם וזהו כי יודע אימת כשדרך רשעים תאבד ולכל הד' דרשות הל"ל איבד וגם מפירש"י נראה שכיון להמדרש זולת המצודות פי' המקום ה נותן לב להשגיח ע"ד הצדיקים שלא יכשלו אבל הרשעים תהי' אבודה להיות נעזב אל המקרים לכאורה קשה ג"כ א' וכי משא פנים ב' וכי יעזוב ל המקרים לא הוי ברור הזיקא עדיין ואדרבא חבקוק צווח מדוע וכו' ויתורץ קרוב לפ' המד' פייט זכרוניות זכר החיים ע"כ הם חי' הן למות לחי' חי חי יזכור ע"ד כי מאתו לא תצא הרעה ידוע כאשר הקב"ה מסלק ח"ו השגחתו ממילא נאבד זנה האב בבן משגיח תמיד בכל רגע כמו הרופא הנאמן ברפואות שווים אבל בשונאו כאשר ישמע צעקת קולו בהתחננו והי' עליו למשא כבדה ויצוה לעבדיו ויזרקו לו עצם א' לבל יחנן וישמע קולו וכאשר יתעסק בהעצם אשר בעינו יהי' למתנה ובאמת הוא סם המות ממילא יהי' נטרד וזהו כי יודע ה' ע"ד תמיד עיני ה' אלהיך וזה כששמעו קללו' הוריקו התחיל מפייסן כי אינם כ"א ע"ד רפואות הרבה הכעסתם והרי אתם קיימין כי חצי אכלה וכו' והרשעים מבעטין כנאמר אשר לא ידעוך אבל ישראל צרה ויגון וכו' ובשם ה' אקרא וה' מעמידן וזהו אתם נצבים לפני היום מראשית עד אחרית שנה בהשגחות ברפואות להטובך באחריתך אבל יש לדקדק כלכם כלל ראשיכם וכו' פרט כל איש ישראל חזר וכלל הוי כו"פ וכלל לאיזה כוונה ותיר' ברש"י ראשיכם לשבטיכם זקניכ' שוטריכ' החשוב חשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל דקשה מאי קמ"ל בזה ומי לא ידע כ"ז הגם כי אפשר לפרש הרש"י עפ"י הגמרא אמר רבב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה וכו' שנאמר היוצר אמר ר' חסדא מלך וצבור משפט עבדו וכו' וזהו הגם אתם נצבים וכו' עכ"ז החשוב חשוב קודם ואח"כ כל איש ישראל והנ"מ מזה הדרוש ובמה שנסקרים בס' א' ואם לחידוש נגד הבורא אין חידוש נוכל לומר עפ"י הילקוט א"נ אימתי כשתעשו אגודה א' בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה ש"ק בידו בב"א שמא יכול לשברן ואם ניטלין א"א אפי' תינוק יכו' לשברן כידוע מעלת החיבו' [חבור] עצבי' אפרים הנח לו ולהבין תכלית מעלה זו ולמה הוא חביבה כ"כ הוא כי ידוע שהאדם נברא להכיר את בוראו ולולי זאת הצלחת בהמה יותר שממנה נהנה האדם ואילו מהאדם רמה ותולעה וזו הסתכל בג' דברים ועיקר הכרת הבורא אינו כ"א להודות כי במה אכף אין ד"י בער כ"א ליראה ולעבוד בשמחה א וזה שכן חובת כל היצורים וכן בפסוק ויהי הבל כו' וקין הי' וכו' ויהי מקץ ויבא קין מפרי האדמה וגו' והבל הביא גם הוא מבכרו' צאנו וישע ה' וכו' ויחר לקין ויאמר ה' למה כו' הלא אם תיטב שאת וא"ל לפתח וכו' והדיקדוקים נגלים והנ' לפ' אשר הביא כאשר קץ בהם וקשה ג"כ הלא אמר ריב"ח באיכה רבתי ע"פ ולא אותי קראת הלואי עשאוני כהדין גרמיזא הבא באחרונה אלא י"ל ג' פירושים א' כי הי' מנחה לה' דרך גיאות ואין אני והוא וכו' תועבת ה' וכו' והבל גם הוא דרך שפלו' ועניות וזה אמת ב' קרוב לאמת עפ"י פי' אדומו"ר זצלה"ה ויהי הבל בצער מחמת הכרח הגדול כי כל יעודי עוה"ז הכנה התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס הגם שבחר בעבדות ב"ה וקין הי' בשמחה עובד האדמה מדרגה הפחותה דו"ל ואף שנתקללה ועפי"ז פירשתי ואלה שמות ב"י איש אי' וב"ב וזה ויהי מקץ ימים בסוף שנה לקום בסליחות הביא מפרי האדמה שהי' צווח ככלב והי' זה נחשב בעיניו למנחה והבל הביא מבכורו' צאנו ומחלבהן היינו התמצית הכינה לה' וזה צאנו כי זה לבד הוא של האדם ע"ד שואל מעמך לפיכך לא שעה לקין לטובתו כאמור הלא אם תטיב שאת הי' לך לשאת בכונת הבריאה ואל"ת לפתח וכו' כל מבוקשך וטוב לך שלא יתקבל ולמה חרה לך בעד הטובה ג' יש אשר שנים עובדים לה' והמרחק ביניהם כממזרח למערב א' לתשלום גמול והב' שאוהב את המלך הבחי' זה שלתשלום אינו חפץ שגם אחרים יעבדוהו ותמיד מוצא חסרונות בהם אבל הב' משתוקק שכל העולם יעבדוהו וזה והבל הבי' גם הוא ואם כ"א מישראל יעשה ע"ז הכונה לא ימצא שום חסרון על חברו כ"א כשיצא ח"ו מהדת וזה ג"כ לאהבת חבירו מחמת אהבת בוראו כיהושפט מלך יהודה שהי' רואה ת"ח וכו' וזה וכולם נסקרי' וכו' והלא כל העולם לפניו אך הוא משגיח כנ"ל כי דרך רשעים תאבד וכל באי עולם כפירוש רבינו מלובלין עוברים לפניו כחילות של בד"ה מלחמה לה' נסקרים במאמר היוצר יחד לבם יחד ליוצרם ואף שאין מעשיהם שוות לבם שוות והיא המבין וזה א"נ היום כלכם כשתעשו א"א ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בל"ש דייקא וזה כופו"כ מה הפרט ע"י הכוונה אף הכלל יצא מי שעובד לעצמו כמנחת קין א"א דן אלא כעין הפרט כי המה רוב בנין כמאמר א"ת בניך אלא בוניך וגם רוב מנין כידוע הגם שכתוב מה יעשו גדולי הדור שהעולם נידון א"ר כשאין הפרט צריך לכלל והכלל לפרט אבל כשהכלל צריך לפרט ופל"כ המה אגודה אחת ועי"ז נצבים לפני המקום ב"ה:
פרשת וילך
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא יש לדקדק בשום דיבור לא נאמר וילך וכאן נאמר וילך ועוד מה לא אוכל עוד לצאת ולבוא הלא לא כהתה עינו ולא נס לחו כמו שהקשה רש"י ז"ל ונ"ל ע"ד דאיתא שחמשי' ש"ב נמסרו למשה חוץ מאחד וקשה הול"ל שמ"ט ש"ב נמסרו למשה מה זה שנאמר חמשי' ש"ב נמסרו למשה חוץ מאחד לכן נ"ל שבאמת למשה עצמו נמסרו חמשים ש"ב שהוא בעצמו הי' משיג נ' ש"ב אבל ישראל לא הי' יכולין לקבל ממנו לכך כשהי' צריך להשפיע לישראל הי' למשה מ"ט ש"ב כדי שיוכל להשפיע לישראל והם יכולים לקבל ממנו ע"ד שיש להבין הטעם למה פסח נקרא שבת כמ"ש ממחרת השבת ולהבין איך הוא באפשרי שששת ימי המעשה יכולין לקבל השפעה מן השבת כדאיתא ששי"מ יונקים משבת ונ"ל כמו שעוה"ז הגשמי אין יכולין לקבל מהעולמות עליונים אלא ע"י השתלשלות היינו אבי"ע ובאצילות יש כוללת מבי"ע עשי' דאצילות יצירה דאצילות בריאה דאצילות אצילות דאצילות כדי שעולמות בריאה תוכל לקבל ממנה וכן בבריאה יש כוללת ואצילות ומיצירה שעולם היצירה תוכל לקבל השפעה ממנה וכן בנפש רוח ונשמה הנשמה יש חלק מרוח ורוח יש בה חלק מנשמה ומנפש ונפש יש בה חלק מרוח ומהגוף היינו נפש השכליות ונפש הבהמיות וזהו דאיתא ששבת איקרי קודש ולא מקרא קודש ויו"ט איקרי מקרא קודש וקשה הלא נאמר בפ' אמור ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש הרי גם שבת נקרא מקרא קודש אלא ניח' ע"ד שכתבנו שיו"ט מקבל משבת ע"כ יש בשב' בחי' יו"ט כדי שתוכל להשפיע ליו"ט וביו"ט יש חוה"מ פי' חול ומועד כדי שיוכלו להשפיע לחול והשתא ניחא מה ששב' איקרי מקר' קודש בפ' אמור כי שם נאמ' שבת לפני המועדות ובשביל כן איקרי שבת מקרא קודש כדי שתוכל שבת להשפיע למועדות ופסח איקרי שבת כמ"ש ממחרת השבת כי פסח הוא יו"ט הראשון הנאמר מיד אחר שבת בפ' אמור ופסח הוא יו"ט ראשון המקבל משבת לכך נקרא פסח שבת כך היה משה בעצמו הי' משיג חמשים ש"ב אלא כשהי' צריך להשפיע לישראל לא הי' לו אלא מ"ט ש"ב כדי שיוכלו ישראל לקבל ממנו וממילא מתורץ מה שיש להקשות למה אנו אומרי' בששה זמ"ת הלא התור' נתנה בשביעי בסיון אלא שמשה הוסיף יום אחד מדעתו פי' שהי' משיג חמשים ש"ב ולפי דעתו נתנה תורה בחמשים ואחד משא"כ אנו לא היינו משיגים אלא מ"ט ש"ב ונתנה לנו תורה בחמשים לכך א"א בששה בסיון זמ"ת ולהבין משה בפני עצמו שהיה משיג חש"ב הי' בחי' עומד כי לא הי' באפשרי להשיג עוד מדרגה גדולה יותר וכשהי' בבחי' עומד במדרגה גדולה לא יכול להשפיע לישראל כנ"ל וכשהי' משפיע לישראל לא הי' משיג אלא מ"ט ש"ב ואז הי' בחי' הולך כדאיתא שהצדיק נקרא הולך וזהו שנאמר וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל וצ"ל שמשה הי' בחי' הולך כדי שיוכל להשפיע לישראל ומדבר את כל הדברים אל כל ישראל שהגיע זמנו אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ורצ"ל אני היום בבחי' עומד פי' עומד בגמטריא מאה ועשרי' פי' שאני היום בבחי' עומד לא אוכל עוד לצאת ולבוא פי' לא אוכל עוד להשפיע לכם שנטלה הרשות ממנו ונתנ' ליהושע ודוק:
לשבת שובה
שובה ישראל עד וכו' דהנה ידוע מאז"ל בראשית וכו' מתחל' עלה במחשבה לבראות במדה"ד ראה וכו' שיתף מדה"ר וכו' והנה נבין הפסוק שיר המעלות לדוד לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל לכאורה מיותר הוא דהא קאמר לקמן לולי ה' וכו' ונ"ל כך דהנה איתא בגמ' ברכות הקורא לאברהם אברם עובר בעשה אלא מעתה יעקב וכו' שאני התם דאהדרי' קרא וכו' ונ"ל הטעם דהנה כתיב כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל וידוע המלאך שנצח אותו יעקב מי זה הוא והנה תורה נקרא ע"ש הלימוד לאדם ומה נפקא מיני' אך י"ל דגבי כ"א הוא ענין זה כדאי' בספרים שכל ענין המפורש בתורה נמצאים באדם והנה קודם שמנצח את היצה"ר נקרא בשם יעקב ואח"כ כשמנצחו נקרא ישראל אך עכ"ז ידוע שכל הגדול מחבירו יצרו גדול א"כ כשמנצח באיזה ענין עכ"ז שלא יתגבר יצרו בענין אחר צריך תחבולה ולגבי כל ענין קודם הניצוח נקרא יעקב ואחר הניצוח נקרא ישראל וגם י"ל יעקב בחי' יראה וישראל בחי' אהבה ובאמת האדם צריך להחזיק גם במדרגת יראה גם אחר שבא לאהבה והיינו ויאמר וכו' במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב כי לילה הוא בחי' יראה כידוע וי"ל יעקב יעקב ידוע מאז"ל לשון חבה ונ"ל שיש לומר מה שמרומז לדורות נקט כפול ע"ד כי ברך אברכך אחת לאב ואחת לבן וע"ש וי"ל יעקב מרומז למדה"ד וישראל מרומז למדה"ר לכך נקרא ישראל גם יעקב כי יש מדה"ד רק שנמתק ברחמים זה בחי' שמתחלה עלה במחשבה כנ"ל ולכאורה קשה הוי לי' להשי"ת ב"ה וב"ש לבראות תיכף במדת הרחמים וי"ל כך שהנה ידוע כוונת הבריא' לעשות חסד עם ברואיו ובחסד לבד לא היה אפשר בעבור הרשעים והיה צריך מדה"ד אך ג"כ אי אפש' בשביל בני ישראל לכך שיתף וכו' וגם י"ל שזהו הוא בחי' האבות וידוע פי' האריז"ל מה היה לנו בחי' מה שם הרחמים היה דין כי לנו גימטריא פ"ו כמנין שם אלקים עכ"ל והנה י"ל כך פי' הפסוק לולי ה' שהי' לנו היינו שמתחלה היה בחי' לנו היינו בחי' דין ואם לא היה אזי יאמר נא ישראל היה צריך לאמר רק ישראל ולא יעקב משא"כ שבתחלה היה בחי' דין ואח"כ רחמים א"כ צריך לקרות יעקב גם אחר שנקרא ישראל והנה נכון היה להקדים [מדה"ר] ואח"כ מדה"ד אך י"ל דהרחמים ממתיק להדין ואם היה רחמים בתחלה ואח"כ היה מציאת הדין ח"ו אזי היה ח"ו קשה שלא היה במה להמתיק ולפ"ז פי' הפסוק לולי ה' שהי' לנו וכו' שאם היה בתחלה בחי' רחמים ואח"כ לנו בחי' דין ח"ו אזי בקום וכו' אזי חיים וכו' וי"ל שובה ישראל עד ה' אלקיך שבחי' אלקיך יהיה בחי' הוי' ב"ה היינו רחמים גם י"ל כי כשאדם סר מדרך הטוב ר"ל היינו בחי' עד לשון הסרה ע"ד מעדה בגד וכו' כידוע מאמרם ז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות ר"ל וכשאדם יש לו דעת אינו חוטא וכאמור דע את אלקי אביך וי"ל כך שובה ישראל עד היינו בחי' עד היינו הסרה להשיב ויהי' אותיות דע אזי ה' אלקיך ויהי' זה בחי' ג"כ שוב מבחי' אלקי' יהי' הוי' רחמים וחיים ושלו' ופרנסה טובה עלינו ועל כל ישראל אמן:
שובה ישראל וכו' י"ל דהוי לי' למכתב שוב ישראל ונ"ל הפירוש שישוב הא לגבי ואו עוד יש דיקדוק הא ישראל היא מדרגה גדולה דיעקב נקרא אח"כ ישראל א"כ מה צריך להזהיר על תשובה וביותר קשה לפי מאחז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו כשגגות שנאמר כי כשלת בעוניך הא עון מזיד וקרי מכשול עכ"ל וקשה האיך שייך על מדרגת ישראל דהוא מעלה גדולה שיזכיר הנביא על התשובה מיראה הלא ודאי כיון שנקרא ישראל עכ"פ ודאי עשה תשוב' מיראה עויל"ד לפי מאחז"ל שמביאין ראי' שזדונות נעשו כשגגות הוי לי' למכתב בקרא כי בעונך כשלת והיינו המזידין יהי' שוגג עוד קשה מה הוסיף הנביא הלא בתור' כתיב תשובה ואיתא ברעיא מהימנא תשובה הוא מצות עשה אך זה לא קשה דהנביא המציא זאת להודיענו שע"י תשובה נעשו זדונות כשגגות אך דיקדוק הנ"ל קשה (עוד קשה) הול"ל כי כשלת עונך היינו דסמזיד נעשה שוגג עוד קשה אמאי לא הזהיר הנביא על התשובה מאהבה דעדיף טפי שזדון נעשה זכות אך י"ל דזה אי אפשר לעשות תיכף תשובה מאהבה רק מקודם לעשות מיראה ואח"כ יוכל להביא לידי תשובה מאהבה והנה איתא בפסיקתא וה' נתן קולו לפני חילו זה ר"ה כי רב מאד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושה דברו שהוא מאמץ את לבם של צדיקים לעשות רצונו כי גדול יום ה' יוה"כ ונורא מאוד ומי יכלנו שלשה ספרים נכתבין וכו' עד כאן וי"ל כך דבגמרא קאמר ג' ספרים נכתבין וכו' ומקשים העולם לבינונים למה צריך ספר אם יעשו תשובה יכתבו עם הצדיקים וכו' ושמעתי תירוץ דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים וכו' א"כ בוודאי צריך ספר שגדולים מן הצדיקים ולי נראה בעז"ה פשוט דכתיב ותפארתו עבור על פשע א"כ השלשה ספרים היינו בבחי' חג"ת ובאמת היינו ע"ד תירוץ הנ"ל כי הבריח התיכון מבריח מן הקצה:. (חסר סוף המאמר):
פרשת האזינו
האזינו עד עשך ויכוננך שובה ישראל עד פרים שפתינו עיין בספר רשמי שאלה דרוש לשובה ולדרשו ונוכל לומר כי הוא תשובה אריכתא מן הגז"ד ביוה"כ עד ש"ע ולזה נמצאים (באמתח') כי יודע מה לבסוף אך לפני ב"א נעכבים עד גמר התשובה והוא כי לפ"ז סב' כי יותר עצום שבחטאים כפירת הפשע כי נוגע לכבודו וזה הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי ע"ש דרוש נ"ב ועיקר התשובה להיותו מודה וכו' ויצייר בדעתו שחטא בהחלט כמו דוד ולא כשאול בהתנצלותו לתלות עליו החטא כמו חטאנו עם אבותינו ועפ"י משל כמלכותא דארע' וכו' ולפי שהוא מקור האמת וחותמו אמת אוהב האמת וזהו ויהי להם למושיע ולכאורה ואהי הל"ל אך זאת הבחי' אשר בנים לא ישקרו יהי' להם וכו' וזה לכו נא ונוכחה אם יהי' כשנים וכתולע היינו חטא גדול בהחלט יקל להתלבן כצמר וכשלג וזהו סוד לשון של זהירות ולא יתגלה האמת כ"א ע"י הויכוח ולא כמו שנוהגים העולם בהתרצים עי"כ עם חשיכה כי כל אהבה שאין עמה תוכחה וכו' וכל שלום שאין עמה תוכחה וכו' וזה אם יהי' וכו' כי באמת בזכות האמת נתקן כל הפגמות אשר המה מס"א שורש השקר וזהו וטהר לבנו לעבדך באמת באמת דייקא כי איך נעבוד אלא באמת להיות מודה עה"א וזהו מדתו של יעקב כ"ש תתן אמת וכו' ועפ"י שאדמו"ר והי' ה' לי לאלקים כי א"א ברוב חסדו הגדול הגומל לחייב' ויצחק אבינו ברוב פחד אלקים לנגד עיניו גם שמים לא זכו ולזה יצאו ישמעאל ועשו ויע"א תפס מדת שניהם להיותו תמים עם תמימים ועם עקש תתפתל לכן נקרא איש תם והוא משפט ורחמים מעורב חסד ודין ונקרא הוי' וזה מי מטהר אתכם מקוה ישראל וכו' כתב התוי"ט וזה דומה למקוה שמטהרים הבא ונכנס בתוכם כן הבא ונכנס תחת כנפי השכינ' הוא חוסהו בצל כנפיו ומסייע לטהר רומז לסוכה סמיך לי' סוכה שהיא וכו' וזו בחי' יעקב נסע סכותה חוסה בצילו דמהימנותא ועתידין הצדיקים להיות נקראים בשמו של הקב"ה:
לחג הסכות
ג' פעמים נאמר בסוכת בקרא והגמר' דרשה בזה ואפשר ג"כ לידרוש טעמא דקר' מפני מה כתיב ב' פעמי' חסר ואחד מלא בסכו' הענין כך הוא כי ידוע מספרים הקדושים שורש הסוכה כי אחרי הטהר' ביוה"כ זכינו לישב בצילא דמהימנות' עילאה בצילא דקוב"ה ומאז והלאה נקבע לדורות וצונו הקב"ה לעשות סוכה אחר טה"ת נפשנו ביוה"כ החיוב מוטל עלינו בני ישראל להשתדל תיכף במצוות סוכה כאשר נצטווינו מפי חז"ל אשר מפיהם אנו חיין להכין המצו' לזמן הקבוע לנו בתור' הקדוש' והכל הוא מאהבת הקב"ה את עמו ישראל כנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ע"כ צוה לנו לישב בסוכה כי ע"י מצות סוכה שאנו מקיימין כדת וכהלכ' נסתם פי המקטריגין עלינו ולא יתערב זר בשמחתנו כי הש"י חופף עלינו ומסתיר אותנו מכל המציקים לנו אבל לזה צריך הכנה רבה ועצומה לכל איש מישראל לפשפש במעשיו קודם החג הקדוש ולטהר ולקדש עצמו כפי יכולתו ומי יאמר זכיתי לבי עכ"ז אם האדם עושה כפי יכולתו ומתחיל להכין א"ע בקדוש' ובטהר' תיכף במוצאי יוה"כ לעשות בסוכה כאשר רמזו לנו חז"ל ועיקר הוא שהאדם ישתדל להיות כלי מוכשר לקבל קדושת חג הסוכות ולזה אל יתרפה עצמו ממלאכת שמים ח"ו ולא יעזוב עבודתו מימים הנוראים הקודמים רק תיכף במוצאי יוה"כ יאיר שכלו לכל עניניו ואם הוא משתדל כפי יכולתו עכ"פ אז הקב"ה מגין עליו בחג הסוכות ומסתירו ומכל המקטריגין ושומרו ומצילו מכל דבר רע ופורס עליו סוכת שלומו והעיק' לתקן חוש השמיע' וחוש הראות כי בראי' ובשמיעה תליא מילתא ועיקר הכנה שין בעצמו כי אפילו אם יכין האדם וישמור א"ע בכל עניניו נחשב למאומה כי האדם איננו יכול לעשות שום ענין בשלימות רק שהקב"ה מקבל הרצון ות של כל ישראל ושולח לו ברכתו בשלימות בלי שום חסרון חליל' כי הוא ממלא כל עלמין ותיבת סוכה יש לו שלשה פירושים שמיע' והאזנה מלשון הסכת ושמע ישראל גם סובל הפירוש ראי' מלשון יסכה הנאמר אצל שרה שסכה ברוח הקודש וגם כיסוי מלשון סכך כשמה ועל זה בא הרמז בתור' ב' פעמי' בסוכת חסר כי זה מרמז על האדם שצריך ל עצמו השמיעה והראי' כנ"ל והאדם אינו יכול לעשות בשלימות אבל אם האדם עושה את שלו כפי יכולתו אף שהוא בחסרונות. הקב"ה ק באהבה ושולח להאדם שפע וברכה מכל העולמות וממלא לו כל חסרנותיו וחופף ומגין עליו וע"ז הרמז בקרא בפעם שלישית בסוכות מלא להורות שהקב"ה מגין ומחס' על האדם החפץ בבריתו בשלימות בלי שום מחסור כפי מתנת ידו הרחבה והמלאה והוא הענין הכתוב אצל יעקב אבינו ויעקב ל סכתה חסר ולמקנהו עשה סכת כתיב ג"כ חסר ב ואו ע"כ קרא שם המקום סוכות מלא בואו והמבין יבין:
בעזר בורא כל בעשר אמרים נשלם ספר הדברים' ויתעלה שמו ית' לדור דורים שנשלמו כל החמשה ספרים
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם